The lie that invented racism | John Biewen

Transcriber: Joseph Geni Reviewer: Camille Martínez

תרגום: yael ring עריכה: Ido Dekkers

What is up with us white people?

מה קורה איתנו האנשים הלבנים?

(Laughter)

(צחוק)

I've been thinking about that a lot the last few years,

אני חושב על זה די הרבה בשנים האחרונות,

and I know I have company.

ואני יודע שאני לא היחיד.

Look, I get it --

תראו, אני מבין --

people of color have been asking that question for centuries.

לאנשים בעלי צבע עור שואלים את השאלה הזאת כבר מאות שנים.

But I think a growing number of white folks are too,

אבל אני חושב שמספר הולך וגדל של אנשים לבנים שואלים זאת גם,

given what's been going on out there

לאור מה שקורה שם בחוץ

in our country.

במדינה שלנו.

And notice I said, "What's up with us white people?"

ושימו לב שאמרתי "מה קורה אתנו אנשים לבנים?"

because right now, I'm not talking about those white people,

כי כרגע, אני לא מדבר על אותם אנשים לבנים,

the ones with the swastikas and the hoods and the tiki torches.

אלה עם צלבי הקרס והברדסים ולפידי האש.

They are a problem and a threat.

הם בעיה ואיום.

They perpetrate most of the terrorism in our country,

הם יוצרים את רוב הטרוריזם במדינה שלנו,

as you all in Charlottesville know better than most.

כפי שאתם כאן בשרלוטסוויל יודעים יותר טוב מהרוב.

But I'm talking about something bigger and more pervasive.

אבל אני מדבר על משהו גדול יותר ובהיקף גדול יותר.

I'm talking about all of us,

אני מדבר על כולנו,

white folks writ large.

אנשים לבנים בכללי.

And maybe, especially, people sort of like me,

ואולי, במיוחד, אנשים פחות או יותר כמוני,

self-described progressive,

פרוגרסיבים בעיני עצמם,

don't want to be racist.

שלא רוצים להיות גזענים.

Good white people.

אנשים לבנים טובים.

(Laughter)

(צחוק)

Any good white people in the room?

יש כאן אנשים לבנים טובים בחדר?

(Laughter)

(צחוק)

I was raised to be that sort of person.

אני חונכתי להיות אדם שכזה.

I was a little kid in the '60s and '70s,

אני הייתי ילד קטן בשנות ה-60 וה-70,

and to give you some sense of my parents:

וכדי לתת לכם שמץ הבנה על ההורים שלי:

actual public opinion polls at the time

סקרי דעת קהל אמיתיים באותה תקופה

showed that only a small minority, about 20 percent of white Americans,

הראו שרק מיעוט קטן, כ-20 אחוזים מהאמריקאים הלבנים

approved and supported

הסכימו עם ותמכו

Martin Luther King and his work with the civil rights movement

במרטין לותר קינג ופועלו בתנועת זכויות האדם

while Dr. King was still alive.

בזמן שד"ר קינג עדיין היה בחיים.

I'm proud to say my parents were in that group.

אני גאה לומר שההורים שלי היו בתוך הקבוצה הזאת.

Race got talked about in our house.

עניינים של גזע היו חלק מהדיון בבית שלנו.

And when the shows that dealt with race would come on the television,

וכשתוכניות טלוויזיה שעסקו בנושא הגזע היו משודרות בטלוויזיה,

they would sit us kids down, made sure we watched:

הם היו מושיבים אותנו הילדים, ומוודאים שנצפה בהם:

the Sidney Poitier movies, "Roots" ...

הסרטים של סידני פואטיה, "שורשים" (סרט על העבדות בארה"ב)...

The message was loud and clear,

המסר היה חזק וברור,

and I got it:

ואני קלטתי אותו:

racism is wrong; racists are bad people.

גזענות היא מוטעית; אנשים גזענים הם אנשים רעים.

At the same time,

באותו זמן,

we lived in a very white place in Minnesota.

חיינו בשכונה מאוד לבנה במינסוטה.

And I'll just speak for myself,

ואני אדבר רק בשם עצמי,

I think that allowed me to believe that those white racists on the TV screen

אני חושב שזה אפשר לי להאמין שאותם גזענים לבנים על מסך הטלוויזיה

were being beamed in from some other place.

הובאו פנימה ממקום אחר.

