James Surowiecki: The power and the danger of online crowds

מתרגם: Dr. Eitan Eliram מבקר: Ido Dekkers

This was in an area called Wellawatta, a prime residential area in Colombo.

"זה היה אזור שנקרא וולאווטה, אזור מגורים מרכזי בקולומבו.

We stood on the railroad tracks

עמדנו על פסי הרכבת

that ran between my friend's house and the beach.

שעברה בין ביתו של חברי והחוף

The tracks are elevated about eight feet from the waterline normally,

הפסים מורמים כשמונה רגל מקו המים במצב נורמלי

but at that point the water had receded

אך בשלב זה המים היו בנסיגה

to a level three or four feet below normal.

לרמה של שלושה או ארבעה רגל מתחת למצב הנורמלי

I'd never seen the reef here before.

מעולם לא ראיתי את השונית כאן לפני כן

There were fish caught in rock pools left behind by the receding water.

היו דגים כלואים בבריכות מסולעות שנגלו לאחר נסיגת המים

Some children jumped down and ran to the rock pools with bags.

כמה ילדים קפצו למטה ורצו לבריכות הדגים עם שקים

They were trying to catch fish.

הם ניסו לתפוס דגים

No one realized that this was a very bad idea.

אף אחד לא הבין שזה רעיון גרוע מאוד

The people on the tracks just continued to watch them.

האנשים שעל פסי הרכבת פשוט המשיכו לצפות בהם

I turned around to check on my friend's house.

פניתי כדי לבדוק את בית חברי

Then someone on the tracks screamed.

ואז מישהו על הפסים צרח

Before I could turn around, everyone on the tracks was screaming and running.

ולפני שיכולתי להסתובב כל מי שהיה על הפסים צרח ורץ

The water had started coming back. It was foaming over the reef.

המים התחילו לחזור והיה מלא קצף על השונית

The children managed to run back onto the tracks.

הילדים הצליחו לרוץ בחזרה אל הפסים

No one was lost there. But the water continued to climb.

אף אחד לא הלך שם לאיבוד אבל המים המשיכו לטפס

In about two minutes, it had reached the level of the railroad tracks

ובתוך כשתי דקות המים הגיעו לגובה פסי הרכבת

and was coming over it. We had run about 100 meters by this time.

ועברו מעליהם. בזמן הזה כבר רצנו כ- 100 מטר

It continued to rise.

המשכתי לעלות

I saw an old man standing at his gate, knee-deep in water, refusing to move.

ראיתי איש זקן עומד בשער שלו, מים עד ברכיו והוא מסרב לזוז

He said he'd lived his whole life there by the beach,

הוא אמר שהוא חי את כל חייו ליד החוף,

and that he would rather die there than run.

ושהוא מעדיף למות שם מאשר לנוס.

A boy broke away from his mother to run back into his house

ילד קטן עזב את אמו כדי לרוץ חזרה אל תוך ביתו

to get his dog, who was apparently afraid.

כדי להביא כלב שכפי הנראה פחד

An old lady, crying, was carried out of her house and up the road by her son.

גברת זקנה, בוכה, הוצאה מביתה ונלקחה במעלה הכביש על ידי בנה.

The slum built on the railroad reservation

שכונת העוני שנבנתה על מתחם הרכבת

between the sea and the railroad tracks was completely swept away.

בין הים לפסי הרכבת נסחפה לחלוטין.

Since this was a high-risk location, the police had warned the residents,

מכיוון שהיה זה מקום מועד לסכנה, המשטרה הזהירה את התושבים

and no one was there when the water rose.

ואף אחד לא היה שם כשהמים עלו.

But they had not had any time to evacuate any belongings.

אך לא היה להם זמן לפנות את רכושם.

For hours afterwards, the sea was strewn with bits of wood for miles around --

למשך שעות אחר כך, הים היה מלא בגיזרי עץ, ברוחב של מיילים מסביב

all of this was from the houses in the slum.

כל זה היה מבתי שכונת העוני.

When the waters subsided, it was as if it had never existed.

כאשר המים שככו, זה היה כאילו מעולם לא התקיימו.

