You owe it to yourself to experience a total solar eclipse | David Baron

תרגום: Shai Hakim עריכה: Ido Dekkers

Before I get to bulk of what I have to say,

לפני שאגיע לנושא העיקרי שעליו אני רוצה לדבר,

I feel compelled just to mention a couple of things about myself.

אני מרגיש שאני חייב לומר כמה דברים על עצמי.

I am not some mystical,

אני לא אדם מיסטי

spiritual sort of person.

או רוחני.

I'm a science writer.

אני סופר מדעי.

I studied physics in college.

למדתי פיזיקה בקולג'.

I used to be a science correspondent for NPR.

בעבר הייתי כתב מדעי של NPR.

OK, that said:

אוקיי, לאחר שאמרתי את זה:

in the course of working on a story for NPR,

בזמן שעבדתי על סיפור עבור NPR,

I got some advice from an astronomer

קיבלתי עצה מאסטרונום

that challenged my outlook,

שקראה תיגר על נקודת המבט שלי,

and frankly, changed my life.

ובכנות, שינתה את חיי.

You see, the story was about an eclipse,

אתם מבינים, הסיפור היה על ליקוי,

a partial solar eclipse that was set to cross the country

ליקוי חמה חלקי שעמד לעבור על פני המדינה

in May of 1994.

בחודש מאי 1994.

And the astronomer -- I interviewed him,

והאסטרונום - אני ראיינתי אותו,

and he explained what was going to happen and how to view it,

והוא הסביר מה עומד לקרות ואיך לצפות בזה,

but he emphasized that, as interesting as a partial solar eclipse is,

אבל הוא הדגיש שעד כמה שליקוי חמה חלקי הוא מעניין,

a much rarer total solar eclipse is completely different.

ליקוי חמה מלא, שהוא נדיר יותר, הוא עניין שונה לגמרי.

In a total eclipse, for all of two or three minutes,

בליקוי מלא, במשך שתיים או שלוש דקות,

the moon completely blocks the face of the sun,

הירח חוסם לגמרי את פני השמש,

creating what he described as the most awe-inspiring spectacle

ויוצר את מה שהוא תיאר כמופע מעורר יראת הכבוד הגדול

in all of nature.

בטבע כולו.

And so the advice he gave me was this:

ולכן העצה שהוא נתן לי היתה:

"Before you die," he said,

"לפני שתמות," הוא אמר,

"you owe it to yourself to experience a total solar eclipse."

אתה חייב לעצמך את החוויה של ליקוי חמה מלא."

Well honestly, I felt a little uncomfortable

ובכן, בכנות, הרגשתי קצת לא בנוח

hearing that from someone I didn't know very well;

לשמוע את זה מאדם שלא הכרתי היטב;

it felt sort of intimate.

הרגשתי שזה היה קצת אינטימי.

But it got my attention, and so I did some research.

אבל זה משך את תשומת לבי, ועשיתי קצת מחקר.

Now the thing about total eclipses is,

העניין בליקוי חמה מלא הוא,

if you wait for one to come to you,

שאם תחכו שהוא יגיע אליכם,

you're going to be waiting a long time.

אתם תחכו זמן רב מאוד.

Any given point on earth experiences a total eclipse

בכל נקודה מסוימת על כדור הארץ יהיה ליקוי מלא

about once every 400 years.

בערך פעם ב-400 שנה.

But if you're willing to travel, you don't have to wait that long.

אבל אם אתם מוכנים לנסוע, לא תצטרכו לחכות כל כך הרבה זמן.

And so I learned that a few years later, in 1998,

וכך גיליתי שכמה שנים אחר כך, ב-1998,

a total eclipse was going to cross the Caribbean.

עומד להיות ליקוי חמה מלא באיים הקריביים.

Now, a total eclipse is visible only along a narrow path,

עכשיו, ניתן לראות ליקוי מלא רק ברצועה צרה,

about a hundred miles wide,

ברוחב של מאה מייל בערך,

and that's where the moon's shadow falls.

שם נופל הצל של הירח.

It's called the "path of totality."

זה נקרא "שביל הטוטליות."

And in February 1998,

ובפברואר 1998,

the path of totality was going to cross Aruba.

שביל הטוטליות עמד לחצות את ארובה.

So I talked to my husband, and we thought: February? Aruba?

אז דיברתי עם בעלי, וחשבנו: פברואר? ארובה?

Sounded like a good idea anyway.

נשמע כמו רעיון טוב בכל מקרה.

(Laughter)

(צחוק)

So we headed south,

אז נסענו דרומה,

to enjoy the sun and to see what would happen

להנות מהשמש ולראות מה יקרה

when the sun briefly went away.

כשהשמש תיעלם לרגע.

