Why you should be a climate activist | Luisa Neubauer

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Sigal Tifferet

I never planned to become a climate activist.

מעולם לא תכננתי להיעשות פעילה בתחום האקלים.

But things have changed,

אבל המצב השתנה,

and now, standing here as a climate activist,

וכעת אני עומדת כאן כפעילת אקלים

I ask you all to become one, too.

ומבקשת מכולכם להפוך לכאלה.

Here's why,

הנה הסיבה,

and most importantly, how.

וחשובה מכך - הדרך.

Ten years ago, when I was 13 years old,

לפני עשר שנים, כשהייתי בת 13,

I first learned about the greenhouse effect.

נודע לי לראשונה על אפקט החממה.

Back then, we spent 90 minutes on this issue,

הקדשנו אז שעה וחצי לנושא,

and I remember finding it quite irritating

ואני זוכרת שדי הרגיז אותי

that something so fundamental

שאפשר לדחוס משהו כל-כך חשוב לשיעור גיאוגרפיה אחד.

would be squeezed into a single geography lesson.

Some of this irritation remained, so when I graduated from high school,

משהו מהכעס שלי לא נעלם, אז כשסיימתי את התיכון,

I decided to study geography,

החלטתי ללמוד גיאוגרפיה,

just to make sure I was on the right track with this whole climate change thing.

רק כדי לוודא שאני מבינה את כל העניין האקלימי הזה.

And this is when everything changed.

ואז הכל השתנה.

This was the first time I looked at the data,

ראיתי אז בפעם הראשונה את הנתונים,

at the science behind the climate crisis,

את המדע שמאחורי משבר האקלים,

and I couldn't believe what I was reading.

ולא יכולתי להאמין למה שאני קוראת.

Like many of you,

כמו רבים מכם,

I thought that the planet wasn't really in a good state.

חשבתי שכוכב הלכת לא ממש במצב טוב.

I had no idea that we are rushing into this self-made disaster

לא היה לי מושג שאנו דוהרים לעבר האסון הזה, שיצרנו במו-ידינו,

in such a rapid pace.

בקצב מהיר כזה.

There was also the first time I understood what difference it makes

אז גם הבנתי לראשונה כמה חשוב

when you consider the bigger picture.

להסתכל על התמונה המלאה.

Take the CO2 concentration in the atmosphere, for instance,

קחו למשל את ריכוז הפד"ח באטמוספירה,

the number one driver for global warming.

הגורם מס' 1 להתחממות הגלובלית.

Yes, this looks bad.

נכון, זה לא נראה טוב,

This looks like we are on a pretty bad track.

נראה כאילו אנו בכיוון ממש רע.

But it's only once you don't just consider the last 60 years

אבל רק כשמסתכלים לא רק על 60 השנים האחרונות,

but the last 10,000 years

אלא על 10,000 השנים האחרונות,

that you understand how terrifying this really is.

מבינים כמה זה מפחיד.

And this is just one aspect of the crisis we're seeing.

וזהו רק היבט אחד שאנו רואים במשבר.

I'm not going to get into details here, but let me tell you so much:

לא אכנס כאן לפרטים, אבל אומר כך:

we are in a point of history

אנו נמצאים בשלב בהיסטוריה

that the most destructive force on the planet is humanity itself.

שבו הכוח ההרסני ביותר עלי-אדמות הוא האנושות עצמה.

We are in a point of history

אנו נמצאים בשלב בהיסטוריה

that no scientist could guarantee you that you will survive this.

שבו אין מדען שיכול להבטיח לכם שתשרדו את זה.

We are in a point of history

אנו נמצאים בשלב בהיסטוריה

that humanity is creating an environment

שבו האנושות יוצרת סביבה

that's not safe for humans anymore.

שכבר אינה בטוחה לבני-אדם.

Yeah, there I was,

כן, זה היה בשנה הראשונה ללימודי גיאוגרפיה,

first year of geography,

and felt pretty overwhelmed.

