Robert Wright: The evolution of compassion

מתרגם: Sigal Tifferet מבקר: Eyal Ronel

I'm going to talk about compassion and the golden rule

אדבר על חמלה ועל חוק הזהב "ואהבת לרעך כמוך"

from a secular perspective and even from a kind of scientific perspective.

מנקודת מבט חילונית, ואולי אף מדעית.

I'm going to try to give you a little bit of a natural history

אני אנסה להסביר באמצעות מדעי הטבע

of compassion and the golden rule.

את החמלה ואת חוק הזהב.

So, I'm going to be sometimes using kind of clinical language,

לפעמים אשתמש בשפה מקצועית,

and so it's not going to sound as warm and fuzzy

כך שזו לא תהיה שיחה חמימה ונעימה

as your average compassion talk.

כמו אולי השיחות הרגילות על חמלה.

I want to warn you about that.

אני רוצה להזהיר אתכם בקשר לזה.

So, I do want to say, at the outset, that I think compassion's great.

אקדים ואומר שאני חושב שחמלה היא דבר נהדר.

The golden rule is great. I'm a big supporter of both.

חוק הזהב גם הוא נהדר ואני תומך נלהב בשניהם.

And I think it's great that

ואני חושב שזה נהדר שדתות העולם,

the leaders of the religions of the world

מנהיגי הדתות של העולם,

are affirming compassion and the golden rule as fundamental principles

מצהירים על חמלה ועל חוק הזהב כעל עקרונות בסיס

that are integral to their faiths.

שהם חלק בלתי נפרד מאמונתם.

At the same time, I think religions don't deserve all the credit.

יחד עם זאת, לא כל הקרדיט מגיע לדת.

I think nature gave them a helping hand here.

הטבע הושיט להם יד.

I'm going to argue tonight that compassion and the golden rule

אני עומד לטעון שחמלה וחוק הזהב

are, in a certain sense, built into human nature.

הם במובן מסוים מובנים בתוך הטבע האנושי.

But I'm also going to argue

אוקיי. אבל אני עומד גם לטעון

that once you understand the sense in which they are built into human nature,

שכשמבינים איך הם מובנים בטבע האנושי,

you realize that just affirming compassion,

מבינים שלא מספיק לאמץ חמלה

and affirming the golden rule, is really not enough.

ולאמץ את חוק הזהב.

There's a lot of work to be done after that.

יש הרבה עבודה לעשות לאחר מכן. אוקיי.

OK so, a quick natural history, first of compassion.

אז קצת מעולם הטבע, ונתחיל בחמלה.

In the beginning, there was compassion,

בראשית היתה חמלה,

and I mean not just when human beings first showed up,

ואני מתכוון, לא רק כשהאדם הופיע לראשונה,

but actually even before that.

אלא אף קודם לכן.

I think it's probably the case that, in the human evolutionary lineage,

אני חושב שבמקרה של השושלת האנושית,

even before there were homo sapiens,

אפילו לפני היות ההומו ספיינס,

feelings like compassion and love and sympathy

רגשות כמו חמלה, אהבה וסימפטיה

had earned their way into the gene pool,

הצליחו לחדור למאגר הגנטי,

and biologists have a pretty clear idea of how this first happened.

ולביולוגים יש מושג די בהיר איך זה קרה לראשונה.

It happened through a principle known as kin selection.

זה קרה באמצעות מנגנון הנקרא ברירת שאירים.

And the basic idea of kin selection is that,

והרעיון מאחורי ברירת שאירים הוא

if an animal feels compassion for a close relative,

שאם חיה חשה חמלה כלפי קרוב משפחתה,

and this compassion leads the animal to help the relative,

והחמלה הזאת גורמת לחיה לעזור לו,

then, in the end, the compassion actually winds up helping the genes

בסופו של דבר החמלה עוזרת לגנים

underlying the compassion itself.

הנמצאים בבסיס תכונת החמלה בעצמה.

So, from a biologist's point of view, compassion is actually

כך שמפרספקטיבה ביולוגית, חמלה היא בעצם

a gene's way of helping itself. OK.