Well, the day of the eclipse found us and many other people

ובכן, ביום הליקוי היינו יחד עם הרבה אנשים אחרים

out behind the Hyatt Regency,

בחוץ מאחורי הייאט ריג'נסי,

on the beach,

על החוף,

waiting for the show to begin.

וחיכינו שההצגה תתחיל.

And we wore eclipse glasses with cardboard frames

הרכבנו משקפי ליקוי עם מסגרות מקרטון

and really dark lenses that enabled us to look at the sun safely.

ועדשות כהות מאוד שאפשרו לנו להביט בשמש בבטחה.

A total eclipse begins as a partial eclipse,

ליקוי מלא מתחיל בתור ליקוי חלקי,

as the moon very slowly makes its way in front of the sun.

כשהירח עושה את דרכו באיטיות לפני השמש.

So first it looked the sun had a little notch in its edge,

אז בהתחלה זה נראה כאילו לשמש יש שקע קטן בקצה,

and then that notch grew larger and larger,

ואחר כך השקע גדל יותר ויותר,

turning the sun into a crescent.

ונתן לשמש צורה של חרמש.

And it was all very interesting, but I wouldn't say it was spectacular.

זה היה מאוד מעניין, אבל לא הייתי אומרת שזה היה מרהיב.

I mean, the day remained bright.

כלומר, עדיין היה אור.

If I hadn't known what was going on overhead,

אילו לא ידעתי מה קורה מעלינו,

I wouldn't have noticed anything unusual.

לא הייתי שם לב לשום דבר יוצא דופן.

Well, about 10 minutes before the total solar eclipse was set to begin,

טוב, בערך 10 דקות לפני שהתחיל הליקוי המלא,

weird things started to happen.

התחילו לקרות דברים מוזרים.

A cool wind kicked up.

רוח קרירה נשבה.

Daylight looked odd, and shadows became very strange;

אור היום נראה מוזר, והצללים הפכו להיות מאוד מוזרים;

they looked bizarrely sharp,

הם נראו חדים באופן משונה,

as if someone had turned up the contrast knob on the TV.

כאילו מישהו סובב את כפתור הניגודיות בטלוויזיה.

Then I looked offshore, and I noticed running lights on boats,

ואז הסתכלתי מעבר לחוף,

so clearly it was getting dark,

ושמתי לב לאורות שנדלקו בספינות,

although I hadn't realized it.

כך שהיה ברור שמחשיך,

Well soon, it was obvious it was getting dark.

אף שלא שמנו לב לזה.

It felt like my eyesight was failing.

היתה הרגשה שחוש הראייה מתדרדר.

And then all of a sudden,

ואז פתאום,

the lights went out.

האורות כבו.

Well, at that,

וכשזה קרה,

a cheer erupted from the beach,

כל החוף התפרץ בתשואות,

and I took off my eclipse glasses,

ואני הסרתי את משקפי הליקוי,

because at this point during the total eclipse,

כי בנקודה הזאת בזמן הליקוי המלא,

it was safe to look at the sun with the naked eye.

היה בטוח להביט בשמש ישירות.

And I glanced upward,

הבטתי למעלה,

and I was just dumbstruck.

והייתי פשוט המום.

Now, consider that, at this point, I was in my mid-30s.

עכשיו, הביאו בחשבון שבאותו זמן, הייתי באמצע שנות השלושים שלי.

I had lived on earth long enough to know what the sky looks like.

חייתי על כדור הארץ מספיק זמן כדי לדעת כיצד נראים השמיים.

I mean --

כלומר --

(Laughter)

(צחוק)

I'd seen blue skies and grey skies

ראיתי שמים כחולים ושמים אפורים,

and starry skies and angry skies

שמים עם כוכבים ושמים כועסים

and pink skies at sunrise.

ושמים ורודים בזמן הזריחה.

But here was a sky I had never seen.

אבל כאן היו שמים שמעולם לא ראיתי.

First, there were the colors.

קודם כול, הצבעים.

Up above, it was a deep purple-grey,

למעלה הם היו בצבע אפור-סגול עמוק,

like twilight.

כמו בשעת הדמדומים.

But on the horizon it was orange,

אבל באופן הם היו כתומים,

like sunset,

כמו בשקיעה,

360 degrees.

360 מעלות.

And up above, in the twilight,

ולמעלה, בדמדומים,

bright stars and planets had come out.

היו כוכבים וכוכבי לכת בוהקים.

So there was Jupiter

היה צדק

and there was Mercury

והיתה חמה

and there was Venus.

והיתה נוגה.

They were all in a line.

כולם היו בקו אחד.

And there, along this line,

ושם, לאורך הקו,

was this thing,

היה משהו,

this glorious, bewildering thing.

משהו מסקרן ומרהיב.

It looked like a wreath woven from silvery thread,

זה נראה כמו זר קלוע מחוט מכסף,

and it just hung out there in space, shimmering.

