David Carson: Design, discovery and humor

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

I had requested slides,

ביקשתי שקופיות

kind of adamantly,

די בנחרצות,

up till the -- pretty much, last few days,

עד לפני- כמה ימים, בעצם,

but was denied access to a slide projector.

אבל לא הצלחתי להשיג מקרן שקופיות.

(Laughter)

[צחוק]

I actually find them a lot more emotional --

אני באמת חושב שהן הרבה יותר מרגשות--

(Laughter)

[צחוק]

-- and personal,

ואישיות,

and the neat thing about a slide projector

הכי מגניב במקרן שיקופיות

is you can actually focus the work,

הוא שבאמת אפשר למקד את העבודה,

unlike PowerPoint and some other programs.

שלא כמו ב"פאואר-פוינט" ותוכנות אחרות.

Now, I agree that

כעת, אני מסכים

you have to -- yeah, there are certain concessions

שצריך-- כן, ישנם כמה ויתורים

and, you know, if you use a slide projector,

ואתם יודעים, אם משתמשים במקרן שקופיות,

you're not able to have the bad type

אסור שהוא יהיה מהסוג הנחות

swing in from the back or the side, or up or down,

שמתנדנד מאחור או מהצד, או מלמעלה למטה,

but maybe that's an O.K. trade-off,

אך אולי זו פשרה נסבלת

to trade that off for a focus.

בתמורה למיקוד.

(Laughter)

[צחוק]

It's a thought. Just a thought.

זו סתם מחשבה, רק מחשבה.

And there's something nice about slides getting stuck.

ויש משהו נחמד בזה ששקופיות נתקעות.

And the thing you really hope for

והתקווה הכי גדולה היא

is occasionally they burn up,

שמדי פעם הן נשרפות,

which we won't see tonight. So.

ואת זה לא נראה הערב. כך.

With that, let's get the first slide up here.

אם כן, , הבה נראה את השקופית הראשונה כאן.

This, as many of you have probably guessed,

זאת, כפי שרבים מכם ודאי ניחשו,

is a

היא

recently emptied beer can in Portugal.

פחית בירה שזה עתה רוקנה בפורטוגל.

(Laughter)

[צחוק]

This -- I had just arrived in Barcelona for the first time,

זה-- בדיוק הגעתי לברצלונה בפעם הראשונה,

and I thought --

וחשבתי--

you know, fly all night, I looked up,

אתם יודעים, טסתי כל הלילה, הסתכלתי למעלה,

and I thought, wow, how clean.

וחשבתי, וואו, כמה נקי.

You come into this major airport, and they simply have a B.

נכנסים לנמל התעופה הגדול הזה ויש להם פשוט "בי" .

I mean, how nice is that?

נכון שזה נחמד?

Everything's gotten simpler in design,

הכל בעיצוב נעשה פשוט יותר,

and here's this mega airport,

הנה שדה התעופה הענק הזה,

and God, I just -- I took a picture.

ואלוהים, אני פשוט-- צילמתי תמונה.

I thought, God, that is the coolest thing I've ever seen at an airport.

חשבתי, אלוהים, זה הדבר הכי מגניב שראיתי בשדה תעופה.

Till a couple months later,

עד כמה חודשים מאוחר יותר,

I went back to the same airport --

חזרתי לאותו שדה תעופה--

same plane, I think -- and looked up,

אותו המטוס, אני חושב-- והסתכלתי למעלה,

and it said C.

והיה כתוב "סי".

(Laughter)

[צחוק]

It was only then that I realized

רק אז הבנתי

it was simply a gate that I was coming into.

שזה פשוט השער שדרכו נכנסתי.

(Laughter)

[צחוק]

I'm a big believer in the emotion of design,

אני מאמין גדול בעיצוב עם רגש,

and the message that's sent

ובמסר שנשלח

before somebody begins to read,

עוד לפני שמתחילים לקרוא,

before they get the rest of the information;

לפני שמקבלים את שאר המידע;

what is the emotional response they get to the product,

איזו תגובה רגשית משיגים למוצר,

to the story, to the painting -- whatever it is.

הסיפור, הציור-- כל דבר שהוא.

That area of design interests me the most,

תחום העיצוב הזה הכי מעניין אותי,

and I think this for me is a real clear,

ומבחינתי זה ברור מאד,

very simplified version

גירסה מאד פשוטה

of what I'm talking about.

למה שאני מדבר עליו.

These are a couple of garage doors painted identical,

אלו הן שתי דלתות מוסך שנצבעו באופן זהה,

situated next to each other.

והוצבו זו לצד זו.

So, here's the first door. You know, you get the message.

כך שזו הדלת הראשונה. אתם מקבלים את המסר.

You know, it's pretty clear.

אתם יודעים, זה די ברור.

Take a look at the second door and see

הביטו בדלת השניה וראו

if there's any different message.

אם יש איזשהו מסר שונה.

O.K., which one would you park in front of?

טוב., מול איזו דלת תבחרו לחנות?

(Laughter)

[צחוק]

Same color, same message, same words.

אותו צבע, אותו מסר, אותן מלים.

The only thing that's different

הדבר היחיד השונה

is the expression that the individual door-owner here put into the piece --

הוא האקספרסיביות שבעל הדלת המסוימת כאן הכניס לדבר--

and, again,

ושוב,

which is the psycho-killer here?

מי "המופרע הרצחני" כאן?

(Laughter)

[צחוק]

Yet it doesn't say that; it doesn't need to say that.

אבל זה לא אומר את זה; זה לא צריך להיות כתוב.

I would probably park in front of the other one.

