Milton Glaser: How great design makes ideas new

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

'Theme and variations' is one of those forms that

"נושא ווריאציות" הוא אחד הדברים

require a certain kind of intellectual activity,

הדורשים פעילות מוחית מסויימת,

because you are always comparing the variation

מפני שאתם תמיד משווים את הוריאציה

with the theme that you hold in your mind.

עם הנושא שאתם מחזיקים בראשכם.

You might say that the theme is nature

אתם תגידו אולי שהנושא הוא טבע

and everything that follows is a variation on the subject.

וכל מה שבא אחריו הוא וריאציה על הנושא.

I was asked, I guess about six years ago,

נתבקשתי, אני מניח לפני שש שנים,

to do a series of paintings

לעשות סדרה של ציורים

that in some way would celebrate the birth of Piero della Francesca.

שבדרך מסויימת יחגגו את לידתו של פיירו דלה פרנצ'סקה.

And it was very difficult for me to imagine

וזה היה לי קשה מאוד לדמיין

how to paint pictures that were based on Piero

איך לצייר תמונות המבוססות על פיירו

until I realized that I could look at Piero as nature --

עד שהבנתי שאני יכול להביט בפיירו כטבע --

that I would have the same attitude towards looking at Piero della Francesca

שתהיה לי אותה גישה כלפי הסתכלות בפיירו דלה פרנצ'סקה

as I would if I were looking out a window at a tree.

כמו שאני מביט מחוץ לחלון בעץ.

And that was enormously liberating to me.

וזה היה מאוד משחרר בשבילי.

Perhaps it's not a very insightful observation,

אולי זו לא אבחנה בעלת תובנה,

but that really started me on a path to be able to do a kind of theme and variations

אבל היא באמת הכניסה אותי למסלול שאיפשר לעשות סוג של נושא ווריאציות

based on a work by Piero,

שמבוסס על עבודה של פיירו,

in this case that remarkable painting that's in the Uffizi, "The Duke of Montefeltro,"

במקרה הזה הציור המדהים שבאופיצי, "הדוכס ממונטפלטרו,"

who faces his consort, Battista.

שעומד מול חברות בטיסטה.

Once I realized that I could take some liberties with the subject,

ברגע שהבנתי שאני יכול להרשות לעצמי קצת חרויות עם הנושא,

I did the following series of drawings.

עשיתי את סדרת הציורים הזו.

That's the real Piero della Francesca --

זה פיירו דלה פרנצ'סקה האמיתי --

one of the greatest portraits in human history.

אחד הפורטרטים הגדולים בהיסטוריה האנושית.

And these, I'll just show these without comment.

ואלה, אני רק אראה אותם בלי הערות.

It's just a series of variations on the head of the Duke of Montefeltro,

זו רק סדרה של וריאציות על הראש של הדוכס ממונטפלטרו,

who's a great, great figure in the Renaissance,

שהוא דמות ממש גדולה ברנסאנס,

and probably the basis for Machiavelli's "The Prince."

ואולי הבסיס ל"הנסיך" של מקיאוולי.

He apparently lost an eye in battle,

מסתבר שהוא איבד עין בקרב,

which is why he is always shown in profile.

לכן הוא תמיד מופיע בפרופיל.

And this is Battista.

וזה בטיסטה.

And then I decided I could move them around a little bit --

ואז החלטתי שאני יכול להזיז אותם קצת --

so that for the first time in history, they're facing the same direction.

כך שלראשונה בהיסטוריה, הם פונים לאותו כיוון.

Whoops! Passed each other.

אופס! עברו אחד את השני.

And then a visitor from another painting by Piero,

ואז מבקר מציור אחר של פיירו,

this is from "The Resurrection of Christ" --

זה מ"התחיה של ישו" --

as though the cast had just gotten of the set to have a chat.

כאילו הצוות רק ירד מהבמה לשוחח קצת.

And now, four large panels:

ועכשיו, ארבעה פאנלים גדולים:

this is upper left;

זה השמאלי העליון;

upper right;

ימני עליון;

lower left;

שמאלי תחתון;

lower right.

ימני תחתון.

