I leapt from the stratosphere. Here's how I did it | Alan Eustace

מתרגם: Ori Sinai מבקר: Roni Ravia

So I grew up in Orlando, Florida.

אז גדלתי באורלנדו, פלורידה.

I was the son of an aerospace engineer.

הייתי בנו של מהנדס אוירונאוטיקה וחלל.

I lived and breathed the Apollo program.

חייתי ונשמתי את תוכנית אפולו.

We either saw the launches from our backyard

צפינו בארועי השיגור או מהחצר האחורית שלנו

or we saw it by driving in the hour over to the Cape.

או שצפינו בהם תוך כדי נסיעה לכף (קנאוורל).

I was impressed by, obviously, space and everything about it,

ללא ספק, התרשמתי מתחום החלל ומכל הקשור אליו,

but I was most impressed by the engineering that went into it.

אבל מעל לכל, התרשמתי מההנדסה שהייתה כרוכה בו.

Behind me you see an amazing view,

מאחוריי אתם רואים נוף מדהים,

a picture that was taken from the International Space Station,

תמונה שנלקחה מתחנת החלל הבינלאומית,

and it shows a portion of our planet

ומראה חלק מכוכב הלכת שלנו,

that's rarely seen and rarely studied

שכמעט אף פעם אין אנו מתבוננים בו או לומדים עליו

and almost never explored.

וכמעט אף פעם לא נחקר על ידינו.

That place is called the stratosphere.

למקום הזה קוראים הסטרטוספירה.

If you start on the planet and you go up and up and up,

אם מתחילים על כוכב הלכת ועולים עוד ועוד מעלה,

it gets colder and colder and colder,

נעשה קר יותר ויותר,

until you reach the beginning of the stratosphere,

עד שמגיעים לתחילתה של הסטרטוספירה,

and then an amazing thing happens.

ואז קורה דבר מדהים.

It gets colder at a much slower rate, and then it starts warming up,

קצב ההתקררות מאט משמעותית, ואז מתחיל תהליך התחממות,

and then it gets warmer and warmer

ונעשה חם יותר ויותר

until the point where you can almost survive without any protection,

עד שמגיעים לנקודה שבה ניתן כמעט לשרוד בלי שום הגנה,

about zero degrees,

כאפס מעלות,

and then you end up getting colder and colder,

ואז זה מסתכם בזאת שנעשה קר יותר ויותר,

and that's the top of the stratosphere.

וזוהי פסגת הסטרטוספירה.

It is one of the least accessible places on our planet.

זהו אחד מהמקומות הכי פחות נגישים על כוכב הלכת שלנו.

Most often, when it's visited,

בדרך כלל, הביקור בו,

it's by astronauts who are blazing up at it

נעשה על ידי אסטרונאוטים אשר נעים דרכו בחום עז

at probably several times the speed of sound,

וככל הנראה במהירות פי כמה ממהירות הקול,

and they get a few seconds on the way up,

וזוכים לביקור של כמה שניות בדרכם מעלה,

and then they get this blazing ball of fire coming back in,

ואז זוכים להיווצרות כדור אש לוהט בזמן החזרה פנימה,

on the way back in.

בשובם לכדור הארץ.

But the question I asked is, is it possible to linger in the stratosphere?

אבל השאלה ששאלתי הייתה, האם זה אפשרי לשהות בסטרטוספירה?

Is it possible to experience the stratosphere?

האם זה אפשרי לחוות את הסטרטוספירה?

Is it possible to explore the stratosphere?

האם זה אפשרי לחקור את הסטרטוספירה?

I studied this using my favorite search engine

חקרתי זאת בעזרת מנוע החיפוש המועדף עלי

for quite a while, about a year,

במשך זמן מה, בערך שנה,

and then I made a scary phone call.

ואז קיימתי שיחת טלפון מפחידה.

It was a reference from a friend of mine to call Taber MacCallum

זו הייתה הפנייה מחבר שלי להתקשר לטייבר מקאלום

from Paragon Space Development Corporation,

מחברת פיתוח החלל - פאראגון,

and I asked him the question:

ושאלתי אותו את השאלה:

is it possible to build

האם זה אפשרי לבנות

a system to go into the stratosphere?