והייתי המומה למדי. אבל...

But ...

there was good news.

היו גם בשורות טובות.

The very same year I first learned about all this,

באותה השנה בה כל זה נודע לי,

leaders from across the globe came together in Paris

מנהיגים מכל העולם התכנסו יחד בפריז

to decide on the common target to limit global warming to below two degrees.

כדי להחליט על מטרה משותפת

של הגבלת ההתחממות הגלובלית לפחות משתי מעלות.

Pictures went around the world,

התמונות התפרסמו בכל העולם

and I was told that history was made that day.

ונאמר לי שזה היה יום היסטורי.

How relieving, right?

איזו תחושת רווחה, נכון?

Except ...

אלא ש...

something didn't quite work out about this.

משהו אז לא ממש הצליח.

After this agreement was signed,

אחרי שההסכם נחתם,

things didn't really get better.

המצב לא ממש השתפר.

Actually, they got much worse.

למעשה, הוא החמיר בהרבה.

Decision makers and industries, leaders and politicians,

מקבלי ההחלטות והתעשיינים, המנהיגים והפוליטיקאים,

they went back to business as usual,

חזרו לגישת ה"עסקים כרגיל",

exploiting our livelihoods like there is literally no tomorrow,

לנצל את מקורות ההכנסה שלנו כאילו אין מחר, פשוטו כמשמעו,

building coal power plants again and again,

לבנות עוד ועוד תחנות כוח פחמיות,

even though we know that needs to stop,

למרות שברור לנו שזה צריך להיפסק

according to the Paris Agreement.

על פי הסכם פריז.

So while there are also good developments, of course --

אז למרות שיש התפתחויות טובות, כמובן --

there are installations of wind and solar energy all over the globe, yes --

בונים מערכות לאנרגיית רוח ושמש בכל העולם, נכון --

but these positive changes are slow -- too slow, in fact.

אבל השינויים החיוביים האלה איטיים. איטיים מדי.

So since the Paris Agreement was signed,

ומאז נחתם הסכם פריז,

climate graphs keep racing to the top,

הגרפים של האקלים ממשיכים לטפס

smashing records every year.

ולשבור שיאים מידי שנה.

The five hottest years ever recorded

חמש השנים הכי חמות שתועדו מאז ומעולם

were the previous five years,

היו חמש השנים האחרונות,

and at no time have global emissions been higher than today.

ומעולם בעבר לא היו הפליטות הגלובליות כה גבוהות.

ראיתי והבנתי אז את המדע, מצד אחד,

So there I was,

seeing and understanding the science on the one side,

but not seeing answers, not seeing the action, on the other side.

אבל לא ראיתי תשובות או מעשים, מצד שני.

At that point, I had enough.

ואז נשבר לי.

I wanted to go to the UN Climate Conference myself,

רציתי ללכת בעצמי לוועידת האקלים של האו"ם,

that very place that was created to bring people together

בדיוק המקום שנוסד כדי לכנס אנשים

to fix the climate --

כדי שיתקנו את האקלים --

except not really, apparently.

לא באמת, מסתבר.

This was last year.

זה היה בשנה שעברה.

I traveled to the Climate Conference and wanted to find out

נסעתי לוועידת האקלים כדי לגלות

what this is really like, what this is about.

איך זה באמת, במה מדובר.

For political realists, this might be no surprise,

לאנשים מציאותיים מבחינה פוליטית, זה אולי לא מפתיע,

but I found it hard to bear:

אבל אני התקשיתי לשאת את זה:

that fossil fuel industries and political leaders

שתעשייני דלקי המאובנים ומנהיגים פוליטיים

are doing everything, everything to prevent real change from happening.

עושים הכל, הכל, כדי למנוע שינוי אמיתי.

They are not keen to set targets that are ambitious enough

הם לא נלהבים להציב מטרות שאפתניות מספיק

to put us on a below-two-degree pathway.

כדי להעלות אותנו על המסלול של פחות משתי מעלות.

