Paola Antonelli: Design and the elastic mind

מתרגם: Gabriela Elazar מבקר: Ido Dekkers

I dabble in design. I'm a curator of architecture and design;

אני משתכשכת בעיצוב. אני אוצרת של אדריכלות ועיצוב.

I happen to be at the Museum of Modern Art.

במקרה אני נמצאת במויזאון לאומנות מודרנית בניו יורק,

But what we're going to talk about today

אבל מה שחשוב- הנושא עליו נדבר היום

is really design. Really good designers are like sponges:

הוא עיצוב. מעצבים טובים הם כמו ספוגים.

they really are curious

הם סקרנייים באמת

and absorb every kind of information that comes their way,

וסופגים כל פיסת מידע הנקרית בדרכם,

and transform it so that it can be used by people like us.

והופכים אותה כך שתשמש אנשים כמונו.

And so that gives me an opportunity,

וכך זה נותן לי הזדמנות,

because every design show that I curate

כי כל תערוכת עיצוב שאני אוצרת

kind of looks at a different world. And it's great,

מתבוננת על העולם באופן שונה. וזה נהדר,

because it seems like every time I change jobs.

כי זה כאילו אני מחליפה עבודה כל הזמן.

And what I'm going to do today is I'm going to give you a preview

מה שאעשה היום הוא לתת לכם סקירה

of the next exhibition that I'm working on, which is called

של התערוכה הבאה עליה אני עובדת

"Design and the Elastic Mind."

ושמה הוא "עיצוב והמוח הגמיש".

The world that I decided to focus on this particular time

העולם בו החלטתי להתמקד הפעם

is the world of science and the world of technology.

הוא עולם המדע ועולם הטכנולוגיה.

Technology always comes into play when design is involved,

הטכנולוגיה תמיד משחקת תפקיד בכל הנוגע בעיצוב,

but science does a little less.

אך למדע מקום קצת יותר קטן.

But designers are great at taking big revolutions that happen

אך מעצבים מצטיינים באימוץ המהפכות הגדולות שמתרחשות

and transforming them so that we can use them.

והפיכתן כך שנוכל להשתמש בהן.

And this is what this exhibition looks at.

וזה בדיוק מה שתערוכה זו בוחנת.

If you think about your life today,

אם תחשבו על החיים שלכם היום,

you go every day through many different scales,

כל יום אתם עוברים רמות שונות ומגוונות,

many different changes of rhythm and pace.

שינויי קצב ומקצב רבים.

You work over different time zones, you talk to very different people,

אתם עובדים על פני איזורי זמן שונים, משוחחים עם אנשים שונים מאוד,

you multitask. We all know it, and we do it kind of automatically.

מבצעים משימות רבות זו זמנית. כולנו יודעים את זה, ואנו עושים את זה באופן אוטומטי.

Some of the minds in this audience are super elastic,

חלק מהמוחות בקהל הזה הינם גמישים במיוחד,

others are a little slower,

אחרים מעט איטיים יותר,

others have a few stretch marks, but nonetheless

לאחרים יש כמה סימני מתיחה, ובכל זאת

this is a quite exceptional audience from that viewpoint.

זהו קהל יוצא דופן במובן הזה.

Other people are not as elastic.

אחרים אינם גמישים כל כך.

I can't get my father in Italy to work on the Internet.

אני לא מסוגלת לשכנע את אבי באיטליה להשתמש באינטרנט.

He doesn't want to put high-speed Internet at home.

הוא לא רוצה להתקין אינטרנט מהיר בבית.

And that's because there's some little bit of fear,

וזה בגלל שזה קצת מפחיד,

little bit of resistance or just clogged mechanisms.

ישנה התנגדות או פשוט מנגנונים סתומים.

So designers work on this particular malaise that we have,

אז מעצבים עובדים בתחום המחלה הזו שלנו,

these kinds of discomforts that we have,

האי נוחות הזאת התוקפת אותנו,

and try to make life easier for us.

ומנסים להפוך את החיים שלנו למעט קלים יותר.

Elasticity of mind is something that we really need, you know,

גמישות המוח הוא דבר הכרחי, אתם יודעים,

we really need, we really cherish and we really work on.

דבר שאנחנו באמת זקוקים לו, שאנחנו מוקירים ואנחנו ממש עובדים עליו.

And this exhibition is about the work of designers

והתערוכה הזאת מציגה את עבודת המעצבים

that help us be more elastic,

שעוזרים לנו להיות גמישים יותר,

and also of designers that really work on this elasticity

וגם על המעצבים אשר ממש עובדים על הגמישות הזאת

as an opportunity. And one last thing is that

ורואים בה הזדמנות. ודבר אחרון

it's not only designers, but it's also scientists.

