The birth of virtual reality as an art form | Chris Milk

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

When I was a kid,

כשהייתי ילד,

I experienced something so powerful,

חוויתי משהו כל כך חזק,

I spent the rest of my life searching for it,

שביליתי את שארית חיי בחיפוש אחריו,

and in all the wrong places.

ובכל המקומות הלא נכונים.

What I experienced wasn't virtual reality.

מה שחוויתי לא היה מציאות מדומה.

It was music.

זה היה מוסיקה

And this is where the story begins.

וזהו המקום בו הסיפור שלנו מתחיל.

That's me,

זה אני,

listening to the Beatles' "White Album."

מאזין ל"אלבום הלבן" של הביטלס.

And the look on my face is the feeling

והמראה שעל פני הוא התחושה

that I've been searching for ever since.

שאני מחפש מאז כל הזמן.

Music goes straight to the emotional vein,

מוסיקה נכנסת ישר לווריד הרגשי,

into your bloodstream

ולזרם הדם שלכם

and right into your heart.

וישר לתוך הלב.

It deepens every experience.

היא מעמיקה כל חוויה.

Fellas?

חבר 'ה?

(Music)

(מוסיקה)

This is the amazing McKenzie Stubbert

זהו מקנזי שוברט המדהים

and Joshua Roman.

וג'ושוע רומן.

Music --

מוסיקה ...

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Yeah.

כן.

Music makes everything have more emotional resonance.

מוסיקה גורמת ליותר תהודה רגשית בכל דבר.

Let's see how it does for this talk.

בואו ונראה איך היא עושה זו עבור השיחה שלנו.

The right piece of music at the right time fuses with us

קטע המוסיקה הנכון ברגע הנכון מתמזג איתנו

on a cellular level.

ברמה התאית.

When I hear that one song

כשאני שומע את השיר האחד הזה

from that one summer

מאותו קיץ אחד

with that one girl,

עם אותה נערה אחת,

I'm instantly transported back there again.

אני מייד מוחזר לשם שוב.

Hey, Stacey.

היי, סטייסי.

Here's a part of the story, though, where I got a little greedy.

הנה חלק מהסיפור, אבל, שבו נעשיתי מעט חמדן.

I thought if I added more layers on top of the music,

חשבתי שאם אוסיף יותר שכבות למוסיקה

I could make the feelings even more powerful.

הייתי יכול לגרום לרגשות להיות אפילו יותר חזקות.

So I got into directing music videos.

אז נכנסתי לבימוי וידאו קליפים.

This is what they looked like.

כך הם נראו.

That's my brother, Jeff.

זה אחי, ג'ף.

Sorry about this, Jeff.

מצטער על זה, ג'ף.

(Laughter)

(צחוק)

Here's me, just so we're even.

כאן אני, כך שאנחנו שווים.

Incredible moves.

תנועות מדהימות.

Should've been a dancer.

היה צריך להיות רקדן.

(Laughter)

(צחוק)

These experiments grew,

ניסויים אלה צמחו,

and in time, started to look more like this.

ועם הזמן, התחילו להיראות יותר כמו זה.

In both, I'm searching for the same thing, though,

למרות שבשניהם אני מחפש אחר אותו דבר,

to capture that lightning in a bottle.

ללכוד את הברק הזה בבקבוק.

Except, I'm not.

אבל, אני לא.

Adding moving pictures over the music added narrative dimension, yes,

הוספת תמונות נעות על המוזיקה הוסיפו מימד של נרטיב, כן,

but never quite equated the power

אבל אף פעם לא השתוו לעוצמה

that just raw music had for me on its own.

שרק מוסיקה גולמית היוותה עבורי כשלעצמה.

This is not a great thing to realize when you've devoted your life

זה לא דבר גדול להבין כאשר הקדשת את חייך

and professional career to becoming a music video director.

והקריירה המקצועית להיות במאי של וידאו קליפים.

I kept asking myself, did I take the wrong path?