דרך של הגן לסייע לעצמו. אוקיי.

I warned you this was not going to be very warm and fuzzy.

הזהרתי אתכם שזה לא יהיה חמים ונעים. אוקיי.

I'll get there -- I hope to get a little fuzzier.

אני אגיע לזה. אני מקווה להיות יותר חמים בהמשך.

This doesn't bother me so much,

לי זה לא – לא כ"כ מפריע.

that the underlying Darwinian rationale of compassion

שהרציונל הדרוויני בבסיס החמלה

is kind of self-serving at the genetic level.

הוא אנוכי ברמה הגנטית.

Actually, I think the bad news about kin selection

למעשה, אני חושב שהחדשות הרעות בברירת שאירים

is just that it means that this kind of compassion

הוא רק שזאת חמלה

is naturally deployed only within the family.

שבאופן טבעי מתפשטת רק בתוך המשפחה.

That's the bad news. The good news is compassion is natural.

אלה החדשות הרעות, החדשות הטובות הן שהחמלה טבעית.

The bad news is that this kin selected compassion

החדשות הרעות הן שחמלה שנבררה בקרובי משפחה

is naturally confined to the family.

באופן טבעי מוגבלת לבני משפחה.

Now, there's more good news that came along later in evolution,

עכשיו, יש עוד חדשות טובות שהופיעו מאוחר יותר באבולוציה,

a second kind of evolutionary logic.

סוג אחר של לוגיקה אבולוציונית.

Biologists call that "reciprocal altruism." OK.

ביולוגים קוראים לה זולתנות הדדית. אוקיי.

And there, the basic idea is that

והרעיון הבסיסי כאן הוא שחמלה

compassion leads you to do good things for people who then will return the favor.

גורמת לך לעשות מעשים טובים לאנשים שיחזירו אח"כ את הטובה.

Again, I know this is not as inspiring a notion of compassion

שוב, הגדרה זו של חמלה גם היא לא מעוררת השראה

as you may have heard in the past,

כמו הגדרות אחרות לחמלה שאולי שמעתם בעבר,

but from a biologist's point of view, this reciprocal altruism kind of compassion

אבל במבט של ביולוג, זולתנות הדדית

is ultimately self-serving too.

היא בסופו של דבר גם אנוכית.

It's not that people think that, when they feel the compassion.

זה לא שאנשים חושבים כך כשהם חשים חמלה.

It's not consciously self-serving, but to a biologist, that's the logic.

זה לא אנוכי באופן מודע, אבל לביולוג, זאת הלוגיקה.

And so, you wind up most easily extending compassion to friends and allies.

כך שאפשר להרחיב את החמלה לחברים ובעלי ברית.

I'm sure a lot of you, if a close friend has something really terrible happen to them,

אני בטוח שאם יקרה משהו נורא לחבר קרוב שלכם

you feel really bad.

אתם תרגישו נורא.

But if you read in the newspaper

אבל אם תקראו בעיתון

that something really horrible happened to somebody you've never heard of,

שקרה משהו נורא למישהו שאתם לא מכירים,

you can probably live with that.

אתם יודעים, בטח תוכלו לחיות עם זה. אוקיי.

That's just human nature.

זה הטבע האנושי.

So, it's another good news/bad news story.

אז גם כאן יש חדשות טובות וחדשות רעות.

It's good that compassion was extended beyond the family

זה טוב שהחמלה הורחבה מעבר למשפחה

by this kind of evolutionary logic.

באמצעות ההיגיון האבולוציוני הזה.

The bad news is this doesn't bring us universal compassion by itself.

החדשות הרעות הן שזה לא מייצר חמלה אוניברסלית.

So, there's still work to be done.

אז יש עוד מה לעשות.

Now, there's one other result of this dynamic called reciprocal altruism,

עכשיו יש עוד תוצאה של הדינמיקה הזאת של זולתנות הדדית,

which I think is kind of good news,

שאני חושב שיש בה חדשות טובות,

which is that the way that this is played out in the human species,

והיא שהדרך בה היא פועלת במין האנושי

it has given people an intuitive appreciation of the golden rule.