לא מדובר רק על מעצבים, אלא גם על מדענים.

And before I launch into the display of some of the slides

ולפני שאקרין כמה מהשקפים

and into the preview, I would like to point out

ואתחיל בסקירה עצמה, אני רוצה לציין

this beautiful detail about scientists and design.

את הפרט היפהפה הזה אודות מדענים ועיצוב.

You can say that the relationship between science and design

אפשר לאמר שהקשר בין מדע לעיצוב

goes back centuries. You can of course talk about

מתקיים כמה מאות שנים. אפשר כמובן לדבר

Leonardo da Vinci and many other Renaissance men and women --

על לאונרדו דה וינצ'י, על גברים ונשים רבים אחרים מימי הביניים,

and there's a gigantic history behind it.

ויש היסטוריה עצומה מאחור.

But according to a really great science historian you might know,

על פי היסטוריון מדע גדול באמת, שאולי אתם מכירים,

Peter Galison -- he teaches at Harvard --

פיטר גאליסון- הוא מרצה בהארוורד-

what nanotechnology in particular and quantum physics

מה שננו-טכנולוגיה בפרט ופיזיקת הקואנטים

have brought to designers is this renewed interest,

הביאו למעצבים, הוא העיניין החדש הזה,

this real passion for design.

התשוקה האמיתית הזאת לעיצוב.

So basically, the idea of being able to build things bottom up,

אז בעיקרון, הרעיון שאפשר לבנות דברים מלמטה,

atom by atom, has made them all into tinkerers.

אטום באטום, הפכה את כולם לנסיינים.

And all of a sudden scientists are seeking designers,

ולפתע פתאום, מדענים תרים אחר מעצבים,

just like designers are seeking scientists.

בדיוק כפי שמעצבים מחפשים מדענים.

It's a brand-new love affair that we're trying to cultivate

זהו סיפור אהבה חדש, אותו אנו מנסים לטפח

at MOMA. Together with Adam Bly, who is the founder of Seed magazine --

במומה, יחד עם אדם בליי, מייסדו של כתב העת "סיד" --

that's now a multimedia company, you might know it --

זו חברת מולטימדיה עכשיו, אולי אתם מכירים אותה-

we founded about a year ago a monthly salon

לפני כשנה ייסדנו כנס חודשי

for designers and scientists, and it's quite beautiful.

המיועד למעצבים ומדענים, וזה מאוד יפה.

And Keith has come, and also Jonathan has come and many others.

קית' הגיע, וגם ג'ונתן ורבים אחרים.

And it was great, because at the beginning was this apology fest --

וזה היה נהדר, כי בהתחלה היתה חגיגת התנצלויות,

you know, scientists would tell designers,

מדענים היו אומרים למעצבים,

you know, I don't know what style is, I'm not really elegant.

אתה יודע, אני לא מבין בעיצוב, אני לא כל כך אלגנטי.

And designers would like, oh, I don't know how to do an equation,

ומעצבים היו אומרים, אה, אני לא יודע איך לחשב משוואה,

I don't understand what you're saying. And then all of a sudden

אני לא מבין מה אתה אומר. ואז, פתאום

they really started talking each others' language,

הם התחילו לדבר אחד בשפתו של השני,

and now we're already at the point that they collaborate.

ועכשיו אנחנו נמצאים בנקודה בה הם משתפים פעולה.

Paul Steinhardt, a physicist from New York,

פול סטיינהארט, פיזיקאי מניו-יורק,

and Aranda/Lasch, architects, collaborated in an installation

וארנדה/לאש, אדריכלים, שיתפו פעולה במיצג

in London at the Serpentine.

בלונדון, בגלרית סרפנטין.

And it's really interesting to see how this happens.

וזה מרתק לראות כיצד זה קורה.

The exhibition will talk about the work

התערוכה תציג את עבודתם

of both designers and scientists,

של מעצבים ומדענים,

and show how they're presenting the possibilities of the future to us.

ותראה כיצד הם מציגים לנו את אפשרויות העתיד.

I'm showing to you

אתם יודעים, אני מראה לכם

different sections of the show right now,

עכשיו תחומים שונים של התערוכה,

just to give you a taste of it.

רק כדי לתת לכם טעימה,

Nanophysics and nanotechnology, for instance,

אבל ננו-פיזיקה וננו-טכנולוגיה, למשל

have really opened the designer's mind.

באמת פתחו את ראשו של המעצב.

In this case I'm showing more the designers' work,

במקרה זה אני מראה יותר את עבודתם של המעצבים,

because they're the ones that have really been stimulated.

כי הם אלה שעברו תהליך גירוי עמוק יותר.

