The fascinating physics of everyday life | Helen Czerski

מתרגם: Michael Coslovsky מבקר: Ido Dekkers

As you heard, I'm a physicist.

כפי ששמעתם, אני פיזיקאית.

And I think the way we talk about physics needs a little modification.

ואני חושבת שצריך לשנות את הדרך בה אנחנו מדברים על פיזיקה.

I am from just down the road here; I don't live here anymore.

במקור, אני באה מקצה הרחוב כאן. אני לא גרה כאן יותר.

But coming from round here means that I have a northern nana,

אבל זה שאני באה מהאזור הזה אומר שיש לי נאנא צפונית,

my mum's mom.

אמא של אמא שלי.

And Nana is very bright; she hasn't had much formal education,

ונאנא היא אישה מבריקה. לא היה לה הרבה חינוך רשמי,

but she's sharp.

אבל היא חדת תפיסה.

And when I was a second-year undergraduate studying physics at Cambridge,

וכשהייתי סטודנטית לפיזיקה שנה שנייה בקיימברידג',

I remember spending an afternoon at Nana's house in Urmston

אני זוכרת שביליתי אחר צהריים אחד בבית של נאנא באורמסטון

studying quantum mechanics.

בלימוד מכניקה קוואנטית

And I had these folders open in front of me

והיו לי את הקלסרים האלה פתוחים לפני

with this, you know, hieroglyphics -- let's be honest.

עם ה-, אתם יודעים, שפת חרטומים הזאת -- אם נהיה כנים.

And Nana came along, and she looked at this folder,

ונאנא באה, והיא הסתכלה בקלסר הזה,

and she said, "What's that?"

והיא אמרה "מה זה?"

I said, "It's quantum mechanics, Nana."

אמרתי, "זאת מכניקה קוואנטית, נאנא."

And I tried to explain something about what was on the page.

וניסיתי להסביר משהו ממה שהיה על הדף.

It was to do with the nucleus and Einstein A and B coefficients.

זה היה קשור בגרעין ובמקדמי איינשטיין A ו-B.

And Nana looked very impressed.

ונראה היה שנאנא די התרשמה.

And then she said, "Oh.

ואז היא אמרה, "אהה.

What can you do when you know that?"

מה אפשר לעשות כשיודעים את זה?"

(Laughter)

(צחוק)

"Don't know, ma'am."

"לא יודעת, נאנא."

(Laughter)

(צחוק)

I think I said something about computers,

אני חושבת שאמרתי משהו על מחשבים,

because it was all I could think of at the time.

כי זה כל מה שיכולתי לחשוב עליו באותו הזמן.

But you can broaden that question out, because it's a very good question --

אבל אפשר להרחיב את השאלה הזאת, כי זאת שאלה טובה מאד --

"What can you do when you know that?" when "that" is physics?

"מה אפשר לעשות כשיודעים את זה?" כש-"זה" זה פיזיקה?

And I've come to realize that when we talk about physics in society

והתחוור לי שכשאנחנו מדברים על פיזיקה בחברה

and our sort of image of it,

והדימוי שלנו שלה,

we don't include the things that we can do when we know that.

אנחנו לא כוללים את הדברים שאנחנו יכולים לעשות כשאנחנו יודעים את זה.

Our perception of what physics is needs a bit of a shift.

התפיסה שלנו של מהי פיזיקה צריכה שינוי כלשהו.

Not only does it need a bit of a shift,

ולא רק שהיא צריכה שינוי,

but sharing this different perspective matters for our society,

אלא שלחלוק את זווית הראייה החדשה הזו על פיזיקה זה חשוב לחברה שלנו,

and I'm not just saying that because I'm a physicist and I'm biased

ואני לא אומרת את זה בגלל שאני פיזיקאית ויש לי ראייה מוטה

and I think we're the most important people in the world.

ואני חושבת שאנחנו האנשים הכי חשובים בעולם.

Honest.

נשבעת.

So, the image of physics -- we've got an image problem, let's be honest --

אז, התדמית שלנו של פיזיקה -- בואו נודה, יש לנו בעיה של תדמית --

it hasn't moved on much from this.

לא השתנתה הרבה מזה.

This is a very famous photograph that's from the Solvay Conference in 1927.

זהו תצלום מאד מפורסם מועידת סולבאיי ב-1927.

This is when the great minds of physics were grappling

זה הרגע שבו המוחות הגדולים של הפיזיקה נאבקו

with the nature of determinism

עם טבעו של הדטרמיניזם

and what it means only to have a probability

ומה המשמעות של שתהיה לנו ההסתברות

that a particle might be somewhere,

שחלקיק עשוי להיות במקום מסוים,

and whether any of it was real.

