The search for our solar system's ninth planet | Mike Brown

תרגום: Yael Ring עריכה: Tal Hemu

I'm going to tell you a story from 200 years ago.

אני הולך לספר לכם סיפור מלפני 200 שנים.

In 1820, French astronomer Alexis Bouvard

ב-1820, האסטרונום הצרפתי, אלקסיס בובארד,

almost became the second person in human history to discover a planet.

כמעט הפך לאדם השני בהיסטוריה האנושית שגילה כוכב לכת.

He'd been tracking the position of Uranus across the night sky

הוא עקב אחרי מסלולו של אורון בשמי הלילה

using old star catalogs,

באמצעות קטלוג כוכבים ישן,

and it didn't quite go around the Sun

והוא לא ממש סבב סביב השמש

the way that his predictions said it should.

כמו שהתחזיות שלו צפו שיעשה.

Sometimes it was a little too fast,

לפעמים הוא זז מהר מדי,

sometimes a little too slow.

לפעמים לאט מדי.

Bouvard knew that his predictions were perfect.

בובארד ידע שהתחזיות שלו היו מושלמות.

So it had to be that those old star catalogs were bad.

אם כך, בוודאי קטלוג הכוכבים הישן טעה.

He told astronomers of the day,

הוא סיפר לאסטרונומים של תקופתו,

"Do better measurements."

"ערכו מדידות טובות יותר".

So they did.

וכך הם עשו.

Astronomers spent the next two decades

האסטרונומים בילו את שני העשורים הבאים

meticulously tracking the position of Uranus across the sky,

במעקב קפדני אחר מסלולו של אורון בשמים,

but it still didn't fit Bouvard's predictions.

אבל הוא עדיין לא תאם את תחזיותיו של בובארד.

By 1840, it had become obvious.

עד 1840, זה כבר היה ברור.

The problem was not with those old star catalogs,

הבעיה לא היתה בקטלוג הכוכבים הישן,

the problem was with the predictions.

הבעיה היתה בתחזיות.

And astronomers knew why.

והאסטרונומים ידעו מדוע.

They realized that there must be a distant, giant planet

הם הבינו שחייב להיות כוכב מרוחק ועצום

just beyond the orbit of Uranus

מעבר למסלולו של אורון

that was tugging along at that orbit,

שמשך אותו במסלול הזה,

sometimes pulling it along a bit too fast,

לפעמים הוא משך אותו מהר מדי,

sometimes holding it back.

לפעמים הוא האט אותו.

Must have been frustrating back in 1840

בטח היה מתסכל אז ב-1840

to see these gravitational effects of this distant, giant planet

לראות את אותן השפעות כבידה של אותו כוכב עצום ומרוחק

but not yet know how to actually find it.

אבל עדיין לא לדעת איך בעצם למצוא אותו.

Trust me, it's really frustrating.

סמכו עלי, זה מאוד מתסכל.

(Laughter)

(צחוק)

But in 1846, another French astronomer,

אבל ב-1840, עוד אסטרונום צרפתי,

Urbain Le Verrier,

אורביין לה וורייר,

worked through the math

פתר את המתמטיקה

and figured out how to predict the location of the planet.

והצליח לפענח איך לחזות את מיקום הכוכב.

He sent his prediction to the Berlin observatory,

הוא שלח את התחזיות שלו למצפה בברלין,

they opened up their telescope

הם פתחו את הטלסקופ שלהם

and in the very first night they found this faint point of light

ובאותו הלילה ממש הם מצאו נקודת אור קטנה

slowly moving across the sky

שנעה באטיות לרוחב השמיים

and discovered Neptune.

וגילו את נפטון.

It was this close on the sky to Le Verrier's predicted location.

זה היה כל כך קרוב בשמיים למיקום שחזה לה וורייר.

The story of prediction and discrepancy and new theory

סיפור של תחזית, אי התאמה ותיאוריה חדשה

and triumphant discoveries is so classic

וגילויים מנצחים הוא כל כך קלאסי

and Le Verrier became so famous from it,

ולה וורייר הפך כל-כך מפורסם בזכותו,

that people tried to get in on the act right away.