It wasn't about us, really.

זה לא היה קשור אלינו, באמת.

I did not feel implicated.

לא הרגשתי מעורב.

Now, I would say, I'm still in recovery from that early impression.

אני חייב לומר שאני עדיין מחלים מאותו רושם מוקדם.

I got into journalism

נכנסתי לתחום העיתונות

in part because I cared about things like equality and justice.

בחלקו בגלל שהיה לי אכפת מדברים כמו שיוויון וצדק.

For a long time, racism was just such a puzzle to me.

במשך זמן רב, גזענות היתה פשוט עניין תמוה בעיני.

Why is it still with us when it's so clearly wrong?

למה זה עדיין נמצא כאן איתנו כשכל כך ברור שזה מוטעה?

Why such a persistent force?

למה יש לזה כוח כל כך מתמשך?

Maybe I was puzzled because I wasn't yet looking in the right place

אולי תמהתי כי עדיין לא הסתכלתי במקום הנכון

or asking the right questions.

או שאלתי את השאלות הנכונות.

Have you noticed

שמתם לב

that when people in our mostly white media

שכשאנשים בתקשורת הלבנה ברובה שלנו

report on what they consider to be racial issues,

מדווחים על מה שהם מחשיבים כנושאים הקשורים בגזע,

what we consider to be racial issues,

מה שאנחנו מחשיבים כעניינים הקשורים בגזע,

what that usually means is that we're pointing our cameras

המשמעות של זה בדרך כלל היא שאנחנו מכוונים את המצלמות שלנו

and our microphones and our gaze

והמיקרופונים והמבט שלנו

at people of color,

לכיוון אנשים בעלי צבע עור,

asking questions like,

בשאלות כמו,

"How are Black folks or Native Americans, Latino or Asian Americans,

"אנשים שחורים, או ילידים אמריקאים, לטינו-אמריקאים או אסיאתים,

how are they doing?"

מה מצבם?"

in a given community or with respect to some issue --

בתוך כל קהילה שהיא או ביחס לנושא מסוים --

the economy, education.

הכלכלה, חינוך.

I've done my share of that kind of journalism

אני בעצמי דיווחתי בסוגים כאלה של עיתונאות

over many years.

במשך שנים רבות.

But then George Zimmerman killed Trayvon Martin,

אבל אז ג'ורג' זימרמן הרג את טריבון מרטין,

followed by this unending string of high-profile police shootings

מה שהוביל לשרשרת בלתי פוסקת של ירי משטרתי בפרופיל גבוה

of unarmed Black people,

לעבר אנשים שחורים לא חמושים,

the rise of the Black Lives Matter movement,

עלייתה של תנועת "חיי שחורים נחשבים",

Dylann Roof and the Charleston massacre,

דילן רוף והטבח בצ'רלסטון,

#OscarsSoWhite --

#האוסקר לבן --

all the incidents from the day-to-day of American life,

כל המקרים הנוגעים לחיי היומיום באמריקה,

these overtly racist incidents

אותם אירועים גזעניים בגלוי

that we now get to see because they're captured on smartphones

שעכשיו אנחנו רואים כיוון שהם מוקלטים במצלמות הסמטרפונים

and sent across the internet.

ונשלחים באמצעות האינטרנט.

And beneath those visible events,

ומתחת לאותם אירועים גלויים,

the stubborn data,

המידע העיקש,

the studies showing systemic racism in every institution we have:

המחקרים שמצביעים על גזענות מערכתית בכל מוסד שיש לנו:

housing segregation, job discrimination,

הפרדה בדיור, אפליה מקצועית,

the deeply racialized inequities in our schools

חוסר השיוויון העמוק על רקע גזעי בבתי הספר שלנו

and criminal justice system.

ומערכת המשפט שלנו.

And what really did it for me,

ומה שבאמת היה הקש האחרון מבחינתי,

and I know I'm not alone in this, either:

ואני גם יודע שאני לא היחיד שחש כך;

the rise of Donald Trump

עלייתו של דונלד טראמפ

and the discovery that a solid majority of white Americans

והחשיפה שרוב מכריע בקרב האמריקאים הלבנים

would embrace or at least accept

יאמץ או לכל הפחות יקבל

such a raw, bitter kind of white identity politics.

סוג כה גולמי ומר של פוליטיקת זהויות לבנה.

