David Holt: The stories and song of Appalachia

מתרגם: Ariella Cwikel מבקר: Ido Dekkers

This is Aunt Zip from Sodom, North Carolina.

זוהי דודה זיפ מסודום, צפון קרולינה.

She was 105 years old when I took this picture.

היא היתה בת 105 כשצילמתי את התמונה הזו.

She was always saying things that made me stop and think, like,

היא תמיד אמרה דברים שהיו גורמים לי לעצור ולחשוב, כמו,

"Time may be a great healer, but it ain't no beauty specialist."

אולי הזמן הוא רופא גדול, אבל הוא לא מומחה ליופי."

(Laughter)

(צחוק)

She said, "Be good to your friends.

היא אמרה "תתנהג יפה לחברים שלך.

Why, without them, you'd be a total stranger."

הרי בלעדיהם היית זר גמור".

(Laughter)

(צחוק)

This is one of her songs.

זה אחד מהשירים שלה.

Let's see if we can get into the flow here and all do this one together.

בואו נראה אם אפשר להיכנס לעניינים ולעשות את זה יחד.

And I'm going to have Michael Manring play bass with me.

ומייקל מרנינג ינגן גיטרה בס איתי.

Give him a big old hand.

תנו לו מחיאות כפיים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

One, two, three, four.

אחת, שתיים, שלוש, ארבע.

(Music)

(מוזיקה)

Well, my true love's a black-eyed daisy;

ובכן, אהובתי האחת היא פרח שחור-עיניים,

if I don't see her, I go crazy.

אם אני לא רואה אותה אני משתגע.

My true love lives up the river;

אהובתי האחת גרה במעלה הנהר,

a few more jumps and I'll be with her.

עוד כמה קפיצות ואני אהיה איתה.

Hey, hey, black-eyed Susie! Hey, hey, black-eyed Susie!

היי, היי, סוזי שחורת-עיניים! היי, היי, סוזי שחורת-עיניים!

Hey, hey black-eyed Susie, hey.

היי, היי סוזי שחורת עיניים, היי.

Now you've got to picture Aunt Zip at 105 years old in Sodom, North Carolina.

עכשיו תדמיינו את דודה זיפ בגיל 105 בסודום, צפון קרוליינה.

I'd go up and learn these old songs from her.

הייתי הולך לשם ולומד את השירים הישנים האלה ממנה.

She couldn't sing much, couldn't play anymore.

היא לא יכלה לשיר כלכך, וכבר לא יכלה לנגן.

And I'd pull her out on the front porch.

והייתי מושך אותה החוצה למרפסת הקדמית.

Down below, there was her grandson plowing the tobacco field with a mule.

מתחת, היה הנכד שלה, חורש את שדות הטבק עם פרד.

A double outhouse over here on the side.

שירותי-חוץ כפולים פה בצד.

And we'd sing this old song. She didn't have a whole lot of energy,

והיינו שרים את השיר הישן הזה. לא היה לה הרבה כוח,

so I'd sing, "Hey, hey!" and she'd just answer back with, "Black-eyed Susie."

אז הייתי שר "הי, הי!" והיא רק הייתה עונה "סוזי שחורת עיניים".

Oh, hey, hey, black-eyed Susie! Hey, hey, black-eyed Susie!

היי, היי, היי, סוזי שחורת עיניים! היי, היי, סוזי שחורת-עיניים!

Hey, hey, black-eyed Susie, hey.

היי, היי, סוזי שחורת עיניים! היי.

Well, she and I went blackberry picking.

ובכן, היא ואני הלכנו לקטוף פטל שחור.

She got mad; I took a licking.

היא התעצבנה. אני לקחתי לק.

Ducks on the millpond, geese in the ocean,

ברווזים בבריכת הטחנה, אווזים באוקיינוס,

Devil in the pretty girl when she takes a notion.

השטן בילדה היפה כשיש לה גחמה.

Hey, hey, black-eyed Susie! Hey, hey, black-eyed Susie!

היי, היי, סוזי שחורת-עיניים! היי, היי, סוזי שחורת-עיניים!

Hey, hey black-eyed Susie, hey.

הי, הי, סוזי שחורת-עיניים, היי.

Let's have the banjo.

בואו נשמע את הבנג'ו.

Well, we'll get married next Thanksgiving.

נו, אנחנו נתחתן בחג ההודיה הבא.

I'll lay around; she'll make a living.

אני אשכב בעצלתיים, היא תפרנס.

She'll cook blackjacks, I'll cook gravy;

היא תבשל, אני אכין רוטב.

we'll have chicken someday, maybe.

יהיה לנו עוף יום אחד, אולי.

Hey, hey, hey, hey. Hey, hey, black-eyed Susie, hey!

היי, היי, היי, היי. היי, היי, סוזי שחורת עיניים, היי!

One more time now.

עוד פעם אחת.

Oh, hey, hey, black-eyed Susie! Hey, hey, black-eyed Susie!

היי, היי, היי, סוזי שחורת עיניים! היי, היי, סוזי שחורת עיניים!

Hey, hey, black-eyed Susie, hey.