שאנשים מיד ניסו לחקות אותו.

In the last 163 years,

במשך 163 השנים האחרונות,

dozens of astronomers have used some sort of alleged orbital discrepancy

עשרות אסטרונומים השתמשו בסוג של אי התאמה מסלולית לכאורה

to predict the existence of some new planet in the solar system.

כדי לחזות את קיומו כוכב לכת חדש כלשהו במערכת השמש.

They have always been wrong.

הם תמיד טעו.

The most famous of these erroneous predictions

התחזית המוטעית המפורסמת ביותר מביניהן

came from Percival Lowell,

הגיעה מפרסיבל לואל,

who was convinced that there must be a planet just beyond Uranus and Neptune,

שהיה בטוח שחייב להיות כוכב לכת מעבר לאורון ונפטון,

messing with those orbits.

שהפריע למסלולים אלה.

And so when Pluto was discovered in 1930

ואז כשפלוטו התגלה ב-1930

at the Lowell Observatory,

במצפה לואל,

everybody assumed that it must be the planet that Lowell had predicted.

כולם הניחו שהוא חייב להיות אותו כוכב לכת אותו חזה לואל.

They were wrong.

הם כולם טעו.

It turns out, Uranus and Neptune are exactly where they're supposed to be.

מסתבר, שאורון ונפטון הם בדיוק במקום בו הם אמורים להיות.

It took 100 years,

לקח 100 שנים,

but Bouvard was eventually right.

אבל בובארד לבסוף צדק.

Astronomers needed to do better measurements.

אסטרונומים היו צריכים לערוך מדידות מדויקות יותר.

And when they did,

וכשהם עשו זאת,

those better measurements had turned out that

אותן תחזיות מתוקנות הוכיחו

there is no planet just beyond the orbit of Uranus and Neptune

שאין שום כוכב לכת מעבר למסלול של אורון ונפטון

and Pluto is thousands of times too small

ופלוטו קטן פי אלף

to have any effect on those orbits at all.

מכדי שתהיה לו איזשהי השפעה כלל.

So even though Pluto turned out not to be the planet

אז למרות שהתברר שפלוטו אינו כוכב הלכת

it was originally thought to be,

שחשבו שהוא מלכתחילה,

it was the first discovery of what is now known to be

הוא היה התגלית הראשונה מתוך מה שידוע כיום

thousands of tiny, icy objects in orbit beyond the planets.

כאלפי אובייקטים קטנים וקפואים החגים מחוץ למסלולי הכוכבים.

Here you can see the orbits of Jupiter,

כאן אתם יכולים לראות את המסלולים של צדק,

Saturn, Uranus and Neptune,

שבתאי, אורון ונפטון,

and in that little circle in the very center is the Earth

ואותו מעגל קטן במרכז הוא כדור הארץ

and the Sun and almost everything that you know and love.

והשמש וכמעט כל מה שאנחנו יודעים ואוהבים.

And those yellow circles at the edge

והעיגולים הצהובים בקצוות

are these icy bodies out beyond the planets.

הם אותם גופי קרח מעבר לכוכבי הלכת.

These icy bodies are pushed and pulled

אותם גופי קרח נמשכים הנה והנה

by the gravitational fields of the planets

על ידי שדות כוח המשיכה של כוכבי הלכת

in entirely predictable ways.

בדרכים שממש ניתן לחזות אותן.

Everything goes around the Sun exactly the way it is supposed to.

הכל סובב סביב השמש בדיוק כמו שהוא אמור לעשות.

Almost.

כמעט.

So in 2003,

אז ב-2003,

I discovered what was at the time

גיליתי את מה שהיה בזמנו

the most distant known object in the entire solar system.

האובייקט הכי רחוק שהיה ידוע לנו בכל מערכת השמש.

