Why is Herodotus called “The Father of History”? - Mark Robinson

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Giant gold-digging ants,

נמלים ענקיות חופרות זהב,

a furious king who orders the sea to be whipped 300 times,

מלך זועם שציווה להצליף בים 300 פעמים,

and a dolphin that saves a famous poet from drowning.

ודולפין שמציל משורר מפורסם מטביעה.

These are just some of the stories from The Histories by Herodotus,

אלה רק כמה מהסיפורים מההסטוריות של הרודוטוס,

an Ancient Greek writer from the 5th century BCE.

סופר יווני עתיק מהמאה החמישית לפני הספירה.

Not all the events in the text may have happened

לא כל הארועים בטקסט אולי קרו

exactly as Herodotus reported them,

בדיוק כמו שהרודוטוס דיווח עליהם,

but this work revolutionized the way the past was recorded.

אבל העבודה הזו יצרה מהפכה בדרך בה העבר תועד.

Before Herodotus, the past was documented as a list of events

לפני הרודוטוס, העבר תועד כרשימה של ארועים

with little or no attempt to explain their causes

עם מעט או ללא נסיונות להסביר את המטרות שלהם

beyond accepting things as the will of the gods.

מעבר לקבלת הדברים כרצון האלים.

Herodotus wanted a deeper, more rational understanding,

הרודוטוס רצה הבנה יותר מעמיקה והגיונית,

so he took a new approach:

אז הוא לקח גישה חדשה:

looking at events from both sides to understand the reasons for them.

להביט בארועים משני הצדדים כדי להבין את הסיבות.

Though he was Greek, Herodotus's hometown of Halicarnassus

למרות שהוא היה יווני, עירו של הרודוטוס הליקרנסוס

was part of the Persian Empire.

היתה חלק מהאימפריה הפרסית.

He grew up during a series of wars between the powerful Persians

הוא גדל במהלך סדרה של מלחמות בין הפרסים החזקים

and the smaller Greeks,

והיוונים הקטנים יותר,

and decided to find out all he could about the subject.

והחליט לגלות כל מה שהוא יכול על הנושא.

In Herodotus's telling, the Persian Wars began in 499 BCE,

לפי סיפורי הרודוטוס, המלחמות הפרסיות התחילו ב 500 לפני הספירה,

when the Athenians assisted a rebellion by Greeks living under Persian rule.

כשהאתונאים סייעו למרד של יוונים שחיו תחת שלטון פרסי.

In 490, the Persian King, Darius, sent his army to take revenge on Athens.

ב 490, המלך הפרסי, דריוס, שלח את צבאו לנקום באתונאים.

But at the Battle of Marathon, the Athenians won an unexpected victory.

אבל בקרב מרטון, האתונאים זכו בנצחון לא צפוי.

Ten years later, the Persians returned, planning to conquer the whole of Greece

עשר שנים מאוחר יותר, הפרסים חזרו, ותכננו לכבוש את כל יוון

under the leadership of Darius's son, Xerxes.

תחת ההנהגה של בנו של דריוס, קסרקסס.

According to Herodotus, when Xerxes arrived,

לפי הרודוטוס, כשקסרקסס הגיע,

his million man army was initially opposed by a Greek force

צבאו בן המליון איש עמד תחילה בפני התנגדות על ידי כוח יווני

led by 300 Spartans at the mountain pass of Thermopylae.

שהובל על ידי 300 ספרטנים במעבר ההרים של תרמופוליס.

At great cost to the Persians,

בעלות גבוהה לפרסים,

the Spartans and their king, Leonidas, were killed.

הספרטנים ומלכם לאונידס, נהרגו.

This heroic defeat has been an inspiration to underdogs ever since.

התבוסה ההרואית הזו היתה השראה לחלשים מאז.

A few weeks later, the Greek navy tricked the Persian fleet

אחרי כמה שבועות, הצי היווני שיטה בצי הפרסי

into fighting in a narrow sea channel near Athens.

ללחימה בתעלה צרה ליד אתונה.

The Persians were defeated and Xerxes fled, never to return.

הפרסים הובסו וקסרקסס ברח לעד.

To explain how these wars broke out and why the Greeks triumphed,

כדי להסביר איך המלחמות האלו פרצו ולמה היוונים ניצחו,

Herodotus collected stories from all around the Mediterranean.

