James Forbes: Compassion at the dinner table

מתרגם: Ofer Eyal מבקר: Ido Dekkers

Compassion:

חמלה.

what does it look like?

כיצד היא נראית?

Come with me to 915 South Bloodworth Street

בואו איתי לרחוב בלדוורת' מספר 915

in Raleigh, North Carolina, where I grew up.

ברלי, צפון קרוליינה, היכן שגדלתי.

If you come in you will see us: evening time,

אם תכנסו תראו אותנו, בשעת ערב,

at table -- set for ten but not always all seats filled --

מסיבים סביב שולחן הערוך לעשרה, אבל לא תמיד כל הכיסאות מלאים.

at the point when dinner is ready to be served.

בזמן בו עומדים להגיש את ארוחת הערב,

Since mom had eight kids,

מאחר ולאמא היו שמונה ילדים,

sometimes she said she couldn't tell who was who and where they were.

לעיתים אמרה שאיננה יודעת מי זה מי והיכן הם נמצאים.

Before we could eat, she would ask,

לפני שהורשנו לאכול, היא הייתה שואלת,

"Are all the children in?"

"האם כל הילדים כאן?"

And if someone happened to be missing,

ואם מישהו היה חסר,

we would have to, we say, "Fix a plate" for that person, put it in the oven,

היינו חייבים, נאמר, להכין צלחת לאותו אדם, להכניס אותה לתנור,

then we could say grace, and we could eat.

ואז היינו יכולים לברך, והיינו יכולים לאכול.

Also, while we were at the table,

כמו כן, כשהיינו מסיבים לשולחן,

there was a ritual in our family:

היה טקס במשפחה,

when something significant had happened for any one of us --

כאשר למישהו מאיתנו אירע דבר חשוב,

whether mom had just been elected as the president of the PTA,

בין אם אמא בדיוק נבחרה לראשות ועד ההורים,

or whether dad had gotten an assignment at the college of our denomination,

ובין אם אבא קיבל מינוי במכללה של העדה שלנו,

or whether someone had won the jabberwocky contest for talent --

או שמא מישהו זכה בתחרות כשרונות בכתיבת שירי שטות,

the ritual at the family was, once the announcement is made,

הטקס במשפחה היה, ברגע שההכרזה התבצעה,

we must take five, ten minutes to do what we call "make over" that person --

היינו חייבים במשך חמש או עשר דקות לעשות מה שקראנו מהומה,

that is, to make a fuss over the one who had been honored in some way.

וזה, לחולל מהומה סביב אותו אותו אחד שזכה לכבוד כלשהו,

For when one is honored, all are honored.

מאחר וכאשר אחד מכובד, כולם מכובדים.

Also, we had to make a report on our extended "visited" members,

כמו כן, היה עלינו לדווח על ביקורי מורחבים,

that is, extended members of the family,

כלומר בני משפחתנו המורחבת,

sick and elderly, shut in.

המרותקים בשל מחלה או זיקנה.

My task was, at least once a week, to visit Mother Lassiter

תפקידי היה, לפחות פעם בשבוע, לבקר את אמא לאסיטר

who lived on East Street,

אשר חיה ברחוב איסט,

Mother Williamson who lived on Bledsoe Avenue,

אמא וויליאמסון אשר גרה בשדרת בלדסאו,

and Mother Lathers who lived on Oberlin Road.

אמא לאת'רס אשר חיה בדרך אוברלין.

Why? Because they were old and infirm,

מדוע? משום שהיו זקנות ולוקות בבריאותן.

and we needed to go by to see if they needed anything.

ועלינו היה לעבור אצלן ולדאוג לצורכיהן.

For mom said, "To be family, is to care and share and to look out for one another.

משום שאמא אמרה, "להיות משפחה, זה לדאוג ולחלוק ולשמור אחד על השני.

They are our family."

הם המשפחה שלנו."

And, of course, sometimes there was a bonus for going.

