A memory scientist's advice on reporting harassment and discrimination | Julia Shaw

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Sigal Tifferet

Me Too and Time's Up have highlighted

"מי טו" ו"טיימ'ס אפ" שפכו אור על כך

that harassment and discrimination are a shockingly common part

שההטרדה והאפליה נפוצים עד זעזוע

of many people's lived reality,

במציאות של חיי רבים,

and that this reality extends into the workplace.

שמציאות זו קיימת גם במקום העבודה.

Whether in tech or finance, sports or the service industry,

בטכנולוגיה, בפיננסים, בספורט או בתעשיית השירותים,

every day we seem to hear another story about an abuse of power

נראה שאנו שומעים מידי יום סיפור של ניצול לרעה של כוח

or another grossly inappropriate workplace behavior.

או התנהגות לא-הולמת באופן בוטה במקום העבודה.

People are furious.

האנשים זועמים.

They're taking to Twitter and social media to voice that this must change.

ב"טוויטר" ובמדיה החברתית נשמעות קריאות לשינוי המצב.

But it's time to move beyond the hashtag.

אבל הגיעה השעה להמשיך אל מעבר לסולמית.

It's time for us to report harassment and discrimination

הגיעה העת שנדווח על הטרדות ואפליה

to those who can fix this mess.

בפני אלה שיכולים לתקן את הבלגן הזה.

And it's time for us to talk about harassment

והגיעה השעה שנדבר על הטרדה

in a more inclusive way:

באופן כולל יותר:

not just about sexual harassment,

לא רק לדבר על הטרדה מינית,

but to encourage people to come forward

אלא לעודד אנשים להיחשף

about harassment and discrimination based on other characteristics

ולדבר על הטרדה ואפליה על בסיס מאפיינים נוספים

such as age, disability or ethnicity.

כמו גיל, נכות או מוצא אתני.

Because only together can we fix

כי רק ביחד נוכל לתקן

the underlying causes and consequences of harassment.

את סיבות היסוד ואת תוצאותיה של ההטרדה.

You see, most of us will,

הרי מרביתנו, מתישהו בחיינו,

at some point in our lives,

experience workplace harassment or discrimination.

חווים הטרדה או אפליה במקום העבודה.

Research shows that particularly women, people of color

המחקרים מראים שבמיוחד נשים, אנשים צבעוניים

and people who openly identify as LGBTQI are likely to be targeted,

ומי שמזדהים בגלוי כלהטבא"קים צפויים לשמש מטרות לכך,

and for some people, this is a pervasive and persistent part of their reality.

ויש אנשים שזהו מרכיב עקבי במציאות שלהם.

And for most of these people --

ורוב האנשים האלה -

98 percent according to some studies --

98 אחוזים, לפי מחקרים מסוימים -

רוב האנשים האלה לעולם לא יתוודו ויספרו למעסיקיהם.

most of these people will never speak up and tell their employer.

Too often, harassment and discrimination is a lonely and isolating experience,

לעתים קרובות, ההטרדות והאפליה הן חוויות בודדות ומבודדות,

but we need to help people out from under their desks.

אבל עלינו לעזור לאנשים לצאת מהמחבוא.

We need to empower people to have a voice.

עלינו להעצים אנשים להשתמש בקולם.

The reasonable first question that everybody asks

השאלה הסבירה הראשונה ששואל כל אדם שעבר הטרדה

once they've been harassed is "What do I do now?"

היא, "מה לעשות עכשיו?"

And this is what I want to help you with.

ובכך ברצוני לעזור לכם.

Navigating the barriers to reporting can be absolutely dizzying.

מסע המכשולים בדרך לדיווח עלול להיות מבלבל לגמרי.

How can we speak up in a society

איך נוכל להשמיע את קולנו בחברה

that too often discredits or diminishes our experiences?

שבד"כ מפקפקת בחוויותינו או ממעיטה בערכן?

How can we speak up in a society

איך נוכל להשמיע את קולנו בחברה

that is likely to be retributive towards us?

שצפויה להעניש אותנו עליהן?

How can we deal with the silencing that goes on all around us?

איך נוכל להתמודד עם כל ההשתקה שסביבנו?

Making matters worse,

מה שמחמיר את המצב

often our memories are the only evidence we have of what happened.

הוא שלעתים קרובות, זכרוננו הוא העדות היחידה למה שקרה.

Now, here's where I can come in.

וכאן אני נכנסת לתמונה.