Incidentally, I've never understood the conflict between abstraction and naturalism.

ד.א., מעולם לא הבנתי את הקונפליקט בין אבסטרקציה לנטורליזם.

Since all paintings are inherently abstract to begin with

מאחר וכל הציורים הם אבסטרקטיים מיסודם באופן מהותי

there doesn't seem to be an argument there.

לא נראה שיש ויכוח כאן.

On another subject --

בנושא אחר --

(Laughter) --

(צחוק) --

I was driving in the country one day with my wife,

נסעתי בנוף יום אחד עם אשתי,

and I saw this sign,

וראיתי את השלט הזה,

and I said, "That is a fabulous piece of design."

ואמרתי, "זה עיצוב נפלא."

And she said, "What are you talking about?"

והיא אמרה, "על מה אתה מדבר?"

I said, "Well, it's so persuasive,

אמרתי, "ובכן, זה כל כך משכנע,

because the purpose of that sign is to get you into the garage,

מפני שהמטרה של השלט הזה היא להביא אותך למוסך,

and since most people are so suspicious of garages,

ומאחר ורוב האנשים חושדים במוסכים,

and know that they're going to be ripped off,

ויודעים שעומדים להונות אותם,

they use the word 'reliable.'

הם משתמשים במילה 'אמין.'

But everybody says they're reliable.

אבל כולם אומרים שהם אמינים.

But, reliable Dutchman" --

אבל, איש-הולנדי אמין" --

(Laughter) --

(צחוק)

"Fantastic!"

"פנטסטי!"

Because as soon as you hear the word Dutchman --

מאחר וברגע שאתם שומעים את המילה איש-הולנדי --

which is an archaic word, nobody calls Dutch people "Dutchmen" anymore --

שהיא מילה ארכאית, מפני שאף אחד לא קורא לאנשים מהולנד "איש-הולנדי" יותר --

but as soon as you hear Dutchman,

אבל ברגע ששומעים איש-הולנדי,

you get this picture of the kid with his finger in the dike,

אתם תראו את התמונה הזו של ילד עם האצבע בסכר,

preventing the thing from falling and flooding Holland, and so on.

מונע מזה לקרוס ולהציף את הולנד, וכו'.

And so the entire issue is detoxified by the use of "Dutchman."

אז כל העניין מנוקה בגלל השימוש במילה "איש הולנדי."

Now, if you think I'm exaggerating at all in this,

עכשיו, אם אתם חושבים שאני מגזים בזה,

all you have to do is substitute something else, like "Indonesian."

כל מה שאתם צריכים לעשות זה להחליף למשהו אחר, כמו "אינדונזי."

(Laughter)

(צחוק)

Or even "French."

או אפילו "צרפתי."

(Laughter)

(צחוק)

Now, "Swiss" works, but you know it's going to cost a lot of money.

עכשיו, "שוויצרי" עובד, אבל אתם יודעים שזה יעלה לכם הרבה כסף.

(Laughter)

(צחוק)

I'm going to take you quickly through the actual process of doing a poster.

אני אקח אתכם בזריזות דרך התהליך עצמו של יצירת פוסטר.

I do a lot of work for the School of Visual Arts, where I teach,

אני עושה הרבה עבודה לבית הספר לאמנות ויזואלית, שם אני מלמד,

and the director of this school -- a remarkable man named Silas Rhodes --

ומנהל בית הספר הזה -- אדם יוצא דופן בשם סילאס רודס --

often gives you a piece of text and he says, "Do something with this."

נותן לך לפעמים קטע טקסט ואומר, "תעשה עם זה משהו."

And so he did.

וכך הוא עשה.

And this was the text -- "In words as fashion the same rule will hold/

וזה היה הטקסט -- "במילים, כמו באופנה, פועל אותו החוק/

Alike fantastic if too new or old/

ישן או חדש מדי הוא פנטסטי באותה המידה/

Be not the first by whom the new are tried/

אל תהיו הראשונים המנסים את החדש /

Nor yet the last to lay the old aside."

ולא האחרונים המניחים את הישן בצד."

I could make nothing of that.

לא הבנתי מזה כלום.

And I really struggled with this one.