This may seem hard to believe --

זה עשוי להיות קשה להאמין

unless you've been reading lots and lots of news reports --

אלא אם כן קראת הרבה מאוד דיווחי חדשות

but in many places, after the tsunami, villagers were still terrified.

אבל במקומות רבים, אחרי הצונאמי, הכפריים היו עדין מבועתים.

When what was a tranquil sea swallows up people, homes

כאשר מה שהיה ים רגוע, בלע אנשים, בתים

and long-tail boats -- mercilessly, without warning --

סירות ארוכות זנב, ללא רחם, ללא אזהרה

and no one can tell you anything reliable about whether another one is coming,

ואף אחד לא יכול לתת לך מידע אמין האם עוד אחד מגיע

I'm not sure you'd want to calm down either.

אני גם לא בטוח שהיית רוצה להירגע

One of the scariest things about the tsunami

אחד הדברים המפחידים ביותר אודות הצונאמי

that I've not seen mentioned is the complete lack of information.

שלא ראיתי שמוזכר, זה ההעדר המוחלט של אינפורמציה

This may seem minor, but it is terrifying to hear rumor after rumor

זה נראה כדבר קטן, אך זה דבר מבהיל לשמוע שמועה אחר שמועה

after rumor that another tidal wave, bigger than the last,

אחר שמועה שעוד גל הרסני, גדול מקודמו

will be coming at exactly 1 p.m., or perhaps tonight, or perhaps ...

יגיע בדיוק באחת אחר חצות, או אולי הלילה, או אולי....

You don't even know if it is safe to go back down to the water,

אתה אפילו לא יודע אם זה בטוח לרדת חזרה למים

to catch a boat to the hospital.

לשוט בסירה לבית החולים.

We think that Phi Phi hospital was destroyed.

חשבנו שבית החולים פאי-פאי נהרס.

We think this boat is going to Phuket hospital,

חשבנו שהסירה הזאת שטה לבית החולים של פוקט,

but if it's too dangerous to land at its pier,

אך אם זה מסוכן מדי לעגון במזח שלו,

then perhaps it will go to Krabi instead, which is more protected.

אז אולי כדאי ללכת לקראבי במקום, שהוא יותר מוגן.

We don't think another wave is coming right away.

אנחנו לא חושבים שעוד גל מגיע מיד.

At the Phi Phi Hill Resort,

בגבעת הנופש פאי-פאי

I was tucked into the corner furthest away from the television,

הייתי תקוע בפינה הרחוקה ביותר מן הטלוויזיה,

but I strained to listen for information.

אבל התאמצתי להקשיב לאינפורמציה

They reported that there was an 8.5 magnitude earthquake in Sumatra,

הם דיווחו שהיתה רעידת אדמה בעוצמה של 8.5 בסומטרה,

which triggered the massive tsunami.

שחוללה את הצונאמי האדיר.

Having this news was comforting in some small way

לשמוע את החדשות הללו היה מנחם במידה מועטה

to understand what had just happened to us.

להבין מה שרק קרה לנו עכשיו.

However, the report focused on what had already occurred

מכל מקום, הדיווח התמקד במה שכבר קרה

and offered no information on what to expect now.

ולא הציע שום מידע על מה שצפוי עכשיו.

In general, everything was merely hearsay and rumor,

באופן כללי, הכל היה בבחינת שמועה רודפת שמועה

and not a single person I spoke to for over 36 hours

אף לא אדם אחד עמו דיברתי במשך למעלה מ 36 השעות האחרונות

knew anything with any certainty.

ידע דבר מה במידה כזו או אחרת של וודאות

Those were two accounts of the Asian tsunami from two Internet blogs

אלו היו 2 מקורות דיווח על הצונאמי האסיאתי מ 2 בלוגים באינטרנט

that essentially sprang up after it occurred.

שבעצם צצו אחרי שזה קרה.

I'm now going to show you two video segments from the tsunami

עכשיו אראה לכם 2 קטעי וידאו מהצונאמי

that also were shown on blogs.

שנראו גם בבלוגים.

I should warn you, they're pretty powerful.

אני מזהיר אתכם הם די עוצמתיים.

One from Thailand, and the second one from Phuket as well.

אחד מתיאלנד ואחד מהאי פוקט גם כן.

(Screaming)

(צעקה)

Voice 1: It's coming in. It's coming again.

