The myth of the Sampo— an infinite source of fortune and greed - Hanna-Ilona Härmävaara

תרגום: עריכה: Ido Dekkers

After a savage seafaring skirmish

אחרי התכתשות קשה בים

and eight long days of being battered by waves,

ושמונה ימים של הכאות מהגלים,

Väinämöinen— a powerful bard and sage as old as the world itself—

ואינמויינן -- משורר חזק ומלומד זקן כמו העולם עצמו --

washed up on the shores of distant Pohjola.

נשטף לחוף של של פוהג'ולה הרחוקה.

Unlike his home Kalevala, Pohjola was a dark and frozen land,

בניגוד לביתו קלוולה, פוהג’ולה היה אי חשוך וקפוא,

ruled by Louhi, “the gap-tooth hag of the North."

שנשלט על ידי לווהי, ‘המכשפה בעלת הרווח בשיניים של הצפון.’

The cunning witch nursed Väinämöinen back to health

המכשפה התחמנית טיפלה בבוואינמונן עד שהבריא

but demanded a reward for returning him home.

אבל דרשה פרס על החזרתו לביתו.

Not content with mere gold or silver,

לא מסופקת רק בזהב או כסף,

לואהי רצתה מה שעדיין לא היה קיים -- את הסמפו.

Louhi wanted what did not yet exist— the Sampo.

To be forged from “the tips of white-swan feathers," “the milk of greatest virtue,"

שיחושל מ“קצה נוצות של ברבור לבן,” “חלב המעלה הגבוהה ביותר,”

“a single grain of barley," and “the finest wool of lambskins,"

“גרגר בודד של שעורה,” ו“הצמר הטוב ביותר של גדיים,”

this artifact was said to be an endless font of wealth.

נאמר שהפריט הוא מזרקה אין סופית של עושר.

But Väinämöinen knew that only Seppo Ilmarinen,

אבל וואינמונן ידע שרק ספו אילמרינן,

the Eternal Hammerer who forged the sky-dome itself,

הנפח השמימי שחישל את כיפת השמים עצמה,

could craft such an object.

יכל לחשל כזה עצם.

So he convinced Louhi to send him home and fetch the smith.

אז הוא שכנע את לאוהי לשלוח אותו הביתה ולהביא את הנפח.

Though the journey was far from easy, the bard finally made it back to Kalevala.

למרות שהמסע היה רחוק מקל, המשורר הגיע לבסוף לקלוולה.

But Ilmarinen refused to go to the gloomy North— a land of witches and man-eaters.

אבל אילמרינן סרב ללכת לצפון העגום -- ארץ של מכשפות ואוכלי אדם.

But keeping true to his word,

אבל כמי שעומד במילתו,

Väinämöinen tricked Ilmarinen into climbing a giant tree,

וואינמונן רימה את אילמרינן לטפס על עץ ענק,

before summoning a mighty storm to carry the smith all the way to Pohjola.

לפני שזימן סערה עצומה לשאת את הנפח כל הדרך לפוהג’ולה.

Ilmarinen was well received in the North.

אילמרינן התקבל בברכה בצפון.

Louhi lavished her guest with extravagant hospitality

לאהוי הרעיפה על האורח שלה הכנסת אורחים ראוותנית

and promised him the hand of her beautiful daughter—

והבטיחה לו את ידה של ביתה היפיפיה --

if he could craft what she wished.

אם יוכל ליצור את משאלתה.

When she finally asked if Ilmarinen was capable of forging the Sampo,

כשהיא שאלה לבסוף אם אילמרינן יוכל לחשל את סמפו,

the powerful smith declared he could indeed accomplish the task.

הנפח החזק הכריז שיוכל באמת לעמוד במשימה.

But try as he might to bend the forge to his will,

אבל כמה שניסה לכופף את הכבשן לרצונו,

האש רק יצרה פריטים אחרים --

its fires only produced other artifacts—

beautiful in appearance but ill-mannered in nature.

יפיפיים למראה אבל מרושעים מטבעם.

An elegant crossbow that thirsted for blood

קשת אלגנטית שהיתה צמאה לדם

and a gleaming plow that ruined cultivated fields among others.

ומחרשה נוצצת שהרסה שדות מטופלים בין הדברים.

Finally, Ilmarinen summoned the winds themselves to work the bellows,

לבסוף, אילמרינן זימן את הרוחות עצמן לעבוד על המפוחים,

and in three days time he pulled the Sampo,

ותוך שלושה ימים הוא הוציא את הסמפו,

with its lid of many colors from the forge’s flames.

