Jeffrey Brown: How we cut youth violence in Boston by 79 percent | TED

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Orr Schlesinger

I've learned some of my most important life lessons

למדתי כמה משעורי החיים הכי חשובים שלי

from drug dealers

מסוחרי סמים

and gang members

וחברי כנופיות

and prostitutes,

ופרוצות,

and I've had some of my most profound theological conversations

והיו לי כמה מהשיחות התאולוגיות הכי עמוקות

not in the hallowed halls of a seminary

לא בחללים של הכנסיה

but on a street corner

אלא בפינות הרחובות

on a Friday night, at 1 a.m.

ביום שישי בלילה, בשעה אחת.

That's a little unusual, since I am a Baptist minister, seminary-trained,

זה מעט לא שגרתי, מאחר ואני כומר בפטיסטי, שהוכשר בסמינר,

and pastored a church for over 20 years,

והייתי כומר של כנסיה יותר מ 20 שנה,

but it's true.

אבל זה נכון.

It came as a part of my participation

זה הפך לחלק מההשתתפות שלי

in a public safety crime reduction strategy

באסטרטגיית בטיחות הציבור והפחתת הפשע

that saw a 79 percent reduction in violent crime

שראתה ירידה של 79 אחוז בפשעים אלימים

over an eight-year period in a major city.

במהלך תקופה של שמונה שנים בעיר מרכזית.

But I didn't start out wanting to be

אבל לא התחלתי בלרצות להיות

a part of somebody's crime reduction strategy.

חלק מאסטרטגיית הפחתת הפשע של מישהו.

I was 25, had my first church.

הייתי בן 25, הייתה לי הכנסיה הראשונה שלי.

If you would have asked me what my ambition was,

אם הייתם שואלים אותי מה השאיפות שלי,

I would have told you I wanted to be a megachurch pastor.

הייתי אומר לכם, רציתי ליהות כומר של מגה כנסיה.

I wanted a 15-, 20,000-member church.

רציתי כנסיה של 15 עד 20,000 אנשים.

I wanted my own television ministry.

רציתי כנסיית טלוויזיה משלי.

I wanted my own clothing line.

רציתי קו בגדים משלי.

(Laughter)

(צחוק)

I wanted to be your long distance carrier.

רציתי להיות נושא למרחקים ארוכים.

You know, the whole nine yards.

אתם יודעים, כל הדברים.

(Laughter)

(צחוק)

After about a year of pastoring,

אחרי בערך שנה של כמורה,

my membership went up about 20 members.

הקהילה שלי גדלה בערך ב 20 חברים.

So megachurchdom was way down the road.

אז מגה כנסיה היתה הרחק במורד הדרך.

But seriously, if you'd have said, "What is your ambition?"

אבל ברצינות, אם הייתם אומרים, "מה השאיפה שלכם?"

I would have said just to be a good pastor,

הייתי אומר פשוט להיות כומר טוב,

to be able to be with people through all the passages of life,

להיות מסוגל להיות עם אנשים דרך כל האתגרים בחיים,

to preach messages that would have an everyday meaning for folks,

כדי להטיף מסרים שיהיו להם משמעות יום יומית לאנשים,

and in the African-American tradition,

ובמסורת האפרו אמריקאית,

to be able to represent the community that I serve.

להיות מסוגל לייצג את הקהילה שאני משרת.

But there was something else that was happening in my city

אבל היה משהו נוסף שהתרחש בעיר שלי

and in the entire metro area,

ובכל האזור העירוני,

and in most metro areas in the United States,

וברוב האזורים העירוניים בארצות הברית,

and that was the homicide rate started to rise precipitously.

וזה היה שיעור הרציחות שהתחיל לעלות באיטיות.

And there were young people who were killing each other

והיו אנשים צעירים שהרגו אחד את השני

for reasons that I thought were very trivial,

מסיבות שחשבתי שהיו טריוויאליות,

like bumping into someone in a high school hallway,

כמו להיתקל במישהו במסדרון של התיכון,

and then after school, shooting the person.

ואז אחרי בית הספר, יורים באדם הזה.

Someone with the wrong color shirt on,

מישהו עם חולצה בצבע לא נכון,

on the wrong street corner at the wrong time.