חזרתי ושאלתי את עצמי, האם בחרתי בנתיב הנכון?

So I started thinking: if I could involve you, the audience, more,

אז התחלתי לחשוב: לו יכולתי לערב אתכם, את הקהל, יותר,

I might be able to make you feel something more as well.

הייתי מסוגל לגרום לכם , להרגיש יותר גם כן.

So Aaron Koblin and I began auditioning new technologies

אז ארון קובלין ואני התחלנו לבחון טכנולוגיות חדשות

that could put more of you inside of the work,

שהיו יכולות להכניס יותר מכם לתוך העבודה,

like your childhood home in "The Wilderness Downtown,"

כמו בית ילדותכם ב "שממת העיר התחתית"

your hand-drawn portraits, in "The Johnny Cash Project,"

4 דיוקנים מצוירים ביד ב"פרוייקט של ג'וני קש."

and your interactive dreams

והחלומות האינטראקטיביים שלכם

in "3 Dreams of Black."

ב-"3 חלומות של שחור"

We were pushing beyond the screen,

היינו דוחפים מעבר למשך,

trying to connect more deeply

בנסיון להתחבר עמוק יותר

to people's hearts and imaginations.

ללב ולדמיון של אנשים.

But it wasn't quite enough.

אבל זה לא היה מספיק.

It still didn't have the raw experiential power of pure music for me.

עדיין לא היה לזה את הכוח החוויתי הגולמי של מה שהיא מוסיקה טהורה בשבילי.

So I started chasing a new technology

אז התחלתי לרדוף אחר טכנולוגיה חדשה

that I only had read about in science fiction.

קראתי עליה רק במדע בדיוני.

And after years of searching, I found a prototype.

ולאחר שנים של חיפושים, מצאתי אב טיפוס.

It was a project from Nonny de la Peña in Mark Bolas's lab in USC.

זה היה פרויקט מ"נוני דה לה פנייה" במעבדה של מארק בולאס ב USC.

And when I tried it, I knew I'd found it.

וכאשר ניסיתי את זה, ידעתי שמצאתי את זה.

I could taste the lightning.

יכולתי לטעום את הברק.

It was called virtual reality.

היא נקראה מציאות מדומה.

This was it five years ago when I ran into it.

זה היה לפני חמש שנים כאשר נתקלתי בזה.

This is what it looks like now.

כך זה נראה עכשיו.

I quickly started building things in this new medium,

מיד התחלתי לבנות דברים במדיום חדש זה,

and through that process we realized something:

ובאמצעות תהליך זה הבנו משהו:

that VR is going to play an incredibly important role

שמציאות מדומה הולכת לשחק תפקיד מדהים

in the history of mediums.

בהיסטוריה של המדיומים.

In fact, it's going to be the last one.

למעשה זה הולך להיות האחרון.

I mean this because it's the first medium that actually makes the jump

אני מתכוון לזה כי זה המדיום הראשון שעושה למעשה את הקפיצה

from our internalization of an author's expression

מההפנמה שלנו של ביטויו של מחבר

of an experience,

של חוויה,

to our experiencing it firsthand.

ליכולת שלנו לחוות את זה מיד ראשונה.

You look confused. I'll explain. Don't worry.

אתם נראים מבולבלים, אני אסביר, אל תדאגו.

(Laughter)

(צחוק)

If we go back to the origins of mediums,

אם נחזור אל מקורות המדיומים

by all best guesses,

עם כל ההשערות הטובות ביותר,

it starts around a fire, with a good story.

זה התחיל סביב מדורה, עם סיפור טוב.

Our clan leader is telling us

ראש השבט שלנו מספר לנו

about how he hunted the woolly mammoth on the tundra that day.

כיצד הוא צד את הממותה הצמרית בטונדרה באותו יום .

We hear his words

אנו שומעים את מילותיו

and translate them into our own internal truths.

ומתרגמים אותן לאמיתות הפנימיות שלנו.

