What makes a poem … a poem? - Melissa Kovacs

מה הופך פואמה לפואמה? - מליסה קובאקס

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Muhammad Ali spent years training to become the greatest boxer

מוחמד עלי התאמן במשך שנים כדי להפוך למתאגרף הכי טוב

the world had ever seen,

שהעולם ראה אי פעם,

but only moments to create the shortest poem.

אבל השקיע רק רגעים כדי ליצור את הפואמה הקצרה ביותר.

Ali captivated Harvard's graduating class in 1975

עלי ריתק את כיתת הבוגרים של הארוורד ב-1975

with his message of unity and friendship.

עם המסר שלו של אחדות וחברות.

When he finished, the audience wanted more.

כשהוא סיים, הקהל רצה עוד.

They wanted a poem.

הם רצו פואמה.

Ali delivered what is considered the shortest poem ever.

עלי סיפק מה שנחשב לפואמה הקצרה ביותר אי פעם.

"Me, we."

"אני, אנחנו."

Or is it "me, weeee"?

או האם זה "אני, אנחנוווו"?

No one's really sure.

אף אחד לא באמת יודע.

Regardless, if these two words are a poem, then what exactly makes a poem a poem?

בכל אופן, אם שתי המילים האלו הם פואמה, אז מה בדיוק הופך פואמה לפואמה?

Poets themselves have struggled with this question,

משוררים בעצמם נאבקו עם השאלה,

often using metaphors to approximate a definition.

ופעמים רבות השתמשו במטאפורות כדי לספק קירוב להגדרה.

Is a poem a little machine?

האם פואמה היא מכונה קטנה?

A firework?

זיקוק?

An echo?

הד?

A dream?

חלום?

Poetry generally has certain recognizable characteristics.

לשירה באופן כללי יש תכונות מוכרות.

One - poems emphasize language's musical qualities.

אחת - פואמות מדגישות תכונות מוזיקליות של השפה.

This can be achieved through rhyme, rhythm, and meter,

ניתן להשיג זאת דרך מקצב, חריזה, ומידה,

from the sonnets of Shakepeare,

מהסונטות של שייקספיר,

to the odes of Confucius,

לאודות של קונפוציוס,

to the Sanskrit Vedas.

לוודות בסנסקריט.

Two - poems use condensed language,

שתים - פואמות משתמשות בשפה דחוסה,

like literature with all the water wrung out of it.

כמו ספרות שכל המים נסחטו ממנה.

Three - poems often feature intense feelings,

שלוש - פואמות הרבה פעמים מכילות רגשות חזקים,

from Rumi's spiritual poetry

מהשירה הרוחנית של רומי

to Pablo Neruda's "Ode to an Onion."

ל"אודה לבצל" של פבלו נרודה.

Poetry, like art itself, has a way of challenging simple definitions.

השירה, כמו האמנות עצמה, מאתגרת הגדרות פשוטות.

While the rhythmic patterns of the earliest poems

בעוד התבניות הקצביות של הפואמות המוקדמות

were a way to remember stories even before the advent of writing,

היוו דרך לזכור סיפורים אפילו לפני הצגת הכתב,

a poem doesn't need to be lyrical.

פואמה לא צריכה להיות לירית.

Reinhard Döhl's “Apfel”

"אפפל" של ריינרד דוהל

and Eugen Gomringer's "silencio"

ו"סילנסיו" של יוג'ין גומרינגר

toe the line between visual art and poetry.

מושכות את הקו בין אמנות ויזואלית ושירה.

Meanwhile, E.E. Cummings wrote poems whose shapes were as important

א.א. קאמינגס כתב פואמות שהצורה שלהן היתה חשובה

as the words themselves,

כמה המילים עצמן,

in this case amplifying the sad loneliness of a single leaf falling through space.

במקרה הזה הצורה הגבירה את הבדידות העצובה של עלה בודד נופל בחלל.

If the visual nature of poetry faded into the background,

אם הטבע הויזואלי של השירה נמוג לרקע,

perhaps we'd be left with music,

אולי נישאר עם המוזיקה,

and that's an area that people love to debate.

וזה אזור שאנשים אוהבים להתווכח עליו.

Are songs poems?

האם שירים הם פואמות?

Many don't regard songwriters as poets in a literary sense,

רבים לא מחשיבים פזמונאים כמשוררים במובן הספרותי,

but lyrics from artists like Paul Simon,

אבל ליריקה של אמנים כמו פול סיימון,

Bob Dylan,

בוב דילן,

and Tupac Shakur

וטופאק שאקור

often hold up even without the music.

שומרים על מקומם, לעיתים קרובות, גם ללא המוזיקה.

In rap, poet elements like rhyme, rhythm, and imagery

בראפ, אלמנטים פואטים כמו חריזה, מקצב ודמויות

are inseparable from the form.

הם בלתי נפרדים מהצורה.

Take this lyric from the Notorious B.I.G.