היי, היי, סוזי שחורת עיניים, היי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you, Michael.

תודה, מייקל.

This is Ralph Stanley.

זהו ראלף סטנלי.

When I was going to college at University of California

כשהלכתי לקולג' באוניברסיטת קליפורניה

at Santa Barbara in the College of Creative Studies,

בסנטה ברברה במכללה ללימודי האמנויות,

taking majors in biology and art, he came to the campus.

עם קורסים בביולוגיה ואמנות, הוא הגיע לקמפוס.

This was in 1968, I guess it was.

זה היה ב1968, אני חושב.

And he played his bluegrass style of music,

הוא ניגן בסגנון הבלוגראס שלו,

but near the end of the concert, he played the old timing style of banjo picking

אבל לקראת סיום ההופעה, הוא ניגן בבנג'ו בסגנון הישן

that came from Africa, along with the banjo.

שהגיע מאפריקה, יחד עם הבנג'ו.

It's called claw-hammer style, that he had learned from his mother and grandmother.

הסגנון נקרא פטיש-מפוצל, והוא למד אותו מאמו וסבתו.

I fell in love with that.

אני התאהבתי בזה.

I went up to him and said, how can I learn that?

ניגשתי אליו ושאלתי, איך אני יכול ללמוד את זה?

He said, well, you can go back to Clinch Mountain, where I'm from,

הוא אמר, טוב, אתה יכול לבוא להר קלינץ', המקום ממנו באתי,

or Asheville or Mount Airy, North Carolina --

או לאשוויל או הר אירי, צפון קרוליינה --

some place that has a lot of music.

מקום כלשהו שיש בו המון מוזיקה.

Because there's a lot of old people still living that play that old style.

בגלל שהרבה מהזקנים שעדיין חיים מנגנים את הסגנון הישן הזה.

So I went back that very summer.

אז חזרתי באותו הקיץ ממש.

I just fell in love with the culture and the people.

אני פשוט התאהבתי בתרבות ובאנשים.

And you know, I came back to school, I finished my degrees

ואתם יודעים, חזרתי ללימודים, סיימתי את התארים שלי

and told my parents I wanted to be a banjo player.

ואמרתי להוריי שאני רוצה להיות נגן בנג'ו.

You can imagine how excited they were.

אתם יכולים לדמיין לעצמכם כמה הם היו נרגשים.

So I thought I would just like to show you some of the pictures

אז חשבתי שאני רוצה להראות לכם חלק מהתמונות

I've taken of some of my mentors.

שצילמתי, של חלק מהמורים שלי.

Just a few of them, but maybe you'll get just a little hint of some of these folks.

רק כמה מהם, אבל אולי אתם תוכלו לקבל רמז לגבי החבר'ה האלה.

And play a little banjo. Let's do a little medley.

וננגן קצת בנג'ו. בואו נעשה מחרוזת קטנה.

(Music)

(מוזיקה)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Those last few pictures were of Ray Hicks, who just passed away last year.

התמונות האחרונות היו של ריי היקס, שהלך לעולמו ממש בשנה שעברה.

He was one of the great American folk tale-tellers.

הוא היה אחד ממספרי סיפורי-העם האמריקאים הגדולים.

The Old Jack tales that he had learned -- he talked like this,

סיפורי העם שהוא למד -- הוא היה מדבר ככה,

you could hardly understand him. But it was really wonderful.

בקושי יכולת להבין אותו. אבל הוא היה ממש נפלא.

And he lived in that house that his great-grandfather had built.

והוא גר בבית הזה שנבנה על ידי סבא-רבא שלו.

No running water, no electricity. A wonderful, wonderful guy.

בלי מים זורמים, בלי חשמל. בחור פשוט נפלא.

And you can look at more pictures.

ואתם יכולים לראות עוד תמונות.

I've actually got a website that's got a bunch of photos that I've done

למען האמת יש לי אתר שיש בו תמונות שצילמתי

of some of the other folks I didn't get a chance to show you.

של חלק מחבר'ה האחרים שלא הספקתי להראות לכם.

This instrument came up in those pictures. It's called the mouth bow.

הכלי הזה צץ בתמונות האלו. זה נקרא קשת-פה.

It is definitely the first stringed instrument ever in the world,

בלי ספק, זהו כלי המיתר הראשון בעולם,

and still played in the Southern mountains.

ועדיין מנגנים עליו בהרים הדרומיים.

Now, the old timers didn't take a fancy guitar string and make anything like this.

עכשיו, הזקנים לא לקחו מיתר גיטרה מגונדר ועשו משהו כזה.

They would just take a stick and a catgut and string it up.

הם פשוט לקחו מקל ומיתר ממעי של חתול וקשרו אותם יחד.

It was hard on the cats, but it made a great little instrument.

זה היה קשה לחתולים, אבל זה יצר כלי נגינה קטן ומעולה.

It sounds something like this.

זה נשמע ככה.

(Music)

(מוזיקה)

Well, have you heard the many stories told by young and old with joy

נו, שמעתם סיפורים רבים שסיפרו זקנים וצעירים בשמחה

about the many deeds of daring that were done by the Johnson boys?

