How to build your confidence -- and spark it in others | Brittany Packnett Cunningham | TED

תרגום: Yael Ring עריכה: Ido Dekkers

So when I was a little girl,

אז כשהייתי ילדה קטנה,

a book sat on the coffee table in our living room,

ספר היה מונח על שולחן הקפה בסלון שלנו,

just steps from our front door.

כמה צעדים מדלת הכניסה שלנו.

And the living room is a first impression.

והסלון הוא הרושם הראשוני.

Ours had white carpet

בשלנו היה שטיח לבן

and a curio of my mother's most treasured collectibles.

ותצוגה של חפצי הנוי היקרים ביותר של אימי.

That room represented the sacrifices of generations gone by

החדר ייצג את ההקרבות של הדורות שחלפו

who, by poverty or by policy,

שאם בשל עוני או בשל מדיניות,

couldn't afford a curio of collectibles

לא יכלו להרשות לעצמם תצוגה של חפצי נוי

let alone a middle class house to put them in.

שלא לומר בית פרברים להציג אותו בתוכו.

That room had to stay perfect.

החדר היה צריך להישאר מושלם.

But I would risk messing up that perfect room every day

אבל אני הסתכנתי בהפרת המושלמות של החדר הזה מדי יום

just to see that book.

רק כדי להסתכל בספר הזה.

On the cover sat a woman named Septima Clark.

על הכריכה ישבה אישה בשם ספטימה קלארק.

She sat in perfect profile with her face raised to the sky.

היא ישבה בפרופיל מושלם כשפניה מופנות כלפי השמיים.

She had perfect salt-and-pepper cornrows

היו לה צמות פלפל ומלח

platted down the sides of her head,

שזורות לצידי ראשה,

and pride and wisdom just emanated from her dark skin.

וגאווה וחכמה פשוט קרנו מעורה הכהה.

Septima Clark was an activist and an educator,

ספטימה קלארק היתה פעילה חברתית ומחנכת,

a woman after whom I'd eventually model my own career.

אישה שבעקבותיה בסופו של דבר עיצבתי את הקריירה שלי.

But more than all the words she ever spoke,

אבל יותר מכל המילים שהיא אי פעם הגתה,

that single portrait of Septima Clark,

אותה תמונת פורטרט של ספטימה קלארק,

it defined confidence for me

הגדירה עבורי את המושג של ביטחון עצמי

before I ever even knew the word.

לפני שאפילו הכרתי את המילה עצמה.

It may sound simple,

זה אולי נשמע פשוט,

but confidence is something that we underestimate the importance of.

אבל ביטחון עצמי הוא משהו שאנחנו ממעיטים בערכו.

We treat it like a nice-to-have instead of a must-have.

אנחנו מתייחסים אליו כדבר נחמד במקום דבר נחוץ.

We place value on knowledge and resources

אנחנו מעריכים ידע ומקורות

above what we deem to be the soft skill of confidence.

מעל לכישרון הרך של ביטחון עצמי.

But by most measures, we have more knowledge

אבל לפי כל המדדים, יש לנו כיום יותר ידע

and more resources now than at any other point in history,

ויותר מקורות מאשר כל תקופה אחרת בהסטוריה,

and still injustice abounds and challenges persist.

ועדיין חוסר הצדק מתפשט והאתגרים ממשיכים להתקיים.

If knowledge and resources were all that we needed,

אם ידע ומקורות היו כל מה שאנחנו זקוקים לו,

we wouldn't still be here.

לא היינו נמצאים כאן.

And I believe that confidence is one of the main things

ואני מאמינה שביטחון עצמי הוא אחד מהדברים המרכזיים

missing from the equation.

שחסרים במשוואה.

I'm completely obsessed with confidence.

אני לחלוטין אובססיבית לגבי ביטחון עצמי.

It's been the most important journey of my life,

זה המסע הכי חשוב בחיי,

a journey that, to be honest, I'm still on.

מסע שאם להיות כנה, אני עדיין נמצאת בו.

Confidence is the necessary spark before everything that follows.

ביטחון עצמי הוא הניצוץ ההכרחי לפני שכל דבר אחר בא.