גורמת לאנשים להעריך באופן אינטואיטיבי את חוק הזהב.

I don't quite mean that the golden rule itself is written in our genes,

אני לא מתכוון לכך שהחוק כתוב בגנים שלנו,

but you can go to a hunter gatherer society

אבל אם תלכו לחברה של ציידים-לקטים

that has had no exposure to any of the great religious traditions,

שלא נחשפה למסורות הדתיות המרכזיות,

no exposure to ethical philosophy,

ולא נחשפה לפילוסופיות מוסריות,

and you'll find, if you spend time with these people,

ותמצאו, אם תבלו איתם זמן,

that, basically, they believe that one good turn deserves another,

שביסודו של דבר הם מאמינים בטובה תחת טובה,

and that bad deeds should be punished.

ובכך שיש להעניש מעשים רעים.

And evolutionary psychologists think that these intuitions have a basis in the genes.

ופסיכולוגים אבולוציוניים חושבים שלאינטואיציות הללו יש בסיס גנטי.

So, they do understand that if you want to be treated well,

אז, הם מבינים שאם אתה רוצה שיתייחסו אליך יפה,

you treat other people well.

אתה צריך להתייחס יפה לאחרים.

And it's good to treat other people well.

וכדאי להתייחס יפה לאחרים.

That's close to being a kind of built-in intuition.

זה קרוב למעין אינטואיציה מובנית.

So, that's good news. Now, if you've been paying attention,

אז אלה החדשות הטובות. עכשיו, אם עקבתם אחריי,

you're probably anticipating that there's bad news here;

אתם בטח מצפים לחדשות הרעות, אוקיי,

we still aren't to universal love,

שאין עדיין אהבה אוניברסלית,

and it's true because, although an appreciation of the golden rule is natural,

וזה נכון כי למרות שטבעי להעריך את חוק הזהב,

it's also natural to carve out exceptions to the golden rule.

זה גם טבעי שיהיו לו יוצאים מן הכלל.

I mean, for example, none of us, probably, want to go to prison,

למשל, אף אחד מאיתנו לא רוצה ללכת לכלא,

but we all think that there are some people who should go to prison. Right?

אבל כולנו חושבים שיש אנשים ששם מקומם, נכון?

So, we think we should treat them differently than we would want to be treated.

אז אנחנו חושבים שמגיע להם יחס שונה מאשר לנו.

Now, we have a rationale for that.

עכשיו, יש לנו רציונל לזה:

We say they did these bad things that make it just that they should go to prison.

הם עשו דברים רעים ולכן מגיע להם ללכת לכלא.

None of us really extends the golden rule in truly diffuse and universal fashion.

אף אחד מאיתנו לא באמת מרחיב את חוק הזהב בצורה אוניברסלית.

We have the capacity to carve out exceptions,

יש בנו את היכולות ליצור יוצאים מן הכלל,

put people in a special category.

לשים אנשים בקטגוריה חריגה.

And the problem is that -- although in the case of sending people to prison,

והבעיה היא שלמרות שבמקרה של הכלא,

you have this impartial judiciary

יש מערכת שיפוט בלתי תלויה

determining who gets excluded from the golden rule --

שקובעת מיהם אלה שיוצאו מהכלל של חוק הזהב,

that in everyday life, the way we all make these decisions

בחיי יומיום, הדרך בה אנו מקבלים את ההחלטות האלה

about who we're not going to extend the golden rule to,

בקשר למי נוציא מתוך הכלל הזה,

is we use a much rougher and readier formula.

היא באמצעות נוסחא הרבה יותר קשוחה ומוכנה מראש,

Basically it's just like, if you're my enemy, if you're my rival --

והיא בעצם: אם אתה האויב שלי, אם אתה היריב שלי, אוקיי,

if you're not my friend, if you're not in my family --

אם אתה לא חבר שלי, אם אתה לא קרוב שלי,

I'm much less inclined to apply the golden rule to you.

אני הרבה פחות נוטה להחיל את חוק הזהב עליך. אוקיי.

We all do that,

כולנו עושים את זה,

and you see it all over the world.