על המעשים האמיצים של בני משפחת ג'ונסון?

You take Kate, I'll take Sal; we'll both have a Johnson gal.

אתה תיקח את קייט, אני אקח את סאל, לשנינו תהייה נערת ג'ונסון.

You take Kate, I'll take Sal; we'll both have a Johnson gal.

אתה תיקח את קייט, אני אקח את סאל, לשנינו תהייה נערת ג'ונסון.

Now, they were scouts in the rebels' army,

הם היו סיירים בצבא המורדים,

they were known both far and wide.

ידועים ברחבי העולם.

When the Yankees saw them coming, they'd lay down their guns and hide.

כשהינקיס' ראו אותם מגיעים, הם היו מניחים את נשקם ומתחבאים.

You take Kate, I'll take Sal; we'll both have a Johnson gal.

אתה תיקח את קייט, אני אקח את סאל, לשנינו תהייה נערת ג'ונסון.

You take Kate, I'll take Sal; we'll both have a Johnson gal.

אתה תיקח את קייט, אני אקח את סאל, לשנינו תהייה נערת ג'ונסון.

Ain't that a sound?

איזה צליל, הא?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Well, it was 1954, I guess it was.

זה היה 1954, אני חושב.

We were driving in the car outside of Gatesville, Texas,

נסענו במכונית מחוץ לגייטסוויל, טקסס,

where I grew up in the early part of my life.

המקום בו גדלתי בנעוריי.

Outside of Gatesville we were coming back from the grocery store.

מחוץ לגייטסוויל חזרנו מחנות המכולת.

My mom was driving; my brother and I were in the back seat.

אמי נהגה. אחי ואני ישבנו במושב האחורי.

We were really mad at my mom. We looked out the window.

אנחנו כעסנו על אמא נורא. הסתכלנו החוצה מהחלון.

We were surrounded by thousands of acres of cotton fields.

היינו מוקפים במאות דונמים של שדות כותנה.

You see, we'd just been to the grocery store,

בדיוק היינו בחנות המכולת,

and my mom refused to buy us the jar of Ovaltine

ואמא שלי סרבה לקנות לנו את צנצנת אבקת החלב

that had the coupon for the Captain Midnight decoder ring in it.

שבתוכה היה קופון לטבעת הקוד של קפטן חצות.

And, buddy, that made us mad.

וחביבי, זה הכעיס אותנו מאד.

Well, my mom didn't put up with much either, and she was driving, and she said,

אמא שלי לא נשארה חייבת, ובזמן שהיא נהגה היא אמרה

"You boys! You think you can have anything you want.

"בנים! אתם חושבים שתקבלו כל מה שאתם רוצים.

You don't know how hard it is to earn money. Your dad works so hard.

אתם לא יודעים כמה קשה להרוויח כסף. אבא שלכם עובד כ"כ קשה.

You think money grows on trees. You've never worked a day in your lives.

אתם חושבים שכסף גדל על עצים. אתם לא עבדתם יום בחייכם.

You boys make me so mad. You're going to get a job this summer."

אתם מכעיסים אותי נוראה. אתם הולכים למצוא עבודה הקיץ."

She pulled the car over; she said, "Get out of the car."

היא עצרה את האוטו בצד. היא אמרה "צאו מהאוטו."

My brother and I stepped out of the car.

אחי ואני יצאנו מהמכונית.

We were standing on the edge of thousands of acres of cotton.

עמדנו בקצה של אלפי דונמים של כותנה.

There were about a hundred black folks out there picking.

היו בערך מאה חבר'ה שחורים שקטפו שם בחוץ.

My mom grabbed us by the shoulders. She marched us out in the field.

אמא שלי תפסה אותנו בכתפיים. היא הצעידה אותנו לשדה.

She went up to the foreman; she said,

היא ניגשה למנהל העבודה ואמרה,

"I've got these two little boys never worked a day in their lives."

"יש פה שני ילדים קטנים שמעולם לא עבדו יום בחייהם".

Of course, we were just eight and 10.

כמובן, שהיינו רק בני 8 ו-10.

(Laughter)

(צחוק)

She said, "Would you put them to work?"

היא אמרה "אתה מוכן לתת להם עבודה?"

Well, that must have seemed like a funny idea to that foreman:

נו, זה בטח היה נראה למנהל העבודה כמו רעיון מצחיק,

put these two middle-class little white boys out in a cotton field

לקחת את שני הילדים הקטנים והלבנים ממעמד הביניים לעבוד בשדה כותנה

in August in Texas -- it's hot.

באוגוסט בטקסס -- כשחם.

So he gave us each a cotton sack,

אז הוא נתן לכל אחד מאיתנו שק כותנה,

about 10 feet long, about that big around, and we started picking.

באורך 3 מטר, בגודל כזה, והתחלנו לקטוף.

Now, cotton is soft but the outside of the plant is just full of stickers.

עכשיו, כותנה היא רכה אבל החלק החיצוני של הצמח פשוט מלא קוצים.

And if you don't know what you're doing,

ואם אתה לא יודע מה אתה עושה,

your hands are bleeding in no time.

