Corruption, wealth and beauty: The history of the Venetian gondola - Laura Morelli

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

If I say, "Venice," do you imagine yourself gliding down the Grand Canal,

אם אני אומר "ונציה," האם אתם מדמיינים את עצמכם גולשים במורד הגראנד קנאל,

serenaded by a gondolier?

וגונדולייר שר לכם?

There's no doubt that the gondola is a symbol of Venice, Italy,

אין ספק שהגונדולה היא סמל לונציה, איטליה,

but how did this curious banana-shaped black boat get its distinctive look?

אבל איך הסירה המוזרה השחורה הזו בצורת בננה קיבלה את הצורה היחודית שלה?

The origins of the Venetian gondola are lost to history,

המקורות לגונדולה הונציאנית אבדו בהסטוריה,

but by the 1500s, some 10,000 gondolas transported dignitaries, merchants and goods

אבל עד המאה ה-16, כ-10,000 גונדולות העבירו מכובדים, סוחרים וסחורות

through the city's canals.

דרך תעלות העיר.

In fact, Venice teemed with many types of handmade boats,

למעשה, ונציה היתה מלאה בהרבה סוגים של סירות עבודת יד,

from utilitarian rafts to the Doge's own ostentatious gilded barge.

מרפסודות פשוטות לאסדות המפוארות מצופות הזהב של הדודג'.

Like a modern day taxi system, gondolas were leased to boatmen

כמו מערכת המוניות של ימינו, גונדולות היו מושכרות לשייטים

who made the rounds of the city's ferry stations.

שעשו סיבוב בתחנות המעבורות של העיר.

Passengers paid a fare to be carried from one side of the Grand Canal to the other,

נוסעים שילמו תעריף להילקח מצד אחד של הגראנד קנאל לאחר,

as well as to other points around the city.

כמו גם לנקודות אחרות בעיר.

But gondoliers soon developed a bad rap.

אבל גונדוליירים פיתחו במהרה מוניטין שלילי.

Historical documents describe numerous infractions involving boatmen,

מסמכים הסטוריים תיארו פשיעות רבות שערבו שייטים,

including cursing, gambling, extorting passengers --

כולל קללות, הימורים, סחיטת נוסעים --

even occasional acts of violence.

ואפילו מקרים של אלימות.

To minimize the unpredictability of canal travel,

כדי להקטין את חוסר הודאות של שימוש בתעלות,

Venetian citizens who could afford it purchased their own gondolas,

האזרחים הונציאנים שיכלו להרשות לעצמם רכשו גונדולות משלהם,

just as a celebirty might use a private car and driver today.

ממש כמו שסלבריטאים ישתמשו במכונית ונהג פרטי היום.

These wealthy Venetians hired two private gondoliers to ferry them around the city

הונציאנים העשירים שכרו שני גונדולירים פרטיים להשיט אותם ברחבי העיר

and maintain their boats.

ולתחזק את הסירות שלהם.

The gondolas soon became a status symbol, much like an expensive car,

הגונדולות הפכו במהרה לסמל סטטוס, ממש כמו מכונית יוקרה,

with custom fittings, carved and gilded ornamentation,

עם תוספות מותאמות אישית, קישוטים חרוטים ומוזהבים,

and seasonal fabrics, like silk and velvet.

ובדים יקרים, כמו משי וקטיפה.

However, the majority of gondolas seen today are black

עם זאת, רוב הגונדולות שנראות היום הן שחורות

because in 1562, Venetian authorities decreed

מפני שב 1562, הרשויות בונציה קבעו

that all but ceremonial gondolas be painted black

שכל הגונדולות חוץ מהטקסיות יצבעו בשחור

in order to avoid sinfully extravagant displays.

כדי להמנע מתצוגות חוטאות של ראוותנות.

Apparently, Venetian authorities did not believe in "pimping their rides."

מסתבר, שהרשויות הוונציאניות לא האמינו ב"לשדרג את הסירה."

Still, some wealthy Venetians chose to pay the fines

עדיין, כמה ונציאנים עשירים בחרו לשלם קנסות

in order to maintain their ornamental gondolas,

כדי לשמור על הגונדולה המקושטת שלהם,

a small price to keep up appearances.

מחיר קטן כדי לשמור על הנראות.

The distinctive look of the gondola developed over many centuries.

המראה היחודי של הגונדולה התפתח במשך מאות רבות.

Each gondola was constructed in a family boatyard called a squero.

כל גונדולה היתה מורכבת במספנה ביתית שנקראת סקוארו.