ואם משהו מזה אמיתי.

And it was all very difficult.

וזה הכל היה מאד קשה.

And you'll notice they're all very stern-looking men in suits.

ואם תשימו לב תראו שכולם גברים חמורי-סבר בחליפות.

Marie Curie -- I keep maybe saying, "Marie Antoinette,"

מארי קיורי -- אני ממשיכה תמיד כמעט לומר "מארי אנטואנט,"

which would be a turn-up for the books --

מה שהיה תפנית גדולה בספרים --

Marie Curie, third from the left on the bottom there,

מארי קיורי, השלישית משמאל, בתחתית שם,

she was allowed in, but had to dress like everybody else.

היא הורשתה להצטרף, אבל היתה צריכה להתלבש כמו כולם.

(Laughter)

(צחוק)

So, this is what physics is like -- there's all these kinds of hieroglyphics,

אז, ככה זה פיזיקה -- יש את כתב החרטומים הזה,

these are to do with waves and particles.

זה קשור בגלים וחלקיקים.

That is an artist's impression of two black holes colliding,

זה תפיסת אמן של שני חורים שחורים שמתנגשים,

which makes it look worth watching, to be honest.

שגורם לזה להיות משהו שווה צפייה, אם לומר את האמת.

I'm glad I didn't have to write the risk assessment

אני שמחה שלא הייתי צריכה לעשות הערכת סיכונים

for whatever was going on there.

למה שמתרחש שם.

The point is: this is the image of physics, right?

הנקודה היא: זו התדמית של פיזיקה, נכון?

It's weird and difficult,

זה מוזר וקשה,

done by slightly strange people dressed in a slightly strange way.

עושים את זה אנשים קצת מוזרים שלבושים בצורה קצת מוזרה.

It's inaccessible, it's somewhere else

זה בלתי נגיש, זה במקום אחר

and fundamentally, why should I care?

ובעיקרון, למה שיהיה איכפת לי?

And the problem with that is that I'm a physicist,

והבעיה עם זה היא שאני פיזיקאית,

and I study this.

ואני חוקרת את זה.

This -- this is my job, right?

זו -- זאת העבודה שלי, כן?

I study the interface between the atmosphere and the ocean.

אני חוקרת את הממשק בין האטמוספירה לאוקיינוס.

The atmosphere is massive, the ocean is massive,

האטמוספירה היא מאסיבית, האוקיינוס הוא מאסיבי,

and the thin layer that joins them together

והשכבה הדקה שמחברת אותם

is really important,

היא ממש חשובה,

because that's where things go from one huge reservoir to the other.

כי זה המקום בו דברים עוברים ממאגר ענקי אחד לאחר.

You can see that the sea surface -- that was me who took this video --

אתם יכולים לראות שפני הים -- זו אני שצילמתי את הוידאו הזה --

the average height of those waves by the way, was 10 meters.

הגובה הממוצע של הגלים האלו היה 10 מטרים, דרך אגב.

So this is definitely physics happening here --

אז זו בהחלט פיזיקה שמתרחשת פה --

there's lots of things -- this is definitely physics.

יש המון דברים -- זה בהחלט פיזיקה.

And yet it's not included in our cultural perception of physics,

ואף על פי כן, זה לא נכלל בתפיסה התרבותית שלנו של פיזיקה,

and that bothers me.

וזה מטריד אותי.

So what is included in our cultural perception of physics?

אז מה כן נכלל בתפיסה התרבותית שלנו של פיזיקה?

Because I'm a physicist, there has to be a graph, right?

כיוון שאני פיזיקאית, חייב להיות גרף, לא ככה?

That's allowed.

זה מותר.

We've got time along the bottom here, from very fast things there,

יש לנו זמן לאורך החלק התחתון כאן, מדברים מאד מהירים שם,

to things that take a long time over here.

לדברים שלוקח להם המון זמן שם.

Small things at the bottom, big things up there.

דברים קטנים בתחתית, ודברים גדולים שם למעלה.

So, our current cultural image of physics looks like this.

אז, התפיסה התרבותית הנוכחית של פיזיקה נראית ככה.

There's quantum mechanics down in that corner,

יש מכניקה קוואנטית בפינה ההיא שם למטה,

it's very small, it's very weird,

זה מאד קטן, זה מאד מוזר,

it happens very quickly,

זה קורה מאד מהר,

and it's a long way down in the general ...

וזה רחוק, רחוק למטה, באופן כללי...

on the scale of anything that matters for everyday life.

על סולם הדברים שחשובים לנו בחיי היום יום.

