Beth Noveck: Demand a more open-source government

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

So when the White House was built

כשבנו את הבית הלבן

in the early 19th century, it was an open house.

בתחילת המאה ה-19, זה היה בית פתוח.

Neighbors came and went. Under President Adams,

שכנים נכנסו ויצאו. בזמן כהונתו של הנשיא אדמס,

a local dentist happened by.

רופא-שיניים מקומי עבר שם .

He wanted to shake the President's hand.

הוא רצה ללחוץ את ידו של הנשיא.

The President dismissed the Secretary of State,

הנשיא שילח מעליו את מזכיר המדינה,

whom he was conferring with, and asked the dentist

שאיתו התייעץ, וביקש מהרופא

if he would remove a tooth.

אם יוכל, לעקור לו שן.

Later, in the 1850s, under President Pierce,

אחר-כך, בשנות ה-50 של המאה ה-19, בימי כהונתו של הנשיא פירס,

he was known to have remarked

הוא נודע בהערה שלו

— probably the only thing he's known for —

- אולי הדבר היחיד שבגללו הוא נודע -

when a neighbor passed by and said, "I'd love to see

כששכן אחד עבר בסביבה ואמר, "הייתי רוצה לראות

the beautiful house," and Pierce said to him,

את הבית היפה." ופירס ענה לו,

"Why my dear sir, of course you may come in.

"בהחלט אדוני היקר, כמובן שאתה מוזמן להיכנס.

This isn't my house. It is the people's house."

זה לא הבית שלי, זה הבית של העם."

Well, when I got to the White House in the beginning

טוב, כשהגעתי לבית הלבן בראשית

of 2009, at the start of the Obama Administration,

2009, בתחילת הכהונה של אובמה,

the White House was anything but open.

הבית הלבן היה כל דבר חוץ מבית פתוח.

Bomb blast curtains covered my windows.

מסכי הדף כיסו את החלונות שלי.

We were running Windows 2000.

עבדנו עם "חלונות 2000".

Social media were blocked at the firewall.

התקשורת החברתית נחסמה באמצעות קיר חסין-אש.

We didn't have a blog, let alone a dozen twitter accounts

לא היה לנו בלוג, שלא לדבר על תריסר חשבונות "טוויטר"

like we have today.

כמו שיש לנו היום.

I came in to become the head of Open Government,

הגעתי כדי לכהן כראש הממשל הפתוח,

to take the values and the practices of transparency,

לקחת את הערכים והמנהגים של השקיפות,

participation and collaboration, and instill them

ההשתתפות ושיתוף הפעולה, ולהחדיר אותם

into the way that we work, to open up government,

לדרך העבודה שלנו, כדי לפתוח את הממשל,

to work with people.

לעבודה עם אנשים.

Now one of the things that we know

כעת, אחד הדברים שאנו יודעים

is that companies are very good at getting people to work

הוא שתאגידים יודעים היטב לארגן עבודת צוות

together in teams and in networks to make

ולעבוד ברשתות כדי לייצר

very complex products, like cars and computers,

מוצרים מורכבים מאד, כמו מכוניות ומחשבים,

and the more complex the products are a society creates,

וככל שהמוצרים שהחברה יוצרת מורכבים יותר,

the more successful the society is over time.

כך החברה מצליחה יותר בהמשך הזמן.

Companies make goods, but governments,

תאגידים מייצרים מוצרים, אך ממשלות

they make public goods. They work on the cure for cancer

מייצרות מוצרים ציבוריים. הן עובדות על חיפוש תרופה לסרטן

and educating our children and making roads,

ועל חינוך ילדינו, וסלילת כבישים,

but we don't have institutions that are particularly good

אבל אין לנו מוסדות שטובים במיוחד

at this kind of complexity. We don't have institutions

בסוג זה של מורכבות. אין לנו מוסדות

that are good at bringing our talents to bear,

שטובים במיצוי הכשרונות שלנו

at working with us in this kind of open and collaborative way.

לעבוד איתנו בדרך זו של פתיחות ושיתוף פעולה.

So when we wanted to create our Open Government policy,

אז כשרצינו ליצור את "מדיניות הממשל הפתוח" שלנו,

what did we do? We wanted, naturally, to ask public sector

מה עשינו? רצינו באופן טבעי לשאול את עובדי המגזר

employees how we should open up government.

הציבורי איך עלינו לפתוח את הממשל.

Turns out that had never been done before.

מסתבר שעד כה זה מעולם לא נעשה.

