Why wasn’t the Bill of Rights originally in the US Constitution? - James Coll

למה מגילת הזכויות לא היתה במקור בחוקת ארצות הברית? - ג'ימס קול

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Zeeva Livshitz

Take a moment to think about the US Constitution.

קחו רגע לחשוב על חוקת ארצות הברית.

What's the first thing that comes to mind?

מה הדבר הראשון שאתם חושבים עליו?

Freedom of speech?

חופש הדיבור?

Protection from illegal searches?

הגנה מפני חיפושים לא חוקיים?

The right to keep and bear arms?

הזכות לשאת נשק?

These passages are cited so often

הזכויות האלו מוזכרות כל כך הרבה

that we can hardly imagine the document without them,

שאנחנו בקושי יכולים לדמיין את המסמך בלעדייהן,

but that's exactly what the writers of the Constitution did.

אבל זה בדיוק מה שהכותבים של החוקה עשו.

The list of individual freedoms known as the Bill of Rights

הרשימה של זכויות אישיות שידועה כמגילת הזכויות

was not in the original text

לא היתה בטקסט המקורי

and wasn't added for another three years.

ולא הוספה במשך שלוש שנים נוספות.

So does this mean the founders didn't consider them?

אז האם זה אומר שהמייסדים לא שקלו אותן?

The answer goes back to the very origins of the Constitution itself.

התשובה חוזרת למקורות של החוקה עצמה.

Even prior to the first shots of the American Revolution,

אפילו לפני היריות הראשונות במהפכה האמריקאית,

the Thirteen Colonies worked together through a provisional government

שלוש עשרה הקולוניות עבדו יחד דרך ממשלה מקומית

called the Continental Congress.

שנקראה הקונגרס הקונטיננטלי.

During the war in 1781,

במהלך המלחמה ב 1781,

the Articles of Confederation were ratified

חוקי הקונפדרציה אושררו

as the first truly national government.

כממשלה הלאומית האמיתית הראשונה.

But establishing a new nation would prove easier than running it.

אבל כינון אומה חדשה יהפוך להיות קל יותר מלנהל אותה.

Congress had no power to make the states comply with their laws.

לקונגרס לא היה כוח לגרום למדינות לעמוד בחוקים שלהם.

When the national government proved unable to raise funds,

כשהממשל הלאומי הוכח כלא מסוגל לגייס כספים,

enforce foreign treaties,

לאכוף הסכמי חוץ,

or suppress rebellions,

או לדכא מרידות,

it was clear reform was needed.

זה היה ברור שרפורמה היתה דרושה.

So in May 1787, all the states but Rhode Island

אז במאי 1787, כל המדינות חוץ מרוד איילנד

sent delegates to Philidelphia for a constitutional convention.

שלחו נציגים לפילדלפיה לועידה חוקתית.

A majority of these delegates favored introducing a new national constitution

רוב של הנציגים העדיפו הצגה של חוקה לאומית חדשה

to create a stronger federal government.

כדי ליצור ממשל פדרלי חזק יותר.

Thanks to compromises on issues like state representation,

תודות לפשרות בנושאים כמו יצוג מדינתי,

taxation power,

כוח מיסוי,

and how to elect the president,

ואיך לבחור את הנשיא,

their proposal gradually gained support.

ההצעות שלהן צברו תאוצה בהדרגה.

But the final text drafted in September

אבל הטקסט הסופי שנוסח בספטמבר

still had to be approved by conventions held in the states.

עדין היה צריך להיות מאושר על ידי ועידות שנערכו במדינות.

So over the next few months,

אז במשך כמה החודשים הבאים,

ratification would be debated across the young nation.

ידונו באישרור לרוחב האומה הצעירה.

Among those who championed the new document

בין אלה שדגלו במסמך החדש

were leading statesmen Alexander Hamilton,

היה המדינאים המובילים אלכסנדר המילטון,

James Madison,

ג'יימס מדיסון,

and John Jay.

וג'ון ג'יי.

Together, they laid out eloquent philosophical arguments

יחד, הם העלו טיעונים רהוטים ופילוסופיים

for their positions in a series of 85 essays

לעמדות שלהם בסדרה של 85 מאמרים

now known as the Federalist Papers.