בפינת הרחוב הלא נכונה בזמן הלא נכון.

And something needed to be done about that.

ומשהו היה צריך להעשות בנושא.

It got to the point where it started to change the character of the city.

זה הגיע לנקודה בה זה שינה את האופי של העיר.

You could go to any housing project,

הייתם יכולים ללכת לכל פרוייקט דיור,

for example, like the one that was down the street from my church,

לדוגמה, כמו זה שהיה במורד הרחוב מהכנסיה שלי,

and you would walk in, and it would be like a ghost town,

והייתם נכנסים, וזה היה כמו עיר רפאים,

because the parents wouldn't allow their kids to come out and play,

מפני שההורים לא היו מאפשרים לילדים לצאת ולשחק,

even in the summertime, because of the violence.

אפילו בקיץ, בגלל האלימות.

You would listen in the neighborhoods on any given night,

הייתם מקשיבים בשכונות בכל לילה נתון,

and to the untrained ear, it sounded like fireworks,

ולאוזן הלא מיומנת, זה נשמע כמו זיקוקים,

but it was gunfire.

אבל זה היה יריות.

You'd hear it almost every night, when you were cooking dinner,

היתם שומעים את זה כמעט כל לילה, כשהייתם מבשלים ארוחת ערב,

telling your child a bedtime story, or just watching TV.

הייתם מספרים לילד סיפור לפני השינה, או סתם רואים טלוויזיה.

And you can go to any emergency room at any hospital,

והייתם יכולים ללכת לכל חדר מיון בכל בית החולים,

and you would see lying on gurneys

והייתם רואים שוכבים על אלונקות

young black and Latino men shot and dying.

צעירים ממוצא שחור ולטיני שנורו או מתו.

And I was doing funerals,

והייתי עושה את ההלוויות,

but not of the venerated matriarchs and patriarchs who'd lived a long life

אבל לא של המטריארכיות המוערכים והפטריארכים שחיו חיים ארוכים

and there's a lot to say.

ויש הרבה להגיד.

I was doing funerals of 18-year-olds,

עשיתי הלוויות של בני 18,

17-year-olds,

בני 17,

and 16-year-olds,

ובני 16,

and I was standing in a church or at a funeral home

ועמדתי בכנסיה או בית לוויות

struggling to say something

נאבקתי להגיד משהו

that would make some meaningful impact.

שתהיה לו השפעה משמעותית.

And so while my colleagues were building these cathedrals great and tall

וכך בזמן שהקולגות שלי בנו את הקתדרלות האלו גדולות וגבוהות

and buying property outside of the city

וקנו נכסים מחוץ לעיר

and moving their congregations out

והעבירו את הקהילות שלהם החוצה

so that they could create or recreate their cities of God,

כך שהם יוכלו ליצור או ליצור מחדש את ערי האלוהים שלהם,

the social structures in the inner cities

המבנה החברתי בערים הפנימיות

were sagging under the weight of all of this violence.

קרסו תחת המשקל של האלימות הזו.

And so I stayed, because somebody needed to do something,

וכך נשארתי, מפני שמישהו היה צריך לעשות משהו,

and so I had looked at what I had and moved on that.

והבטתי במה שהיה לי המשכתי עם זה.

I started to preach decrying the violence in the community.

התחלתי להטיף להפסיק את האלימות בקהילה.

And I started to look at the programming in my church,

והתחלתי להביט בתוכניה של הכנסיה שלי,

and I started to build programs that would catch the at-risk youth,

והתחלתי לבנות תוכנית שתתפוש את הנוער בסיכון,

those who were on the fence to the violence.

אלא שהיו על הגדר לאלימות.

I even tried to be innovative in my preaching.

אפילו ניסיתי להיות חדשני בהטפות שלי.

You all have heard of rap music, right?

כולכם שמעתם על מוזיקת ראפ, נכון?

Rap music?

מוזיקת ראפ?

I even tried to rap sermon one time.

אפילו ניסיתי לעשות דרשה בראפ פעם.

It didn't work, but at least I tried it.

זה לא עבד, אבל לפחות ניסיתי את זה.

I'll never forget the young person who came to me after that sermon.