We wanted to ask members of the public to help us

רצינו לפנות לאישי ציבור ולבקש שיעזרו לנו

come up with a policy, not after the fact, commenting

לעצב מדיניות, לא בדיעבד, כפרשנות

on a rule after it's written, the way is typically the case,

לחוק שכבר נכתב, כפי שזה קורה בדרך כלל,

but in advance. There was no legal precedent,

אלא מראש. לא היה שום תקדים חוקי,

no cultural precedent, no technical way of doing this.

שום תקדים תרבותי, שום דרך טכנית לבצע זאת.

In fact, many people told us it was illegal.

למעשה, רבים אמרו לנו שזה לא חוקי.

Here's the crux of the obstacle.

והנה עיקר הקושי.

Governments exist to channel the flow of two things,

ממשלות קיימות כדי לתעל את הזרימה של 2 דברים,

really, values and expertise to and from government

למעשה, ערכים ומומחיות, אל הממשל וממנו

and to and from citizens to the end of making decisions.

ואל האזרחים ומהם לצרכי קבלת החלטות.

But the way that our institutions are designed,

אבל הדרך שבה מוסדותינו בנויים,

in our rather 18th-century, centralized model,

במודל הריכוזי שלנו, שהוא משהו מהמאה ה-18,

is to channel the flow of values through voting,

הוא לתעל את זרימת הערכים באמצעות הצבעה,

once every four years, once every two years, at best,

אחת ל-4 שנים, אחת לשנתיים, או במקרה הטוב

once a year. This is a rather anemic and thin way, in this

אחת לשנה. זוהי דרך אנמית וקלושה למדי,

era of social media, for us to actually express our values.

בעידן זה של תקשורת החברתית, מכדי שנוכל באמת לבטא בה את ערכינו.

Today we have technology that lets us express ourselves

היום יש לנו טכנולוגיה שמאפשרת לנו להתבטא

a great deal, perhaps a little too much.

הרבה יותר, אולי מעט יותר מדי.

Then in the 19th century, we layer on

אז במאה ה-19 הסתמכנו

the concept of bureaucracy and the administrative state

על תפיסת הביורוקטיה והמדינה המנהלתית

to help us govern complex and large societies.

כדי לעזור לנו למשול בחברות מורכבות וגדולות.

But we've centralized these bureaucracies.

אבל אחנו ריכזנו את הביורוקרטיות האלה.

We've entrenched them. And we know that

אנחנו ביססנו אותן. ואנו יודעים

the smartest person always works for someone else.

שהאדם הכי חכם עובד תמיד בשביל מישהו אחר.

We need to only look around this room to know that

מספיק להתבונן סביב באולם הזה כדי לדעת

expertise and intelligence is widely distributed in society,

שהמומחיות והתבונה נפוצים מאד בחברה,

and not limited simply to our institutions.

ואינם מוגבלים רק למוסדות שלנו.

Scientists have been studying in recent years

בשנים האחרונות המדענים חוקרים

the phenomenon that they often describe as flow,

את התופעה שאותה הם מרבים לתאר כזרימה,

that the design of our systems, whether natural or social,

שהתכנון של המערכות שלנו, הטבעיות או החברתיות,

channel the flow of whatever runs through them.

מתעל את הזרימה של מה שעובר דרכן.

So a river is designed to channel the flow of water,

כפי שנהר מתוכנן לתעל את זרימת המים,

and the lightning bolt that comes out of a cloud channels

והברק שמבזיק מתוך ענן מתעל

the flow of electricity, and a leaf is designed to channel

את זרם החשמל, ועלה מתוכנן לתעל

the flow of nutrients to the tree,

את זרימת החומרים המזינים אל העץ,

sometimes even having to route around an obstacle,

יש צורך אפילו לפעמים לעקוף מכשולים,

but to get that nutrition flowing.

אבל לקבל את זרימת החומרים המזינים,

The same can be said for our social systems, for our

ניתן לומר זאת גם על המערכות החברתיות שלנו,

systems of government, where, at the very least,

כי מערכות הממשל שלנו, שבהן, לכל הפחות,

flow offers us a helpful metaphor for understanding

זרימה מציעה לנו מטפורה שעוזרת להבין

what the problem is, what's really broken,

מהי הבעיה, מה בעצם מקולקל,

and the urgent need that we have, that we all feel today,

ואת הצורך הדחוף שיש לנו, שכולנו חשים בו כיום,

to redesign the flow of our institutions.