From their fathers and grandfathers, sons learned how to select and season

מאבותיהם וסביהם, בנים למדו איך לבחור וליישן

pieces of beech, cherry, elm, fir, larch, lime, mahogany, oak and walnut.

לוחות של אשור, דובדבן, בוקיצה, אשוח, לארץ', ליים, מהגוני, אלון ואגוז.

The gondola makers began with a wooden template

בוני הגונדולות התחילו עם תבנית עץ

that may have been hammered into the workshop floor generations earlier.

שהם אולי הכו בפטיש לתוך רצפת הסדנא דורות קודם לכן.

From this basic form, they attached fore and aft sterns,

מהצורה הבסיסית, הם חיברו חלקים קדמייים ואחוריים,

then formed the longitudinal planks and ribs that made up the frame

אז יצרו את הלוחות האורכיים והצלעות שיצרו את המסגרת

of a boat designed to glide through shallow, narrow canals.

של סירה שמעוצבת להחליק דרך התעלות הרדודות והצרות.

A gondola has no straight lines or edges.

לגונדולה אין קווים ישרים או קצוות.

Its familiar profile was achieved through an impressive fire and water process

הפרופיל המוכר שלה הושג דרך תהליך מרשים של אש ומים

that involved warping the boards with torches made of marsh reeds set ablaze.

שכולל עיוות הלוחות עם לפידים עשויים מעשבי ביצות שמודלקים.

However, the majority of the 500 hours that went into building a gondola

עם זאת, רוב 500 השעות שהושקעו בבניית הגונדולה

involved the final stages:

כוללות את השלבים האחרונים:

preparing surfaces and applying successive coats of waterproof varnish.

הכנת המשטחים ומריחת שכבות עוקבות של לכה אטומה למים.

The varnish was a family recipe, as closely guarded as one for risotto

הלכה היתה מתכון משפחתי, סוד שמור היטב כמו אחד לריזוטו

or a homemade sauce.

או רוטב ביתי.

Yet even with the woodwork finished, the gondola was still not complete.

ועדיין אפילו עם עבודות העץ המוגמרות, הגונדולה עדיין לא היתה מושלמת.

Specialized artisans supplied their gondola-making colleagues

ארטיזנים מומחים סיפקו לבוני הגונדולות העמיתים

with elaborate covered passenger compartments,

אזורי נוסעים מורכבים ומכוסים,

upholstery and ornaments of steel and brass.

ריפוד וקישוטים מפלדה ופליז.

Oar makers became integral partners to the gondola makers.

יצרני משוטים הפכו לשותפים אינטגרליים ליוצרי הגונדולות.

The Venetian oarlock, or fórcola, began as a simple wooden fork,

בית המשוט הוונציאני, או פורקולה, החל כמזלג עץ פשוט,

but evolved into a high-precision tool that allowed a gondolier

אבל התפתח לכלי מדוייק שמאפשר לגונדולייר

to guide the oar into many positions.

להנחות את המשוט לתנוחות מרובות.

By the late 1800s,

עד סוף המאה ה 19,

gondola makers began to make the left side of the gondola wider than the right

יצרני גונדולות התחילו ליצור את צד שמאל של הגונדולה רחב יותר מימין

as a counter balance to the force created by a single gondolier.

כדי לאזן את הכוח שנוצר על ידי הגונדולייר.

This modification allowed rowers to steer from the right side only,

השינוי הזה איפשר לחותרים לנווט מצד ימין בלבד,

and without lifting the oar from the water.

ובלי הרמת המשוט מהמים.

While these modifications improved gondola travel,

בעוד שהשינויים האלה שיפרו את השייט בגונדולה,

they were not enough to keep pace with motorized boats.

הם לא היו מספיקים לשמור על הקצב עם סירות ממונעות.

Today, only about 400 gondolas glide through the waterways of Venice,

היום, רק כ-400 גונדולות גולשות בדרכי המים של ונציה,

and each year, fewer authentic gondolas are turned out by hand.

וכל שנה, פחות גונדולות אותנטיות מיוצרות ביד.

But along the alleys, street signs contain words in Venetian dialect

אבל בסמטאות, שלטי רחוב המכילים מילים בניב ונציאני

for the locations of old boatyards, oar makers and ferry stations,

למיקומי מספנות עתיקות, יצרני משוטים ותחנות מעבורות,

imprinting the memory of the boat-building trades

משמרים את הזכרונות של מקצוע בניית הסירות

that once kept life in the most serene republic gliding along at a steady clip.

שפעם התקיימו ברפובליקה הכי רגועה והחליקו בקצב קבוע.