Confidence is the difference between being inspired

ביטחון עצמי הוא ההבדל בין להיות מלא השראה

and actually getting started,

ולהתחיל במלאכה עצמה,

between trying and doing until it's done.

בין לנסות ובין לעשות עד שמגיעים למימוש.

Confidence helps us keep going even when we failed.

ביטחון עצמי מסייע לנו להמשיך ולפעול אפילו כשנכשלנו.

The name of the book on that coffee table was "I Dream A World,"

שם הספר שהיה מונח על שולחן הקפה היה "חלמתי עולם",

and today I dream a world where revolutionary confidence

והיום אני חולמת עולם בו ביטחון עצמי מהפכני

helps bring about our most ambitious dreams into reality.

מסייע לנו להפוך את החלומות השאפתניים ביותר למציאות.

That's exactly the kind of world that I wanted to create in my classroom

זהו בדיוק סוג העולם שרציתי ליצור בכיתה שלי

when I was a teacher,

כשהייתי מורה.

like a Willy Wonka world of pure imagination,

כמו העולם של ווילי וונקה של דימיון טהור,

but make it scholarly.

אבל שיהיה מלומד.

All of my students were black or brown.

כל התלמידים שלי היו שחורים או חומים.

All of them were growing up in a low-income circumstance.

כולם גדלו במציאות סוציו אקונומית נמוכה.

Some of them were immigrants, some of them were disabled,

חלק היו מהגרים, חלק היו מוגבלים,

but all of them were the very last people

אבל כולם היו האנשים האחרונים בהחלט

this world invites to be confident.

שהעולם הזה מזמין להיות מלאי ביטחון עצמי.

That's why it was so important that my classroom be a place

לכן היה זה כל כך חשוב שהכיתה שלי תהיה מקום

where my students could build the muscle of confidence,

בו התלמידים שלי יוכלו לבנות את השריר של ביטחון עצמי,

where they could learn to face each day with the confidence you need

שם הם יוכלו ללמוד להתמודד עם כל יום בביטחון העצמי הדרוש

to redesign the world in the image of your own dreams.

כדי לעצב מחדש את העולם בדמות החלומות שלכם.

After all, what are academic skills without the confidence to use those skills

ככלות הכל, מה הם כישורים אקדמאיים ללא הביטחון העצמי להשתמש באותם כלים

to go out and change the world.

לצאת ולשנות את העולם.

Now is when I should tell you about two of my students, Jamal and Regina.

עכשיו הרגע בו אני צריכה לספר לכם על שניים מהתלמידים שלי, ג'מאל ורג'ינה.

Now, I've changed their names, but their stories remain the same.

אני שיניתי את שמותיהם אבל הסיפורים שלהם נותרו זהים.

Jamal was brilliant, but unfocused.

ג'מאל היה מבריק, אבל חסר מיקוד.

He would squirm in his chair during independent work,

הוא היה מתפתל בכיסא שלו במהלך עבודה עצמאית,

and he would never stay still for more than three or four minutes.

והוא מעולם לא נשאר במקום ליותר משלוש או ארבע דקות.

Students like Jamal can perplex brand new teachers

תלמידים כמו ג'מאל יכולים לתסכל מורים חדשים

because they're not quite sure how to support young people like him.

כי הם לא ממש בטוחים איך לתמוך בצעירים כמוהו.

I took a direct approach.

אני נקטתי בגישה ישירה,

I negotiated with Jamal.

התמקחתי עם ג'מאל.

If he could give me focused work,

אם הוא יכל לתת לי עבודה ממוקדת,

then he could do it from anywhere in the classroom,

אז הוא יכל לעשות זאת מכל מקום בכיתה,

from our classroom rug, from behind my desk,

על השטיח, מאחורי השולחן שלי,

from inside his classroom locker, which turned out to be his favorite place.

בתוך הלוקר שלו שהפך להיות המקום החביב עליו.

Jamal's least favorite subject was writing,

המקצוע הכי פחות אהוב על ג'מאל היה כתיבה,

and he never wanted to read what he had written out loud in class,

והוא אף פעם לא רצה לקרוא מה שכתב בקול לפני הכיתה,

but we were still making progress.

אבל בכל זאת התקדמנו.

One day, I decided to host a mock 2008 presidential election

יום אחד, החלטתי לערוך בחירות-דמה לנשיאות 2008

in my classroom.

