The records the British Empire didn't want you to see - Audra A. Diptée

תרגום: Ido Dekkers עריכה: zeeva livshitz

In 2009, five Kenyan people took a petition

ב 2009, חמישה אנשים קנייתים הגישו עצומה

to the British Prime Minister’s office.

למשרד ראש הממשלה הבריטי.

They claimed they endured human rights abuses in the 1950s,

הם טענו שהם סבלו פגיעה בזכויות אדם בשנות ה 50,

while Kenya was under British colonial rule and demanded reparations.

בזמן שקנייה היתה תחת שלטון בריטי קולוניאלי ודרשו פיצויים.

They had vivid accounts and physical scars from their experiences—

היו להם זכרונות ברורים וצלקות פיזיות מהחוויות שלהם --

but their testimonies were undermined.

אבל העדויות שלהם לא אוששו.

They had no documentary evidence that Britain sanctioned systems of torture

לא היו להם עדויות מסמכיות שהבריטים הפעילו מערכות של עינויים

against Kenyans— at least, not yet.

נגד קנייתים -- לפחות עדיין לא.

Thousands of secret files were waiting to be discovered.

אלפי מסמכים סודיים חיכו להתגלות.

In 2010, a historian joined the trial as an expert witness

ב 2010, הסטוריון הצטרף למשפט כעד מומחה

and attested to having seen references to missing documents.

והעיד שראה איזכורים למסמכים חסרים.

They noted that Kenya had repeatedly requested the return of stolen papers,

הם העירו שקניה ביקשה באופן חוזר את החזרת המסמכים הגנובים,

which the British government had refused.

מה שהממשל הבריטי סרב.

In fact, many historians suspected there were gaps in the archives.

למעשה, הרבה הסטוריונים חשדו שהיו פערים בארכיונים.

As a result, the court ordered the release of any relevant documents.

כתוצאה, בית המשפט הורה על שחרור של כל מסמך רלוונטי.

And, days later, British officials acknowledged that 1,500 pertinent files

וימים מאוחר יותר, בכירים בריטים הודו ש 1,500 מסמכים רלוונטים

were being held in a high-security archive.

הוחזקו בארכיון תחת אבטחה גבוהה.

It soon became clear that these were just a small sample

במהרה זה התברר שאלו היו רק דוגמית קטנה

of documents Britain hid between the 1950s and 70s,

למסמכים שבריטניה החביאה בין 1950 ו שנות ה 70,

while former colonies declared independence,

בזמן שקולוניות קודמות הכריזו עצמאות,

as part of a widespread colonial British policy called Operation Legacy.

כחלק ממדיניות קולוניאלית בריטית נרחבת שנקראה מבצע מורשת.

The policy was for British colonial officers to destroy or remove

המדיניות היתה שבעלי תפקיד קולוניאלים בריטיים ישמידו או יקחו

documentation that might incriminate Britain

מסמכים שאולי יפלילו את הבריטים

and be of strategic value to the new governments.

ויהיו בעלי ערך אסטרטגי לממשלות חדשות.

They were instructed to destroy, alter,

הם הונחו להשמיד, לשנות,

or secretly transport these papers to the UK.

או להעביר בסודיות את המסמכים האלה לאנגליה.

Documents slated for destruction were to be burnt to ashes

מסמכים שיועדו להשמדה נשרפו לאפר

or sunk in weighted crates far from shore.

או הוטבעו עם משקולות הרחק מהחוף.

During the trial, between 2010 and 2013,

במהלך המשפט, בין 2010 ו 2013,

an independent historian revealed they had located

הסטוריון עצמאי גילה שהם איתרו

more than 20,000 previously hidden Operation Legacy files

יותר מ 20,000 מסמכי מבצע מורשת חבויים

from 37 former colonies.

מ 37 קולוניות לשעבר.

Finally, an estimated 1.2 million colonial files,

לבסוף, מוערך ש 1.2 מליון מסמכי קולוניות,

sprawling kilometers in the archive’s so-called “Special Collections,”

שהשתרעו על קילומטרים ב“אוסף המיוחד” של הארכיב,

were also exposed.

גם נחשפו.

And these were only the documents that British forces kept.

ואלו היו רק המסמכים שהכוחות הבריטים שמרו.

How many were destroyed— and what information they contained—

כמה הושמדו -- ואיזה מידע הם הכילו --

remains unknown.

נשאר לא ידוע.

About 3.5 tons of colonial documents were slated for incineration in Kenya.

בערך 3.5 טונות של מסמכים קולוניאלים יועדו לשריפה בקניה.

Ultimately, Operation Legacy’s objective was to obscure critical aspects

לבסוף, המטרה של מבצע מורשת היתה להסתיר הבטים קריטיים

of the truth.

של האמת.

In the words of Britain’s attorney-general in Kenya,

במילים של התובע הכללי של בריטניה בקניה,

“If we are going to sin, we must sin quietly.”

