Why Black girls are targeted for punishment at school -- and how to change that | Monique W. Morris

תרגום: Shai Hakim עריכה: Ido Dekkers

When I was in the sixth grade, I got into a fight at school.

כשהייתי בכיתה ו' הייתי מעורבת בקטטה בבית הספר

It wasn't the first time I'd been in a fight,

זו לא הייתה הפעם הראשונה שהשתתפתי בקטטה

but it was the first time one happened at school.

אבל זו הייתה הפעם הראשונה שזה קרה בבית הספר

It was with a boy who was about a foot taller than me,

היא הייתה עם נער שהיה גבוה ממני בראש

who was physically stronger than me

שהיה חזק ממני

and who'd been taunting me for weeks.

ושהציק לי בשבועות הקודמים

One day in PE, he stepped on my shoe and refused to apologize.

יום אחד בשיעור חינוך גופני הוא דרך לי על הנעל וסרב להתנצל

So, filled with anger, I grabbed him and I threw him to the ground.

אז, תפסתי אותו וזרקתי אותו לקרקע, בעצבים

I'd had some previous judo training.

היה לי רקע קודם בג'ודו

(Laughter)

(צחוק)

Our fight lasted less than two minutes,

הריב שלנו נמשך פחות משתי דקות,

but it was a perfect reflection of the hurricane

אבל הוא שיקף בצורה מדוייקת את ההוריקן

that was building inside of me

שהתפתח בתוכי

as a young survivor of sexual assault

כשורדת צעירה של תקיפה מינית

and as a girl who was grappling with abandonment

וכנערה שהתמודדה עם נטישה

and exposure to violence in other spaces in my life.

וחשיפה לאלימות במישורים אחרים בחיי.

I was fighting him,

נלחמתי איתו

but I was also fighting the men and boys that had assaulted my body

אבל גם נלחמתי בגברים ובנערים שתקפו את הגוף שלי

and the culture that told me I had to be silent about it.

ואת התרבות שאמרה לי שאני צריכה להיות בשקט בקשר לזה.

A teacher broke up the fight

מורה הפסיקה את המריבה

and my principal called me in her office.

והמנהלת שלי קראה לי אליה למשרד.

But she didn't say, "Monique, what's wrong with you?"

אבל היא לא אמרה, "מוניק, מה נדפק אצלך?"

She gave me a moment to collect my breath

היא נתנה לי רגע להסדיר את הנשימה שלי

and asked, "What happened?"

ושאלה "מה קרה?"

The educators working with me led with empathy.

המחנכים שעבדו איתי, הובילו דרך אמפטיה.

They knew me.

הם הכירו אותי.

They knew I loved to read, they knew I loved to draw,

הם ידעו שאני אוהבת לקרוא, הם ידעו שאני אוהבת לצייר,

they knew I adored Prince.

הם ידעו שהערצתי את פרינס.

And they used that information to help me understand

והם השתמשו במידע הזה כדי לעזור לי להבין

why my actions, and those of my classmate, were disruptive

למה המעשים שלי ושל חברי לכיתה, הפריעו

to the learning community they were leading.

לקהילת הלימודים שהם הובילו.

They didn't place me on suspension;

הם לא שלחו אותי לריתוק;

they didn't call the police.

הם לא קראו למשטרה.

My fight didn't keep me from going to school the next day.

הריב שלי לא מנע ממני להגיע לבית הספר למחרת.

It didn't keep me from graduating; it didn't keep me from teaching.

הוא לא מנע ממני מלסיים את הלימודים, הוא לא מנע ממני מללמד.

But unfortunately, that's not a story that's shared by many black girls

אבל לרוע המזל, זה לא סיפור שמשותף להרבה ילדות שחורות

in the US and around the world today.

בארצות הברית ומסביב לעולם היום.