After all, these are the only ones who benefit from this climate crisis, right?

הרי הם היחידים שמרוויחים ממשבר האקלים הזה, נכון?

The fossil fuel industry generates profits,

תעשיית דלקי המאובנים יוצרת רווחים,

and political leaders, well, they look at the next election,

והמנהיגים הפוליטיים, ובכן, הם רואים את הבחירות הקרובות

ואת מה שתורם לפופולריות שלהם -

at what makes them popular,

and I guess that's not asking the inconvenient questions.

שזה לא לשאול שאלות לא-נוחות, נראה לי.

There is no intention for them to change the game.

אין להם שום כוונה לשנות את המשחק.

There is no country in the world where either companies or political powers

בשום מדינה בעולם אין תאגידים או כוחות פוליטיים

are sanctioned for wrecking the climate.

שנענשים על התעללות באקלים.

With all the strangeness and the sadness about this conference,

בכל המוזרות והעוגמה שבאותה ועידה,

there was one someone who was different,

היתה שם מישהי שונה,

someone who seemed to be quite worried,

מישהי שנראתה מודאגת למדי,

and that was Greta Thunberg.

וזאת היתה גרטה ת'ונברג.

I decided right there that everything else seemed hopeless

החלטתי בו במקום שכל דבר אחר נראה חסר-תקווה

and didn't seem to make sense,

ולא הגיוני במיוחד,

so I joined her climate strike right there at the conference.

ולכן הצטרפתי לשביתת האקלים שלה, ממש שם, בוועידה.

It was my very first climate strike ever

זאת היתה שביתת האקלים הראשונה שלי

and an incredibly strange setting,

ובסביבה מוזרה ביותר,

just me and her sitting there at this conference hall,

אני והיא ישבנו לנו באולם הוועידה,

surrounded by this busyness of the suit-wearing conference crowd

כשאנו מוקפות בהמולת קהל לובשי החליפות של הוועידה

who had no idea what to do with us.

שלא ידעו מה לעשות איתנו.

And yet, this felt more powerful

אבל ההרגשה היתה של עוצמה רבה יותר

than anything I had expected in a very long time.

מכל מה שציפיתי לו מזה זמן רב מאד.

And it was right there that I felt it was maybe time

ובו במקום חשבתי שאולי הגיע הזמן

to start striking in Germany.

להתחיל להפגין בגרמניה.

I was now certain that no one else was going to fix this for us,

הייתי בטוחה שאיש לא יתקן את זה עבורנו,

and if there was just the slightest chance that this could make a difference,

ואם יש איזה סיכוי קלוש שזה יחולל שינוי,

it seemed almost foolish not to give it a go.

נראה לי כמעט טפשי לא לנסות.

So I --

אז אני...

(Applause)

(מחיאות כפיים ותרועות)

So I traveled back to Berlin.

אז נסעתי בחזרה לברלין.

I found allies who had the same idea at the same time,

מצאתי בני-ברית שהיה להם בדיוק אז אותו רעיון,

and together we thought we'd give this "Fridays For Future" thing a go.

וחשבנו ביחד שננסה את עניין "ימי שישי למען העתיד".

Obviously, we had no idea what we were getting into.

מובן שלא היה לנו מושג למה אנו נכנסים.

Before our first strike, many of us, including me,

לפני ההפגנה הראשונה שלנו, רבים מאיתנו, ואני בתוכם,

מעולם לא ארגנו הפגנה ציבורית או מחאה כלשהי.

had never organized a public demonstration or any kind of protest before.

We had no money, no resources

לא היה לנו כסף ולא משאבים

and absolutely no idea what climate striking really is.

ובהחלט שום רעיון מהי באמת שביתה בנושא האקלים.

So we started doing what we were good at:

אז התחלנו לעשות את מה שאני טובים בו:

we started texting,

לשלוח הודעות טקסט,

texting en masse, night and day, everyone we could reach,

המון הודעות, ביום ובלילה, לכל מי שיכולנו,

organizing our first climate strike via WhatsApp.