I'm a memory scientist,

אני חוקרת זכרון,

and I specialize in how we remember important emotional events.

ואני מתמחה באופן בו אנו זוכרים אירועים רגשיים חשובים.

I've particularly focused on how the memory interview process

התמקדתי במיוחד בדרך בה תהליך ראיון הזכרון

can severely impact the evidentiary quality of reports that we produce.

יכול להשפיע קשות על האיכות הראַייתית של דיווחינו.

A bad interview can lead you to forget details or misremember them

ראיון גרוע עלול לגרום לשיכחת פרטים או לזכרונות שגויים

while a good interview can forever change your life for the better.

בעוד שראיון טוב יכול לשפר לעד את חיי המרואיינים.

After looking at lab reports and working,

אחרי שבחנתי דוחות מעבדה

וחקרתי את הנושא בבתי משפט ובסביבות מחקריות,

studying this issue both in the courtroom and in research settings,

I've dissected all the different things that can go wrong with our memories

ניתחתי את כל הדברים שעלולים להשתבש בזיכרון שלנו

that can really threaten your case.

וממש לאיים על התוצאה הסופית.

And now I'm turning my attention to helping people tackle

כעת אני מפנה את תשומת לבי לעזרה לאנשים להתמודד עם סוגיית

recording and reporting of workplace harassment and discrimination.

התיעוד והדיווח של הטרדות ואפליה במקום העבודה.

There's three things that I've learned from my research on this

יש שלושה דברים שלמדתי מהמחקר שלי בנושא זה,

that you can immediately apply

שתוכלו ליישם מיידית

if you've been harassed or discriminated against at work.

אם הוטרדתם או הופליתם לרעה במקום העבודה.

I want to help you turn your memory into evidence --

אני רוצה לעזור לכם להפוך את מה שאתם זוכרים להוכחה -

evidence that even a memory skeptic like me

הוכחה שאפילו ספקנית כמוני בענייני זכרון

is unlikely to find fault with.

לא תצליח למצוא בה פגם.

First of all, James Comey had it right.

ראשית, ג'יימס קומי עשה זאת נכון.

The former head of the FBI used to sit in his car,

ראש הבולשת הפדרלית לשעבר נהג לשבת במכוניתו,

lock himself in after meetings with the president

לנעול את עצמו בה לאחר פגישות עם הנשיא

and write down absolutely everything he could remember about what happened.

ולרשום ממש כל דבר שיכול היה לזכור ממה שהתרחש.

The now-famous recordings proved to be quite useful later on.

ההקלטות, שהתפרסמו עכשיו, התבררו כמועילות ביותר.

Be like Comey.

הֶיו כמו קומי.

Now, you don't need to lock yourself into your car to do this,

אינכם מוכרחים להינעל במכונית לשם כך,

but please, immediately after something happens,

אבל בבקשה, מיד אחרי שקורה משהו,

I want you to contemporaneously record what happened.

אני רוצה שבו-במקום תתעדו מה קרה.

And do this before talking to anyone else about it.

ועשו זאת לפני שתדברו על זה עם מישהו.

Because as soon as your share your story

כי ברגע שאתם משתפים בסיפורכם

with friends or family or colleagues or therapists,

חברים או בני-משפחה, עמיתים או פסיכולוגים,

you have the potential to distort or change your memory of the event.

יש לכם פוטנציאל לעוות או לשנות את זכרונותיכם מהאירוע.

Uncontaminated, contemporaneous evidence is worth gold.

עדות מיידית ולא-מזוהמת שווה זהב.

Second: the type of evidence matters.

שנית: סוג העדות הוא חשוב.

Sure, you can do a handwritten note of what happens,

נכון, תוכלו לתעד בכתב-יד את מה שקרה,

but how do you prove when you wrote it?

אבל איך תוכיחו מתי כתבתם את זה?

Instead, pull out your computer or smartphone

במקום זה, הוציאו את המחשב או את הטלפון הנייד

and make a note that's time-stamped,

והכינו תיעוד שזוכה אוטומטית לחותמת-זמן,

where you can prove this was recorded at this time.

שיוכיח מתי בדיוק תועדו הדברים.

Contemporaneous, time-stamped evidence is better.

הכי טובה היא הוכחה מיידית שנושאת חותמת-זמן.

Finally, make sure what you're writing down is actually relevant.

ובסוף, ודאו שמה שאתם כותבים אכן רלוונטי.