It's hard not to look at that lonely body out there

קשה שלא להתבונן בגוף הבודד הזה שם

and say, oh yeah, sure, so Lowell was wrong,

ולומר, כן, ברור, לואל טעה.

there was no planet just beyond Neptune,

אין שום כוכב לכת מעבר לנפטון,

but this, this could be a new planet.

אבל זה יכול להיות כוכב לכת חדש.

The real question we had was,

השאלה האמיתית שהיתה לנו היא,

what kind of orbit does it have around the Sun?

באיזה סוג של מסלול הוא חג סביב השמש?

Does it go in a circle around the Sun

האם הוא חג בעיגול

like a planet should?

כמו שכוכב לכת אמור לנוע?

Or is it just a typical member of this icy belt of bodies

או האם הוא פשוט עוד חלק מחגורת גופי הקרח האלה

that got a little bit tossed outward and it's now on its way back in?

שפשוט הועף החוצה ועכשיו נמצא בדרכו חזרה?

This is precisely the question

זאת היא אותה השאלה ממש

the astronomers were trying to answer about Uranus 200 years ago.

שאסטרונומים ניסו לענות עליה לגבי אורון לפני 200 שנים.

They did it by using overlooked observations of Uranus

הם עשו זאת באמצעות תצפיות על אורון שהתעלמו מהן

from 91 years before its discovery

91 שנים לפני שהתגלה

to figure out its entire orbit.

כדי לגלות את מסלולו המלא.

We couldn't go quite that far back,

לא יכולנו ללכת אחורה עד כדי כך,

but we did find observations of our object from 13 years earlier

אבל כן מצאנו תצפיות של האובייקט שלנו מלפני 13 שנים

that allowed us to figure out how it went around the Sun.

שאפשרו לנו לפענח את המסלול שלו סביב השמש.

So the question is,

אז השאלה היא,

is it in a circular orbit around the Sun, like a planet,

האם זהו מסלול מעגלי סביב השמש, כמו כוכב לכת,

or is it on its way back in,

או האם הוא בדרכו שוב פנימה,

like one of these typical icy bodies?

כמו אחד מאותם גופי קרח?

And the answer is

והתשובה היא,

no.

לא.

It has a massively elongated orbit

התברר שזהו מסלול מוארך מאוד

that takes 10,000 years to go around the Sun.

שנמשך 10,000 שנה סביב השמש.

We named this object Sedna

קראנו לאובייקט הזה סדנה

after the Inuit goddess of the sea,

על שם אלת הים האינואיטית,

in honor of the cold, icy places where it spends all of its time.

לכבוד כל המקומות הקרים והקפואים בו הוא מבלה את כל זמנו.

We now know that Sedna,

אנחנו כיום יודעים שסדנה,

it's about a third the size of Pluto

הוא בגודל של שליש מגודלו של פלוטו

and it's a relatively typical member

והוא עוד גוף טיפוסי יחסית

of those icy bodies out beyond Neptune.

מאותם גופי קרח מעבר לנפטון.

Relatively typical, except for this bizarre orbit.

טיפוסי יחסית, למעט המסלול הביזארי הזה.

You might look at this orbit and say,

יכול להיות שתראו את המסלול הזה ותגידו,

"Yeah, that's bizarre, 10,000 years to go around the Sun,"

"כן, זה ביזארי, 10,000 שנים לסיבוב אחד סביב השמש".

but that's not really the bizarre part.

אבל זה לא החלק הביזארי.

The bizarre part is that in those 10,000 years,

החלק הביזארי הוא שבאותם 10,000 שנים,

Sedna never comes close to anything else in the solar system.

סדנה אף פעם לא מתקרב לשום דבר אחר במערכת השמש.

Even at its closest approach to the Sun,

אפילו בנקודה הכי קרובה שלו לשמש,

Sedna is further from Neptune

סדנה רחוקה מנפטון

than Neptune is from the Earth.

יותר משנפטון רחוק מכדור-הארץ.

