First person vs. Second person vs. Third person - Rebekah Bergman

תרגום: מיכל סלמן עריכה: Ido Dekkers

“I am an invisible man.”

"אני אדם בלתי נראה".

“Mrs. Dalloway said she would buy the flowers herself.”

"גברת דאלווי אמרה שהיא שהיא תקנה את הפרחים בעצמה".

“You are about to begin reading Italo Calvino's new novel.”

"אתם עומדים להתחיל בקריאת הרומן החדש של איטלו קאלווינו".

These three opening lines, from Ralph Ellison’s "Invisible Man,"

שלוש השורות הראשונות האלה, מתוך "האיש הבלתי נראה" של ראלף אליסון,

Virginia Woolf’s "Mrs. Dalloway,"

"גברת דאלווי" של וירג'יניה וולף,

and Italo Calvino’s "If on a winter’s night a traveler,"

ו"אם בלילה חורפי עובר-אורח" של איטלו קאלווינו,

each establish a different point of view.

כל אחת מהן מבססת נקודת מבט שונה.

Who is telling a story, and from what perspective,

מי מספר סיפור ומאיזה נקודת מבט,

are some of the most important choices an author makes.

הן כמה מהבחירות החשובות ביותר עבור המחבר.

Told from a different point of view, a story can transform completely.

סיפור המסופר מנקודת מבט אחרת, יכול להשתנות לחלוטין.

Take this fairytale:

קחו לדוגמה את האגדה הזו:

"Rapunzel, Rapunzel," the Prince called, "let down your hair."

"רפונזל, רפונזל,"הנסיך קרא, "שלשלי את שיערך".

Rapunzel unbraided her hair and slung it out the window.

רפונזל שחררה את שיערה ושלשלה אותו מהחלון.

The prince climbed her tresses into the tower.

הנסיך טיפס על גבי תלתליה אל תוך המגדל.

Rapunzel is typically told like this, with the narrator outside the story.

הסיפור של רפונזל מסופר כך לרוב, כשהמספר נמצא מחוץ לעלילה.

This point of view is called third person.

נקודת מבט זו מכונה גוף שלישי.

But Rapunzel can also be told by a character in the story—

אבל אפשר גם לספר את הסיפור של רפונזל על ידי דמות בסיפור -

a first person narrator.

מספר בגוף ראשון.

The tail end of Rapunzel’s locks plopped down at my feet.

קצות צמותיה של רפונזל נשמטו לרגליי.

I grabbed on and began to climb… ugh!

חטפתי אותם בידיי והתחלתי לטפס…איכס!

I couldn’t untangle myself.

לא יכולתי לשחרר את עצמי.

Strands came off all over me, sticking to my sweat.

קווצות שיער נשרו סביבי, נדבקו לזיעה שלי.

In a first person narrative, the story can change dramatically

סיפור המסופר בגוף ראשון יכול להשתנות באופן דרמטי

depending on which character is the narrator.

תלוי איזו מבין הדמויות היא המספר.

Say Rapunzel was narrating instead of the prince:

נגיד שרפונזל מספרת במקום הנסיך:

I hope he appreciates how long it takes to unbraid 25 feet of hair, I thought.

אני מקווה שהוא מעריך את הזמן שלוקח לשחרר 8 מטר של שיער, חשבתי.

OUCH! I'll be honest; I thought my scalp would stretch off of my skull.

אאוץ! אני אהיה כנה: חשבתי שהקרקפת שלי תשתחרר מהגולגולת שלי.

"Can you climb any faster?" I yelled.

"אתה יכול לטפס מהר יותר?" צעקתי.

In second person, the narrator addresses the story to the reader:

בגוף שני המספר פונה בדברים אל הקורא:

He calls your name. He wants you to let your hair down.

הוא קורא בשמך. הוא רוצה שתשחררי את השיער שלך.

You just finished braiding it, but hey– you don't get a lot of visitors.

בדיוק סיימת לקלוע צמות, אבל היי! אין לך הרבה אורחים.

Third person, first person, and second person perspectives

לכל אחת מבין נקודות המבט של גוף שלישי, גוף ראשון וגוף שני

each have unique possibilities and constraints.

יש אפשרויות ייחודיות ואילוצים.

So how do you choose a point of view for your story?

אז איך תבחרו נקודת מבט לסיפור שלכם?

Constraints aren’t necessarily a bad thing—

אילוצים אינם בהכרח דבר רע,

they can help focus a story or highlight certain elements.

הם יכולים לעזור למקד את הסיפור או להדגיש אלמנטים מסוימים.

For example,

לדוגמה,

a third person narrator is necessarily a bit removed from the characters.

