What is McCarthyism? And how did it happen? - Ellen Schrecker

מה הוא מקארתיזם? ואיך הוא התרחש? - אלן שרקר

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Imagine that one day, you're summoned before a government panel.

דמיינו שיום אחד, מזמנים אתכם לועדה ממשלתית.

Even though you haven't committed any crime,

אפילו אם לא ביצעתם פשע,

or been formally charged with one,

או הואשמתם באופן רשמי,

you are repeatedly questioned about your political views,

אתם מתושאלים שוב ושוב בנוגע לדעות הפוליטיות שלכם,

accused of disloyalty,

מואשמים בחוסר נאמנות,

and asked to incriminate your friends and associates.

ומתבקשים להפליל את החברים והעמיתים שלכם.

If you don't cooperate, you risk jail or losing your job.

אם לא תשתפו פעולה, אתם מסתכנים בכליאה או אובדן העבודה.

This is exactly what happened in the United States in the 1950s

זה בדיוק מה שקרה בארצות הברית בשנות ה-50 של המאה ה-20

as part of a campaign to expose suspected communists.

כחלק ממסע לחשיפת קומוניסטים.

Named after its most notorious practitioner,

התופעה נקראה על שם העוסק הכי ידוע לשמצה שלה,

the phenomenon known as McCarthyism destroyed thousands of lives and careers.

התופעה שידועה כמקארתיזם הרסה אלפי חיים ומשרות.

For over a decade, American political leaders trampled democratic freedoms

במשך יותר מעשור, מנהיגים פוליטים אמריקאים רמסו את החרויות הדמוקרטיות

in the name of protecting them.

בשם ההגנה עליהן.

During the 1930s and 1940s,

במהלך שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20,

there had been an active but small communist party in the United States.

היתה מפלגה קומוניסטית קטנה אבל פעילה בארצות הברית.

Its record was mixed.

התוצאות שלה היו מעורבות.

While it played crucial roles in wider progressive struggles

בעוד היא שיחקה תפקיד מרכזי במאבקים מתקדמים רחבים יותר

for labor and civil rights,

לזכויות עבודה וחברה,

it also supported the Soviet Union.

היא גם תמכה בברית המועצות.

From the start, the American Communist Party faced attacks

מההתחלה, המפלגה הקומוניסטית האמריקאית עמדה בפני מתקפות

from conservatives and business leaders,

מהשמרנים והמנהיגים העסקיים,

as well as from liberals who criticized its ties to the oppressive Soviet regime.

כמו גם מליברלים שביקרו את הקשרים שלה עם המשטר הסובייטי המדכא.

During World War II, when the USA and USSR were allied against Hitler,

במהלך מלחמת העולם השניה, כשארצות הברית וברית המועצות שיתפו פעולה נגד היטלר,

some American communists actually spied for the Russians.

כמה קומוניסטים אמריקאים למעשה ריגלו עבור הרוסים.

When the Cold War escalated and this espionage became known,

כשהמלחמה הקרה החמירה והריגול התפרסם,

domestic communism came to be seen as a threat to national security.

קומוניזם מקומי נהפך לאיום על הביטחון הלאומי.

But the attempt to eliminate that threat

אבל הנסיון לחסל את האיום הזה

soon turned into the longest lasting and most widespread episode

הפך במהרה לתקופה הארוכה והנפוצה ביותר

of political repression in American history.

של דיכוי פוליטי בהיסטוריה האמריקאית.

Spurred on by a network of bureaucrats,

המסע התחיל ברשת של בירוקרטים,

politicians,

פוליטיקאים,

journalists,

עיתונאים,

and businessmen,

ואנשי עסקים,

the campaign wildly exaggerated the danger of communist subversion.

המסע הגזים בפראות את הסכנה של החתירה הקומוניסטית.

The people behind it harassed anyone

האנשים מאחוריה הטרידו

suspected of holding left-of-center political views

את כל מי שנחשד בדעות פוליטיות שמאליות מהמרכז,

or associating with those who did.

או בהתחברות עם אנשים כאלה.

If you hung modern art on your walls,

אם תליתם אמנות מודרנית על קירותיכם,

had a multiracial social circle,

היה לכם מעגל חברתי רב גזעי,

or signed petitions against nuclear weapons,

או חתמתם על עצומות נגד נשק גרעיני,

you might just have been a communist.

אולי הייתם קומוניסטים.

Starting in the late 1940s,

החל משלהי שנות ה-40,

FBI Director J. Edgar Hoover

מנהל ה-FBI ג'יי אדגר הובר,

used the resources of his agency to hunt down such supposed communists

השתמש במשאבי הסוכנות שלו כדי לצוד חשודים בקומיניזם,

and eliminate them from any position of influence

ולהרחיק אותם מכל משרה בת השפעה

within American society.

בתוך החברה האמריקאית.

And the narrow criteria that Hoover and his allies used

והקריטריון הצר שהובר ושותפיו השתמשו בו

to screen federal employees

כדי לסנן עובדים פדרליים

spread to the rest of the country.