ורואים את זה בכל העולם.

You see it in the Middle East:

אתם יודעים, במזרח התיכון.

people who, from Gaza, are firing missiles at Israel.

אנשים מעזה יורים טילים על ישראל.

They wouldn't want to have missiles fired at them, but they say,

הם לא היו רוצים שירו עליהם טילים, אבל הם אומרים:

"Well, but the Israelis, or some of them have done things

"טוב, נו, הישראלים (או חלקם) עשו דברים

that put them in a special category."

ששמים אותם בקטגוריה מיוחדת."

The Israelis would not want to have an economic blockade imposed on them,

הישראלים לא היו רוצים שיטילו עליהם מצור כלכלי,

but they impose one on Gaza, and they say,

אבל הם כופים מצור על עזה ואומרים:

"Well, the Palestinians, or some of them, have brought this on themselves."

"טוב, נו, הפלסטינאים (או חלקם) הביאו את זה על עצמם."

So, it's these exclusions to the golden rule that amount to a lot of the world's trouble.

אז החריגות האלה מחוק הזהב הן שגורמות לרבות מצרות העולם.

And it's natural to do that.

וזה רק טבעי לעשות כך.

So, the fact that the golden rule is in some sense built in to us

אז העובדה שחוק הזהב מובנה בנו, באיזה שהוא אופן

is not, by itself, going to bring us universal love.

לא יכול להביא לאהבה אוניברסלית, בעצמו.

It's not going to save the world.

היא לא תציל את העולם.

Now, there's one piece of good news I have that may save the world. Okay.

עכשיו, יש חדשות טובות שיכולות להציל את העולם. אוקיי.

Are you on the edges of your seats here?

מוכנים?

Good, because before I tell you about that good news,

טוב, כי לפני שאספר לכם אותן,

I'm going to have to take a little excursion through some academic terrain.

אני אצא למסע קטן בשטח אקדמי.

So, I hope I've got your attention with this promise of good news

אז אני מקווה שלכדתי את הקשב שלכם, עם ההבטחה לחדשות טובות

that may save the world.

שיכולות להציל את העולם.

It's this non-zero-sumness stuff you just heard a little bit about.

זה בנושא של אי-סכום אפס, ששמעתם עליו קצת.

It's just a quick introduction to game theory.

זה רק מבוא קצר לתורת המשחקים.

This won't hurt. Okay.

זה לא יכאיב. אוקיי.

It's about zero-sum and non-zero-sum games.

זה בקשר למשחקים של סכום אפס, ואי-סכום אפס.

If you ask what kind of a situation

אם אתם שואלים איזה סוג של מצב

is conducive to people becoming friends and allies,

תורם לכך שאנשים יהיו חברים ובני ברית,

the technical answer is a non-zero-sum situation.

התשובה הטכנית היא מצב של אי-סכום אפס.

And if you ask what kind of situation

ואם אתם שואלים איזה סוג של מצב

is conducive to people defining people as enemies,

תורם לכך שאנשים יגדירו אחרים כאויבים,

it's a zero-sum situation.

זה סוג של מצב סכום אפס. אוקיי.

So, what do those terms mean?

אז מה הפירוש של המושגים האלה?

Basically, a zero-sum game is the kind you're used to in sports,

בעקרון, משחק סכום אפס הוא המשחק המוכר בספורט,

where there's a winner and a loser.

בו יש מנצח ומפסיד.

So, their fortunes add up to zero.

אז תוצאותיהם מסתכמות באפס. אוקיי.

So, in tennis, every point is either good for you and bad for the other person,

אז בטניס כל נקודה היא טובה עבורך ורעה עבור השני

or good for them, bad for you.

או טובה עבורו ורעה עבורך.

Either way, your fortunes add up to zero. That's a zero-sum game.

בכל מקרה, סכום התוצאות הוא אפס. זה משחק סכום אפס.