מערכת שתאפשר מסע בסטרטוספירה?

And he said it was.

והוא אמר שזה אפשרי.

And after a period of about three years, we proceeded to do just that.

ואחרי תקופת זמן של שלוש שנים לערך, צעדנו לעבר בניית מערכת כזו בדיוק.

And on October 24 of last year,

וב-24 לאוקטובר של השנה שעברה,

in this suit,

בחליפה הזו,

I started on the ground,

התחלתי על הקרקע,

I went up in a balloon to 135,890 feet --

ועליתי למעלה בכדור פורח לגובה של 41,419 מטרים

but who's counting?

אבל מי סופר?

(Laughter)

(צחוק)

Came back to Earth at speeds of up to 822 miles an hour.

חזרתי לכדור הארץ במהירויות של עד 1322 קמ״ש

It was a four-minute and 27-second descent.

זו הייתה ירידה של 4 דקות ו-27 שניות.

And when I got to 10,000 feet, I opened a parachute and I landed.

ואז כשהגעתי ל-300 מטרים, פתחתי את המצנח ונחתתי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But this is really a science talk, and it's really an engineering talk,

אבל זוהי למעשה הרצאה מדעית, הרצאה בנושא הנדסה,

and what was amazing to me about that experience

ומה שמדהים עבורי אודות החוויה הזאת

is that Taber said, yes, I think we can build a stratospheric suit,

זה שטייבר אמר כן, אני חושב שאנחנו יכולים לבנות חליפה למסע בסטרטוספירה,

and more than that, come down tomorrow

ויותר מזה, (הוא אמר לי) בוא למחרת

and let's talk to the team that formed the core of the group

וביחד נדבר עם הצוות המרכזי של הקבוצה

that actually built it.

שלמעשה בנתה את חליפה זו.

And they did something which I think is important,

והם עשו משהו שאני חושב שהוא חשוב,

which is they took the analogy of scuba diving.

הם לקחו את אנלוגיית הצלילה.

So in scuba diving,

אז בצלילה,

you have a self-contained system.

יש לכם מערכת עצמאית.

You have everything that you could ever need.

יש לכם כל דבר שאי פעם תצטרכו.

You have a scuba tank.

יש לכם מיכל צלילה.

You have a wetsuit.

יש לכם חליפת צלילה.

You have visibility.

יש לכם מסיכה.

And that scuba is exactly this system,

ועצמאות זו בדיוק קיימת במערכת זו,

and we're going to launch it into the stratosphere.

ואנחנו הולכים לשגר אותה לסטרטוספירה.

Three years later, this is what we have.

שלוש שנים מאוחר יותר, זה מה שיש לנו.

We've got an amazing suit that was made by ILC Dover.

יש לנו חליפה מדהימה שיוצרה על ידי אי.אל.סי דובר.

ILC Dover was the company that made all of the Apollo suits

אי.אל.סי דובר הייתה החברה שייצרה את כל חליפות האפולו

and all of the extravehicular activity suits.

ואת כל חליפות ההליכה בחלל.

They had never sold a suit commercially,

הם מעולם לא מכרו חליפות באופן מסחרי,

only to the government,

רק לממשלה,

but they sold one to me, which I am very grateful for.

אבל הם מכרו אחת לי, ואני אסיר תודה על כך.

Up here we have a parachute. This was all about safety.

כאן למעלה יש לנו מצנח. הבטיחות הייתה מעל לכל.

Everyone on the team knew

כולם בצוות ידעו

that I have a wife and two small children --

שיש לי אישה ושני ילדים קטנים

10 and 15 --

בני 10 ו-15

and I wanted to come back safely.

ורציתי לחזור אליהם בבטחה.

So there's a main parachute and a reserve parachute,

אז יש את המצנח הראשי ויש גם מצנח רזרבי,

and if I do nothing,

ואם אני לא עושה כלום,

the reserve parachute is going to open because of an automatic opening device.

המצנח הרזרבי יפתח בזכות מכשיר לפתיחה אוטומטית.

The suit itself can protect me from the cold.

החליפה עצמה יכולה להגן עליי מהקור.

This area in the front here has thermal protection.