לעצב מחדש את הזרימה של מוסדותינו.

We live in a Cambrian era of big data, of social networks,

אנו חיים בעידן הקמבריון של המידע הרב והרשתות החברתיות,

and we have this opportunity to redesign these institutions

ויש לנו הזדמנות לעצב מחדש מוסדות אלה

that are actually quite recent.

שהם למעשה חדשים למדי.

Think about it: What other business do you know,

חישבו על כך: איזה עוד סוג עסק אתם מכירים,

what other sector of the economy, and especially one

איזה עוד מגזר כלכלי, ובמיוחד מגזר

as big as the public sector, that doesn't seek to reinvent

גדול כמו המגזר הציבורי, שאיננו מנסה להמציא מחדש

its business model on a regular basis?

את המודל העיסקי שלו על בסיס קבוע?

Sure, we invest plenty in innovation. We invest

נכון שאנו משקיעים המון בחדשנות. אנו משקיעים

in broadband and science education and science grants,

בפס רחב ובהשכלה מדעית ובמלגות ללימודי מדעים,

but we invest far too little in reinventing and redesigning

אך אנו משקיעים מעט מדי בחידוש ובעיצוב מחדש

the institutions that we have.

של המוסדות שלנו.

Now, it's very easy to complain, of course, about

אז נכון שקל מאד להתלונן, כמובן, על

partisan politics and entrenched bureaucracy, and we love

מדיניות מפלגתית וביורוקרטיה מבוצרת, ואנו אוהבים

to complain about government. It's a perennial pastime,

להתלונן על הממשלה. זהו בילוי מתמשך,

especially around election time, but

במיוחד בתקופת בחירות, אבל

the world is complex. We soon will have 10 billion people,

העולם הוא מורכב. בקרוב יהיו לנו 10 מיליארד בני-אדם,

many of whom will lack basic resources.

רבים מהם ללא משאבים בסיסיים.

So complain as we might, what actually can replace

אז עם כל התלונות, מה בעצם יכול להחליף

what we have today?

את מה שיש לנו היום?

What comes the day after the Arab Spring?

מה יקרה ביום שלאחר האביב הערבי?

Well, one attractive alternative that obviously presents itself

טוב, חלופה מושכת וברורה אחת שמציגה עצמה

to us is that of networks. Right? Networks

בפנינו היא הרשתות. נכון? רשתות

like Facebook and Twitter. They're lean. They're mean.

כמו "פייסבוק" ו"טוויטר". הן כחושות וחסכוניות.

You've got 3,000 employees at Facebook

ב"פייסבוק" יש 3,000 עובדים

governing 900 million inhabitants.

שמושלים ב-900 מיליון תושבים.

We might even call them citizens, because they've recently

אפשר אפילו לכנותם 'אזרחים', כי לאחרונה

risen up to fight against legislative incursion,

הם קמו להילחם נגד פלישת החוק לפרטיותם,

and the citizens of these networks work together

ואזרחי הרשתות האלו פועלים יחד

to serve each other in great ways.

אלה למען אלה בדרכים נפלאות.

But private communities, private, corporate,

אבל קהילות פרטיות, פרטיות, תאגידיות,

privatizing communities, are not bottom-up democracies.

קהילות מופרטות, אינן דמוקרטיות אמיתיות.

They cannot replace government.

הן לא יכולות להחליף את הממשל.

Friending someone on Facebook is not complex enough

צירוף חבר ב"פייסבוק" איננו מורכב מספיק

to do the hard work of you and I collaborating

כדי לעשות את המלאכה הקשה של שיתוף-פעולה ביני

with each other and doing the hard work of governance.

לביניכם וביצוע המלאכה הקשה של הממשל.

But social media do teach us something.

אבל המדיה החברתית בהחלט מלמדת אותנו משהו.

Why is Twitter so successful? Because it opens up its platform.

מדוע "טוויטר" כה מצליחה? כי היא פותחת את הפלטפורמה שלה.

It opens up the API to allow hundreds of thousands

היא פותחת את ממשק התכנות שלה כדי לאפשר למאות אלפים

of new applications to be built on top of it, so that we can

של יישומים חדשים להיבנות מעליו, וכך אנו יכולים

read and process information in new and exciting ways.

לקרוא ולעבד מידע בדרכים חדשות ומלהיבות.