נראה לי שהייתי חונה מול הדלת השניה.

I'm sure a lot of you are aware

אני בטוח שרבים מכם מודעים לכך

that graphic design has gotten a lot simpler in the last

שהעיצוב הגרפי נעשה הרבה יותר פשוט

five years or so.

בחמש השנים האחרונות, או משהו כזה.

It's gotten so simple that it's already starting to kind of

הוא נעשה כל-כך פשוט, שהוא כבר מתחיל כאילו

come back the other way again and get a little more expressive.

לחזור להתחלה ולהיות מעט יותר אקספרסיבי.

But I was in Milan and saw this street sign,

הייתי במילאנו וראיתי את שלט הרחוב הזה,

and was very happy to

ומאד שמחתי

see that apparently this idea of minimalism

להיווכח שכנראה רעיון המינימליזם הזה

has even been translated by the graffiti artist.

תורגם אפילו ע"י אמן הגרפיטי.

(Laughter)

[צחוק]

And this graffiti artist has come along,

ואז הגיע אמן הגרפיטי הזה,

made this sign a little bit better, and then moved on.

שיפר עוד קצת את הסמל הזה, והמשיך הלאה.

(Laughter)

(צחוק)

He didn't overpower it like they have a tendency to do.

הוא לא השתלט עליו כפי שנוטים לעשות.

(Laughter)

(צחוק)

This is for a book by "Metropolis."

זה עבור ספר של "מטרופוליס".

I took some photos, and this is

צילמתי כמה תמונות, וזהו

a billboard in Florida,

זהו לוח מודעות בפלורידה,

and either they hadn't paid their rent,

ו-או שהם לא שילמו את דמי השכירות שלהם,

or they didn't want to pay their rent again on the sign,

או שהם לא רצו לשלם שוב את דמי השכירות על המודעה,

and the billboard people were too cheap to tear the whole sign down,

ואנשי הלוח התקמצנו לתלוש את השלט בשלמותו,

so they just teared out sections of it.

אז הם תלשו רק חלקים ממנו.

And I would argue that it's possibly more effective

ואני אטען שאפשר שזה יותר אפקטיבי

than the original billboard in terms of getting your attention,

מהמודעה המקורית במונחים של משיכת תשומת לב,

getting you to look over that way.

לגרום לך להסתכל לכיוון זה.

And hopefully you don't stop and buy those awful pecan things -- Stuckey's.

בתקווה שלא תעצור ותקנה את ממתק הפקאן האיום הזה "סטוקיס"

This is from my second book.

זה מהספר השני שלי.

The first book is called, "The End of Print,"

הספר הראשון נקרא "סופו של הדפוס,"

and it was done along with a film,

וזה נעשה יחד עם סרט,

working with William Burroughs.

בשילוף עם וויליאם בורואוז.

And "The End of Print" is now in its fifth printing.

ו"סופו של הדפוס" מודפס בפעם החמישית.

(Laughter)

[צחוק]

When I first contacted William Burroughs about being part of it,

כשיצרתי קשר לראשונה עם וויליאם בורואוז בקשר לשיתוף פעולה בזה,

he said no; he said he didn't believe it was the end of print.

הוא אמר לא; הוא אמר שהוא לא מאמין שזה סופו של הדפוס.

And I said, well, that's fine;

ואמרתי, טוב, זה בסדר;

I just would love to have your input on this film and this book,

אני רק רוצה מאד שתתן יד בעניין זה לסרט ולספר,

and he finally agreed to it.

והוא הסכים לבסוף לעשות זאת.

And at the end of the film, he says in this great voice

ובסוף הסרט, הוא אומר בקולו הנפלא

that I can't mimic but I'll kind of try, but not really, he says,

שאיני מסוגל לחקות, אבל אנסה איכשהו, אבל לא באמת, הוא אומר,

"I remember attending an exhibition called,

"אני זוכר שביקרתי בתערוכה שנקראה,

'Photography: The End of Painting.'"

"צילום: סופו של הציור."

And then he says, "And, of course, it wasn't at all."

ואז הוא אומר, וכמובן שזה ממש לא קרה."

So, apparently when photography was perfected,

כך שנראה שכשהצילום השתכלל לכדי שלמות,

there were people going around saying,

היו אנשים שאמרו,

that's it: you've just ruined painting.

זהו זה: פשוט הרסתם את הציור.

People are just going to take pictures now.

אשים פשוט הולכים לצלם תמונות כעת.

And of course, that wasn't the case.

וכמובן, זה לא מה שקרה.

So, this is from "2nd Sight,"

כך שזה מ"מבט שני,''

a book I did on intuition.

ספר שעשיתי על אינטואיציה.

I think it's not the only ingredient in design,

אני חושב שזה לא המרכיב היחיד בעיצוב,

but possibly the most important.

אבל ייתכן שהוא הכי חשוב.

It's something everybody has.

זה משהו שיש לכל אחד.

It's not a matter of teaching it;

זה לא עניין שיש ללמדו;

in fact, most of the schools tend to discount intuition

למעשה, רוב בתי הספר נוטים להתייחס לאינטואיציה בביטול

as an ingredient of your working process

כאל מרכיב בתהליך העבודה

because they can't quantify it:

משום שאינם יכולים לכמת אותו:

it's very hard to teach people the four steps to intuitive design,

קשה ללמד אנשים את ארבעת הצעדים לעיצוב אינטואיטיבי,

but we can teach you the four steps to a nice business card

אבל אנו יכולים ללמד אותך את ארבעת הצעדים לכרטיס-ביקור יפה

or a newsletter.