And then there's cosmology, which is up there;

ואז יש לנו את הקוסמולוגיה, שהיא שם למעלה;

very large, very far away,

גדולה מאד, מאד רחוקה,

also very weird.

גם מוזרה מאד.

And if you go to some places

ואם תלכו למקומות מסוימים

like black holes in the beginning of the universe,

כמו חורים שחורים בהתחלה של היקום -- שני אלה מתחברים שם מאחורה --

we know that these are frontiers in physics, right?

אנחנו יודעים שאלו בחזית הפיזיקה, נכון?

There's lots of work being done to discover new physics

הרבה עבודה נעשית כדי לגלות פיזיקה חדשה

in these places.

במקומות האלו.

But the thing is, you will notice there's a very large gap in the middle.

אבל העניין הוא, אפשר לראות שיש פער גדול באמצע.

And in that gap, there are many things.

ושם, בפער הזה, יש הרבה דברים.

There are planets and toasts and volcanoes and clouds

יש כוכבי לכת וטוסטים והרי געש ועננים

and clarinets and bubbles and dolphins

וקלרינטים ובועות ודולפינים

and all sorts of things that make up our everyday life.

וכל מיני דברים שמרכיבים את חיי היום יום שלנו.

And these are also run by physics, you'd be surprised --

וגם הם עובדים על ידי פיזיקה, אתם תתפלאו --

there is physics in the middle, it's just that nobody talks about it.

יש פיזיקה באמצע, פשוט אף אחד לא מדבר עליה.

And the thing about all of these is that they all run

והעניין עם כל אלו, זה שהם כולם עובדים

on a relatively small number of physical laws,

על מספר קטן יחסית של חוקים פיזיקליים,

things like Newton's laws of motion,

דברים כמו חוקי התנועה של ניוטון,

thermodynamics,

תרמודינמיקה,

some rotational dynamics.

כמה דינמיקות סיבוביות.

The physics in the middle applies over a huge range,

הפיזיקה שבאמצע פועלת בטווח עצום,

from very, very small things to very, very big things.

מדברים מאד, מאד קטנים, לדברים מאד, מאד גדולים.

You have to try very hard to get outside of this.

צריך ממש להתאמץ כדי לצאת מהטווח הזה.

And there is also a frontier in research physics here,

ויש גם חזית לפיזיקה מחקרית כאן,

it's just that nobody talks about it.

פשוט אף אחד לא מדבר על זה.

This is the world of the complex.

זהו העולם של המורכב.

When these laws work together, they bring about

כשהחוקים הללו פועלים ביחד, הם יוצרים

the beautiful, messy, complex world we live in.

את העולם היפה, המבולגן, המורכב, בו אנחנו חיים.

Fundamentally, this is the bit that really matters to me

בבסיס, זה החלק שבאמת חשוב לי

on an everyday basis.

על בסיס יום יומי.

And this is the bit that we don't talk about.

וזה החלק עליו אנחנו לא מדברים.

There's plenty of physics research going on here.

יש הרבה מחקר פיזיקאי שקורה פה.

But because it doesn't involve pointing at stars,

אבל כיוון שזה לא כולל הבטה בכוכבים,

people for some reason think it's not that.

אנשים משום מה חושבים שזה לא זה.

Now, the cool thing about this is that there are so many things

עכשיו, מה שמדליק בזה, זה שיש כל כך הרבה דברים

in this middle bit,

בחלק האמצעי הזה,

all following the same physical laws,

שכולם עובדים לפי אותם החוקים הפיזיקליים,

that we can see those laws at work

שאנחנו יכולים לראות את החוקים הללו בפעולה

almost all the time around us.

כמעט כל הזמן מסביב לנו.

I've got a little video here.

יש לי וידיאו קצר כאן.

So the game is, one of these eggs is raw and one of them has been boiled.

אז המשחק הוא, אחת הביצים האלו היא טרייה ואחת מהן היא קשה.

I want you to tell me which one is which.

אני רוצה שאתם תגידו לי איזו היא איזו.

Which one's raw?

איזו היא הלא מבושלת?

(Audience responds)

(תגובות מהקהל)

The one on the left -- yes!

זו משמאל -- כן!

And even though you might not have tried that, you all knew.

ולמרות שאולי לא ניסיתם את זה, כולכם ידעתם.

The reason for that is, you set them spinning,

הסיבה לכך היא שמסובבים אותן,

and when you stop the cooked egg, the one that's completely solid,

וכשעוצרים את הביצה המבושלת, זו שלגמרי מוצקה,

you stop the entire egg.

עוצרים את כל הביצה.