The same thing happens

אותו דבר קורה

when we look at the cave painting version of the story,

כשאנו מסתכלים על גרסת ציור מערה של הסיפור,

the book about the mammoth hunt,

הספר על ציד הממותה,

the play,

המחזה,

the radio broadcast,

שידור הרדיו,

the television show

תוכנית טלוויזיה

or the movie.

או הסרט.

All of these mediums require what we call "suspension of disbelief,"

כל המדיומים האלו נצרכים למה שאנו מכנים "השעיית הספק,"

because there's a translation gap between the reality of the story

משום שיש פער תרגום בין המציאות של הסיפור

and our consciousness interpreting the story

והתודעה שלנו שמפרשת את הסיפור

into our reality.

לתוך המציאות שלנו.

I'm using the word "consciousness" as a feeling of reality that we get

אני משתמש במילה "תודעה" כתחושת מציאות שאנו מקבלים

from our senses experiencing the world around us.

מהחושים שלנו שחווים את העולם סביבנו.

Virtual reality bridges that gap.

מציאות מדומה מגשרת על הפער הזה.

Now, you are on the tundra hunting with the clan leader.

עכשיו, אתם על הטונדרה צדים עם מנהיג השבט.

Or you are the clan leader.

או שאתם מנהיג השבט

Or maybe you're even the woolly mammoth.

או אולי אתם אפילו הממותה הצמרית.

(Laughter)

(צחוק)

So here's what special about VR.

אז הנה מה שמיוחד במציאות מדומה.

In all other mediums,

בכל המדיומים האחרים,

your consciousness interprets the medium.

התודעה שלכם מפרשת את המדיום.

In VR, your consciousness is the medium.

במציאות מדומה, התודעה שלכם היא המדיום.

So the potential for VR is enormous.

אז הפוטנציאל של מציאות מדומה הוא עצום.

But where are we now?

אבל איפה אנחנו עכשיו?

What is the current state of the art?

מהו המצב הנוכחי של האמנות?

Well,

טוֹב,

we are here.

אנחנו כאן.

We are the equivalent of year one of cinema.

אנחנו שווי ערך לשנה ראשונה של קולנוע.

This is the Lumière Brothers film

זהו סרט של האחים לומייר

that allegedly sent a theater full of people running for their lives

שלכאורה גרם לאולם מלא אנשים לנוס על נפשם

as they thought a train was coming toward them.

כשחשבו שרכבת נוסעת לעברם.

Similar to this early stage of this medium,

בדומה לשלב המוקדם של מדיום זה.

in VR, we also have to move past the spectacle

במציאות מדומה, אנחנו גם צריכים לנוע מעבר למחזה

and into the storytelling.

ולתוך סיפור מעשה

It took this medium decades

זה לקח למדיום הזה עשרות שנים

to figure out its preferred language of storytelling,

להבין מהי השפה המועדפת של סיפור סיפורים.

in the form of a feature film.

בצורה של סרט עלילתי

In VR today, we're more learning grammar

במציאות מדומה היום, אנו לומדים יותר דקדוק

than writing language.

מאשר כתיבת השפה.

We've made 15 films in the last year at our VR company, Vrse,

יצרנו 15 סרטים בשנה האחרונה בחברת המציאות המדומה שלנו, Vrse,

and we've learned a few things.

ולמדנו כמה דברים.

We found that we have a unique, direct path into your senses,

מצאנו שיש לנו נתיב ייחודי ישיר לתוך החושים שלכם,

your emotions, even your body.

לרגשותיכם, אפילו לגוף שלכם.

So let me show you some things.

אז תנו לי להראות לכם כמה דברים.

For the purpose of this demo,

לצורך הדגמה זו,

we're going to take every direction that you could possibly look,

אנו הולכים לקחת כל כיוון שאליו אתם עשויים להסתכל,

and stretch it into this giant rectangle.

ולמתוח אותו לתוך המלבן הענק הזה.

OK, here we go.