מספר בגוף שלישי הוא בהכרח מעט מרוחק מהדמויות.

But that can be good for stories where a feeling of distance is important.

אבל זה יכול להיות טוב עבור סיפורים שבהם חשובה תחושת הריחוק.

A third person narrator can be either limited,

מספר בגוף שלישי יכול להיות מוגבל,

meaning they stick close to one character’s thoughts and feelings,

כלומר הם קרובים למחשבות ולרגשות של אחת הדמויות,

or they can be omniscient, able to flit between characters’ minds

או שהם יכולים להיות המספר יודע הכול, המסוגל לרחף בין מחשבותיהם של הדמויות

and give the reader more information.

ולהעניק לקורא מידע נוסף.

A first person story creates closeness between the reader and the narrator.

מספר בגוף ראשון יוצר קרבה בין הקורא לבין המספר.

It’s also restricted by the narrator’s knowledge.

כמו כן, הוא מוגבל בהתאם לידע של המספר.

This can create suspense

זה יכול ליצור מתח

as the reader finds out information along with the character.

כאשר הקורא חושף מידע במקביל לדמות.

A first person narrator doesn’t necessarily

מספר בגוף ראשון לא בהכרח

have to represent the character’s experience faithfully—

צריך לייצג את חווית הדמות באופן נאמן,

they can be delusional or dishonest.

הם יכולים להיות טרופי דעת או לא הגונים.

In Kazuo Ishiguro’s novel "The Remains of the Day,"

ברומן של קאזואו אישיגורו "שארית היום"

Stevens, an aging British butler in 1956, recounts his many years of service,

סטיבנס, משרת ראשי בריטי מזדקן בשנת 1956, מספר על שנות שירותיו הרבות,

but fails to acknowledge the flaws of the man he serves.

אך אינו מצליח להכיר בפגמים של האיש שאותו הוא משרת.

The cracks in his narrative eventually draw the reader’s attention

הסדקים בסיפורו בסופו של דבר מושכים את תשומת ליבו של הקורא

to the under-acknowledged failings of the culture and class system

לעבר הכישלונות הבלתי מוכרים של מערכת התרבות והמעמד

he inhabits.

שהיא מאפשרת.

Justin Torres’s novel, "We the Animals,"

הרומן של ג'סטין טורס, "אנחנו החיות",

begins with a plural first person narrator:

מתחיל במספר בגוף ראשון ברבים:

“We were six snatching hands, six stomping feet;

"היינו שש ידיים חוטפות, שש רגליים רוקעות;

we were brothers, boys, three little kings locked in a feud for more.”

היינו אחים, בנים, שלושה מלכים קטנים נעולים בסכסוך לעוד".

Partway through the story, the point of view shifts

במהלך הסיפור, נקודת המבט משתנה

to first person singular, from we to I, as the boys come of age

לגוף ראשון יחיד, מאנחנו לאני, ככל שהבנים מתבגרים

and one brother feels alienated from the others.

ואחד האחים חש שהוא מורחק מכל האחרים.

Second person is a less common choice.

מספר בגוף שני הוא בחירה פחות נפוצה.

It requires the writer to make the reader suspend disbelief to become another “you.”

זה דורש מהכותב להפוך את חוסר האמון המושהה של הקורא לדמות "אתה" נוספת.

Placing the reader in a character’s perspective

הצבת הקורא בנקודת מבטה של דמות

can build urgency and suspense.

עשויה ליצור דחיפות ומתח.

Sometimes, though,

אם כי לפעמים,

second person is intended to distance the narrator from their own story,

מספר בגוף שני נועד להרחיק אותו מהסיפור שלו עצמו,

rather than bring the reader closer to the story.

ולא לקרב את הקורא אל הסיפור.

In these cases,

במקרים אלה,

second person narrators refer to themselves as “you” rather than “I.”

המספרים בגוף שני מתייחסים לעצמם כ"אתה" ולא "אני".

Writers are constantly experimenting with fresh variations on point of view.

סופרים מתנסים כל הזמן עם וריאציות חדשות על נקודת מבט.

New virtual and augmented reality technologies

טכנולוגיות חדשות של מציאות וירטואלית ורבודה

may expand the possibilities for this experimentation.

עשויות להרחיב את האפשרויות להתנסויות מן הסוג הזה.

By placing people at a particular vantage point in virtual space,

על ידי הצבת אנשים בנקודת מבט מסוימת במרחב הווירטואלי,

how might we change the way we tell and experience stories?

כיצד נוכל לשנות את האופן שבו אנחנו מספרים וחווים סיפורים?