When you stop the other one, you only stop the shell;

כשעוצרים את השנייה, עוצרים רק את הקליפה;

the liquid inside is still rotating because nothing's made it stop.

הנוזל בפנים עדיין מסתובב כיוון ששום דבר לא עצר אותו.

And then it pushes the shell round again, so the egg starts to rotate again.

ואז, הוא דוחף את הקליפה סביב שוב, כך שהביצה מתחילה להסתובב שוב.

This is brilliant, right?

מבריק, לא?

It's a demonstration of something in physics

זוהי הדגמה של משהו בפיזיקה

that we call the law of conservation of angular momentum,

לו אנחנו קוראים חוק שימור התנע הזוויתי,

which basically says that if you set something spinning

שבעיקרון אומר שאם אתם גורמים למשהו להסתובב

about a fixed axis,

סביב ציר קבוע,

that it will keep spinning unless you do something to stop it.

הוא ימשיך להסתובב אלא אם תעשו משהו בכדי לעצור אותו.

And that's really fundamental in how the universe works.

וזה ממש ביסוד של איך שהיקום מתנהל.

And it's not just eggs that it applies to,

וזה לא עובד רק על ביצים,

although it's really useful if you're the sort of person --

למרות שזה מאד מועיל, אם אתם מסוג האנשים הזה --

and apparently, these people do exist --

ומסתבר שיש אנשים כאלה --

who will boil eggs and then put them back in the fridge.

שמבשלים ביצים ושמים אותן חזרה במקרר.

Who does that? Don't admit to it -- it's OK. We won't judge you.

מי עושה את זה? אל תודו בכך -- זה בסדר. לא נשפוט אתכם.

But it's also got much broader applicabilities.

אבל יש לזה יישומים הרבה יותר רחבים.

This is the Hubble Space Telescope.

זהו טלסקופ החלל האבל.

The Hubble Ultra Deep Field, which is a very tiny part of the sky.

השדה האולטרה עמוק של האבל, שהוא חלק מאד זעיר מהשמיים.

Hubble has been floating in free space for 25 years,

האבל כבר מרחף בחלל החופשי 25 שנה,

not touching anything.

בלי לגעת בשום דבר.

And yet it can point to a tiny region of sky.

ובכל זאת הוא יכול לפנות לאזור זעיר של השמיים.

For 11 and a half days, it did it in sections,

במשך 11 וחצי ימים, הוא עשה את זה בחתכים,

accurately enough to take amazing images like this.

בצורה מדויקת מספיק כדי לתפוס תמונות מדהימות כמו זו.

So the question is:

אז השאלה היא:

How does something that is not touching anything

איך משהו, שלא נוגע בשום דבר

know where it is?

איך הוא יודע איפה הוא נמצא?

The answer is that right in the middle of it, it has something

התשובה היא שממש במרכז שלו, יש לו משהו

that, to my great disappointment, isn't a raw egg,

שלאכזבתי הגדולה, הוא לא ביצה טרייה,

but basically does the same job.

אבל עושה בעצם את אותו הדבר.

It's got gyroscopes which are spinning,

יש לו גירוסקופים שמסתובבים,

and because of the law of conservation of angular momentum,

ובגלל חוק שימור התנע הזוויתי,

they keep spinning with the same axis, indefinitely.

הם ממשיכים להסתובב סביב אותו הציר, לנצח.

Hubble kind of rotates around them, and so it can orient itself.

האבל כאילו מסתובב סביבם, וככה הוא יכול לכוון את עצמו.

So the same little physical law we can play with in the kitchen and use,

אז אותו החוק הפיזיקלי הקטן איתו אנחנו יכולים לשחק במטבח ולהשתמש בו,

also explains what makes possible some of the most advanced technology

מסביר גם מה מאפשר חלק מהטכנולוגיות המתקדמות ביותר

of our time.

של זמננו.

So this is the fun bit of physics, that you learn these patterns

אז זה החלק הכיפי של פיזיקה, שלומדים את הדפוסים האלה

and then you can apply them again and again and again.

ואז אפשר ליישם אותם שוב ושוב ושוב.

And it's really rewarding when you spot them in new places.

וזה ממש מתגמל כשמזהים אותם במקומות חדשים.

This is the fun of physics.

זה הכיף בפיזיקה.

I have shown that egg video to an audience full of businesspeople once

הראיתי פעם את הוידאו של הביצים לקהל מלא באנשי עסקים

and they were all dressed up very smartly and trying to impress their bosses.

והם כולם היו לבושים בגנדרנות וניסו להרשים את הבוסים שלהם.