We're living through a crisis in which black girls

אנחנו חיים במשבר שבו נערות שחורות

are being disproportionately pushed away from schools ---

מודרות מבתי הספר באופן לא פרופורציונלי --

not because of an imminent threat they pose to the safety of a school,

לא בגלל האיום המיידי שהן מהוות על הבטחון של בית הספר,

but because they're often experiencing schools

אלא כי לרוב הן חוות את בית הספר

as locations for punishment and marginalization.

כמקום של ענישה והדרה

That's something that I hear from black girls around the country.

זה משהו שאני שומעת מנערות שחורות בכל המדינה.

But it's not insurmountable.

אבל זה לא משהו שאי אפשר להתגבר עליו.

We can shift this narrative.

אנחנו יכולים לשנות את הנרטיב הזה.

Let's start with some data.

בואו נתחיל עם קצת נתונים.

According to a National Black Women's Justice Institute analysis

נכון לניתוח של המכון הלאומי לצדק לנשים שחורות

of civil rights data

של נתוני זכויות אזרח

collected by the US Department of Education,

שנאספו במשרד החינוך האמריקאי,

black girls are the only group of girls who are overrepresented

נערות שחורות הן הקבוצה היחידה שזוכה לייצוג ייתר

along the entire continuum of discipline in schools.

בכל הרצף של משמעת בבתי ספר.

That doesn't mean that other girls aren't experiencing exclusionary discipline

זה לא אומר שנערות אחרות לא חוות משמעת מפלה

and it doesn't mean that other girls aren't overrepresented

וזה לא אומר שנערות אחרות לא מיוצגות בעודף

at other parts along that continuum.

בחלקים אחרים על הרצף.

But black girls are the only group of girls

אבל נערות שחורות הן הקבוצה היחידה של נערות

who are overrepresented all along the way.

שמיוצגות בעודף לאורך כל הדרך.

Black girls are seven times more likely than their white counterparts

לנערות שחורות יש סיכוי פי שבע מאשר חברותיהן הלבנות

to experience one or more out-of-school suspensions

להיות מורחקות מבית הספר פעם אחת או יותר

and they're nearly three times more likely than their white and Latinx counterparts

ויש להן סיכוי פי שלוש מאשר חברותיהן הלבנות והלטיניות

to be referred to the juvenile court.

להגיע לבית משפט לנוער.

A recent study by the Georgetown Center on Poverty and Inequality

מחקר עדכני של המרכז לעוני וחוסר שוויון בג'ורג'טאון

partially explained why this disparity is taking place

מסביר בצורה חלקית למה הפער הזה מתקיים

when they confirmed that black girls experience

כשהם מאשרים שנערות שחורות חוות

a specific type of age compression,

סוג מסויים של דחיסה גילאית,

where they're seen as more adult-like than their white peers.

כשהן נתפסות כבוגרות יותר מחברותיהן הלבנות.

Among other things, the study found

בנוסף לדברים אחרים, המחקר מצא

that people perceive black girls to need less nurturing,

שאנשים תופסים נערות שחורות ככאלו שצריכות פחות טיפוח,

less protection, to know more about sex

פחות הגנה, שהן יודעות יותר על מין

and to be more independent than their white peers.

ושהן יותר עצמאיות מאשר החברות הלבנות שלהן.

The study also found

המחקר גם מצא

that the perception disparity begins when girls are as young as five years old.

שהפער בתפיסה מתחיל כבר כשהילדות בנות חמש.

And that this perception and the disparity increases over time

ושהתפיסה הזו והפער גדלים עם הזמן

and peaks when girls are between the ages of 10 and 14.

ומגיעים לשיא כשהילדות בגיל שבין 10 ל 14.

This is not without consequence.

זה לא בא בלי השלכות.

Believing that a girl is older than she is can lead to harsher treatment,

האמונה שילדה היא מבוגרת מגילה יכול להוביל לטיפול קשוח יותר,

immediate censure when she makes a mistake

גינוי מיידי כשהיא עושה טעות

and victim blaming when she's harmed.