Now, if you're playing doubles,

עכשיו, אם אתם משחקים בזוגות,

then the person on your side of the net

אז האדם שבצד הרשת שלך

is in a non-zero-sum relationship with you,

נמצא בקשר של אי-סכום אפס איתך,

because every point is either good for both of you -- positive, win-win --

כי כל נקודה היא טובה עבור שניכם – ניצחון הדדי

or bad for both of you, it's lose-lose.

או רעה עבור שניכם – הפסד הדדי.

That's a non-zero-sum game.

זה משחק אי-סכום אפס.

And in real life, there are lots of non-zero-sum games.

ובחיים האמיתיים, יש הרבה משחקים של אי-סכום אפס.

In the realm of economics, say, if you buy something:

בתחום הכלכלה, למשל, אם אתה קונה משהו,

that means you'd rather have the merchandise than the money,

זה אומר שאתה מעדיף את הסחורה על פני הכסף,

but the merchant would rather have the money than the merchandise.

ואילו הסוחר מעדיף את הכסף מאשר את הסחורה.

You both feel you've won.

שניכם מרגישים שניצחתם. אוקיי.

In a war, two allies are playing a non-zero-sum game.

במלחמה, שני בעלי-ברית משחקים משחק של אי-סכום אפס.

It's going to either be win-win or lose-lose for them.

זה יהיה עבורם ניצחון הדדי או הפסד הדדי.

So, there are lots of non-zero-sum games in real life.

אז, יש הרבה משחקים של אי-סכום אפס בחיים.

And you could basically reformulate what I said earlier,

ואפשר לנסח מחדש את מה שאמרתי קודם,

about how compassion is deployed and the golden rule is deployed,

על איך מופצים חמלה או חוק הזהב,

by just saying, well, compassion most naturally flows along non-zero-sum channels

בכך שחמלה זורמת באופן טבעי בערוצים של אי-סכום אפס

where people perceive themselves as being in a potentially win-win situation

בהם אנשים תופסים את עצמם כנמצאים במצב פוטנציאלי של ניצחון הדדי

with some of their friends or allies.

עם חלק מחבריהם או בעלי בריתם.

The deployment of the golden rule

הפריסה של חוק הזהב

most naturally happens along these non-zero-sum channels.

מתרחשת באופן טבעי בערוצים הללו של אי-סכום אפס.

So, kind of webs of non-zero-sumness

אז ברשתות של אי-סכום אפס,

are where you would expect compassion and the golden rule

נצפה שחמלה וחוק הזהב

to kind of work their magic.

יפעילו את קסמם.

With zero-sum channels you would expect something else.

בערוצים של סכום-אפס נצפה למשהו אחר.

Okay. So, now you're ready for the good news that I said might save the world.

אוקיי. אז אתם מוכנים לחדשות הטובות שאולי יצילו את העולם?

And now I can admit that it might not too,

ואני מודה שאולי לא יצילו,

now that I've held your attention for three minutes of technical stuff.

עכשיו אחרי שהקשבתם 3 דקות להסברים טכניים.

But it may. And the good news is that history

אבל אולי. והחדשות הטובות הן שההיסטוריה

has naturally expanded these webs of non-zero-sumness,

הרחיבה באופן טבעי את הרשתות של אי-סכום אפס, אוקיי,

these webs that can be these channels for compassion.

אותן רשתות שמהוות ערוץ לחמלה.

You can go back all the way to the stone age:

עוד בתקופת האבן,

technological evolution -- roads, the wheel, writing,

ההתפתחות הטכנולוגית של כבישים, הגלגל, כתיבה,

a lot of transportation and communication technologies --

הרבה טכנולוגיות של תחבורה ותקשורת

has just inexorably made it so that more people

גרמו באופן נחרץ לכך שיותר אנשים

can be in more non-zero-sum relationships

יכולים להיות בקשרים של אי-סכום אפס

with more and more people at greater and greater distances.

עם יותר ויותר אנשים, במרחקים גדלים וגדלים.

That's the story of civilization.

זה בערך סיפורה של הציוויליזציה.

It's why social organization has grown from the hunter-gatherer village

זאת הסיבה לכך שהארגון החברתי גדל מכפר של לקטים-ציידים

to the ancient state, the empire, and now here we are in a globalized world.