והוא פשוט היה תלוי שם בחלל, מנצנץ.

That was the sun's outer atmosphere,

זו היתה האטמוספירה החיצונית של השמש,

the solar corona.

הילת השמש.

And pictures just don't do it justice.

והצילומים פשוט לא עושים עמה צדק.

It's not just a ring or halo around the sun;

זו אינה רק טבעת או הילה מסביב לשמש;

it's finely textured, like it's made out of strands of silk.

יש לה מרקם עדין כאילו היא עשויה מרצועות של משי.

And although it looked nothing like our sun,

ואף שזה לא נראה כמו השמש שלנו,

of course, I knew that's what it was.

כמובן, ידעתי שזה מה שזה היה.

So there was the sun, and there were the planets,

הייתה שם השמש והיו שם כוכבי הלכת,

and I could see how the planets revolve around the sun.

ויכולתי לראות שהכוכבים מסתובבים סביב השמש.

It's like I had left our solar system

זה כאילו שעזבתי את מערכת השמש שלנו

and was standing on some alien world,

ועמדתי באיזה עולם זר,

looking back at creation.

והסתכלתי אחורה על הבריאה.

And for the first time in my life,

ובפעם הראשונה בחיי,

I just felt viscerally connected to the universe

הרגשתי מחובר באופן עמוק ליקום

in all of its immensity.

בכל עוצמתו.

Time stopped,

הזמן עצר,

or it just kind of felt nonexistent,

או שהוא הרגיש לא קיים,

and what I beheld with my eyes --

ומה שחזיתי בעיניי --

I didn't just see it,

לא סתם ראיתי את זה,

it felt like a vision.

זה הרגיש כמו חזיון.

And I stood there in this nirvana

ועמדתי שם בנירוונה

for all of 174 seconds -- less than three minutes --

במשך כל 174 השניות -- פחות משלוש דקות --

when all of a sudden, it was over.

כשפתאום, זה נגמר.

The sun burst out,

השמש פרצה החוצה,

the blue sky returned,

השמיים הכחולים חזרו,

the stars and the planets and the corona were gone.

הכוכבים וכוכבי הלכת וההילה נעלמו.

The world returned to normal.

העולם חזר למסלולו.

But I had changed.

אבל אני השתנתי.

And that's how I became an umbraphile --

וכך הפכתי לאומברפיל --

an eclipse chaser.

רודף אחרי ליקויי חמה.

(Laughter)

(צחוק)

So, this is how I spend my time and hard-earned money.

אז, ככה אני מבזבז את הזמן שלי ואת הכסף שהרווחתי.

Every couple of years, I head off to wherever the moon's shadow will fall

כל כמה שנים, אני נוסע לאן שצל הירח נופל

to experience another couple minutes

לחוות עוד כמה דקות

of cosmic bliss,

של אושר קוסמי,

and to share the experience with others:

וכדי לחלוק את החוויה עם אחרים:

with friends in Australia,

עם חברים באוסטרליה,

with an entire city in Germany.

עם עיר שלמה בגרמניה,

In 1999, in Munich, I joined hundreds of thousands

ב 1999 במינכן, הצטרפתי למאות אלפים

who filled the streets and the rooftops and cheered in unison

שמלאו את הרחובות והגגות והריעו יחדיו

as the solar corona emerged.

כשהילת השמש הפציעה.

And over time, I've become something else:

ועם הזמן, הפכתי למשהו אחר:

an eclipse evangelist.

מטיף ליקויי חמה.

I see it as my job

אני רואה את זה כעבודה שלי

to pay forward the advice that I received all those years ago.

להעביר הלאה את העצה שקיבלתי לפני שנים.

And so let me tell you:

אז תנו לי להגיד לכם:

before you die,

לפני שאתם מתים,

you owe it to yourself to experience a total solar eclipse.

אתם חייבים את זה לעצמכם לחוות ליקוי חמה מלא.

It is the ultimate experience of awe.

זו החוויה האולטימטיבית של יראת כבוד.

Now, that word, "awesome," has grown so overused

עכשיו, המילה הזו "מדהים" הפכה כל כך שחוקה

that it's lost its original meaning.

שהיא איבדה את המשמעות המקורית שלה.

True awe, a sense of wonder and insignificance

יראת כבוד אמיתית, תחושת פליאה וחוסר משמעות

in the face of something enormous and grand,

בפני משהו עצום וגדול,

is rare in our lives.

היא נדירה בחיינו.

But when you experience it, it's powerful.

אבל כשאתה חווה את זה, זה עוצמתי.

Awe dissolves the ego.

יראת כבוד מעלימה את האגו

It makes us feel connected.

היא גורמת לנו להרגיש מחוברים.

Indeed, it promotes empathy and generosity.

