The complicated history of surfing - Scott Laderman

תרגום: Ido Dekkers עריכה: hila scherba

"מחוץ למים, אני כלום" - דיוק קהנמוקו

For some, it's a serious sport.

לכמה, זה ספורט רציני.

For others, just a way to let loose.

לאחרים, רק דרך להשתחרר.

But despite its casual association with fun and sun,

אבל למרות הקישור היום יומי שלו עם כיף ושמש,

surfing has a richer and deeper history than many realize.

לגלישת גלים יש עבר עמוק ועשיר יותר משהרבה מבינים.

What we today call surfing originated in

מה שאנחנו היום קוראים לו גלישה

מקורו באיים הפולינזיים של האוקיינוס השקט.

the Polynesian islands of the Pacific Ocean.

We know from various accounts

אנחנו יודעים ממקורות שונים

that wave riding was done throughout the Polynesian Pacific,

שגלישת גלים התבצעה לכל רוחב האוקיינוס השקט הפולינזי,

as well as in West Africa and Peru.

כמו גם במערב אפריקה ופרו.

But it was in the Hawaiian archipelago in particular

אבל זה היה בארכיפלג של הוואי במיוחד

that surfing advanced the most,

שגלישה התקדמה הכי הרבה,

was best documented,

תועדה הכי טוב,

and, unlike elsewhere in Polynesia, persisted.

ובניגוד למקומות אחרים בפולינזיה, המשיכה.

ולאנשי הוואי,

And for the people of Hawaii,

wave sliding was not just a recreational activity,

גלישת גלים לא היתה רק פעילות פנאי,

but one with spiritual and social significance.

אלא אחת עם משמעות רוחנית וחברתית.

Like much of Hawaiian society,

כמו רוב אוכלוסיית הוואי,

nearly every aspect of surfing was governed by a code of rules and taboos

כמעט כל פן של גלישה נשלט על ידי קוד חוקים ואיסורים

שידועים כקאפו.

known as kapu.

אנשי הוואי העלו מנחות כשבחרו עץ לגלף,

Hawaiians made offerings when selecting a tree to carve,

prayed for waves with the help of a kahuna, or an expert priest,

התפללו לגלים בעזרת קהונה, או כהן מקצועי,

and gave thanks after surviving a perilous wipeout.

ונתנו תודות אחרי ששרדו התהפכות קשה.

שבירות גלים מסויימות נשמרו לאליטה בלבד.

Certain surf breaks were strickly reserved for the elite.

But it wasn't just a solemn affair.

אבל זה לא היה רק עניין רציני.

Surfers competed and wagered on who could ride the farthest,

גולשים התחרו והתערבו על מי יגלוש הכי רחוק,

the fastest,

הכי מהר,

or catch the biggest wave with superior skill,

או יתפסו את הגלים הגדולים ביותר,

כאשר כישורים טובים יותר מעניק כבוד,

granting respect,

social status,

מעמד חברתי,

and romantic success.

והצלחה רומנטית.

Though it was later called the sport of kings,

למרות שזה נקרא מאוחר יותר ספורט מלכים,

Hawaiian men and women of all ages and social classes participated,

גברים ונשים מהוואי מכל הגילאים ומעמדות חברתיים השתתפו,

גלשו על גלשנים מיוצרים מקואה,

riding surfboards shaped from koa,

פרי הלחם,

breadfruit,

or wiliwili trees.

או עצי וויליווילי.

הרבה אנשים מהוואי גלשו על גלשני אלאיה,

Many Hawaiians road alaia boards,

which were thin, midsized, and somewhat resemble today's shortboards.

שהיו דקים, בגודל בינוני, ודמו מעט לגלשנים הקצרים של היום.

Some mounted paipo boards,

כמה רכבו על גלשני פייפו,

short, round-nosed boards on which riders typically lay on their stomachs.

גלשנים קצרים, עם אף עגול עליהם הגולשים שכבו באופן טיפוסי על הבטן.

But only chieftains could ride the massive olo boards,

אבל רק מנהיגים יכלו לגלוש על גלשני האולו המסיביים,

twice as long as today's longboards.

ארוכים פי שתיים מהגלשנים הארוכים של היום.

Unlike most modern surfboards,

בניגוד לרוב הגלשנים המודרניים,

all boards were finless,

כל הגלשנים היו נטולי סנפיר,

requiring surfers to drag their hands or feet to turn.

ודרשו מהגולשים לגרור את הידיים או הרגליים כדי לפנות.

We don't know exactly when wave sliding was invented,

אנחנו לא יודעים בדיוק מתי גלישת גלים הומצאה,

but we know that it had already been practiced in Polynesia for centuries

אבל אנחנו יודעים שפולינזים ביצעו אותה כבר מאות שנים

by the time it was described in 1777 by William Anderson,

עד שהיא תוארה ב-1777 על ידי וויליאם אנדרסון,

a surgeon on Captain Cook's ship "Resolution."

מנתח על ספינתו של קפטן קוק "רזולושן".