או לניוזלטר.

So it tends to get discounted.

כך שנוטים להפחית בערכו.

This is a quote from Albert Einstein, who says,

זהו ציטוט מאלברט איינשטיין שאומר,

"The intellect has little to do on the road to discovery.

"לאינטלקט אין הרבה מה לעשות בדרך לתגלית.

There comes a leap in consciousness --

מגיעה קפיצה תודעתית

call it intuition or what you will --

קרא לזה אינטואיציה, או מה שתרצה--

and the solution just comes to you, and you don't know from where or why."

והפתרון פשוט מגיע אליך, ואינך יודע מאין או למה."

So, it's kind of like when somebody says, Who did that song?

כך שזה כמו כשמישהו אומר, מי כתב את השיר הזה?

And the more you try to think about it,

וככל שאתה יותר מנסה לחשוב על זה,

the further the answer gets from you,

כך התשובה מתרחקת ממך,

and the minute you stop thinking about it,

וברגע שאתה מפסיק לחשוב על זה,

your intuition gives you that answer, in a sense.

האינטואיציה שלך נותנת לך את התשובה, במובן מסוים.

I like this for a couple of reasons.

אני אוהב זאת מכמה סיבות

If you've had any design courses, they would teach you you can't read this.

אם לקחת כמה שיעורי עיצוב, הם ילמדו אותך שאינך יכל לקרוא את זה.

I think you eventually can and, more importantly, I think it's true.

אני חושב שבסופו של דבר אתה יכול, ומה שיותר חשוב, אני חושב שזה נכון.

"Don't mistake legibility for communication."

אל תחליף בהירות בקריאה עם תקשורת

Just because something's legible doesn't means it communicates.

רק מפני שמשהו הוא קריא זה לא אומר שהוא מעביר את המסר.

More importantly, it doesn't mean it communicates the right thing.

יותר חשוב, זה לא אומר שזה מעביר את הדבר הנכון.

So, what is the message sent before

אז, מהו המסר שנשלח לפני

somebody actually gets into the material?

שמישהו פשוט נכנס לתוך החומר?

And I think that's sometimes an overlooked area.

ואני חושב שלפעמים זה תחום שפוסחים עליו.

This is working with Marshall McLuhan.

כך עובדים עם מרשל מקלוהאן.

I stayed and worked with his wife and son, Eric,

נשארתי ועבדתי עם אשתו, ובנו, אריק,

and we came up with close to 600 quotes from Marshall

והעלינו קרוב ל- 600 מובאות על פי מרשל

that are just amazing in terms of being ahead of the times,

שהם פשוט מדהימות עד כמה שהן מקדימות את זמנן,

predicting so much of what has happened

מנבאות כל כך הרבה ממה שקרה

in the advertising, television, media world.

בפרסום, טלויזיה, עולם המדיה.

And so this book is called "Probes." It's another word for quotes.

וכך, ספר זה נקרא "פרובס" (תגליות) . שזו מילה אחר למובאות.

And it's -- a lot of them are never -- have never been published before,

ו--הרבה מהן מעולם -- מעולם לא פורסמו קודם לכן,

and basically, I've interpreted the different quotes.

ובעיקר, נתתי אינטרפרטציות למובאות השונות.

So, this was the contents page originally.

כך, שזה היה תוכנו של הדף במקור.

When I got done it was 540 pages,

כאשר סיימתי זה הפך ל-540 דפים,

and then the publisher, Gingko Press,

ואז, המו"ל, גינקו פרס,

ended up cutting it down considerably:

לבסוף קיצר אותו משמעותית:

it's just under 400 pages now.

והוא עתה בן פחות מ-400 עמודים.

But I decided I liked this contents page --

אבל החלטתי שאני אוהב את דף התוכן הזה--

I liked the way it looks -- so I kept it.

אהבתי כיצד הוא נראה-- אז השארתי אתו

(Laughter)

[צחוק]

It now has no relevance to the book whatsoever,

כעת הוא כלל אינו רלבנטי לספר,

but it's a nice spread, I think, in there.

אבל יש פה כפולת-עמודים יפה, לדעתי.

(Laughter)

[צחוק]

So, a couple spreads from the book:

אז, כמה כפולות-עמודים מהספר:

here McLuhan says,

כאן מקלוהן אומר,

"The new media are not bridges between Man and Nature; they are Nature."

"המדיה החדשה אינה הגשרים בין האדם לטבע; היא הטבע."

"The invention of printing did away with anonymity,

"המצאת הדפוס חיסלה את האנונימיות,

fostering ideas of literary fame

בקדמה את הרעיונות של התהילה ספרותית

and the habit of considering intellectual effort as private property,"

ובמנהג להחשיב מאמץ אינטלקטואלי כקניין פרטי"

which had never been done before printing.

מה שלא נעשה מעולם לפני ההדפסה.

"When new technologies impose themselves

"כאשר טכנולוגיות חדשות כפו את עצמן

on societies long habituated to older technologies,

על החברות שהיו מורגלות במשך זמן רב לטכנולוגיות ישנות יותר,

anxieties of all kinds result."

התוצאה היא חרדות מכל מיני סוגים."

"While people are engaged in creating a totally different world,

"בעוד אנשים עסוקים ביצירת עולם שונה לחלוטין,

they always form vivid images of the preceding world."

הם תמיד יוצרים תמונות מלאות חיים של העולם הקודם."

I hate this stuff. It's hard to read.

אני שונא את החומר הזה. הוא קשה לקריאה.