והאשמת קורבן כשהיא נפגעת.

It can also lead a girl to think that something is wrong with her,

זה גם יכול להוביל נערה לחשוב שמשהו לא בסדר איתה,

rather than the conditions in which she finds herself.

במקום בנסיבות שהיא נמצאת בהן.

Black girls are routinely seen as too loud, too aggressive,

נערות שחורות נתפסות כקולניות מדי, כוחניות מדי,

too angry, too visible.

עצבניות מדי, וניראות מדי.

Qualities that are often measured in relation to nonblack girls

איכויות שנמדדות לרוב ביחס לנערות לא שחורות

and which don't take into consideration what's going on in this girl's life

ושלא לוקחות בחשבון מה קורה בחיים של אותה נערה

or her cultural norms.

או את נורמות ההתנהגות שלה.

And it's not just in the US.

וזה לא רק בארצות הברית.

In South Africa,

בדרום אפריקה,

black girls at the Pretoria Girls High School

נערות שחורות בבית ספר תיכון בפרטוריה

were discouraged from attending school with their hair in its natural state,

עודדו לא להגיע לבית הספר בשיער במצבו הטבעי

without chemical processing.

ללא החלקה כימית.

What did those girls do?

מה הנערות האלו עשו?

They protested.

הן מחו.

And it was a beautiful thing to see the global community for the most part

וזה היה דבר יפה לראות שהקהילה הגלובלית בחלקה הגדול

wrap its arms around girls as they stood in their truths.

חיבקה את הנערות, כשהן היו נאמנות לאמת שלהן

But there were those who saw them as disruptive,

אבל היו כאלו שראו אותן כמפריעות,

largely because they dared to ask the question,

בעיקר כי הן העזו לשאול את השאלה,

"Where can we be black if we can't be black in Africa?"

"איפה אנחנו יכולות להיות שחורות אם אנחנו לא יכולות להיות שחורות באפריקה?"

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

It's a good question.

זו שאלה טובה,

Around the world,

מסביב לעולם,

black girls are grappling with this question.

נערות שחורות מתמודדות עם השאלה הזו.

And around the world,

ומסביב לעולם,

black girls are struggling to be seen, working to be free

נערות שחורות נאבקות כדי להראות, פועלות כדי להשתחרר

and fighting to be included

ונלחמות כדי להיות חלק

in the landscape of promise that a safe space to learn provides.

בתחומי ההבטחה שמרחב בטוח ללימוד מאפשר.

In the US, little girls, just past their toddler years,

בארצות הברית, ילדות קטנות, קצת אחרי שנות הינקות,

are being arrested in classrooms for having a tantrum.

נעצרות בכיתות בגלל התקפי זעם.

Middle school girls are being turned away from school

ילדות בחטיבה מסולקות מבית הספר

because of the way they wear their hair naturally

בגלל הדרך שבה הן מסדרות את השיער שלהן בצורה טבעית

or because of the way the clothes fit their bodies.

או בגלל הדרך שבה הבגדים שלהן יושבים על הגוף שלהן.

High school girls are experiencing violence

נערות בבית ספר תיכון חוות אלימות

at the hands of police officers in schools.

מידיהם של קציני משטרה בבית הספר.

Where can black girls be black without reprimand or punishment?

איפה נערות שחורות יכולות להיות שחורות בלי להנזף או להענש?

And it's not just these incidents.

ואלו לא רק המקרים האלו.

In my work as a researcher and educator,

בעבודה שלי כחוקרת ומחנכת,

I've had an opportunity to work with girls like Stacy,

הייתה לי ההזדמנות לעבוד עם נערות כמו סטייסי,

a girl who I profile in my book "Pushout,"

נערה שאני מתארת בספר שלי "Pushout"

who struggles with her participation in violence.

שנאבקת עם המעורבות שלה באלימות.