This was all disturbing to me as a human being.

כל זה הפריע לי כבן אדם.

As a journalist, I found myself turning the lens around,

כעיתונאי, מצאתי את עצמי מפנה את המצלמה כלפי עצמי,

thinking,

וחושב,

"Wow, white folks are the story.

"ואוו, אנשים לבנים הם הסיפור.

Whiteness is a story,"

הלבנות היא הסיפור".

And also thinking, "Can I do that?

וגם חשבתי, "האם אני יכול לעשות זאת?

What would a podcast series about whiteness sound like?"

איך תשמע סדרת פודקאסטים על להיות לבן?"

(Laughter)

(צחוק)

"And oh, by the way -- this could get uncomfortable."

"ודרך אגב, זה יכול להפוך להיות לא נוח".

I had seen almost no journalism that looked deeply at whiteness,

לא ראיתי שום כתבה שבחנה לעומק להיות לבן,

but, of course, people of color and especially Black intellectuals

אבל כמובן, אנשים בעלי צבע עור ובמיוחד אינטלקטואלים שחורים

have made sharp critiques of white supremacist culture

מתחו ביקורת נוקבת כלפי תרבות העליונות הלבנה

for centuries,

במשך מאות שנים,

and I knew that in the last two or three decades,

וידעתי שבשניים שלושה העשורים האחרונים,

scholars had done interesting work

חוקרים ערכו מחקרים מעניינים

looking at race through the frame of whiteness,

הבוחנים גזע דרך עדשת הלבנות,

what it is, how we got it, how it works in the world.

מה זה, איך קיבלנו את זה, איך זה עובד בעולם.

I started reading,

התחלתי לקרוא,

and I reached out to some leading experts on race and the history of race.

ופניתי לכמה מומחים בולטים בתחום הגזע וההיסטוריה של הגזענות.

One of the first questions I asked was,

אחת השאלות הראשונות ששאלתי היתה,

"Where did this idea of being a white person

"מהיכן הגיע הרעיון הזה של היות האדם לבן

come from in the first place?"

מלכתחילה?"

Science is clear.

המדע ברור.

We are one human race.

אנחנו גזע אנושי אחד.

We're all related,

כולנו קשורים אלה לאלה,

all descended from a common ancestor in Africa.

כולנו צאצאיו של אב קדמון אחד משותף שחי באפריקה.

Some people walked out of Africa into colder, darker places

חלק מהאנשים יצאו מאפריקה לאזורים קרים, חשוכים יותר

and lost a lot of their melanin,

ואיבדו הרבה מהמלנין שלהם,

some of us more than others.

חלקנו יותר מאחרים.

(Laughter)

(צחוק)

But genetically, we are all 99.9 percent the same.

אבל באופן כללי, כולנו דומים זה לזה ב99.9 אחוזים.

There's more genetic diversity within what we call racial groups

יש יותר מגוון גנטי בתוך מה שאנחנו קוראים להם קבוצות גזע

than there is between racial groups.

מאשר בין הקבוצות האלה.

There's no gene for whiteness or blackness or Asian-ness

אין שום גן ללבן או שחור או איסיאתיות

or what have you.

או מה שלא תרצו.

So how did this happen?

אז איך זה קרה?

How did we get this thing?

איך הגענו לדבר הזה?

How did racism start?

איך התחילה הגזענות?

I think if you had asked me to speculate on that,

אני חושב שאם הייתם מבקשים ממני לנחש את התשובה לכך,

in my ignorance, some years ago,

מתוך בורותי, לפני כמה שנים,

I probably would have said,

אני בטח הייתי אומר משהו כמו,

"Well, I guess somewhere back in deep history,

"ובכן, הייתי מנחש שמתישהו אי שם בהיסטוריה הרחוקה,

people encountered one another,

אנשים נתקלו זה בזה,

and they found each other strange.

וכל אחד חשב שהשני מוזר.

'Your skin is a different color, your hair is different,

"לעור שלך יש גוון אחר, השיער שלך שונה,

you dress funny.

אתה מתלבש מצחיק.

I guess I'll just go ahead and jump to the conclusion

אני חושב שפשוט אסיק מכך

that since you're different

שמכיוון שאתה שונה ממני

that you're somehow less than me,

אתה גם פחות ממני,

and maybe that makes it OK for me to mistreat you.'"