קול 1: זה מגיע. זה מגיע שוב.

Voice 2: It's coming again?

קול 2: זה מגיע שוב?

Voice 1: Yeah. It's coming again.

קול 1: כן. זה מגיע שוב.

Voice 2: Come get inside here.

קול 2: [לא ברור]

Voice 1: It's coming again. Voice 2: New wave?

קול 1: זה מגיע שוב. גל חדש.

Voice 1: It's coming again. New wave!

זה מגיע שוב.

[Unclear]

[לא ברור]

(Screaming)

(צעקה)

They called me out here.

הם קראו לי כאן.

James Surowiecki: Phew. Those were both on this site: waveofdestruction.org.

ג'ימס סורוויקי: וואו, שניהם היו באתר הזה:

In the world of blogs, there's going to be before the tsunami and after the tsunami,

בעולם של הבלוגים, יהיה מעתה "לפני הצונאמי" ו"אחרי הצונאמי"

because one of the things that happened in the wake of the tsunami was that,

משום שאחד הדברים שקרו עם פרוץ הצונאמי היה

although initially -- that is, in that first day --

הגם כי בשלב מקדמי, כלומר ביום הראשון -

there was actually a kind of dearth of live reporting, there was a dearth of live video

היה בעצם סוג של מחסור בדיווח בזמן אמת, מחסור בשידור חי של וידאו

and some people complained about this.

וכמה אנשים התלוננו על כך.

They said, "The blogsters let us down."

הם אמרו, כאילו,אתם יודעים, הבלוגוספירה איכזבה אותנו

What became very clear was that,

מה שהסתבר בבירור היה

within a few days, the outpouring of information was immense,

שבתוך כמה ימים שטף המידע היה עצום

and we got a complete and powerful picture of what had happened

וקיבלנו תמונה מלאה ועוצמתית של מה שקרה

in a way that we never had been able to get before.

באופן שלא היה אפשרי בעבר.

And what you had was a group of essentially unorganized, unconnected

ומה שהיה לנו זו בעצם קבוצה לא מאורגנת ולא מקושרת

writers, video bloggers, etc., who were able to come up with

של כותבים, וידאו-בלוגרים, שהצליחו

a collective portrait of a disaster that gave us a much better sense

לצייר תמונה מיצרפית מלאה, מוחשית וטובה יותר של האסון

of what it was like to actually be there than the mainstream media could give us.

של מה שבאמת היה שם ממה שנתנה לנו המדיה המסורתית.

And so in some ways the tsunami can be seen as a sort of seminal moment,

במובנים מסוימים הצונאמי יכול להיתפס כסוג של רגע מכונן,

a moment in which the blogosphere came, to a certain degree, of age.

רגע שבו הבלוגוספירה "התבגרה" במידה מסוימת.

Now, I'm going to move now from this kind of --

עכשיו, אני עומד עכשיו לעבור מסוג זה -

the sublime in the traditional sense of the word,

של הנשגב, במובן המסורתי של המילה-

that is to say, awe-inspiring, terrifying -- to the somewhat more mundane.

כלומר מן המדהים, אל היותר ארצי

Because when we think about blogs,

משום שכאשר אנו חושבים על בלוגים,

I think for most of us who are concerned about them,

לפחות לרובינו שמודאגים לגביהם,

we're primarily concerned with things like politics, technology, etc.

אנחנו בעיקר מודאגים מדברים כמון פוליטיקה, טכנולוגיה וכו'

And I want to ask three questions in this talk,

ואני רוצה לשאול 3 שאלות בשיחה הזאת שלי

in the 10 minutes that remain, about the blogosphere.

בעשר הדקות שנותרו לי, אודות הבלוגוספירה.

The first one is, What does it tell us about our ideas,

הראשונה היא: מה זה אומר לנו לגבי הרעיונות שלנו,

about what motivates people to do things?

על מה שמניע אנשים לעשות דברים?

The second is, Do blogs genuinely have the possibility

השניה היא: האם לבלוגים יש באמת את האפשרות

of accessing a kind of collective intelligence

להנגיש סוג של אינטליגנציה קולקטיבית

that has previously remained, for the most part, untapped?