A lot of the objects in the show are concepts,

רבים מהחפצים בתערוכה הינם מושגים,

not objects that exist already. But what you're looking at here

לא באמת חפצים שכבר קיימים. מה שאתם רואים כאן

is the work of some scientists from UCLA.

הוא פרי עבודתם של כמה מדענים באוניברסיטת קליפורניה.

This kind of alphabet soup is a new way to mark proteins --

מרק האותיות הזה הוא דרך חדשה לסמן חלבונים,

not only by color but literally by alphabet letters.

לא רק באמצעות צבע, אלא למעשה על ידי אותיות.

So they construct it, and they can construct all kinds of forms

אז הם בונים את זה, והם יכולים לבנות כל מיני צורות

at the nanoscale. This is the work of design students

בסולם מזערי. וזו עבודתם של סטודנטים לעיצוב

from the Royal College of Arts in London

מבית הספר המלכותי לאומנויות בלונדון

that have been working together with their tutor, Tony Dunne,

אשר עבדו יחד עם המנחה שלהם, טוני דיון,

and with a bunch of scientists around Great Britain

ועם חבורת מדענים מבריטניה

on the possibilities of nanotechnology for design in the future.

אודות האפשרויות של ננו-טכנולוגיה עבור עיצוב בעתיד.

New sensing elements on the body --

אמצעי חישה חדשים בגוף.

you can grow hairs on your nails,

אפשר להצמיח שיערות על הציפורניים,

and therefore grab some of the particles from another person.

וכך לתפוס כמה מהחלקיקים של אדם אחר.

They seem very, very obsessed

נראה שהם מאוד, מאוד מוטרדים

with finding out more about the ideal mate.

מהרעיון למצוא את בן הזוג המושלם.

So they're working on enhancing everything: touch, smell --

אז הם עובדים על הגברת כל החושים- מגע, ריח,

everything they can, in order to find the perfect mate.

כל מה שהם יכולים לעשות, על מנת למצוא את בן הזוג המושלם.

Very interesting. This is a typeface designer

מאוד מעניין. זהו מעצב גופנים

from Israel who has designed -- he calls them "typosperma."

מישראל, אשר עיצב את מה שהוא מכנה "זרעגופן"

He's thinking -- of course it's all a concept --

הוא חושב- כמובן שזה הכל עדיין בגדר רעיון בלבד-

of injecting typefaces into spermatozoa,

הוא חושב להזריק גופנים לתוך זרעונים-

I don't know how to say it in English -- spermatazoi --

אני לא יודעת איך להגיד את זה באנגלית-תאי זרע

in order to make them become -- to almost have a song

על מנת שיהפכו- שלמעשה יוכלו לשיר

or a whole poem written with every ejaculation. (Laughter)

או יוכלו לכתוב שיר שלם בכל פליטה (צחוק)

I tell you, designers are quite fantastic, you know.

אני אומרת לכם, מעצבים הם טיפוסים יוצאי דופן.

So, tissue design.

עיצוב רקמות.

In this case too, you have a mixture of scientists and designers.

גם במקרה זה, ישנה קבוצה מעורבת של מדענים ומעצבים.

This here is part of the same lab at the Royal College of Arts.

כאן רואים חלק מאותה מעבדה בבית ספר המלכותי לאומנויות בלונדון.

The RCA is really quite an amazing school from that viewpoint.

זהו בית ספר מדהים במובן הזה.

One of the assignments for a year was to work with in-vitro meat.

אחת המשימות לאחד השנתונים היתה לעבוד עם בשר מבחנה.

You know that already you can grow meat in vitro.

אתם יודעים שאפשר כבר לגדל בשר במבחנה.

In Australia they did it -- this research company, called SymbioticA.

עשו את זה באוסטרליה- חברת המחקר הזאת, "סימביוטיקה"

But the problem is that it's a really ugly patty.

אך הבעיה היא שהקציצה המתקבלת היא ממש מכוערת.

And so, the assignment to the students was,

אז המשימה לסטודנטים היתה

how should the steak of tomorrow be?

כיצד ייראה סטייק העתיד?

When you don't have to kill cows and it can have any shape,

כשלא צריך להרוג פרות ואפשר לעצב אותו בכל צורה שנרצה,

what should it be like?

כיצד הוא ייראה?

So this particular student, James King,

הסטודנט הזה, ג'יימס קינג,

went around the beautiful English countryside,

טייל באיזורים הכפריים באנגליה,

picked the best, best cow that he could see,

בחר בפרה הכי טובה שראה,

and then put her in the MRI machine.

ואז הניח אותה על מכשיר לסריקה מגנטית.

