How to Do Laundry When You're Depressed | KC Davis | TED

תרגום: Naama Lieberman עריכה: zeeva livshitz

Shortly after I published my book,

קצת אחרי שפרסמתי את הספר שלי

I got an email.

קיבלתי אימייל.

It said,

היה כתוב בו,

"Your book was the only thing that saved me from suicide.

“הספר שלך היה הדבר היחיד שהציל אותי מהתאבדות.

You saved my life."

את הצלת את חיי“.

Now, for a book about how to clean, that's sort of odd, yeah?

בקשר לספר על ניקיון, זה קצת מוזר, כן?

(Laughter)

(צחוק)

But what if a new approach to cleaning

אבל מה עם גישה חדשה לניקיונות

could teach us a better approach to treating mental health?

יכולה ללמד אותנו גישה טובה יותר לבריאות הנפש?

I'm not an interior designer or a lifestyle influencer.

אני לא מעצבת פנים ולא משפיענית לייף סטייל.

I'm just a therapist with ADHD.

אני פשוט תרפיסטית עם ADHD.

And in February of 2020, I had my second baby.

ובפברואר 2020, ילדתי את בתי השנייה.

Because with the first one, I had some postpartum anxiety

בגלל שעם הראשונה, הייתה לי קצת חרדה שאחרי לידה

and my husband had just taken a very demanding job

ובעלי בדיוק התחיל עבודה תובענית מאד

that was going to keep him busy,

שתשאיר אותו עסוק,

I developed a meticulous postpartum plan for myself.

פיתחתי תכנית מפורטת לאחרי הלידה.

My family would rotate in in shifts for the first 60 days.

המשפחה שלי תעשה תורנות ב-60 הימים הראשונים.

The cleaning crew would come once a month.

עובדי ניקיון יגיעו פעם בחודש.

The new moms group would drop off dinners.

קבוצת האימהות הטריות יביאו ארוחות ערב.

And my toddler would go to preschool.

והבת הפעוטה שלי תלך לגן.

I was so proud of this plan,

הייתי כל כך גאה בתכנית הזו,

and it ended before it even began.

והיא נגמרה לפני שהתחילה.

Because 2020 is when the COVID lockdowns happened

כי בשנת 2020 היו סגרים וקורונה

and all of that support disappeared overnight.

וכל התמיכה הזו נעלמה בן לילה.

In a blur, my days turned into breastfeeding difficulties,

בטשטוש, הימים שלי הפכו לקשיים בהנקה,

toddler meltdowns and depression.

פעוטה התמוטטויות ודיכאון.

The dishes stayed in the sink for days.

הכלים נשארו בכיור במשך ימים.

The laundry pile reached impressive heights.

ערימת הכביסה הגיעה לגבהים מרשימים.

And there was often not a path to walk from room to room.

ופעמים רבות לא היה שביל ללכת בו מחדר לחדר.

And when I should have been catching up on sleep,

וכשהייתי אמורה להשלים שינה,

I would lay in bed at night and think to myself,

הייתי שוכבת במיטה בלילה וחושבת לעצמי,

"I'm failing.

“אני נכשלת.

Maybe I'm not capable of being a good mom to two kids."

אולי אני לא מסוגלת להיות אימא טובה לשני ילדים“.

I decided to post a joke video on TikTok one day

החלטתי להעלות סרטון מצחיק לטיקטוק יום אחד

about my house-turned-disaster.

על הבית שלי שהפך לאסון.

(Laughter)

(צחוק)

Some funny shots of my clutter and my dishes

כמה תמונות מצחיקות של הבלגן והכלים

and my enchilada pan to a nice beat.

ותבנית האנצ’ילדה שלי על רקע קצב נחמד.

Sort of a laugh to keep from cry situation, surely.

מין מצב של לצחוק כדי לא לבכות.

And I got a comment.

וקיבלתי תגובה.

"Lazy."

“עצלנית“.

Yeah, that stung.

כן, זה כאב.

