3 questions to ask yourself about US citizenship | Jose Antonio Vargas

תרגום: Fairouz Ibrahim עריכה: Shlomo Adam

Four years after arriving in the United States,

ארבע שנים אחרי שהגעתי לארצות הברית

like any typical 16-year-old,

כמו כל נער בן 16,

I went to get my driver's permit.

הלכתי להוציא רישיון נהיגה.

After I showed the clerk my immigration papers, my green card,

אחרי שהראיתי לפקידה את מסמכי ההגירה שלי, הגרין קארד שלי,

she told me it was fake.

היא אמרה לי שהוא מזויף.

"Don't come back here again," she said.

"אל תחזור לכאן שוב," היא אמרה.

That's how I found out I was in America illegally.

כך גיליתי ששהיתי באמריקה באופן לא חוקי,

And I'm still here illegally.

ושאני עדיין כאן באופן לא חוקי.

I'm a journalist and filmmaker.

אני עיתונאי וקולנוען.

I live in stories.

אני חי בסיפורים.

And what I've learned

ומה שלמדתי

that what most people don't understand about immigration

הוא שרוב האנשים לא מבינים לגבי הגירה

is what they don't understand about themselves:

הוא מה שהם לא מבינים על עצמם:

their families' old migration stories and the processes they had to go through

סיפורי הנדידה הישנים של משפחותיהם והתהליכים שהם היו צריכים לעבור

before green cards and walls even existed,

לפני שהיו גרין קארד וחומות,

or what shaped their understanding of citizenship itself.

או מה שעיצב את הבנתם לגבי עצם האזרחות.

I was born in the Philippines.

נולדתי בפיליפינים.

When I was 12, my mother sent me to live with her parents,

כשהייתי בן 12, אמא שלי שלחה אותי לגור אצל ההורים שלה,

my grandparents,

הסבא והסבתא שלי,

or, as we say in Tagalog, lolo and lola.

או, כמו שאנחנו אומרים בטגלוג, "לולו" ו"לולה".

Lolo's name was Teofilo.

שמו של לולו היה טאופילו.

When he legally emigrated to America and became a naturalized citizen,

כשהוא היגר באופן חוקי לאמריקה והפך לאזרח אמיתי,

he changed his name from Teofilo to Ted,

הוא שינה את שמו מטאופילו לטד,

after Ted Danson from the TV show "Cheers."

על שם טד דנסון מסדרת הטלוויזיה "חופשי על הבר".

Can't get any more American than that.

אין יותר אמריקאי מזה.

Lolo's favorite song was Frank Sinatra's "My Way,"

השיר האהוב על לולו היה "בדרכי" של פרנק סינטרה,

and when it came to figuring out how to get his only grandson, me,

וכשעלה הנושא איך להביא את נכדו היחיד, אותי,

to America,

לאמריקה,

he decided to do it his way.

הוא החליט לעשות את זה בדרכו.

According to Lolo, there was no easy and simple way to get me here,

לדברי לולו, לא היתה דרך קלה ופשוטה להביא אותי לכאן,

so Lolo saved up 4,500 dollars --

אז לולו חסך 4,500 דולר --

that's a lot of money for a security guard

זה הרבה כסף למאבטח

who made no more than eight dollars an hour --

שלא מרוויח יותר משמונה דולר לשעה --

to pay for the fake green card

על גרין קארד מזויף

and for a smuggler to bring me to the US.

ועל מבריח שיביא אותי לארה"ב.

So that's how I got here.

אז ככה הגעתי לכאן.

I can't tell you how many times people tell me that their ancestors

אני לא זוכר כמה פעמים אנשים אמרו לי שאבותיהם

came to America "the right way,"

הגיעו לאמריקה "בדרך הנכונה,"

to which I remind them,

ובתשובה אני מזכיר להם,

America's definition of "the right way"

שההגדרה של אמריקה ל"הדרך הנכונה"

has been changing ever since the first ship of settlers dropped anchor.

השתנתה מאז שספינת המתיישבים הראשונה הטילה עוגן.

