Liz Diller: A giant bubble for debate

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Orr Schlesinger

We conventionally divide space

אנחנו בדרך כלל מחלקים חללים

into private and public realms,

לאזורים פרטיים וציבוריים,

and we know these legal distinctions very well

ואנחנו יודעים את ההבדלים המשפטיים היטב

because we've become experts

מפני שהפכנו למומחים

at protecting our private property and private space.

בהגנה על הרכוש והמרחב הפרטי שלנו.

But we're less attuned

אבל אנחנו פחות מחוברים

to the nuances of the public.

לדקויות של הציבור.

What translates generic public space into qualitative space?

מה הופך מרחב ציבורי רגיל חמרחב איכותי?

I mean, this is something

אני מתכוונת, זה משהו

that our studio has been working on

שהסטודיו שלנו עבד עליו

for the past decade.

בעשור האחרון.

And we're doing this through some case studies.

ואנחנו עושים את זה דרך מקרי מחקר.

A large chunk of our work

חלק גדול של העבודה שלנו

has been put into transforming

נכנס להפיכת

this neglected industrial ruin

החורבה התעשייתית הזו

into a viable post-industrial space

למרחב פוסט תעשיתי נגיש

that looks forward and backward

שמביט קדימה ואחורה

באותו הזמן.

at the same time.

וחלק גדול אחר של העבודה שלנו

And another huge chunk of our work

has gone into making relevant

הלך להפיכת אתר לרלוונטי

a site that's grown out of sync with its time.

שאיבד את הקשר שלו לזמן.

We've been working on democratizing Lincoln Center

עבדנו על להפוך את כיכר לינקולן לדמוקרטית

for a public that doesn't usually have $300

לציבור שבדרך כלל אין לו 300$

to spend on an opera ticket.

להוציא על כרטיס לאופרה.

So we've been eating, drinking,

אז אכלנו, שתינו,

thinking, living public space

חשבנו, חיינו מרחב ציבורי

for quite a long time.

כבר די הרבה זמן.

And it's taught us really one thing,

וזה לימד אותנו באמת רק דבר אחד,

and that is to truly make good public space,

וזה באמת ליצור מרחבים ציבוריים טובים,

you have to erase the distinctions

חייבים למחוק את ההבחנות

between architecture, urbanism,

בין ארכיטקטורה, אורבניות,

landscape, media design

נוף, עיצוב מדיה

and so on.

ועוד.

It really goes beyond distinction.

זה באמת הולך מעבר להבחנות.

Now we're moving onto Washington, D.C.

עכשיו אנחנו עוברים לתוך וושינגטון,

and we're working on another transformation,

ואנחנו עובדים על מהפך אחר,

and that is for the existing Hirshhorn Museum

וזה למוזאון הירשהורן הקיים

that's sited

שממוקם

on the most revered public space in America,

במרחב הציבורי הכי מוערך באמריקה,

the National Mall.

נשיונל מול.

The Mall is a symbol

המול הוא סימן

of American democracy.

של הדמוקרטיה האמריקאית.

And what's fantastic is that this symbol

ומה שפנטסטי הוא שהסמל הזה

is not a thing, it's not an image,

הוא לא דבר, הוא לא תמונה,

it's not an artifact,

זה לא פריט,

actually it's a space,

למעשה זה חלל,

and it's kind of just defined by a line of buildings

והוא מוגדר על ידי שורת בניינים

on either side.

בכל צד.

It's a space where citizens can voice their discontent

זה מרחב בו אזרחים יכולים להביע את חוסר שביעות רצונם

and show their power.

ולהראות את כוחם.

It's a place where pivotal moments in American history

זה מקום בו רגעים מכריעים בהסטוריה האמריקאית

have taken place.

קרו.

And they're inscribed in there forever --

והם חרוטים שם לעולם --

like the march on Washington for jobs and freedom

כמו המצעד על וושינגטון למשרות וחופש

and the great speech that Martin Luther King gave there.

והנאום הגדול שמרטין לותר קינג נשא שם.