הידיים שלך מתחילות לדם צ'יק צ'ק.

And my brother and I started to pick it,

אחי ואני התחלנו לקטוף,

and our hands were startin' to bleed, and then -- "Mom!"

והידיים שלנו התחילו לדמם, ואז "אמא!"

And Mom was just sitting by the car like this.

אמא ישבה ליד האוטו ככה.

She wasn't going to give up.

היא לא התכוונה לוותר.

Well, the foreman could see he was in over his head, I guess.

מנהל העבודה ראה למה הוא נכנס, אני מניח.

He kind of just snuck up behind us and he sang out in a low voice.

הוא ככה התגנב מאחורינו ושר בקול נמוך.

He just sang: "Well, there's a long white robe in heaven, I know.

הוא פשוט שר: "יש חלוק ארוך ורחב בגן עדן, אני יודע.

Don't want it to leave me behind.

לא רוצה שהוא ישאיר אותי מאחורה.

Well, there's a long white robe in heaven, I know.

הו, יש חלוק ארוך ורחב בגן עדן, אני יודע.

Don't want it to leave me behind."

לא רוצה שהוא ישאיר אותי מאחורה. "

And from all around as people started singing and answering back, he sang:

ומכל הכיוונים סביבנו, כשאנשים החלו לשיר ולענות לו, הוא שר:

"Good news, good news: Chariot's coming.

"חדשות טובות, חדשות טובות: הכרכרה מגיעה.

Good news: Chariot's coming.

חדשות טובות: הכרכרה מגיעה.

Good news: Chariot's coming.

חדשות טובות: הכרכרה מגיעה.

And I don't want it to leave me behind."

ואני לא רוצה שהיא תשאיר אותי מאחורה".

Now, my brother and I had never heard anything like that

אני ואחי מעולם לא שמענו שום דבר כזה

in our whole lives. It was so beautiful.

בכל חיינו. זה היה כל כך יפיפה.

We sat there all day picking cotton, without complaining,

ישבנו שם כל היום וקטפנו כותנה, מבלי להתלונן,

without crying, while they sang things like:

מבלי לבכות, בזמן שהם שרו שירים כמו:

"Oh, Mary, don't you weep, don't you moan" and "Wade in the water,"

"הו, מרי, אל תבכי, אל תאנחי" ו"מבוססים במים",

and "I done done," "This little light of mine."

ו"אני עשיתי עשיתי", "האור הקטן הזה שלי".

Finally, by the end of the day,

לבסוף, עד שהסתיים היום,

we'd each picked about a quarter of a bag of cotton.

כל אחד מאיתנו קטף בערך רבע שקית כותנה.

But the foreman was kind enough to give us each a check for a dollar,

אבל מנהל העבודה, בטובו, נתן לכל אחד מאיתנו צ'ק של דולר,

but my mother would never let us cash it.

אבל אמא שלי מעולם לא הרשתה לנו לפדות אותו.

I'm 57; still have the check.

אני בן 57, עדיין יש לי אותו.

Now, my mother hoped that we learned from that the value of hard work.

אמא שלי קיוותה שלמדנו מזה את ערכה של עבודה קשה.

But if you have children, you know it doesn't often work that way.

אבל אם יש לכם ילדים, אתם יודעים שלא תמיד זה עובד ככה.

No, we learned something else.

לא, אנחנו למדנו משהו אחר.

The first thing I learned that day

הדבר הראשון שלמדתי באותו היום

was that I never ever wanted to work that hard again.

הוא שאני לעולם לעולם לא רוצה לעבוד קשה שוב.

(Laughter)

(צחוק)

And pretty much never did.

ופחות או יותר מעולם לא עשיתי זאת.

But I also learned that some people in this world

אבל גם למדתי שיש אנשים בעולם הזה

do have to work that hard every day, and that was an eye-opener.

שצריכים לעבוד קשה כל יום, וזה פתח לי את העיניים.

And I also learned that a great song can make hard work go a little easier.

וגם למדתי ששיר מעולה יכול לגרום לעבודה קשה ללכת יותר בקלות.

And it also can bring the group together in a way that nothing else can.

והיא גם יכולה לאחד בין קבוצה של אנשים בצורה יוצאת דופן.

Now, I was just a little eight-year-old boy that day

אני הייתי רק ילד קטן בן שמונה באותו היום

when my mama put me out of the car in that hot Texas cotton field.

כשאמא שלי הוציאה אותי מהמכונית בשדה כותנה טקסני חם.

I wasn't even aware of music -- not even aware of it.

אני בכלל לא הייתי מודע למוזיקה -- אפילו לא מודע.

But that day in the cotton field out there picking,

אבל היום הזה שקטפנו בשדה הכותנה

when those people started singing,

כשהאנשים האלו התחילו לשיר,

I realized I was in the very heart of real music,

הבנתי שאני בלב ליבה של מוזיקה אמתית,

and that's where I've wanted to be ever since.

וזה המקום בו רציתי להיות מאותו הרגע והלאה.