וארגנו את הפגנת האקלים הראשונה שלנו ב"וואטסאפ".

The night before our first strike, I was so nervous I couldn't sleep.

בלילה שלפני ההפגנה הראשונה, לא יכולתי לישון מרוב עצבנות.

I didn't know what to expect, but I expected the worst.

לא ידעתי למה לצפות, אבל ציפיתי לגרוע מכל.

Maybe it was because we weren't the only ones

אולי משום שלא היינו היחידים

who had been longing to have a voice in a political environment

שהשתוקקו שקולם יישמע בסביבה פוליטית

that had seemingly forgotten how to include young people's perspective

שכנראה שכחה איך לכלול את השקפתם של הצעירים

into decision-making, maybe.

בקבלת ההחלטות. אולי.

But somehow this worked out.

אבל איכשהו זה הצליח.

And from one day to the other,

ומיום ליום,

we were all over the place.

הופענו בעוד ועוד מקומות.

And I, from one day to the other,

ואני, מיום ליום,

became a climate activist.

הלכתי ונעשיתי פעילת אקלים.

Usually,

בדרך כלל,

in these kind of TED Talks,

בהרצאות TED כאלה,

I would now say how it's overly hopeful,

זה השלב שבו אני אומרת שיש הרבה למה לקוות,

how we young people are going to get this sorted,

שאנו, הצעירים, נפתור את זה,

how we're going to save the future and the planet and everything else,

שאנו נציל את העתיד ואת כוכב הלכת וכל השאר,

שאנו, הצעירים שמפגינים למען האקלים, נתקן את זה.

how we young people striking for the climate

are going to fix this.

Usually.

ככה זה בדרך כלל.

But this is not how this works.

אבל זה לא עובד ככה.

This is not how this crisis works.

המשבר הזה לא עובד ככה.

Here's a twist:

הנה המפנה בעלילה:

today, three and a half years after that Paris Agreement was signed,

היום, שלוש וחצי שנים לאחר חתימת הסכם פריז,

when we look at the science,

כשאנו פונים אל המדע,

we find it's still possible to keep global warming

אנו רואים שעדיין אפשר לוודא שהתחממות הגלובלית

to below two degrees --

תישאר מתחת לשתי מעלות --

מבחינה טכנית.

technically.

And we also see it's still possible to hold other disastrous developments

אנו גם רואים שעדיין אפשר למנוע התפתחויות הרות-אסון נוספות,

we're seeing, such as mass extinction and soil degradation --

כמו הכחדה המונית והשחתת אדמות --

yes, technically.

כן, מבחינה טכנית.

It's just incredibly, incredibly unlikely.

זה רק מאד מאד בלתי-סביר.

And in any case,

ובכל מקרה,

the world would have to see changes

העולם יצטרך להיות עד לשינויים

which we have never experienced before.

שלא התנסינו עד כה בשכמותם.

יהיה עלינו לטהר לגמרי מפחמן את הכלכלות שלנו עד 2050

We'd have to fully decarbonize our economies by 2050

and transform the distribution of powers

ולשנות את מפת הכוחות

that is currently allowing those fossil fuel giants and political leaders

שמאפשרת כיום לענקי דלקי המאובנים ולמנהיגים הפוליטיים

to stay on top of the game.

להוביל את המשחק כרצונם.

We are talking of nothing less than the greatest transformation

אנו מדברים על לא פחות מהתמורות הגדולות ביותר

since the Industrial Revolution.

מאז המהפכה התעשייתית.

We are talking, if you want to put it that way,

אנו מדברים, אם תרצו לנסח זאת כך,

we are talking of a climate revolution

אנו מדברים על מהפכה אקלימית

in a minimum amount of time.

בזמן הקצר ביותר.

We wouldn't have a single further year to lose.

איננו יכולים להפסיד ולו שנה אחת.