למדינה הקדומה, לאימפריה, וכעת הנה אנחנו בעידן הגלובלי.

And the story of globalization is largely a story of non-zero-sumness.

וסיפור הגלובליזציה הוא במידה רבה סיפור של אי-סכום אפס.

You've probably heard the term "interdependence"

אוקיי. בטח שמעתם על המושג תלות הדדית בהקשר

applied to the modern world. Well, that's just another term for non-zero-sum.

של העולם המודרני. אז זה רק מושג אחר לאי-סכום אפס.

If your fortunes are interdependent with somebody,

אם ההון שלך נמצא בתלות הדדית עם אדם אחר,

then you live in a non-zero-sum relationship with them.

אז אתה בקשר של אי-סכום אפס איתו.

And you see this all the time in the modern world.

ורואים את זה כל הזמן בעולם המודרני.

You saw it with the recent economic crash,

ראינו את זה במשבר הכלכלי האחרון,

where bad things happen in the economy --

כשדברים רעים קורים בכלכלה,

bad for everybody, for much of the world.

הם רעים לכולם, למרבית העולם.

Good things happen, and it's good for much of the world.

כשדברים טובים קורים, זה למרבית העולם.

And, you know, I'm happy to say, I think there's really evidence

ואתם יודעים, אני שמח לומר שיש עדויות

that this non-zero-sum kind of connection

לכך שקשרים מסוג אי-סכום אפס

can expand the moral compass.

יכולים להרחיב את המצפן המוסרי.

I mean, if you look at the American attitudes

אני מתכוון, אם תסתכלו על עמדות האמריקאים

toward Japanese during World War II --

כלפי היפנים במלחמת העולם השנייה,

look at the depictions of Japanese

תבחנו איך היפנים תוארו

in the American media as just about subhuman,

בתקשורת האמריקאית כתת-אנושיים,

and look at the fact that we dropped atomic bombs,

בעוד שאנחנו הפלנו פצצות אטום,

really without giving it much of a thought --

בלי באמת לחשוב על זה יותר מדי.

and you compare that to the attitude now,

ותשוו את זה לעמדות שקיימות היום,

I think part of that is due to a kind of economic interdependence.

אני חושב שזה תוצר של איזו שהיא תלות כלכלית הדדית.

Any form of interdependence, or non-zero-sum relationship

כל סוג של תלות הדדית, יחסים של אי-סכום אפס,

forces you to acknowledge the humanity of people.

מחייבת אותך להכיר באנושיות של אנשים.

So, I think that's good.

אז אני חושב שזה טוב.

And the world is full of non-zero-sum dynamics.

והעולם מלא בדינמיקות של יחסי אי-סכום אפס.

Environmental problems, in many ways, put us all in the same boat.

בעיות סביבתיות, בהרבה מובנים, שמות אותנו יחד באותה סירה.

And there are non-zero-sum relationships that maybe people aren't aware of.

וישנם יחסי אי-סכום אפס שאולי אנשים אינם מודעים להם.

For example, probably a lot of American Christians

אוקיי, אז לדוגמא, הרבה נוצרים אמריקאים

don't think of themselves as being in a non-zero-sum relationship

ודאי לא חושבים שהם ביחסי אי-סכום אפס

with Muslims halfway around the world,

עם מוסלמים בצידו השני של העולם,

but they really are, because if these Muslims become happier and happier

אבל הם כן, כי ככל שהמוסלמים יותר מרוצים

with their place in the world and feel that they have a place in it,

עם מקומם בעולם, ומרגישים שיש להם מקום,

that's good for Americans, because there will be fewer terrorists

זה טוב לאמריקאים כי אז יהיו פחות טרוריסטים

to threaten American security.

שיאיימו על הביטחון האמריקאי.

If they get less and less happy, that will be bad for Americans.

אם הם יהיו פחות ופחות מרוצים, זה רע לאמריקאים. אוקיי.

So, there's plenty of non-zero-sumness.

אז יש הרבה מצבים של אי-סכום אפס.