We need to think about how to open up the API

עלינו לחשוב איך לפתוח את ממשק תכנות היישומים

of government, and the way that we're going to do that,

של הממשל, ואת הדרך שבה נעשה זאת,

the next great superpower is going to be the one

כוח העל הבא עתיד להיות כזה

who can successfully combine the hierarchy of institution --

שיוכל לשלב בהצלחה את ההיררכיה של הממסד--

because we have to maintain those public values,

כי עלינו לשמר את הערכים הציבוריים הללו,

we have to coordinate the flow -- but with the diversity

עלינו לתאם את הזרימה-- אך יחד עם המגוון

and the pulsating life and the chaos and the excitement

והחיים הפועמים, והכאוס וההתרגשות

of networks, all of us working together to build

של הרשתות, כולנו פועלים יחד כדי לבנות

these new innovations on top of our institutions,

את החידושים האלה על גבי המוסדות שלנו,

to engage in the practice of governance.

על מנת לעסוק במלאכת הממשל.

We have a precedent for this. Good old Henry II here,

יש לנו תקדים לכך. ידידנו הטוב והעתיק הנרי ה-2 כאן,

in the 12th century, invented the jury.

במאה ה-12, המציא את חבר המושבעים.

Powerful, practical, palpable model for handing power

מודל רב-עוצמה, מעשי ומוחשי להעברת כוח

from government to citizens.

מהממשל לאזרחים.

Today we have the opportunity, and we have

היום יש לנו ההזדמנות, ויש לנו

the imperative, to create thousands of new ways

ציווי מוסרי ליצור אלפי דרכים חדשות

of interconnecting between networks and institutions,

כדי לקשר בין הרשתות והמוסדות,

thousands of new kinds of juries: the citizen jury,

אלפי סוגים חדשים של חבר מושבעים: חבר המושבעים האזרחי,

the Carrotmob, the hackathon, we are just beginning

ה"קרוטמוב" , ההקאטון, אנו רק מתחילים

to invent the models by which we can cocreate

להמציא את המודלים שבעזרתם נוכל ליצור יחד מחדש

the process of governance.

את תהליך הממשל.

Now, we don't fully have a picture of what this will look like

כעת, עוד אין לנו תמונה מלאה איך זה עתיד להיראות

yet, but we're seeing pockets of evolution

אך אנו רואים כיסים של אבולוציה

emerging all around us -- maybe not even evolution,

שצצים מכל עבר-- אולי אפילו לא אבולוציה

I'd even start to call it a revolution -- in the way that we govern.

הייתי מתחילה לכנות זאת מהפכה-- באופן בו אנו מושלים.

Some of it's very high-tech,

חלק מזה הוא מאד היי-טקי,

and some of it is extremely low-tech,

וחלק - מאד בסיסי ופשוט,

such as the project that MKSS is running in Rajasthan,

כמו המיזם שאם-קיי-אס-אס מפעילה ברג'סטאן שבהודו,

India, where they take the spending data of the state

שבו הם לוקחים את נתוני הוצאות המדינה

and paint it on 100,000 village walls,

ומציירים אותם על מאה אלף קירות בכפרים,

and then invite the villagers to come and comment

ומזמינים את הכפריים להגיב

who is on the government payroll, who's actually died,

מי מקבלים שכר מהממשלה כשהם בעצם כבר מתים,

what are the bridges that have been built to nowhere,

מהם הגשרים שנבנו בדרך לשום מקום,

and to work together through civic engagement to save

ולעבוד ביחד תוך מעורבות ציבורית כדי לחסוך

real money and participate and have access to that budget.

כסף אמיתי ולקחת חלק, ולזכות בגישה לתקציב.

But it's not just about policing government.

אך לא מדובר רק בפיקוח על הממשל,

It's also about creating government.

אלא גם ביצירת ממשל.

Spacehive in the U.K. is engaging in crowd-funding,

"ספייסהייב" בבריטניה עוסקים במימון-המוני,

getting you and me to raise the money to build

שמביא אתכם ואותי לגייס כספים כדי להקים

the goalposts and the park benches that will actually

את עמודי השער ואת ספסלי הפארק

allow us to deliver better services in our communities.

שמאפשרים לנו לתת שירותים טובים יותר בקהילותינו.

No one is better at this activity of actually getting us

אף אחד לא מצליח בזה טוב יותר לגרום לנו

to engage in delivering services,

להיות מעורבים במתן שירותים,

sometimes where none exist, than Ushahidi.

לפעמים במקומות שבהם אין כאלה, כמו "אושהידי".