ואולי זה מתרץ את העובדה שאני לא מתייחס אליך כשווה".

Right?

נכון?

Is that something like what we imagine or assume?

האם זה דומה למשהו שדמיינו או שהנחנו?

And under that kind of scenario,

ובאותו תרחיש,

it's all a big, tragic misunderstanding.

זה הכל חוסר הבנה אחת גדול וטראגי.

But it seems that's wrong.

אבל נראה שזה לא נכון.

First of all, race is a recent invention.

ראשית, גזע הוא המצאה חדשה.

It's just a few hundred years old.

הוא רק בן כמה מאות שנים.

Before that, yes, people divided themselves

לפני כן, כן, אנשים חילקו את עצמם

by religion, tribal group, language,

לפי דת, קבוצות שבטיות, שפה.

things like that.

דברים כאלה.

But for most of human history,

אבל במשך רוב ההיסטוריה האנושית,

people had no notion of race.

לאנשים לא היה שום מושג של גזע.

In Ancient Greece, for example --

ביוון העתיקה, לדוגמה --

and I learned this from the historian Nell Irvin Painter --

ולמדתי את זה מההיסטוריונית נל ארווין פיינטר --

the Greeks thought they were better than the other people they knew about,

היוונים חשבו שהם נעלים מהאחרים שסביבם,

but not because of some idea that they were innately superior.

אבל לא בגלל איזו תפיסה שהם נעלים מלידה.

They just thought that they'd developed the most advanced culture.

הם פשוט חשבו שהם פיתחו את התרבות המתקדמת ביותר.

So they looked around at the Ethiopians,

אז הם הסתכלו על האתיופים,

but also the Persians and the Celts,

אבל גם על הפרסים והקלטים,

and they said, "They're all kind of barbaric compared to us.

ואמרו: "הם כולם ברבריים בהשוואה אלינו.

Culturally, they're just not Greek."

מבחינה תרבותית, הם פשוט לא יוונים".

And yes, in the ancient world, there was lots of slavery,

וכן, בעולם העתיק, העבדות היתה נפוצה,

but people enslaved people who didn't look like them,

אבל אנשים שיעבדו אנשים שלא נראו כמוהם,

and they often enslaved people who did.

והם לעתים קרובות גם העבידו אנשים שכן.

Did you know that the English word "slave" is derived from the word "Slav"?

ידעתם שהמילה באנגלית לעבד - "slave" מקורה במילה "סלאבי"?

Because Slavic people were enslaved by all kinds of folks,

כי העמים הסלאבים שועבדו על ידי אנשים שונים,

including Western Europeans,

כולל במערב אירופה,

for centuries.

במשך מאות.

Slavery wasn't about race either,

עבדות גם לא היתה קשורה לגזע,

because no one had thought up race yet.

כי אף אחד עוד לא הגה עדיין את הגזע.

So who did?

אז מי עשה את זה?

I put that question to another leading historian,

הפניתי את השאלה הזו לעוד היסטוריון מוביל,

Ibram Kendi.

איברם קנדי.

I didn't expect he would answer the question

לא ציפיתי שהוא יענה על השאלה

in the form of one person's name and a date,

בצורה של שם של אדם ותאריך,

as if we were talking about the light bulb.

כאילו מדובר בהמצאת הנורה.

(Laughter)

(צחוק)

But he did.

אבל זה מה שהוא עשה.

(Laughter)

(צחוק)

He said, in his exhaustive research,

הוא אמר, שאחרי מחקר מקיף

he found what he believed to be the first articulation of racist ideas.

הוא גילה את מה שהוא חושב שהוא הביטוי הראשון לרעיונות גזעניים.

And he named the culprit.

והוא מסר את שמו של האדם.

This guy should be more famous,

האדם הזה צריך להיות יותר מפורסם,

or infamous.

או ידוע לשמצה,

His name is Gomes de Zurara.

שמו הוא גומז דה זוררה.

Portuguese man.

אדם פורטוגזי

Wrote a book in the 1450s

שכתב ספר באמצע המאה ה-15

in which he did something that no one had ever done before,

בו הוא עשה משהו שלא נעשה לפניו,

according to Dr. Kendi.

לפי ד"ר קנדי.