And in any case, for any of that change to happen,

וממילא, כדי ששינוי כזה יקרה,

the world needs to stop relying on

העולם צריך להפסיק להסתמך

one or two or three million school strikers to sort this out.

על הפגנות של מיליון, שני מיליון או שלושה מיליון תלמידים, שיפתרו את הבעיה.

Yes, we are great, we are going to keep going,

נכון, אנו נהדרים, ועוד נמשיך לפעול

and we are going to go to places no one ever expected us, yes.

ולהגיע למקומות שבהם איש לא מצפה לנו, נכון.

But we are not the limit;

אבל אנחנו לא הסוף, אלא ההתחלה.

we are the start.

This is not a job for a single generation.

זו איננה משימה לדור אחד ויחיד;

This is a job for humanity.

זאת משימה המוטלת על האנושות כולה.

And this is when all eyes are on you.

וכאן כל העיניים מופנות אליכם.

For this change to happen,

כדי שהשינוי הזה יקרה,

we will have to get one million things sorted.

יהיה עלינו לפתור מיליון דברים.

It's an incredibly complex thing, after all.

הדבר הזה הרי מורכב להפליא.

But ...

אבל...

there are some things that everyone can get started with.

יש כמה דברים שכולם יכולים להתחיל בהם.

Bad news first: if you thought I would tell you now to cycle more

הבשורות הרעות תחילה: אם חשבתם שעכשיו אומר לכם למחזר יותר

or eat less meat, to fly less, or to go secondhand shopping,

לאכול פחות בשר, לטוס פחות או לקנות מוצרים יד-שניה,

sorry, this is not that easy.

מצטערת, זה לא כזה קל.

But here comes the good news:

אבל הנה הבשורות הטובות:

you are more than consumers and shoppers,

אתם יותר מאשר צרכנים וקונים,

even though the industry would like you to keep yourselves limited to that.

למרות שהתעשייה מעוניינת שתגבילו את עצמכם לכך.

No; me and you -- we are all political beings,

לא. אני ואתם -- כולנו יצורים פוליטיים,

and we can all be part of this answer.

וכולנו יכולים להיות חלק מהתשובה.

We can all be something that many people call climate activists.

כולנו יכולים להיות משהו שרבים מכנים "פעילי אקלים".

Yay?

יש?

(Laughter)

(צחוק)

So what are the first steps?

אז מהם השלבים הראשונים?

Four first steps that are essential to get everything else done,

ארבעה שלבים ראשונים וחיוניים כדי להתניע את כל השאר,

four first steps that everyone can get started with,

ארבעה שלבים ראשונים שכולם יכולים להתחיל מהם,

four first steps that decide about everything that can happen after.

ארבעה שלבים ראשונים שיקבעו את כל מה שיקרה בהמשך.

So what's that?

אז מהם?

Number one:

מס' 1:

we need to drastically reframe our understanding of a climate activist,

עלינו להגדיר מחדש באופן דרסטי מיהו בעינינו פעיל אקלים,

our understanding of who can be the answer to this.

מיהו בעינינו אדם שיכול להיות התשובה לכך.

A climate activist isn't that one person that's read every single study

פעיל אקלים איננו מישהו שקרא את כל המחקרים

and is now spending every afternoon handing out leaflets about vegetarianism

וכעת יוצא בכל ערב לחלק עלונים על צמחונות בקניונים.

in shopping malls.

No.

לא.

A climate activist can be everyone,

פעיל אקלים יכול להיות כל אחד,

everyone who wants to join a movement of those who intend to grow old

כל מי שרוצה להצטרף לתנועה של אנשים שמתכוונים להזדקן

on a planet that prioritizes protection of natural environments

בעולם שנותן עדיפות להגנה על סביבות טבע,

and happiness and health for the many

על אושר ובריאות לרבים

over the destruction of the climate and the wrecking of the planet

ולא להרס האקלים והשחתת כוכב הלכת בשביל רווחים למעטים.

for the profits of the few.