Created after the post-election riots in Kenya in 2008,

שקמה בעקבות המהומות בקניה אחרי הבחירות של 2008,

this crisis-mapping website and community is actually able

אתר מיפוי-המשברים הזה והקהילה מסוגלים למעשה

to crowdsource and target the delivery of

לבצע מיקור המונים ולהועיד משלוח

better rescue services to people trapped under the rubble,

של שירותי הצלה טובים יותר לאנשים שלכודים מתחת להריסות,

whether it's after the earthquakes in Haiti,

בין אם זה אחרי רעש אדמה בהאיטי,

or more recently in Italy.

או לאחרונה באיטליה.

And the Red Cross too is training volunteers and Twitter

והצלב האדום מכשיר מתנדבים וטוויטר

is certifying them, not simply to supplement existing

מסמיך אותם, לא סתם כהשלמה

government institutions, but in many cases, to replace them.

למוסדות ממשלתיים, אלא במקרים רבים, במקומם.

Now what we're seeing lots of examples of, obviously,

אז ברור שאנו רואים דוגמאות רבות

is the opening up of government data,

של פתיחת נתוני הממשל.

not enough examples of this yet, but we're starting

עדיין לא מספיק דוגמאות, אבל אנו מתחילים

to see this practice of people creating and generating

לראות שמתפתחת יצירה

innovative applications on top of government data.

של המצאת יישומים חדשניים על גבי נתוני הממשל.

There's so many examples I could have picked, and I

יכולתי להביא המון דוגמאות,

selected this one of Jon Bon Jovi. Some of you

ואני בחרתי את זו, של ג'ון בון ג'ובי. חלק מכם

may or may not know that he runs a soup kitchen

אולי אינו יודע שהוא מפעיל מטבח מרקים

in New Jersey, where he caters to and serves the homeless

בניו-ג'רסי, ושם הוא מבשל ומגיש לחסרי-בית

and particularly homeless veterans.

ובמיוחד ליוצאי-צבא חסרי-בית.

In February, he approached the White House, and said,

בפברואר הוא פנה לבית הלבן ואמר,

"I would like to fund a prize to create scalable national

אני רוצה לממן פרס על יצירה לאומית ניתנת לדירוג

applications, apps, that will help not only the homeless

של יישומים, שיעזרו לא רק לחסרי הבית,

but those who deliver services [to] them to do so better."

אלא גם לאלה שמספקים להם שירותים, כדי שיוכלו לעשות זאת טוב יותר."

February 2012 to June of 2012,

בין פברואר 2012 ויוני 2012

the finalists are announced in the competition.

מכריזים על המועמדים הסופיים בתחרות.

Can you imagine, in the bureaucratic world of yesteryear,

התוכלו לדמיין, בעולם הביורוקרטי של אשתקד,

getting anything done in a four-month period of time?

מצב שבו מצליחים לעשות משהו תוך 4 חודשים?

You can barely fill out the forms in that amount of time,

זה זמן שמספיק בקושי למילוי כל הטפסים,

let alone generate real, palpable innovations

וודאי שלא ליצור חידושים אמיתיים ומוחשיים

that improve people's lives.

שמשפרים את חיי האנשים.

And I want to be clear to mention that this open government

וברצוני להבהיר את עצמי ולציין שבמהפכת הממשל הפתוח הזו

revolution is not about privatizing government,

לא מדובר בהפרטת הממשל,

because in many cases what it can do when we have

כי במקרים רבים, מה שהוא יכול לעשות כשיש

the will to do so is to deliver more progressive

לנו רצון כזה, הממשל יכול לספק מדיניות

and better policy than the regulations and the legislative

טובה ומתקדמת יותר מהתקנות והחקיקה

and litigation-oriented strategies

והאסטרטגיות מוכוונות החקיקה

by which we make policy today.

שבהן אנו מייצרים מדיניות היום.

In the State of Texas, they regulate 515 professions,

במדינת טקסס יש 515 מקצועות בפיקוח,

from well-driller to florist.

החל מקידוח בארות ועד גידול פרחים.

Now, you can carry a gun into a church in Dallas,

אתם יכולים להכניס אקדח לכנסיה בדאלאס,

but do not make a flower arrangement without a license,

אבל לא יכולים לסדר פרחים ללא רשיון,

because that will land you in jail.

כי כך תגיעו לכלא.