He lumped together all the people of Africa --

הוא איגד יחד את כל עמי אפריקה --

a vast, diverse continent --

יבשת עצומה ומגוונת --

and he described them as a distinct group,

ותיאר אותם כקבוצה ייחודית,

inferior and beastly.

נחותה וחייתית.

Never mind that in that precolonial time

לא משנה שבאותה תקופה קדם-קולוניאלית

some of the most sophisticated cultures in the world were in Africa.

חלק מהתרבויות הכי מתקדמות בעולם היו באפריקה.

Why would this guy make this claim?

למה שהבחור הזה יטען טענה שכזו?

Turns out, it helps to follow the money.

מסתבר, שהכל קשור בכסף.

First of all, Zurara was hired to write that book

ראשית, זוררה נשכר לכתוב את הספר הזה

by the Portuguese king,

על ידי המלך הפורטוגזי,

and just a few years before,

וכמה שנים לפני כן,

slave traders --

סוחרי עבדים --

here we go --

אנחנו מתחילים --

slave traders tied to the Portuguese crown

סוחרי עבדים הקשורים לכתר הפורטוגזי

had effectively pioneered the Atlantic slave trade.

בעצם ייסדו את סחר העבדים האטלנטי.

They were the first Europeans to sail directly to sub-Saharan Africa

הם היו האירופאים הראשונים שהפליגו ישירות לאפריקה שמדרום לסהרה

to kidnap and enslave African people.

כדי לחטוף ולשעבד אנשים אפריקאים.

So it was suddenly really helpful

אז פתאום היה זה מאוד יעיל

to have a story about the inferiority of African people

להמציא סיפור על נחיתותם של עמי אפריקה

to justify this new trade

להצדיק את הסחר החדש הזה

to other people, to the church,

לאנשים אחרים, לכנסיה,

to themselves.

לעצמם.

And with the stroke of a pen,

ובהינף עט,

Zurara invented both blackness and whiteness,

זוררה המציא הן את הלבנות והשחורות,

because he basically created the notion of blackness

כי הוא בעצם יצר את מושג השחורות

through this description of Africans,

באמצעות התיאור הזה של אפריקאים,

and as Dr. Kendi says,

וכפי שד"ר קנדי אומר,

blackness has no meaning without whiteness.

לשחורות אין משמעות ללא לבנות.

Other European countries followed the Portuguese lead

מדינות אירופאיות אחרות המשיכו בדרכם של הפורטוגזים

in looking to Africa for human property and free labor

ופנו לאפריקה כמקור לרכוש אנושי וכוח אדם בחינם

and in adopting this fiction

ובאימוץ הבדיה הזאת

about the inferiority of African people.

על נחיתותם של עמי אפריקה.

I found this clarifying.

אני חושב שזה מבהיר.

Racism didn't start with a misunderstanding,

גזענות לא התחילה בחוסר הבנה

it started with a lie.

היא התחילה כשקר.

Meanwhile, over here in colonial America,

בנתיים, כאן באמריקה הקולוניאלית,

the people now calling themselves white got busy taking these racist ideas

האנשים שעכשיו קוראים לעצמם לבנים לקחו את אותם רעיונות גזעניים

and turning them into law,

והפכו אותם לחוקים.

laws that stripped all human rights from the people they were calling Black

חוקים שהפשיטו את האנשים אותם הם כינו שחורים מכל זכות אנושית

and locking them into our particularly vicious brand of chattel slavery,

וכלאו אותם בסוג מרושע במיוחד של עבדות רכוש.

and laws that gave even the poorest white people benefits,

וחוקים שנתנו אפילו לאנשים הלבנים העניים ביותר יתרונות.

not big benefits in material terms

לא יתרונות גדולים במושגים חומריים

but the right to not be enslaved for life,

אבל הזכות שלא להיות משועבד לכל החיים,

the right to not have your loved ones torn from your arms and sold,

הזכות שלא יקרעו את יקיריכם מזרועותיכם וימכרו אותם,

and sometimes real goodies.

ולפעמים הטבות ממש.

The handouts of free land in places like Virginia

החלוקה של אדמות בחינם במקומות כמו וירג'יניה

to white people only

לאנשים לבנים בלבד

started long before the American Revolution

התחילה הרבה לפני המהפכה האמריקאית

and continued long after.

והמשיכה הרבה לאחר מכן.