לאזור הזה כאן בחלק הקדמי יש מנגנון הגנה תרמי.

It will actually heat water that will wrap around my body.

הוא בעצם יחמם מים שיעטפו את גופי.

It has two redundant oxygen tanks.

לחליפה יש שני מיכלי חמצן לשעת חירום.

Even if I was to get a quarter-inch hole in this suit,

אפילו אם היה נוצר חור של חצי ס״מ בחליפה הזאת,

which is extremely unlikely,

מה שממש לא סביר,

this system would still protect me from the low pressure of space.

המערכת הזאת עדיין הייתה מגנה עליי מהלחץ הנמוך שבחלל.

The main advantage of this system is weight and complexity.

היתרון העיקרי של המערכת הזאת הוא משקל ומורכבות.

So the system weighs about 500 pounds,

אז המערכת שוקלת כ-267 ק״ג

and if you compare it to the other attempt recently to go up in the stratosphere,

ואם משווים אותה לניסיון האחר שנעשה לאחרונה לעלות לסטרטוספירה,

they used a capsule.

הם השתמשו בקפסולה.

And to do a capsule, there's an amazing amount of complexity that goes into it,

וביצירת קפסולה, כרוכה כמות עצומה של מורכבות,

and it weighed about 3,000 pounds,

והיא שקלה כ-1360 ק״ג,

and to raise 3,000 pounds to an altitude of 135,000 feet,

ועל מנת להעלות 1360 ק״ג לגובה של 40,000 מטרים -

which was my target altitude,

מה שהיה יעד הגובה שלי -

it would have taken a balloon that was 45 to 50 million cubic feet.

דרוש כדור פורח בנפח של 1.3-1.4 מליון מטר רבוע.

Because I only weighed 500 pounds in this system,

מפני ששקלתי רק 267 ק״ג במערכת זו,

we could do it with a balloon that was five times smaller than that,

יכולנו לעשות את זה עם כדור שהיה קטן מזה פי חמש,

and that allowed us to use a launch system that was dramatically simpler

וזה איפשר לנו להשתמש במערכת שיגור הפשוטה יותר באופן דרמטי

than what needs to be done for a much larger balloon.

מזו הדרושה עבור כדור הרבה יותר גדול.

So with that, I want to take you to Roswell, New Mexico, on October 24.

אז עם זאת, אני רוצה לקחת אתכם לרוזוול, ניו מקסיקו, ה-24 לאוקטובר.

We had an amazing team that got up in the middle of the night.

היה לנו צוות מדהים שהתעורר באמצע הלילה.

And here's the suit.

והנה החליפה.

Again, this is using the front loader that you'll see in a second,

שוב, יש כאן שימוש בעגלת מטען נגררת שתראו בעוד שנייה,

and I want to play you a video of the actual launch.

ואני רוצה להקרין לכם וידאו של השיגור עצמו.

Roswell's a great place to launch balloons,

רוזוול הוא מקום נהדר לשיגור כדורים פורחים,

but it's a fantastic place to land under a parachute,

אבל זהו מקום פנטסטי לנחיתה תחת מצנח,

especially when you're going to land 70 miles away from the place you started.

במיוחד אם אתם הולכים לנחות 112 ק״מ מהמקום שבו התחלתם.

That's a helium truck in the background.

זוהי משאית מלאה בהליום כאן ברקע.

It's darkness.

חשוך בחוץ.

I've already spent about an hour and a half pre-breathing.

כבר ביליתי כשעה וחצי בתרגילי נשימה.

And then here you see the suit going on.

וכאן אתם רואים את החליפה מולבשת עליי.

It takes about an hour to get the suit on.

זה לוקח בערך כשעה להלביש עליי את החליפה.

Astronauts get this really nice air-conditioned van

אסטרונאוטים נהנים מקרונית ממוזגת ממש נחמדה

to go to the launch pad, but I got a front loader.

לשם הגעה למתחם השיגור, אבל אני קיבלתי עגלת מטען נגררת.

(Laughter)

(צחוק)

You can see the top. You can see the balloon up there.

אתם יכולים לראות את החלק העליון. את הכדור שם למעלה.

That's where the helium is.

