How one journalist risked her life to hold murderers accountable - Christina Greer

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

In March of 1892,

במרץ 1892,

three Black grocery store owners in Memphis, Tennessee,

שלושה בעלי חנות מכולת שחורים בממפיס טנסי,

were murdered by a mob of white men.

נרצחו על ידי המון גברים לבנים.

Lynchings like these were happening all over the American South,

לינצ'ים כמו זה התרחשו בכל רחבי דרום ארצות הברית,

often without any subsequent legal investigation

הרבה פעמים בלי חקירות משפטיות כתוצאה

or consequences for the murderers.

או השלכות בעקבות הרציחות.

But this time,

אבל הפעם,

a young journalist and friend of the victims

עיתונאית צעירה וחברים של הקורבנות

set out to expose the truth about these killings.

יצאו לחשוף את האמת בנוגע לרציחות האלו.

Her reports would shock the nation

הדיווחים שלה זיעזעו את האומה

and launch her career as an investigative journalist,

והקפיצו את הקריירה שלה כעיתונאית חוקרת,

civic leader, and civil rights advocate.

מובילה חברתית, וטוענת לזכויות אזרח.

Her name was Ida B. Wells.

שמה היה אידה ב. וולס.

Ida Bell Wells was born into slavery in Holly Springs, Mississippi

אידה בל וולס נולדה לעבדות בהולי ספרינגס מיסיסיפי

on July 16, 1862, several months before the Emancipation Proclamation

ב 16 ביולי 1862, מספר חודשים לפני שהצהרת האמנסיפציה

released her and her family.

שיחררה אותה ואת משפחתה.

After losing both parents and a brother to yellow fever at the age of 16,

אחרי שאיבדה את שני הוריה ואחיה לקדחת הצהובה בגיל 16,

she supported her five remaining siblings

היא תמכה בחמשת אחיה הנותרים

by working as a schoolteacher in Memphis, Tennessee.

בעבודה כמורה בממפיס טנסי.

During this time,

במהלך הזמן הזה,

she began working as a journalist.

היא החלה לעבוד כעיתונאית.

Writing under the pen name “Iola,”

וכתבה תחת שם העט "איולה,"

by the early 1890s she gained a reputation

עד תחילת 1890 היא צברה מוניטין

as a clear voice against racial injustice

כקול ברור נגד חוסר צדק גזעני

and become co-owner and editor

והפכה לבעלים-משותפת ועורכת

of the Memphis Free Speech and Headlight newspaper.

של עיתון הדיבור החופשי והזרקור בממפיס.

She had no shortage of material:

לא היה לה מחסור בחומר:

in the decades following the Civil War,

בעשורים שאחרי מלחמת האזרחים,

Southern whites attempted to reassert their power

לבנים דרומיים ניסו להשליט מחדש את כוחם

by committing crimes against Black people

על ידי ביצוע פשעים נגד אנשים שחורים

including suppressing their votes,

כולל דיכוי קולותיהם בבחירות,

vandalizing their businesses, and even murdering them.

מעשים ונדליים בעסקיהם, ואפילו רציחתם.

After the murder of her friends,

אחרי רצח חברה,

Wells launched an investigation into lynching.

וולס פצחה בחקירת הלינץ'.

She analyzed specific cases through newspaper reports and police records,

היא בחנה את המקרים הספציפים באמצעות דיווחים עיתונאיים ורישומי משטרה,

and interviewed people who had lost friends and family to lynch mobs.

וראיינה אנשים שאיבדו את חבריהם ומשפחתם לכנופיות שביצעו לינץ'.

She risked her life to get this information.

היא סיכנה את חייה כדי לקבל מידע.

As a Black person investigating racially motivated murders,

כאדם שחור שחוקר רציחות מונעות גזענות,

she enraged many of the same southern white men involved in lynchings.

היא הרגיזה הרבה מאותם אנשים דרומיים לבנים שהיו מעורבים ברציחות.

Her bravery paid off.

האומץ שלה השתלם.

Most whites had claimed and subsequently reported

רוב הלבנים טענו ובשל כך דיווחו

that lynchings were responses to criminal acts by Black people.

שלינצ'ים היו תגובה לפעולות פליליות של שחורים.

But that was not usually the case.

אבל זה לרוב לא היה המקרה.

Through her research,

בעזרת המחקר שלה,

Wells showed that these murders were actually a deliberate,

וולס הראתה שהרציחות האלו היו למעשה,

brutal tactic to control or punish black people who competed with whites.

טקטיקות מכוונות ברוטליות כדי לשלוט או להעניש אנשים שחורים שהתחרו בלבנים.

Her friends, for example,

חבריה לדוגמה,

had been lynched when their grocery store

נרצחו כשחנות המכולת שלהם

became popular enough to divert business from a white competitor.

הפכה לפופולרית מספיק כדי להטות עסקים ממתחרים לבנים.

Wells published her findings in 1892.

וולס פרסמה את הממצאים שלה ב 1892.

In response, a white mob destroyed her newspaper presses.