Now, I can imagine

אני יכול להניח

there would be people listening to me -- if they're still listening --

שישנם אנשים המקשיבים לי -- אם הם עדיין מקשיבים --

who might be thinking,

שיחשבו,

"Come on, this is all ancient history. Why does this matter?

"באמת, זה הכל היסטוריה עתיקה. למה זה משנה?

Things have changed.

המציאות השתנתה.

Can't we just get over it and move on?"

למה אי אפשר פשוט להתגבר על זה ולהמשיך הלאה?"

Right?

נכון?

But I would argue, for me certainly,

אבל אני טוען, שבטח עבורי,

learning this history has brought a real shift

הלמידה של ההיסטוריה הזאת הביאה לשינוי אמיתי

in the way that I understand racism today.

באופן שבו אני מבין את הגזענות כיום.

To review, two quick takeaways from what I've said so far:

לסיכום, שני לקחים זריזים ממה שאמרתי עד כה:

one, race is not a thing biologically,

אחד, גזע אינו עניין ביולוגי,

it's a story some people decided to tell;

אלא סיפור שכמה אנשים החליטו לספר;

and two, people told that story

ושניים, אנשים סיפרו את הסיפור הזה

to justify the brutal exploitation of other human beings for profit.

כדי להצדיק את הניצול הברוטלי של בני אדם אחרים למטרות רווח.

I didn't learn those two facts in school.

אני לא למדתי את שתי העובדות האלה בבית הספר.

I suspect most of us didn't.

אני מניח שרובנו לא למדנו אותם.

If you did, you had a special teacher.

אם כן למדתם, היה לכם מורה מיוחד.

Right?

נכון?

But once they sink in,

אבל ברגע שהן נקלטות,

for one thing, it becomes clear

דבר ראשון, מתבהר

that racism is not mainly a problem of attitudes,

שגזע אינו בעיה של גישה,

of individual bigotry.

של קנאות אישית.

No, it's a tool.

לא, זהו כלי.

It's a tool to divide us and to prop up systems --

זהו כלי שנועד להפריד בנינו ולהקים מערכות --

economic, political and social systems

מערכות כלכליות, פוליטיות וחברתיות

that advantage some people and disadvantage others.

שמקדמות אנשים מסוימים ומפלות אחרים.

And it's a tool to convince a lot of white folks

וזהו כלי שנועד לשכנע הרבה אנשים לבנים

who may or may not be getting a great deal out of our highly stratified society

שאולי ואולי לא מרוויחים די הרבה מהחברה הכל כך מרובדת שלנו

to support the status quo.

לתמוך בסטטוס קוו.

"Could be worse. At least I'm white."

"יכול להיות גרוע יותר, לפחות אני לבן".

Once I grasped the origins of racism,

ברגע שהבנתי את מקורות הגזענות

I stopped being mystified by the fact that it's still with us.

הפסקתי לתהות מדוע זה עדיין קיים בינינו.

I guess, you know, looking back,

אני מניח, בראיה לאחור,

I thought about racism as being sort of like the flat Earth --

שחשבתי על גזענות כמו תפיסת כדור הארץ כשטוח --

just bad, outdated thinking that would fade away on its own

פשוט חשיבה גרועה ולא עדכנית שתעלם מעצמה

before long.

בעוד זמן לא רב.

But no, this tool of whiteness

אבל עכשיו הכלי הזה של לבנות

is still doing the job it was invented to do.

עדיין מבצע את המטרה שלשמה הוא הומצא.

Powerful people go to work every day,

אנשים בעלי כוח הולכים לעבודה בכל יום,

leveraging and reinforcing this old weapon

ממנפים ומחזקים את הנשק הישן הזה,

in the halls of power,

במסדרונות הכוח,

in some broadcast studios we could mention ...

בחלק מאולפני התקשורת שיכולנו לציין ...

And we don't need to fuss over

ואנחנו לא צריכים לתהות

whether these people believe what they're saying,

האם האנשים האלה מאמינים במה שהם אומרים,

whether they're really racist.

האם הם באמת גזענים.

That's not what it's about.

זה לא העניין.

It's about pocketbooks and power.

העניין הוא ארנקים וכוח.