באמת, היא מעוררת אמפטיה ואדיבות.

Well, there is nothing truly more awesome than a total solar eclipse.

ובכן, אין באמת משהו מדהים יותר מליקוי חמה מלא

Unfortunately, few Americans have seen one,

למרבה הצער, אמריקאים מעטים ראו אחד,

because it's been 38 years

כי עברו 38 שנים

since one last touched the continental United States

מאז שהאחרון חלף מעל ארצות הברית

and 99 years since one last crossed the breadth of the nation.

ו 99 שנים מאז שהאחרון חלף לרוחב המדינה.

But that is about to change.

אבל זה עומד להשתנות.

Over the next 35 years,

במהלך 35 השנים הקרובות,

five total solar eclipses will visit the continental United States,

חמישה ליקויי חמה מלאים יחלפו מעל ארצות הברית

and three of them will be especially grand.

ושלושה מהם יהיו גדולים במיוחד.

Six weeks from now, on August 21, 2017 --

שישה שבועות מעכשיו, ב 21 באוגוסט 2017 --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

the moon's shadow will race from Oregon to South Carolina.

צל הירח יחלוף מעל אורגון עד לדרום קרוליינה.

April 8, 2024, the moon's shadow heads north from Texas to Maine.

ב 8 באפריל 2024, צל הירח יחלוף צפונה מטקסס ועד מיין

In 2045, on August 12,

ב 2045 ב 12 לאוגוסט,

the path cuts from California to Florida.

הנתיב יחצה מקליפורניה לפלורידה.

I say:

אני אומר:

What if we made these holidays?

מה אם נהפוך אותם לימי חופשה?

What if we --

מה אם --

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

What if we all stood together,

מה אם נעמוד ביחד,

as many people as possible,

כמה שיותר אנשים,

in the shadow of the moon?

תחת הצל של הירח?

Just maybe, this shared experience of awe would help heal our divisions,

רק אולי, החוויה המשותפת של יראת כבוד תעזור לרפא את המחלוקות ביננו,

get us to treat each other just a bit more humanely.

תגרום לנו להתייחס זה לזה באופן יותר אנושי.

Now, admittedly, some folks consider my evangelizing a little out there;

עכשיו, בכנות, יש אנשים שמתייחסים להטפות שלי כמוגזמות;

my obsession, eccentric.

לאובססיה שלי כאקצנטרית.

I mean, why focus so much attention on something so brief?

אני מתכוון, למה לייחס כל כך הרבה חשיבות למשהו כל כך קצר?

Why cross the globe -- or state lines, for that matter --

למה לחצות את העולם -- או לחצות גבולות, לצורך העניין --

for something that lasts three minutes?

בשביל משהו שנמשך שלוש דקות?

As I said:

כמו שאמרתי:

I am not a spiritual person.

אני לא טיפוס רוחני.

I don't believe in God.

אני לא מאמין באלוהים.

I wish I did.

הלוואי שהייתי.

But when I think of my own mortality --

אבל כשאני חושב על היותי בן תמותה --

and I do, a lot --

ואני עושה את זה, הרבה --

when I think of everyone I have lost,

כשאני חושב על כל מי שאיבדתי,

my mother in particular,

אמא שלי במיוחד,

what soothes me

מה שמנחם אותי

is that moment of awe I had in Aruba.

הוא הרגע הזה של יראת כבוד שהיה לי בארובה.

I picture myself on that beach,

אני מדמיין את עצמי על החוף ההוא,

looking at that sky,

מביט לשמיים,

and I remember how I felt.

ואני זוכר איך הרגשתי.

My existence may be temporary,

הקיום שלי יכול להיות זמני,

but that's OK because, my gosh,

אבל זה בסדר כי, בחיי,

look at what I'm a part of.

תסתכלו על מה שאני חלק ממנו,

And so this is a lesson I've learned,

וזה שעור שלמדתי,

and it's one that applies to life in general:

והוא תקף לחיים באופן כללי:

duration of experience does not equal impact.

משך החוויה לא שווה לעוצמה.

One weekend, one conversation -- hell, one glance --

סוף שבוע אחד, שיחה אחת -- אפילו, מבט אחד --

can change everything.

יכולים לשנות את הכל.

Cherish those moments of deep connection with other people,

תנצרו את הרגעים האלו של חיבור עמוק עם אנשים אחרים,

with the natural world,

עם עולם הטבע,

and make them a priority.

ושימו אותם בעדיפות.

Yes, I chase eclipses.

כן, אני רודף אחרי ליקויי חמה.

You might chase something else.

יכול להיות שאתם רודפים אחרי משהו אחר.

But it's not about the 174 seconds.

אבל זה לא קשור ל 174 שניות.

It's about how they change

זה קשור לאיך הן משנות

the years that come after.

את השנים שבאות אחר כך.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)