So what is Texas doing? They're asking you and me,

אז מה עושה טקסס? הם מבקשים מכם וממני,

using online policy wikis, to help not simply get rid of

בעזרת אתרי "וויקי" בענייני מדיניות לעזור להם לא רק להיפטר

burdensome regulations that impede entrepreneurship,

מתקנות מכבידות שפוגעות ביזמות,

but to replace those regulations with more innovative

אלא להחליף אותן בתקנות עם חלופות

alternatives, sometimes using transparency in the creation

חדשניות יותר, לפעמים תוך שימוש בשקיפות ביצירת

of new iPhone apps that will allows us

יישומי "אייפון" חדשים שיאפשרו לנו

both to protect consumers and the public

גם להגן על הצרכנים והציבור

and to encourage economic development.

וגם לעודד פיתוח כלכלי.

That is a nice sideline of open government.

זהו עיסוק נאה צדדי נוסף שקשור לממשל הפתוח.

It's not only the benefits that we've talked about with regard

לא רק התועלת שהזכרנו ודיברנו עליה

to development. It's the economic benefits and the

בנוגע לפיתוח, אלא גם התועלת הכלכלית

job creation that's coming from this open innovation work.

ויצירת מקומות העבודה שנובעת מהחדשנות הפתוחה הזו.

Sberbank, the largest and oldest bank in Russia,

"סברבאנק", הבנק הגדול והוותיק ביותר ברוסיה,

largely owned by the Russian government,

בבעלות עיקרית של ממשלת רוסיה,

has started practicing crowdsourcing, engaging

החל לעסוק במיקור המונים

its employees and citizens in the public in developing innovations.

ולגייס את עובדיו ואת הציבור בפיתוח חידושים.

Last year they saved a billion dollars, 30 billion rubles,

בשנה שעברה הם חסכו מיליארד דולר, 30 מיליארד רובל,

from open innovation, and they're pushing radically

הודות לחדשנות פתוחה, והם מקדמים בצורה קיצונית

the extension of crowdsourcing, not only from banking,

את הרחבת מיקור ההמונים, לא רק בתחום הבנקאות,

but into the public sector.

אלא גם במגזר הציבורי.

And we see lots of examples of these innovators using

ואנו רואים דוגמאות רבות שבהן החדשנים האלה

open government data, not simply to make apps,

משתמשים בנתונים של הממשל, לא סתם כדי לפתח יישומים,

but then to make companies and to hire people

אלא גם כדי להקים חברות ולשכור עובדים

to build them working with the government.

כדי לעבוד יחד עם הממשל.

So a lot of these innovations are local.

הרבה חידושים כאלה הם מקומיים.

In San Ramon, California, they published an iPhone app

בסן-רמון שבקליפורניה פירסמו יישומון ל"אייפון"

in which they allow you or me to say we are certified

שבו מאפשרים לכם או לי להצהיר שאנו מוסמכים

CPR-trained, and then when someone has a heart attack,

לבצע החייאה, ואם למישהו יש התקף-לב,

a notification goes out so that you

מופיעה הודעה, ואפשר

can rush over to the person over here and deliver CPR.

למהר אל אותו אדם ולבצע בו החייאה.

The victim who receives bystander CPR

לנפגע שמקבל החייאה ממישהו בקהל,

is more than twice as likely to survive.

יש פי שניים סיכויים לשרוד.

"There is a hero in all of us," is their slogan.

"בכל אחד מאיתנו מסתתר גיבור", זו הסיסמה שלהם.

But it's not limited to the local.

אבל זה לא רק מקומי.

British Columbia, Canada, is publishing a catalogue

קולומביה הבריטית שבקנדה מוציאה לאור קטלוג

of all the ways that its residents and citizens can engage

של כל הדרכים שבהן תושביה ואזרחיה יכולים להיות מעורבים

with the state in the cocreation of governance.

עם המדינה ביצירה המשותפת של ממשל.

Let me be very clear,

אבהיר את עצמי.

and perhaps controversial,

ואולי יחלקו עלי:

that open government is not

שממשל פתוח איננו

about transparent government.

ממשל שקוף.

Simply throwing data over the transom doesn't change

פיזור סתם ככה של נתונים איננו משנה

how government works.

את דרך פעולת הממשל.

It doesn't get anybody to do anything with that data

זה לא גורם לאיש לעשות משהו עם הנתונים האלה

to change lives, to solve problems, and it doesn't change

בכיוון של שינוי חיים, פתרון בעיות, וזה לא משנה

government.

את הממשל.

What it does is it creates an adversarial relationship

אבל זה כן יוצר יחסי יריבות

between civil society and government

בין החברה האזרחית והממשל

over the control and ownership of information.