זהו מקום הימצאו של ההליום.

This is Dave clearing the airspace with the FAA for 15 miles.

זהו דייב מתאם את פינוי המרחב האוירי עם רשות התעופה הפדרלית לאורך 24 ק״מ.

And there we go.

והנה אנחנו מתחילים.

(Laughter)

(צחוק)

That's me waving with my left hand.

זה אני מנופף עם ידי השמאלית.

The reason I'm waving with my left hand

הסיבה שאני מנופף עם ידי השמאלית

is because on the right hand is the emergency cutaway.

היא בגלל שהיד הימנית היא למטרת משיכת ידית החירום.

(Laughter)

(צחוק)

My team forbade me from using my right hand.

הצוות שלי אסר עליי להשתמש בידי הימנית.

So the trip up is beautiful. It's kind of like Google Earth in reverse.

אז המסע למעלה הוא יפהפה. זה כאילו כמו גוגל ארת׳ ברוורס.

(Laughter)

(צחוק)

It took two hours and seven minutes to go up,

זה לקח שעתיים ושבע דקות לעלות למעלה,

and it was the most peaceful two hours and seven minutes.

ואלו היו השעתיים ושבע דקות הכי שלוות שיש.

I was mostly trying to relax.

אני בעיקר ניסיתי להירגע.

My heart rate was very low

קצב הלב שלי היה נמוך מאוד

and I was trying not to use very much oxygen.

וניסיתי לא להשתמש בהרבה חמצן.

You can see how the fields in the background

אתם יכולים לראות איך השדות ברקע

are relatively big at this point,

הם גדולים יחסית בשלב זה,

and you can see me going up and up.

ואתם יכולים לראות אותי עולה מעלה ומעלה.

It's interesting here, because if you look,

זה מעניין בשלב זה, כי אם תסתכלו,

I'm right over the airport, and I'm probably at 50,000 feet,

אני בדיוק מעל שדה התעופה, ואני כנראה בגובה 15,000 מטרים,

but immediately I'm about to go into a stratospheric wind

אבל עוד רגע אני הולך להיכנס לאזור עם רוח סטרטוספירית

of over 120 miles an hour.

של יותר מ-193 קמ״ש.

This is my flight director telling me that I had just gone higher

זהו מנהל הטיסה שלי אומר לי שזה עתה עליתי גבוה יותר

than anybody else had ever gone in a balloon,

מכל אחד אחר אי פעם בכדור פורח,

and I was about 4,000 feet from release.

והייתי כ-1,200 מטרים משחרור.

This is what it looks like.

ככה זה נראה.

You can see the darkness of space, the curvature of the Earth,

אתם יכולים לראות את האפלה של החלל, את עקמומיות כדור הארץ,

the fragile planet below.

את כוכב הלכת השברירי מתחת.

I'm practicing my emergency procedures mentally right now.

אני מתרגל בדמיוני את הליכי החירום שלי ברגע זה.

If anything goes wrong, I want to be ready.

אם משהו משתבש, אני רוצה להיות מוכן.

And the main thing that I want to do here

והדבר העיקרי שאני רוצה להשיג כאן

is to have a release and fall and stay completely stable.

הוא לחוות שחרור ונפילה ולהישאר יציב לגמרי.

(Video) Ground control. Everyone ready?

(וידאו) בקרת קרקע: כולם מוכנים?

Five. Four. Three. Two. One.

חמש. ארבע. שלוש. שתיים. אחת.

Alan Eustace: There's the balloon going by, fully inflated at this point.

אלן אוסטייס: הנה הכדור חולף, מנופח לגמרי בשלב הזה.

And there you can see a drogue parachute, which I'll demonstrate in just a second,

ושם אתם יכולים לראות מצנח בלימה, שאני אדגים בעוד שנייה,

because that's really important.

בגלל שזה מאוד חשוב.

There's the balloon going by a second time.

הנה הכדור חולף שוב בפעם השנייה.

Right now, I'm about at the speed of sound.

ברגע זה, אני נע בערך במהירות הקול.

There's nothing for me to tell it's the speed of sound,

אין שום דבר שיכול להעיד על כך שזוהי מהירות הקול,

and very soon I will actually be as fast as I ever get,

ובקרוב מאוד אני למעשה אגיע למהירות מירבית

822 miles an hour.