אוקיי, אנחנו מתחילים.

So, first: camera movement is tricky in VR.

אז, ראשית, תנועת מצלמה היא מסובכת במציאות מדומה.

Done wrong, it can actually make you sick.

אם עושים אותה לא נכון זה יכול למעשה לעשות אתכם חולים.

We found if you move the camera at a constant speed in a straight line,

מצאנו שאם מזיזים את המצלמה במהירות קבועה בקו ישר,

you can actually get away with it, though.

אתם יכולים למעשה להתחמק מזה,

The first day in film school,

ביום הראשון בבית הספר לקולנוע,

they told me you have to learn every single rule

הם אמרו לי שיש ללמוד כל חוק וחוק

before you can break one.

לפני שאפשר להפר אחד.

We have not learned every single rule.

לא למדנו כל חוק וחוק,

We've barely learned any at all,

בקושי למדנו איזשהו בכלל,

but we're already trying to break them

אבל כבר ניסינו להפר אותם

to see what kind of creative things we can accomplish.

כדי לראות איזה דברים יצירתיים אנו יכולים לממש.

In this shot here, where we're moving up off the ground, I added acceleration.

בצילום זה כאן, אנחנו זזים מעלה מעל לקרקע, הוספתי תאוצה.

I did that because I wanted to give you a physical sensation

עשיתי זאת משום שרציתי לתת לכם תחושה פיזית

of moving up off the ground.

של תנועה מעלה מעל לקרקע.

In VR, I can give that to you.

במציאות מדומה, אני יכול לתת לכם את זה.

(Music)

(מוסיקה)

Not surprisingly, music matters a lot in this medium as well.

באופן לא מפתיע, מוסיקה חשובה במדיום זה גם כן.

It guides us how to feel.

היא מנחה אותנו איך להרגיש.

In this project we made with the New York Times, Zach Richter

בפרויקט זה, שעשינו עם הניו יורק טיימס, זאך ריכטר

and our friend, JR,

וידידנו, JR,

we take you up in a helicopter,

אנו לוקחים אתכם מעלה בהליקופטר,

and even though you're flying 2,000 feet above Manhattan,

ולמרות שאתם טסים כ 700 מטר מעל מנהטן

you don't feel afraid.

אינכם חשים פחד.

You feel triumphant for JR's character.

אתם מרגישים מנצחים עבור הדמות של JR.

The music guides you there.

המוסיקה מנחה אתכם שם

(Music)

(מוסיקה)

Contrary to popular belief,

בניגוד לאמונה הרווחת,

there is composition in virtual reality,

יש קומפוזיציה במציאות מדומה,

but it's completely different than in film,

אבל היא לחלוטין שונה מאשר בסרט,

where you have a rectangular frame.

שבו יש לכם מסגרת מלבנית.

Composition is now where your consciousness exists

הקומפוזיציה היא עכשיו היכן שתודעתכם קיימת

and how the world moves around you.

ואיך העולם נע סביבכם.

In this film, "Waves of Grace," which was a collaboration between Vrse,

בסרט זה, "גלים של חסד," שהיה שיתוף פעולה בין Vrse,

the United Nations, Gabo Arora, and Imraan Ismail,

האו"ם, גאבו ארורה, ואימראן איסמעיל,

we also see the changing role of the close-up in virtual reality.

אנחנו גם רואים את תפקידו המשתנה של התקריב במציאות מדומה.

A close-up in VR means you're actually close up to someone.

תקריב במציאות מדומה משמעו שאתה בעצם מקורב למישהו.

It brings that character inside of your personal space,

הוא מביא דמות זו לתוך המרחב האישי שלך,

a space that we'd usually reserve for the people that we love.

מרחב שהיינו בדרך כלל שומרים עבור האנשים שאנו אוהבים.

And you feel an emotional closeness to the character

ואתה חש קירבה רגשית לדמות

because of what you feel to be a physical closeness.

