The ballet that incited a riot - Iseult Gillespie

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

We typically think of ballet as harmonious, graceful and polished–

אנחנו בדרך כלל חושבים על בלט כמשהו הרמוני, מלא חן ומהוקצע --

hardly features that would trigger a riot.

ממש לא משהו שיכול לעורר מהומה.

But at the first performance of Igor Stravinsky’s "The Rite of Spring,"

אבל בהופעה הראשונה של "ביכורי האביב" של איגור סטרבינסקי,

audience members were so outraged that they drowned out the orchestra.

הקהל כל כך זעם שהם הטביעו את התזמורת.

Accounts of the event include people hurling objects at the stage,

תיעודים של הארוע כוללים אנשים שהשליכו עצמים על הבמה,

challenging each other to fights, and getting arrested–

אתגרו אחד את השני להלחם, ונעצרו --

all on what started as a sophisticated night at the ballet.

הכל על מה שהתחיל כלילה מתוחכם בבלט.

First performed in May 1913

הוא בוצע לראשונה במאי 1913

at the Théâtre des Champs-Elysées in Paris,

בתאטרון שאנז אליזה בפריז,

"The Rite of Spring" is set in prehistoric times.

"פולחן האביב" ממוקם בזמנים הפרה היסטוריים.

The narrative follows an ancient Pagan community

הנרטיב עוקב אחרי קהילה פגאנית עתיקה

worshipping the Earth and preparing for the sacrifice of a woman

שהעריצו את כדור הארץ והתכוננו להקרבת אישה

intended to bring about the change of seasons.

שמיועדת להביא שינוי בעונות.

But the ballet is much more concerned with the violent relationship

אבל הבלט עוסק הרבה יותר ביחסים האלימים

between humans, nature, and culture

בין אנשים, הטבע והתרבות

than with character or plot.

מאשר בדמות או בעלילה.

These themes manifest in a truly upsetting production

הנושאים האלה מתגשמים בהפקה ממש מטרידה

which combines harsh music, jerky dancing, and uncanny staging.

שמשלבת מוזיקה חזקה, ריקוד קופצני, ובימוי מוזר.

It opens with dancers awakening to a solo bassoon,

הוא נפתח עם רקדנים שמתעוררים לסולו בסון,

playing in an eerily high register.

מנגן בסולם גבוה משונה.

This gives way to discordant strings, punctured by unexpected pauses

הוא מפנה מקום למיתרים צורמים, שנקטעים על ידי הפסקות לא צפויות

while the dancers twitch to the music.

בעוד הרקדנים מתעוותים לצלילי המוזיקה.

These frightening figures enact the ballet’s brutal premise,

הדמויות המפחידות האלו מבצעות את ההנחה הברוטלית של הבלט,

which set audiences on edge

שמשאירה את הקהל דרוך

and shattered the conventions of classical music.

ומנפצת את המוסכמות של מוזיקה קלאסית.

In these ways and many more,

בדרכים אלו ורבות אחרות,

"The Rite of Spring" challenged the orchestral traditions

"פולחן האביב" איתגר את המסורות התזמורתיות

of the 19th century.

של המאה ה 19.

Composed on the cusp of both the first World War

הוא הולחן על סיפה של מלחמת העולם הראשונה

and the Russian revolution,

והמהפכה הרוסית,

"The Rite of Spring" seethes with urgency.

"פולחן האביב" סוער מדחיפות.

This tension is reflected in various formal experiments,

המתח הזה משתקף במגוון ניסיונות צורניים,

including innovative uses of syncopation, or irregular rhythm;

כולל שימושים חדשניים בסינקופה, או קצבים לא רגילים;

atonality or the lack of a single key,

אטונליות או חוסר מפתח יחיד,

and the presence of multiple time signatures.

והנוכחות של חותמות זמן מרובות,

Alongside these strikingly modern features,

יחד עם התכונות המודרניות האלו,

Stravinsky spliced in aspects of Russian folk music–

סטרבינסקי שילב פנימה פנים של מוזיקת עם רוסית --

a combination that deliberately disrupted

שילוב שמפריע במכוון

the expectations of his sophisticated, urban audience.

לציפיות של הקהל האורבני המתוחכם שלו.

This wasn’t Stravinsky’s first use of folk music.

זה לא היה השימוש הראשון של סטרבינסקי במוזיקת עם.

Born in a small town outside of St. Petersburg in 1882,

הוא נולד בעיירה קטנה מחוץ לסט. פטרסבורג ב 1882,

Stravinsky’s reputation was cemented with the lush ballet "The Firebird."

המוניטין של סטרבינסקי התקבע עם הבלט המפואר "ציפור האש."

Based on a Russian fairytale,

בהתבסס על אגדה רוסית,

this production was steeped in Stravinsky’s fascination

ההפקה הזו היתה שופעת בקסם של סטרבינסקי

with folk culture.