ובאמת התאמצתי עם זה.

And the first thing I did, which was sort of in the absence of another idea,

והדבר הראשון שעשיתי, בשל מחסור ברעיון אחר,

was say I'll sort of write it out and make some words big,

היה לומר שאכתוב את זה ואעשה כמה מילים גדולות,

and I'll have some kind of design on the back somehow,

ויהיה לי סוג של עיצוב מאחורה איך שהוא,

and I was hoping -- as one often does -- to stumble into something.

וקיויתי -- כמו שאנשים לפעמים עושים -- ליפול על משהו.

So I took another crack at it --

אז עשיתי עוד נסיון עם זה --

you've got to keep it moving --

צריך לגרום לזה להמשיך לזוז --

and I Xeroxed some words on pieces of colored paper

וצילמתי כמה מילים על חתיכות של דפים צבעוניים

and I pasted them down on an ugly board.

והדבקתי אותם על לוח מכוער.

I thought that something would come out of it,

חשבתי שמשהו יצא מזה,

like "Words rule fantastic new old first last Pope"

כמו "מילים סרגל פנטסטי חדש ישן ראשון אחרון פופ"

because it's by Alexander Pope,

מפני שזה מפי אלכסנדר פופ,

but I sort of made a mess out of it,

אבל די עשיתי בלאגן מזה,

and then I thought I'd repeat it in some way so it was legible.

ואז חשבתי שאני אחזור על זה בדרך כלשהי כדי שזה יהיה קריא.

So, it was going nowhere.

אז, זה לא הלך לשום מקום.

Sometimes, in the middle of a resistant problem,

לפעמים, באמצע בעיה עקשנית,

I write down things that I know about it.

אני כותב דברים שאני יודע עליה.

But you can see the beginning of an idea there,

אבל אתם יכולים לראות את ההתחלה של רעיון שם,

because you can see the word "new" emerging from the "old."

מפני שאתם יכולים לראות את המילה "חדש" יוצאת מתוך ה"ישן."

That's what happens.

זה מה שקורה.

There's a relationship between the old and the new;

יש יחס בין הישן והחדש;

the new emerges from the context of the old.

החדש יוצא מההקשר של הישן.

And then I did some variations of it,

ואז עשיתי כמה וריאציות של זה,

but it still wasn't coalescing graphically at all.

אבל זה עדיין לא התאחד גרפית בכלל.

I had this other version which had something interesting about it

היתה לי את הגרסה האחרת הזו שהיה בה משהו מעניין

in terms of being able to put it together in your mind from clues.

כי היא מצליחה לאחד את כל הרמזים בראש שלכם.

The W was clearly a W, the N was clearly an N,

ה W היה W בברור, ה N היה בברור N,

even though they were very fragmentary

למרות שהם היו מאוד מקוטעים

and there wasn't a lot of information in it.

ולא היה הרבה מידע בזה.

Then I got the words "new" and "old"

אז קיבלתי את המילים "חדש" ו "ישן"

and now I had regressed back to a point where there seemed to be no return.

ועכשיו חזרתי אחורה לנקודה ממנה לא נראה שיש דרך חזרה.

(Laughter)

(צחוק)

I was really desperate at this point.

הייתי ממש נואש בנקודה הזו.

And so, I do something I'm truthfully ashamed of,

וכך, אני עושה משהו שאני ממש מתבייש בו,

which is that I took two drawings I had made for another purpose

שזה לקחת שני ציורים שעשיתי למטרה אחרת

and I put them together.

וחיברתי אותם ביחד.

It says "dreams" at the top.

זה אומר "חלומות" למעלה.

And I was going to do a thing, I say, "Well, change the copy.

ועמדתי לעשות משהו. אני אומר, "ובכן, שנה את העותק.

Let it say something about dreams, and come to SVA

תגרום לזה להגיד משהו על חלומות, ובוא לבית הספר לאמנויות ויזואליות

and you'll sort of fulfill your dreams."

ותגשים את חלומותיך."

But, to my credit,

אבל, יאמר לזכותי,

I was so embarrassed about doing that

כל כך התביישתי לעשות את זה

that I never submitted this sketch.