Try this old song with me. I sing:

תנסו את השיר הישן הזה איתי. אני שר:

Well, there's a long white robe in heaven, I know.

נו, יש חלוק ארוך ורחב בגן העדן, אני יודע.

You sing: Don't want it to leave me behind.

אתם שרים: לא רוצה שהוא ישאיר אותי מאחורה.

Well, there's a long white robe in heaven, I know.

נו, יש חלוק ארוך ורחב בגן העדן, אני יודע.

Don't want it to leave me behind.

לא רוצה שהוא ישאיר אותי מאחורה.

Good news, good news: Chariot's coming.

חדשות טובות, חדשות טובות: הכרכרה מגיעה.

Good news: Chariot's coming.

חדשות טובות: הכרכרה מגיעה.

Good news: Chariot's coming.

חדשות טובות: הכרכרה מגיעה.

And I don't want it to leave me --

ואני לא רוצה שהיא תשאיר אותי --

It's been a while since you guys have been picking your last bale of cotton, isn't it?

עבר הרבה זמן מאז שקטפתם את שק הכותנה האחרון שלכם, נכון?

Let's try it one more time.

בואו ננסה עוד פעם אחת.

There's a starry crown in heaven, I know.

יש כתר נוצץ כמו כוכבים בגן עדן, אני יודע.

Don't want it to leave me behind.

לא רוצה שהוא ישאיר אותי מאחורה.

There's a starry crown in heaven, I know.

יש כתר נוצץ כמו כוכבים בגן עדן, אני יודע.

Don't want it to leave me behind.

לא רוצה שישאיר אותי מאחורה.

Good news: Chariot's coming.

חדשות טובות: הכרכרה מגיעה.

Good news: Chariot's coming.

חדשות טובות: הכרכרה מגיעה.

Good news: Chariot's coming.

חדשות טובות: הכרכרה מגיעה.

And I don't want it to leave me behind.

ואני לא רוצה שהיא תשאיר אותי מאחורה.

It was a few years ago, but I sort of remembered this story,

זה היה לפני כמה שנים, אבל זכרתי את הסיפור הזה בערך,

and I told it at a concert.

וסיפרתי אותו בהופעה.

My mom was in the audience.

אמא שלי היתה בקהל.

After the -- she was glad to have a story about herself, of course,

אחרי ה- היא שמחה שהיה לה סיפור על עצמה, כמובן,

but after the concert she came up and she said,

אבל אחרי ההופעה היא ניגשה אלי ואמרה,

"David, I've got to tell you something.

דיוויד, אני חייבת לספר לך משהו.

I set that whole thing up.

אני ארגנתי את כל הדבר הזה.

I set it up with the foreman. I set it up with the owner of the land.

אני ארגנתי את זה עם מנהל העבודה. ארגנתי את זה עם הבעלים של האדמה.

I just wanted you boys to learn the value of hard work.

פשוט רציתי שאתם תלמדו את ערכה של עבודה קשה.

I didn't know it was going to make you fall in love with music though."

אבל לא ידעתי שזה יגרום לך להתאהב במוזיקה.

Let's try. Good news: Chariot's coming.

בואו ננסה. חדשות טובות: הכרכרה מגיעה.

Good news: Chariot's coming.

חדשות טובות: הכרכרה מגיעה.

Good news: Chariot's coming.

חדשות טובות: הכרכרה מגיעה.

And I don't want it to leave me behind.

ואני לא רוצה שהיא תשאיר אותי מאחורה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Well, this is the steel guitar. It's an American-made instrument.

ובכן, זוהי גיטרת פלדה תוצרת אמריקאית.

It was originally made by the Dopyera Brothers,

היא יוצרה במקור על ידי האחים דופיירה,

who later on made the Dobro, which is a wood-bodied instrument

שמאוחר יותר יצרו את הדוברו, שהוא כלי עשוי עץ

with a metal cone for -- where the sound comes from.

עם חרוט מתכת- ממנו בוקע הקול.

It's usually played flat on your lap.

היא בדרך כלל מונחת על הברכיים.

It was made to play Hawaiian music back in the 1920s,

היא יוצרה כדי לנגן מוזיקה מהוואי בשנות ה1920,

before they had electric guitars, trying to make a loud guitar.

לפני שהיו גיטרות חשמליות, בניסיון לייצר גיטרה עם צליל חזק יותר.

And then African-American folks figured out you could take a broken bottle neck,

ואז חבר'ה אפרו-אמריקאים גילו שאפשר לקחת צוואר בקבוק שבור,

just like that -- a nice Merlot works very well.

ממש ככה, מרלו טוב עובד לא רע.

That wine we had yesterday would have been perfect.

היין ששתינו אתמול היה מושלם לשם כך.

Break it off, put it on your finger, and slide into the notes.

שוברים אותו, שמים אותו על אצבע, ומחליקים לתוך התווים.

This instrument pretty much saved my life.

הכלי הזה הציל את חיי, פחות או יותר.

Fifteen years ago, 14 years ago, I guess, this year,

לפני 15 שנה, 14 שנה אני חושב, השנה,

my wife and I lost our daughter, Sarah Jane, in a car accident,

אשתי ואני איבדנו את הבת שלנו, שרה ג'יין, בתאונת דרכים,

and it was the most -- it almost took me out -- it almost took me out of this world.