בכיתה שלי.

My third graders had to research and write a stump speech

תלמידי כיתה ג' שלי היו צריכים לחקור ולכתוב נאום

for their chosen candidate:

עבור המועמדים הנבחרים שלהם:

Barack Obama, Hillary Clinton or John McCain.

ברק אובמה, הילארי קלינטון או ג'ון מק'קיין.

The heavy favorites were obvious,

הנבחרים המרכזיים היו ברורים,

but one student chose John McCain.

אבל תלמיד אחד בחר בג'ון מק'קיין.

It was Jamal.

זה היה ג'מאל.

Jamal finally decided to read something that he had written out loud in class,

ג'מאל סוף סוף החליט לקרוא משהו שהוא כתב בקול לפני הכיתה,

and sure enough, Jamal stunned all of us with his brilliance.

וברור שג'מאל הדהים את כולנו בגאונות שלו.

Just like Jamal's dad, John McCain was a veteran,

בדיוק כמו אביו של ג'מאל, ג'ון מק'קיין שירת בצבא,

and just like Jamal's dad protected him,

ובדיוק כמו שאביו של ג'מאל הגן עליו,

Jamal believed that John McCain would protect the entire country.

ג'מאל האמין שג'ון מק'קיין יגן על המדינה כולה.

And he wasn't my candidate of choice, but it didn't matter,

והוא לא היה המועמד העדיף עלי, אבל זה לא שינה דבר,

because the entire class erupted into applause,

בגלל שהכיתה כולה פרצה במחיאות כפיים,

a standing ovation for our brave friend Jamal

תשואות רמות לחבר האמיץ שלנו ג'מאל

who finally showed up as his most confident self

שסוף סוף הפגין את העצמי הכי מלא הביטחון שלו

for the first time that year.

בפעם הראשונה באותה השנה.

And then there was Regina.

ואז היתה רג'ינה.

Regina was equally as brilliant, but active.

רג'ינה היה מבריקה לא פחות אבל פעילה.

She'd inevitably finish her work early,

היא תמיד היתה מסיימת את המשימות שלה מוקדם,

and then she'd get on about the business of distracting other students.

ואז היא היתה מתחילה להפריע לשאר התלמידים.

(Laughter)

(צחוק)

Walking, talking,

היא היתה הולכת, מדברת,

passing those notes that teachers hate but kids love.

מעבירה את הפתקים האלה שמורים שונאים אבל ילדים אוהבים.

You look like you passed a lot of them.

אתם נראים כאילו העברתם הרבה כאלה.

(Laughter)

(צחוק)

Despite my high ideals for our classroom,

למרות האידיאלים הגבוהים שהצבתי לי בכיתה שלי,

I would too often default to my baser instincts,

פעמים רבות הייתי נסוגה לאינסטינקטים הראשוניים שלי,

and I would choose compliance over confidence.

והייתי בוחרת בציות על פני ביטחון עצמי.

Regina was a glitch in my intended system.

רג'ינה היתה תקלה במערכת המיועדת שלי.

A good teacher can correct misbehavior

מורה טובה יכולה לתקן התנהגות לא נאותה

but still remain a student's champion.

אבל עדיין להישאר דמות חיובית בעיני התלמיד

But on one day in particular,

אבל יום אחד במיוחד,

I just plain old chose control.

אני פשוט בחרתי בשליטה.

I snapped,

התפוצצתי,

and my approach didn't communicate to Regina

והגישה שלי לא שידרה לרג'ינה

that she was being a distraction.

שהיא מהווה הסחת דעת.

My approach communicated to Regina that she herself was a distraction.

הגישה שלי שידרה לרג'ינה שהיא בעצמה הסחת דעת.

I watched the light go out from her eyes,

ראיתי איך האור נמוג בעיניה,

and that light sparked joy in our classroom.

והאור הזה הצית שמחה בכיתה שלנו.

I had just extinguished it.

אני פשוט כיביתי אותו.

The entire class became irritable,

כל הכיתה התחילה להתנהג בעצבנות,

and we didn't recover for the rest of the day.

ולא הצלחנו להתאושש מזה במשך כל היום.