But I must be a glutton for punishment

אבל אני בטח נהניתי לסבול

because I kept posting videos about my messy house.

כי המשכתי להעלות סרטונים על הבית המבולגן שלי.

(Laughter)

(צחוק)

Video after video of all of the weird tips and tricks that I was using

סרטון אחרי סרטון על כל הטיפים והטריקים המוזרים שהשתמשתי בהם

to try and get it back in order

לנסות להשליט שוב סדר

while managing my feelings of being overwhelmed.

בזמן שהתמודדתי עם הצפה של רגשות.

And I braced myself for more criticism.

והכנתי את עצמי לעוד ביקורת.

But what happened was entirely different.

אבל מה שקרה היה שונה לגמרי.

In the comment sections of my videos,

בתגובות על הסרטונים שלי,

hundreds of stories came rolling in.

מאות סיפורים התחילו להגיע.

Stories like Amanda,

סיפורים כמו של אמנדה,

who, after losing her baby in the second trimester,

שאחרי שאיבדה את התינוק שלה בטרימסטר השני,

was standing frozen at her sink

עמדה קפואה ליד הכיור שלה

because she forgot how to wash dishes.

כי היא שכחה איך לשטוף כלים.

Stories like Lula,

סיפורים כמו של לולה,

whose chronic health problems and depression

שבעיות בריאות כרוניות ודיכאון

made it difficult for her to brush her teeth.

היקשו עליה לצחצח שיניים.

Story after story of people with depression, ADHD,

סיפור אחרי סיפור של אנשים עם דיכאון, ADHD,

autism, burnout, bereavement,

אוטיזם, שחיקה, אבל,

all struggling with these daily tasks.

כולם נאבקים במשימות היום-יומיות האלה.

And it might seem odd to some of you

וזה אולי נראה מוזר לכמה מכם

that someone could struggle with tasks that are so simple.

שמישהו מתקשה במשימות כל כך פשוטות.

But are they simple?

אבל האם הן פשוטות?

Let's think about what really goes into something like laundry.

בואו נחשוב מה באמת דורש משהו כמו כביסה.

Everyone picture your laundry pile right now, OK?

כולם, דמיינו את ערימת הכביסה שלכם, טוב?

How many clean clothes do you have left right now?

כמה בגדים נקיים נשארו לכם ברגע זה?

Can you wash tomorrow, or must it be today?

אתם יכולים לכבס מחר או שזה חייב להיות היום?

Do you need to prioritize, presort pre-treat anything?

צריכים לתעדף, למיין או לנקות משהו קודם?

Did you grow up with anybody that taught you how to do that?

גדלתם עם מישהו שלימד אתכם לעשות את זה?

נגמר נוזל הכביסה,

You're out of laundry detergent,

אתם עובדים ב 3 עבודות, מתי תלכו לחנות?

if you work three jobs, when are you going to get to the store next?

אם תגיעו לשם, יש לכם כסף?

ואם כן, איזה חומר תבחרו?

If you get there, can you afford it?

הבאתם הכול הביתה, נכנסתם,

And if you can, which one you choose?

תבחרו תכנית. איזו? לא יודעת, חפשו בגוגל.

And you get it all home, get in there,

Now pick a setting. Which one? I don't know. Google it.

דרך אגב, יש לכם קשיים בזיכרון,

אתם תזכרו בכביסה בעוד שלושה ימים,

By the way, you have memory problems,

כשהיא תעלה עובש במכונה.

so you'll remember that wash in about three days,

זה בסדר, פשוט תכבסו מחדש, ותכניסו למייבש.

when it's mildewed into the washer.

It's OK, just re-wash it, and get it into the dryer.

תשכחו גם את זה, והכול יתקמט. עכשיו תייבשו שוב.

You'll forget that too, and it'll wrinkle. Now dry it again.

Now all you have to do is get it out and fold it.

עכשיו רק צריך להוציא ולקפל הכול.

וגם יש לכם שלושה ילדים קטנים.

But also you have three small children.