She bypasses the neuroscientific and structural analyses

היא עוקפת את הניתוחים המדעיים והמבניים

that science has to offer

שיש למדע להציע

about how her adverse childhood experiences inform

בקשר לאיך תופעות הלוואי של חוויות הילדות שלה מנבאות

why she's participating in violence

למה היא מעורבת באלימות

and goes straight to describing herself as a "problem child,"

ועוברת לתאר את עצמה כ"ילדה בעייתית",

largely because that's the language that educators were using

בעיקר כי זו השפה שהמחנכים שלה השתמשו זה

as they routinely suspended her.

כשהם השעו אותה באופן עקבי.

But here's the thing.

אבל הנה העניין,

Disconnection and the internalization of harm grow stronger in isolation.

התנתקות והפנמה של הנזק מחמירות בבידוד.

So when girls get in trouble, we shouldn't be pushing them away,

אז כשנערה מסתבכת בצרה, אנחנו לא צריכים להרחיק אותה,

we should be bringing them in closer.

אנחנו צריכים לקרב אותה.

Education is a critical protective factor

החינוך הוא מרכיב קריטי בהגנה

against contact with the criminal legal system.

כנגד מגע עם מערכת המשפט.

So we should be building out policies and practices

אז אנחנו צריכים לבנות את המדיניות והישום שלנו

that keep girls connected to their learning,

כך שישאירו נערות מחוברות ללימודים,

rather than pushing them away from it.

במקום להרחיק אותן משם.

It's one of the reasons I like to say that education is freedom work.

זו אחת הסיבות שאני אוהבת לומר שחינוך זה עבודה לחירות.

When girls feel safe, they can learn.

כשנערות מרגישות בטוחות הן יכולות ללמוד.

When they don't feel safe, they fight,

כשהן לא מרגישות בטוחות הן נלחמות,

they protest, they argue, they flee, they freeze.

הן מוחות, הן מתווכחות, הן בורחות, הן קופאות.

The human brain is wired to protect us when we feel a threat.

המוח האנושי מחווט להגן עלינו כשאנחנו מרגישים סכנה.

And so long as school feels like a threat,

וכל עוד שבית הספר מרגיש כמו איום,

or part of the tapestry of harm in a girl's life,

או חלק ממארג הפגיעה בחיי נערה,

she'll be inclined to resist.

היא תהיה מחוייבת להתנגד.

But when schools become locations for healing,

אבל כשבתי ספר הופכים למקום לריפוי,

they can also become locations for learning.

הם גם יכולים להפוך מקום ללמידה.

So what does this mean for a school to become a location for healing?

אז מה זה אומר עבור בית ספר להפוך למקום של ריפוי?

Well, for one thing, it means that we have to immediately discontinue

דבר ראשון, זה אומר שאנחנו צריכים להפסיק מיידית

the policies and practices that target black girls for their hairstyles or dress.

את המדיניות ושיטות העבודה ששמות נערות שחורות על הכוונת בגלל השיער והבגדים שלהן.

(מחיאות כפיים)

(Applause)

Let's focus on how and what a girl learns

בואו נתמקד באיך ומה נערה לומדת

rather than policing her body in ways that facilitate rape culture

במקום במישטור של הגוף שלה בדרכים שמסייעות לתרבות האונס

or punish children for the conditions in which they were born.

או בלהעניש ילדים על המצב שאליו הם נולדו.

This is where parents and the community of concerned adults can enter this work.

זה המקום שבו הורים וקהילה של מבוגרים איכפתיים יכולים להכנס לעבודה.

Start a conversation with the school

תתחילו שיחה עם בית הספר

and encourage them to address their dress code

ועודדו אותם להתייחס לקוד הלבוש שלהן

and other conduct-related policies as a collaborative project,

ובמדיניות שקשורה בהתנהגות כפרוייקט של שיתוף פעולה,

with parents and students,

עם הורים ותלמידים,

so as to intentionally avoid bias and discrimination.