Then, he took the scans of the best organs and made the meat --

ואז אסף את הסריקות של האיברים הטובים ביותר והכין את הבשר.

of course, this is done with a Japanese resins food maker,

כמובן כל זה נעשה בעזרת שרף יפני להכנת מזון,

but you know, in the future it could be made better --

אבל אתם יודעים, בעתיד זה ייעשה טוב יותר.

which reproduces the best MRI scan of the best cow he could find.

אבל זה משכפל את סריקת התהודה המגנטית הטובה ביותר של הפרה הטובה ביותר שניתן למצוא.

Instead, this element here is much more banal.

לעומת זאת, החפץ הזה הרבה יותר בנאלי.

Something that you know can be done already

משהו שאתם יודעים שניתן לעשות כבר

is to grow bone tissue, so that you can make a wedding ring

לגדל רקמת עצם כך שתוכלו להכין ממנו טבעת נישואין

out of the bone tissue of your loved one -- literally.

מרקמת העצם של אהובכם-פשוטו כמשמעו.

So, this is indeed made of human bone tissue.

וזה אכן עשוי מרקמת עצם אנושית.

This is SymbioticA, and they've been working --

זו חברת "סימביוטיקה", ושם עובדים על,

they were the first ones to do this in-vitro meat --

אתם יודעים, הם היו הראשונים שגידלו בשר במבחנה,

and now they've also done an in-vitro coat, a leather coat.

ועכשיו הם גם פיתחו מעיל מבחנה, מעיל עור.

It's miniscule, but it's a real coat. It's shaped like one.

הוא אומנם מזערי, אבל הוא אמיתי. צורתו צורת מעיל.

So, we'll be able to really not have any excuse

כך שבעתיד לא יהיו לנו תירוצים

to be wearing everything leather in the future.

להמשיך ללבוש בגדי עור.

One of the most important topics of the show -- you know,

אחד הנושאים החשובים ביותר בתערוכה,

as anything in our life today,

כמו כל דבר אחר בחיים שלנו היום,

we can look at it from many, many different viewpoints,

ניתן לבחון את זה מכמה נקודות מבט,

and at different levels.

וברמות שונות.

One of the most interesting and most important concepts

אחד המושגים המעניינים והחשובים ביותר

is the idea of scale. We change scale very often:

הוא רעיון קנה המידה. אנו מחליפים קנה מידה לעיתים קרובות מאוד,

we change resolution of screens, and

אנחנו משנים רזולוציה של מסכים,

we're not really fazed by it, we do it very comfortably.

ואיננו נרתעים מכך באמת, אנחנו מרגישים מאוד בנוח עם זה.

So you go, even in the exhibition,

אז אתם עוברים, אפילו בתערוכה,

from the idea of nanotechnology and the nanoscale

מרעיון הננו-טכנולוגיה וקנה מידה זעיר

to the manipulation of really great amounts of data --

עד לטיפול בכמויות ענק של נתונים.

the mapping and tagging of the universe and of the world.

מיפוי ותיוג הייקום והעולם.

In this particular case a section will be devoted

ובמקרה המסוים הזה, יוקדש תחום שלם

to information design.

לעיצוב המידע.

You see here the work of Ben Fry. This is "Human vs. Chimps" --

כאן רואים את עבודתו של בן פריי. בני אדם לעומת שימפנזים.

the few chromosomes that distinguish us from chimps.

אלה הכרומוזומים המעטים שמבדילים אותנו מהשימפנזים.

It was a beautiful visualization that he did for Seed magazine.

זו היתה המחשה יפהפיה שהוא עשה עבור כתב העת "סיד".

And here's the whole code of Pac-Man, visualized

והנה הקוד כולו של פאק-מאן בהמחשה.

with all the go-to, go-back-to,

עם כל ה "לך אל" וחזור אל",

also made into a beautiful choreography.

הופכים לכוריאוגרפיה יפהפיה.

And then also graphs by scientists,

וכך גם דיאגרפים שנעשו על ידי מדענים,

this beautiful diagraph of protein homology.

הדיאגרף היפהפה הזה של הומולוגית חלבונים.

Scientists are starting to also consider aesthetics.

גם מדענים התחילו להתייחס לצד האסתטי.

We were discussing with Keith Shrubb* this morning

הבוקר שוחחנו עם קית' שרוב

the fact that many scientists

על העובדה שמדענים רבים

tend not to use anything beautiful in their presentations,

נוטים לא להשתמש בשום דבר יפה במצגות שלהם.

otherwise they're afraid of being considered dumb blondes.

כי הם חוששים שיתייחסו אליהם כאל בלונדיניות טפשות.

So they pick the worst background

אז הם בוחרים את הרקע הכי גרוע

from any kind of PowerPoint presentation, the worst typeface.

מאיזו שהיא מצגת פאוור פוינט, את הגופן הכי גרוע.