(Laughter)

[צחוק]

(Applause)

[מחיאות כפיים]

"People in the electronic age have no possible environment except the globe,

"לאנשים בעידן האלקטרוני אין סביבה אפשרית אחרת לבד מכדור הארץ,

and no possible occupation except information gathering."

ושום אפשרות תעסוקה מחוץ לאיסוף מידע."

That was it. That's all he saw as the options. And not too far off.

כך זה היה. זה כל מה שהוא ראה כאפשרויות. ולא יותר רחוק.

So, this is a project for Nine Inch Nails.

אז, זהו פרויקט ל- "ניין אינץ' ניילס".

And I only show it because it seemed like it got all this relevancy all of a sudden,

ואני רק אראה אותו כי זה נראה כאילו שהוא פתאום נעשה רלבנטי,

and it was done right after 9/11.

וזה נעשה מיד אחרי 9/11.

And I had recently discovered a bomb shelter

לאחרונה גיליתי מקלט נגד הפצצות

in the backyard of a house I had bought in LA

בחצר האחורית של בית שקניתי בלוס אנג'לס

that the real estate person hadn't pointed out.

שאיש הנדל"ן לא הזכיר אותו.

(Laughter)

[צחוק]

There was some bomb shelter built, apparently in the '60s Cuban missile crisis.

היו כמה מקלטים נגד הפצצות שנבנו, ככל הנראה בשנות ה-60 בעת משבר הטילים הקובאני .

And I asked the real estate guy what it was as we were walking by,

שאלתי את איש הנדל"ן, מה זה, כשהתהלכנו לידו,

and he goes, "It's something to do with the sewage system."

והוא אמר, "זה משהו שקשור למערכת הביוב."

I was, O.K.; that's fine.

הייתי מרוצה; זה טוב.

I finally went down there, and it was this old rusted circular thing,

לבסוף ירדתי לשם, והיה שם הדבר המעוגל החלוד והישן הזה,

and two beds, and very kind of creepy and weird.

ושתי מיטות ומשהו מאוד מפחיד ומוזר.

And also, surprisingly, it was done in kind of a cheap metal,

וגם, באופן מפתיע, הוא היה עשוי מסוג של מתכת זולה,

and it had completely rusted through, and water everywhere, and spiders.

והוא היה חלוד לחלוטין, ומים בכל מקום, ועכבישים.

And I thought, you know, what were they thinking?

וחשבתי, אתם יודעים, מה הם חשבו לעצמם?

You'd think maybe cement, possibly, or something.

היית חושב אולי מלט, ייתכן, או משהו.

But anyway, I used this for a cover for the Nine Inch Nails DVD,

אבל בכל מקרה, השתמשתי בזה עבור עטיפת ה-די.וי.די ל-"ניין אינץ' נייל",

and I've also now fixed the bomb shelter with duct tape,

וגם שיפצתי כעת את המקלט בעזרת סרט דביק,

and it's ready. I think I'm ready. So.

והוא מוכן. אני חושב שאני מוכן. אז.

This is an experiment, really, for a client, Quicksilver,

זהו ניסוי, באמת, עבור לקוח, "קוויקסילבר",

where we were taking what was a six-shot sequence

שבו צילמנו סידרה של 6 צילומים

and trying to use print as a medium to get people to the Web.

וניסינו להשתמש בהדפסה כאמצעי למשוך אנשים לאינטרנט.

So, this is a six-shot sequence.

אז, זהו רצף של ששה צילומים.

I've taken one shot; I cropped it a few different ways.

צילמתי צילום אחד; וחתכתי אותו בכמה דרכים שונות.

And then the tiny line of copy says,

ואז שורת העותק הזעירה אומרת,

If you want to see this entire sequence --

אם ברצונך לראות את כל הסדרה הזו-

how this whole ride was -- go to the website.

איך היתה הנסיעה כולה --עבור לאתר האינטרנט.

And my guess is that a lot of the surf kids did go to the site

והניחוש שלי הוא שהרבה מהילדים הגולשים הלכו לאתר

to get this entire picture.

כדי לקבל את התמונה כולה.

Got no way of tracking it, so I could be totally wrong.

אין דרך לעקוב אחרי זה, כך שייתכן ואני לגמרי טועה.

(Laughter)

[צחוק]

I don't have the site. It's just the piece itself.

אין לי את האתר. זה פשוט הקטע עצמו.

This is a group in New York called the Coalition for a Smoke-free Environment --

זוהי קבוצה בניו יורק בשם הקואליציה למען סביבה ללא עישון-

asked me to do these posters.

ביקשו ממני לעשות את הכרזות האלו.

They were wild-posted around New York City.

הן פורסמו באגרסיביות ברחבי העיר ניו יורק.

You can't really -- well, you can't see it at all --

אתם לא יכולים באמת - טוב, אין באפשרותכם לראות זאת בכלל -

but the second line is really the more kind of payoff, in a sense.

אבל השורה השניה היא באמת סוג נוסף של שוחד, במובן מסוים.

It says, "If the cigarette companies can lie, then so can we." But --

היא אומרת, "אם חברות הסיגריות יכולות לשקר, אז גם אנחנו יכולים ." אבל-

(Laughter)

[צחוק]

(Applause)

[מחיאות כפיים]

-- but I did.

– אבל זה מה שעשיתי.

These were literally wild-posted all over New York one night,

לילה אחד, הן פורסמו ופוזרו באגרסיביות בכל רחבי ניו יורק ,

and there were definitely some heads turning,

והן בהחלט משכו תשומת לב רבה,

you know, people smoking and, "Huh!"

אתם יודעים, אנשים מעשנים, ו "הה!"