שמעולם לא הגשתי את הסקיצה הזו.

And, finally, I arrived at the following solution.

ולבסוף, הגעתי לפיתרון הבא.

Now, it doesn't look terribly interesting,

עכשיו, זה לא נראה ממש מעניין,

but it does have something

אבל יש בזה משהו

that distinguishes it from a lot of other posters.

שמבדיל את זה מהרבה פוסטרים אחרים.

For one thing, it transgresses the idea of what a poster's supposed to be,

ראשית, הפרתי את הרעיון של מה פוסטר צריך להיות,

which is to be understood and seen immediately, and not explained.

שזה להיות מובן וברור מיידית, ולא מוסבר.

I remember hearing all of you in the graphic arts --

אני זוכר ששמעתי את כולכם באמנויות הגרפיות --

"If you have to explain it, it ain't working."

"אם צריך להסביר את זה, זה לא עובד."

And one day I woke up and I said, "Well, suppose that's not true?"

ויום אחד התעוררתי ואמרתי, "ובכן, נניח שזה לא נכון?"

(Laughter)

(צחוק)

So here's what it says in my explanation at the bottom left.

אז הנה מה שנאמר בהסבר שלי משמאל למטה.

It says, "Thoughts: This poem is impossible.

זה אומר, "מחשבות: השיר הוא בלתי אפשרי.

Silas usually has a better touch with his choice of quotations.

לסילאס יש בדרך כלל יכולת בחירה טובה יותר בציטוטים.

This one generates no imagery at all."

זה לא יוצר שום אפקט חזותי."

I am now exposing myself to my audience, right?

אני עכשיו חושף את עצמי לקהל שלי, כן?

Which is something you never want to do professionally.

שזה משהו שאתה לא רוצה לעשות אף פעם מקצועית.

"Maybe the words can make the image without anything else happening.

"אולי המילים יכולות ליצור את החזותי בלי ששום דבר אחר יקרה.

What's the heart of this poem?

מה לב השיר הזה?

Don't be trendy if you want to be serious.

אל תהיה טרנדי אם אתה רוצה להיות רציני.

Is doing the poster this way trendy in itself?

האם ליצור פוסטר בדרך זו היא טרנדית בעצמה?

I guess one could reduce the idea further

אני מניח שאפשר לתמצת את הרעיון יותר

by suggesting that the new emerges behind and through the old,

על ידי הצעה שהחדש נובע מאחור ודרך הישן,

like this."

ככה."

And then I show you a little drawing --

ואז אני מראה לכם איור קטן --

you see, you remember that old thing I discarded?

אתם רואים, אתם זוכרים את הדבר הישן ההוא שזרקתי?

Well, I found a way to use it.

ובכן, מצאתי דרך להשתמש בו.

So, there's that little alternative over there,

אז, יש את האלטרנטיבה הקטנה הזו שם,

and I say, "Not bad," -- criticizing myself --

ואני אומר, "לא רע," -- מבקר את עצמי --

"but more didactic than visual.

"אבל יותר דידקטי מויזואלי.

Maybe what wants to be said is that old and the new are locked in a dialectical embrace,

אולי מה שרוצה להאמר זה שהישן והחדש נעולים בחיבוק דיאלקטי,

a kind of dance where each defines the other."

סוג של ריקוד בו כל אחד מגדיר את השני."

And then more self-questioning -- "Am I being simple-minded?

והשאלה העצמית -- "האם אני פשטני מדי?

Is this the kind of simple that looks obvious, or the kind that looks profound?

האם זה סוג הפשטות שנראה ברור מאליו, או מהסוג שנראה עמוק?

There's a significant difference.

יש הבדל משמעותי.

This could be embarrassing.

זה יכול להיות מביש.

Actually, I realize fear of embarrassment drives me as much as any ambition.

למעשה, הבנתי שפחד מבושה מניע אותי באותה מידה כמו שאיפה.

Do you think this sort of thing could really attract a student to the school?"

האם אתם חושבים שדבר זה באמת יכול למשוך סטודנט לבית הספר?"

(Laughter)

(צחוק)

Well, I think there are two fresh things here -- two fresh things.