ושלושת הילדים הקטנים לא נתנו לכם רגע לעצמכם

And those three small children haven't given you a moment alone

כבר זמן מה.

עד שהגיע רגע כזה, עליכם להחליט,

in quite some time.

When you finally get that moment, you have to decide,

תגמרו את הכביסה או תאכלו כריך או תלכו לנוח?

are you going to finish the laundry or eat a sandwich or take a nap?

נגמר הזמן, לא עשיתם שום דבר, בהיתם בקיר.

Time's up, you didn't do any of it, you stared at the wall.

יש לכם עייפות החלטות

You have decision fatigue

כי העול של טיפול בבית לגמרי לבד שרף אתכם.

because the burden of carrying a home all by yourself has burnt you out.

You see, for some of you, all of the steps and the skills

תראו, לכמה מכם כל הצעדים והכישורים

that go into care tasks run on autopilot.

שדרושים לטיפול בבית רצים על טייס אוטומטי.

But for millions of people, the autopilot is broken.

אבל למיליוני אנשים, הטייס האוטומטי שבור.

And what's worse, what if you had to do all of that when your mom just died

ויותר גרוע, מה אם הייתם צריכים לעשות את זה אחרי שאימא שלכם נפטרה

or your job just fired you

או שבדיוק פיטרו אתכם

or you’re using every ounce of strength that you have

או שאתם משתמשים בכל טיפת כוח שיש לכם

to just not kill yourself today?

רק כדי לא להתאבד היום?

If you have access to therapy,

אם יש לכם גישה לתרפיה,

it's unlikely your therapist will ever ask you about your laundry.

זה לא סביר שהמטפלת שלכם תשאל אי פעם על הכביסה.

I've worked in mental health for about a decade.

עבדתי בבריאות הנפש במשך עשור בערך.

I've been in therapy even longer,

הייתי בטיפול אפילו יותר מזה,

and the only time I ever had a provider talk to me

והפעם היחידה אי פעם שמטפל דיבר איתי

about things like cooking and cleaning and brushing my teeth

על דברים כמו בישול וניקיון וצחצוח שיניים

was when I was in a psych hospital as a teenager.

היה במחלקה הפסיכיאטרית כנערה.

Yet here were hundreds of thousands of people

ובכל זאת הנה מאות אלפי אנשים

in my comment sections telling me

בתגובות שלי שאומרים לי

that these daily care tasks were a major pain point in their life.

שהמשימות היום-יומיות האלה היו נקודה מכאיבה ביותר בחייהם.

And so I started to wonder, what if we started here?

אז התחלתי לחשוב, מה אם נתחיל כאן?

What if we started with these care tasks?

מה אם נתחיל במשימות הטיפול האלה?

Could making daily tasks easier improve mental health quicker?

האם הקלה בביצוע מטלות יום-יומיות תשפר את הבריאות הנפשית מהר יותר?

In the two years that I've been posting and writing

בשנתיים שבהן אני מפרסמת ברשת וכותבת

about the intersection of mental health and care tasks,

על הממשק בין בריאות הנפש למטלות הבית,

I've come up with a philosophy that does just this.

יצרתי פילוסופיה שעושה בדיוק את זה.

And it all starts with one simple idea.

הכול מתחיל ברעיון פשוט אחד.

Cooking, cleaning, laundry,

בישול, ניקיון, כביסה,

it doesn't make you a good person.

זה לא הופך אותך לבן אדם טוב.

Or a bad person.

או לבן אדם רע.

Listen to me.

תקשיבו לי.

Care tasks are morally neutral.

מטלות הבית הן ניטרליות מבחינה ערכית.

Now, I know that if you've been watching Martha Stewart for decades --

עכשיו, אני יודעת שאם צפיתם במרתה סטוארט במשך עשורים --

(Laughter)

(צחוק)

and scrolling the perfect Pinterest aesthetic every day,

ואתם גוללים אסתטיקה מושלמת בפינטרסט בכל יום,

that it can feel like struggling with these tasks is a moral failure.