“אם עמדנו לחטוא, אנחנו חייבים לחטוא בשקט.”

So, what really happened in Kenya?

אז, מה באמת קרה בקניה?

Beginning in 1895, the British administration forcibly removed people

החל מ 1895, הממשל הבריטי גרש אנשים בכוח

from their traditional lands,

מהאדמה המסורתית שלהם,

giving the most fertile areas to European settlers to establish large-scale farms.

ונתן את האזורים הכי פוריים למתיישבים ארופאים כדי להקים חוות גדולות.

They mandated forced labor systems,

הם פתחו במערכות עבודות כפויות,

implemented reservations for Indigenous African peoples,

יישמו שמורות לאנשים אפריקאים ילידים,

and restricted their movement.

והגבילו את התנועה שלהם.

Kenyan people resisted these incursions from the start

אנשים קנייתים התנגדו לפגיעות האלו מההתחלה

and grew increasingly organized over time.

והפכו למאורגנים יותר ויותר במשך הזמן.

One movement, the Kenya Land and Freedom Army,

תנועה אחת, צבא האדמה והחרות של קניה,

aimed to forcibly remove white settlers and overthrow the colonial government.

כיוונה לגרש בכוח מתיישבים לבנים ולהפיל בכוח את הממשל הקולוניאלי.

When the British declared a state of emergency in 1952,

אבל כשהבריטים הכריזו על מצב חרום ב 1952,

they were giving themselves permission to take otherwise illegal special measures

הם נתנו בעצם רשות לבצע פעולות מיוחדות לא חוקיות באופן אחר

to regain control.

כדי להחזיר את השליטה.

The newly revealed Operation Legacy documents

מסמכי פעולות מבצע המורשת שהתגלו לאחרונה

confirmed that people suspected of participating in the resistance

אישרו שאנשים שנחשדו בהשתתפות בהתנגדות

were subjected to horrible abuses.

נחשפו לעינויים נוראיים.

Between 1952 and 1959,

בין 1952 ו 1959,

the British imprisoned over 80,000 people without trial,

הבריטים כלאו יותר מ 80,000 אנשים בלי משפט,

sentenced over 1,000 people convicted as terrorists to death,

גזרו עונש מוות על יותר מ 1000 מורשעים כטרוריסטים,

and imposed extreme surveillance and interrogation tactics.

וכפו ניטור קיצוני וטכניקות חקירות.

Some people were beaten to death.

כמה אנשים הוכו למוות.

Others were raped or castrated.

אחרים נאנסו וסורסו.

Many were shackled at the wrist for years.

הרבה נאזקו בידיים למשך שנים.

Children were killed.

ילדים נהרגו.

One person was burnt alive.

אדם אחד נשרף בחיים.

Ndiku Mutwiwa Mutua testified to being castrated while handcuffed

נקידו מוטוויווה מוטווה העיד שסורס בזמן שהיה באזיקים

and blindfolded.

ועם כיסוי עיניים.

Wambugu Wa Nyingi said he was suspended upside-down, beaten,

וומבוגו ווה ניינגי אמר שהוא נתלה הפוך, הוכה,

and had water thrown on his face until he could barely breathe.

ומים הוזרמו על פניו עד שכמעט לא יכל לנשום.

Jane Muthoni Mara said she was sexually violated with a hot bottle,

ג‘יין מות’וני מארה אמרה שהיא הותקפה מינית עם בקבוק חם,

and imprisoned for years without cause.

ונכלאה שנים בלי סיבה.

In response to the new evidence,

בתגובה לעדויות החדשות,

the British government issued a formal apology,

הממשל הבריטי הוציא התנצלות רשמית,

and made an out-of-court financial settlement

והגיעו להסכמים מחוץ לבית המשפט

with the 5,228 Kenyan claimants ultimately involved in the case.

עם 5,228 טוענים קנייתים שהיו מעורבים בסופו דבר בתביעה.

The original five claimants had made history—

חמשת התובעים הראשונים עשו הסטוריה --

and paved the way for it to be rightfully rewritten.

וסללו את הדרך לכתיבתה מחדש באופן צודק.

The uncovered files challenge fundamental myths about British colonialism

התיקים שנחשפו איתגרו מיתוסים בסיסיים על הקולוניאליזם הבריטי

as a benevolent institution that brought freedom and democracy to its subjects,

כמוסדות טובי לב שהביאו חופש ודמוקרטיה לנתינים,

then graciously gave them independence.

ואז נתנו להם ברוב טובם עצמאות.

Instead, the newly exposed evidence confirms what many people knew to be true,

במקום, העדויות החדשות שנחשפו אישרו מה שהרבה אנשים ידעו כאמת,

because they lived it—

בגלל שהם חיו אותן --

and survived to rescue history from the ashes.

ושרדו כדי להציל את ההסטוריה מהאפר.