If Sedna had had an orbit like this,

אם לסדנה היה מסלול כמו זה,

that kisses the orbit of Neptune once around the Sun,

שנושק למסלול של נפטון סביב השמש,

that would have actually been really easy to explain.

היה ממש קל להסביר אותו.

That would have just been an object

הוא פשוט היה אובייקט

that had been in a circular orbit around the Sun

שנמצא במסלול מעגלי סביב השמש

in that region of icy bodies,

באותו אזור של גופי קרח,

had gotten a little bit too close to Neptune one time,

שפעם אחת התקרב יותר מדי לנפטון,

and then got slingshot out and is now on its way back in.

ואז הועף החוצה ועכשיו נמצא בדרכו חזרה.

But Sedna never comes close to anything known in the solar system

אבל סדנה אף פעם לא מתקרב לשום דבר שידוע לנו במערכת השמש

that could have given it that slingshot.

שיכל להעיף אותו למרחק.

Neptune can't be responsible,

נפטון לא יכול הסיבה,

but something had to be responsible.

אבל משהו חייב להיות האחראי לכך.

This was the first time since 1845

זאת היתה הפעם הראשונה מאז 1845

that we saw the gravitational effects of something in the outer solar system

שראינו את השפעות כוח הכבידה על משהו במערכת השמש החיצונית

and didn't know what it was.

ולא ידענו מה זה.

I actually thought I knew what the answer was.

אני חשבתי שידעתי את התשובה.

Sure, it could have been some distant, giant planet

נכון, זה יכול להיות איזה כוכב לכת עצום ומרוחק

in the outer solar system,

במערכת השמש החיצונית,

but by this time, that idea was so ridiculous

אבל הפעם, הרעיון הזה היה כל כך מגוחך

and had been so thoroughly discredited

והופרך באופן כל כך עמוק

that I didn't take it very seriously.

שלא לקחתי את זה יותר מדי ברצינות.

But 4.5 billion years ago,

אבל לפני 4.5 מיליארד שנים,

when the Sun formed in a cocoon of hundreds of other stars,

כשהשמש נוצרה בתוך פקעת של מאות כוכבים אחרים,

any one of those stars

כל אחד מאותם כוכבים

could have gotten just a little bit too close to Sedna

יכול היה להתקרב טיפה יותר מדי לסדנה

and perturbed it onto the orbit that it has today.

ולהעיף אותו למסלול בו הוא נמצא כיום.

When that cluster of stars dissipated into the galaxy,

כשאותו מצבר כוכבים התפוגג לתוך הגלאקסיה,

the orbit of Sedna would have been left as a fossil record

המסלול של סדנה יכול היה לשרוד כתיעוד מאובני

of this earliest history of the Sun.

של אותה היסטוריה קדומה ביותר של השמש.

I was so excited by this idea,

כל כך התלהבתי מהרעיון הזה,

by the idea that we could look

הרעיון שאנחנו יכולים להציץ

at the fossil history of the birth of the Sun,

להיסטוריה המאובנת של הולדת השמש,

that I spent the next decade

שביליתי את העשור הבא

looking for more objects with orbits like Sedna.

בחיפוש אחר עוד אובייקטים בעלי מסלול דומה לסדנה.

In that ten-year period, I found zero.

באותו עשור, לא מצאתי כלום.

(Laughter)

(צחוק)

But my colleagues, Chad Trujillo and Scott Sheppard, did a better job,

אבל העמיתים שלי, צ'אד טרוליו וסקוט שפארד, הצליחו יותר ממני,

and they have now found several objects with orbits like Sedna,

והם מצאו מספר אובייקטים עד היום בעלי מסלולים דומים לסדנה,

which is super exciting.

שזה ממש מרגש.

But what's even more interesting

אבל מה שיותר מעניין הוא

is that they found that all these objects

שהם גילו שכל האובייקטים האלה

are not only on these distant, elongated orbits,

אינם נמצאים רק באותם מסלולים מאורכים ומרוחקים,

they also share a common value of this obscure orbital parameter

הם גם חולקים ערך משותף של משתנה אורביטלי חבוי

that in celestial mechanics we call argument of perihelion.