I think about the day often,

אני חושבת על היום הזה לעתים קרובות,

and I have literally prayed that I did not do irreparable harm,

וממש התפללתי שלא עשיתי נזק בלתי הפיך,

because as a woman who used to be a little girl just like Regina,

כי כאישה שהיתה פעם בדיוק אותה ילדה קטנה כמו רג'ינה,

I know that I could have started the process of killing her confidence

אני יודעת שיכולתי להתחיל את התהליך של הריגת הביטחון העצמי שלה

forever.

לנצח.

A lack of confidence pulls us down from the bottom

חוסר ביטחון עצמי מושך אותנו למטה מהקרקעית,

and weighs us down from the top,

ודוחף אותנו למטה מראש,

crushing us between a flurry of can'ts, won'ts and impossibles.

מרסק אותנו בין מטר של "לא יכול", "לא רוצה" ובלתי אפשרויות.

Without confidence, we get stuck,

בלי ביטחון עצמי, אנחנו יכולים להיתקע,

and when we get stuck, we can't even get started.

וכשאנחנו נתקעים, אנחנו לא יכולים אפילו להתחיל.

Instead of getting mired in what can get in our way,

במקום להיתקע במה שיכול לעמוד בדרכינו,

confidence invites us to perform with certainty.

ביטחון עצמי מזמין אותנו להתנהל בוודאות.

We all operate a little differently when we're sure we can win

כולנו מתנהלים קצת שונה כשאנחנו בטוחים שאנחנו יכולים לנצח

versus if we just hope we will.

לעומת מצבים שהם אנחנו רק מקווים שננצח.

Now, this can be a helpful check.

עכשיו, זה יכול להיות מדד טוב.

If you don't have enough confidence,

אם אין לך מספיק ביטחון עצמי,

it could be because you need to readjust your goal.

זה יכול להיות בגלל שאתה צריך להתאים את המטרה שלך.

If you have too much confidence,

אם יש לך עודף ביטחון עצמי,

it could be because you're not rooted in something real.

יכול להיות שזה בגלל שאתה לא מקורקע למשהו אמיתי.

Not everyone lacks confidence.

לא כולם סובלים מחוסר ביטחון עצמי.

We make it easier in this society for some people to gain confidence

החברה הזאת מקלה על חלק מהאנשים לצבור ביטחון עצמי

because they fit our preferred archetype of leadership.

כי הם מתאימים לטיפוס המועדף עלינו של מנהיגות.

We reward confidence in some people

אנחנו מתגמלים ביטחון עצמי אצל חלק מהאנשים

and we punish confidence in others,

ואנחנו מענישים ביטחון עצמי אצל אחרים,

and all the while far too many people

וכל הזמן הזה פחות מדי אנשים

are walking around every single day without it.

מסתובבים בכל יום בלעדיו.

For some of us,

עבור חלקנו,

confidence is a revolutionary choice,

ביטחון עצמי הוא בחירה מהפכנית,

and it would be our greatest shame

והבושה הגדולה ביותר שלנו

to see our best ideas go unrealized

היא חוסר היכולת שלנו לממש את הרעיונות הטובים ביותר שלנו

and our brightest dreams go unreached

ולא להגשים את החלומות הטובים ביותר שלנו

all because we lacked the engine of confidence.

הכל בגלל שאין לנו את המנוע של הביטחון העצמי.

That's not a risk I'm willing to take.

זה לא סיכון שאני מוכנה לקחת.

So how do we crack the code on confidence?

אז איך אנחנו מפצחים את הקוד לביטחון עצמי?

In my estimation, it takes at least three things:

לפי הערכתי, זה דורש לפחות שלושה דברים:

permission, community and curiosity.

רשות, קהילה וסקרנות.

Permission births confidence,

רשות מביאה לביטחון,

community nurtures it

קהילה מטפחת אותו

and curiosity affirms it.

וסקרנות מאשרת אותו.

In education, we've got a saying,

בחינוך, יש לנו אימרה,

that you can't be what you can't see.

שאתה לא יכול להיות מה שאינך יכול לראות.

When I was a little girl, I couldn't show confidence

כשהייתי ילדה קטנה לא יכולתי להראות ביטחון

until someone showed me.

עד שמישהו הראה לי.