כדי למנוע בצורה מכוונת הטייה ואפליה.

Keep in mind, though,

שימו לב, שחלק משיטות העבודה

that some of the practices that harm black girls most are unwritten.

שפוגעות בנערות שחורות הן לא כתובות.

So we have to continue to do the deep, internal work to address the biases

אז אנחנו צריכים להמשיך ולעשות את העבודה הפנימית העמוקה כדי לטפל בהטייה

that inform how, when and whether we see black girls for who they actually are,

שקובעת איך, אם וכאשר אנחנו רואים נערות שחורות כמי שהן,

or what we've been told they are.

או מה אמרו לנו שהן.

Volunteer at a school

תתנדבו בבית הספר

and establish culturally competent and gender responsive discussion groups

ותייסדו קבוצות עבודה מוסמכות תרבותית ומגיבות מגדרית

with black girls, Latinas, indigenous girls

עם נערות שחורות, לטיניות וילידיות

and other students who experience marginalization in schools

ותלמידות אחרות שחוות הדרה בבתי הספר

to give them a safe space

כדי לאפשר להן מרחב בטוח

to process their identities and experiences in schools.

לעבד את הזהות שלהן ואת החוויות שלהן בבתי הספר.

And if schools are to become locations for healing,

ואם בתי הספר יהפכו למקום של ריפוי,

we have to remove police officers

אנחנו צריכים להוציא את קציני המשטרה

and increase the number of counselors in schools.

ולהעלות את מספר היועצים בבתי הספר.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Education is freedom work.

חינוך הוא עבודה בחירות.

And whatever our point of entry is, we all have to be freedom fighters.

ולא משנה מה נקודת הכניסה שלנו, כולנו צריכים להיות לוחמי חירות.

The good news is that there are schools

החדשות הטובות הן שיש בתי ספר

that are actively working to establish themselves

שעובדים באופן פעיל כדי לבסס את עצמם

as locations for girls to see themselves as sacred and loved.

כמקומות שבהם נערות רואות את עצמן כמקודשות ואהובות.

The Columbus City Prep School for Girls in Columbus, Ohio, is an example of this.

מכינת קולומבוס לבנות בקולומבוס אוהיו, היא דוגמה לכך.

They became an example the moment their principal declared

הם הפכו לדוגמה ברגע שהמנהל שלהם הכריז

that they were no longer going to punish girls for having "a bad attitude."

שהם לא הולכים להעניש יותר נערות על "גישה רעה".

In addition to building --

בנוסף לבנייה --

Essentially, what they did is they built out a robust continuum

בעיקרון מה שהם עשו, הם בנו רצף איתן

of alternatives to suspension, expulsion and arrest.

של אלטרנטיבות להשעייה, גירוש ומעצר.

In addition to establishing a restorative justice program,

בנוסף לייסוד תוכנית לשיקום הצדק.

they improved their student and teacher relationships

הם שיפרו את היחסים בין מורים לתלמידים

by ensuring that every girl has at least one adult on campus

בכך שהם הבטיחו שלכל ילדה יש לפחות מבוגר אחד בקמפוס

that she can go to when she's in a moment of crisis.

שהיא יכולה לפנות אליו כשהיא ברגע משבר.

They built out spaces along the corridors of the school and in classrooms

הם הקצו שטחים במסדרונות של בית הספר ובכיתות

for girls to regroup, if they need a minute to do so.

שנערות יכולות להתקבץ בהם, לזמן קצר אם הן צריכות

And they established an advisory program that provides girls with an opportunity

והם בנו תוכנית לייעוץ שמאפשרת לנערות

להתחיל כל יום בעידוד לקבלה עצמית

to start every single day with the promotion of self-worth,

communication skills and goal setting.

כישורי תקשורת וקביעת יעדים.

At this school,

בבית הספר הזה,

they're trying to respond to a girl's adverse childhood experiences

הם מנסים להגיב לחוויות הילדות השליליות של נערות

rather than ignore them.