The Vietnam protests, the commemoration of all that died

מחאת ויאטנאם, הזיכרון של כל אלה שמתו

in the pandemic of AIDS,

ממגפת האיידס,

the march for women's reproductive rights,

המצעד לזכויות ההתרבות של נשים,

right up until almost the present.

עד כמעט להווה,

The Mall is the greatest civic stage

המול הוא הבמה האזרחית הגדולה ביותר

in this country for dissent.

בארץ הזו למחלוקות.

And it's synonymous with free speech,

והוא מילה נרדפת לחופש הדיבור,

even if you're not sure what it is that you have to say.

אפילו אם אתם לא יודעים מה יש לכם להגיד.

It may just be a place for civic commiseration.

אולי זה רק מקום לניחומים ציבוריים.

There is a huge disconnect, we believe,

יש נתק גדול, אנחנו מאמינים,

between the communicative and discursive space of the Mall

בין החלל המתקשר שקופץ מנושא לנושא של המול

and the museums that line it to either side.

והמוזאונים שנמצאים משני צדדיו.

And that is that those museums are usually passive,

וזה נובע מהעובדה שהמוזאונים האלה בדרך כלל פסיביים,

they have passive relationships between the museum

יש להם יחסים פסיביים בין המוזאונים

as the presenter and the audience,

כמציג והקהל,

as the receiver of information.

כמקבל המידע.

And so you can see dinosaurs

אז אתם יכולים לראות דינוזאורים

and insects and collections of locomotives

וחרקים ואוספים של קטרים

and all of that,

וכל זה,

but you're really not involved;

אבל אתם לא באמת מעורבים;

you're being talked to.

מדברים אליכם.

When Richard Koshalek took over as director of the Hirshhorn

כשריצ'רד קושלק לקח על עצמו את ניהול ההירשהורן

in 2009,

ב 2009,

he was determined to take advantage

הוא היה נחוש לנצל

of the fact that this museum was sited

את העובדה שהמוזאון הזה היה ממוקם

at the most unique place:

במקום הכי יחודי:

at the seat of power in the U.S.

מושב הכוח של ארה"ב

And while art and politics

ובעוד שאומנות ופוליטיקה

are inherently and implicitly together always and all the time,

מיסודם ולחלוטין יחד תמיד וכל הזמן,

there could be some very special relationship

יכולים להיות יחסים מיוחדים

that could be forged here in its uniqueness.

שיכולים להתחשל פה ביחוד הזה.

The question is, is it possible ultimately

השאלה היא, האם זה אפשרי בסופו של דבר

for art to insert itself

לאומנות להחדיר את עצמה

into the dialogue of national and world affairs?

לתוך הדיאלוג של יחסים לאומיים ועולמיים?

And could the museum be an agent of cultural diplomacy?

והאם המוזאונים יכולים להיות סוכנים של דיפלומטיה תרבותית?

There are over 180 embassies in Washington D.C.

יש יותר מ 180 שגרירויות בוושינגטון.

There are over 500 think tanks.

יש יותר מ 500 חבורות חשיבה.

There should be a way

צריכה להיות דרך

of harnessing all of that intellectual and global energy

לנצל את כל האינטלקט ואנרגיה גלובלית

into, and somehow through, the museum.

לתוך, ואיך שהו דרך, המוזאון.

There should be some kind of brain trust.

צריך להיות איזה שהוא מאגר מוחות.

So the Hirshhorn, as we began to think about it,

אז ההירשהורן, כשהתחלנו לחשוב על זה,

and as we evolved the mission,

ושפיתחנו את המשימה,

with Richard and his team --

עם ריצ'ארד והצוות שלו --

it's really his life blood.

זה באמת החיים שלו.

But beyond exhibiting contemporary art,

אבל מעבר להצגת אומנות מודרנית,

the Hirshhorn will become a public forum,

ההירשהורן יהפוך לפורום ציבורי,

a place of discourse

מקום לוויכוח

for issues around arts,

לנושאים שקשורים לאמנות,

culture, politics and policy.

תרבות, פוליטיקה ומדיניות.

It would have the global reach of the World Economic Forum.