שבעבר נותרה בחלקה הגדול, בלתי מנוצלת?

And then the third part is, What are the potential problems,

והחלק השלישי הוא: מהן הבעיות האפשריות,

or the dark side of blogs as we know them?

מהסוג של הצד האפל, של הבלוגים כפי שאנו מכירים אותם?

OK, the first question:

אוקיי, השאלה הראשונה:

What do they tell us about why people do things?

מה הם אומרים לנו על השאלה מדוע אנשים עושים דברים?

One of the fascinating things about the blogosphere specifically,

אחד הדברים המרתקים אודות הבלוגוספירה באופן ספציפי,

and, of course, the Internet more generally --

וכמובן, האינטרנט במובן רחב יותר

and it's going to seem like a very obvious point,

וזה הולך להישמע לכם מאוד מובן מאליו,

but I think it is an important one to think about --

אבל אני חושב שזו דבר שצריך לחשוב עליו -

is that the people who are generating these enormous reams of content

וזה שאנשים מייצרים ערימות עצומות של תוכן

every day, who are spending enormous amounts of time organizing,

מדי יום, מבזבזים כמות אדירה של זמן באירגון,

linking, commenting on the substance of the Internet,

קישור וכתיבת הערות על תכני האינטרנט,

are doing so primarily for free.

והם עושים זאת לרוב בחינם.

They are not getting paid for it in any way other than in the attention and,

הם לא מקבלים תגמול על כך חוץ מאשר תשומת לב

to some extent, the reputational capital that they gain from doing a good job.

ובמידה מסוימת גם מוניטין על כך שעשו עבודה טובה.

And this is -- at least, to a traditional economist -- somewhat remarkable,

וזה, לפחות עבור כלכלן מסורתי, איכשהו מרשים ביותר.

because the traditional account of economic man would say that,

משום שסוג של חישוב כלכלי שכלכלן מסורתי היא אומר הוא

basically, you do things for a concrete reward, primarily financial.

שאתם יודעים, בדרך כלל,אתם עושים דברים עבור תגמול קונקרטי לרוב כספי

But instead, what we're finding on the Internet --

אך במקום זאת, מה שאנו רואים באינטרנט-

and one of the great geniuses of it -- is that people have found a way

וזה אחד הדברים הגאוניים בזה- זה שאנשים מצאו דרך

to work together without any money involved at all.

לעבוד ביחד בלי ששום כסף יהיה מעורב בכך בכלל.

They have come up with, in a sense, a different method for organizing activity.

הם הגיעו במובן מסוים לסוג של שיטה לארגון פעילות.

The Yale Law professor Yochai Benkler, in an essay called "Coase's Penguin,"

פרופסור מאוניבירסטית ייל, יוחאי בנקלר,במאמר שנקרא "הפינגווין של קוסה"

talks about this open-source model, which we're familiar with from Linux,

מדבר על סוג של מודל של קוד פתוח, שאנחנו מכירים מלינוקס

as being potentially applicable in a whole host of situations.

שיכול להיות ישים בשורה ארוכה של מצבים.

And, you know, if you think about this with the tsunami,

ואתם יודעים,אם אתם חושבים על זה בהקשר לצונאמי,

what you have is essentially a kind of an army of local journalists,

מה שיש לנו זה בעצם זה סוג של צבא של עיתונאים מקומיים

who are producing enormous amounts of material

שבעצם מייצרים כמות עצומה של חומר

for no reason other than to tell their stories.

ללא שום סיבה חוץ מאשר לספר את סיפוריהם.

That's a very powerful idea, and it's a very powerful reality.

זהו רעיון מאוד עוצמתי וזוהי גם מציאות מאוד עוצמתית.

And it's one that offers really interesting possibilities

כזו שגם מציעה באמת אפשרויות מענינות

for organizing a whole host of activities down the road.

לארגון שורה ארוכה של פעילויות בהמשך הדרך.