שידועים עכשיו כמסמכי הפדרליסטים.

But others felt the Constitution was overreaching

אבל אחרים הרגישו שהחוקה הלכה רחוק מדי

and that more centralized authority

ושיותר סמכות מרכזית

would return the states to the sort of tyranny they had just escaped.

תחזיר את המדינות לסוג של רודנות ממנה הם בדיוק ברחו.

These Anti-Federalists were especially worried

האנטי פדרליסטים האלה דאגו בעיקר

by the text's apparent lack of protections for individual liberties.

מהחיסרון הבולט בטקסט של הגנה על חרויות אישיות.

As the conventions proceeded,

כשהועידות התקדמו,

many of these critics shifted from opposing the Constitution entirely

הרבה מהמבקרים האלה נעו מהתנגדות לחוקה בכללותה

to insisting on adding an explicit declaration of rights.

להתעקשות על הוספת הכרזה מפורשת על הזכויות.

So what was the Federalists problem with this idea?

אז מה היתה הבעיה של הפדרליסטים עם הרעיון הזה?

While their opponents accused them of despotism,

בעוד המתנגדים שלהם האשימו אותם בעריצות,

wanting to maintain absolute power in the central government,

ורצו לשמור על כוח מוחלט בממשל המרכזי,

their real motives were mostly practical.

המניעים האמיתיים שלהם היו בעיקר פרקטיים.

Changing the constitution when it had already been ratified by some states

שינוי החוקה כשהיא כבר אושררה על ידי כמה מדינות

could complicate the entire process.

יסבך את כל התהליך.

More importantly, Madison felt that people's rights were already guaranteed

חשוב יותר, מדיסון הרגיש שהזכויות של אנשים כבר הובטחו

through the democratic process,

דרך התהליכים הדמוקרטיים,

while adding extra provisions risked misinterpretation.

בעוד הוספת אמצעים נוספים הסתכנו בפרוש לא נכון.

And some feared that creating an explicit list of things the government can't do

וכמה פחדו שיצירת רשימה מפורשת של דברים שהממשלה לא יכולה לעשות

would imply that it can do everything else.

משמעה שהיא יכולה לעשות כל דבר אחר.

After the first five states ratified the Constitution quickly,

אחרי שחמש המדינות הראשונות אישררו את החוקה במהירות,

the debate grew more intense.

הדיון גדל בעוצמתו.

Massachusetts and several other states

מסצ'וסטס ומספר מדינות אחרות

would only ratify if they could propose their own amendments for consideration.

יאשררו רק אם הם יוכלו להציע תיקונים משלהם לחוקה.

Leading Federalists recognized the need to compromise

מה שהוביל את הפדרליסטים להכיר בצורך בפשרה

and promised to give them due regard.

ולהבטיח לתת להם התייחסות נאותה.

Once ratification by nine states finally brought the Constitution into legal force,

ברגע שהאשרור על ידי תשע מדינות הביא את החוקה לתוקף משפטי,

they made good on their promise.

הם קיימו את ההבטחות שלהם.

During a meeting of the first United States Congress,

במהלך פגישה של הקונגרס האמריקאי הראשון,

representative James Madison

הנציג ג'יימס מדיסון

stood on the House floor to propose the very amendments

עמד על רצפת הבית כדי להציע את התיקונים

he had previously believed to be unnecessary.

שהוא האמין קודם לכן שלא היו נחוצים.

After much debate and revision,

אחרי הרבה וויכוח ותיקונים,

first in the Congress,

ראשית בקונגרס,

and then in the states,

ואז במדינות,

ten amendments were ratified on December 15, 1791,

עשרה תיקונים אושררו ב 15 בדצבמר, 1791,

over three years after the US Constitution had become law.

יותר משלוש שנים אחרי שהחוקה האמריקאית הפכה לחוק.

Today, every sentence, word, and punctuation mark in the Bill of RIghts

היום, כל משפט, מילה, וניקוד שנמצאים במגילת הזכויות

is still considered fundamental to the freedoms Americans enjoy,

עדיין נחשבים לבסיסיים לחרויות מהן האמריקאים נהנים,

even though the original framers left them out.

למרות שהמחוקקים המקוריים השאירו אותן בחוץ.