בגלל מה שאתה מרגיש כשאתה נמצא בקירבה פיזית,

Directing VR is not like directing for the rectangle.

בימוי מציאות מדומה אינו כמו בימוי עבור המלבן.

It's more of a choreography of the viewer's attention.

זה יותר כוראוגרפיה של תשומת לבו של הצופה

One tool we can use to guide your attention

כלי אחד בו אנחנו יכולים להשתמש כדי להנחות את תשומת הלב שלכם

is called "spatialized sound."

נקרא "צליל מרחבי."

I can put a sound anywhere in front of you, to left or right,

אני יכול למקם צליל בכל מקום לפניכם, משמאלכם, או ימינכם,

even behind you,

אפילו מאחוריכם,

and when you turn your head, the sound will rotate accordingly.

וכאשר אתם מפנים את ראשכם, הצליל יסתובב בהתאם.

So I can use that to direct your attention to where I want you to see.

אז אני יכול להשתמש בו כדי להפנות את תשומת לבכם לאן שארצה שתסתכלו.

Next time you hear someone singing over your shoulder,

בפעם הבאה שתשמעו מישהו שר מעבר לכתפכם,

it might be Bono.

זה עשוי להיות בונו.

(Laughter)

(צחוק)

VR makes us feel like we are part of something.

מציאות מדומה גורמת לנו להרגיש כאילו אנחנו חלק ממשהו

For most of human history, we lived in small family units.

לאורך רוב ההיסטוריה האנושית חיינו ביחידות משפחתיות קטנות.

We started in caves,

התחלנו במערות,

then moved to clans and tribes, then villages and towns,

לאחר מכן עברנו לחמולות ולשבטים, ואז, לכפרים ולעיירות,

and now we're all global citizens.

ועכשיו כולנו אזרחי העולם.

But I believe that we are still hardwired to care the most

אבל אני מאמין שאנחנו עדיין מקובעים לדאוג הכי הרבה

about the things that are local to us.

לדברים שהם מקומיים עבורנו.

And VR makes anywhere and anyone feel local.

ומציאות מדומה גורמת לכל מקום ולכל אחד להרגיש מקומי.

That's why it works as an empathy machine.

לכן זה עובד כמכונת אמפתיה.

Our film "Clouds Over Sidra" takes you to a Syrian refugee camp,

הסרט שלנו "עננים מעל סידרא" לוקח אתכם למחנה פליטים סורי,

and instead of watching a story about people over there,

ובמקום לצפות בסיפור על אנשים שם,

it's now a story about us here.

זה עכשיו סיפור עלינו כאן.

But where do we go from here?

אבל לאן אנחנו הולכים מכאן?

The tricky thing is that with all previous mediums,

הדבר המסובך הוא שעם כל המדיומים הקודמים,

the format is fixed at its birth.

הפורמט קבוע בלידתו.

Film has been a sequence of rectangles,

הסרט כבר היה עשוי מרצף של מלבנים,

from Muybridge and his horses to now.

ממויברידג' והסוסים שלו עד עכשיו.

The format has never changed.

הפורמט אף פעם לא השתנה.

But VR as a format, as a medium,

אבל מציאות מדומה , כמדיום,

isn't complete yet.

אינו מושלם עדיין.

It's not using physical celluloid or paper or TV signals.

הוא לא משתמש בצלולויד פיזי או נייר או אותות טלוויזיה.

It actually employs what we use to make sense of the world.

זה מעסיק בפועל מה שאנו משתמשים בו כדי להבין את העולם.

We're using your senses as the paints on the canvas,

אנחנו משתמשים בחושינו כבצבעים על בד ציור,

but only two right now.

אבל רק שניים נכון להיום

Eventually, we can see if we will have all of our human senses employed,

בסופו של דבר, נוכל לראות אם כל החושים האנושיים שלנו יהיו מועסקים.

and we will have agency to live the story in any path we choose.

ויהיו לנו אמצעים כדי לחיות את הסיפור בכל דרך שנבחר.