וכמובן, לעיתים הייתה הטבה הכרוכה בביקור.

They would offer sweets or money.

הן הציעו לנו ממתקים או כסף.

Mom says, "If they ask you what it costs to either go shopping for them,

אמא אומרת, "אם הן שואלות כמה יעלה להן שתערוך קניות עבורן,

you must always say, 'Nothing.'

עליך תמיד לומר, 'כלום.'

And if they insist, say, 'Whatever you mind to give me.'"

ואם הן מתעקשות, אמור, 'כמה שתרצי לתת לי.'"

This was the nature of being at that table.

זה היה הטבע של להסב לשולחן ההוא.

In fact, she indicated that if we would do that,

למעשה, היא ציינה שאם נעשה כך,

not only would we have the joy of receiving the gratitude

לא די שנזכה באושר שבקבלת הכרת התודה

from the members of the extended family,

מבני משפחתנו המורחבת,

but she said, "Even God will smile, and when God smiles,

אבל היא אמרה, "אפילו אלוהים יחייך, וכשאלוהים מחייך,

there is peace, and justice, and joy."

שורר שלום, וצדק, ואושר".

So, at the table at 915, I learned something about compassion.

כך, בשולחן ב 915, למדתי משהו על חמלה.

Of course, it was a minister's family,

כמובן, זו הייתה משפחה של כומר,

so we had to add God into it.

כך שהיינו חייבים להוסיף את אלוהים לעניין.

And so, I came to think that mama eternal, mama eternal,

ולכן, גדלתי לחשוב שהאם הנצחית, האם הנצחית,

is always wondering: Are all the children in?

תמיד תוהה: האם כל הילדים כאן?

And if we had been faithful in caring and sharing,

ואם דבקנו בדאגה ובשיתוף,

we had the sense that justice and peace would have a chance in the world.

הייתה לנו תחושה שלצדק ולשלום יש סיכוי בעולמנו.

Now, it was not always wonderful at that table.

כעת, לא תמיד היה כה נפלא סביב אותו השולחן.

Let me explain a point at which we did not rise to the occasion.

הרשו לי להסביר נקודה בה לא עמדנו בנסיון.

It was Christmas, and at our family, oh, what a morning.

היה זה בחג המולד, ובמשפחתנו, או! איזה בוקר.

Christmas morning, where we open up our gifts,

בוקר חג המולד, כשאנו פותחים את המתנות שלנו,

where we have special prayers, and where we get to the old upright piano

כשיש לנו תפילות מיוחדות, והיכן שהתאספנו סביב הפסנתר הישן שלנו,

and we would sing carols. It was a very intimate moment.

והיינו שרים שירי הלל. זה היה רגע מאד אינטימי.

In fact, you could come down to the tree to get your gifts and get ready to sing,

למעשה, יכול היית לרדת אל עץ האשוח בסלון לקבל את מתנותיך ולהתכונן לשיר,

and then get ready for breakfast without even taking a bath or getting dressed,

ואז להתארגן לארוחת הבוקר מבלי להתרחץ או להתלבש,

except that daddy messed it up.

למעט מתי שאבא קילקל את זה.

There was a member of his staff who did not have any place

היה חבר בצוות שלו שלא היה לו מקום לחגוג

on that particular Christmas to celebrate.

באותו חג המולד המיוחד

And daddy brought Elder Revels to the Christmas family celebration.

ואבא הביא את אלדר רוולס לחגיגת חג המולד המשפחתית.

We thought he must be out of his mind.

חשבנו שהוא בוודאי יצא מדעתו.

This is our time. This is intimate time.

זה הזמן שלנו. זה זמן אינטימי.

This is when we can just be who we are,

זה הזמן בוא אנו יכולים להיות פשוט עצמנו,

and now we have this stuffy brother

ועכשיו יש לנו את האח הקפדן הזה,

with his shirt and tie on, while we are still in our PJs.