So, I think the first thing that the blogosphere tells us

אז, אני חושב שהדבר הראשון שהבלוגוספירה מגלה לנו

is that we need to expand our idea of what counts as rational,

הוא שאנחנו צריכים להרחיב את ההבנה שלנו אודות מה שנחשב כרציונלי,

and we need to expand our simple equation of value equals money,

ואנחנו צריכים להרחיב את המשוואה הפשוטה שלנו שערך שווה כסף.

or, you have to pay for it to be good,

או שצריך לשלם עבור זה כדי שהוא יהיה טוב.

but that in fact you can end up with collectively really brilliant products

בפועל אנחנו יכולים לקבל תוצרים קולקטיביים מבריקים ממש

without any money at all changing hands.

בלי ששום כסף יחליף ידיים.

There are a few bloggers -- somewhere maybe around 20, now --

ישנם אמנם כמה בלוגרים- בסביבות העשרים ,

who do, in fact, make some kind of money, and a few

שאכן עושים כסף ועוד כמה

who are actually trying to make a full-time living out of it,

שבפועל מנסים להתפרנס במשרה מלאה מזה,

but the vast majority of them are doing it because they love it

אך הרוב המכריע שלהם עושים את זה משום שהם אוהבים את זה

or they love the attention, or whatever it is.

או שהם אוהבים את תשומת הלב או מה שזה לא יהיה.

So, Howard Rheingold has written a lot about this

אז, אתם יודעים, האוורד ריינגולד כתב הרבה על זה,

and, I think, is writing about this more,

ואני חושב שהוא כותב על זה עוד,

but this notion of voluntary cooperation

אבל התפיסה של שיתוף פעולה התנדבותי

is an incredibly powerful one, and one worth thinking about.

הוא רעיון עוצמתי ורעיון שכדאי לחשוב עליו.

The second question is, What does the blogosphere actually do for us,

השאלה השניה היא מה בעצם הבלוגוספירה עושה בעבורינו,

in terms of accessing collective intelligence?

במונחים של נגישות לאינטליגנציה קולקטיבית?

You know, as Chris mentioned, I wrote a book called "The Wisdom of Crowds."

אתם יודעים, כמו שכריס הזכיר, כתבתי ספר שנקרא: "חכמת ההמונים"

And the premise of "The Wisdom of Crowds" is that,

והנחת היסוד של "חכמת ההמונים" היא

under the right conditions, groups can be remarkably intelligent.

שבתנאים המתאימים, קבוצות יכולות להיות אינטליגנטיות במיוחד.

And they can actually often be smarter

והן יכולות לעיתים קרובות להיות חכמות יותר

than even the smartest person within them.

אפילו מהאדם החכם ביותר שבתוכן.

The simplest example of this is if you ask a group of people

הדוגמא הפשוטה ביותר לכך היא שאם תבקש מקבוצה של אנשים

to do something like guess how many jellybeans are in a jar.

לעשות משהו כמו, לנחש כמה סוכריות יש בצנצנת

If I had a jar of jellybeans

אתם יודעים, אם היתה לי צנצנת של סוכריות,

and I asked you all to guess how many jellybeans were in that jar,

והיתי מבקש ממכם לנחש כמה סוכריות יש בצנצנת הזאת,

your average guess would be remarkably good.

הניחוש הממוצע שלכם היה טוב ומרשים.

It would be somewhere probably within three and five percent

הוא היה כנראה איפושהו בין 3 ל 5 אחוז

of the number of beans in the jar,

מהמספר האמיתי של הסוכריות בצנצנת,

and it would be better than 90 to 95 percent of you.

וזה היה טוב מ 90 עד 95 אחוז מכם.

There may be one or two of you who are brilliant jelly bean guessers,

יש אולי אחד או שנים מכם שהם מנחשי סוכריות מבריקים,

but for the most part the group's guess

אך באשר לחלק הארי הניחוש הקבוצתי

would be better than just about all of you.

תמיד יהיה טוב יותר מאשר כל אחד מכם.

And what's fascinating is that you can see this phenomenon at work

ומה שמרתק בכך הוא שאתם יכולים לראות את התופעה בהתהוותה

in many more complicated situations.

במצבים מורכבים רבים

For instance, if you look at the odds on horses at a racetrack,

כך למשל אם תתבוננו בסיכויים של סוסים במרוצי-סוסים

they predict almost perfectly how likely a horse is to win.

הם צופים כמעט באופן מושלם מה סיכויו של סוס לנצח.