שבחישוביים השמיימיים אנו קוראים לו נוסחת פריליון.

When they realized it was clustered in argument of perihelion,

כשהם הבינו שהוא מקובץ בנוסחת פריליון,

they immediately jumped up and down,

הם מייד קפצו מעלה מטה,

saying it must be caused by a distant, giant planet out there,

ואמרו שחייב להיות כוכב לכת ענק ומרוחק שם שאחראי לכל זה,

which is really exciting, except it makes no sense at all.

שזה ממש מרגש, למעט העובדה שזה לא הגיוני כלל.

Let me try to explain it to you why with an analogy.

תנו לי לנסות להסביר לכם למה באמצעות אנלוגיה.

Imagine a person walking down a plaza

דמיינו אדם שהולך לאורך כיכר

and looking 45 degrees to his right side.

ומסתכל ימינה ב45 מעלות.

There's a lot of reasons that might happen,

יש הרבה סיבות להתרחשות הזאת,

it's super easy to explain, no big deal.

זה ממש קל להסביר, לא סיפור גדול.

Imagine now many different people,

דמיינו כמה אנשים שונים,

all walking in different directions across the plaza,

כולם הולכים בכיוונים שונים לרוחב הכיכר,

but all looking 45 degrees to the direction that they're moving.

אבל כולם פונים ב45 מעלות לכיוון הליכתם.

Everybody's moving in different directions,

כולם נעים בכיוונים שונים,

everybody's looking in different directions,

כולם מסתכלים לכיוונים שונים,

but they're all looking 45 degrees to the direction of motion.

אבל כולם גם פונים ב45 מעלות לכיוון התנועה.

What could cause something like that?

מה יכול לגרום להתרחשות כזאת?

I have no idea.

אין לי מושג.

It's very difficult to think of any reason that that would happen.

קשה מאוד לחשוב על סיבה כלשהי שתגרום למציאות כזאת.

(Laughter)

(צחוק)

And this is essentially what that clustering

וזה בעצם מה שקיבוץ

in argument of perihelion was telling us.

בנוסחת פריליון מספר לנו.

Scientists were generally baffled and they assumed it must just be a fluke

המדענים היו כולם מבולבלים והניחו שזה חייב להיות עניין מקרי

and some bad observations.

ותצפיות מוטעות.

They told the astronomers,

הם סיפרו לאסטרונומים

"Do better measurements."

"ערכו מדידות טובות יותר".

I actually took a very careful look at those measurements, though,

אני ערכתי בחינה מדוקדקת מאוד של אותן מדידות, בכל זאת,

and they were right.

והן היו נכונות.

These objects really did all share

האובייקטים האלה אכן חלקו כולם

a common value of argument of perihelion,

ערך משותף של נוסחת פריליון,

and they shouldn't.

והם לא אמורים לחלוק אותו.

Something had to be causing that.

משהו חייב לגרום לכך.

The final piece of the puzzle came into place in 2016,

החלק האחרון החסר בפאזל הגיע ב-2016,

when my colleague, Konstantin Batygin,

כשעמיתי, קונסטנטין בטיגין,

who works three doors down from me, and I

שישב שלוש דלתות ממני, ואני

realized that the reason that everybody was baffled

הבנו שהסיבה לבלבול של כולם

was because argument of perihelion was only part of the story.

נבעה מכך שנוסחת פריליון היתה רק חלק מהסיפור השלם.

If you look at these objects the right way,

אם תתבוננו באובייקטים האלה באופן הנכון,

they are all actually lined up in space in the same direction,

הם כולם בעצם מיושרים בחלל באותו הכיוון,

and they're all tilted in space in the same direction.

והם כולם מוטים בחלל לאותו הכיוון.

It's as if all those people on the plaza are all walking in the same direction

זה כאילו כל אותם אנשים בכיכר הולכים באותו הכיוון

and they're all looking 45 degrees to the right side.