(Laughter)

(צחוק)

And it was purposely done to look fairly serious.

וזה נעשה בכוונה כדי שיראה רציני למדי.

It wasn't some, you know, weird grunge type or something;

אלה לא היו איזשהו, אתם יודעים, סוג גראנג' מוזר או משהו;

it looked like they might be real. Anyway.

זה נראה כאילו הם עשויים להיות אמיתיים. בכל אופן.

Poster for Atlantic Center for the Arts, a school in Florida.

הכרזה עבור המרכז האטלנטי לאמנויות, בית ספר בפלורידה.

This amazes me. This is a product I just found out.

זה מדהים אותי. זהו מוצר שגיליתי עכשיו.

I was in the Caribbean at Christmas,

הייתי בקריביים בחג המולד,

and I'm just blown away that in this day and age they will still sell --

ואני פשוט מוטרף מזה שכיום ובזמננו עדיין ימכרו-

not that they will sell --

לא שהם ימכרו-

that there is felt a need for people to lighten the color of their skin.

שאנשים חשים צורך להבהיר את צבע העור שלהם.

This was either an old product with new packaging,

או שזה היה מוצר ישן באריזה חדשה,

or a brand-new package, and I just thought,

או חבילה חדשה לגמרי, ואני פשוט חשבתי,

Yikes! How's that still happening?

וואיי! איך זה עדיין קורה?

I do a lot of workshops all over the world, really,

אני מעביר הרבה סדנאות ברחבי העולם, באמת,

and this particular assignment was

ומשימה מסוימת זו היתה

to come up with new symbols for the restroom doors.

לבוא עם סמלים חדשים לדלתות של חדרי שירותים.

(Laughter)

[צחוק]

I felt this was one of the more successful solutions.

חשתי שזה היה אחד הפתרונות המוצלחים יותר.

The students actually cut them up

התלמידים למעשה חתכו אותם

and put them up around bars and restaurants that night,

והניחו אותם סביב מסעדות וברים באותו הלילה,

and I just always have this vision of this elderly couple going to use the restroom ...

ואני תמיד מדמיין זוג קשישים הולכים יחד כדי להשתמש בשירותים...

(Laughter)

[צחוק]

I did some work for Microsoft a few years back.

עשיתי קצת עבודה למיקרוסופט לפני כמה שנים.

It was a worldwide branding campaign.

זה היה קמפיין מיתוג ברחבי העולם.

And it was interesting to me --

וזה היה מעניין בשבילי-

my background is in sociology; I had no design training,

הרקע שלי הוא בסוציולוגיה; לא היתה לי כל הכשרה בעיצוב,

and sometimes people say, well, that explains it --

ולפעמים אנשים אומרים, טוב, זה מסביר את זה-

but it was a very interesting experiment

אבל זה היה ניסוי מעניין מאוד

because there's no product that I had to sell;

מכיוון שאין כאן מוצר שהייתי צריך למכור;

it was simply the image of Microsoft they were trying to improve.

זו היתה פשוט התדמית של מיקרוסופט שהם ניסו לשפר.

They thought some people didn't like them.

הם חשבו שיש כאלה שלא אוהבים אותם.

(Laughter)

[צחוק]

I found out that's very true,

גיליתי שזה נכון מאוד,

working on this campaign worldwide.

כשעבדתי על קמפיין זה ברחבי העולם.

And our goal was to try to humanize them a bit,

ומטרתנו היתה לנסות להאניש אותם קצת,

and what I did was add type and people to the ad,

ומה שעשיתי היה להוסיף אופי ואנשים למודעה,

which the previous campaign had not had,

מה שלא היה בקמפיין הקודם,

and nobody remembered them, and nobody referenced them.

ואף אחד לא זכר אותם ואף אחד לא איזכר אותם.

And we were trying to say that,

ואנו ניסינו לומר ש,

hey, some of these guys that work there are actually OK;

היי, חלק מהאנשים שעובדים שם הם ממש בסדר;

some of them actually have friends and family,

לאחדים מהם יש ממש חברים ובני משפחה,

and they're not all awful people.

ולא כולם אנשים נוראים.

And the umbrella campaign was "Thank God it's Monday."

וקמפיין המטריה היה "תודה לאל שכבר יום שני."

So, we tried to take this --

אז ניסינו לקחת את זה-

what was perceived as a negative:

מה שנתפס כשלילי:

their over-competitiveness, their,

התחרותיות המוגזמת שלהם,

you know, long working hours --

אתם יודעים, שעות עבודה ארוכות-

and turn it into a positive and not run from it.

ולהפוך אותו לחיובי ולא לברוח מזה.

You know: Thank God it's Monday --

אתם יודעים: "תודה לאל שכבר יום שני" –

I get to go back to that little cubicle, those fake gray walls,

אני חוזר לאותו תא קטן, לקירות אפורים מלאכותיים אלה,

and hear everybody else's conversations f

ולשמוע את השיחות של כל האחרים

or 10 hours and then go home.

במשך 10 שעות ולאחר מכן לחזור הביתה.

But anyway, this is one of the ads I was most pleased with,

אבל בכל מקרה, זו אחת הפרסומות שהייתי הכי מרוצה מהן,

because they were all elaborately art-directed,

מכיוון שהן היו משוכללות גרפית,

and this one I thought actually felt like the girl was looking at the computer.

וזו חשבתי הרגישה ממש כאילו הנערה מסתכלת במחשב.

It says, "Wonder Around." And then it's a piece of the software.

נאמר בה, "שוטט מסביב." ולאחר מכן זה חלק מהתוכנה.