עם העניבה וחולצת הכפתורים שלו, כשאנחנו עדיין בפיג'מות שלנו.

Why would daddy bring Elder Revels?

מדוע שאבא יביא את אלדר רוולס?

Any other time, but not to the Christmas celebration.

בכל זמן אחר, אבל לא לחגיגה הזו.

And mom overheard us and said,

ואמא ששמעה אותנו אמרה,

"Well, you know what? If you really understand the nature of this celebration,

"ובכן, אתם יודעים מה? אם אתם באמת מבינים את הטבע של החגיגה הזו,

it is that this is a time where you extend the circle of love.

זה שזהו בדיוק הזמן להרחיב את מעגל האהבה,

That's what the celebration is all about.

בדיוק על זה כל החגיגה נסובה.

It's time to make space, to share the enjoyment of life in a beloved community."

זה הזמן לעשות מקום, לחלוק את שמחת החיים בתוך קהילה אהובה."

So, we sucked up.

אז בלענו את זה בשקט.

(Laughter)

(צחוק)

But growing up at 915, compassion was not a word to be debated;

אבל לגדול ב 915, חמלה לא הייתה נושא לויכוח,

it was a sensibility to how we are together.

הייתה זו רגישות לדרך בה אנו חיים יחדיו.

We are sisters and brothers united together.

אנו אחיות ואחים מאוחדים יחדיו.

And, like Chief Seattle said, "We did not spin the web of life.

וכמו שצ'יף סיאטל אמר, "אנחנו לא ארגנו את רשת החיים.

We're all strands in it.

כולנו גדילים בתוכה.

And whatever we do to the web, we do to ourselves."

וכל מה שאנו עושים לרשת, אנו עושים לעצמנו."

Now that's compassion.

זוהי חמלה.

So, let me tell you, I kind of look at the world this way.

אם כן, הרשו לי לומר לכם, זוהי הדרך בה אני די בוחן את העולם.

I see pictures, and something says, "Now, that's compassion."

אני רואה תמונות, ולפעמים אומר, "כעת, זוהי חמלה."

A harvested field of grain, with some grain in the corners,

שדה חיטה קצור עם קצת חיטה בפינותיו

reminding me of the Hebrew tradition

מזכיר לי את המסורת העיברית

that you may indeed harvest,

על פיה מותר לך אכן לקצור,

but you must always leave some on the edges,

אולם עליך להשאיר קצת בפאות

just in case there's someone who has not

למקרה בו יש מישהו אשר לא נפל בחלקו

had the share necessary for good nurture.

די הצורך בכדי להיזון היטב.

Talk about a picture of compassion.

זוהי תמונה של חמלה.

I see -- always, it stirs my heart --

אני רואה -- וזה תמיד מרגש אותי --

a picture of Dr. Martin Luther King, Jr.

תמונה של דר. מרטין לותר קינג הצעיר

walking arm in arm with Andy Young and Rabbi Heschel

צועד שלוב זרועות עם אנדי יאנג והרב השל

and maybe Thich Nhat Hanh and some of the other saints assembled,

ואולי את טיק נאט האן [נזיר בודהיסטי], וכמה מהקדושים האחרים נאספים,

walking across the bridge and going into Selma.

חוצים את הגשר ונכנסים לתוך סלמה [מצעד זכויות אדם מפורסם].

Just a photograph.

רק תצלום.

Arm in arm for struggle.

יד ביד למען המאבק [לזכויות שחורים בארה"ב].

Suffering together in a common hope that we can be brothers and sisters

סובלים יחדיו בתקווה משותפת שנוכל להיות אחים ואחיות

without the accidents of our birth or our ethnicity

ללא קשר למקריות של לידתנו או מוצאנו

robbing us of a sense of unity of being.

השודדים אותנו מתחושת האחדות שבקיום.

So, there's another picture. Here, this one. I really do like this picture.