In a sense, the group of betters at the racetrack

במובן מסוים, קבוצת המהמרים במרוצי-סוסים

is forecasting the future, in probabilistic terms.

צופה את העתיד, במונחים הסתברותיים.

You know, if you think about something like Google,

אתם יודעים, אם אתם חושבים על משהו כמו גוגל,

which essentially is relying on the collective intelligence of the Web

שבעצם נסמך על האינטליגנציה הקולקטיבית של הרשת

to seek out those sites that have the most valuable information --

כדי לחפש את האתרים שבהם יש את המידע בעל הערך הרב ביותר.

we know that Google does an exceptionally good job of doing that,

אנחנו יודעים שגוגל עושה עבודה טובה,יוצאת דופן, בכך

and it does that because, collectively, this disorganized thing

והיא עושה זאת בגלל שקולקטיבית הדבר הבלתי מאורגן הזה

we call the "World Wide Web" actually has a remarkable order,

שאותו אנו מכנים רשת האינטרנט העולמית יש בו בעצם סדר מרשים ביותר,

or a remarkable intelligence in it.

או אינטליגנציה מרשימה בתוכו.

And this, I think, is one of the real promises of the blogosphere.

וזה, אני חושב, אחת ההבטחות של הבלוגוספירה.

Dan Gillmor -- whose book "We the Media"

דן גילמור, שספרו "אנו המדיה"

is included in the gift pack --

שכלול באריזת המתנה -

has talked about it as saying that, as a writer,

דיבר על כך ואמר שככותב

he's recognized that his readers know more than he does.

הוא מכיר בכל שקוראיו יודעים יותר ממנו

And this is a very challenging idea. It's a very challenging idea

וזהו רעיון מאתגר ביותר. זה רעיון מאתגר ביותר

to mainstream media. It's a very challenging idea to anyone

למדיה המסורתית. זה רעיון מאתגר מאוד לכל אחד

who has invested an enormous amount of time and expertise,

שהשקיע כמות עצומה של זמן ומומחיות

and who has a lot of energy invested in the notion

ושמושקע בתפיסה

that he or she knows better than everyone else.

שהוא או היא יודעים יותר טוב מכל אחד אחר.

But what the blogosphere offers is the possibility

אך מה שהבלוגוספירה מציעה, זו האפשרות

of getting at the kind of collective, distributive intelligence that is out there,

לקבל סוג של אינטליגנציה קולקטיבית מבוזרת שישנה שם בחוץ

and that we know is available to us

ושאנו יודעים שהיא זמינה לנו

if we can just figure out a way of accessing it.

אם רק נמצא דרך לגשת אליה.

Each blog post, each blog commentary

כל פוסט בבלוג, כל הערה בבלוג

may not, in and of itself, be exactly what we're looking for,

יתכן וכשלעצמה איננה בדיוק מה שאנו מחפשים

but collectively the judgment of those people posting, those people linking,

אך קולקטיבית השיפוט של האנשים שכותבים פוסט, האנשים שמקשרים

more often than not is going to give you a very interesting

ברוב המקרים תיתן לנו תמונה מאוד מענינת

and enormously valuable picture of what's going on.

ובעלת ערך רב באשר למתרחש.

So, that's the positive side of it.

אז, זהו הצד החיובי של הענין.

That's the positive side of what is sometimes called

זהו הצד החיובי של מה שלעיתים נקרא

participatory journalism or citizen journalism, etc. --

עיתונאות השתתפותית או עיתונאות אזרחית וכיו"ב

that, in fact, we are giving people

שלמעשה אנחנו בעצם נותנים לאנשים

who have never been able to talk before a voice,

שמעולם לא יכלו להתבטא בעבר, סוג של קול

and we're able to access information that has always been there

ואנחנו מסוגלים לגשת למידע שתמיד היה שם

but has essentially gone untapped.

אך למעשה נותר בלתי מנוצל.

But there is a dark side to this,

אך יש גם צד אפל לזה,

and that's what I want to spend the last part of my talk on.

ועליו אני רוצה לדבר בחלק האחרון של הרצאתי

One of the things that happens if you spend a lot of time on the Internet,

אחד הדברים שקורים אם אתה מבלה זמן רב באינטרנט

and you spend a lot of time thinking about the Internet,

ואתה מבלה זמן רב בחשיבה אודות האינטרנט

is that it is very easy to fall in love with the Internet.