התפשט לשאר המדינה.

Soon, Hollywood studios,

במהרה, האולפנים בהוליווד,

universities,

האוניברסיטאות,

car manufacturers,

יצרני מכוניות,

and thousands of other public and private employers

ואלפי מעסיקים ציבוריים ופרטיים אחרים

were imposing the same political tests on the men and women who worked for them.

הפעילו אותם מבחנים פוליטיים על האנשים והנשים שעבדו עבורם.

Meanwhile, Congress conducted its own witchhunt

בינתיים, הקונגרס ערך מצוד מכשפות משלו

subpoenaing hundreds of people to testify before investigative bodies

וזימן מאות אנשים להעיד לפני גופי חקירה

like the House Un-American Activities Committee.

כמו הועדה לפעילות לא-אמריקאית.

If they refused to cooperate, they could be jailed for contempt,

אם הם סרבו לשתף פעולה, הם יכלו להיכלא בשל ביזוי בית המשפט,

or more commonly, fired and blacklisted.

או לעיתים קרובות יותר, להיות מפוטרים ולהיכנס לרשימות השחורות.

Ambitious politicians, like Richard Nixon

פוליטיקאים שאפתנים, כמו ריצ'ארד ניקסון

and Joseph McCarthy,

וג'וזף מקארתי,

used such hearings as a partisan weapon

השתמשו בשימועים כנשק מפלגתי

accusing democrats of being soft on communism

והאשימו דמוקרטים בסלחנות כלפי הקומוניזם

and deliberately losing China to the Communist Bloc.

ובוויתור מכוון על סין שעברה לגוש הקומוניסטי.

McCarthy, a Republican senator from Wisconsin

מקארתי, סנאטור רפובליקני מוויסקונסין

became notorious by flaunting ever-changing lists of alleged communists

הפך לידוע לשמצה בניפוף רשימות שהשתנו כל הזמן של קומוניסטים לכאורה

within the State Department.

בתוך מחלקת המדינה.

Egged on by other politicians,

בלחץ פוליטיקאים אחרים,

he continued to make outrageous accusations

הוא המשיך להעלות האשמות מקוממות

while distorting or fabricating evidence.

בעודו מעוות או ממציא ראיות.

Many citizens reviled McCarthy while others praised him.

הרבה אזרחים תיעבו את מקארתי בעוד אחרים שיבחו אותו.

And when the Korean War broke out, McCarthy seemed vindicated.

וכשמלחמת קוריאה פרצה, מקארתי נראה צודק.

Once he became chair

ברגע שהוא הפך

of the Senate's permanent subcommittee on investigations in 1953,

לראש תת ועדת החקירות הקבועה של הסנאט ב -953,

McCarthy recklessness increased.

חוסר האחריות של מקארתי גבר.

It was his investigation of the army that finally turned public opinion against him

חקירות הצבא הן אלה שלבסוף הפכו את דעת הקהל נגדו

and diminished his power.

והפחיתו את כוחו.

McCarthy's colleagues in the Senate censured him

עמיתיו של מקארתי בסנאט צינזרו אותו

and he died less than three years later, probably from alcoholism.

והוא מת פחות משלוש שנים מאוחר יותר, כנראה מאלכוהוליזם.

McCarthyism ended as well.

המקארתיזם הסתיים גם הוא.

It had ruined hundreds, if not thousands, of lives

הוא הרס מאות אם לא אלפי חיים

and drastically narrowed the American political spectrum.

והצר דרסטית את הספקטרום הפוליטי האמריקאי.

Its damage to democratic institutions would be long lasting.

הנזק למוסדות הדמוקרטיים היה ארוך שנים.

In all likelihood, there were both Democrats and Republicans

וכנראה, היו גם דמוקרטים וגם רפובליקאים

who knew that the anti-communist purges were deeply unjust

שידעו שהטִהוּר האנטי קומוניסטי היו מאוד לא צודק,

but feared that directly opposing them would hurt their careers.

אבל פחדו שמא התנגדות ישירה תפגע בקריירות שלהם.

Even the Supreme Court failed to stop the witchhunt,

אפילו בית המשפט העליון כשל בעצירת מצוד המכשפות,

condoning serious violations of constitutional rights

ומחל על הפרות חמורות של זכויות חוקתיות

in the name of national security.

בשם הביטחון הלאומי.

Was domestic communism an actual threat to the American government?

האם הקומוניזם הפנימי היה למעשה איום לממשל האמריקאי?

Perhaps, though a small one.

אולי, למרות שהיה קטן.

But the reaction to it was so extreme that it caused far more damage

אבל התגובה אליו היתה כל כך קיצונית שהיא גרמה להרבה יותר נזק

than the threat itself.

מהאיום עצמו.

And if new demagogues appeared in uncertain times

ואם דמגוגים חדשים יופיעו בזמנים לא בטוחים

to attack unpopular minorities in the name of patriotism,

כדי לתקוף את המיעוטים הלא פופולריים בשם הפטריוטיזם,

could it all happen again?

האם כל זה יוכל לקרות שוב?