Can the ocean run out of oxygen? - Kate Slabosky

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

For most of the year, the Gulf of Mexico is teeming with marine life,

במשך רוב השנה, מפרץ מקסיקו שוקק חיים ימיים,

from tiny crustaceans to massive baleen whales.

מסרטנים זעירים ללוויתנים עצומים.

But every summer, disaster strikes.

אבל בכל קיץ מכה אסון.

Around May, animals begin to flee the area.

סביב חודש מאי, חיות מתחילות לברוח מהאזור.

And soon, creatures that can’t swim or can’t swim fast enough

ובמהרה, יצורים שלא שוחים או לא שוחים מספיק מהר

begin to suffocate and die off in massive numbers.

נחנקים ומתים בהמוניהם.

From late spring to early autumn,

מסוף האביב ועד תחילת הסתיו,

thousands of square kilometers along the coast become a marine dead zone—

אלפי קילומטרים רבועים לאורך החוף הופכים לאזור ימי מת --

unable to support most forms of aquatic life.

שאינו מסוגל לתמוך ברוב צורות החיים הימיות.

This strange annual curse isn’t unique;

הקללה השנתית המוזרה הזו אינה יחודית;

dead zones like this one have formed all over the world.

אזורים מתים כמו זה נוצרו מסביב לעולם.

But to explore what’s creating these lethal conditions,

אבל כדי לחקור מה יוצר את התנאים הקטלניים האלה,

we first need to understand how a healthy marine ecosystem functions.

צריך קודם להבין איך פועלות סביבות מחיה בריאות.

In any body of water that receives sufficient sunlight,

בכל גוף מים שמקבל מספיק אור שמש,

plant-like organisms such as algae and cyanobacteria thrive.

משגשגים אורגניזמים דמויי צמחים כמו אצות וכחוליות.

Clouds of algae streak the surface of deep waters,

ענני אצות מקשטים את פני המים העמוקים,

and in shallower regions, large seaweeds and seagrass cover the ground.

ובאזורים רדודים יותר, אצות גדולות ועשב ים מכסים את האדמה.

Not only do these organisms form the foundation of local food chains,

האורגניזמים האלה מהווים את הבסיס לשרשראות המזון המקומיות,

their photosynthesis provides the oxygen necessary for aquatic animals to survive.

והפוטוסינטזה שלהם מספקת את החמצן הדרוש להישרדות החיות הימיות.

Besides sunlight and C02,

מעבר לאור שמש ופחמן דו חמצני,

algae growth also depends on nutrients like phosphorus and nitrogen.

גדילת אצות תלויה גם בחומרים מזינים כמו זרחן וחנקן.

While such resources are typically in short supply,

בדרך כלל, הם נמצאים בכמות קטנה,

sometimes the surrounding watershed can flood coastal waters with these nutrients.

אבל לפעמים קו פרשת המים באיזור מציף את מימי החוף בחומרים הללו.

For example, a large rainstorm might wash nutrient-rich sediment

לדוגמה, סערה גדולה יכולה לשטוף משקעים עשירים בחומרים מזינים

from a forest into a lake.

מהיער לתוך אגם.

These additional resources lead to a massive increase in algae growth

המשאבים הנוספים האלה מובילים לצמיחת אצות עצומה

known as eutrophication.

הנקראת אֶטְרוֹפיקַצְיָה.

But rather than providing more food and oxygen,

אבל היא אינה מספקת יותר אוכל וחמצן,

this surge of growth has deadly consequences.

אלא גורמת לתוצאות קטלניות.

As more algae grows on the surface, it blocks sunlight to the plants below.

כשיותר אצות גדלות על פני השטח, הן חוסמות לצמחים בקרקעית את אור השמש.

These light-deprived plants die off and decompose

הצמחים חסוכי האור מתים ונרקבים

in a process which uses up the water’s already depleted oxygen supply.

בתהליך שמחסל את מעט החמצן הקיים.

Over time, this can reduce the oxygen content

במשך הזמן, זה יכול להוריד את תכולת החמצן

to less than 2 milligrams of oxygen per liter,

לפחות מ-2 מיליגרם של חמצן לליטר,

creating an uninhabitable dead zone.

מה שיוצר אזור מת שאינו ראוי למחיה.

There are rare bodies of water that rely on natural eutrophication.

יש גופי מים נדירים שמסתמכים על אֶטְרוֹפיקַצְיָה טבעית.

Regions like the Bay of Bengal are full of bottom-dwelling marine life

אזורים כמו מפרץ בנגל מלאים בקרקעית ביצורים ימיים

that has adapted to low-oxygen conditions.

שהתאימו את עצמם לתנאים של חמצן דליל.

But human activity has made eutrophication a regular and widespread occurrence.