Although Anderson was in awe,

למרות שאנדרסון הוקסם,

most of the American Christian missionaries who arrived in Hawaii

רוב הנוצרים המסיונרים האמריקאים שהגיעו להוואי

several decades later

מספר עשורים מאוחר יותר

regarded surfing as sinful,

התייחסו לגלישה כחטא,

והם גם לא עודדו אותה, יחד עם פנים אחרים של התרבות המקומית.

and they discouraged it, along with other aspects of native culture.

The biggest threat to surfing, however, was the threat to the natives themselves.

האיום הכי גדול לגלישה, עם זאת, היה האיום לילידים עצמם.

By 1890, new illnesses introduced by Europeans and Americans

עד 1890, מחלות חדשות שהגיעו מהארופאים והאמריקאים

had decimated the Hawaiian people, leaving fewer than 40,000

השמידו את אנשי הוואי, מה שהשאיר פחות מ-40,000 אנשים

from a pre-contact population that may have exceeded 800,000.

מאוכלוסייה לפני המגע שאפשר שהיתה מעל 800,000 אנשים.

At the same time, foreign influence grew

באותו זמן, השפעה חיצונית גדלה

with white settlers overthrowing the native monarchy in 1893,

עם מתיישבים לבנים שמפילים את המונרכיה הילידית ב-1893,

וארצות הברית, מספחת את האי חמש שנים מאוחר יותר.

and the U.S. annexing the islands five years later.

The end of Hawaii's independence coincided with surfing's native-led revival,

הסוף לעצמאות הוואי התרחשה במקביל לתחייה של הגלישה הילידית,

a revival soon exploited by the American colonizers.

תחייה שנוצלה במהרה על ידי המתיישבים האמריקאים.

But first, some Hawaiians took surfing overseas.

אבל ראשית, כמה ילידי הוואי לקחו את הגלישה מעבר לים.

In 1907, George Freeth, the so-called Hawaiian Wonder,

ב 1907, ג'ורג' פרית', שנקרא הפלא מהוואי,

traveled to the west coast

יצא לחוף המערבי

and gave surfing demonstrations in southern California.

והדגים גלישה בדרום קליפורניה.

Then in 1914, Olympic swimmer Duke Kahanamoku

אז ב-1914, השחיין האולימפי דיוק קהנמוקו

made his way to Australia and New Zealand,

עשה את דרכו לאוסטרליה וניו זילנד,

gliding across the southern Pacific waves

גלש בגלים של דרום הפסיפי

and attracting rapt audiences wherever he went.

ומשך קהל גדול בכל מקום אליו הלך.

Shortly before Freeth went to California,

מעט לפני שפרית' נסע לקליפורניה,

a South Carolinian named Alexander Hume Ford moved to Hawaii.

דרום קליפורני בשם אלכסנדר היום פורד עבר להוואי.

After learning to surf, he became a champion of the pastime.

אחרי שלמד לגלוש, הוא הפך לאלוף התחביב.

But Ford may have had unsavory reasons

אבל לפורד אולי היו סיבות חסרות טעם

for his enthusiastic efforts to boost the sport.

למאמצים המתלהבים שלו לקדם את הספורט.

כמו הרבה מתיישבים, הוא רצה שהוואי תהפוך למדינה בארצות הברית

Like many settlers, he wanted Hawaii to become a U.S. state

but was worried about its non-white majority of natives and Asian workers.

אבל היה מודאג בנוגע לרוב הלא לבן של ילידים ועובדים אסייתיים.

Ford thus promoted surfing to attract white Americans to Hawaii,

פורד קידם לכן את הגלישה כדי למשוך אמריקאים לבנים להוואי,

first as tourists, then as residents.

ראשית כתיירים, ואז כמתיישבים.

He was helped by numerous writers and filmmakers.

הוא נעזר באין ספור כותבים ויוצרי סרטים.

Ford's demographic plan would fail miserably.

התוכנית הדמוגרפית של פורד תיכשל באופן מחפיר.

Hawaii became a state in 1959

הוואי הפכה למדינה ב 1959

and remains the most racially diverse state in the country.

ונשארה המדינה הכי מגוונת גזעית בארץ.

But the promotion of surfing was a far greater success.

אבל קידום הגלישה היה הרבה יותר מוצלח.

Today, surfing is a multi-billion dollar global industry,

היום, גלישה היא תעשייה גלובלית של מיליאדי דולרים,

with tens of millions of enthusiasts worldwide.

עם עשרות מליוני חסידים בעולם.

And though relatively few of these surfers are aware of the once-crucial wave chants

ולמרות שיחסית מעט מהגולשים האלה מודעים ללחשי הגלים שפעם היו חיוניים

or board carving rituals,

או טקסי גילוף הגלשנים,

Hawaiians continue to preserve these traditions

אנשי הוואי ממשיכים לשמר את המסורות האלו

nearly washed away by history's waves.

שכמעט נשטפו על ידי גלי ההסטוריה.