Why is Herodotus called “The Father of History”? - Mark Robinson

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

נמלים ענקיות חופרות זהב,

מלך זועם שציווה להצליף בים 300 פעמים,

ודולפין שמציל משורר מפורסם מטביעה.

אלה רק כמה מהסיפורים מההסטוריות של הרודוטוס,

סופר יווני עתיק מהמאה החמישית לפני הספירה.

לא כל הארועים בטקסט אולי קרו

בדיוק כמו שהרודוטוס דיווח עליהם,

אבל העבודה הזו יצרה מהפכה בדרך בה העבר תועד.

לפני הרודוטוס, העבר תועד כרשימה של ארועים

עם מעט או ללא נסיונות להסביר את המטרות שלהם

מעבר לקבלת הדברים כרצון האלים.

הרודוטוס רצה הבנה יותר מעמיקה והגיונית,

אז הוא לקח גישה חדשה:

להביט בארועים משני הצדדים כדי להבין את הסיבות.

למרות שהוא היה יווני, עירו של הרודוטוס הליקרנסוס

היתה חלק מהאימפריה הפרסית.

הוא גדל במהלך סדרה של מלחמות בין הפרסים החזקים

והיוונים הקטנים יותר,

והחליט לגלות כל מה שהוא יכול על הנושא.

לפי סיפורי הרודוטוס, המלחמות הפרסיות התחילו ב 500 לפני הספירה,

כשהאתונאים סייעו למרד של יוונים שחיו תחת שלטון פרסי.

ב 490, המלך הפרסי, דריוס, שלח את צבאו לנקום באתונאים.

אבל בקרב מרטון, האתונאים זכו בנצחון לא צפוי.

עשר שנים מאוחר יותר, הפרסים חזרו, ותכננו לכבוש את כל יוון

תחת ההנהגה של בנו של דריוס, קסרקסס.

לפי הרודוטוס, כשקסרקסס הגיע,

צבאו בן המליון איש עמד תחילה בפני התנגדות על ידי כוח יווני

שהובל על ידי 300 ספרטנים במעבר ההרים של תרמופוליס.

בעלות גבוהה לפרסים,

הספרטנים ומלכם לאונידס, נהרגו.

התבוסה ההרואית הזו היתה השראה לחלשים מאז.

אחרי כמה שבועות, הצי היווני שיטה בצי הפרסי

ללחימה בתעלה צרה ליד אתונה.

הפרסים הובסו וקסרקסס ברח לעד.

כדי להסביר איך המלחמות האלו פרצו ולמה היוונים ניצחו,

הרודוטוס אסף סיפורים מכל רחבי המזרח התיכון.

הוא תעד את ההשגים של היוונים והלא יוונים

לפני שהם אבדו בזמן.

ההסטוריות נפתחות עם המשפט המפורסם:

"הרודוטוס, מהליקרנסוס, מציג כאן את חקירותיו."

על יד הפיכת הספר ל"חקירה,"

הרודוטוס איפשר לו להכיל הרבה סיפורים שונים,

כמה רציניים, כמה פחות.

הוא תעד את הדיון הפנימי של חצר המלכות הפרסית

אבל גם סיפורים של נחשים מצריים מעופפים

ועצות פרקטיות על איך ללכוד תנין.

המילה היוונית לשיטה הזו של מחקר היא "אוטופסי,"

שמשמעה "לראות בעצמך."

הרודוטוס היה הסופר הראשון שבחן את העבר

על ידי שילוב סוגים שונים של עדויות שהוא אסף:

אופסיס: עדויות,

אקואה: שמועות,

וטה לגומנה: מסורת.

ואז הוא השתמש בגנום: הגיון,

כדי להגיע למסקנות בנוגע למה שקרה.

הרבה מהקוראים הראשונים של הספרים היו למעשה מאזינים.

ההסטוריות נכתבו במקור ב 28 חלקים,

כל אחד מהם לקח לקרוא בערך ארבע שעות בקול.

כשהשפעת היוונים וכוחם גדלו,

כתבי הרודוטוס והרעיון של ההסטוריה התפשטו ברחבי המזרח התיכון.

כהסטוריון האמיתי הראשון, הרודוטוס לא היה מושלם.

בכמה מקרים, הוא העדיף את היוונים על פני הפרסים

והיה מהיר מדי להאמין לכמה מהסיפורים שהוא שמע,

מה שגרם לאי דיוקים.

עם זאת, עדויות מודרניות הסבירו

כמה מהטענות המוגזמות שלו.

לדוגמה, יש מין של מרמוטות בהימליה

שמפיץ אבק זהב בעודו חופר.

המילה הפרסית העתיקה למרמוטה היא די קרובה למילה נמלה,

אז הרודוטוס אולי נפל בשגיאת תרגום.

בסך הכל, למישהו שכתב בצורה חדשה לגמרי,

הרודוטוס הצליח מאוד.

ההסטוריה, עד היום, תמיד סבלה מדעות קדומות

וטעויות של הסטוריונים.

השיטה של הרודוטוס והיצירתיות שלו זיכו אותו בתואר

שהסופר הרומאי סיסרו נתן לו כמה מאות שנים מאוחר יותר:

"אבי ההסטוריה."