מתרבות עם.

But he plotted a wilder project in "The Rite of Spring,"

אבל הוא תכנן פרוייקט פרוע יותר ב"פולחן האביב,"

pushing folk and musical boundaries to draw out the rawness of pagan ritual.

דוחף גבולות עממיים ומוזיקליים כדי להוציא את הגולמיות של הטכס הפגאני.

Stravinsky brought this reverie to life

סטרבינסקי הביא הזיות לחיים

in collaboration with artist Nicholas Roerich.

בשיתוף פעולה עם האמן ניקולאס רוריך.

Roerich was obsessed with prehistoric times.

לרוריך היתה אובססיה לזמנים פרהיסטוריים.

He had published essays about human sacrifice

הוא פרסם מאמרים על קורבן אנושי

and worked on excavations of Slavic tombs

ועבד על חפירות של קברים סלאביים

in addition to set and costume design.

בנוסף לעיצוב הסט והתחפושות.

For "The Rite of Spring," he drew from Russian medieval art

עבור "פולחן האביב," הוא לקח מהאמנות הרוסית מימי הביניים

and peasant garments to create costumes that hung awkwardly

ובגדי איכרים כדי ליצור תחפושות שניתלו באופן מוזר

on the dancers’ bodies.

על גוף הרקדנים.

Roerich set them against vivid backdrops of primeval nature;

רוריך הציב את כולם מול רגעים ססגוניים של טבע פראי;

full of jagged rocks, looming trees and nightmarish colors.

מלא בסלעים משוננים, שתלויים מעל עצים וצבעים מחלומות בלהה.

Along with its dazzling sets and searing score,

יחד עם הסטים המהממים והמוזיקה החורכת,

the original choreography for "The Rite of Spring"

הכוראוגרפיה המקורית ל"פולחן האביב"

was highly provocative.

היתה מאוד פרובוקטיבית.

This was the doing of legendary dancer Vaslav Nijinsky,

זה היה מעשיו של הרקדן האגדי ווסלאב ניג'ינסקי,

who developed dances to rethink “the roots of movement itself.”

שפיתח ריקודים כדי לדמיין מחדש "את השורשים של התנועה עצמה."

Although Stravinsky later expressed frustration

למרות שסטרבינסקי מאוחר יותר הביע תסכול

with Nijinsky’s demanding rehearsals

מהחזרות הדרשניות של ניג'ינסקי

and single-minded interpretations of the music,

והפרושים הנחרצים של המוזיקה,

his choreography proved as pioneering as Stravinsky’s composition.

הכוראוגרפיה שלו הוכחה כפורצת דרך כמו הקומפוזיציה של סטרבינסקי.

He contorted traditional ballet–

הוא עיוות את הבלט המסורתי --

to both the awe and horror of his audience,

ליראתו, כמו גם לחרדתו, של הקהל,

many of whom expected the refinement and romance of the genre.

שרבים מהם ציפו לעידון ולרומנטיות מהג'אנר.

The dancing in "The Rite of Spring" is agitated and uneven,

הריקוד ב"פולחן האביב" עצבני ולא שווה,

with performers cowering, writhing and leaping about as if possessed.

עם מבצעים מתכווצים מפחד, קומלים וקופצים כאילו הם אחוזי דיבוק.

Often, the dancers are not one with the music

פעמים רבות, הרקדנים אינם מסונכרנים עם המוזיקה

but rather seem to struggle against it.

אלא נראים כמי שנאבקים איתה.

Nijinsky instructed them to turn their toes inwards

ניג'ינסקי הורה להם להפנות את אצבעותיהם פנימה

and land heavily after jumps, often off the beat.

ולנחות בכבדות אחרי הקפיצות, הרבה פעמים לא לפי הקצב.

For the final, frenzied scene,

לסצנה האחרונה אחוזת הטירוף,

a woman dances herself to death to loud bangs and jarring strings.

אישה רוקדת את עצמה למוות למהלומות חזקות ומיתרים פעורים.

The ballet ends abruptly on a harsh, haunting chord.

הבלט מסתיים בפתאומיות על אקורד חד ורודף.

Today, "The Rite of Spring"

היום, "פולחן האביב"

remains as chilling as its controversial debut,

נותר מצמרר כמו ההתחלה השנויה במחלוקת שלו,

but the shockwaves of the original work continue to resound and inspire.

אבל גלי ההלם של העבודה המקורית המשיכו להדהד ולתת השראה.

You can hear Stravinsky’s influence in modern jazz’s dueling rhythms,

אתם יכולים לשמוע את ההשפעה של סטרבינסקי במקצבים מודרניים בג'אז,

folky classical music, and even film scores for horror movies,

מוזיקת עמים קלאסית, ואפילו מוזיקה בסרטי אימה,

which still illicit a riotous audience response.

שעדיין מעוררת תגובה פרועה בקהל.