אני לעולם לא אשכח את האדם הצעיר שבא אלי אחרי הדרשה ההיא.

He waited until everybody was gone,

הוא חיכה עד שכולם ילכו,

and he said, "Rev, rap sermon, huh?" And I was like, "Yeah, what do you think?"

ואמר, "כומר, דרשת ראפ, הא?" ואני הייתי כאילו, "כן, מה אתה חושב?"

And he said, "Don't do that again, Rev."

והוא אמר, "אל תעשה את זה שוב, כומר."

(Laughter)

(צחוק)

But I preached and I built these programs,

אבל הטפתי ובניתי את התוכניות האלו,

and I thought maybe if my colleagues did the same

וחשבתי אולי אם העמיתים שלי עשו אותו הדבר

that it would make a difference.

שזה ישנה.

But the violence just careened out of control,

אבל האלימות פשוט יצאה משליטה,

and people who were not involved in the violence were getting shot and killed:

ואנשים שלא היו מעורבים באלימות נורו או נהרגו:

somebody going to buy a pack of cigarettes at a convenience store,

מישהו שהלך לקנות חפיסת סיגריות בחנות נוחות,

or someone who was sitting at a bus stop just waiting for a bus,

או מישהו שישב בתחנת אוטובוס פשוט חיכה לאוטובוס,

or kids who were playing in the park,

או ילדים ששיחקו בפארק,

oblivious to the violence on the other side of the park,

לא מודעים לאלימות בצד השני של הפארק,

but it coming and visiting them.

אבל זה מגיע ומבקר אותם.

Things were out of control,

דברים יצאו משליטה,

and I didn't know what to do,

ולא ידעתי מה לעשות,

and then something happened that changed everything for me.

ואז משהו קרה ששינה הכל בשבילי.

It was a kid by the name of Jesse McKie,

זה היה ילד בשם ג'סי מק'קי,

walking home with his friend Rigoberto Carrion

שהלך מביתו לחבר ריגוברטו קריון

to the housing project down the street from my church.

בפרוייקט הדיור במורד הרחוב מהכנסיה שלי.

They met up with a group of youth who were from a gang in Dorchester,

הם נפגשו עם קבוצה של צעירים שהיו מכנופיה בדורצ'סטר,

and they were killed.

והם נהרגו.

But as Jesse was running from the scene mortally wounded,

אבל כשג'סי רץ מהמקום פצוע אנושות,

he was running in the direction of my church,

הוא רץ לכיוון הכנסיה שלי,

and he died some 100, 150 yards away.

והוא מת במרחק של בערך 100, 150 מטר.

If he would have gotten to the church, it wouldn't have made a difference,

אם הוא היה מגיע לכנסיה, זה לא היה משנה,

because the lights were out; nobody was home.

מפני שהאורות היו כבויים; לא היה אף אחד בבית.

And I took that as a sign.

ולקחתי את זה בתור סימן.

When they caught some of the youth that had done this deed,

כשהם תפסו כמה מהצעירים שעשו את זה,

to my surprise, they were around my age,

להפתעתי, הם היו בגילי,

but the gulf that was between us was vast.

אבל התהום שהיתה ביינינו היתה רחבה.

It was like we were in two completely different worlds.

זה היה כאילו שהיינו בשני עולמות שונים.

And so as I contemplated all of this

אז כשחשבתי על כל זה

and looked at what was happening,

והבטתי במה שהתרחש,

I suddenly realized that there was a paradox that was emerging inside of me,

פתאום הבנתי שהיה פרדוקס שעלה בתוכי,

and the paradox was this: in all of those sermons

והפרדוקס היה זה: בכל הדרשות האלו

that I preached decrying the violence,

בהן הטפתי להפסקת האלימות,

I was also talking about building community,

דיברתי גם על בניית קהילה,

but I suddenly realized

אבל פתאום הבנתי

that there was a certain segment of the population

שהיה חלק מסויים של האוכלוסיה

that I was not including in my definition of community.

שלא כללתי בהגדרה שלי לקהילה.

And so the paradox was this:

וכך הפרדוקס היה זה:

If I really wanted the community that I was preaching for,

אם רציתי באמת את הקהילה שהטפתי לה,

I needed to reach out

הייתי צריך לפנות

and embrace this group that I had cut out of my definition.