ותמונה נוספת. הנה, זו. אני באמת אוהב את התמונה הזו.

When Dr. Martin Luther King, Jr. was assassinated,

כאשר דר. מרטין לותר קינג הצעיר נרצח,

that day, everybody in my community was upset.

באותו היום, כל אחד בקהילה שלי היה נסער.

You heard about riots all across the land.

שמעתם על פרעות בכל רחבי הארץ.

Bobby Kennedy was scheduled to bring an inner city message in Indianapolis.

בובי קנדי עמד לשאת נאום במרכז העיר אינדיאנפוליס.

This is the picture. They said,

זוהי התמונה. הם אמרו,

"It's going to be too volatile for you to go."

"זה עומד להיות יותר מדי נפיץ בשבילך ללכת לשם."

He insisted, "I must go."

הוא התעקש, "אני מוכרח ללכת."

So, sitting on a flatbed truck,

כך, ביושבם על אחורי משאית פתוחה,

the elders of the community are there,

ותיקי הקהילה,

and Bobby stands up and says to the people,

ובובי עומד ואומר לאנשים,

"I have bad news for you.

"יש לי חדשות רעות בשבילכם.

Some of you may not have heard that Dr. King has been assassinated.

כמה ממכם אולי לא שמעו שדר. קינג נרצח,

I know that you are angry,

ואני יודע שאתם כועסים,

and I know that you would almost wish to have the opportunity

ואני יודע שכמעט הייתם רוצים שתהיה לכם האפשרות

to enter now into activities of revenge. But,"

לעסוק בפעילות של נקמה, אבל,"

he said, "what I really want you to know is that I know how you feel.

הוא אמר, "מה שבאמת אני רוצה שתדעו, הוא שאני יודע כיצד אתם מרגישים.

Because I had someone dear to me snatched away.

בגלל שגם ממני נקטף אדם יקר לי.

I know how you feel."

אני יודע כיצד אתם מרגישים."

And he said, "I hope that you will have the strength to do what I did.

והוא הוסיף, "אני מקווה שיהיה לכם הכח לעשות מה שאני עשיתי.

I allowed my anger, my bitterness, my grief to simmer a while,

נתתי לכעס שלי, למרירות שלי, לאבל שלי לרתוח למשך זמן מה,

and then I made up my mind that I was going to make a different world,

ואז הגעתי להחלטה שאני עומד לשנות את העולם,

and we can do that together."

ואנחנו יכולים לעשות זאת יחדיו."

That's a picture. Compassion? I think I see it.

זוהי תמונה. חמלה? חושבני שאני מבחין בה.

I saw it when the Dalai Lama came to the Riverside Church while I was a pastor,

ראיתי אותה כאשר הדלאי למה הגיע לביקור בכנסיית ריוורסייד בה שימשתי ככומר,

and he invited representatives of faith traditions from all around the world.

והוא הזמין נציגי דתות מכל רחבי העולם.

He asked them to give a message,

הוא ביקש מהם לשלוח מסר,

and they each read in their own language a central affirmation,

וכולם קראו בשפתם הם הצהרה מרכזית,

and that was some version of the golden rule:

וזו הייתה גרסה כלשהי של כלל הזהב.

"As you would that others would do unto you,

"את שתרצה שאחרים יעשו למענך,

do also unto them."

עשה גם אתה להם."

Twelve in their ecclesiastical or cultural or tribal attire

תריסר בלבושם הכנסייתי או התרבותי או השיבטי

affirming one message.

מצהירים מסר אחד.

We are so connected that we must treat each other

אנו כה מחוברים, כך שעלינו לנהוג זה בזה

as if an action toward you is an action toward myself.

כאילו שפעולה המופנית אליך היא פעולה המופנית כלפי.

One more picture while I'm stinking and thinking about the Riverside Church:

עוד תמונה בהקשר של כנסיית ריוורסייד.