ובכן, אני חושב שיש שני דברים מרעננים פה -- שני דברים מרעננים.

One is the sort of willingness to expose myself to a critical audience,

אחד הוא סוג של מוכנות לחשוף את עצמי לקהל ביקורתי,

and not to suggest that I am confident about what I'm doing.

ולא להניח שאני בטוח במה שאני עושה.

And as you know, you have to have a front.

וכמו שאתם יודעים, צריך שתהיה לכם חזית.

I mean -- you've got to be confident;

אני מתכוון -- אתם חייבים להיות בטוחים;

if you don't believe in your work, who else is going to believe in it?

אם אתם לא מאמינים בעבודה שלכם, מי יאמין בה?

So that's one thing,

אז זה דבר אחד,

to introduce the idea of doubt into graphics.

להציג את הרעיון של חוסר ביטחון לעיצוב.

That can be a big contribution.

זו יכולה להיות תרומה גדולה.

The other thing is to actually give you two solutions for the price of one;

הדבר השני הוא למעשה לתת לכם שני פתרונות במחיר אחד;

you get the big one

אתם מקבלים את הגדול

and if you don't like that, how about the little one?

ואם אתם לא אוהבים אותו, מה בקשר לקטן?

(Laughter)

(צחוק)

And that too is a relatively new idea.

וגם זה הוא רעיון חדש יחסית.

And here's just a series of experiments

והנה רק שורה של ניסויים

where I ask the question of -- does a poster have to be square?

בהם שאלתי את השאלה של -- האם פוסטר חייב להיות מרובע?

Now, this is a little illusion.

עכשיו, זו אשלייה קטנה.

That poster is not folded.

הפוסטר לא מקופל.

It's not folded, that's a photograph

זה לא מקופל, זו תמונה

and it's cut on the diagonal.

וזה חתוך באלכסון.

Same cheap trick in the upper left-hand corner.

אותו טריק זול בפינה השמאלית העליונה.

And here,

וכאן,

a very peculiar poster because,

פוסטר מעניין מאוד מפני,

simply because of using the isometric perspective in the computer,

בפשטות בגלל שימוש בפרספקטיבה איזומטרית במחשב,

it won't sit still in the space.

זה לא ישב במנוחה בחלל.

At times, it seems to be wider at the back than the front,

לפעמים, זה נראה רחב יותר מאחור מאשר לפנים,

and then it shifts.

ואז זה משתנה.

And if you sit here long enough, it'll float off the page into the audience.

ואם תשבו פה מספיק זמן, זה יצוף מהדף לתוך הקהל.

But, we don't have time.

אבל, אין לנו זמן.

(Laughter)

(צחוק)

And then an experiment --

ואז ניסוי --

a little bit about the nature of perspective,

קצת על הטבע של הפרספקטיבה,

where the outside shape is determined by the peculiarity of perspective,

שם הצורה החיצונית נקבעת על ידי המוזרות של הפרספקטיבה,

but the shape of the bottle -- which is identical to the outside shape --

אבל צורת הבקבוק -- שזהה לצורה החיצונית --

is seen frontally.

נראית פרונטלית.

And another piece for the art directors' club

ועוד עבודה למועדון הארט דירקטור

is "Anna Rees" casting long shadows.

היא "אנה ריס" שמטילה צללים ארוכים.

This is another poster from the School of Visual Arts.

זה עוד פוסטר מבית הספר לאמנויות ויזואליות.

There were 10 artists invited to participate in it,

היו 10 אמנים שהוזמנו להשתתף בזה,

and it was one of those things where it was extremely competitive

וזה היה אחד מהדברים שהיה ממש תחרותי

and I didn't want to be embarrassed,

ולא רציתי להיות מבוייש,

so I worked very hard on this.

אז עבדתי ממש הרבה על זה.

The idea was -- and it was a brilliant idea --

הרעיון היה -- וזה היה רעיון מבריק --

was to have 10 posters distributed throughout the city's subway system

שיהיו 10 פוסטרים מפוזרים בעיר ברכבת התחתית

so every time you got on the subway you'd be passing a different poster,

כך שכל פעם שעליתם על הרכבת תעברו דרך פוסטר אחר,

all of which had a different idea of what art is.