קושי במטלות האלה יכול להיראות כמו כישלון ערכי.

Like, it's because we're lazy

כאילו, שזה כי אנחנו עצלנים

or irresponsible or we're immature.

או חסרי אחריות או לא בוגרים.

But having an organized closet doesn't make you a success.

אבל ארון מסודר לא הופך אותך להצלחה.

And living out of a pile of laundry on the floor doesn't make you a failure.

וחיים מתוך ערימת הכביסה על הרצפה לא הופכים אותך לכישלון.

You know where the shirt you want to wear is, it just ...

את יודעת איפה החולצה שאת רוצה ללבוש, היא פשוט...

(Laughter)

(צחוק)

It might take you a bit of sifting to find it.

אולי צריך לחפור קצת כדי למצוא אותה.

(Laughter)

(צחוק)

The truth is, it's not about morality.

האמת היא, שזה לא קשור לערכים.

It's about functionality.

זה קשור לפונקציונליות.

Does your home work for you?

האם הבית שלכם עובד בשבילכם?

Not some hypothetical houseguest that is coming to inspect your closet.

לא בשביל אורח היפותטי שמגיע לבחון את הארון שלכם.

(Laughter)

(צחוק)

I mentioned Amanda, who had lost her baby

הזכרתי את אמנדה, שאיבדה את התינוק שלה

and forgot how to wash dishes.

ושכחה איך לשטוף כלים.

She told me that when her husband would go to work,

היא אמרה לי שכשבעלה היה הולך לעבודה,

she would lay on the floor next to the empty crib

היא הייתה שוכבת על הרצפה ליד העריסה הריקה

and say to herself,

ואומרת לעצמה,

"What can I bring to my family if I can't even wash dishes?"

“מה אני יכולה לעשות למען המשפחה שלי אם אני לא יכולה לשטוף כלים?”

But that changed

אבל זה השתנה

when she began to see care tasks as morally neutral.

כשהיא התחילה לראות שמשימות הבית ניטרליות ערכית.

All of the sudden, the dishes in the sink

פתאום, הכלים בכיור

weren't representations of her failure as a wife,

לא היו ייצוג של הכישלון שלה כאישה,

but instead she would look at the pile

במקום זה, היא הסתכלה על הערימה

and think to herself, "What do I need to function tomorrow morning?"

וחשבה לעצמה, “מה אני צריכה כדי לתפקד מחר בבוקר?”

And then pull two coffee cups out of the pile to wash.

ואז היא הוציאה שני ספלי קפה מהערימה ושטפה אותם.

She had her coffee the next morning,

היא שתתה קפה בבוקר למחרת,

and it was a little bit easier to get up off the floor.

והיה קצת יותר קל לקום מהרצפה.

When we liberate ourselves from the idea that we are a good person or a bad person

כשאנחנו משחררים את עצמנו מהרעיון שאנחנו טובים או רעים

with care tasks,

עם מטלות הבית,

we can stop thinking about the right way to do things.

אנחנו יכולים להפסיק לחשוב על הדרך הנכונה לעשות דברים.

About the way that things should be done,

הדרך שבה דברים אמורים להיעשות,

and instead start thinking about what we can do

ובמקום זה להתחיל לחשוב מה אפשר לעשות

with our current barriers

עם החסמים הנוכחיים שלנו

to improve our quality of life today.

כדי לשפר את איכות החיים שלנו היום.

And this is the fun part.

וזה החלק הכיפי.

Because you get to customize a life that works for you.

כי אתם יכולים לעצב חיים שעובדים במיוחד בשבילכם.

When Lula realized that her problems with brushing her teeth

כשלולה הבינה שהקושי שלה לצחצח שיניים

were not moral failings,

לא היה כישלון ערכי,

she gained the confidence to speak to her dental hygienist,

היא קיבלה ביטחון לדבר עם השיננית שלה,

and together they came up with solutions that work around her barriers.