סביב השליטה במידע והבעלות עליו.

And transparency, by itself, is not reducing the flow

ושקיפות, כשלעצמה אינה מפחיתה את זרימת

of money into politics, and arguably,

הכסף לפוליטיקה, ואפשר גם לטעון

it's not even producing accountability as well as it might

שהיא גם לא יוצרת נשיאה באחריות, במידה שהיתה עושה זאת

if we took the next step of combining participation and

אילו המשכנו לשלב הבא של שילוב שיתוף הפעולה

collaboration with transparency to transform how we work.

שיתוף פעולה עם שקיפות כדי לשנות את אופן עבודתנו.

We're going to see this evolution really in two phases,

למעשה, אנו עתידים לראות את האבולוציה הזו ב-2 שלבים,

I think. The first phase of the open government revolution

לדעתי. השלב הראשון של מהפכת הממשל הפתוח

is delivering better information from the crowd

הוא העברה משופרת של מידע מההמונים

into the center.

אל המרכז.

Starting in 2005, and this is how this open government

החל מ-2005, וזה כיצד עבודת ממשל פתוח זה

work in the U.S. really got started,

בארה"ב באמת התחילה.

I was teaching a patent law class to my students and

העברתי לסטודנטים שלי למשפט שיעור בנושא חוק הפטנטים

explaining to them how a single person in the bureaucracy

והסברתי להם כיצד לאדם אחד בביורוקרטיה

has the power to make a decision

יש את הכוח להחליט

about which patent application becomes the next patent,

איזו בקשה לפטנט הופכת להיות הפטנט הבא,

and therefore monopolizes for 20 years the rights

ובכך לזכות במונופול על הזכויות שלו למשך 20 השנים הבאות

over an entire field of inventive activity.

מעל תחום שלם של פעילות המצאתית.

Well, what did we do? We said, we can make a website,

ובכן, מה עשינו? אמרנו, שאנחנו יכולים להקים אתר אינטרנט,

we can make an expert network, a social network,

אנחנו יכולים להקים רשת מומחים, רשת חברתית,

that would connect the network to the institution

כדי להתחבר לרשת הממסד

to allow scientists and technologists to get

כדי לאפשר למדענים ולטכנולוגים להעביר

better information to the patent office

מידע טוב יותר למשרד הפטנטים

to aid in making those decisions.

שיעזור בקבלת החלטות אלה.

We piloted the work in the U.S. and the U.K. and Japan

אנו הפעלנו את העבודה לנסיון בארה"ב, בריטניה, ויפן

and Australia, and now I'm pleased to report

ואוסטרליה, ועכשיו אני שמחה לדווח

that the United States Patent Office will be rolling out

שמשרד הפטנטים של ארצות הברית יחשוף בפני הציבור

universal, complete, and total openness,

פתיחות אוניברסלית שלמה ומלאה,

so that all patent applications will now be open

כך שכל הבקשות לפטנטים יהיו פתוחות

for citizen participation, beginning this year.

להשתתפות אזרחית, בתחילת שנה זו.

The second phase of this evolution — Yeah. (Applause)

השלב השני של התפתחות זו — כן. (מחיאות כפיים)

They deserve a hand. (Applause)

מגיע להם מחיאות כפיים. (מחיאות כפיים)

The first phase is in getting better information in.

השלב הראשון הוא בקבלה של מידע טוב יותר.

The second phase is in getting decision-making power out.

השלב השני הוא לקבל מבחוץ כוח בקבלת ההחלטות.

Participatory budgeting has long been practiced

תקצוב משותף מיושם כבר מזה זמן רב

in Porto Alegre, Brazil.

בפוטו אלגרה, ברזיל.

They're just starting it in the 49th Ward in Chicago.

הם כעת מתחילים איתו ברובע 49 בשיקגו.

Russia is using wikis to get citizens writing law together,

רוסיה משתמשת בדפי ווי-קי כדי להביא לכתיבת חוקים יחד עם האזרחים

as is Lithuania. When we start to see

כמו בליטא. ששם מתחילים לראות

power over the core functions of government

כוח מעל תפקודי הליבה הממשלתיים

— spending, legislation, decision-making —

— הוצאות, חקיקה, קבלת ההחלטות —

then we're well on our way to an open government revolution.

אז אנחנו נמצאים על הדרך למהפכת ממשל פתוח.

There are many things that we can do to get us there.

יש הרבה דברים שאפשר לעשות כדי להביא אותנו לשם.