ולכולם היה רעיון שונה על מה היא אמנות.

But I was absolutely stuck on the idea of "art is"

אבל הייתי תקוע לחלוטין על הרעיון של "אמנות היא"

and trying to determine what art was.

ולנסון לקבוע מה אמנות היתה.

But then I gave up and I said, "Well, art is whatever."

אבל אז ויתרתי ואמרתי, "ובכן, אמנות היא מה שלא יהיה."

And as soon as I said that,

וברגע שאמרתי את זה,

I discovered that the word "hat" was hidden in the word "whatever,"

גיליתי שהמילה "כובע" מתחבאת במילים "מה שלא יהיה,"

and that led me to the inevitable conclusion.

וזה הוביל אותי למסקנה הבלתי נמנעת.

But then again, it's on my list of didactic posters.

אבל שוב, זה על רשימת הפוסטרים הדידקטיים שלי.

My intent is to have a literary accompaniment that explains the poster,

המטרה שלי היא שתהיה תוספת מילולית שמסבירה את הפוסטר,

in case you don't get it.

אם לא הבנתם את זה.

(Laughter)

(צחוק)

Now this says, "Note to the viewer:

עכשיו זה אומר, "הערה לצופה:

I thought I might use a visual cliche of our time -- Magritte's everyman --

חשבתי להשתמש בקילשאה ויזואלית של זמננו -- האיש של מגריט --

to express the idea that art is mystery, continuity and history.

להביע את הרעיון שאמנות היא מיסתורין, המשכיות והיסטוריה.

I'm also convinced that, in an age of computer manipulation,

אני גם משוכנע, שבדור של עיבוד ממוחשב,

surrealism has become banal,

סוריאליזם הפך לבנאלי,

a shadow of its former self.

צל של עצמו.

The phrase 'Art is whatever'

הביטוי 'אמנות היא מה שיהיה,

expresses the current inclusiveness that surrounds art-making --

מביע את ההכללה הנוכחית שמקיפה את יצירת האמנות --

a sort of 'it ain't what you do, it's the way that you do it' notion.

סוג של 'זה לא מה שאתה עושה, זו הדרך שאתה עושה את זה'.

The shadow of Magritte falls across the central part of the poster

הצל של מגריט נופל על החלק המרכזי של הפוסטר

a poetic event that occurs as the shadow man isolates the word 'hat,'

ארוע פואטי שקורה כשאיש הצל מבודד את המילה 'כובע,'

hidden in the word 'whatever.'

שמוחבאת ב'מה שלא יהיה.'

The four hats shown in the poster suggests how art might be defined:

ארבעת הכובעים שנראים בפוסטר מציעים איך אפשר להגדיר אמנות:

as a thing itself, the worth of the thing, the shadow of the thing,

כדבר עצמו, ערך הדבר, צל הדבר,

and the shape of the thing.

וצורתו של הדבר.

Whatever."

מה שלא יהיה."

(Applause)

(מחיאות כפיים)

OK.

אוקיי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And the one that I did not submit,

וזה שלא הגשתי,

which I still like,

שעדיין אני אוהב,

I wanted to use the same phrase.

רציתי להשתמש באותו הביטוי.

There were wonderful experiments by Bruno Munari

אלה היו ניסויים נפלאים של ברונו מונרי

on letterforms some years ago --

על גופנים לפני כמה שנים --

sort of, see how far you could go and still be able to read them.

סוג של, לראות כמה רחוק אתם יכולים ללכת ועדיין להיות מסוגלים לקרוא אותן.

And that idea stuck in my head.

והרעיון הזה נתקע בראשי.

But then I took the pieces that I had taken off and put them at the bottom.

אבל אז לקחתי את החתיכות שהורדתי ושמתי אותן בתחתית.

And, of course those are the remains, and they're so labeled.

וכמובן, אלה השאריות, וכך הן מתוייגות.

But what really happens is that you read it as:

אבל מה שבאמת קורה הוא שאתם קוראים את זה:

"Art is whatever remains."

"אמנות היא מה שנשאר."

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)