America as we know it is more than a piece of land,

אמריקה כפי שאנו מכירים אותה הוא יותר מחלקת אדמה,

particularly because the land that now makes up the United States of America

במיוחד בגלל שהאדמה שהיא עכשיו ארצות הברית של אמריקה

used to belong to other people in other countries.

היתה שייכת לעמים אחרים ממדינות אחרות.

America as we know it is also more than a nation of immigrants.

אמריקה המוכרת לנו היא גם יותר מאשר אומה של מהגרים.

There are two groups of Americans who are not immigrants:

יש שתי קבוצות של אמריקאים שאינם מהגרים:

Native Americans, who were indigenous to this land

ילידים אמריקאים, ילידי הארץ הזאת

and who were killed in acts of genocide;

שנהרגו בפעולות רצח-עם;

and African Americans, who were kidnapped, shipped and enslaved

ואפרו-אמריקנים, שנחטפו, הובלו ושועבדו

to build this country.

כדי לבנות את הארץ הזאת.

America is, above all, an idea,

אמריקה היא, מעל לכל, רעיון,

however unrealized and imperfect,

ולא משנה כמה לא ממומש ולא מושלם,

one that only exists because the first settlers came here freely

שקיים רק בגלל שהמתיישבים הראשונים הגיעו לכאן בחופשיות

without worry of citizenship.

.מבלי לדאוג בקשר לאזרחות

So, where did you come from?

אם כן, מאין באת?

How did you get here?

איך הגעת לכאן?

Who paid?

מי שילם?

All across America, in front of diverse audiences --

בכל רחבי אמריקה, מול קהלים מגוונים --

conservatives and progressives,

שמרנים ופרוגרסיבים,

high school students and senior citizens --

תלמידי תיכון ואזרחים ותיקים --

I've asked those questions.

שאלתי את השאלות האלה.

As a person of color, I always get asked where I'm from,

כאדם צבעוני, תמיד שואלים אותי מאין אני,

as in, "Where are you from from?"

כמו ב"מאין אתה?"

So I've asked white people where they're from from, too.

אז שאלתי גם לבנים מאין הם באים.

After asking a student at the University of Georgia

לאחר ששאלתי תלמיד באוניברסיטת ג'ורג'יה

where he was from,

מאין הוא בא,

he said, "I'm American."

הוא אמר, "אני אמריקני."

"I know," I said, "but where are you from?"

"אני יודע," אמרתי, "אבל מאין אתה?"

"I'm white," he replied.

"אני לבן," הוא ענה.

"But white is not a country," I said.

"אבל לבן זה לא מדינה," אמרתי.

"Where are your ancestors from?"

"מאין אבותיך?"

When he replied with a shrug,

כשהוא ענה במשיכת כתפיים,

I said,

אמרתי,

"Well, where did you come from?

"אז מאין באת?

How did you get here? Who paid?"

"איך הגעת הנה? מי שילם?"

He couldn't answer.

לא היתה לו תשובה.

I don't think you can talk about America as America

אני לא חושב שאתה יכול לדבר אודות אמריקה בתור אמריקה

without answering those three core questions.

מבלי לענות על שלוש שאלות מרכזיות אלה.

Immigration is America's lifeline,

ההגירה היא חבל ההצלה של אמריקה,

how this country has replenished itself for centuries,

הדרך בה הארץ הזאת מתחדשת מזה מאות שנים,

from the settlers and the revolutionaries who populated the original 13 colonies

החל מהמתיישבים והמהפכנים שאיכלסו את 13 המושבות המקוריות

to the millions of immigrants, predominantly from Europe,

ועד למיליוני המהגרים, בעיקר מאירופה,

who relentlessly colonized this land.

שיישבו ללא לאות את האדמה הזו.

Even though Native Americans were already here

למרות שהיו כאן כבר ילידים אמריקאים

and had their own tribal identities and ideas about citizenship,

עם זהויות שבטיות ורעיונות משלהם על אזרחות,

they were not considered US citizens until the 1924 Indian Citizenship Act.