1322 קמ״ש

(Video) Ground control: We lost the data.

(וידאו) בקרת קרקע: איבדנו את הנתונים.

AE: So now I'm down low right now

אלן אוסטייס: אז כרגע אני בגובה נמוך

and you can basically see the parachute come out right there.

ואתם בעקרון יכולים לראות את המצנח שנפתח ברגע זה.

At this point, I'm very happy that there's a parachute out.

בשלב הזה, אני מאוד שמח שהמצנח נפתח.

I thought I was the only one happy,

חשבתי שרק אני הייתי שמח,

but it turns out mission control was really happy as well.

אבל מסתבר שגם בחדר הבקרה היו אנשים מאוד שמחים.

The really nice thing about this is the moment I opened --

הדבר שהיה ממש נחמד הוא שברגע בו פתחתי -

I had a close of friend of mine, Blikkies, my parachute guy.

היה איתי חבר מאוד קרוב שלי, בליקיס, איש הצניחה שלי.

He flew in another airplane, and he actually jumped out

הוא טס במטוס אחר, והוא למעשה קפץ החוצה

and landed right next to me.

ונחת ממש לידי.

He was my wingman on the descent.

הוא היה טייס המשנה שלי בירידה.

This is my landing, but it's probably more properly called a crash.

זוהי הנחיתה שלי, אך כנראה יותר נכון לקרוא לזה התרסקות.

(Laughter)

(צחוק)

I hate to admit it, but this wasn't even close to my worst landing.

אני שונא להודות בזה, אבל היו לי נחיתות הרבה יותר גרועות.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

(Video) Man: How are you doing?

(וידאו) קול גבר: מה שלומך?

AE: Hi there!

אלן אוסטייס: שלום לכם!

Yay.

יש!

(Laughter)

(צחוק)

So I want to tell you one thing

אז אני רוצה לספר לכם דבר אחד

that you might not have seen in that video,

שאולי לא ראיתם בוידאו הזה,

but one of the most critical parts of the entire thing was the release

אבל אחד מהחלקים הקריטיים ביותר בכל התהליך הזה, היה השחרור

and what happens right after you release.

ומה שקורה מיד לאחר השחרור.

And what we tried to do was use something called a drogue parachute,

ומה שניסינו לעשות זה להשתמש במשהו שנקרא מצנח בלימה,

and a drogue parachute was there to stabilize me.

ומצנח הבלימה היה שם בכדי לייצב אותי.

And I'll show you one of those right now.

ואני אראה לכם אחד כזה עכשיו.

If any of you have ever gone tandem skydiving,

אם מישהו מכם התנסה בצניחה חופשית - טנדם,

you probably used one of these.

אתם ככל הנראה השתמשתם באחד כזה.

But the problem with one of these things

אבל הבעיה עם מצנח מעין זה

is right when you release, you're in zero gravity.

היא שברגע השחרור, אתם במצב של אפס כבידה.

So it's very easy for this to just turn right around you.

אז זה קל מאוד עבורו פשוט להסתובב סביבך.

And before you know it, you can be tangled up or spinning,

ולפני שאתם מבינים מה קורה, אתם עלולים למצוא את עצמכם בסבך או להתחיל להסתובב,

or you can release this drogue late,

או שאתם יכולים לאחר בשחרור מצנח בלימה,

in which case what happens is you're going down at 800 miles an hour,

ובמקרה שכזה מה שקורה הוא שאתם יורדים מטה במהירות של 1287 קמ״ש,

and this thing is going to destroy itself

והדבר הזה הולך לההרס

and not be very useful.

ולא להיות שימושי במיוחד.

But the guys at United Parachute Technologies came up with this idea,

אבל הבחורים מהחברה לטכנולוגיית מצנחים עלו על רעיון כלשהו,

and it was a roll that looks like that,

ורעיון זה היה גליל שנראה כך,

but watch what happens when I pull it out.

אבל צפו מה קורה כשאני מושך אותו החוצה.

It's forming a pipe.

הוא יוצר צינור.