וזה היה -- זה כמעט גמר אותי -- זה כמעט הוציא אותי מהעולם הזה.

And I think I learned a lot about what happiness was

ואני חושב שלמדתי הרבה על מהי שמחה

by going through such unbelievable grief,

בכך שעברתי יגון כל כך נורא,

just standing on the edge of that abyss and just wanting to jump in.

בכך שעמדתי על פי התהום ופשוט רציתי לקפוץ פנימה.

I had to make lists of reasons to stay alive.

הייתי צריך לעשות רשימה של סיבות להישאר בחיים.

I had to sit down and make lists, because I was ready to go;

הייתי צריך לשבת ולעשות רשימות, בגלל שהייתי מוכן ללכת.

I was ready to check out of this world.

הייתי מוכן לעשות צ'ק-אווט מהעולם הזה.

And you know, at the top of the list, of course,

ואתם יודעים, בראש הרשימה הזו, כמובן,

were Jenny, and my son, Zeb, my parents -- I didn't want to hurt them.

היו ג'ני, והבן שלי, זב, ההורים שלי -- לא רציתי לפגוע בהם.

But then, when I thought about it beyond that,

אבל זה, כשחשבתי על זה, מעבר אליהם,

it was very simple things.

אלו היו דברים פשוטים מאד.

I didn't care about -- I had a radio show,

לא היה אכפת לי -- היתה לי תכנית רדיו,

I have a radio show on public radio, "Riverwalk,"

יש לי תכנית רדיו ברדיו הציבורי, "ריברווק",

I didn't care about that. I didn't care about awards or money or anything.

לא היה אכפת לי מזה. לא היה אכפת לי מפרסים או כסף או שום דבר.

Nothing. Nothing.

כלום. כלום.

On the list it would be stuff like,

ברשימה היו דברים כמו,

seeing the daffodils bloom in the spring, the smell of new-mown hay,

לראות את החרציות פורחות באביב, ריח של חציר שנגזם זה עתה,

catching a wave and bodysurfing, the touch of a baby's hand,

לתפוס גל ולגלוש, מגע היד של תינוק,

the sound of Doc Watson playing the guitar,

הצליל של דוק ווטסון מגנן גיטרה,

listening to old records of Muddy Waters and Uncle Dave Macon.

להקשיב לתקליטים ישנים של מאדי ווטרס ואנקל דייב מאקון.

And for me, the sound of a steel guitar,

ובשבילי, הצליל של גיטרת הפלדה,

because one of my parents' neighbors just gave me one of these things.

בגלל שאחד מהשכנים של הוריי בדיוק נתן לי אחת מהן.

And I would sit around with it, and I didn't know how to play it,

והייתי יושב איתה, ועוד לא ידעתי איך לנגן עליה עדיין,

but I would just play stuff as sad as I could play.

אבל פשוט הייתי מנגן דברים הכי עצובים שיכולתי.

And it was the only instrument that, of all the ones that I play,

וזה היה כלי הנגינה היחיד, מכל אלו שאני מנגן עליהם,

that would really make that connection.

שהצליח לעשות את החיבור הזה.

This is a song that came out of that.

זה שיר שיצא מזה.

(Music)

(מוזיקה)

Well, I hear you're having trouble.

נו, אני שומע שיש לך בעיות.

Lord, I hate to hear that news.

אלי, אני שונא לשמוע את החדשות האלה.

If you want to talk about it, you know, I will listen to you through.

אם אתה רוצה לדבר על זה, אתה יודע, אני אקשיב לך עד הסוף.

Words no longer say it; let me tell you what I always do.

מילים כבר לא אומרות את זה, תן לי לומר לך מה אני תמיד עושה.

I just break off another bottleneck and play these steel guitar blues.

אני שובר עוד צוואר-בקבוק ומנגן את הבלוז על גיטרת הפלדה.

People say, "Oh, snap out of it!"

אנשים אומרים, "הו, צא מזה!"

Oh yeah, that's easier said than done.

הו כן, קל יותר להגיד מאשר לעשות.

While you can hardly move, they're running around having all kinds of fun.

בזמן שאתה בקושי יכול לזוז, הם מתרוצצים ונהנים.

Sometimes I think it's better just to sink way down in your funky mood

לפעמים אני חושב שעדיף פשוט לשקוע במצב הרוח המשונה שלך

'til you can rise up humming these steel guitar blues.

עד שאתה יכול להתרומם ולזמזם את הבלוז של גיטרת הפלדה.

Now, you can try to keep it all inside

נו, אתה יכול לנסות לשמור הכל בפנים

with drink and drugs and cigarettes,

עם אלכוהול, סמים וסיגריות,

but you know that's not going to get you where you want to get.

אבל אתה יודע שזה לא יביא אותך למקום שאתה רוצה להגיע אליו.

But I got some medicine here that just might shake things loose.

אבל יש לי פה תרופה שאולי תנער ותשחרר את הכל.