And this is how the ad ran around the world.

וכך מודעה זו רצה ברחבי העולם.

In Germany, they made one small change without checking with me --

בגרמניה, הם עשו שינוי קטן אחד מבלי לשאול אותי

nor did they have to, because it was done through agencies --

והם לא היו צריכים, מכיוון שזה נעשה באמצעות סוכנויות-

but see if you can tell the difference.

אבל ראו אם ניתן להבחין בהבדל.

This is how the ad ran throughout the world;

זהו האופן שבו המודעה רצה ברחבי העולם;

Germany made one slight change in the ad.

בגרמניה עשו שינוי קל אחד בפרסום.

(Laughter)

[צחוק]

Now, there's kind of two issues here.

עכשיו, יש סוג של שני נושאים כאן.

If you're going to put a kid in the ad, pick one that looks alive.

אם אתם הולכים לשים ילד במודעה, בחרו אחד שנראה חי.

(Laughter)

[צחוק]

I just have a feeling this kid's been there for a week, you know.

פשוט יש לי תחושה שהילד הזה נמצא שם כבר שבוע, אתם יודעים.

He's just really hoping that boots up and, you know ...

הוא פשוט מקווה שהדבר יתחיל לפעול, ואתם יודעים...

(Laughter)

[צחוק]

And then as the agency explained to me, they said,

ואז כמו שהסוכנות הסבירה לי, הם אמרו,

"Look, we don't have little green people in our country;

"תראה, אין לנו בארצנו אנשים ירוקים קטנים;

why would we put little green people in our ads, for instance?"

למה לנו לשים אנשים ירוקים קטנים במודעות שלנו, למשל?"

So, I understand their logic. I totally disagree with it;

אז, אני מבין את ההיגיון שלהם. אני לגמרי לא מסכים עם זה;

I think it's a very small-minded approach,

אני חושב שזו גישה מאד צרת אופקים,

the world is certainly much more global,

העולם הוא בהחלט הרבה יותר גלובלי,

and I certainly think the people of Germany

אני בהחלט חושב שהעם בגרמניה

could have handled a little black girl sitting in front of a computer,

היה מצליח להתמודד עם ילדה קטנה שחורה שיושבת מול מחשב,

though we'll never know.

למרות שלעולם לא נדע.

This is some work from Ray Gun.

זוהי עבודה מסוימת מ"ריי-גאן".

And the point of this magazine was to read the articles,

והכוונה של מגזין זה היתה לקרוא את המאמרים,

listen to the music, and try to interpret it.

לשמוע את המוסיקה, ולנסות לפרש אותה.

There's no grid, there's no system, there's nothing set up in advance.

אין רשת, אין מערכת, אין שום דבר להפעיל מראש.

This is an opener for Brian Eno,

זהו פתיחה עבור "בריאן אינו,"

and it's just kind of my personal interpretation of the music.

וזה פשוט סוג של פרשנות אישית שלי למוזיקה.

This is rockstars talking about teachers they had lusted after in school.

אלה הם רוקסטארים שמדברים על המורים שבהם הם חשקו כשלמדו בבית הספר.

There's a lot of great writing in "Ray Gun."

יש הרבה כתיבה נפלאה ב"ריי גאן".

And I was fortunate to find a photograph of a teacher sitting on some books.

ואני הייתי בר מזל למצוא תמונה של מורה שיושבת על כמה ספרים.

(Laughter)

[צחוק]

Article on Bryan Ferry -- just really boring article --

מאמר על "בריאן-פרי" מאמר ממש משעמם-

so I set the whole article in Dingbat.

כך ניתן להציג את המאמר כולו ב"דינגבט".

(Laughter)

[צחוק]

You could -- you could highlight it; you could make it Helvetica or something:

אפשר- אפשר להדגיש אותו; אפשר לעשות את זה בהלווטיקה או משהו:

it is the actual article.

זהו המאמר הממשי.

I suppose you could eventually decode it,

אני מניח שבסופו של דבר תצליחו לפענח אותו,

but it's really not very well written; it really wouldn't be worthwhile.

אבל זה באמת לא נכתב היטב; זה באמת לא יהיה כדאי.

(Laughter)

[צחוק]

Having done a lot of magazines,

לאחר שעשיתי המון מגזינים,

I'm very curious how big magazines handle big stories,

אני מאוד סקרן כיצד מגזינים גדולים מטפלים בסיפורים גדולים,

and I was very curious to see how Time and Newsweek would handle 9/11.

הייתי סקרן מאוד לראות כיצד, טיימס וניוזוויק לטפל 9/11.

And I was basically pretty disappointed

בעיקרון הייתי די מאוכזב

to see that they had

לראות שהם

chosen to show the photo we'd already seen a million times,

בחרו להציג התמונה שראינו כבר מיליון פעמים,

which was basically the moment of impact.

אשר היה בעצם הרגע של הpdhgv.

And People magazine, I thought,

ולמגזין פיפל, חשבתי,

got probably the best shot.

יש כנראה התמונה הטובה ביותר.

It's kind of horsey type, but the texture --

זה מגושם כלשהו, אבל המרקם-

the second plane not quite hitting:

המטוס השני לא ממש פוגע:

there was something more enticing,

היה משהו יותר מושך,

if that's the right -- it's not the right word --

אם זוהי הנכונה -- זו לא המילה הנכונה-

but in this cover than Time or Newsweek.

אבל בשער זה יותר מטיים או ניוזוויק.

But when I got into this magazine,

אבל כאשר המגזין הגיע לידיי

there's something kind of disturbing, and this continued.