הם לא נחשבו לאזרחי ארה"ב עד חוק האזרחות האינדיאנית מ-1924

The landmark 1964 Civil Rights Act that Black Americans fought for

חוק זכויות האזרח החשוב מ-1964 שאמריקנים שחורים נלחמו עבורו

inspired the 1965 Immigration and Nationality Act,

נתן השראה לחוק ההגירה והלאומיות מ-1965,

which ended America's race-based exclusionary system

שסיים את מערכת אי-ההכללה מבוססת-הגזע באמריקה

that had lasted for 40 years.

שנמשכה 40 שנה.

I could go on and on here,

אני יכול להמשיך עוד ועוד,

but my point, my larger point, is this:

אבל הנקודה שלי, הנקודה הגדולה יותר, היא זו:

How much do any of us,

כמה מישהו מאיתנו,

whether immigrants of the past or the present,

מהגרים בעבר או בהווה,

know of these crucial parts of American history?

יודעים על חלקים קריטיים אלה בהיסטוריה האמריקנית?

How much of this history makes up the actual US citizenship test?

כמה מההיסטוריה הזאת כלול במבחן האזרחות של ארה"ב?

Have you ever seen it?

האם אי-פעם ראית את זה?

It's a mostly oral test,

זה בעיקר מבחן בעל-פה,

and government officers ask applicants up to 10 of the 100 questions.

שפקידי ממשלה מציגים לפונים עד 10 מתוך 100 השאלות שבו.

To pass, applicants must get at least six answers right.

כדי לעבור, על הפונים לענות לפחות שש תשובות נכונות.

I looked at the test recently,

הסתכלתי לאחרונה במבחן הזה,

and I was aghast at the questions posed

והייתי מזועזע מהשאלות שהוצגו,

and what constitutes acceptable answers to the glaring omissions.

ממה שנחשב לתשובות קבילות ומההשמטות הבולטות.

There's a question about the Statue of Liberty and where it is.

יש שאלה על פסל החירות והיכן מקומו.

There's no question about Ellis Island,

אין שום שאלה על אליס איילנד,

about the United States as an immigrant nation

על ארצות הברית כאומת מהגרים

and the countless anti-immigrant laws that were passed.

ועל אינספור החוקים שהועברו נגד הגירה.

There's nothing about Native American history.

אין שום דבר על ההיסטוריה הילידית האמריקנית.

There's a question about what Martin Luther King, Jr. did,

יש שאלה על פועלו של מרטין לותר קינג הבן,

but largely, there's inadequate and irresponsible contexts

אבל בעיקר יש שם תוכן לא נכון וחסר-אחריות

about African Americans.

על האפרו-אמריקנים.

Here's an example.

הנה דוגמה.

Question number 74 under the American history section

שאלה מספר 74 בפרק ההיסטוריה האמריקנית

asks applicants to "name one problem that led to the Civil War."

מבקשת מהפונים "נקוב בעיה אחת שהובילה למלחמת האזרחים"

There are three acceptable answers:

ישנן שלוש תשובות נכונות:

slavery,

עבדות,

states' rights,

זכויות המדינות,

economic reasons.

סיבות כלכליות.

Did my Lola and Lolo get that question?

האם לולה ולולו שלי יישאלו את השאלה הזאת?

If they did get the question,

אם הם יישאלו,

do they even understand the history behind it?

האם הם בכלל מבינים את ההיסטוריה שמאחוריה?

How about my uncles and aunties and cousins

ומה עם הדודים שלי, הדודות והדודנים

and millions of other immigrants who had to take that test

ומיליוני המהגרים אחרים שצריכים לעבור את המבחן הזה

to become Americans?

כדי להפוך לאמריקנים?

What do immigrants know about America before we get here?

מה מהגרים יודעים על אמריקה לפני שהגענו הנה?

What kind of citizenship are we applying for?

איזה מין אזרחות אנו מבקשים?

And is that the same kind of citizenship we actually want to be a part of?

והאם זאת אותה אזרחות שאנחנו באמת רוצים לקחת בה חלק?

Come to think of it -- I've been thinking a lot about this --

כשחושבים על זה -- ואני חשבתי על זה הרבה --

what does dignified citizenship look like?

איך נראית אזרחות מכובדת?