וביחד הן מצאו פתרונות שעקפו את הקשיים שלה.

She now relies on pre-pasted disposable toothbrushes

היא מסתמכת עכשיו על מברשות שיניים חד פעמיות שמגיעות עם משחה

that she keeps in her desk,

שהיא שומרת בשולחן שלה,

floss she keeps in the living room

חוט דנטלי שנמצא בסלון

and a no-rinse prescription toothpaste.

ומשחת שיניים שלא צריך לשטוף במרשם.

Because by breaking down the component parts of a dental hygiene routine

כי על ידי פירוק המרכיבים של שגרת היגיינת השיניים

and ensuring that each step was accessible to her mental and physical needs,

והבטחה שכל צעד היה נגיש לצרכים הנפשיים והפיזיים שלה,

for the first time in a year, she's done every step in that routine

בפעם הראשונה במשך שנה, היא עשתה כל שלב בשגרה הזו

for two weeks straight.

במשך שבועיים ברציפות.

She says that now that her teeth are clean,

היא אומרת שעכשיו שהשיניים שלה נקיות,

she's a little less stressed about tomorrow's problems.

היא לחוצה קצת פחות בקשר לבעיות של מחר.

And this approach can work with any care task

והגישה הזו יכולה לעבוד עם כל מטלה

that you struggle with.

שאתם מתקשים לבצע.

Simply ask yourself,

פשוט תשאלו את עצמכם,

"What am I trying to achieve

“מה אני מנסה להשיג

and how can I achieve it in my way?"

ואיך אני יכולה להשיג את זה בדרך שלי?”

In a rare moment of folding clothes ...

ברגע נדיר של קיפול בגדים...

(Laughter)

(צחוק)

I looked down at the baby onesie that I was folding,

הבטתי למטה על בגדי התינוק שקיפלתי,

and I thought to myself,

וחשבתי לעצמי,

"Why am I folding this?"

“למה אני מקפלת את זה?”

(Laughter)

(צחוק)

Baby onesies don't really wrinkle.

בגדי תינוקות לא באמת מתקמטים.

(Laughter)

(צחוק)

And even if they did, nobody cares if a baby's in a wrinkly onesie.

וגם אם כן, לאף אחד לא אכפת שהאוברול של התינוקת מקומט.

(Laughter)

(צחוק)

Furthermore, I was probably going to change her

יותר מזה, אני כנראה אחליף לה

four times before lunch.

ארבע פעמים לפני ארוחת הצהריים.

(Laughter)

(צחוק)

This doesn't need to be folded.

לא צריך לקפל את זה.

I said it out loud

אמרתי את זה בקול רם

and literally braced myself

וממש הכנתי את עצמי

for the laundry police?

למשטרת הכביסה?

I don't know.

אני לא יודעת.

There are rules to laundry.

יש חוקים לכביסה.

But for the first time,

אבל בפעם הראשונה,

I stopped thinking about the way that laundry should be done.

הפסקתי לחשוב על הדרך שבה צריך לעשות כביסה.

And instead, started thinking

ובמקום זה, התחלתי לחשוב

about how I could make laundry functional for me.

איך הכביסה יכולה להיות שימושית בשבילי.

And I looked down at the fleece pajamas

והסתכלתי על פיג’מות הפליז

and the underwear and the athletic shorts

והתחתונים ומכנסי ההתעמלות

and the tank tops

והגופיות

and realized almost none of my clothes actually needed to be folded.

והבנתי שבעצם כמעט אף אחד מהבגדים שלי לא דורש קיפול.

And I haven't folded any of it since.

ולא קיפלתי בגדים מאז.

(Cheers and applause)

(קריאות ומחיאת כפיים)

I moved all of my family's clothes into one closet off the laundry room,

העברתי את כל הבגדים של המשפחה שלי לארון אחד ליד חדר הכביסה,

and now I just toss things into organized bins unfolded.

ועכשיו אני פשוט זורקת דברים לקופסאות מאורגנות בלי לקפל.

