Titan of terror: the dark imagination of H.P. Lovecraft - Silvia Moreno-García

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

Arcane books of forbidden lore,

ספרים מיושנים של תהילה אסורה,

disturbing secrets in the family bloodline,

סודות מטרידים בקו הדם של המשפחה,

and terrors so unspeakable the very thought of them might drive you mad.

וטרור כל כך נוראי שרק המחשבה עליו יכולה לשגע אתכם.

By now, these have become standard elements in many modern horror stories.

כיום, אלה הפכו לאלמנטים סטנדרטיים בהרבה סיפורי אימה מודרניים.

But they were largely popularized by a single author–

אבל הם קיבלו פופולריות בעיקר בגלל סופר יחיד --

one whose name has become an adjective

אחד ששמו הפך לשם פועל

for the particular type of terror he inspired.

לסוג המסויים של טרור שהוא השרה.

Born in Providence, Rhode Island in 1890,

הוא נולד בפרובידנס, רוד איילנד ב 1890,

Howard Phillips Lovecraft grew up admiring the Gothic horror stories

האוורד פיליפס לאבקראפט גדל בהערצת סיפורי אימה גותיים

written by Edgar Allan Poe and Robert Chambers.

שנכתבו על ידי אדגר אלן פו ורוברט צ'יימברס.

But by the time he began writing in 1917,

אבל עד שהוא התחיל לכתוב ב 1917,

World War I had cast a long shadow over the arts.

מלחמת העולם הראשונה השליכה צל ארוך על האמנות.

People had seen real horrors,

אנשים ראו אימות אמיתיות,

and were no longer frightened of fantastical folklore.

ולא פחדו יותר מפולקלור פנטזיונרי.

Lovecraft sought to invent a new kind of terror,

לאבקראפט רצה להמציא סוג חדש של טרור,

one that responded to the rapid scientific progress of his era.

אחד שיגיב להתהליך המדעי המהיר של העידן שלו.

His stories often used scientific elements to lend eerie plausibility.

הסיפורים שלו הרבה פעמים השתמשו באלמנטים מדעיים כדי לתת אפשרות מפחידה.

In "The Colour out of Space,"

ב "הצבע מחוץ לחלל,"

a strange meteorite falls near a farmhouse,

מטאוריט מוזר נופל ליד בית חווה,

mutating the farm into a nightmarish hellscape.

והפוך את החווה לאזור גהנום מחלומות בלהה.

Others incorporated scientific methodology into their form.

אחרים שילבו שיטות מדעיות בפורמט שלהם.

"At the Mountains of Madness" is written as a report of an Antarctic expedition

"בהרי השיגעון" נכתב כדיווח של משלחת אנטארקטית

that unearths things better left undiscovered.

שמגלה דברים שכדאי לא להתעסק איתם.

In others, mathematics themselves become a source of horror,

באחרים, המתמטיקה עצמה הופכת למקור לטרור,

as impossible geometric configurations

כקונפוגורציות גאומטריות בלתי אפשריות

wreak havoc on the minds of any who behold them.

שהורסות את המוח של אלה שרואים אותן.

Like then-recent discoveries of subatomic particles or X-rays,

כמו גילויים שאז היו עדכניים על חלקיקים תת אטומיים או קרני רנטגן,

the forces in Lovecraft’s fiction were powerful,

הכוחות בפיקציה של לאבקראפט היו חזקים,

yet often invisible and indescribable.

ועדיין הרבה פעמים בלתי נראים ובלתי ניתנים לתיאור.

Rather than recognizable monsters, graphic violence, or startling shocks,

במקום מפלצות מוכרות, אלימות גרפית, או שוקים מבהילים,

the terror of “Lovecraftian” horror lies in what’s not directly portrayed–

הטרור של אימה "לאבקראפטית" נמצא במה שלא מתואר ישירות --

but left instead to the dark depths of our imagination.

אלא נשאר במקום למעמקים החשוכים של הדמיון שלנו.

Lovecraft’s dozens of short stories, novellas, and poems

עשרות הסיפורים הקצרים של לאבקראפט, הספרים, והפואמות

often take place in the same fictional continuity,

הרבה פעמים מתרחשים באותה המשכיות דמיונית,

with recurring characters, locations, and mythologies.

עם דמויות חוזרות, מיקומים, ומיתולוגיות.

At first glance,

במבט ראשון,

they appear to be set within Lovecraft’s contemporary New England.

נראה שהם ממוקמים בניו אינגלנד העכשווית של לאבקראפט.

But beneath the surface of this seemingly similar reality lie dark masters,

אבל תחת פני השטח של המציאות שנראית דומה נמצאים מאסטרים חשוכים,

for whom Earth’s inhabitants are mere playthings.

עבורם תושבי כדור הארץ הם רק כלי משחק.

More like primordial forces than mere deities,

יותר כמו כוחות קדמוניים מאשר אלים,

Lovecraft’s Great Old Ones lurk at the corners of our reality.

הזקנים הגדולים של לאבקראפט אורבים בפינות המציאות.