היא שזה קל מאוד להתאהב באינטרנט

It is very easy to fall in love with the decentralized,

זה קל מאוד להתאהב עם המבנה המבוזר

bottom-up structure of the Internet.

מלמטה-למעלה של האינטרנט.

It is very easy to think that networks are necessarily good things --

זה קל מאוד לחשוב שרשתות הן בהכרח דבר טוב,

that being linked from one place to another,

שלהיות מקושר ממקום אחד לשני

that being tightly linked in a group, is a very good thing.

שלהיות מחובר חזק לקבוצה, הוא דבר טוב מאוד

And much of the time it is.

ואכן רוב הזמן זה טוב.

But there's also a downside to this -- a kind of dark side, in fact --

אבל יש גם חיסרון לכל זה - סוג של צד אפל, למעשה

and that is that the more tightly linked we've become to each other,

והוא שככל שאנחנו נעשים מקושרים חזק אחד לשני

the harder it is for each of us to remain independent.

כך קשה יותר לכל אחד מאיתנו להישאר עצמאי.

One of the fundamental characteristics of a network is that,

אחד ממאפיני היסוד של רשתות הוא זה

once you are linked in the network,

שברגע שאתה מחובר ברשת,

the network starts to shape your views

הרשת מתחילה לעצב את עמדותיך

and starts to shape your interactions with everybody else.

ומתחילה לעצב את האינטראקציות שלך עם כולם.

That's one of the things that defines what a network is.

זה אחד הדברים שמגדירים רשת.

A network is not just the product of its component parts.

רשת היא לא רק תוצר של החלקים המרכיבים אותה.

It is something more than that.

היא משהו שהוא יותר מזה.

It is, as Steven Johnson has talked about, an emergent phenomenon.

רשת היא,כמו שסטיבן ג'ונסון דיבר על כך, "תופעה בהתהוות".

Now, this has all these benefits:

עכשיו, לרשת יש את כל היתרונות:

it's very beneficial in terms of the efficiency of communicating information;

היא בעלת יתרונות במונחים של יעילות בתיקשור מידע:

it gives you access to a whole host of people;

היא נותנת לך גישה לשורה של אנשים:

it allows people to coordinate their activities in very good ways.

היא מאפשרת לאנשים לתאם את פעילותם באופן מיטבי.

But the problem is that groups are only smart

אבל הבעיה היא שקבוצות הינן חכמות

when the people in them are as independent as possible.

כאשר האנשים בהן עצמאים ככל שניתן.

This is the paradox of the wisdom of crowds,

זהו סוג של פרדוקס של "חכמת ההמונים",

or the paradox of collective intelligence,

או הפרדוקס של האינטליגנציה הקולקטיבית,

that what it requires is actually a form of independent thinking.

שמה שהיא דורשת למעשה, זו צורה של חשיבה עצמאית.

And networks make it harder for people to do that,

ורשתות מקשות על אנשים לעשות זאת,

because they drive attention to the things that the network values.

משום שהם מושכות תשומת לב למה שהרשת מעניקה לו ערך.

So, one of the phenomena that's very clear in the blogosphere

אז, אחת התופעות שמאוד ברורות בבלוגוספירה

is that once a meme, once an idea gets going,

היא שברגע שהגיג, ברגע שרעיון, יוצא לדרך

it is very easy for people to just sort of pile on,

זה מאוד קל לאנשים לאמץ אותו

because other people have, say, a link.

בגלל שאנשים אחרים עשו זאת. נניח..קישור

People have linked to it, and so other people in turn link to it, etc., etc.

אנשים קישרו אליו, אז בתמורה אנשים אחרים קישרו בחזרה וכו' וכו'

And that phenomenon

והתופעה הזאת, התופעה הזאת

of piling on the existing links

שבה אנשים נמשכים לקישורים קימים

is one that is characteristic of the blogosphere,

היא מאפיין של הבלוגוספירה,

particularly of the political blogosphere,

במיוחד של הבלוגוספירה הפוליטית,

and it is one that essentially throws off

ומאפיין שבמהותו מתפשט והולך.

this beautiful, decentralized, bottom-up intelligence

סוג יפה זה של אינטליגנציה מבוזרת המתפתחת מלמטה-למעלה

that blogs can manifest in the right conditions.