אבל הפעילות האנושית הפכה את האֶטְרוֹפיקַצְיָה למאורע רגיל ונפוץ.

Nutrient-rich waste from our sewage systems and industrial processes

פסולת עשירה בחומרים מזינים ממערכות הביוב שלנו ותהליכים תעשייתיים

often end up in lakes, estuaries and coastal waters.

מגיעה לעיתים קרובות לאגמים, שפכים וחופים.

And the Gulf of Mexico is one of the largest dumping zones on earth

ומפרץ מקסיקו הוא אחד מאזורי השפיכה הגדולים בכדור הארץ

for one particular pollutant: fertilizer.

לסוג אחד של מזהם: דשן.

American agriculture relies heavily on

החקלאות האמריקאית מסתמכת מאוד

nitrogen and phosphate-based fertilizers.

על דשני פוספטים וחנקן.

31 states, including America’s top agricultural producers,

31 מדינות, כולל המדינות החקלאיות המובילות בארה"ב,

are connected to the Mississippi River Basin,

מחוברות לאגן נהר המיסיסיפי,

and all of their runoff drains into the Gulf of Mexico.

וכל מי הנֶגֶר שלהן מתנקזים למפרץ מקסיקו.

Farmers apply most of this fertilizer during the spring planting season,

חקלאים משתמשים ברוב הדשן באביב, בעונת השתילה,

so the nutrient flood occurs shortly after.

אז הצפת החומרים המזינים מתרחשת מעט לאחר מכן.

In the Gulf,

במפרץ,

decomposing algae sinks into the band of cold saltwater near the seafloor.

אצות נרקבות שוקעות לרצועה של מים מלוחים קרים ליד קרקעית הים.

Since these dense lower waters don’t mix with the warmer freshwater above,

מאחר והמים הדחוסים הנמוכים האלה לא מתערבבים עם המים המתוקים החמימים מעליהם,

it can take four months for tropical storms

זה יכול לקחת ארבעה חודשים עד שהסערות הטרופיות

to fully circulate oxygenated water back into the gulf.

יחזירו באופן מלא מים מחומצנים למפרץ.

This dead zone currently costs U.S. seafood and tourism industries

העלות של האזורים המתים האלה לתעשיות המזון הימי ולתיירות

as much as $82 million a year,

יכולה להגיע עד 82 מיליון דולר בשנה,

and that cost will only increase as the dead zone gets bigger.

והעלות הזאת רק תיגבר כשהאזורים המתים יגדלו.

On average the gulf dead zone is roughly 15,000 square kilometers,

בממוצע האזור המת במפרץ הוא בגודל של 15,000 קמ"ר,

but in 2019 it grew to over 22,000 square kilometers—

אבל ב-2019 הוא גדל ליותר מ-22,000 קמ"ר --

approximately the size of New Jersey.

בערך בגודל של ניו ג'רזי.

Human activity is similarly responsible for growing dead zones around the world.

הפעילות האנושית אחראית באופן דומה לגדילה של אזורים מתים מסביב לעולם.

So what can be done?

אז מה אפשר לעשות?

In the short term, countries can set tighter regulations on industrial run-off,

בטווח הקצר, מדינות יכולות להציב מגבלות קשוחות יותר על נגר תעשייתי,

and ban the dumping of untreated sewage into ocean waters.

ולאסור על השלכת ביוב לא מטופל למי האוקיינוס.

On farms, we can plant buffer zones

בחוות, אפשר לשתול אזורי חיץ

composed of trees and shrubs to absorb runoff.

שמורכבים מעצים ושיחים שיספגו את מי הנֶגֶר.

However, long term solutions will require radical changes to the way we grow food.

עם זאת, פתרונות לטווח ארוך ידרשו שינויים רדיקליים בדרך בה אנחנו מגדלים מזון.

Farmers are currently incentivized to use techniques

כיום, חוואים מקבלים תמריצים

על שימוש בשיטות שפוגעות בבריאות הקרקע

that reduce the health of the soil

and rely heavily on nitrogen-rich fertilizers.

ומסתמכות מאוד על דשנים עשירים בחנקן.

But there would be less need for these chemicals

אבל הצורך בכימיקלים האלה יקטן

if we restore the soil’s natural nutrients

אם נשחזר את החומרים המזינים הטבעיים של הקרקע

by planting diverse crops that manage soil erosion and fertility.

על ידי שתילת יבולים מגוונים שמטפלים בשחיקת הקרקע ובפריונה.

Hopefully we can make these fundamental changes soon.

יש לקוות שנוכל לעשות את השינויים הבסיסיים האלה במהרה.

Because if we don’t,

כי אם לא,

the future of our marine ecosystems may be dead in the water.

עתידן של המערכות הימיות מוטל בסכנה.