And I was running out of time, so I showed the egg video and then said,

והזמן עמד להגמר לי, אז הראיתי את הוידאו של הביצים ואז אמרתי,

"Well, you can work it out, and ask me afterwards to check."

"טוב, אתם יכולים לפתור את זה לבד, ולשאול אותי אחר-כך בשביל לבדוק."

Then I left the stage.

אז ירדתי מהבמה.

And I had, literally,

והיו לי, פשוטו כמשמעו,

middle-aged grown men tugging on my sleeve afterwards,

גברים מבוגרים בגיל המעבר, מושכים לי בשרוולים לאחר מכן,

saying, "Is it this? Is it this?"

שואלים, "זה זה? זה זה?"

And when I said, "Yes." They went, "Yes!"

וכשאמרתי "כן", הם אמרו "יש!"

(Laughter)

(צחוק)

The joy that you get from spotting these patterns

התענוג של זיהוי הדפוסים האלה

doesn't go away when you're an adult.

לא נעלם כשאתם מבוגרים.

And that's really important,

וזה ממש חשוב.

because physics is all about patterns,

כי פיזיקה נוגעת כולה לדפוסים,

and a small number of patterns give you access

ומספר קטן של דפוסים נותנים לכם גישה

to almost all of the physics in our everyday world.

לכמעט כל הפיזיקה שבחיי היום-יום שלנו בעולם.

The thing that's best about this is it involves playing with toys.

הדבר שהכי טוב בזה, זה שזה כולל משחק בצעצועים.

Things like the egg shouldn't be dismissed as the mundane little things

דברים כמו הביצה לא צריכים להיות מבוטלים כדברים משעממים וקטנים

that we just give the kids to play with on a Saturday afternoon

שאנחנו רק נותנים לילדים לשחק איתם ביום שבת אחר הצהריים

to keep them quiet.

כדי שיהיו בשקט.

This is the stuff that actually really matters,

אלו הדברים שבעצם ממש חשובים,

because this is the laws of the universe and it applies to eggs

כיוון שאלו הם חוקי היקום, והם חלים על ביצים

and toast falling butter-side down and all sorts of other things,

ועל טוסטים שנופלים עם החמאה למטה וכל מיני דברים אחרים,

just as much as it applies to modern technology

בדיוק באותה המידה שהם חלים על טכנולוגיה מודרנית

and anything else that's going on in the world.

וכל דבר אחר שקורה בעולם.

So I think we should play with these patterns.

אז אני חושבת שאנחנו צריכים לשחק עם הדפוסים הללו.

Basically, there are a small number of concepts

בעיקרון, ישנו מספר קטן של עקרונות

that you can become familiar with using things in your kitchen,

אותם אפשר ללמוד משימוש בכלי המטבח שלכם,

that are really useful for life in the outside world.

שהם מאד יעילים בשביל החיים בעולם החיצוני.

If you want to learn about thermodynamics, a duck is a good place to start,

אם אתם רוצים ללמוד על תרמודינמיקה, ברווז זה דבר טוב להתחיל איתו,

for example, why their feet don't get cold.

לדוגמא, למה כפות הרגליים שלהם לא מתקררות.

Once you've got a bit of thermodynamics with the duck,

ברגע שהבנתם את מעט התרמודינמיקה עם הברווז,

you can also explain fridges.

אתם יכולים גם להסביר מקררים.

Magnets that you can play with in your kitchen

מגנטים, איתם אתם יכולים לשחק במטבח שלכם,

get you to wind turbines and modern energy generation.

יביאו אתכם לטורבינות רוח ולייצור אנרגיה מודרני.

Raisins in [fizzy] lemonade, which is always a good thing to play with.

צימוקים בלימונדה תוססת, שהיא תמיד דבר טוב לשחק איתו.

If you're at a boring party, fish some raisins out of the bar snacks,

אם אתם במסיבה משעממת, דוגו כמה צימוקים מהחטיפים שעל הבר,

put them in some lemonade.

ושימו אותם בקצת לימונדה.

It's got three consequences.

יהיו לזה שלוש השלכות.

First thing is, it's quite good to watch; try it.

קודם כל, זה די כיף לראות; נסו את זה.

Secondly, it sends the boring people away.

דבר שני, זה מסלק את האנשים המשעממים מהמקום.

Thirdly, it brings the interesting people to you.

דבר שלישי, זה מביא את האנשים המעניינים אליכם.

You win on all fronts.

תצאו מנצחים מכל החזיתות.

And then there's spin and gas laws and viscosity.

ואז יש את הספין, וחוקי הגזים וצמיגות.

There's these little patterns, and they're right around us everywhere.

יש את הדפוסים הקטנים האלו, והם ממש מסביבנו בכל מקום.