9/11. Last night at Chagrin Fall,

הפיגוע ב 9/11. עת של כאב ומפלה,

a newspaperman and a television guy said,

עיתונאי וכתב טלוויזיה אמרו,

"That evening, when a service was held at the Riverside Church,

באותו הערב, בזמן שערכנו טקס בכנסיית ריוורסייד,

we carried it on our station in this city.

ערכנו אותו בתחנה שלנו בעיר.

It was," he said, "one of the most powerful moments of life together.

"זה היה", הוא אמר, "אחד הרגעים החזקים ביותר של החיים יחדיו."

We were all suffering.

כולנו סבלנו,

But you invited representatives of all of the traditions to come,

אבל אתם הזמנתם נציגים של כל המסורות שלנו להגיע,

and you invited them.

והזמנתם אותם.

'Find out what it is in your tradition

למצוא מה זה אומר במסורות שלכם

that tells us what to do when we have been humiliated,

שאומר לנו מה לעשות כאשר הושפלנו,

when we have been despised and rejected.'

כאשר בזו לנו ודחו אותנו.

And they all spoke out of their own traditions,

וכל אחד דיבר מתוך המסורת שלו

a word about the healing power of solidarity, one with the other."

בדבר כוחה המרפא של הסולידריות, אחד עם השני.

I developed a sense of compassion sort of as second nature,

ובכן, כעת פיתחתי את תחושה החמלה כמעין טבע שני,

but I became a preacher.

אבל נהייתי מטיף.

Now, as a preacher, I got a job. I got to preach the stuff,

כעת, כמטיף, יש לי תפקיד. עלי להטיף את החומר,

but I got to do it too.

אבל עלי גם לקיימו.

Or, as Father Divine in Harlem used to say to folks,

או, כמו שהאב דיוויין מהארלם נהג לומר לחברים,

"Some people preach the Gospel.

"יש אנשים המטיפים את הבשורה [הנוצרית].

I have to tangibilitate the Gospel."

עליי להמחיש את הבשורה."

So, the real issue is: How do you tangibilitate compassion?

אזי, השאלה האמיתי היא: כיצד להמחיש חמלה?

How do you make it real?

כיצד תהפוך אותה למציאותית?

My faith has constantly lifted up the ideal,

האמונה שלי תמיד רוממה את האידאל,

and challenged me when I fell beneath it.

ואיתגרה אותי כאשר נפלתי מתחתיו.

In my tradition, there is a gift that we have made to other traditions --

המסורת שלי נתנה מתנה למסורת האחרות,

to everybody around the world who knows the story of the "Good Samaritan."

כול מי שמכיר את סיפור השומרוני הטוב בעולם.

Many people think of it primarily in terms of charity,

רבים חושבים עליו בעיקר במושגים של צדקה,

random acts of kindness.

מעשים אלטרואיסטיים.

But for those who really study that text a little more thoroughly,

אבל בעבור אלו שילמדו את הטקסט הזה קצת יותר לעומקו,

you will discover that a question has been raised

תגלו שהועלתה שאלה

that leads to this parable.

המובילה למשל הזה.

The question was: "What is the greatest commandment?"

השאלה הייתה: מהו הדיבר הגדול מכולם?

And, according to Jesus, the word comes forth,

ולפי ישו, הדרש הוא,

"You must love yourself,

"עליך לאהוב את עצמך,

you must love the Lord your God with all your heart, mind and soul,

עליך לאהוב את אדוני אלוהיך בכל לבבך, ובכל מאודך,

and your neighbor as yourself."

ואת שכנך כמוך."

And then the person asked, "Well, what do you mean, 'neighbor?'"

ואז האיש שאל, "ובכן, למה כוונתך, שכן?"