And we call it virtual reality right now,

ואנחנו קוראים לזה מציאות מדומה עכשיו,

but what happens when we move past simulated realities?

אבל מה קורה כאשר אנחנו עוברים מעבר למציאות מדומה?

What do we call it then?

איך אני מכנים זאת אז?

What if instead of verbally telling you about a dream,

מה אם במקום לספר לכם על חלום באופן מילולי,

I could let you live inside that dream?

הייתי יכול לאפשר לכם לחיות בתוך החלום?

What if instead of just experiencing visiting some reality on Earth,

מה אם במקום פשוט לחוות מציאות כלשהי על פני האדמה,

you could surf gravitational waves on the edge of a black hole,

הייתם יכולים לגלוש על גלי כבידה על קצה חור שחור,

or create galaxies from scratch,

או ליצור גלקסיות מאפס,

or communicate with each other not using words

או לתקשר אחד עם השני מבלי להשתמש במילים

but using our raw thoughts?

אלא באמצעות המחשבות הגולמיות שלנו?

That's not a virtual reality anymore.

זה כבר אינו יותר מציאות מדומה.

And honestly I don't know what that's called.

ובכנות, אינני יודע איך זה נקרא.

But I hope you see where we're going.

אבל אני מקווה שאתם רואים לאן אנחנו הולכים.

But here I am, intellectualizing a medium I'm saying is experiential.

אבל כאן אני, עושה אינטלקטואליזציה למדיום שאני אומר שהוא חווייתי.

So let's experience it.

אז בואו ונחווה אותו.

In your hands, you hopefully hold a piece of cardboard.

בידיכם, אני מקווה שאתם אוחזים חתיכת קרטון.

Let's open the flap.

בואו ונפתח את השפה

Tap on the power button to unlock the phone.

הקישו על לחצן ההפעלה כדי לשחרר את נעילת הטלפון.

For the people watching at home,

עבור האנשים שצופים בבית,

we're going to put up a card right now

אנו הולכים לשים כרטיס ממש כעת

to show you how to download this experience on your phone yourself,

כדי להראות לכם איך להוריד ניסוי זה בטלפון שלכם בעצמכם,

and even get a Google cardboard of your own to try it with.

ואפילו לקבל משקפי קרטון גוגל משלכם לנסות עם זה איתם.

We played in cardboard boxes as kids,

שיחקנו בקופסאות קרטון כילדים,

and as adults, I'm hoping we can all find a little bit of that lightning

וכמבוגרים, אני מקווה שנוכל כולנו למצוא מעט מהברק הזה

by sticking our head in one again.

בכך שנתקע את ראשנו שוב באחד כזה.

You're about to participate

אתם עומדים להשתתף

in the largest collective VR viewing in history.

בצפייה הקולקטיבית במציאות מדומה הגדולה ביותר בהיסטוריה.

And in that classic old-timey style of yesteryear,

בסגנון הקלאסיק ישן זה של ימים שעברו,

we're all going to watch something

כולנו הולכים לראות משהו

at the exact same time, together.

בדיוק באותו זמן, ביחד.

Let's hope it works.

בואו נקווה שזה יעבוד.

What's the countdown look like? I can't see.

איך נראית הספירה לאחור? אני לא יכול לראות.

Audience: ...15, 14, 13, 12, 11, 10, 9,

קהל: ... 15, 14, 13, 12, 11, 10, 9,

8, 7, 6, 5, 4, 3, 2, 1

8, 7, 6, 5, 4, 3, 2, 1

(Birds singing)

(שירת ציפורים)

(Train engine)

(מנוע רכבת)

Audience: (Shreiks)

קהל (צרחות)

(Video) JR: Let me tell you

(וידאו) JR: תנו לי לספר לכם

how I shot the cover of the New York Times Magazine,

איך צילמתי את העטיפה של הניו יורק מגזין,

"Walking New York."

"מתהלכים בניו יורק."