Too often, we see that people bring out Facebook messages,

לעתים קרובות שאנשים מעלים מסרים ל"פייסבוק"

they bring out time-stamped pieces of evidence,

עם ראיות שנושאות חותמת-זמן,

but sure, they're not particularly relevant,

אבל אלה דברים לא במיוחד רלוונטיים,

לא שימושיים במיוחד.

they're not particularly useful.

It's easy to write an emotional, unstructured account of what happened --

קל לכתוב תיאור רגשי ולא מסודר של מה שקרה -

understandable because it's an emotional experience --

וזה מובן, כי מדובר בחוויה רגשית -

but those might not actually be the details that matter later on

אבל אולי לא אלה הפרטים שיהיו חשובים בעתיד לצרכי חקירה.

for an investigation.

Write down this list.

כתבו את הרשימה הזאת.

I want you to keep track of this and simply fill in the blanks.

אני רוצה שתיצמדו אליה ופשוט תשיבו עליה.

First of all, what happened?

ראשית כל, מה קרה?

In as much detail as possible,

תארו את המצב בפירוט רב ככל האפשר

describe the situation,

and do it on the day it happened if at all possible.

ועשו זאת באותו היום במידת האפשר.

Second, who was there?

שנית, מי היו הנוכחים? האם היו עדי-ראיה?

Were there any witnesses?

This becomes crucial potentially later on.

זה יכול להיות מכריע בהמשך.

What exact time and date did this happen?

מהם השעה והתאריך המדויקים בהם זה קרה?

What location? Where did this happen?

באיזה מיקום? איפה זה קרה?

Who did you tell after the event?

למי סיפרתם לאחר המקרה?

How did it make you feel during and after it happened?

איך הרגשתם במהלך האירוע ולאחריו?

And is there any other evidence such as WhatsApps, photos or emails

והאם יש הוכחות נוספות,

כמו מסרי "ווטסאפ", צילומים או דוא"ל

that might lend more credibility to your case.

שיוכלו לחזק את אמינות הטיעון שלכם?

These are all details that are incredibly easy to record contemporaneously

כל אלה הם פרטים שקל להפליא לתעד בו-במקום

but are also incredibly easy to forget later on.

אבל קל להפליא גם לשכוח בהמשך.

Humans, according to research, often overestimate their ability

בני-אדם, אומר המחקר, מרבים להעריך יתר על המידה את יכולתם

to remember important emotional details later on.

לזכור בעתיד פרטים רגשיים חשובים.

Assume that you're going to forget.

צאו מהנחה שתשכחו.

Assume you have to write it down.

צאו מהנחה שעליכם לרשום הכל.

Now, these three pieces of advice are a good start,

שלוש העצות האלה הן התחלה טובה,

but of course they don't overcome a lot of the other barriers to reporting.

אבל הן כמובן לא מתגברות על המון מכשולים אחרים בדיווח.

According to the Equality and Human Rights Commission,

לפי הוועדה לשוויון ולזכויות האדם,

which published a report in 2018,

בדו"ח שפרסמה ב-2018,

there's one key recommendation to overcome some of the other fears

יש המלצה מרכזית אחת להתגברות על כמה מיתר החששות

often associated with reporting these kinds of incidents to your employer.

הקשורים לעתים קרובות בדיווח למעסיקים על תקריות כאלה.

One piece of advice that they made?

ומהי העצה המרכזית שלהם?

Have an online, anonymous reporting tool.

ליצור כלי מקוון לדיווח בעילום-שם.

Only that way, they say,

רק כך, לדבריהם,

can you truly overcome many of the fears associated with reporting.

תוכלו באמת להתגבר על חששות רבים סביב הדיווח.

Now, in line with this,

לאור זאת,

and informed by what was happening all around me

ולנוכח כל מה שקורה סביבי,

and taking and applying the memory science,

ותוך יישום מדע הזכרון,

the science that I had been doing for many years,

המדע שבו אני עוסקת מזה שנים רבות,

I sat down with a number of people

ישבתי עם מספר אנשים

and we together created TalkToSpot.com.

ויצרנו יחד את האתר TalkToSpot.com.

Spot is an online, anonymous reporting tool

"ספוט" הוא כלי מקוון לדיווח אנונימי

that helps you record and report workplace harassment and discrimination.

שעוזר לכם לתעד ולדווח על הטרדות ואפליה במקום העבודה.

It allows you to do it anonymously,

הוא מאפשר לכם לעשות זאת בעילום-שם,

it allows you to do it for free,

הוא מאפשר לכם לעשות זאת חינם,

and it's completely evidence-based.