It's only recently that this kind of marriage

רק לאחרונה הנישואין האלה

between design and science is producing some of the first "pretty" --

בין עיצוב למדע, התחילו לייצר - אם אפשר לקרוא לזה כך-

if we can say so -- scientific presentations.

את המצגות המדעיות היפות הראשונות.

Another aspect of contemporary design

היבט נוסף של עיצוב מודרני

that I think is mind-opening, promising

ולדעתי הוא ממש פותח את הראש, ונראה מבטיח,

and will really be the future of design,

ולמעשה יהיה העתיד של העיצוב,

is the idea of collective design.

הוא רעיון העיצוב הקולקטיבי.

You know, the whole XO laptop, from One Laptop per Child,

אתם יודעים, המחשב הנייד של "מחשב לכל ילד",

is based on the idea of collaboration and mash and networking.

מבוסס על רעיון של שיתוף פעולה, מעורבות וקשירת קשרים.

So, the more the merrier.

כך שכל המרבה הרי זה משובח.

The more computers, the stronger the signal,

ככל שיהיו יותר מחשבים, האות יהיה חזק יותר,

and children work on the interface so that it's all based

וילדים עובדים בממשק, כך שהכל מבוסס

on doing things together, tasks together.

על עשיית דברים ביחד, ביצוע משימות ביחד.

So the idea of collective design

כך שהרעיון של עיצוב קולקטיבי

is something that will become even bigger in the future,

יהפוך למשהו אפילו יותר גדול בעתיד,

and this is chosen as an example.

וזו הדוגמה שבחרתי.

Related to the idea of collective design and to the new balance

בהקשר של עיצוב קולקטיבי והאיזון החדש

between the individual and the collectiveness, collectivity

בין הפרט לפעילות הקולקטיבית,

is the idea of existence maximum.

טמון הרעיון של המקסימום הקיומי.

That's a term that I coined a few years ago

זהו ביטוי שהטבעתי לפני כמה שנים

while I was thinking of how pressed we are together,

כששחשבתי כמה אנחנו מצד אחד מחוברים,

and at the same time how these small objects,

ומצד שני החפצים הקטנים האלה,

like the Walkman first and then the iPod,

תחילה הווקמן ואחרכך האייפוד,

create bubbles of space around us that enable us

יוצרים בועות חלל סביבנו, המאפשרות לנו

to have a metaphysical space

חלל מטפיזי

that is much bigger than our physical space.

הרבה יותר גדול מהחלל הפיזי שלנו.

You can be in the subway and you can be completely isolated

אפשר להיות ברכבת התחתית ולהיות לגמרי מבודד

and have your own room in your iPod.

ובו בזמן יש לך חדר משלך באייפוד.

And this is the work of several designers

זו עבודתם של כמה מעצבים

that really enhance the idea of solitude and expansion

שמדגישים את הרעיון של בדידות והרחבה

by means of various techniques.

באמצעות מספר שיטות.

This is a spa telephone. The idea is that it's become so difficult

זהו ספא טלפון. הרעיון הוא שזה הופך להיות מאוד קשה

to have a private conversation anywhere

לנהל שיחה פרטית באיזה שהוא מקום

that you go to the spa, you have a massage, you have a facial,

אז את הולכת לספא, מקבלת עיסוי, טיפול פנים,

maybe a rub, and then you have this beautiful pool

ואז יש לך את הבריכה היפהפיה הזאת

with this perfect temperature, and you can have

עם הטמפרטורה המושלמת, ואת יכולה

this isolation tank phone conversation

להכנס לתא הבידוד הזה כדי לנהל שיחת טלפון

with whomever you've been wanting to talk with for a long time.

עם כל מי שרצית כבר מזמן לנהל שיחה.

And same thing here, Social Tele-presence.

וכאן אותו הדבר, טלה-פרזנס חברתי.

It's actually already used by the military a little bit,

האמת שבצבא כבר עושים בו שימוש,

but it's the idea of being able to be somewhere else

אבל הרעיון הוא שזה מאפשר להיות במקום אחר

with your senses while you're removed from it physically.

עם החושים שלך בעוד אתה מנותק מהם באופן פיזי.

And this is called Blind Date. It's a [unclear],

זה נקרא "פגישה עיוורת". זה [לא ברור]

so if you're too shy to be really at the date,

אז אם אתם ביישנים מדי מכדי להיות נוכחים באמת בפגישה,

you can stay at a distance with your flowers

אפשר להשאר במרחק מסוים עם הפרחים

and somebody else reenacts the date for you.

ומישהו אחר משחזר את הפגישה עבורכם.

Rapid manufacturing is another big area

ייצור מהיר הוא תחום גדול נוסף

in which technology and design are, I think,

בו טכנולוגיה ועיצוב הם, אני חושבת, לדעתי,

bound to change the world. You've heard about it before many times.