And so, the question is: If there's so much non-zero-sumness,

ואז השאלה היא: אם יש כ"כ הרבה מצבים של אי-סכום אפס,

why has the world not yet been suffused in love, peace, and understanding?

מדוע העולם לא מוצף באהבה, שלום והבנה?

The answer's complicated. It's the occasion for a whole other talk.

התשובה מסובכת ודורשת שיחה נפרדת,

Certainly, a couple of things are that,

אבל אפשר לומר שני דברים,

first of all, there are a lot of zero-sum situations in the world.

ראשית, ישנם הרבה מצבים של אי-סכום אפס בעולם,

And also, sometimes people don't recognize

ולפעמים אנשים לא מזהים

the non-zero-sum dynamics in the world.

את הדינמיקות האלה של אי-סכום אפס.

In both of these areas,

ואני חושב שבשני התחומים האלה,

I think politicians can play a role.

אני חושב שלפוליטיקאים יש תפקיד.

This isn't only about religion.

זה לא קשור רק לדת.

I think politicians can help foster non-zero-sum relationships,

אני חושב שפוליטיקאים יכולים לסייע בעידוד יחסי אי-סכום אפס,

Economic engagement is generally better than blockades and so on,

אתם יודעים, קשרים כלכליים הם בד"כ טובים יותר מאשר מחסומים, וכן הלאה,

in this regard.

אני חושב, בהקשר הזה.

And politicians can be aware, and should be aware that,

ופוליטיקאים יכולים להיות מודעים, וצריכים להיות מודעים,

when people around the world are looking at them,

לכך שכשאנשים בעולם מסתכלים עליהם,

are looking at their nation

מסתכלים על המדינה שהם מייצגים,

and picking up their cues

ובוחנים רמזים

for whether they are in a zero-sum or a non-zero-sum relationship with a nation --

להימצאות בסכום אפס או באי-סכום אפס עם מדינה

like, say, America, or any other nation --

כמו, למשל, אמריקה, או כל מדינה אחרת,

human psychology is such that they use cues like:

לפי הפסיכולוגיה האנושית הרמזים הם כמו:

Do we feel we're being respected?

האם אנחנו מרגישים שמכבדים אותנו?

Because, you know, historically, if you're not being respected,

כי היסטורית, אתם יודעים, אם לא מכבדים אותך,

you're probably not going to wind up in a non-zero-sum,

אתה בטח לא תגיע ליחסים של אי-סכום אפס,

mutually profitable relationship with people.

יחסים בעלי כדאיות הדדית.

So, we need to be aware of what kind of signals we're sending out.

אז אנחנו צריכים להיות מודעים למסרים שאנחנו משדרים.

And some of this, again, is in the realm of political work.

ושוב, חלק מזה הוא בתחום העבודה הפוליטית.

If there's one thing I can encourage everyone to do,

ואם יש דבר אחד שאני יכול לעודד את כולם לעשות,

politicians, religious leaders, and us,

פוליטיקאים, מנהיגים דתיים וכולנו,

it would be what I call "expanding the moral imagination" --

זה יהיה להרחיב את הדמיון המוסרי,

that is to say, your ability to put yourself in the shoes

כלומר, להרחיב את היכולת לשים את עצמך בנעליים

of people in very different circumstances.

של אנשים שנמצאים בתנאים מאוד שונים.

This is not the same as compassion,

זה לא זהה לחמלה,

but it's conducive to compassion. It opens the channels for compassion.

אבל זה מוביל לחמלה. זה פותח ערוצים לחמלה.

And I'm afraid we have another good news/bad news story,

ואני חושש שגם כאן יש חדשות טובות ורעות,

which is that the moral imagination is part of human nature.

והן שהדמיון המוסרי הוא חלק מהטבע האנושי.

That's good, but again we tend to deploy it selectively.

וזה טוב, אבל שוב אנחנו נוטים לפזר אותו באופן סלקטיבי. אוקיי.

Once we define somebody as an enemy,

ברגע שהגדרנו מישהו כאויב,

we have trouble putting ourselves in their shoes, just naturally.

יש לנו קושי לשים את עצמנו בנעליים שלו, וזה רק טבעי.