יש משהו מטריד כלשהו, וזה המשיך.

On the left we see people dying; we see people running for their lives.

משמאל אנו רואים אנשים מתים; אנו רואים אנשים נסים על נפשם.

And on the right we learn that there's a new way to support your breast.

מימין אנו לומדים שיש דרך חדשה כדי לתמוך בשדיים שלך.

The coveted right-hand page was not given up to the whole issue.

לא ויתרו על העמוד הימני הנחשק למען הנושא כולו.

Look at the image of this lady --

הסתכלו על התמונה של הגברת הזאת-

who knows what she's going through? --

מי יודע מה עובר עליה? --

and the copy says: "He knows just how to give me goosebumps."

והעותק אומר: "הוא יודע בדיוק כיצד לגרום לי לעור של ברווז".

Yeah, he jumps out of buildings. It's --

כן, הוא קופץ מבניינים. זה-

unfortunately, this one works, kind of, as a spread.

למרבה הצער, זה עובד, סוג של, כמו כפולת-עמודים.

And this continued through the entire magazine.

וזה ממשיך בעיתון כולו.

It did not let up.

זה לא הירפה.

This says: "One clean fits all." .

זה אומר: " ניקוי אחד מתאים לכל.".

There were a lot of orphans made this day,

היו הרבה שהתייתמו ביום זה,

and here's a dead body being brought out.

והנה , מציגים גופת מת .

It just seems to me possibly even a blank page

זה ממש נראה לי אפשרי שאפילו דף ריק

would have been more appropriate.

היה הולם יותר.

And this one I think is possibly the worst:

וזה אחד שאני חושב שהוא אולי הגרוע ביותר:

two ladies, both facing the same way, both wearing jeans.

שתי גברות, שתיהן מסתכלות לאותו כיוון, שתיהן לבושות בג'ינס.

One -- who knows what she's going through;

אחת – מי יודע מה היא עוברת;

the other one is worried about model behavior and milk.

השנייה דואגת להתנהג כדוגמנית ולחלב.

And --

ו --

I gave a talk in New York a couple months after this,

נתתי הרצאה בניו יורק כמה חודשים אחרי זה,

and afterwards somebody came up to me and they said that --

ולאחר מכן אנשים ניגשו אלי ואמרו ש-

they actually emailed me -- and they said that they appreciated the talk,

הם למעשה שלחו לי דואר אלקטרוני - ואמרו שהם מעריכים את ההרצאה,

and when they got back to their car,

וכאשר הם חזרו למכונית שלהם,

they found a note on their car that made them think

הם מצאו פתק על המכונית שלהם שגרם להם לחשוב

maybe New York was getting back to being New York again after this event --

שאולי ניו-יורק חוזרת להיות שוב ניו יורק לאחר אירוע זה-

it had been a few months.

זה היה כעבור כמה חודשים.

This was what they found on their car.

זה היה מה שהם מצאו על המכונית שלהם.

(Laughter)

(צחוק)

There's very few times you'd be happy to find this on your car,

יש מעט מאוד פעמים שאתה שמח למצוא את זה על המכונית שלך,

but it did seem to indicate that we were coming back.

אבל נראה שזה מצביע על כך שאנו שבים חזרה.

This is my desktop.

זהו שולחן העבודה שלי.

Somebody told me today there was this thing called folders,

מישהו אמר לי היום שקיים הדבר הזה שנקרא תיקיות,

but I don't know what they are.

אבל אני לא יודע מה הן.

These are my notes for the talk -- there might be a correlation here.

אלו הן ההערות שלי עבור ההרצאה--ייתכן שיש כאן קורלציה .

We are wrapping up.

אנחנו קושרים קצוות.

This I saw on the plane, flying in, for hot new products.

את זה ראיתי על מטוס, שטס עבור, מוצרים לוהטים חדשים.

I'm not sure this is an improvement, or a good idea,

אני לא בטוח שזה שיפור, או רעיון טוב,

because, like, if you don't spend quite enough time in front of your computer,

מפני, כאילו, אם אתה לא מבלה מספיק זמן מול המחשב שלך,

you can now get a plate in the keyboard,

כעת באפשרותך לקבל צלחת במקלדת,

so there's no more faking it --

כך שאין יותר צורך לזייף את זה-

that you don't really sit at your desk all day and eat and work anyway.

כי אתה לא באמת יושבים במשרד כל היום לאכול, לעבוד בכל מקרה.

Now there's a plate, and it would be really, really convenient

עכשיו יש צלחת, וזה יהיה באמת, ממש נוח

to get a piece of pizza, then type a little bit, then ...

לקבל משולש פיצה, לאחר מכן הקלד קצת, ואז...

I'm just not sure this is improvement.

אני רק לא בטוח שזה שיפור.

If you ever doubt the power of graphic design,

אם אתה אי פעם מטיל ספק בכוחו של עיצוב גרפי,

this is a very generic sign that literally says, "Vote for Hitler." It says nothing else.

זהו שלט מאוד גנרי שאומר פשוטו כמשמעו, "הצביעו עבור היטלר". הוא לא אומר שום דבר אחר.

And this to me is an extreme case

וזה בשבילי מקרה קיצוני

of the power of emotion, of graphic design,

של כוחו של הרגש, של עיצוב גרפי,

even though, in fact, was a very generic poster at the time.

למרות, שלמעשה, זה היה פוסטר מאוד גנרי באותו זמן.

What's next? What's next is going to be people.

מה השלב הבא? השלב הבא הוא אנשים.