ולחבק את הקבוצה שהוצאתי מההגדרה שלי.

Which meant not about building programs

מה שאמר לא לבנות את התוכנית שלי

to catch those who were on the fences of violence,

לתפוס את אלה על הגדר לאלימות,

but to reach out and to embrace those who were committing the acts of violence,

אלא כדי להגיע ולהכיל את אלה שהתחייבו למעשים של אלימות,

the gang bangers, the drug dealers.

חברי הכנופיות, סוחרי הסמים.

As soon as I came to that realization, a quick question came to my mind.

ברגע שהגעתי להבנה הזו, שאלה מהירה עלתה בראשי.

Why me?

למה אני?

I mean, isn't this a law enforcement issue?

אני מתכוון, זה לא עניין של אכיפת חוק?

This is why we have the police, right?

בשביל זה יש לנו משטרה, נכון?

As soon as the question, "Why me?" came, the answer came just as quickly:

ברגע שהשאלה, "למה אני?" הגיע, התשובה הגיעה באותה מהירות:

Why me? Because I'm the one who can't sleep at night thinking about it.

למה אני? בגלל שאני זה שלא יכול לישון בלילה במחשבות על זה.

Because I'm the one looking around saying somebody needs to do something about this,

מפני שאני זה שמביט מסביב ואומר שמישהו צריך לעשות משהו בנוגע לזה,

and I'm starting to realize that that someone is me.

ואני מתחיל להבין שהמישהו הזה הוא אני.

I mean, isn't that how movements start anyway?

אני מתכוון, לא כך תנועות מתחילות בכל אופן?

They don't start with a grand convention and people coming together

הן לא מתחילות עם מוסכמה כוללנית ואנשים שמתאחדים

and then walking in lockstep with a statement.

ואז הולכים יחד עם הצהרה.

But it starts with just a few, or maybe just one.

אבל זה מתחיל בכמה, אולי רק אחד.

It started with me that way,

זה התחיל איתי באותה דרך,

and so I decided to figure out the culture of violence

וכך החלטתי להבין את התרבות של האלימות

in which these young people who were committing them existed,

בה הצעירים האלה שביצעו אותה חיו,

and I started to volunteer at the high school.

והתחלתי להתנדב בתיכון.

After about two weeks of volunteering at the high school,

אחרי בערך שבועיים של התנדבות בתיכון,

I realized that the youth that I was trying to reach,

הבנתי שהנוער שניסיתי להגיע אליו,

they weren't going to high school.

הם לא הלכו לתיכון.

I started to walk in the community,

התחלתי ללכת בקהילה,

and it didn't take a rocket scientist to realize that they weren't out

וזה לא דרש מדע טילים להבין שהם לא היו בחוץ

during the day.

במהלך היום.

So I started to walk the streets at night, late at night,

אז התחלתי ללכת ברחובות בלילה, מאוחר בלילה,

going into the parks where they were,

הלכתי לתוך הפארקים בהם הם היו,

building the relationship that was necessary.

בניתי את היחסים שנדרשו.

A tragedy happened in Boston that brought a number of clergy together,

טרגדיה שהתרחשה בבוסטון שאיחדה מספר אנשי כמורה,

and there was a small cadre of us who came to the realization

והיה כאדר קטן שלנו שהגיע להבנה

that we had to come out of the four walls of our sanctuary

שאנחנו צריכים לצאת מארבעת הקירות של המקלט

and meet the youth where they were,

ולפגוש את הנוער במקום בו היו,

and not try to figure out how to bring them in.

ולא לנסות להבין איך להביא אותם אלינו.

And so we decided to walk together,

וכך החלטנו ללכת יחד,

and we would get together

ונפגשנו

in one of the most dangerous neighborhoods in the city

באחת השכונות הכי מסוכנות בעיר

on a Friday night and on a Saturday night

ביום שישי ושבת בלילה

at 10 p.m.,

ב 10 בערב,

and we would walk until 2 or 3 in the morning.

והלכנו עד 2 או 3 בבוקר.

I imagine we were quite the anomaly when we first started walking.