קחו את הליריקה של נוטוריוס ב.י.ג

"I can hear sweat trickling down your cheek

"אני יכול לשמוע זיעה מטפטפת מהלחי שלך

Your heartbeat sound like Sasquatch feet

"פעימות הלב שלך נשמעות כמו רגלי ססקואץ'

Thundering, shaking the concrete."

"רועמות, מרעידות את הבטון."

So far, all the examples we've seen have had line breaks.

עד עכשיו, בכל הדוגמאות שראינו היו שבירת שורות.

We can even imagine the two words of Ali's poem organizing in the air -

אנחנו יכולים אפילו לדמיין את שתי המילים של הפואמה של עלי מאורגנות באויר -

Me, We.

אני אנחנו

Poetry has a shape that we can usually recognize.

לשירה יש צורה שאנחנו יכולים בדרך כלל להכיר.

Its line breaks help readers navigate the rhythms of a poem.

שבירת השורות עוזרת לקוראים לנווט את המקצבים של הפואמה.

But what if those line breaks disappeared?

אבל מה אם שבירות השורות האלה יעלמו?

Would it lose its essence as a poem?

האם היא תאבד את המהות שלה כפואמה?

Maybe not.

אולי לא.

Enter the prose poem.

פה נכנסת פואמת הפרוזה.

Prose poems use vivid images and wordplay

פואמות פרוזה משתמשות בתמונות חיות ומשחקי מילים,

but are formatted like paragraphs.

אבל מאורגנות כמו פסקאות.

When we look at poetry less as a form and more as a concept,

כשאנחנו מביטים בשירה פחות כצורה ויותר כרעיון,

we can see the poetic all around us:

אנחנו יכולים לראות את הפואטי מסביבנו:

spiritual hymns,

המנונים רוחניים,

the speeches of orators like Martin Luther King, Jr.,

הנאומים של נואמים כמו מרטין לותר קינג,

JFK,

גון קנדי,

and Winston Churchill,

וווינסטון צ'רצ'יל,

and surprising places like social media.

ובמקומות מפתיעים כמו מדיה חברתית.

In 2010, journalist Joanna Smith tweeted updates from the earthquake in Haiti.

ב-2010, העיתונאית ג'ואנה סמית' צייצה עדכונים מרעידת האדמה בהאיטי.

"Was in b-room getting dressed when heard my name.

"התלבשתי בשרותים כששמעתי את שמי.

Tremor. Ran outside through sliding door.

"רעידות. רצתי החוצה דרך דלת ההזזה.

All still now. Safe. Roosters crowing."

"הכל שקט עכשיו. בטוח. תרנגולים קוראים."

Smith uses language in a way that is powerful, direct,

סמית' השתמשה בשפה בדרך חזקה וישירה,

and filled with vivid images.

ומלאה בתמונות חיות.

Compare her language to a haiku,

השוו את השפה שלה להייקו,

the ancient Japanese poetic form that emphasizes bursts of brief intensity

הצורה הפואטית העתיקה היפנית שמדגישה פרצים של עוצמה קצרה,

with just three lines of five, seven, and five syllables.

עם רק שלוש שורות של חמש, שבע, וחמש הברות.

The waters of poetry run wide and deep.

מי השירה נעים רחב ועמוק.

Poetry has evolved over time,

שירה התפתחה במשך הזמן,

and perhaps now more than ever,

ואולי עכשיו יותר מאי פעם,

the line between poetry, prose, song, and visual art has blurred.

הקו בין השירה, פרוזה, פזמונים, ואמנות ויזואלית הטשטש.

However, one thing has not changed.

עם זאת, דבר אחד לא השתנה.

The word poetry actually began in verb form,

המילה "פואטרי" (שירה) החלה כפועל,

coming from the ancient Greek poiesis, which means to create.

והגיעה מהמילה היוונית העתיקה פויסיס, שמשמעה ליצור.

Poets, like craftsman, still work with the raw materials of the world

משוררים, כמו בעלי מלאכה, עדיין עובדים עם החומרים הגולמיים של העולם

to forge new understandings

כדי לחשל הבנות

and comment on what it is to be human in a way only humans can.

ולעסוק במה זה להיות אנושי בדרך שרק אנשים יכולים.

Dartmouth researchers tested this idea by asking robots to pen poetry.

חוקרים מדרתמות' בחנו את הרעיון הזה כשביקשו מרובוטים לכתוב שירה.

A panel of judges sorted through stacks of sonnets

פאנל שופטים מיין ערימות של סונטות

to see if they could distinguish those made by man and machine.

כדי לראות אם הם יוכלו להבדיל בין אלה של אנשים לבין אלה של מכונה.

You may be happy to know that while scientists have successfully

תשמחו אולי לדעת שבעוד שהמדענים הצליחו

used artificial intelligence in manufacturing,

להשתמש בבינה מלאכותית בייצור,

medicine,

תרופות,

and even journalism,

ואפילו עיתונות,

poetry is a different story.

שירה היא סיפור אחר.

The robots were caught red-handed 100% of the time.

הרובוטים נתפסו בקלות 100% מהפעמים.