As we get more technically driven,

ככל שאנו מונעים יותר מבחינה טכנית,

the importance of people becomes more than it's ever been before.

החשיבות של האנשים עולה יותר מאי פעם.

You have to utilize who you are in your work.

אתה צריך לנצל את מי שאתה בעבודה שלך.

Nobody else can do that: nobody else can pull from your background,

אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה: אף אחד אחר לא יכול למשוך מהרקע שלך,

from your parents, your upbringing, your whole life experience.

מההורים שלך, מהחינוך שקיבלת, מכל חווית החיים שלך.

If you allow that to happen, it's really the only way you can do some unique work,

אם תאפשר לזה לקרות, זו באמת הדרך היחידה שאתה יכול לעשות איזושהי עבודה ייחודית,

and you're going to enjoy the work a lot more as well.

ואתה עומד ליהנות הרבה יותר מהעבודה שלך.

This is -- I like found art; hand lettering's coming back in a big way,

זהו - אני אוהב "רדי-מייד"; אותיות של כתב יד חוזרות בגדול,

and I thought this was a great example of both.

וחשבתי שזו דוגמה מצוינת של שניהם.

This lady's advertising for her lost pit bull.

המודעה של הגברת הזאת בעניין הפיטבול שלה שאבד.

It's friendly -- she's underlined friendly --

-ידידותית - היא מודגשת בקו תחתון ידידותי-

that's probably why she calls it Hercules or Hercles. She can't spell.

זהו כנראה הסיבה שהיא מכנה אותו הרקולס או הרקלס. היא לא יודעת לאיית.

(Laughter)

(צחוק)

But more importantly,

אבל חשוב יותר,

she's willing to give you 20 bucks to go find this lost pit bull.

היא מוכנה לשלם לך 20 דולר כדי למצוא את הפיטבול שאבד.

And I'm thinking, yeah, right,

ואני חושב, כן, בטח,

I'll go look for a lost pit bill for 20 bucks.

אני אלך לחפש פיטבול אבוד בשביל 20 דולר.

I have visions of people going down alleyways yelling out for Hercles,

יש לי דימוי של אנשים הולכים במורד הסמטאות וקוראים להרקלס,

and you get charged by this thing and you go,

ואתה מרגיש מחוייב בגלל הדבר הזה ואתה הולך,

oh, please be Hercles; please be the friendly one.

הו, בבקשה תהיה הרקלס; בבקשה תהיה ידידותי.

(Laughter)

(צחוק)

I'm sure she never found the dog, because I took the sign.

אני בטוח שהיא מעולם לא מצאה את הכלב, כי לקחתי את השלט.

(Laughter)

(צחוק)

But I was asked to give a talk at a conference in Sacramento a few years back.

אבל התבקשתי להרצות בכנס בסקרמנטו לפני כמה שנים.

And the theme was courage, and they asked me to talk

והנושא היה אומץ, וביקשו ממני לדבר

about how courageous it is to be a graphic designer.

כמה אומץ צריך כדי להיות מעצב גרפי.

And I remembered seeing this photograph of my father,

ואני נזכרתי שראיתי צילום של אבא שלי,

who was a test pilot, and he told me that

שהיה טייס ניסוי, והוא סיפר לי

when you signed up to become a test pilot,

שכאשר נרשמת להיות טייס ניסוי,

they told you that there was a 40 to 50 percent chance

הם אמרו לך שיש סיכוי של 40 עד 50 אחוזים

of death on the job.

למות במשימה.

That's pretty high for most occupations.

זה גבוה למדי עבור רוב מקצועות.

(Laughter)

(צחוק)

But, you know, the government would make a plane;

אבל, אתם יודעים, הממשלה תייצר מטוס;

they'd say, go see if that one flies, would you?

הם יאמרו, לך לראות אם הוא יכול לטוס, בסדר?

Some of them did; some of them didn't.

אחדים טסו; אחרים לא.

And I started thinking about some of these decisions I have to make

והתחלתי לחשוב על כמה מההחלטות האלו שעלי לעשות

between, like, serif versus san-serif.

בין, למשל, גופן מעוטר לגופן בלתי מעוטר.

(Laughter)

(צחוק)

And for the most part, they're not real life-threatening.

והם על פי רוב, לא ממש מסכני חיים.

Why not experiment? Why not have some fun?

למה לא לנסות? למה לא להשתעשע?

Why not put some of yourself into the work?

למה לא להכניס חלק מעצמך לתוך העבודה?

And when I was teaching, I used to always ask the students,

וכאשר לימדתי, נהגתי תמיד לשאול את התלמידים,

What's the definition of a good job?

מהי ההגדרה של עבודה טובה?

And as teachers, after you get all the answers,

וכמורים, אחרי שקיבלת את כל התשובות,

you like to give them the correct answer.

אתה רוצה לתת להם את התשובה הנכונה.

And the best one I've heard -- I'm sure some of you have heard this --

והטובה ביותר ששמעתי - אני בטוח שחלק מכם שמעו זאת-

the definition of a good job is:

ההגדרה של עבודה טובה היא:

If you could afford to -- if money wasn't an issue --

אם אתה יכול להרשות לעצמך - אם כסף הוא לא העניין-

would you be doing that same work?

האם היית עושה את אותה עבודה?

And if you would, you've got a great job.

ואם כן, יש לך עבודה נהדרת.

And if you wouldn't, what the heck are you doing?

ואם לא, מה לעזאזל אתה עושה?

You're going to be dead a really long time.

אתה הולך לחיות כמת באמת הרבה זמן.

Thank you very much.

תודה רבה לכם