יהיה לו את ההשפעה הגלובלית של הפורום האקונומי העולמי.

It would have the interdisciplinarity of the TED Conference.

יהיה לו את ריבוי התחומים של TED.

יהיה לו את חוסר הרשמיות של כיכר העיר.

It would have the informality of the town square.

And for this new initiative,

ובשביל היוזמה החדשה הזו,

the Hirshhorn would have to expand

ההירשהורן יצטרך להתרחב

or appropriate a site

או להשיג אתר

for a contemporary, deployable structure.

לבניין בן זמנו, שיכול להיערך לכך.

This is it. This is the Hirshhorn --

זה הוא. זה ההירשהורן --

so a 230-foot-diameter concrete doughnut

בניין בצורת דונאט בקוטר 80 מטר מבטון

designed in the early '70s

שעוצב בתחילת שנות ה 70

by Gordon Bunshaft.

על ידי גורדון בונשפט.

It's hulking, it's silent,

הוא מגושם, הוא דומם,

it's cloistered, it's arrogant,

הוא מסוגר, הוא מתנשא,

it's a design challenge.

הוא אתגר עיצובי.

Architects love to hate it.

אדריכלים אוהבים לשנוא אותו.

One redeeming feature

תכונה מזכה אחת

is it's lifted up off the ground

היא שהוא מורם מהקרקע

and it's got this void,

ויש לו את החלל הזה,

and it's got an empty core

ויש לו ליבה ריקה

kind of in the spirit and that facade

מעין ברוח הזו והחזות

very much corporate and federal style.

המאוד פדרלית ותאגידית.

And around that space,

ומסביב למרחב הזה,

the ring is actually galleries.

הטבעת היא למעשה גלריות.

Very, very difficult to mount shows in there.

מאוד מאוד קשה להקים הופעות שם.

When the Hirshhorn opened,

כשההירשהורן נפתח,

Ada Louise Huxstable, the New York Times critic,

לאדה לואיס הקסטבל, מבקרת הניו יורק טיימס,

היו כמה בחירות מילים:

had some choice words:

"Neo-penitentiary modern."

"בית סוהר ניאו מודרני."

"A maimed monument and a maimed Mall

"מצבת זיכרון פגועה ומול פגוע

for a maimed collection."

לאוסף פגוע."

Almost four decades later,

כמעט ארבעה עשורים לאחר מכן,

how will this building expand

איך הבניין הזה יתרחב

for a new progressive program?

לתוכנית חדשה פרוגרסיבית?

Where would it go?

לאן הוא ילך?

It can't go in the Mall.

הוא לא יכול להכנס לתוך המול.

There is no space there.

אין שם מקום.

It can't go in the courtyard.

הוא לא יכול ללכת לחצר.

It's already taken up by landscape and by sculptures.

היא כבר תפוסה על ידי הפיתוח הסביבתי ופסלים.

Well there's always the hole.

ובכן תמיד יש את החור.

But how could it take the space of that hole

אבל איך נוכל לקחת את החלל של החור

and not be buried in it invisibly?

ולא להיות קבורים בו בלתי נראים?

How could it become iconic?

איך הוא יכול להפוך לאיקוני?

And what language would it take?

ובאיזה שפה הוא ידבר?

The Hirshhorn sits among the Mall's monumental institutions.

ההירשהורן יושב בין המוסדות הכבירים של המול.

Most are neoclassical, heavy and opaque,

רובם נאוקלסיים, כבדים ואטומים,

made of stone or concrete.

עשויים מאבן או בטון.

And the question is,

והשאלה היא,

if one inhabits that space,

אם משהו נמצא בחלל ההוא,

what is the material of the Mall?

מה החומר ממנו עשוי המול?

It has to be different from the buildings there.

הוא חייב להיות שונה מהבניינים שם.

It has to be something entirely different.

הוא חייב להיות משהו שונה לחלוטין.

It has to be air.

הוא חייב להיות אויר.

In our imagination, it has to be light.

בדמיון שלנו, הוא חייב להיות קל,

It has to be ephemeral. It has to be formless.

הוא חייב להיות בר חלוף. הוא חייב להיות חסר צורה.