How can I ask for it when I just arrived here 26 years ago,

איך אני יכול לדרוש אותה, אם הגעתי הנה לפני 26 שנים בלבד,

when Black and Native people

כשאנשים שחורים וילידים

who have been here in America for hundreds of years

שהיו כאן באמריקה במשך מאות שנים

are still waiting for theirs?

עדיין מחכים לאזרחות שלהם?

One of my favorite writers is Toni Morrison.

אחד הסופרות האהובות עלי היא טוני מוריסון.

In 1996, a year before I found out I was in the country illegally,

ב-1996, שנה לפני שהתברר לי שאני במדינה באופן לא חוקי,

my eighth-grade class was assigned to read "The Bluest Eye,"

הוטל על כיתה ח' שלי לקרוא את "העין הכי כחולה",

Morrison's first book.

ספרה הראשון של מוריסון.

Instantly, the book challenged me to ask hard questions.

הספר עורר אותי מיד לשאול שאלות קשות.

Why does Pecola Breedlove,

למה פקולה ברידלאב,

this young Black girl at the center of the book,

הנערה השחורה שבמרכז הספר,

why did she want blue eyes?

למה היא רוצה עיניים כחולות?

Who told her to want it?

מי אמר לה לרצות את זה?

Why did she believe them?

מדוע היא מאמינה לו?

Morrison said she wrote the book to illustrate what happens

מוריסון אמרה שהיא כתבה את הספר כדי להמחיש מה קורה

when a person surrenders to what she called "the master narrative."

כשאדם נכנע למה שהיא כינתה "הנרטיב הראשי".

"Definitions," Morrison said, "belong to the definers, not the defined."

"הגדרות", אמרה מוריסון, "שייכים למגדירים, לא למוגדרים"

Once I realized that I was here illegally,

ברגע שהבנתי שאני כאן באופן לא חוקי,

I convinced myself that if I was not a legal citizen by birth or by law,

שכנעתי את עצמי שאם אינני אזרח מלידה או על פי חוק,

another kind of citizenship was possible.

ייתכן סוג אחר של אזרחות.

Citizenship as participation:

אזרחות כהשתתפות:

I engage.

אני מעורב.

I engage with all kinds of Americans, even Americans who don't want me here.

אני מעורב עם כל מיני אמריקנים, אפילו אמריקנים שלא רוצים אותי כאן.

Citizenship as contribution:

אזרחות כתרומה:

I give back to my community in whatever ways I can.

אני תורם בחזרה לקהילה שלי בכל דרך שאוכל.

As an undocumented entrepreneur -- and yes, there is such a thing --

כיזם לא מתועד -- כן, יש דבר כזה --

I've employed many US citizens.

העסקתי אזרחים אמריקנים רבים.

Citizenship as education:

אזרחות כחינוך:

We can't wait for others to educate us about the past

אנחנו לא יכולים לחכות שאחרים יחנכו אותנו לגבי העבר

and how we got to this present.

ואיך הגענו להווה הזה.

We have to educate ourselves and our circles.

עלינו לחנך את עצמנו ואת החוגים שלנו.

Citizenship as something greater than myself:

אזרחות כמשהו גדול ממני:

We are, I think, individually and collectively,

אנחנו, אני חושב, בנפרד ובאופן קולקטיבי,

rewriting the master narrative of America.

משכתבים את הנרטיב הראשי של אמריקה.

The people who were once defined are now doing the defining.

האנשים שהוגדרו בעבר, הם אלה שמגדירים עכשיו.

They're asking the questions that need to be asked.

הם שואלים את השאלות שצריך לשאול.

A core part of that redefinition

חלק מרכזי בהגדרה מחדש

is how we define not only who is an American

הוא האופן שבו אנו מגדירים לא רק מיהו אמריקני,

but what constitutes citizenship.

אלא גם מהי אזרחות.

Which, to me, is our responsibility to each other.

ובשבילי, זאת האחריות שלנו אחד על זולתו.

So consider your own personal narrative

אז תשקלו מהו הנרטיב האישי שלכם

and ask yourself:

ושאלו את עצמכם:

Where did you come from?

מאין באת?

How did you get here?

איך הגעת הנה?

Who paid?

מי שילם ?