Call me in the morning after a dose of these steel guitar blues.

תתקשר אלי בבוקר אחרי מנה של הבלוז של גיטרת הפלדה.

Open up now.

תפתח עכשיו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Oh, I think I've got time to tell you about this. My dad was an inventor.

או, אני חושב שיש לי זמן לספר לכם על זה. אבי היה ממציא.

We moved to California when Sputnik went up, in 1957.

עברנו לקליפורניה כשהספוטניק עלה, ב1957.

And he was working on gyroscopes;

והוא עבד על ג'יירוסקופים,

he has a number of patents for that kind of thing.

יש לו מספר פטנטים על דברים מהסוג הזה.

And we moved across the street from Michael and John Whitney.

ועברנו לגור מול מייקל וג'ון וויטני.

They were about my age.

הם היו בערך בגילי.

John went on, and Michael did too,

ג'ון הפך, וגם מייקל,

to become some of the inventors of computer animation.

לממציאי האנימציה הממוחשבת.

Michael's dad was working on something called the computer.

אבא של מייקל עבד על משהו שנקרא המחשב.

This was 1957, I was a little 10-year-old kid;

זה היה 1957, אני הייתי ילד קטן בן 10.

I didn't know what that was. But he took me down to see one,

אני לא ידעתי מה זה. אבל הוא לקח אותי פעם לראות אחד,

you know, what they were making. It was like a library,

אתם יודעים, מה שהם יצרו. זה היה כמו ספרייה,

just full of vacuum tubes as far as you could see,

מלאה בצינורות וואקום ככל שהעין יכלה לראות,

just floors and floors of these things,

קומות על קומות של הדברים האלה,

and one of the engineers said,

ואחד מהטכנאים אחר,

some day you're going to be able to put this thing in your pocket.

יום אחד אתה תוכל להכניס את הדבר הזה לתוך הכיס.

I thought, damn, those are going to be some big pants!

ואני חשבתי לעצמי, וואו, אלו הולכים להיות מכנסיים נורא גדולים!

(Laughter)

(צחוק)

So that Christmas -- maybe I've got time for this --

אז באותו חג מולד -- אולי יש לי זמן לזה --

that Christmas I got the Mister Wizard Fun-o-Rama chemistry set.

באותו חג מולד קיבלתי ערכת כימיה של מיסטר וויזרד.

Well, I wanted to be an inventor just like my dad; so did Michael.

אני רציתי להיות ממציא בדיוק כמו אבא שלי. וגם מייקל רצה.

His great-granddad had been Eli Whitney,

סבא-רבא שלו היה אלי ויטני,

the inventor of the cotton gin.

הממציא של המנפטה.

So we looked in that --

אז הסתכלנו בתוך --

this was a commercial chemistry set.

זאת הייתה ערכת כימיה מסחרית.

It had three chemicals we were really surprised to see:

היו לה שלושה כימיקלים שהופתענו לראות:

sulfur, potassium nitrate and charcoal.

גופרית, אשלגן חנקתי ופחם.

Man, we were only 10, but we knew that made gunpowder.

בוא-נא, אנחנו היינו רק בני 10, אבל ידענו שאפשר להכין מזה אבק שריפה.

We made up a little batch and we put it on the driveway

הכנו כמות קטנה ושמנו את זה בשביל הגישה

and we threw a match and phew, it flared up. Ah, it was great.

וזרקנו גפרור ופיו, זה נדלק. אה, זה היה נהדר.

Well, obviously the next thing to do was build a cannon.

ובכן, כמובן שהדבר הבא שעשינו היה לבנות תותח.

So we went over into Michael's garage --

אז הלכנו לגרז' של מייקל --

his dad had all kinds of stuff, and we put a pipe in the vice there,

לאבא שלו היו כל מני דברים, ושמנו צינור במלקחיים שם,

and screwed a cap on the end of the pipe,

והברגנו פקק לקצה הצינור,

drilled a hole in the back of the pipe, took some of our firecrackers,

קדחנו חור בקצה הצינור, לקחנו כמה מהחזיזים שלנו,

pulled out the fuses, tied them together, put them in the back there,

הוצאנו את הנתיכים, שמנו אותם שם בקצה,

and -- down in that hole -- and then stuffed some of our gunpowder

ואז -- למטה בחור הזה -- ואז דחפנו לשם קצת מאבק השרפה שלנו

down that pipe and put three ball bearings on the top, in the garage.

לתוך הצינור ושמנו שלושה מיסבים כדוריים למעלה, בתוך הגרז'.

(Laughter)

(צחוק)

We weren't stupid: we put up a sheet of plywood about five feet in front of it.

לא היינו טיפשים: שמנו חתיכה של דיקט מטר וחצי לפני זה.

We stood back, we lit that thing,

עמדנו מאחורה, הדלקנו את הדבר הזה,

and they flew out of there -- they went through that plywood like it was paper.

והם עפו משם, הם עברו דרך הדיקט כאילו זה היה נייר.

Through the garage.

דרך הגרז'.

Two of them landed in the side door of his new Citroen.