מיועדים לשנות את העולם. שמעתם על כך כבר הרבה פעמים.

Rapid manufacturing is a computer file

ייצור מהיר הוא קובץ מחשב

sent directly from the computer to the manufacturing machine.

הנשלח ישירות מהמחשב למכונת הייצור.

It used to be called rapid prototyping, rapid modeling.

בעבר קראו לזה אב טיפוס מהיר, או דיגום מהיר.

It started out in the '80s, but at the beginning

זה התחיל בשנות ה-80, אבל בהתחלה

it was machines carving out of a foam block

המכונות גילפו חתיכות מתוך חתיכת קצף

a model that was very, very fragile,

הדגם היה מאוד מאוד שביר,

and could not have any real use.

ולא ניתן היה לעשות בו שימוש באמת.

Slowly but surely, the materials became better -- better resins.

לאט אך בהתמדה, החומרים השתפרו והפכו להיות שרף איכותי יותר.

Techniques became better -- not only carving

הטכניקות השתפרו- לא רק גילוף

but also stereolithography and laser -- solidifying all kinds of resins,

אלא גם סטריאו-ליטוגרפיה, מיצוק כל מיני שרפים,

whether in powder or in liquid form. And the vats became bigger,

הן בצורת אבקה או נוזל. החביות הפכו להיות גדולות יותר.

to the point that now we can have actual chairs

עכשיו יש לנו אפילו כסאות

made by rapid manufacturing.

המיוצרים בשיטת הייצור המהיר.

It takes seven days today to manufacture a chair,

לייצר כסא לוקח שבעה ימים,

but you know what? One day it will take seven hours.

אבל אתם יודעים מה? יום אחד זה יקח רק שבע שעות.

And then the dream is that you'll be able to, from home,

ואז החלום יהיה שתוכלו, מהבית,

customize your chair. You know, companies and designers

לעצב את הכסא שלכם. אתם יודעים, חברות ומעצבים

will be designing the matrix or the margins

יעצבו את המטריצה או את המסגרת

that respect both solidity and brand, and design identity.

המכבדים הן את החוזק ואת המותג, ואת זהות העיצוב.

And then you can send it to the Kinko's store at the corner

ואז תוכלו לשלוח את זה לסניף האופיס דיפו הקרוב אליכם

and go get your chair. Now, the implications of this are enormous,

ואחרכך תאספו את הכסא שלכם. המשמעות של זה היא עצומה,

not only regarding the participation of the final buyer

לא רק אודות השתתפותו של הקונה

in the design process, but also no tracking,

בתהליך העיצוב עצמו. גם אין מעקב,

no warehousing, no wasted materials.

אין איחסון, ואין בזבוז חומרים.

Also, I can imagine many design manufacturers

אני גם יכולה לדמיין שהרבה מאוד יצרני עיצוב

will have to retool their own business plans

יאלצו לנסח מחדש את התכניות העיסקיות שלהם

and maybe invest in this Kinko's store. But it really is a big change.

ואולי אפילו להשקיע בחנויות מן הסוג הזה. אבל זה באמת שינוי גדול.

And here I'm showing a picture that was in Wired Magazine --

כאן אני מראה תמונה שהופיעה בכתב העת "וויירד",

you know, the Artifacts of the Future section that I love so much --

במוסף "חפצי העתיד" שאני כל כך אוהבת,

that shows you can have your desktop 3D printer

שמראה כיצד באמצעות המדפסת התלת מימדית שלכם

and print your own basketball.

תוכלו להדפיס את הכדור סל שלכם.

But here instead are examples, you can already 3D-print textiles,

כאן יש דוגמאות נוספות, אפשר כבר להדפיס בדים תלת מימדיים,

which is very interesting.

דבר מאוד מעניין.

This is just a really nice touch -- it's called slow prototyping.

זה משהו ממש חמוד- זה נקרא אב דיגום איטי.

It's a designer that put 10,000 bees at work and they built this vase.

המעצב העסיק 10,000 דבורים והן בנו את האגרטל הזה.

They had a particular shape that they had to stay in.

היתה להן צורה מסוימת בה היו צריכות להשאר.

Mapping and tagging.

מיפוי ותיוג.

As the capacity of computers becomes really, really big,

בעוד היכולת של המחשבים הולכת וגדלה,

and the capacity of our mind not that much bigger,

ואילו יכולת המוח שלנו לא כל כך,

we find that we need to tag as much as we can what we do

אנחנו מגלים שעלינו לתייג כמה שיותר את מה שאנחנו עושים

in order to then retrace our path.

על מנת שנוכל אחר כך לשחזר את צעדינו.

Also, we do it in order to share with other people.