I just got strapped on outside the helicopter,

אני פשוט הייתי חגור מחוץ למסוק,

and I had to be perfectly vertical so I could grab it.

והיה עלי להיות אנכי באופן מושלם כדי שאוכל לתפוס אותו.

And when I was perfectly above --

וכשהייתי באופן מושלם מעל --

you know, with the wind, we had to redo it a few times --

אתם יודעים, עם הרוח, נאלצנו לחזור על זה מספר פעמים --

then I kept shooting.

אז המשכתי לצלם,

(Video) Woman's voice: Dear Lord,

(וידאו) קול של אישה: אלוהים אדירים,

protect us from evil,

הגן עלינו מפני רשע,

for you are the Lord,

כי אתה הוא האלוהים,

the light.

האור.

You who gave us life took it away.

אתה שנתת לנו חיים, נטלת אותם.

Let your will be done.

רצונך כי ייעשה.

Please bring peace to the many who have lost loved ones.

אנא הבא שלום לרבים שאיבדו את יקיריהם.

Help us to live again.

עזור לנו לשוב ולחיות.

(Music)

(מוסיקה)

(Video) (Children's voices)

(וידאו) (קולות של ילדים)

Child's voice: There are more kids in Zaatari than adults right now.

קול של ילד: יש עכשיו יותר ילדים בזעתרי מאשר מבוגרים.

Sometimes I think

לפעמים אני חושב

we are the ones in charge.

שאנחנו הם אלה האחראים.

Chris Milk: How was it?

כריס מילק: איך זה היה?

(Applause)

(תשואות)

That was a cheap way of getting you to do a standing ovation.

זו הייתה דרך זולה לגרום לכם להגיב במחיאות כפיים סוערות.

I just made you all stand. I knew you'd applaud at the end.

אני פשוט גרמתי לכולכם לעמוד. ידעתי שתריעו בסיום.

(Applause)

(תשואות)

I believe that everyone on Earth needs to experience

אני מאמין שכל אחד על פני כדור הארץ צריך לחוות

what you just experienced.

מה שאתם חוויתם זה עתה,

That way we can collectively start to shape this,

כך נוכל באופן קולקטיבי להתחיל לעצב את זה,

not as a tech platform

לא כפלטפורמת טכנולוגיה

but as a humanity platform.

אלא כפלטפורמה של אנושיות,

And to that end, in November of last year,

ולשם כך, בנובמבר אשתקד,

the New York Times and Vrse made a VR project called "The Displaced."

הניו יורק טיימס ו Vrse עשו פרויקט מציאות מדומה בשם "העקור".

It launched with one million Google Cardboards

היא הושקה עם מיליון קרטונים של גוגל

sent out to every Sunday subscriber with their newspaper.

שנשלחו לכל מנוי של יום ראשון יחד עם העיתון שלו.

But a funny thing happened that Sunday morning.

אבל דבר מצחיק קרה באותו בוקר יום ראשון

A lot of people got them

הרבה אנשים קיבלו אותם

that were not the intended recipients on the mailing label.

שלא היו הנמענים המיועדים בתוויות התפוצה.

And we started seeing this all over Instagram.

והתחלנו לראות את זה בכל רחבי האינסטגרם.

Look familiar?

נראה מוכר?

Music led me on a path

המוסיקה הובילה אותי על נתיב

of searching for what seemed like the unattainable

של חיפוש אחר מה שנדמה כבלתי מושג

for a very long time.

במשך זמן רב מאוד.

Now, millions of kids just had the same formative experience

עכשיו, למיליוני ילדים פשוט היתה אותה חוויה מכוננת

in their childhood

בילדותם

that I had in mine.

שהייתה לי בשלי.

Only I think this one

רק שאני חושב שזו

surpasses it.

עולה עליה.

Let's see

בואו ונראה

where this

לאן זה

leads them.

מוביל אותם.

Thank you.

תודה רבה לכם,

(Applause)

(תשואות)