And it's fundamentally democratic, right?

וזה דמוקרטי באופן בסיסי, לא?

Everybody has access to the same physics; you don't need a big, posh lab.

לכולם יש גישה לאותה הפיזיקה; אתם לא צריכים מעבדה גדולה ויוקרתית.

When I wrote the book, I had the chapter on spin.

כשכתבתי את הספר, היה לי את הפרק על הספין.

I had written a bit about toast falling butter-side down.

כתבתי קצת על טוסטים שנופלים על הצד עם החמאה.

I gave the chapter to a friend of mine who's not a scientist,

נתתי את הפרק לחבר שהוא לא מדען,

for him to read and tell me what he thought,

בשביל שייקרא ויגיד לי מה הוא חושב,

and he took the chapter away.

והוא לקח את הפרק ממני.

He was working overseas.

הוא עבד מעבר לים.

I got this text message back from him a couple of weeks later,

קיבלתי את המסרון הזה ממנו כמה שבועות אחר כך,

and it said, "I'm at breakfast in a posh hotel in Switzerland,

והוא הלך: "אני בארוחת בוקר, במלון מהודר בשווייץ,

and I really want to push toast off the table,

וממש מתחשק לי לדחוף טוסט מהשולחן,

because I don't believe what you wrote."

כי אני לא מאמין למה שכתבת."

And that was the good bit -- he doesn't have to.

וזה היה הקטע הטוב -- הוא לא צריך.

He can push the toast off the table and try it for himself.

הוא יכול לדחוף את הטוסט מהשולחן ולנסות את זה בעצמו.

And so there's two important things to know about science:

ככה שיש שני דברים חשובים שצריך לדעת על מדע:

the fundamental laws we've learned through experience and experimentation,

יש את החוקים הבסיסיים, שלמדנו דרך ניסיון חיים וניסויים,

work.

שהם עובדים.

The day we drop an apple and it goes up,

ביום בו נשחרר תפוח מהיד והוא יעלה למעלה,

then we'll have a debate about gravity.

אז יהיה לנו ויכוח לגבי הכבידה.

Up to that point, we basically know how gravity works,

עד אז, אנחנו בעיקרון יודעים איך הכבידה עובדת,

and we can learn the framework.

ואנחנו יכולים ללמוד את המערכת.

Then there's the process of experimentation:

ואז יש את תהליך ביצוע הניסויים:

having confidence in things, trying things out,

לבטוח בדברים, לנסות דברים,

critical thinking -- how we move science forward --

מחשבה ביקורתית -- איך אנחנו מקדמים את המדע --

and you can learn both of those things

ואפשר ללמוד את שני הדברים הללו

by playing with toys in the everyday world.

על ידי משחק עם צעצועים בעולם היומיומי.

And it's really important,

וזה ממש חשוב,

because there's all this talk about technology,

כי יש את כל הדיבורים האלה על טכנולוגיה,

we've heard talks about quantum computing

שמענו הרצאות על מחשוב קוואנטי

and all these mysterious, far-off things.

וכל הדברים המסתוריים, הרחוקים הללו.

But fundamentally, we still live in bodies that are about this size,

אבל בבסיסו של עניין, אנחנו עדיין חיים בגוך, שהוא בערך בגודל הזה,

we still walk about, sit on chairs that are about this size,

אנחנו עדיין מתהלכים, יושבים על כסאות שהם בערך בגודל הזה,

we still live in the physical world.

אנחנו עדיין חיים בעולם הפיזיקלי.

And being familiar with these concepts means we're not helpless.

ולהכיר את העקרונות הללו, אומר שאנחנו לא חסרי אונים.

And I think it's really important that we're not helpless,

ואני חושבת שזה ממש חשוב שאנחנו לא חסרי אונים,

that society feels it can look at things,

שהחברה מאמינה שהיא יכולה לבחון דברים,

because this isn't about knowing all the answers.

כי הרעיון זה לא שיש לנו את כל התשובות.

It's about having the framework so you can ask the right questions.

זה שתהיה לנו מערכת שמאפשרת לשאול את השאלות הנכונות.

And by playing with these fundamental little things in everyday life,

ועל ידי משחק עם הדברים הקטנים, הבסיסיים האלה שבחיי היומיום,

we gain the confidence to ask the right questions.

אנחנו צוברים ביטחון לשאול את השאלות הנכונות.

So, there's a bigger thing.

אז, יש משהו גדול יותר.