אנחנו עושים את זה גם על מנת לשתף אנשים אחרים.

Again, this communal sense of experience

שוב, התחושה הזאת של חוויוה קהילתית

that seems to be so important today.

הנראית כל כך חשובה היום.

So, various ways to map and tag

אז, הרבה מצורות המיפוי והתיוג

are also the work of many designers nowadays.

הן תוצאת עבודתם של מעצבים.

Also, the senses -- designers and scientists all work on trying to expand

החושים. מעצבים ומדענים תרים אחר הניסיון להרחיב

our senses capabilities so that we can achieve more.

את היכולות החושיות שלנו כך שנשיג יותר.

And also animal senses in a way.

וגם חושים חייתיים במובן מסוים.

This particular object that many people love so much

החפץ המסוים הזה, אותו אנשים אוהבים כל כך

is actually based on kind of a scientific experiment --

מבוסס למעשה על מעין ניסוי מדעי--

the fact that bees have a very strong olfactory sense,

העובדה שלדבורים חוש ריח מפותח מאוד,

and so -- much like dogs that can smell certain kinds of skin cancer --

וכך, כמו כלבים המסוגלים להריח סוגים מסוימים של סרטן עור-

bees can be trained by Pavlovian reflex

גם את הדבורים אפשר לאלף באמצעות תגובה פבלובית

to detect one type of cancer, and also pregnancy.

שיאתרו סוג מסוים של סרטן, וגם הריון.

And so this student at the RCA

וכך סטודנט זה באקדמיה המלכותית לאומניוית

designed this beautiful blown-glass object

עיצב את החפץ היפהפה הזה, בזכוכית מנופחת

where the bees move from one chamber to the other

בו הדבורים נעות מתא אחד לשני

if they detect that particular smell

אם הן מאתרות ריח מסוים

that signifies, in this case, pregnancy.

המצביע, במקרה הזה, על הריון.

Another shape is made for cancer.

צורה אחרת יוצרה עבור סרטן.

Design for Debate is a very interesting new endeavor

עיצוב לדיון הוא נושא חדש מעניין מאוד

that designers have really shaped for themselves.

שמעצבים באמת עיצבו עבור עצמם.

Some designers don't design objects, products,

ישנם מעצבים אשר לא מעצבים חפצים, מוצרים,

things that we're going to actually use,

דברים בהם באמת נעשה שימוש,

but rather, they design scenarios that are object-based.

אלא מעצבים תסריטים מבוססי חפצים.

They're still very useful.

הם עדיין שימושיים מאוד.

They help companies and other designers think better about the future.

הם מסייעים לחברות ולמעצבים אחרים לחשוב טוב יותר על העתיד.

And usually they are accompanied by videos.

לרוב זה מלווה על ידי סרטוני וידאו.

This is quite beautiful. It's Dunne and Raby, "All the Robots."

זהו סרטון יפהפה מאת דיון וראבי, "כל הרובוטים כולם".

Those are a series of robots that are meant to be taken care of.

זו סדרה של רובוטים הדורשים טיפול.

We always think that robots will take care of us,

אנחנו תמיד חושבים שרובוטים יטפלו בנו,

and instead they designed these robots that are very, very needy.

ובמקום זה הם עיצבו רובוטים מאוד, מאוד נזקקים.

You need to take one in your arms and look at it in the eyes

צריך להרים אותו על הידיים ולהסתכל לו בעיניים

for about five minutes before it does something.

למשך כחמש דקות, לפני שיסכים לעשות משהו.

Another one gets really, really nervous if you get in to the room,

רובוט אחר הופך להיות מאוד עצבני אם אתם נכנסים לחדר,

and starts shaking, so you have to calm it down.

ומתחיל לרעוד, אז אתם צריכים להרגיע אותו.

So it's really a way to make us think more

כך שזו למעשה דרך המאלצת אותנו לחשוב יותר

about what robots mean to us.

על משמעות הרובוטים עבורנו.

Noam Toran and "Accessories for Lonely Men":

נועם תורן ו"אביזרים לאדם הבודד".

the idea is that when you lose your loved one

הרעיון הוא שכשאתם מאבדים מישהו יקר לכם

or you go through a bad breakup,

או אם אתם חווים פרידה קשה,

what you miss the most are those annoying things

אתם מתגעגעים הכי הרבה לדברים המעצבנים

that you used to hate when you were with the other person.

שפעם שנאתם כשעוד הייתם עם האדם הזה.

So he designed all these series of accessories.

אז הוא עיצב את סדרת האביזרים הזאת.

This one is something that takes away the sheets from you at night.

כמו האביזר הזה שמזיז לכם את הסדינים בלילה.

Then there's another one that breathes on your neck.

או אביזר אחר שמתנשף בעורף שלכם.