My family used to do everything together,

המשפחה שלי נהגה לעשות הכל ביחד,

including the mundane things, like buying a new car,

כולל הדברים הפשוטים, כמו לקנות מכונית חדשה,

and every time we did this,

ובכל פעם שעשינו זאת,

I'd watch my parents put on the exact same performance.

הייתי רואה את ההורים שלי מעלים בדיוק את אותה הצגה.

We'd enter the dealership,

היינו נכנסים לסוכנות,

and my dad would sit

ואבא שלי היה מתיישב

while my mom shopped.

בזמן שאמא שלי התחילה להסתובב.

When my mom found a car that she liked,

כשאמא שלי מצאה רכב שהיא אהבה,

they'd go in and meet with the dealer,

הם היו נכנסים ופוגשים את הסוכן,

and inevitably, every time the dealer would turn his attention

ובסופו של דבר, בכל פעם הסוכן היה מפנה את תשומת הלב שלו

and his body to my dad,

והגוף שלו כלפי אבא שלי,

assuming that he controlled the purse strings

בהנחה שהוא שלט בשרוכי הארנק

and therefore this negotiation.

ולכן במשא ומתן הזה.

"Rev. Packnett," they'd say, "how do we get you into this car today?"

"הכומר פאקנט", הם היו אומרים, "איך נוכל להכניס אותך לרכב הזה עוד היום?"

My dad would inevitably respond the same way.

אבא שלי בסופו של דבר הגיב באותו אופן.

He'd slowly and silently gesture toward my mother

לאט ובשקט הוא היה מצביע לעבר אמא שלי

and then put his hands right back in his lap.

ואז היה מניח את ידיו חזרה בחיקו.

It might have been the complete shock

זאת אולי היה הלם מוחלט

of negotiating finances with a black woman in the '80s,

לערוך משא ומתן פיננסי עם אשה שחורה בשנות השמונים,

but whatever it was,

אבל מה שזה לא היה,

I'd watch my mother work these car dealers over

הייתי רואה את אמא שלי מתפעלת את סוכני הרכב האלה

until they were basically giving the car away for free.

עד שהם פשוט נתנו את הרכב בחינם.

(Laughter)

(צחוק)

She would never crack a smile.

היא מעולם לא חייכה.

She would never be afraid to walk away.

היא מעולם לא פחדה לעזוב.

I know my mom just thought she was getting a good deal on a minivan,

אני יודעת שאמא שלי פשוט חשבה שהיא משיגה מחיר טוב על מיני-ואן,

but what she was actually doing

אבל מה שהיא בעצם עשתה

was giving me permission to defy expectations

היה לתת לי רשות להתמרד נגד ציפיות

and to show up confidently in my skill no matter who doubts me.

ולהפגין את הכישרון שלי בביטחון בלי קשר למי מפקפק בי.

Confidence needs permission to exist

ביטחון זקוק לרשות כדי להתקיים

and community is the safest place to try confidence on.

וקהילה היא המקום הבטוח ביותר לתרגל בה את הביטחון.

I traveled to Kenya this year to learn about women's empowerment

טסתי לקניה השנה כדי ללמוד על העצמת נשים

among Maasai women.

בקרב נשות המסאי.

There I met a group of young women

שם פגשתי קבוצה של נשים צעירות

called Team Lioness,

שנקראות קבוצת הלביאות,

among Kenya's first all-female community ranger groups.

חלק מקבוצת הנשים הראשונה של סיירות טבע.

These eight brave young women were making history

שמונה הנשים האמיצות האלה עשו היסטוריה

in just their teenage years,

כולן בשנות העשרה שלהן,

and I asked Purity, the most verbose young ranger among them,

ושאלתי את פיוריטי, הסיירת הכי דברנית מביניהם,

"Do you ever get scared?"

"האם את מפחדת אי פעם?"

I swear to you, I want to tattoo her response all over my entire body.

אני נשבעת לכם, אני רוצה לקעקע את התשובה שלה על כל הגוף שלי.

She said, "Of course I do,

היא אמרה, "ברור שאני מפחדת,

but I call on my sisters.

אבל אני חושבת על האחיות שלי.

They remind me that we will be better than these men

הן מזכירות לי שאנחנו נהיה טובות יותר מהגברים האלה

and that we will not fail."