שניים מהם נחתו בתוך דלת הצד של הסיטרואן החדשה שלו.

(Laughter)

(צחוק)

We tore everything down and buried it in his backyard.

אנחנו פירקנו את הכל וקברנו את זה בחצר האחורית שלו.

That was Pacific Palisades; it probably is still there, back there.

זה היה פסיפיק פאליסיידס, זה בטח עדיין שם מאחורה.

Well, my brother heard that we had made gunpowder.

ובכן, אחי שמע שהכנו אבק שרפה.

He and his buddies, they were older, and they were pretty mean.

הוא והחברים שלו, הם היו קצת יותר גדולים, והם היו די מרושעים.

They said they were going to beat us up

הם אמרו שהם ירביצו לנו

if we didn't make some gunpowder for them.

אם לא נכין בשבילם קצת אבק שריפה.

We said, well, what are you going to do with it?

אמרנו, אבל מה אתם הולכים לעשות עם זה?

They said, we're going to melt it down and make rocket fuel.

הם אמרו, אנחנו נמיס את זה ונעשה דלק לרקטות.

(Laughter)

(צחוק)

Sure. We'll make you a big batch.

בטח. אנחנו נכין כמות גדולה בשבילכם.

(Laughter)

(צחוק)

So we made them a big batch, and it was in my --

אז הכנו כמות גדולה בשבילם, וזה היה ב--

now, we'd just moved here. We'd just moved to California.

עכשיו, אנחנו רק עברנו לכאן. רק עברנו לקליפורניה.

Mom had redone the kitchen; Mom was gone that day. We had a pie tin.

אמא שיפצה את המטבח, היא לא היתה בבית באותו יום. היה לנו פח.

It became Chris Berquist's job to do the melting down.

כריס ברקיסט קיבל את משימת ההתכה.

Michael and I were standing way at the side of the kitchen.

מייקל ואני עמדנו רחוק לצד המטבח.

He said, "Yeah, hey, it's melting. Yeah, the sulfur's melting.

הוא אמר, "היי, זה נמס. כן, הגופרית נמסה.

No problem. Yeah, you know."

אין בעיות. כן, אתם יודעים."

It just flared up, and he turned around, and he looked like this.

זה פשוט נדלק, והוא הסתובב, והוא נראה ככה.

No hair, no eyelashes, no nothing.

בלי שיער, בלי ריסים, בלי כלום.

There were big welts all over my mom's kitchen cabinet;

היו סימנים גדולים על כל ארונות המטבח של אמא שלי.

the air was the just full of black smoke.

האוויר היה מלאה בעשן שחור.

She came home, she took that chemistry set away, and we never saw it again.

היא חזרה הביתה, לקחה את ערכת הכימיה, ומעולם לא ראינו אותה שוב.

But we thought of it often, because every time she'd cook tuna surprise

אבל חשבנו עליה לעתים קרובות, בגלל שכל פעם שאמא הכינה טונה

it made -- tasted faintly of gunpowder.

היה לזה טעם שהזכיר אבק שריפה.

So I like to invent things too,

אז גם אני אוהב להמציא דברים,

and I think I'll close out my set with something I invented a good while back.

ואני חושב שאסיים את הסט שלי במשהו שהמצאתי לפני די הרבה זמן.

When drum machines were new, I got to thinking,

כשמכונות התופים היו חדשות, התחלתי לחשוב,

why couldn't you take the oldest form of music, the hambone rhythms,

למה לא לקחת את הצורה העתיקה ביותר של מוזיקה, מקצבי תיפוף הגוף,

and combine it with the newest technology?

ולחבר אותם עם הטכנולוגיה החדישה ביותר?

I call this Thunderwear.

אני קורא לזה "ת'אנדרוור"

At that time, drum triggers were new.

באותו הזמן, הדקי תופים היו חדשים.

And so I put them all together and sewed 12 of them in this suit.

אז לקחתי את כולם ותפרתי 12 מהם לתוך החליפה הזו.

I showed you some of the hambone rhythms yesterday;

הראיתי לכם חלק מהמקצבים האלו אתמול,

I'm going to be doing some of the same ones.

אני אעשה חלק מאותם המקצבים עכשיו.

I have a trigger here, trigger here, here, here. Right there.

יש לי הדק פה, הדק פה, פה, פה, בדיוק פה.

It's going to really hurt if I don't take that off. Okay.

זה יכאב נורא אם אני לא אוריד את זה. אוקיי.

Now, the drum triggers go out my tail here, into the drum machine,

הטריגרים יוצאים מהזנב כאן, לתוך מכונת התופים,

and they can make various sounds, like drums.

והם יכולים להפיק צלילים שונים, כמו תופים.

So let me put them all together. And also, I can change the sounds

אז תנו לי לחבר את כולם. וגם, אני יכול לשנות את הצלילים

by stepping on this pedal right here, and --

על ידי דריכה על הפדאל הזה כאן, ו --

let me just close out here by doing you a little

תנו לי רק לסיים במספר קטן

hambone solo or something like this.

איזה סולו תיפוף או משהו כזה.

Thank you, folks.

תודה לכם, חבר'ה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)