There's another one that throws plates and breaks them.

אביזר נוסף זורק ושובר צלחות.

So it's just this idea of what we really miss in life.

כך שזה רק הרעיון של מה הדבר אליו אנחנו באמת מתגעגעים בחיינו.

Elio Caccavale: he took the idea

אליו קקבלי, לעומת זאת, לקח את הרעיון

of those dolls that explain leukemia.

של הבובות המסבירות מהו סרטן הדם.

He's working on dolls that explain xenotransplantation,

הוא עובד על בובות שמסבירות מה זו השתלה שלא מבן-מיננו,

and also the spider gene into the goat, from a few years ago.

וגם את גן העכביש בתוך העז, מלפני מספר שנים.

He's working for the exhibition on a whole series of dolls

עבור התערוכה, הוא עובד על סדרה שלמה של בובות

that explain to children where babies come from today.

המסבירות לילדים איך באים תינוקות לעולם, בימינו.

Because it's not anymore Mom, Dad, the flowers and the bees,

כי זה כבר לא אמא, אבא, פרחים ודבורים

and then there's the baby. No, it can be two moms, three dads,

ואז יש תינוק. לא, היום יש שתי אמהות, שלושה אבות,

in-vitro -- there's the whole idea

תינוק מבחנה- כל הרעיון

of how babies can be made today that has changed.

של כיצד נוצרים תינוקות היום, השתנה.

So it's a series of dolls that he's working on right now.

אז הוא עובד כרגע על סדרה שלמה של בובות.

One of the most beautiful things

אחד הדברים היפים ביותר

is that designers really work on life,

הוא שמעצבים אינם באמת עובדים על החיים

even though they take technology into account.

למרות שהם לוקחים את הטכנולוגיה בחשבון.

And many designers have been working recently

ולאחרונה, הרבה מעצבים התחילו לעבוד

on the idea of death and mourning,

על הרעיון של מוות ואבל,

and what we can do about it today with new technologies.

ומה ניתן לעשות לגביהם היום, בעזרת הטכנולוגיה.

Or how we should behave about it with new technologies.

או כיצד עלינו להתנהג לגבי נושאים אלה, בעזרת טכנולוגיות חדשות.

These three objects over there are hard drives

שלושת החפצים האלה כאן הם כוננים קשיחים

with a Bluetooth connection. But they're in reality

בעלי חיבור בלוטות'. אבל למעשה הם

very, very beautiful sculpted artifacts

חפצים מפוסלים מאוד, מאוד יפים

that contain the whole desktop and computer memory

המכילים את כל שולחן העבודה ואת זכרון המחשב

of somebody who passed away.

של מישהו שנפטר.

So instead of having only the pictures,

אז במקום שיהיו לנו רק תמונות,

you will be able to put this object next to the computer

תוכלו לשים את החפץ הזה על יד המחשב

and all of a sudden have, you know,

ופתאום,

Gertrude's whole life and all of her files

כל חייה של גרטרוד יתממשו מול העיניים

and her address book come alive.

וכל קבצי המחשב שלה וספר הכתובות שלה יקומו לחיים.

And this is even better. This is Auger-Loizeau, "AfterLife."

וזה אפילו יותר טוב. זו עבודתם של אוז'ר-לואזו, "העולם הבא".

It's the idea that some people don't believe in an afterlife.

הרעיון הוא שישנם אנשים שלא מאמינים בחיים אחרי המוות, בעולם הבא.

So to give them something tangible that shows that

אז כדי לתת להם משהו מוחשי שמראה

there is something after death, they take the gastric juices

שיש משהו אחרי המוות, הם לקחו מיצי קיבה

of people who passed away and concentrate them,

של אנשים שנפטרו וריכזו אותם,

and put them into a battery that can actually be used

והכניסו אותם לתוך סוללה בה ניתן לעשות שימוש

to power flashlights. They also go -- you know, sex toys, whatever.

כדי להפעיל פנסים. אפשר לקחת את זה רחוק- אתם יודעים, אביזרי מין, כל דבר.

It's quite amazing how these things can make you smile,

די מדהים לראות איך הדברים האלה גורמים לך לחייך,

can make you laugh, can make you cry sometimes.

או לצחוק, ולעיתים גורמים לך לבכות.

But I'm hoping that this particular exhibition

אבל כולי תקווה שתערוכה מסוימת זו

will be able to trace a new portrait of where design is going --

תוכל לשרטט דיוקן חדש לעתידו של העיצוב, לאן הוא הולך,

which is always, hopefully, a portrait a few years in advance

דיוקן אשר אני מקווה, מקדים את זמנו בכמה שנים

of where the world is going.

ביחס לכיוון אליו העולם הולך.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.