והוא חייב להיות חופשי.

And it has to be free.

(Video)

(וידאו)

So this is the big idea.

אז זה הרעיון הגדול.

It's a giant airbag.

זו כרית אויר גדולה.

The expansion takes the shape of its container

ההרחבה מקבלת את הצורה של המיכל שלה

and it oozes out wherever it can --

והיא נוזלת החוצה היכן שהיא יכולה --

the top and sides.

למעלה ובצדדים.

But more poetically,

אבל יותר פואטית,

we like to think of the structure

אנחנו רוצים לחשוב על המבנה

as inhaling the democratic air of the Mall,

כשואף את האויר הדמוקרטי של המול,

bringing it into itself.

ומביא אותו לעצמו.

The before and the after.

לפני ואחרי.

It was dubbed "the bubble" by the press.

העיתונות קראה לו "הבועה".

That was the lounge.

זה היה חדר הכניסה.

It's basically one big volume of air

זה בעיקרון נפח אחד גדול של אויר

that just oozes out in every direction.

שפשוט נוזל מכל כיוון.

The membrane is translucent.

הממברנה שקופה.

It's made of silcon-coated glass fiber.

זה עשוי מסיבי זכוכית מצופי סיליקון.

And it's inflated twice a year for one month at a time.

ומנפחים את זה פעמיים בשנה לחודש אחד כל פעם.

This is the view from the inside.

כך זה נראה מבפנים.

So you might have been wondering

אז אולי תהיתם

how in the world

איך

did we get this approved by the federal government.

הצלחנו לאשר את זה על ידי הממשל הפדרלי.

It had to be approved by actually two agencies.

זה היה צריך להיות מאושר למעשה על ידי שתי סוכנויות.

And one is there to preserve

ואחת קיימת כדי לשמר

the dignity and sanctity of the Mall.

את הכבוד והקדושה של המול.

I blush whenever I show this.

אני מסמיקה כל פעם שאני מראה את זה.

It is yours to interpret.

אתם תפרשו את זה.

But one thing I can say

אבל דבר אחד שאני יכולה להגיד

is that it's a combination

הוא שזה שילוב

of iconoclasm

של התנגדות לאמונות המקובלות

and adoration.

והערצה.

There was also some creative interpretation involved.

היה גם קצת פרוש יצירתי מעורב.

The Congressional Buildings Act of 1910

חוק הבניינים של הקונגרס מ 1910

limits the height of buildings in D.C.

מגביל את גובה הבניינים בוושינגטון

to 130 feet,

ל 42 מטר,

except for spires, towers, domes and minarets.

חוץ ממגדלי כנסיות, מגדלים, כיפות וצריחי מסגד.

This pretty much exempts monuments of the church and state.

זה בעיקרון מוציא מהחוק כנסיות ומבנים של המדינה.

And the bubble is 153 ft.

וגובה הבועה 51 מטר.

That's the Pantheon next to it.

זה הפנטאון לידה.

It's about 1.2 million cubic feet of compressed air.

זה בערך 34,000 מטרים מעוקבים של אויר דחוס.

And so we argued it

אז טענו שזה

on the merits of being a dome.

צריך להחשב ככיפה.

So there it is,

אז הנה זה,

very stately,

מאוד מכובד,

among all the stately buildings in the Mall.

בין כל בנייני הממשל במול.

And while this Hirshhorn is not landmarked,

ובעוד שההירשהורן הוא לא נקודת ציון,

it's very, very historically sensitive.

הוא מאוד מאוד רגיש הסטורית.

And so we couldn't really touch its surfaces.

כך שלא ממש יכולנו לגעת בשטח פניו.

We couldn't leave any traces behind.

לא יכולנו להשאיר סימנים אחרינו.

So we strained it from the edges,

אז מתחנו אותו מהקצוות,

and we held it by cables.

והחזקנו אותו עם כבלים,

It's a study of some bondage techniques,

זה מחקר על טכניקות הקשירה,

which are actually very important

שהן למעשה מאוד מאוד חשובות

because it's hit by wind all the time.