והם כולם מסתכלים ב45 מעלות לכיוון ימין.

That's easy to explain.

קל להסביר את זה.

They're all looking at something.

הם כולם מסתכלים על משהו.

These objects in the outer solar system are all reacting to something.

כל האובייקטים האלה במערכת השמש החיצונית מגיבים למשהו.

But what?

אבל למה?

Konstantin and I spent a year

קונסטנטין ואני בילינו שנה

trying to come up with any explanation other than a distant, giant planet

בניסיון להעלות הסבר כלשהו שאינו כוכב לכת ענק מרוחק

in the outer solar system.

במערכת השמש החיצונית.

We did not want to be the 33rd and 34th people in history to propose this planet

לא רצינו להיות האנשים מס' 33 ו-34 בהיסטוריה שיציעו את רעיון כוכב הלכת הזה

to yet again be told we were wrong.

וששוב יאמרו שאנו טועים.

But after a year,

אבל אחרי שנה,

there was really no choice.

ממש לא היתה שום ברירה אחרת.

We could come up with no other explanation

לא יכולנו להעלות שום הסבר אחר

other than that there is a distant,

חוץ מכך שישנו

massive planet on an elongated orbit,

כוכב לכת עצום ומרוחק הנמצא במסלול מאורך,

inclined to the rest of the solar system,

שנמצא בנטיה ביחס לשאר מערכת השמש,

that is forcing these patterns for these objects

שמכתיב את הדפוסים האלה עבור אותם אובייקטים

in the outer solar system.

במערכת השמש החיצונית.

Guess what else a planet like this does.

נחשו מה עוד כוכב לכת כזה עושה.

Remember that strange orbit of Sedna,

זוכרים את המסלול המשונה של סדנה,

how it was kind of pulled away from the Sun in one direction?

איך נראה שהוא נמשך החוצה מהשמש בכיוון אחד?

A planet like this would make orbits like that all day long.

כוכב לכת כזה ייצור מסלולים כמו אלה תמיד.

We knew we were onto something.

ידענו שעלינו על משהו.

So this brings us to today.

אז זה מביא אותנו להיום,

We are basically 1845, Paris.

אנחנו בעצם פאריס של 1845,

(Laughter)

(צחוק)

We see the gravitational effects of a distant, giant planet,

אנחנו רואים את השפעות כוח הכבידה של כוכב לכת עצום ומרוחק,

and we are trying to work out the calculations

ואנחנו מנסים להבין את החישובים

to tell us where to look, to point our telescopes,

שיספרו לנו איפה להסתכל, להיכן לכוון את הטלסקופים שלנו,

to find this planet.

למצוא את כוכב הלכת הזה.

We've done massive suites of computer simulations,

ערכנו מערכות סימולציות ממוחשבות,

massive months of analytic calculations

חודשים על חודשים של חישובים אנליטיים

and here's what I can tell you so far.

והנה מה שאני יכול לספר לכם עד כה,

First, this planet, which we call Planet Nine,

ראשית, כוכב הלכת הזה, לו אנחנו קוראים "כוכב לכת תשע",

because that's what it is,

כי זה מה שהוא.

Planet Nine is six times the mass of the Earth.

כוכב לכת תשע גדול פי שש ממסת כדור הארץ.

This is no slightly-smaller-than-Pluto,

זה לא עניין של "הוא לא קטן במעט מפלוטו,

let's-all-argue-about- whether-it's-a-planet-or-not thing.

אז בוא נתווכח אם זה כוכב לכת או לא".

This is the fifth largest planet in our entire solar system.

זהו כוכב הלכת החמישי בגודלו בכל מערכת השמש שלנו.

For context, let me show you the sizes of the planets.

כדי לתת הקשר, תנו לי להראות לכם את הגודל של כוכבי הלכת.

In the back there, you can the massive Jupiter and Saturn.