And since the climate crisis is affecting every single part of our social,

והיות שמשבר האקלים משפיע על כל חלק בחיינו

of our political and of our private life,

החברתיים, הפוליטיים והאישיים,

we need climate activists everywhere on every corner,

נחוצים לנו פעילי אקלים בכל מקום ופינה,

not only in every room,

לא רק בכל חדר,

but also in every city and country and state and continent.

אלא בכל עיר, ארץ, מדינה ויבשת.

Second:

שנית:

I need you to get out of that zone of convenience,

אני צריכה שתצאו מאזור הנוחות שלכם,

away from a business as usual that has no tomorrow.

שתתרחקו מגישת ה"עסקים כרגיל" שלא מתייחסת למחר.

All of you here, you are either a friend or a family member,

כולכם כאן, אתם חברים או קרובי משפחה,

you are a worker, a colleague, a student, a teacher

עובדים, עמיתים, סטודנטים, מורים

or, in many cases, a voter.

ובמקרים רבים - מצביעים.

All of this comes along with a responsibility

לכל אלה מתלווה אחריות

that this crisis requires you to grow up to.

שהמשבר הזה תובע מכם להתבגר ולהתייצב מולו.

There's the company that employs you

ישנו הארגון שמעסיק אתכם

or that sponsors you.

או מממן אתכם.

Is it on track of meeting the Paris Agreement?

האם הוא בכיוון של עמידה בהסכם פריז?

Does your local parliamentarian know that you care about this,

האם הפרלמנט המקומי שלכם יודע שזה חשוב לכם,

שאתם רוצים שזה יקבל קדימות בכל בחירות?

that you want this to be a priority in every election?

Does your best friend know about this?

האם חבריכם הטובים יודעים על כך?

Do you read a newspaper or write a newspaper? Great.

האם אתם קוראים עיתון או כותבים בו? מעולה.

תודיעו לו שאתם רוצים שהוא ידווח על כך בכל גליון

Then let them know you want them to report on this in every issue,

and that you want them to challenge decision makers in every single interview.

ושהוא יעמת בנושא זה את מקבלי ההחלטות בכל ראיון וראיון.

If you're a singer, sing about this. If you're a teacher, teach about this.

אם אתם זמרים - שירו על זה. אם אתם מורים - למדו את זה.

ואם יש לכם חשבון בנק, אימרו לבנק שתעזבו אותו

And if you have a bank account, tell your bank you're going to leave

אם ימשיך להשקיע בדלקי מאובנים.

if they keep investing in fossil fuels.

And, of course, on Fridays, you should all know what to do.

ובימי שישי, כמובן, כולכם יודעים מה לעשות.

Thirdly:

שלישית:

leaving that zone of convenience works best when you join forces.

היציאה מאזור הנוחות מצליחה יותר כשמשלבים כוחות.

One person asking for inconvenient change

כשאדם אחד דורש שינוי לא-נוח,

is mostly inconvenient.

זה בעיקר לא-נוח לשמוע.

Two, five, ten, one hundred people asking for inconvenient change

שניים, חמישה, עשרה, מאה אנשים שדורשים שינוי לא-נוח -

are hard to ignore.

מהם קשה להתעלם.

The more you are, the harder it gets for people to justify

ככל שתהיו רבים יותר, כך יקשה על אנשים להצדיק

a system that has no future.

מערכת שאין לה עתיד.

Power is not something that you either have or don't have.

כוח איננו משהו שיש או אין;

Power is something you either take or leave to others,

כוח הוא משהו שלוקחים או שמשאירים למישהו אחר,

and it grows once you share it.

וכשמשתפים אותו, הוא גדל.

We young people on the streets, we school strikers,

אנו, הצעירים שברחובות, אנו, התלמידים המפגינים,

we are showing how this can work out.

אנו ההוכחה שזה יכול להצליח.

תלמיד אחד שמפגין יהיה תמיד תלמיד אחד שמפגין --

One single school striker will always be one single school striker --

well, Greta Thunberg.