ושלא ניכשל".

Purity's confidence to chase down lions and catch poachers,

הביטחון של פיוריטי לרדוף אחרי אריות ולתפוס ציידים,

it didn't come from her athletic ability or even just her faith.

לא נבע מהיכולת האתלטית שלה או אפילו מהאמונה שלה.

Her confidence was propped up by sisterhood,

הביטחון שלה עמד על אחוות האחיות,

by community.

על הקהילה.

What she was basically saying was that if I am ever in doubt,

מה שהיא בעצם אמרה זה שאם אני אי פעם בספק,

I need you to be there

אני צריכה שתהיו שם

to restore my hope

לשחזר את התקווה שלי

and to rebuild my certainty.

ולבנות מחדש את הודאות שלי.

In community, I can find my confidence

בקהילה, אני יכולה למצוא את הביטחון שלי

and your curiosity can affirm it.

והסקרנות שלכם יכולה לאשש את זה.

Early in my career, I led a large-scale event

בתחילת הקריירה שלי, הובלתי אירוע בהיקף רחב

that did not go exactly as planned.

שלא יצא בדיוק כמו שתכננתי.

I'm lying to you. It was terrible.

אני משקרת לכם, זה היה נורא.

And when I debriefed the event with my manager,

וכשעברתי על מסקנות האירוע עם המנהלת שלי,

I just knew that she was going to run down the list

פשוט ידעתי שהיא הולכת לסקור רשימה

of every mistake I had ever made,

של כל הטעויות שעשיתי אי פעם,

probably from birth.

בטח מלידה.

But instead, she opened with a question:

אבל במקום, היא פתחה בשאלה:

What was your intention?

מה היתה הכוונה שלך?

I was surprised but relieved.

הופתעתי אבל גם חשתי הקלה.

She knew that I was already beating myself up,

היא ידעה שאני כבר מכה על חטא,

and that question invited me to learn from my own mistakes

והשאלה הזאת הזמינה אותי ללמוד מהטעויות שלי

instead of damage my already fragile confidence.

במקום לפגוע בביטחון שלי שכבר היה שביר.

Curiosity invites people to be in charge of their own learning.

הסקרנות מזמינה אנשים להיות אחראים על הלמידה האישית שלהם.

That exchange, it helped me approach my next project

חילופי הדברים האלה, סייעו לי לגשת לפרויקט הבא שלי

with the expectation of success.

בציפיה להצלחה.

Permission, community, curiosity:

רשות, קהילה, סקרנות:

all of these are the things that we will need to breed the confidence

כל אלה הם הדברים שאנו זקוקים להם ליצור ביטחון עצמי

that we'll absolutely need to solve our greatest challenges

להם אנחנו ממש נזדקק כדי לפתור את האתגרים הגדולים ביותר שלנו

and to build the world we dream,

ולבנות את העולם שאנחנו חולמים עליו,

a world where inequity is ended and where justice is real,

עולם בו חוסר שוויון נגמר והצדק בו אמיתי,

a world where we can be free on the outside and free on the inside

עולם בו אנחנו יכולים להיות חופשיים מבחוץ וחופשיים מבפנים

because we know that none of us are free until all of us are free.

כי אנחנו יודעים שאף אחד מאתנו אינו חופשי עד שכולנו נהיה חופשיים.

A world that isn't intimidated by confidence

עולם שאינו מאוים מביטחון עצמי

when it shows up as a woman

כשהוא מופיע כאישה

or in black skin

או בעור שחור

or in anything other than our preferred archetypes of leadership.

או בכל דבר אחר השונה מהסגנון המועדף עלינו של מנהיגות.

A world that knows that that kind of confidence

עולם שיודע שסוג ביטחון שכזה

is exactly the key we need to unlock the future that we want.

הוא בדיוק המפתח לו אנו זקוקים כדי לפתוח את העתיד שאנחנו רוצים.

I have enough confidence to believe that that world

יש לי מספיק ביטחון עצמי להאמין שהעולם הזה

will indeed come to pass,

אכן יתגשם,

and that we are the ones to make it so.

ושאנחנו אלה שנגרום לו להתגשם.

Thank you so much.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)