And he answered it by telling the story of the man who fell among thieves,

והוא ענה על ידי הסיפור על האדם שנפל בין גנבים,

and how religious authorities went the other way,

והסמכויות הדתיות הפנו לו עורף,

and how their supporters in the congregation went the other way;

וגם תומכיהם בקהילות הפנו לו עורף,

but an unsuspecting, despised person came along,

אולם אדם מתועב ותמים הגיע,

saw the man in need,

ראה את האיש בצרתו,

provided oil and wine for his wounds,

נתן לו שמן ויין לפצעיו,

put him on his own transportation,

נתן לו את אמצעי תחבורתו שלו,

and took him to the inn

ולקח אותו אל הפונדק

and asked the innkeeper, "Take care of him."

וביקש מבעל הפונדק, "טפל בו."

And he said, "Here, this is the initial investment,

והוא אמר, "הנה התשלום הראשוני,

but if needs continue, make sure that you provide them.

אבל אם יהיו עוד צרכים, וודא כי אתה מספק אותם.

And whatever else is needed, I will provide it and pay for it when I return."

וכול מה שעוד צריך, אספק ואשלם על כך כשאחזור."

This always seemed to me to be a deepening

זו תמיד הייתה נראית לי העמקה

of the sense of what it means to be a Good Samaritan.

של המשמעות של להיות שומרוני טוב.

A Good Samaritan is not simply one whose heart is touched

שומרוני טוב אינו רק מי שליבו רגש,

in an immediate act of care and charity,

באקט מיידי של דאגה וצדקה,

but one who provides a system of sustained care -- I like that,

אלא מי שמספק תשתית דאגה ברת קיימא -- אני אוהב את זה --

'a system of sustained care ' -- in the inn, take care.

תשתית ברת קיימא של דאגה בפונדק, תשומת לב.

I think maybe it's one time when the Bible talks about a healthcare system

אני חושב שזו אולי הפעם היחידה שהברית החדשה מדברת על מערכת בריאות

and a commitment to do whatever is necessary --

ועל התחייבות לעשות כל מה שצריך,

that all God's children would have their needs cared for,

בכדי שצרכיהם של ילדיו של אלוהים ייטופלו,

so that we could answer when mommy eternal asks, "In regards to health,

כך שנוכל לענות כאשר אמא נצח תשאל, "בקשר לבריאות,

are all the children in?" And we could say yes.

האם כל הילדים כאן?" ונוכל לענות הן.

Oh, what a joy it has been to be a person seeking to tangibilitate compassion.

או, איזה אושר זה היה להיות אדם המחפש להמחיש חמלה.

I recall that my work as a pastor

אני נזכר שעבודתי ככומר

has always involved caring for their spiritual needs;

תמיד נסבה סביב הדאגה לצרכים הרוחניים שלהם,

being concerned for housing, for healthcare,

בדאגה לדיור, לבריאות,

for the prisoners, for the infirm, for children --

לאסירים, לחולים, לילדים,

even the foster care children for whom no one can even keep a record

אפילו לילדים במשפחות אומנה שלהם אפילו אין אולי מי שידע

where they started off, where they are going.

מהיכן התחילו, לאן הם הולכים.

To be a pastor is to care for these individual needs.

להיות כומר זה לדאוג לצרכים האישיים הללו.

But now, to be a Good Samaritan -- and I always say,

אבל כעת, בכדי להיות שומרוני טוב, ואני תמיד אומר,

and to be a good American -- for me,

ולהיות אמריקני טוב, בשבילי,

is not simply to congratulate myself for the individual acts of care.

אין זה די פשוט לשבח את עצמי על מעשים אישיים של דאגה,

Compassion takes on a corporate dynamic.

חמלה מקבלת דינמיקה תאגידית.

I believe that whatever we did around that table at Bloodworth Street

אני מאמין שכל מה שעשינו סביב השולחן ברחוב בלדוורת',

must be done around tables and rituals of faith

צריך להיעשות מסביב לשולחנות ולפולחני אמונה

until we become that family, that family together

עד שנהפך לאותה המשפחה, לאותה המשפחה המאוחדת,

that understands the nature of our unity.