שבלוגים יכולים לבטא בתנאים הנכונים.

The metaphor that I like to use is the metaphor of the circular mill.

המטאפורה שברצוני להשתמש בה היא המטפורה של טחנת הרוח.

A lot of people talk about ants.

הרבה אנשים מדברים על הנמלים.

You know, this is a conference inspired by nature.

אתם יודעים, שהרי הכנס הזה מקבל השראה מהטבע

When we talk about bottom-up, decentralized phenomena,

כאשר אנחנו מדברים על אינטליגנציה מבוזרת המתפתחת מלמטה-למעלה

the ant colony is the classic metaphor, because,

כל סוג של מושבת נמלים היא המטפורה הקלאסית, משום, שאתם יודעים

no individual ant knows what it's doing,

ששום נמלה יחידה לא יודעת בעצם מה היא עושה.

but collectively ants are able to reach incredibly intelligent decisions.

אבל באופן קולקטיבי נמלים מקבלות החלטות אינטליגנטיות להפליא.

They're able to reach food as efficiently as possible,

הן מסוגלות לכוון את תנועתן במהירות מרשימה.

they're able to guide their traffic with remarkable speed.

So, the ant colony is a great model:

אז מושבת נמלים זה מודל מצוין -

you have all these little parts that collectively add up to a great thing.

יש לנו את כל החלקים הקטנים שמצטרפים לדבר גדול.

But we know that occasionally ants go astray,

אבל אנחנו יודעים שמדי פעם נמלים מולכות שולל.

and what happens is that, if army ants are wandering around and they get lost,

ומה שקורה הוא שאם נחיל של נמלים משוטט והולך לאיבוד

they start to follow a simple rule --

הן מתחילות לפעול על פי כלל פשוט -

just do what the ant in front of you does.

הן עושות מה שהנמלה שלפניהם עושה.

And what happens is that the ants eventually end up in a circle.

ומה שקורה הוא שלבסוף הנמלים נעות במעגל

And there's this famous example of one that was 1,200 feet long

וישנה דוגמא אחת של מעגל באורך 1200 רגל

and lasted for two days, and the ants just kept marching around and around

שנמשך לאורך יומיים, שבו הנמלים המשיכו לצעוד סחור סחור

in a circle until they died.

במעגל עד שהן מתו.

And that, I think, is a sort of thing to watch out for.

וזהו מסוג הדברים שיש להישמר מפניהם.

That's the thing we have to fear --

זהו הדבר שעלינו לפחד ממנו,

is that we're just going to keep marching around and around until we die.

שאנחנו נמשיך לצעוד במעגל סחור סחור עד שנמות.

Now, I want to connect this back, though, to the tsunami,

עכשיו, אני רוצה לחבר את זה בעצם לצונאמי,

because one of the great things about the tsunami --

משום שאחד הדברים הנהדרים אודות הצונאמי

in terms of the blogosphere's coverage,

במונחים המתיחסים לכיסוי שנתנה הבלוגוספירה,

not in terms of the tsunami itself --

לא אדיר במונחי הצונאמי עצמו

is that it really did represent a genuine bottom-up phenomenon.

הוא זה שהבלוגים באמת ביטאו תופעה אמיתית של "מלמטה-למעלה"

You saw sites that had never existed before getting huge amounts of traffic.

ראינו אתרים שלא היו קימים לפני כן, מקבלים תנועת גולשים אדירה

You saw people being able to offer up their independent points of view

ראינו אנשים שיכלו להציע את נקודות המבט העצמאיות שלהם

in a way that they hadn't before.

באופן שלא יכלו לפני כן.

There, you really did see the intelligence of the Web manifest itself.

ויכולנו ממש לראות את אינטליגנציית הרשת מבטאת את עצמה.

So, that's the upside. The circular mill is the downside.

אז, זהו היתרון. טחנת הרוח היא החיסרון.

And I think that the former is what we really need to strive for.

ואני חושב שהראשונה היא מה עלינו לשאוף אליו

Thank you very much. (Applause)

תודה רבה.