In answer to Nana's question

בתשובה לשאלה של נאנא

about what can you do when you know that --

על מה אפשר לעשות כשיודעים את זה --

because there's lots of stuff in the everyday world

כי יש המון דברים בעולם היומיומי

that you can do when you know that,

שאפשר לעשות כשיודעים את זה,

especially if you've got eggs in the fridge --

בעיקר אם יש לכם ביצים במקרר --

there's a much deeper answer.

יש תשובה הרבה יותר מעמיקה.

And so there's all the fun and the curiosity

וככה שיש את כל הכיף והסקרנות

that you could have playing with toys.

שאפשר לקבל ממשחק בצעצועים.

By the way -- why should kids have all the fun, right?

דרך אגב -- למה שרק הילדים ייהנו, לא ככה?

All of us can have fun playing with toys,

כולנו יכולים ליהנות ממשחק עם צעצועים,

and we shouldn't be embarrassed about it.

ואנחנו לא צריכים להתבייש בזה.

You can blame me, it's fine.

אתם יכולים להאשים אותי, זה בסדר.

So when it comes to reasons for studying physics, for example,

אז כשזה מגיע לסיבות למה ללמוד פיזיקה, לדוגמה,

here is the best reason I can think of:

הנה הסיבה הטובה ביותר עליה אני יכולה לחשוב:

I think that each of us has three life-support systems.

אני חושבת שלכל אחד מאיתנו יש שלוש מערכות תומכות-חיים.

We've got our own body, we've got a planet

יש לנו את הגוף שלנו, יש לנו כוכב-לכת

and we've got our civilization.

ויש לנו את הציוויליזציה שלנו.

Each of those is an independent life-support system,

כל אחת מאלו היא מערכת תומכת-חיים עצמאית,

keeping us alive in its own way.

ששומרת אותנו בחיים בדרך שלה.

And they all run on the fundamental physical laws

וכולן מתנהלות בהתאם לחוקי הפיזיקה הבסיסיים

that you can learn in the kitchen with eggs and teacups and lemonade,

שאתם יכולים ללמוד במטבח עם ביצים וכוסות תה ולימונדה,

and everything else you can play with.

וכל דבר אחר איתו אתם יכולים לשחק.

This is the reason, for example,

זו הסיבה, לדוגמה,

why something like climate change is such a serious problem,

שמשהו כמו שינויי האקלים הוא בעיה כל כך חמורה,

because It's two of these life-support systems,

כי זה שתיים ממערכות תומכות-החיים הללו,

our planet and our civilization,

כוכב הלכת שלנו והציוויליצזיה שלנו,

kind of butting up against each other;

שמתנשות אחת כנגד השנייה כמעט;

they're in conflict, and we need to negotiate that boundary.

הן במאבק, ואנחנו צריכים לדון בגבולות.

And the fundamental physical laws that we can learn

וחוקי הפיזיקה הבסיסיים שאנחנו יכולים ללמוד

that are the way the world around us works,

שהם הדרך שהעולם סביבנו עובד,

are the tools at the basis of everything;

הם הכלים שמחזיקים את הכל;

they're the foundation.

הם היסודות.

There's lots of things to know about in life,

יש הרבה דברים לדעת על החיים,

but knowing the foundations is going to get you a long way.

אבל להכיר את היסודות ייקח אתכם רחוק.

And I think this, if you're not interested in having fun with physics

ואני חושבת שזה, אם אתם לא מעוניינים להינות מפיזיקה

or anything like that -- strange, but apparently, these people exist --

או דברים כאלה -- מוזר, אבל מסתבר שיש אנשים כאלה --

you surely are interested in keeping yourself alive

בטוח שאתם מעוניינים לשמור את עצמכם בחיים

and in how our life-support systems work.

ובאיך המערכות תומכות-החיים שלנו עובדות.

The framework for physics is remarkably constant;

כי המסגרת של הפיזיקה היא יציבה להפליא;

it's the same in lots and lots of things that we measure.

היא זהה בהמון, המון דברים שאנחנו מודדים.

It's not going to change anytime soon.

היא לא הולכת להשתנות בקרוב.

They might discover some new quantum mechanics,

אולי הם יגלו איזושהי מכניקת קוואנטים חדשה,

but apples right here are still going to fall down.

אבל כאן תפוחים ימשיכו ליפול כלפי מטה.

So, the question is --

אז השאלה היא --

I get asked sometimes: How do you start?

שואלים אותי את זה מדי פעם: איך מתחילים?

What's the place to start

מה המקום להתחיל בו

if you're interested in the physical world, in not being helpless,

אם אתם מעוניינים בעולם הפיזיקלי, בלא להיות חסרי אונים,

and in finding some toys to play with?

ובלמצוא כמה צעצועים לשחק איתם?