אני מדמיין שהיינו די חריגים כשהתחלנו ללכת לראשונה.

I mean, we weren't drug dealers.

אני מתכוון, לא היינו סוחרי סמים.

We weren't drug customers.

לא היינו לקוחות סמים.

We weren't the police. Some of us would have collars on.

לא היינו המשטרה. לכמה מאיתנו היו קולרים.

It was probably a really odd thing.

זה היה כנראה דבר די מוזר.

But they started speaking to us after a while,

אבל הם התחילו לדבר איתנו אחרי זמן מה,

and what we found out is that

ומה שגילינו היה

while we were walking, they were watching us,

שבעודנו הולכים, הם צפו בנו,

and they wanted to make sure of a couple of things:

והם רצו לוודא כמה דברים:

that number one, we were going to be consistent in our behavior,

ראשית, שנהייה עיקביים בהתנהגות שלנו,

that we would keep coming out there;

שנמשיך לצאת לשם;

and then secondly, they had wanted to make sure

ושנית, הם רצו לוודא

that we weren't out there to exploit them.

שלא היינו שם כדי לנצל אותם.

Because there was always somebody who would say,

מפני שתמיד היה שם מישהו שיגיד,

"We're going to take back the streets,"

"אנחנו הולכים לקחת חזרה את הרחובות,"

but they would always seem to have a television camera with them,

אבל הם תמיד נראו כאילו יש להם מצלמת טלוויזיה איתם,

or a reporter,

או כתב,

and they would enhance their own reputation

והם היו מגדילים את המוניטין שלהם

to the detriment of those on the streets.

לרעת אלה שברחובות.

So when they saw that we had none of that,

אז כשהם ראו שאין לנו שום דבר מזה,

they decided to talk to us.

הם החליטו לדבר איתנו.

And then we did an amazing thing for preachers.

ואז עשינו משהו מדהים למטיפים.

We decided to listen and not preach.

החלטנו להקשיב ולא להטיף.

Come on, give it up for me.

קדימה, תנו לי את זה.

(Laughter) (Applause)

(צחוק)(מחיאות כפיים)

All right, come on, you're cutting into my time now, okay? (Laughter)

בסדר, קדימה, אתם נכנסים לזמן שלי עכשיו, אוקיי? (צחוק)

But it was amazing.

אבל זה היה מדהים.

We said to them, "We don't know our own communities after 9 p.m. at night,

אמרנו להם, "אנחנו לא מכירים את הקהילות שלנו אחרי 9 בערב,

between 9 p.m. and 5 a.m.,

בין 9 בערב ל 5 בבוקר,

but you do.

אבל אתם כן.

You are the subject matter experts, if you will, of that period of time.

אתם המומחים לנושא, אם תרצו, של תקופת הזמן הזו.

So talk to us. Teach us.

אז דברו איתנו. למדו אותנו.

Help us to see what we're not seeing.

עזרו לנו לראות מה שאנחנו לא רואים.

Help us to understand what we're not understanding."

עזרו לנו להבין מה אנחנו לא מבינים."

And they were all too happy to do that,

והם היו יותר משמחים לעשות את זה,

and we got an idea of what life on the streets was all about,

וקיבלנו מושג של איך החיים ברחובות,

very different than what you see on the 11 o'clock news,

שונה מאוד ממה שאתם רואים בחדשות השעה 11,

very different than what is portrayed in popular media and even social media.

מאוד שונה ממה שמתואר על ידי המדיה הפופולרית ואפילו המדיה החברתית.

And as we were talking with them,

ובזמן שדיברנו איתם,

a number of myths were dispelled about them with us.

מספר מיתוסים הופרכו בנוגע אליהם איתנו.

And one of the biggest myths was that these kids were cold and heartless

ואחד המיתוסים הגדולים ביותר היה שהילדים האלה היו קרים וחסרי לב

and uncharacteristically bold in their violence.

ונועזים בצורה יוצאת דופן באלימות שלהם.

What we found out was the exact opposite.

מה שגילינו היה ההפך המוחלט.

Most of the young people who were out there on the streets

רוב האנשים הצעירים שהיו שם ברחובות

are just trying to make it on the streets.

פשוט מנסים לשרוד ברחובות.