Beings such as Yog-Sothoth,

יצורים כמו יוג-סות'וס,

“who froths as primal slime in nuclear chaos

"שמקציף סליים קדמוני בכאוס גרעיני

beyond the nethermost outposts of space and time.”

מעבר למאחזים הכי רחוקים של זמן וחלל."

Or the blind, idiot god Azathoth,

או האל העיוור האידיוט אזתות',

whose destructive impulses are stalled only by

שהאימפולסים ההרסניים שלו נעצרים רק על ידי

the “maddening beating of vile drums

"ההלמות המטורפת של תופים זדוניים

and the thin monotonous whine of accursed flutes.”

והשריקה המונוטונות הדקה של חלילים מקוללים."

These beings exist beyond our conceptions of reality,

היצורים האלה קיימים מעבר לתפישת המציאות שלנו,

their true forms as inscrutable as their motives.

הצורה האמיתית שלהם בלתי מובנת כמו הכוונות שלהם.

Lovecraft’s protagonists–

הפרוטגוניסטים של לאבקראפט --

often researchers, anthropologists, or antiquarians–

הרבה פעמים חוקרים, אנתרופולוגים, או אספני עתיקות --

stumble onto hints of their existence.

נתקלים ברמזים לקיום שלהם.

But even these indirect glimpses are enough to drive them insane.

אבל אפילו המבטים הלא ישירים האלה מספיקים כדי לשגע אותם.

And if they survive,

ואם הם שורדים,

the reader is left with no feeling of triumph, only cosmic indifference–

הקורא נשאר ללא הרגשת ניצחון, רק חוסר אכפתיות קוסמי --

the terrible sense that we are but insignificant specks

התחושה הנוראה שאנחנו פתיתים נטולי חשיבות

at the mercy of unfathomable forces.

נתונים לחסות כוחות בלתי ניתנים להבנה.

But perhaps the greatest power these creatures had

אבל אולי הכוח הכי גדול שיש ליצורים האלו

was their appeal to Lovecraft’s contemporaries.

היה המשיכה שלהם לבני זמנו של לאבקראפט.

During his lifetime,

במהלך חייו,

Lovecraft corresponded with other writers,

לאבקראפט התכתב עם כותבים אחרים,

encouraging them to employ elements and characters from his stories in their own.

מעודד אותם להשתמש באלמנטים ודמויות מהסיפורים שלו בשלהם.

References to Lovecraftian gods or arcane tomes

התייחסויות לאלים של לאבקראפט או ספרים עבי כרס מסתוריים

can be found in many stories by his pen pals,

יכולים להמצא בהרבה סיפורים על ידי חבריו לעט,

such as Robert E. Howard and Robert Bloch.

כמו רוברט אי האוורד ורוברט בלוך.

Today, this shared universe is called the Cthulhu Mythos,

היום, היקום המשותף שלו נקרא מיתוס קתולהו,

named after Lovecraft’s infamous blend of dragon and octopus.

על שמו של הערוב הידוע לשמצה של לאבקראפט בין דרקון ותמנון.

Unfortunately,

למרבה הצער,

Lovecraft’s fear of the unknown found a less savory expression

הפחד של לאבקראפט מהלא ידוע מצא ביטוי פחות נעים

in his personal views.

בדעות האישיות שלו.

The author held strong racist views,

הסופר החזיק דעות גזעניות חזקות,

and some of his works include crude stereotypes and slurs.

וכמה מהעבודות שלו כללו סטראוטיפים גסים והכפשות.

But the rich world he created would outlive his personal prejudices.

אבל העולם העשיר שיצר יחיה אחרי הדעות הקדומות שלו.

And after Lovecraft’s death,

ואחרי מותו של לאבקראפט,

the Cthulhu Mythos was adopted by a wide variety of authors,

מיתוס קטולהו אומץ על ידי מגוון רחב של סופרים,

often reimagining them from diverse perspectives

שפעמים רבות מדמיינים אותם ממגוון נקודות מבט

that transcend the author’s prejudices.

שמתעלות על הדעות הקדומות של הסופר.

Despite his literary legacy,

למרות המסורת הספרותית שלו,

Lovecraft was never able to find financial success.

לאבקראפט מעולם לא הצליח להגיע להצלחה פיננסית.

He died unknown and penniless at the age of 46–

הוא מת לא ידוע וחסר פרוטה בגיל 46 --

a victim of the universe’s cosmic indifference.

קורבן לחוסר האכפתיות הקוסמי של היקום.

But his work has inspired numerous short stories, novels,

אבל עבודתו נתנה השראה לאין ספור סיפורים קצרים, ספרים,

tabletop games, and cultural icons.

משחקי שולחן, ואיקונים תרבותיים.

And as long as humans feel a sense of dread about our unknown future,

וכל עוד האנשים מרגישים תחושה של פחד בנוגע לעתיד הלא ידוע שלנו,

Lovecraftian horror will have a place in the darkest corners of our imagination.

לאימה של לאבקראפט יהיה מקום בפינות החשוכות ביותר של הדמיון שלנו.