הרודוטוס אסף סיפורים מכל רחבי המזרח התיכון.

He recorded the achievements of both Greeks and non-Greeks

הוא תעד את ההשגים של היוונים והלא יוונים

before they were lost to the passage of time.

לפני שהם אבדו בזמן.

The Histories opens with the famous sentence:

ההסטוריות נפתחות עם המשפט המפורסם:

"Herodotus, of Halicarnassus, here displays his inquiries."

"הרודוטוס, מהליקרנסוס, מציג כאן את חקירותיו."

By framing the book as an “inquiry,”

על יד הפיכת הספר ל"חקירה,"

Herodotus allowed it to contain many different stories,

הרודוטוס איפשר לו להכיל הרבה סיפורים שונים,

some serious, others less so.

כמה רציניים, כמה פחות.

He recorded the internal debates of the Persian court

הוא תעד את הדיון הפנימי של חצר המלכות הפרסית

but also tales of Egyptian flying snakes

אבל גם סיפורים של נחשים מצריים מעופפים

and practical advice on how to catch a crocodile.

ועצות פרקטיות על איך ללכוד תנין.

The Greek word for this method of research is "autopsy,"

המילה היוונית לשיטה הזו של מחקר היא "אוטופסי,"

meaning "seeing for oneself."

שמשמעה "לראות בעצמך."

Herodotus was the first writer to examine the past

הרודוטוס היה הסופר הראשון שבחן את העבר

by combining the different kinds of evidence he collected:

על ידי שילוב סוגים שונים של עדויות שהוא אסף:

opsis, or eyewitness accounts,

אופסיס: עדויות,

akoe, or hearsay,

אקואה: שמועות,

and ta legomena, or tradition.

וטה לגומנה: מסורת.

He then used gnome, or reason,

ואז הוא השתמש בגנום: הגיון,

to reach conclusions about what actually happened.

כדי להגיע למסקנות בנוגע למה שקרה.

Many of the book's early readers were actually listeners.

הרבה מהקוראים הראשונים של הספרים היו למעשה מאזינים.

The Histories was originally written in 28 sections,

ההסטוריות נכתבו במקור ב 28 חלקים,

each of which took about four hours to read aloud.

כל אחד מהם לקח לקרוא בערך ארבע שעות בקול.

As the Greeks increased in influence and power,

כשהשפעת היוונים וכוחם גדלו,

Herodotus's writing and the idea of history spread across the Mediterranean.

כתבי הרודוטוס והרעיון של ההסטוריה התפשטו ברחבי המזרח התיכון.

As the first proper historian, Herodotus wasn't perfect.

כהסטוריון האמיתי הראשון, הרודוטוס לא היה מושלם.

On occasions, he favored the Greeks over the Persians

בכמה מקרים, הוא העדיף את היוונים על פני הפרסים

and was too quick to believe some of the stories that he heard,

והיה מהיר מדי להאמין לכמה מהסיפורים שהוא שמע,

which made for inaccuracies.

מה שגרם לאי דיוקים.

However, modern evidence has actually explained

עם זאת, עדויות מודרניות הסבירו

some of his apparently extreme claims.

כמה מהטענות המוגזמות שלו.

For instance, there's a species of marmot in the Himalayas

לדוגמה, יש מין של מרמוטות בהימליה

that spreads gold dust while digging.

שמפיץ אבק זהב בעודו חופר.

The ancient Persian word for marmot is quite close to the word for ant,

המילה הפרסית העתיקה למרמוטה היא די קרובה למילה נמלה,

so Herodotus may have just fallen prey to a translation error.

אז הרודוטוס אולי נפל בשגיאת תרגום.

All in all, for someone who was writing in an entirely new style,

בסך הכל, למישהו שכתב בצורה חדשה לגמרי,

Herodotus did remarkably well.

הרודוטוס הצליח מאוד.

History, right down to the present day, has always suffered from the partiality

ההסטוריה, עד היום, תמיד סבלה מדעות קדומות

and mistakes of historians.

וטעויות של הסטוריונים.

Herodotus’s method and creativity earned him the title

השיטה של הרודוטוס והיצירתיות שלו זיכו אותו בתואר

that the Roman author Cicero gave him several hundred years later:

שהסופר הרומאי סיסרו נתן לו כמה מאות שנים מאוחר יותר:

"The Father of History."

"אבי ההסטוריה."