טוב, לא כשמדובר בגרטה ת'ונברג.

Two, five, ten, one thousand people striking school are a movement,

שניים, חמישה, עשרה, מאה, אלף תלמידים שמפגינים הם תנועה,

וזה מה שנחוץ לנו בכל מקום.

and that's what we need everywhere.

No pressure.

בלי לחץ.

(Laughter)

(צחוק)

And number four, finally --

ומס' 4, לבסוף --

and this is probably the most important aspect of all of this --

וזה אולי ההיבט החשוב בכל זה --

I need you to start taking yourselves more seriously.

אני צריכה שתתחילו לקחת את עצמכם יותר ברצינות.

If there's one thing I've learned

אם יש משהו שלמדתי

during seven months of organizing climate action,

במשך שבעה חודשים של ארגון פעולה אקלימית,

it's that if you don't go for something,

הוא שאם לא תפעלו בקשר למשהו,

chances are high that no one else will.

רוב הסיכויים שאיש לא יעשה זאת.

The most powerful institutions of this world

המוסדות הכי חזקים בעולם

have no intention of changing the game they're profiting from most,

אינם מתכוונים לשנות את המשחק שממנו הם הכי מרוויחים,

so there's no point in further relying on them.

ולכן אין טעם להמשיך ולהסתמך עליהם.

That's scary, I know.

זה מפחיד, אני יודעת.

That's a huge responsibility, a huge burden on everyone's shoulders, yes.

זאת אחריות עצומה, נטל עצום על כתפי כל אחד ואחת, נכון.

But this also means,

אבל זה גם אומר

if we want to,

שאם נרצה,

we can have a say in this.

תהיה לנו אמירה בנושא.

We can be part of that change. We can be part of that answer.

אנו יכולים להיות חלק מהשינוי. אנו יכולים להיות חלק מהתשובה.

וזה די יפה, נכון?

And that's quite beautiful, right?

So let's give it a try, let's rock and roll,

אז בואו ננסה את זה, בואו נזוז,

let's flood the world with climate activists.

בואו נציף את העולם בפעילי אקלים.

Let's get out of the zones of convenience

בואו נצא מאזורי הנוחות שלנו,

and join forces and start taking ourselves more seriously.

נשלב כוחות ונתחיל לקחת את עצמנו יותר ברצינות.

Imagine what this world would look like,

דמיינו איך ייראה העולם הזה

where children would grow up,

שבו ילדים יוכלו לגדול

knowing their future was this one great adventure to look forward to

בידיעה שעתידם היה ההרפתקה הגדולה הזאת שציפינו לה

and nothing to be scared of,

ולא דבר שיש לחשוש מפניו,

what this world would look like when the next climate conference

איך ייראה העולם הזה כשוועידת האקלים הבאה

is this great happening of people who come together,

תהיה אירוע גדול של אנשים שיתכנסו יחד,

לאחר ששמעו את קולותיהם של מיליונים,

who had heard the voices of millions,

who would then roll up their sleeves, ready to create real change.

ואשר יפשילו שרוולים ויהיו מוכנים לחולל שינוי אמיתי.

You know,

אתם יודעים,

I dream of this world

אני חולמת על עולם

where geography classes teach about the climate crisis

שבו ילַמדו בשיעורי גיאוגרפיה את שינויי האקלים

as this one greatest challenge

כאתגר הגדול ביותר

that was won by people like you and me,

שפיצחו אנשים כמוכם וכמוני,

who had started acting in time

שהחלו לפעול בזמן

because they understood they had nothing to lose

משום שהבינו שאין להם מה להפסיד

and everything to win.

ושהם יכולים לזכות בכל.

So why not give it a go?

אז למה שלא ננסה?

No one else will save the future for us.

אין עוד מישהו שיציל את העתיד עבורנו.

This is more than an invitation. Spread the word.

זאת יותר מאשר הזמנה. הפיצו את הבשורה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים ותרועות)