Here is my suggestion to you:

הנה ההצעה שלי עבורכם:

the place to start is that moment -- and adults do this --

המקום להתחיל, הוא הרגע ההוא -- ומבוגרים עושים את זה --

you're drifting along somewhere,

אתם הולכים לכם איפהשהו,

and you spot something and your brain goes, "Oh, that's weird."

ואתם מבחינים במשהו, והמוח שלכם הולך, "הממ, זה מוזר."

And then your consciousness goes, "You're an adult. Keep going."

ואז ההכרה שלכם הולכת, "אתה מבוגר. תמשיך ללכת."

And that's the point -- hold that thought --

וזה הרגע -- שימרו את המחשבה הזאת --

that bit where your brain went, "Oh, that's a bit odd,"

הרגע הזה שהמוח שלכם הלך, "הממ.., זה קצת מוזר,"

because there's something there to play with,

כי יש משהו לשחק איתו,

and it's worth you playing with it,

וזה שווה לשחק איתו,

so that's the place to start.

ככה שזה המקום להתחיל בו.

But if you don't have any of those little moments

אבל אם אין לכם אף אחד מהרגעים הקטנים האלה

on your way home from this event,

בדרך חזרה מהאירוע הזה,

here are some things to start with.

הנה כמה דברים להתחיל איתם.

Put raisins in [fizzy] lemonade; highly entertaining.

שימו צימוקים בלימונדה תוססת; מאד משעשע.

Watch a coffee spill dry.

תסתכלו איך קפה שנשפך מתייבש.

I know that sounds a little bit like watching paint dry,

אני יודעת שזה נשמע קצת כמו להסתכל איך צבע מתייבש,

but it does do quite weird things; it's worth watching.

אבל זה באמת עושה דברים די משונים; שווה להסתכל על זה.

I'm an acquired taste at dinner parties if there are teacups around.

צריך להתרגל אליי בארוחות ערב, אם יש כוסות תה בסביבה.

There are so many things you can do to play with teacups, it's brilliant.

יש כל-כך הרבה דברים שאפשר לעשות כדי לשחק עם כוסות תה, שזה נהדר.

The most obvious one is to get a teacup, get a spoon,

הברור ביותר, הוא לקחת כוס תה, לקחת כפית,

tap the teacup around the rim and listen,

ולהכות בעדינות סביב השוליים של כוס התה, ולהקשיב,

and you will hear something strange.

ואתם תשמעו משהו משונה.

And the other thing is, push your toast off the table

והדבר האחר הוא, דחפו את הטוסט שלכם מהשולחן

because you can, and you'll learn stuff from it.

כי אתם יכולים, ואתם תלמדו מזה משהו.

And if you're feeling really ambitious,

ואם אתם מרגישים ממש שאפתניים,

try and push it off in such a way that it doesn't fall butter-side down,

נסו לדחוף את הטוסט למטה ככה שהוא לא ייפול על הצד של החמאה,

which is possible.

שזה אפשרי.

The point of all of this is that,

הנקודה בכל זה היא,

first of all, we should all play with toys.

שקודם כל, כולנו צריכים לשחק בצעצועים.

We shouldn't be afraid to investigate the physical world for ourselves

אנחנו צריכים לא לפחד לחקור את העולם הפיזיקלי בעצמנו

with the tools around us,

עם הכלים שסביבינו,

because we all have access to them.

כי לכולנו יש גישה אליהם.

It matters, because if we want to understand society,

זה חשוב, כי אם אנחנו רוצים להבין את החברה,

if we want to be good citizens,

אם אנחנו רוצים להיות אזרחים טובים,

we need to understand the framework on which everything else must be based.

אנחנו צריכים להבין את המסגרת עליה כל שאר הדברים צריכים להתבסס.

Playing with toys is great.

לשחק עם צעצועים זה נהדר.

Understanding how to keep our life-support systems going is great.

להבין איך לשמור את מערכות תומכות-החיים שלנו עובדות זה נהדר.

But fundamentally, the thing that we need to change

אבל בבסיסו של העניין, מה שאנחנו צריכים לשנות

in the way that we talk about physics,

בדרך בה אנחנו מדברים על פיזיקה,

is we need to understand

זה שאנחנו צריכים להבין

that physics isn't out there with weird people

שפיזיקה היא לא שם עם אנשים מוזרים

and strange hieroglyphics

ועם כתב חרטומים מוזר

for somebody else in a posh lab.

בשביל מישהו במעבדה יוקרתית.

Physics is right here; it's for us, and we can all play with it.

פיזיקה היא ממש כאן; היא בשבילנו, וכולנו יכולים לשחק איתה.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)