Obviously opening up the data is one,

כמובן לפתוח את המידע הוא אחד,

but the important thing is to create lots more --

אך הדבר החשוב הוא ליצור הרבה יותר-

create and curate -- lots more participatory opportunities.

ליצור, לאצור – הרבה יותר הזדמנויות לשיתופיות.

Hackathons and mashathons and working with data

הקטון, ומשטון, ועבודה עם נתונים

to build apps is an intelligible way for people to engage

כדי לבנות אפליקציות היא דרך שמובנת לאנשים כדי לעסוק

and participate, like the jury is,

ולהשתתף, כמו חבר מושבעים,

but we're going to need lots more things like it.

אבל אנחנו עומדים להזדקק להרבה דברים נוספים כמו זה.

And that's why we need to start with our youngest people.

ולכן אנחנו צריכים להתחיל עם האנשים הצעירים שלנו.

We've heard talk here at TED about people

שמענו בשיחות כאן ב- טד על אנשים

biohacking and hacking their plants with Arduino,

שעוסקים בביו האקינג, והאקינג של הצמחים שלהם בעזרת ארדואינו,

and Mozilla is doing work around the world in getting

ומוזילה עושה את העבודה ברחבי העולם כדי לגרום

young people to build websites and make videos.

לאנשים צעירים לבנות אתרי אינטרנט ולהפיק סרטוני וידאו.

When we start by teaching young people that we live,

כשאנחנו מתחילים על-ידי כך שמלמדים אנשים צעירים שאנו לא חיים,

not in a passive society, a read-only society,

בחברה פסיבית, חברה של "לקריאה בלבד",

but in a writable society, where we have the power

אך בחברה עם יכולות כתיבה, שבה יש לנו את הכוח

to change our communities, to change our institutions,

לשנות את הקהילות שלנו,לשנות את המוסדות שלנו,

that's when we begin to really put ourselves on the pathway

זו העת שבה אנו מתחילים באמת להעלות את עצמנו על השביל

towards this open government innovation,

לקראת חדשנות זו של ממשל פתוח,

towards this open government movement,

לקראת תנועה זו של ממשל פתוח,

towards this open government revolution.

לקראת מהפכה זו של ממשל פתוח.

So let me close by saying that I think the important thing

אז תנו לי לסיים ולומר שלדעתי הדבר החשוב שעלינו

for us to do is to talk about and demand this revolution.

לעשות הוא לדבר על מהפכה זו ולדרוש אותה.

We don't have words, really, to describe it yet.

אין לנו מילים, באמת, כדי לתאר אותה עדיין.

Words like equality and fairness and the traditional

מילים כמו שוויון והגינות והבחירות

elections, democracy, these are not really great terms yet.

המסורתיות,דמוקרטיה, מונחים אלה אינם באמת חשובים עדיין.

They're not fun enough. They're not exciting enough

הם לא מספיק מהנים. הם לא מספיק מרגשים

to get us engaged in this tremendous opportunity

כדי שיגרמו לנו להית מעורבים בהזדמנות אדירה זו

that awaits us. But I would argue that if we want to see

שמחכה לנו. אבל אני טוענת שאם אנו רוצים לראות

the kinds of innovations, the hopeful and exciting

את סוגי החידושים, חידושים מלאי תקווה ומלהיבים

innovations that we hear talked about here at TED,

חידושים שאנו שומעים דיבורים עליהם כאן ב- TED,

in clean energy, in clean education,

באנרגיה נקייה, בחינוך נקי,

in development, if we want to see those adopted

בפיתוח, אם אנחנו רוצים לראות את אלה מיושמים

and we want to see those scaled,

ואנו רוצים לראות אותם מתרוממים,

we want to see them become the governance of tomorrow,

אם אנחנו רוצים לראות אותם הופכים להיות הממשל של מחר,

then we must all participate,

אנו חייבים כולנו להשתתף,

then we must get involved.

אנו חייבים להיות מעורבים.

We must open up our institutions, and like the leaf,

אנו חייבים לפתוח את המוסדות שלנו, ובדומה לעלה

we must let the nutrients flow throughout our body politic,

עלינו לאפשר לחומרים המזינים לזרום לתוך הגוף הפוליטי שלנו.

throughout our culture, to create open institutions

לתוך התרבות שלנו, ליצור מוסדות פתוחים

to create a stronger democracy, a better tomorrow.

ליצור דמוקרטיה חזקה, מחר טוב יותר.

Thank you. (Applause)

תודה. (מחיאות כפיים)