והוא כולו מבוסס-ראיות.

אינכם צריכים לדבר עם מישהו,

You don't have to talk to a person,

there's no fear of judgment,

אין שום חשש מפני שיפוטיות,

and you can do it whenever and wherever you need.

ותוכלו לעשות זאת בכל מקום וזמן שתצטרכו.

Now you have the power to walk through an evidence-based memory interview.

כעת יש לכם הכוח להיעזר בראיון זכרון מודרך ומבוסס-ראיות.

Now, this is called a cognitive interview.

זה קרוי "ראיון קוגניטיבי".

This is the same technique that police use when they're doing their job properly.

זו אותה הטכניקה שבה נעזרת המשטרה כשהיא עושה את מלאכתה כיאות.

So in best-case scenarios,

אז בתרחישים הכי טובים,

people who are being asked about important emotional events

כשאנשים נשאלים לגבי אירועים רגשיים חשובים,

זה נעשה לפי קווי הראיון הקוגניטיבי.

are being asked in line with the cognitive interview.

Now, this walks you through all the relevant information

זה מדריך אתכם לכל אורך המידע הרלוונטי

so that at the end, after you've talked to the bot --

כך שבסוף, לאחר שדיברתם אל הבוט -

which is an automatic messaging system --

שהוא מערכת מסרים אוטומטית -

after you've talked to the bot,

אחרי שדיברתם אל הבוט,

הוא מפיק תיעוד בפורמט פי-די-אף עם חותמת זמן ואבטחה

it generates a PDF record that's time-stamped and securely signed

that you can keep for yourself as evidence in case you want to share it later,

שתוכלו לשמור אצלכם כהוכחה למקרה שתרצו לספר על כך בעתיד,

or you can submit it to your employer right away.

או להגיש מיד למעסיקיכם.

And in line with recommendations,

ובהתאם לאותה המלצה,

you can submit it to your employer anonymously.

תוכלו להגיש זאת למעסיקים בעילום-שם.

But a reporting tool is only as useful as the audience that's listening.

אבל יעילותו של כלי-דיווח תלויה במי שמקשיב.

So if your employer is truly committed to change,

אז אם המעסיקים שלכם מחויבים באמת לשנות את המצב,

we've decided to also offer them the tool to respond.

החלטנו להציע גם להם כלי לתגובה.

So if organizations work with us

ארגונים שעובדים איתנו

and are truly committed to doing something

ובאמת מחויבים לנקוט פעולה בנוגע להטרדה ואפליה במקום העבודה,

about workplace harassment and discrimination,

they're also able to respond to you even if you've chosen to stay anonymous.

יכולים גם להענות לכם גם אם בחרתם לשמור על אלמוניות.

We think it's important that you can work together with your employer

בעינינו, חשוב שתוכלו לעבוד יחד עם המעסיקים

to tackle this issue.

כדי להתמודד עם סוגיה זו.

We think that everybody wins when we bring light into this dark issue.

לדעתנו, כולנו נצא נשכרים מכך שנאיר נושא חשוך זה.

Whether it happens to you or to someone you know,

בין אם זה קורה לכם או למישהו אתם מכירים,

recording and reporting what happened

התיעוד והדיווח של מה שקרה

can really improve how we talk about these issues.

יכולים בהחלט לתרום לשיח שלנו בנושאים אלה.

ואם אתם ארגונים,

And if you're an organization,

this is a call to give your employees access

זאת היא קריאה לאפשר לעובדיכם גישה

to better and more effective reporting mechanisms.

למנגנוני דיווח טובים ויעילים יותר.

We know that the current methods that are used in most organizations

אנו יודעים שהשיטות הנוכחיות ברוב הארגונים

don't work effectively.

אינן פועלות ביעילות

It's time to change that if you're committed to inclusion and diversity.

הגיעה העת לשינוי, אם אתם מחויבים להכללה ומגוון.

It's time for us to celebrate our diversity.

הגיעה השעה שנשמח במגוון שלנו.

הגיעה השעה שניתן קול

It's time for us to give a voice

to those who have for too long been denied one.

לאלה שזמן רב מדי היו אילמים.

It's time for us to celebrate those who come forward,

הגיעה העת לשבח את מי שנחשפים,

even if they feel they need to stay anonymous --

גם אם הם חשים צורך להישאר אלמוניים -

להישאר לשם כך במסווה.

to stay masked to do so.

It's time for a reporting revolution.

הגיעה השעה למהפכה בדיווח.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)