בתגובה, המון לבן החריב את מכבשי העיתון שלה.

She was out of town when they struck,

היא היתה מחוץ לעיר כשהם פגעו,

but they threatened to kill her if she ever returned to Memphis.

אבל הם איימו להרוג אותה אם היא תחזור לממפיס.

So she traveled to New York,

אז היא נסעה לניו יורק,

where that same year she re-published her research in a pamphlet titled

שם באותה שנה היא פרסמה מחדש את המחקר שלה בחוברת בשם

Southern Horrors: Lynch Law in All Its Phases.

"אימה דרומית: חוק הלינץ' בכל השלבים שלו."

In 1895, after settling in Chicago,

ב 1895, אחרי שהשתקעה בשיקגו,

she built on Southern Horrors in a longer piece called The Red Record.

היא המשיכה את "אימה דרומית" ביצירה ארוכה יותר בשם "התיעוד האדום."

Her careful documentation of the horrors of lynching

התיעוד הזהיר שלה של הזוועות של הלינצ'ים

and impassioned public speeches drew international attention.

והנאומים מלאי ההשראה לציבור משכו תשומת לב בין לאומית.

Wells used her newfound fame to amplify her message.

וולס השתמשה בתהילה החדשה שלה כדי להעצים את המסר.

She traveled to Europe,

היא נסעה לאירופה,

where she rallied European outrage against racial violence in the American South

שם היא עוררה זעם ארופאי נגד האלימות הגזענית בדרום האמריקאי

in hopes that the US government and public would follow their example.

בתקווה שממשלת ארצות הברית והציבור ילכו בעקבות הדוגמה הזו.

Back in the US,

חזרה בארצות הברית,

she didn’t hesitate to confront powerful organizations,

היא לא היססה להתעמת עם ארגונים חזקים,

fighting the segregationist policies of the YMCA

נלחמה במדיניות ההפרדה של ה YMCA

and leading a delegation to the White House

והובילה משלחת לבית הלבן

to protest discriminatory workplace practices.

כדי למחות על מנהגי אפליה במקום העבודה.

She did all this while disenfranchised herself.

היא עשתה כל זאת בעודה שלולת זכות הצבעה בעצמה.

Women didn’t win the right to vote until Wells was in her late 50s.

נשים לא זכו בזכות ההצבעה עד שוולס היתה בסוף שנות ה 50 שלה.

And even then, the vote was primarily extended to white women only.

ואפילו אז, הבחירה היתה בעיקר עבור נשים לבנות בלבד.

Wells was a key player in the battle for voting inclusion,

וולס היתה שחקנית מפתח בקרב להכללה בבחירה,

starting a Black women’s suffrage organization in Chicago.

והתחילה את תנועת הנשים השחורות הסופרג'טיות בשיקגו.

But in spite of her deep commitment to women’s rights,

אבל למרות המחויבות העמוקה שלה לזכויות נשים,

she clashed with white leaders of the movement.

היא התנגשה עם מנהיגים לבנים של התנועה.

During a march for women’s suffrage in Washington D.C.,

במהלך הצעדה לזכויות הנשים בוושינגטון הבירה,

she ignored the organizers’ attempt to placate Southern bigotry

היא התעלמה מהנסיונות של המארגנים להשתיק גזענות דרומית

by placing Black women in the back,

על ידי מיקום הנשים השחורות מאחור,

and marched up front alongside the white women.

וצעדה קדימה יחד עם הנשים הלבנות.

She also chafed with other civil rights leaders,

היא גם התחככה עם מובילי זכויות אזרח אחרים,

who saw her as a dangerous radical.

שראו בה רדיקלית קיצונית.

She insisted on airing, in full detail, the atrocities taking place in the South,

היא התעקשה לפרסם, בפירוט מלא, את הזוועות שהתרחשו בדרום,

while others thought doing so would be counterproductive

בעוד שאחרים חשבו שלעשות זאת יהיה לא מועיל

to negotiations with white politicians.

כדי לדון עם הפוליטיקאים הלבנים.

Although she participated in the founding of the NAACP,

למרות שהיא השתתפה ביסוד ה NAACP,

she was soon sidelined from the organization.

היא נדחקה במהרה מהארגון.

Wells’ unwillingness to compromise any aspect of her vision of justice

חוסר הרצון שלה להתפשר בכל אופן על חזון הצדק שלה

shined a light on the weak points of the various rights movements,

האיר אור על הנקודות החלשות של תנועות זכויות אזרח שונות,

and ultimately made them stronger—

ולבסוף הפך אותן לחזקות יותר --

but also made it difficult for her to find a place within them.

אבל גם הפך את זה לקשה יותר עבורה למצוא מקום בתוכן.

She was ahead of her time,

היא הקדימה את זמנה,

waging a tireless struggle for equality and justice

והיתה במאבק בלתי נלאה לשוויון וצדק

decades before many had even begun to imagine it possible.

עשורים לפני שהרבה אפילו החלו לדמיין שזה אפשרי.