(Cheers and applause)

(קריאות ומחיאות כפיים)

My new motto is: “Good enough is perfect.”

המוטו החדש שלי הוא: “טוב מספיק זה מושלם“.

(Laughter and applause)

(צחוק ומחיאות כפיים)

And everything worth doing is worth doing half-assed.

וכל דבר ששווה לעשות שווה לעשות ככה-ככה.

(Laughter and applause)

(צחוק ומחיאות כפיים)

You have to give yourself permission to do a little.

אתם צריכים לתת לעצמכם רשות לעשות קצת.

To do it with shortcuts.

לעשות קיצורי דרך.

To do it while breaking all of the rules.

לעשות את זה ולשבור את כל הכללים.

And replace that inner voice that says,

ולהחליף את הקול הפנימי שאומר,

“I’m failing,”

“אני נכשלת“,

with one that says, "I'm having a hard time right now.

בקול שאומר “קשה לי עכשיו.

And people who are having a hard time deserve compassion."

ולאנשים שקשה להם מגיעה חמלה“.

If it's too hard to shower today,

אם קשה מדי להתקלח היום,

grab the baby wipes.

קחו מגבונים.

It may not be the normal way to do it,

זו אולי לא הדרך הנורמלית לעשות את זה,

but you deserve to be clean.

אבל מגיע לכם להיות נקיים.

If it's too hard to cook dinner,

אם קשה מדי לבשל ארוחת ערב,

get paper plates,

קחו צלחות נייר,

heat up something frozen.

חממו משהו מהמקפיא.

You’ll go back to cooking and washing another day,

תחזרו לבישול ולמקלחת ביום אחר,

but the day is not today.

אבל לא היום.

And in the meantime,

ובינתיים,

you deserve to eat.

מגיע לכם לאכול.

If you're too depressed to do your dishes,

אם אתם מדוכאים מכדי לשטוף כלים,

get a two-gallon Ziploc bag and keep it in your bedroom.

קחו שקית זיפלוק ענקית ותשמרו אותה בחדר השינה שלכם.

Because if you put a dirty plate into a two-gallon Ziploc bag and seal it,

כי אם תשימו צלחת מלוכלכת בשקית זיפלוק ותסגרו אותה,

it will keep the bugs away.

החרקים לא יבואו.

And it'll be there for you

והיא תישאר שם בשבילכם

when you're ready to go back to the kitchen.

כשתהיו מוכנים לחזור למטבח.

Because you deserve a sanitary environment

כי מגיע לכם לחיות בסביבה סניטרית

even if you can't get out of bed.

גם אם אתם לא מצליחים לצאת מהמיטה.

I could share with you hundreds of other genius solutions

אני יכולה לחלוק אתכם מאות פתרונות גאוניים

that people have come up with

שאנשים המציאו

once they embraced the idea that care tasks are morally neutral.

ברגע שהם אימצו את הרעיון שמשימות הבית הן ניטרליות ערכית.

In my experience, people will exhibit mind-blowing creativity

מניסיוני, אנשים יהיו יצירתיים בצורה מדהימה

when they are only taught

אם הם רק ילמדו

how to speak compassionately to themselves.

איך לדבר לעצמם בחמלה.

So what if mental health treatment started here?

אז מה אם טיפול נפשי היה מתחיל כאן?

By shifting the idea of care tasks

על ידי הזחה של משימות הבית

as these external measurements of your worthiness

כמדדים חיצוניים של הערך שלך

to just being morally-neutral tasks

לפשוט משימות בעלות ערך ניטרלי

that you can customize to care for yourself.

שאפשר להתאים כדי לטפל בעצמך.

Because if it's true

כי זה נכון

that regardless of what you struggle with,

שבלי קשר להתמודדות שלכם,

you are worthy of a functional space,

אתם ראויים למרחב פונקציונלי,

what else might you be worthy of?

למה עוד אתם ראויים?

Thank you.

תודה.

(Applause and cheers)

(מחיאות כפיים וקריאות)