במקום להתעלם מהן.

They bring them in closer; they don't push them away.

הם מקרבים אותן; הם לא מרחיקים אותן.

And as a result, their truancy and suspension rates have improved,

וכתוצאה, שעורי ההשתמטות וההשעייה שלהם השתפרו,

and girls are arriving at school increasingly ready to learn

ונערות מגיעות לבית הספר יותר מוכנות ללמוד

because they know the teachers there care about them.

כי הן יודעות שהמורים שם דואגים להן.

That matters.

זה משנה.

Schools that integrate the arts and sports into their curriculum

בתי ספר שמשלבים אומנות וספורט בתוכנית הלימודים שלהם

or that are building out tranformative programming,

או בונים למדיה משנה,

such as restorative justice, mindfulness and meditation,

כמו צדק משקם, מינדפולנס ומדיטציה,

are providing an opportunity for girls to repair their relationships with others,

מספקים הזדמנות לנערות לתקן את היחסים שלהן עם אחרים,

but also with themselves.

אבל גם עם עצמן.

Responding to the lived, complex and historical trauma

בתגובה לטראומה ההיסטורית והמורכבת

that our students face

שהתלמידות שלנו חיות בתוכה

requires all of us who believe in the promise of children and adolescents

מחייבת את כולנו שמאמינים בהבטחה של ילדים ומבוגרים

to build relationships, learning materials,

לבנות יחסים, חומרי לימוד,

human and financial resources and other tools

משאבים כלכליים ואנושיים וכלים אחרים

that provide children with an opportunity to heal, so that they can learn.

שיספקו לילדים הזדמנות להחלים, כדי שהם יוכלו ללמוד.

Our schools should be places where we respond to our most vulnerable girls

בתי הספר שלנו צריכים להיות מקומות שבהם אנחנו מגיבים לנערות הכי פגיעות שלנו

as essential to the creation of a positive school culture.

כנחוצות ליצירת תרבות בית ספרית חיובית.

Our ability to see her promise should be at its sharpest

היכולת שלנו לראות את ההבטחה שלה, צריכה להיות הכי חדה

when she's in the throws of poverty and addiction;

כשהיא בסבל של עוני והתמכרות;

when she's reeling from having been sex-trafficked

כשהיא מתנודדת בין להיות שפחת מין

or survived other forms of violence;

ללשרוד סוג אחר של אלימות;

when she's at her loudest,

כשהיא במצב הכי קולני שלה,

or her quietest.

או במצב הכי שקט שלה.

We should be able to support her intellectual

אנחנו צריכים להיות מסוגלים לתמוך ברווחה

and social-emotional well-being

האינטלקטואלית והחברתית-נפשית שלה

whether her shorts reach her knees or stop mid-thigh or higher.

גם אם המכנסיים שלה מגיעים לברך או נעצרים באמצע הירך או גבוה יותר.

It might seem like a tall order in a world

זה יכול להראות כמו דרישה מוגזמת בעולם

so deeply entrenched in the politics of fear

שמתבצר כל כך עמוק בפוליטיקה של פחד

to radically imagine schools as locations where girls can heal and thrive,

לדמיין בתי ספר כמקומות שבהם נערות יכולות להחלים ולפרוח,

but we have to be bold enough to set this as our intention.

אבל אנחנו צריכים להיות מספיק אמיצים לקבוע את זה ככוונה שלנו.

If we commit to this notion of education as freedom work,

אם נתחייב לצורה הזו של חינוך כעבודה לחירות,

we can shift educational conditions

אנחנו יכולים לשנות את תנאי החינוך

so that no girl, even the most vulnerable among us,

כך שאף נערה, אפילו הפגיעה ביותר ביננו,

will get pushed out of school.

לא תסולק מבית הספר,

And that's a win for all of us.

וזה יהיה נצחון לכולנו.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)