Finally, I think the biggest lesson of all --

לבסוף, אני חושב שהלקח החשוב ביותר --

and let me talk in particular to the white folks for a minute:

ותנו לי לדבר לאנשים הלבנים במיוחד לרגע:

once we understand that people who look like us

ברגע שנבין שאנשים שנראים כמונו

invented the very notion of race

המציאו את המושג של גזע

in order to advantage themselves and us,

כדי לקדם את עצמם ואותנו,

isn't it easier to see that it's our problem to solve?

לא קל יותר לראות שזאת בעיה שאנחנו צריכים לפתור אותה?

It's a white people problem.

זאת בעיה של אנשים לבנים.

I'm embarrassed to say that for a long time,

אני מתבייש לומר שבמשך זמן רב

I thought of racism as being mainly a struggle for people of color to fight,

חשבתי שגזענות היא בעיקר המאבק של אנשים בעלי צבע עור,

sort of like the people on the TV screen when I was a kid.

כמו האנשים על מסך הטלויזיה כשהייתי קטן.

Or, as if I was on the sidelines at a sports contest,

או, כאילו עמדתי בקהל בתחרות ספורט,

on one side people of color,

מצד אחד אנשים בעלי צבע עור,

on the other those real racists,

ובצד השני אותם גזענים אמיתיים,

the Southern sheriff,

השריף הדרומי,

the people in hoods.

האנשים בברדסים,

And I was sincerely rooting for people of color to win the struggle.

ואני באמת עודדתי את האנשים בעלי צבע עור שינצחו במאבק.

But no.

אבל לא.

There are no sidelines.

אין שום שורות לקהל.

We're all in it.

כולנו חלק מזה.

We are implicated.

כולנו מעורבים.

And if I'm not joining the struggle to dismantle a system

ואם אני לא חלק מהמאבק לפרק מערכת

that advantages me,

שמספקת לי יתרונות,

I am complicit.

אני משתף פעולה אתה.

This isn't about shame or guilt.

לא מדובר בבושה או אשמה.

White guilt doesn't get anything done,

אשמה לבנה לא משיגה שום תוצאות,

and honestly, I don't feel a lot of guilt.

ובכנות, אני לא מרגיש הרבה אשמה.

History isn't my fault or yours.

ההיסטוריה אינה באשמתי או באשמתכם.

What I do feel is a stronger sense of responsibility

מה שאני כן מרגיש היא תחושה חזקה יותר של אחריות

to do something.

לעשות משהו.

All this has altered the way that I think about and approach my work

כל זה שינה את הדרך שבה אני חושב וניגש לעבודה שלי

as a documentary storyteller

כמספר סיפורים דוקומנטריים

and as a teacher.

וכמורה.

But beyond that, besides that, what does it mean?

אבל מעבר לכך, חוץ מזה, מה המשמעות של זה?

What does it mean for any of us?

מה המשמעות של זה לכל אחד מאתנו?

Does it mean that we support leaders

האם זה אומר שאנחנו תומכים במנהיגים

who want to push ahead with a conversation about reparations?

שרוצים לדחוף את השיח על פיצויים?

In our communities,

בקהילות שלנו,

are we finding people who are working to transform unjust institutions

האם אנחנו מוצאים אנשים שפועלים לשנות מוסדות לא צודקים

and supporting that work?

ולתמוך בפעולות אלה?

At my job,

בעבודה שלי,

am I the white person who shows up grudgingly

האם אני האדם הלבן שמגיע בהתמרמרות

for the diversity and equity meeting,

לפגישה בנושא מגוון ושיוויון,

or am I trying to figure out how to be a real accomplice

או האם אני מנסה לגלות איך אני יכול להיות שותף אמיתי

to my colleagues of color?

עם עמיתי בעלי צבע עור?

Seems to me wherever we show up,

נראה לי שבכל מקום אליו נגיע,

we need to show up with humility and vulnerability

עלינו להגיע בענווה ורגישות

and a willingness to put down this power that we did not earn.

וברצון להניח את הכוח הזה שלא הרווחנו בעצמנו.

I believe we also stand to benefit

אני מאמין שאנחנו גם נרוויח

if we could create a society

אם ניצור חברה

that's not built on the exploitation or oppression of anyone.

שאינה בנויה על הניצול או הדיכוי של אף אחד.

But in the end we should do this,

אבל בסופו של דבר עלינו לעשות זאת,

we should show up,

עלינו להגיע,

figure out how to take action.

ולהבין איך לנקוט פעולה.

Because it's right.

כי זה הדבר הנכון.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)