אשר מבינה את טבע אחדותינו.

We are one people together.

אנחנו עם אחד ביחד.

So, let me explain to you what I mean when I think about compassion,

אז, הרשו לי להסביר לכם למה אני מתכוון כשאני חושב על חמלה,

and why I think it is so important that right at this point in history.

ומדוע אני חושב שזה כה חשוב שבדיוק בנקודה זו בהיסטוריה

We would decide to establish this charter of compassion.

אנו יכולים לחליט לבסס את כתב הזכויות של החמלה.

The reason it's important is because this is a very special time in history.

הסיבה שזה חשוב היא שזוהי עת מיוחדת בהיסטוריה.

It is the time that, biblically, we would speak of as

זוהי העת אשר מבחינה תנכי"ת אנו מדברים עליה

the day, or the year, of God's favor.

כשנת החסד האלוהי.

This is a season of grace.

זוהי עונת החסד.

Unusual things are beginning to happen.

דברים יוצאי דופן מתחילים להתרגש.

Please pardon me, as a black man, for celebrating

אנא סילחו לי, כאדם שחור, כשאני חוגג,

that the election of Obama was an unusual sign

את בחירתו של אובמה כסימן בלתי רגיל

of the fact that it is a year of favor.

לעובדה שזוהי שנת חסד,

And yet, there is so much more that needs to be done.

ועדיין יש כה הרבה לעשות.

We need to bring health and food and education

עלינו להביא בריאות ומזון והשכלה

and respect for all God's citizens, all God's children,

וכבוד לכל בני האלוהים, לכל האזרחים של אלוהים,

remembering mama eternal.

בזוכרינו את אמא נצח.

Now, let me close my comments by telling you

כעת, הרשו לסיים בספרי לכם

that whenever I feel something very deeply,

שבכל עת בה אני חש משהו מאד עמוק,

it usually takes the form of verse.

זה בדרך כלל מקבל צורה של פיוט.

And so I want to close with a little song.

וכך אני מבקש לסיים בשיר קטן.

I close with this song -- it's a children's song --

אני סוגר בשיר זה -- זהו שיר ילדים --

because we are all children at the table of mama eternal.

מאחר וכולנו ילדים בשולחנה של אמא נצח.

And if mama eternal has taught us correctly,

ואם אמא נצח לימדה אותנו כראוי,

this song will make sense, not only to those of us who are a part of this gathering,

השיר הזה ישמע הגיוני, לא רק לאילו מביננו אשר הם חלק מההתאספות כאן,

but to all who sign the charter for compassion.

אלא לכל אלו שחותמים על כתב הזכויות של החמלה.

And this is why we do it.

וזוהי הסיבה שלשמה אנו עושים זאת.

The song says, ♫ "I made heaven so happy today, ♫

והשיר אומר, ♫ "את השמיים היום כה שימחתי, ♫

♫ Receiving God's love and giving it away ♫

♫ את אהבת האל שקיבלתי לאחר מסרתי ♫

♫ When I looked up, heaven smiled at me ♫

♫ כשהתבוננתי מעלה, השמיים חייכו אלי חזרה ♫

♫ Now, I'm so happy. Can't you see? ♫

♫ כעת אני כה שמח. הלא תראה? ♫

♫ I'm happy. Look at me. I'm happy. Can't you see? ♫

♫ אני שמח. ראה אותי. אני שמח. הלא תראה? ♫

♫ Sharing makes me happy, makes heaven happy too ♫

♫ לחלוק הופך אותי לשמח, ומשמח גם את השמיים ♫

♫ I'm happy. Look at me. I'm happy. Can't you see? ♫

♫ אני שמח. ראה אותי. אני שמח. הלא תראה? ♫

♫ Let me share my happy loving smile with you. ♫

♫ הרשה לי לחלוק חיוך שמח ואוהב איתך ♫

That's compassion. (Applause)

זוהי חמלה.