עם המכסה שלו בצבעים רבים מהלהבות של הכבשן.

On its sides the smith carefully crafted a grain mill, a salt mill,

על צידו הנפח יצר מטחנת גרעינים, מטחנת מלח,

and a money mill.

ודפוס כסף.

Louhi was so delighted with the object’s limitless productive power

לואהי היתה כל כל שמחה עם הכוחות היצרניים האין סופיים של העצם

that she ran off to lock her treasure inside a mountain.

שהיא רצה לנעול את האוצר בתוך הר.

But when Ilmarinen tried to claim his prize,

אבל כשאלימרינן ניסה לקבל את הפרס שלו,

the promised maiden refused to marry him, and the smith had to return home alone.

הנערה המובטחת סירבה להנשא לו, והנפח היה חייב לחזור הביתה לבדו.

Years passed, and while Pohjola prospered,

שנים עברו, ובעוד פוהג'ולה שגשגה,

Ilmarinen and Väinämöinen were without wives or great wealth.

אילמרינן וווינמונן היו ללא נשים ועושר.

Bitter about this injustice, the bard proposed a quest to retrieve the Sampo,

מרירים מחוסר הצדק, המשורר הציע מסע להחזיר את הסמפו,

and the two sailed north with the help of Lemminkäinen—

והשניים הפליגו לצפון עם עזרתו של למינקאינן --

a beautiful young man with a history of starting trouble.

איש צעיר ויפיפה עם הסטוריה של התחלת צרות.

Upon arrival, Väinämöinen requested half the Sampo’s profits as compensation—

עם הגעתם, וויאמונן ביקש חצי מהרווחים של הסמפו כפיצוי --

or they’d take the artifact by force.

או שהם יקחו את הפריט בכוח.

Outraged at this request, Louhi summoned her forces to fight the heroes.

זועמת על הבקשה, לאהי זימנה את כוחותיה להלחם בגיבורים.

But as her army readied for war, the bard played his magic harp, Kantele,

אבל כשצבאה התכונן למלחמה, המשורר הפעיל את הנבל הקסום שלו, קנתלה,

entrancing all who heard it and sending Pohjola into a deep slumber.

והכניס לטרנס את כל מי ששמע אותו ושלח את כל פהג’ולה לתרדמה.

Unimpeded, the three men took the Sampo and quietly made their escape.

ללא הפרעה, שלושת הגברים לקחו את הסמפו וברחו במהירות.

Lemminkäinen was ecstatic at their success,

למינקאינן היה נלהב מההצלחה שלהם,

and demanded that Väinämöinen sing of their triumph.

ותבע שוואינמונן ישיר על הצלחתם.

The bard refused, knowing the dangers of celebrating too early.

המשורר סרב, בידיעה על הסכנות של חגיגה מוקדמת מדי.

But after three days of traveling, Lemminkäinen’s excitement overwhelmed him,

אבל אחרי שלושה ימי מסע, ההתלהבות של למינקאינן השתלטה עליו,

and he recklessly broke out in song.

והוא פצח בשירה באופן לא אחראי.

His awful singing voice woke a nearby crane,

קול השירה הנוראי שלו עורר עגור סמוך,

whose screeching cries roused the Pohjolan horde.

שהצווחות הצורמניות שלו עוררו את הצבא הפהוג’ולי.

The army made chase.

הצבא יצא במרדף.

As their warship closed in, Väinämöinen raised a rock to breach their hull.

כשספינות המלחמה שלהם התקרבו, וואימונן הרים סלע כדי לבקע את גוף הספינה שלהם.

Undeterred, Louhi transformed into a giant eagle,

לא נרתעים, לוהי הפכה לעיט עצום,

carrying her army on her back as they attacked the heroes’ vessel.

ונשאה את צבאה על גבה כשהם תקפו את ספינתם של הגיבורים.

She managed to grab the Sampo in her claw,

היא הצליחה ללכוד את הסמפו בטפריה,

but just as quickly, it dropped into the sea, shattering into pieces

אבל באותה מהירות, היא הפילה אותו לים, וניפצה אותו לרסיסים

and sinking deep beyond her talon’s reach.

והטביעה אותו מעבר לתפיסתם של הטפרים שלה.

Buried on the ocean floor,

קבורים עמוק בקרקעית האוקיינוס,

the remnants of this powerful device remain in the realm of Ahti, god of water—

שאריות העצם החזק נשארים בממלכתו של אהתי, אל המים --

where they grind salt for the seas to this very day.

שם הם טוחנים מלח לימים עד היום.