So, if you want to take a particularly hard case for an American:

אז, אם רוצים לקחת מקרה קשה במיוחד, בשביל אמריקאי, למשל,

somebody in Iran who is burning an American flag, and you see them on TV.

מישהו באירן ששורף את הדגל האמריקאי, ואתם רואים אותו בטלוויזיה.

Well, the average American is going to resist

אז האמריקאי הממוצע יימנע מלבצע תרגיל

the moral exercise of putting themselves in that person's head

מוסרי שבו הוא שם עצמו בראש של אותו אדם

and is going to resist the idea that they have much in common with that person.

והוא יתנגד לרעיון שיש לו הרבה במשותף עם אותו אדם.

And if you tell them, "Well, they think America disrespects them

ואם תגיד לו, טוב, הם חושבים שאמריקה מזלזלת בהם

and even wants to dominate them, and they hate America.

ואפילו רוצה לשלוט בהם, והם שונאים את אמריקה.

Has there ever been somebody who disrespected you so much

האם מישהו אי פעם זלזל בכם כ"כ

that you kind of hated them briefly"?

ששנאתם אותו, בערך, לזמן קצר?

You know, they'll resist that comparison and that's natural, that's human.

אתם יודעים, הם ימנעו מתחושת חמלה, וזה טבעי, זה אנושי.

And, similarly, the person in Iran:

ובדומה, האדם באירן,

when you try to humanize somebody in America who said that Islam is evil,

כשתנסו להתייחס באנושיות לאמריקאי שאמר שהאיסלם רשע,

they'll have trouble with that.

יהיה להם קושי עם זה. אוקיי.

So, it's a very difficult thing to get people to expand the moral imagination

אז קשה מאוד לגרום לאנשים להרחיב את הדמיון המוסרי

to a place it doesn't naturally go.

למקום שהוא בד"כ לא מגיע אליו.

I think it's worth the trouble because,

אני חושב שזה שווה את הטרחה כי,

again, it just helps us to understand.

אם אתם רוצים להפחית

If you want to reduce the number of people who are burning flags,

את מספר האנשים ששורפים דגלים,

it helps to understand what makes them do it.

זה עוזר לנו להבין מה מניע אותם.

And I think it's good moral exercise.

ואני חושב שזה גם תרגול מוסרי טוב.

I would say here is where religious leaders come in,

וכאן מגיע תפקידם של אנשי הדת,

because religious leaders are good at reframing issues for people,

כי מנהיגים דתיים טובים בהמשגה מחדש, אתם יודעים,

at harnessing the emotional centers of the brain

בגיוס המרכזים הרגשיים במוח

to get people to alter their awareness and reframe the way they think.

כדי לגרום לאנשים לשנות את המודעות שלהם ואת דרך החשיבה שלהם.

I mean, religious leaders are kind of in the inspiration business.

אני מתכוון לכך שמנהיגים דתיים הם במקצוע של יצירת השראה.

It's their great calling right now,

זה הייעוד הגדול שלהם כרגע,

to get people all around the world better at expanding their moral imaginations,

לגרום לאנשים מסביב לעולם להרחיב את הדמיון המוסרי שלהם,

appreciating that in so many ways they're in the same boat.

ולהעריך שבהרבה דרכים הם יחד באותה סירה.

I would just sum up the way things look, at least from this secular perspective,

אני אסכם את פני הדברים ממבט חילוני,

as far as compassion and the golden rule go,

בקשר לחמלה ולחוק הזהב,

by saying that it's good news that compassion and the golden rule

בכך שאומר שאלה חדשות טובות שחמלה וחוק הזהב

are in some sense built into human nature.

מובנים באיזה שהוא אופן בטבע האנושי.

It's unfortunate that they tend to be selectively deployed.

זה מצער שהם מיושמים באופן סלקטיבי.

And it's going to take real work to change that.

ונדרשת עבודה רבה כדי לשנות זאת.

But, nobody ever said that doing God's work was going to be easy. Thanks.

אבל אף אחד לא אמר שקל לבצע את מלאכתו של אלוהים. תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)