And we also found out

וגם גילינו

that some of the most intelligent and creative

שכמה מהבחורים הכי יצירתיים וחכמים

and magnificent and wise

ומדהימים ונבונים

people that we've ever met

שאי פעם פגשתי

were on the street, engaged in a struggle.

היה ברחובות מעורבים במאבק.

And I know some of them call it survival, but I call them overcomers,

ואני יודע שכמה מהם קוראים להם שורדים, אבל אני קורא להם מתגברים,

because when you're in the conditions that they're in,

מפני שכשאתם במצבים שהם נמצאים בהם,

to be able to live every day is an accomplishment of overcoming.

להיות מסוגלים לחיות כל יום זה השג של התגברות.

And as a result of that, we said to them,

וכתוצאה מזה, אמרנו להם,

"How do you see this church, how do you see this institution

"איך אתם רואים את הכנסיה הזו, איך אתם רואים את המוסד

helping this situation?"

עוזר לכם במצב הזה?"

And we developed a plan in conversation with these youths.

ופיתחנו תוכנית בשיח עם הצעירים האלה.

We stopped looking at them as the problem to be solved,

הפסקנו להביט בהם כבעיה לפיתרון,

and we started looking at them as partners, as assets,

והתחלנו להביט בהם כשותפים, כנכסים,

as co-laborers in the struggle to reduce violence in the community.

כשותפים במאבק להפחית את האלימות בקהילה.

Imagine developing a plan,

דמיינו פיתוח תוכנית,

you have one minister at one table and a heroin dealer at the other table,

יש לכם כומר אחד בשולחן אחד וסוחר הרואין בשולחן האחר,

coming up with a way in which the church can help the entire community.

להעלות דרכים בהם הכנסיה יכולה לעזור לכל הקהילה.

The Boston Miracle was about bringing people together.

הנס מבוסטון נגע ללחבר אנשים.

We had other partners.

היו לנו שותפים נוספים.

We had law enforcement partners.

היו לנו שותפים מכוחות הביטחון.

We had police officers.

היו לנו קציני משטרה.

It wasn't the entire force,

זה לא היה כל הכוח,

because there were still some who still had that lock-'em-up mentality,

מפני שעדיין היו כמה עם מנטליות של לכלוא אותם,

but there were other cops

אבל היו שוטרים אחרים

who saw the honor in partnering with the community,

שראו כבוד בלחבור לקהילה,

who saw the responsibility from themselves

שראו את האחריות מעצמם

to be able to work as partners with community leaders and faith leaders

להיות מסוגלים לעבוד כשותפים עם מובילי קהילות ומובילי אמונה

in order to reduce violence in the community.

כדי להפחית את האלימות בקהילה.

Same with probation officers,

אותו הדבר עם קציני מבחן,

same with judges,

אותו הדבר עם שופטים,

same with folks who were up that law enforcement chain,

אותו הדבר עם אנשים שהיו במעלה שרשרת אכיפת החוק הזו,

because they realized, like we did,

מפני שהם הבינו, כמונו,

that we'll never arrest ourselves out of this situation,

שלעולם לא נעצור את עצמנו מהמצב הזה,

that there will not be enough prosecutions made,

שלא יהיו מספיק הרשעות,

and you cannot fill these jails up enough

ואתם לא יכולים למלא את בתי הכלא האלה מספיק

in order to alleviate the problem.

כדי להעלים את הבעיה.

I helped to start an organization

עזרתי להתחיל ארגון

20 years ago, a faith-based organization, to deal with this issue.

לפני 20 שנה, ארגון מבוסס אמונה, כדי להתמודד עם הנושא הזה.

I left it about four years ago

עזבתי אותו לפני בערך ארבע שנים

and started working in cities across the United States,

והתחלתי לעבוד בערים ברחבי ארצות הברית,

19 in total,

19 בסך הכל,

and what I found out was that in those cities,

ומה שגיליתי היה שבאותם ערים,

there was always this component of community leaders

תמיד היה את המרכיב הזה של מובילי קהילה

who put their heads down and their nose to the grindstone,

שהורידו את הראש ונכנסו לעבודה,

who checked their egos at the door

שהשאירו את האגו שלהם בדלת

and saw the whole as greater than the sum of its parts,

וראו את השלם גדול מסכום החלקים,

and came together and found ways to work with youth out on the streets,

והתחברו ומצאו דרכים לעבוד עם צעירים בחוץ ברחובות,

that the solution is not more cops,

שהפיתרון הוא לא יותר שוטרים,

but the solution is mining the assets that are there in the community,

אבל הפיתרון הוא שימוש בנכסים ששם בקהילה,

to have a strong community component

כדי שיהיה לנו רכיב של קהילה חזקה

in the collaboration around violence reduction.