This pipe is so solid

הצינור הזה כל כך מוצק

that you can take this drogue parachute and wrap it around,

שאתם יכולים לקחת את מצנח הבלימה הזה ולעטוף אותו סביבכם,

and there's no way it will ever tangle with you.

ואין סיכוי שהוא אי פעם ייצור סבך.

And that prevented a very serious potential problem.

וזה מנע בעיה פוטנציאלית מאוד רצינית.

So nothing is possible without an amazing team of people.

אז שום דבר לא בר להשגה בלי צוות מדהים של אנשים.

The core of this was about 20 people

החלק המרכזי בצוות זה היה מורכב מכ-20 אנשים

that worked on this for the three years,

שעבדו על פרוייקט זה במהלך שלוש השנים,

and they were incredible.

והם היו מדהימים.

People asked me what the best part of this whole thing was,

אנשים שאלו אותי מה היה החלק הכי טוב בפרוייקט הזה,

and it was a chance to work with the best experts

הייתה זו ההזדמנות לעבוד עם המומחים הכי גדולים

in meteorology and ballooning and parachute technology

במטאורולוגיה ובאווירונאוטיקה ובטכנולוגיית מצנחים

and environmental systems and high altitude medicine.

ובמערכות של הסביבה וברפואת מחלות גבהים.

It was fantastic. It's an engineer's dream to work with that group of people.

זה היה פנטסטי. זהו חלום של כל מהנדס לעבוד עם קבוצה כזאת של אנשים.

And I also at the same time wanted to thank my friends at Google,

ואני גם רציתי בהזדמנות זו להודות לחברים שלי בגוגל.

both for supporting me during this effort

גם עבור תמיכתם במהלך המאמץ הזה

and also covering for me in the times that I was away.

וגם עבור זה שחיפו עלי בזמנים שנעדרתי מהעבודה.

But there's one other group I wanted to thank, and that's my family.

אבל ישנה עוד קבוצה שלה רציתי להודות, וזו המשפחה שלי.

Yay.

יש!

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I would constantly give them speeches about the safety of technology,

אני באופן עקבי הייתי נואם להם על הבטיחות של הטכנולוגיה,

and they weren't hearing any of it.

והם לא קיבלו זאת בהבנה.

It was super hard on them,

זה היה קשה מאוד עבורם,

and the only reason that my wife put up with it

והסיבה היחידה שאשתי הסכימה לסבול את זה

was because I came back incredibly happy after each of the 250 tests,

הייתה מפני שחזרתי כל כך מאושר אחרי כל אחד מ-250 הנסיונות,

and she didn't want to take that away from me.

והיא לא רצתה למנוע זאת ממני.

So I want to close with a story.

אז רציתי לסיים עם סיפור.

My daughter Katelyn, my 15-year-old, she and I were in the car,

הבת שלי, קייטלין, בת ה-15, היא ואני היינו במכונית,

and we were driving down the road, and she was sitting there,

ונסענו במורד הכביש, והיא ישבה לה שם,

and she had this idea, and she goes, "Dad, I've got this idea."

והיה לה מן רעיון שכזה, והיא אמרה: "אבא, יש לי רעיון״.

And so I listened to her idea and I said, "Katelyn, that's impossible."

אז הקשבתי לרעיון שלה ואמרתי: "קייטלין, זה בלתי אפשרי".

And she looks at me

ואז היא מסתכלת אליי

and she goes, "Dad, after what you just did,

והיא אומרת: "אבא אחרי כל מה שעשית,

how can you call anything impossible?"

איך אתה יכול לקרוא למשהו בלתי אפשרי?"

And I laughed, and I said, "OK, it's not impossible,

וצחקתי, ואז אמרתי: "אוקיי, זה לא בלתי אפשרי,

it's just very, very hard."

זה פשוט מאוד, מאוד קשה".

And then I paused for a second, and I said, "Katelyn,

ואז השתהתי לרגע, ואמרתי: "קייטלין,

it may not be impossible, it may not even be very, very hard,

יתכן וזה לא בלתי אפשרי יתכן אפילו שזה לא מאוד, מאוד קשה,

it's just that I don't know how to do it."

פשוט אינני יודע כיצד ליישם את זה״.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)