מאחורה, אתם יכולים לראות את צדק ושבתאי הענקיים.

Next to them, a little bit smaller, Uranus and Neptune.

לידם, מעט קטנים יותר, אורון ונפטון.

Up in the corner, the terrestrial planets, Mercury, Venus, Earth and Mars.

בפינה, כוכבי הלכת היבשתיים, מרקורי, נגה, כדור הארץ ומאדים.

You can even see that belt

ניתן אפילו לראות את החגורה

of icy bodies beyond Neptune, of which Pluto is a member,

של גופי קרח מעבר לנפטון ובתוכם פלוטו,

good luck figuring out which one it is.

בהצלחה בניסיון לאתר מי הוא מבינהם.

And here is Planet Nine.

וכאן נמצא כוכב לכת תשע.

Planet Nine is big.

כוכב לכת תשע הוא גדול.

Planet Nine is so big,

כוכב לכת תשע כל כך גדול,

you should probably wonder why haven't we found it yet.

שיש לתהות איך עוד לא מצאנו אותו עד כה.

Well, Planet Nine is big,

ובכן, כוכב לכת תשע הוא גדול,

but it's also really, really far away.

אבל הוא גם ממש ממש רחוק מכאן.

It's something like 15 times further away than Neptune.

המרחק אליו הוא משהו כמו פי 15 מהמרחק לנפטון.

And that makes it about 50,000 times fainter than Neptune.

וזה הופך אותו לפי 50,000 עמום יותר מנפטון.

And also, the sky is a really big place.

וגם, השמיים הם מקום ממש גדול.

We've narrowed down where we think it is

צמצמנו את האפשרויות למיקום האפשרי שלו

to a relatively small area of the sky,

לחלק יחסית קטן של השמים,

but it would still take us years

אבל עדיין ייקח לנו שנים

to systematically cover the area of the sky

לכסות באופן שיטתי את אזור זה

with the large telescopes that we need

עם הטלסקופים הגדולים אותם אנו צריכים

to see something that's this far away and this faint.

כדי לראות משהו כל כך מרוחק וכל כך עמום.

Luckily, we might not have to.

למרבה המזל, אולי לא נצטרך לעשות זאת.

Just like Bouvard used unrecognized observations of Uranus

בדיוק כמו שבובארד השתמש בתצפיות לא מזוהות של אורון

from 91 years before its discovery,

91 שנה לפני גילויו,

I bet that there are unrecognized images

אני יכול להתערב שישנן תמונות לא מזוהות

that show the location of Planet Nine.

שמראות את המיקום של כוכב לכת תשע.

It's going to be a massive computational undertaking

זה הולך להיות אתגר חישובי עצום

to go through all of the old data

לעבור על כל המידע הישן הזה

and pick out that one faint moving planet.

ולהצביע על אותו כוכב-לכת נע עמום.

But we're underway.

אבל אנחנו בדרך.

And I think we're getting close.

ואני חושב שאנחנו מתקרבים.

So I would say, get ready.

אז הייתי אומר, תתכוננו.

We are not going to match Le Verrier's

אנחנו לא הולכים לשחזר את השיא של לה וורייר

"make a prediction,

של "בוא נערוך תחזית,

have the planet found in a single night

נמצא את כוכב הלכת בלילה אחד

that close to where you predicted it" record.

במיקום ממש קרוב לתחזית שלנו".

But I do bet that within the next couple of years

אבל אני מוכן להתערב שבשנים הקרובות

some astronomer somewhere

אסטרונום כלשהו אי שם

will find a faint point of light,

ימצא נקודת אור עמומה,

slowly moving across the sky

הנעה באיטיות לרוחב השמים

and triumphantly announce the discovery of a new,

ויודיע בהתרגשות על גילויו של כוכב-לכת חדש,

and quite possibly not the last,

ואולי גם לא האחרון שביניהם,

real planet of our solar system.

אמיתי במערכת השמש שלנו.

Thank you.

תודה רבה,

(Applause)

(מחיאות כפיים)