בשיתוף הפעולה סביב הפחתת האלימות.

Now, there is a movement in the United States

עכשיו, יש תנועה בארצות הברית

of young people who I am very proud of who are dealing with the structural issues

של אנשים צעירים שאני מאוד גאה בה שמתמודדים עם הבעיות המבניות

that need to change if we're going to be a better society.

שצריכות להשתנות אם אנחנו הולכים להיות חברה טובה יותר.

But there is this political ploy to try to pit police brutality

אבל יש את התחבולה הפוליטית הזו להפנות את האלימות המשטרתית

and police misconduct against black-on-black violence.

והתנהגות משטרתית לא נאותה נגד אלימות של שחורים על שחורים.

But it's a fiction.

אבל זו בדיה.

It's all connected.

זה הכל מחובר.

When you think about decades of failed housing policies

כשאתם חושבים על עשורים של מדיניות דיור כושלת

and poor educational structures,

ומבני חינוך עלובים,

when you think about persistent unemployment

כשאתם חשובים על אבטלה מתמשכת

and underemployment in a community,

ותת תעסוקה בקהילה,

when you think about poor healthcare,

כשאתם חושבים על רפואה גרועה,

and then you throw drugs into the mix

ואז אתם זורקים סמים לתערובת

and duffel bags full of guns,

ותיקים מלאים ברובים,

little wonder that you would see this culture of violence emerge.

אין פלא שהייתם רואים את התרבות של האלימות עולה.

And then the response that comes from the state is more cops

ואז התגובה שהגיעה מהמדינה היא יותר שוטרים

and more suppression of hot spots.

ויותר דיכוי של הנקודות החמות.

It's all connected,

זה הכל מחובר,

and one of the wonderful things that we've been able to do

ואחד הדברים הנפלאים שהיינו מסוגלים לעשות

is to be able to show the value of partnering together --

זה להיות מסוגלים להראות את הערך של חבירה --

community, law enforcement, private sector, the city --

קהילה, אכיפת חוק, המגזר הפרטי, העיר --

in order to reduce violence.

כדי להפחית את האלימות.

You have to value that community component.

אתם צריכים להעריך את הרכיב הקהילתי.

I believe that we can end the era of violence in our cities.

אני מאמין שאנחנו יכולים לסיים את דור האלימות בערים שלנו.

I believe that it is possible and that people are doing it even now.

אני מאמין שזה אפשרי ושאנשים עושים את זה אפילו עכשיו.

But I need your help.

אבל אני צריך עזרה.

It can't just come from folks who are burning themselves out

זה יכול פשוט להגיע מאנשים ששורפים את עצמם

in the community.

בקהילה.

They need support. They need help.

הם צריכים תמיכה. הם צריכים עזרה.

Go back to your city.

חזרו לעיר שלכם.

Find those people.

מצאו את האנשים האלה.

"You need some help? I'll help you out."

"אתם צריכים קצת עזרה? אני אעזור לכם."

Find those people. They're there.

מצאו את האנשים האלה, הם שם.

Bring them together with law enforcement, the private sector, and the city,

חברו אותם עם אוכפי החוק, המגזר הפרטי, והעיר,

with the one aim of reducing violence,

עם מטרה אחת של הפחתת האלימות,

but make sure that that community component is strong.

אבל וודאו שרכיב הקהילה חזק.

Because the old adage that comes from Burundi is right:

מפני שהפתגם העתיק שמגיע מבורונדי נכון:

that you do for me, without me, you do to me.

מה שתעשו בשבילי, בלעדי, אתם תעשו לי.

God bless you. Thank you.

שאלוהים יברך אתכם. תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)