מפני שפוגעת בו רוח כל הזמן.

There's one permanent steel ring at the top,

יש טבעת פלדה קבועה אחת למעלה,

but it can't be seen from any vantage point on the Mall.

אבל אי אפשר לראות אותה מאף נקודה במול.

There are also some restrictions

יש גם כמה הגבלות

about how much it could be lit.

על כמה אפשר להאיר אותה.

It glows from within, it's translucent.

היא זוהרת מבפנים, היא שקופה.

But it can't be more lit than the Capitol

אבל היא לא יכולה להיות מוארת יותר מהקפיטול

or some of the monuments.

או כמה מהאנדרטאות.

So it's down the hierarchy on lighting.

אזה היא למטה בהיררכית ההארה.

אז היא מגיעה לאתר פעמיים בשנה.

So it comes to the site twice a year.

It's taken off the delivery truck.

היא מורדת מהמשאית.

It's hoisted.

היא מורמת.

And then it's inflated

ואז היא מנופחת

with this low-pressure air.

עם אויר בלחץ נמוך.

And then it's restrained with the cables.

ואז היא מרוסנת עם הכבלים.

And then it's ballasted with water at the very bottom.

ואז היא מעוגנת עם מים בתחתית.

This is a very strange moment

זה רגע ממש מוזר

where we were asked by the bureaucracy at the Mall

כשנשאלנו על ידי הבירוקרטיה במול

how much time would it take to install.

כמה זמן יקח להתקין אותה.

And we said, well the first erection would take one week.

ואמרנו, ובכן ההרמה הראשונוה תיקח שבוע.

And they really connected with that idea.

והם ממש התחברו לרעיון הזה.

And then it was really easy all the way through.

ואז זה היה ממש קל לאורך כל הדרך.

So we didn't really have that many hurdles, I have to say,

אז לא היו לנו ממש הרבה מכשולים, אני חייבת לומר,

with the government and all the authorities.

עם הממשל והרשויות.

But some of the toughest hurdles

אבל כמה מהמכשולים הכי קשים

have been the technical ones.

היו טכניים.

This is the warp and weft.

אלה השתי והערב.

This is a point cloud.

זה ענן נקודות.

There are extreme pressures.

יש לחצים אדירים.

This is a very, very unusual building

זה בניין מאוד מאוד לא רגיל

בזה שאין לו לחץ כלפי הקרקע,

in that there's no gravity load,

but there's load in every direction.

אבל יש לחץ לכל כיוון.

And I'm just going to zip through these slides.

ואני ארוץ על השקופיות האלו.

And this is the space in action.

זה החלל בפעולה.

So flexible interior for discussions,

אז פנים גמיש לדיונים,

just like this, but in the round --

בדיוק כמו זה, אבל בעיגול --

luminous and reconfigurable.

מואר וניתן לארגון מחדש.

Could be used for anything,

יכול לשמש לכל דבר,

for performances, films,

להפעות, סרטים,

for installations.

להתקנות.

And the very first program

והתוכנית הראשונה

will be one of cultural dialogue and diplomacy

תהיה של דיאלוג תרבותי ודיפלומטי

organized in partnership

מאורגן השיתוף

with the Council on Foreign Relations.

עם המועצה ליחסי חוץ.

Form and content are together here.

צורה ותוכן ביחד כאן.

The bubble is an anti-monument.

הבועה היא אנטי אנדרטה.

The ideals of participatory democracy

הרעיונות של של דמוקרטיה השתתפותית

are represented through suppleness

מוצגים דרך גמישות

rather than rigidity.

במקום קשיחות.

Art and politics

אומנות ופוליטיקה

occupy an ambiguous site outside the museum walls,

תופסים אתר דו משמעי מחוץ לקירות המוזאון,

but inside of the museum's core,

אבל בתוך ליבת המוזאון,

blending its air

מערבבים את האויר שלו

with the democratic air of the Mall.

עם האויר הדמוקרטי של המול.

And the bubble will inflate

והבועה תנופח

hopefully for the first time

בתקוה בפעם הראשונה

at the end of 2013.

בסוף 2013.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)