Rob Dunbar: The threat of ocean acidification

מתרגם: Ariel Gera מבקר: Sigal Tifferet

If you really want to understand

אם אתם באמת מעוניינים להבין

the problem that we're facing with the oceans,

את הבעיה שעומדת בפנינו באוקיינוסים,

you have to think about the biology

אתם צריכים לחשוב על הביולוגיה

at the same time you think about the physics.

באותו הזמן שאתם חושבים על הפיזיקה.

We can't solve the problems

לא נהיה מסוגלים לפתור את הבעיות

unless we start studying the ocean

אלא אם כן נתחיל לחקור את האוקיינוס

in a very much more interdisciplinary way.

בדרך שהיא הרבה יותר בין-תחומית.

So I'm going to demonstrate that through

אז אני הולך להדגים את הנקודה הזו דרך

discussion of some of the climate change things that are going on in the ocean.

מספר אלמנטים של שינויי אקלים שמתרחשים באוקיינוס.

We'll look at sea level rise.

אנחנו נסתכל על עלייה בגובה פני הים

We'll look at ocean warming.

אנחנו נסתכל על התחממות האוקיינוס

And then the last thing on the list there, ocean acidification --

עכשיו, לגבי הדבר האחרון שמופיע שם ברשימה, העלייה בחומציות האוקיינוס -

if you were to ask me, you know, "What do you worry about the most?

אתם יודעים, אם הייתם שואלים אותי: "מה הדבר שהכי מדאיג אותך?

What frightens you?"

מה מפחיד אותך?"

for me, it's ocean acidification.

אז מבחינתי זו העלייה בחומציות האוקיינוס.

And this has come onto the stage pretty recently.

וזוהי סוגיה שנכנסה לאור הזרקורים יחסית לא מזמן.

So I will spend a little time at the end.

אז אני אקדיש לכך מעט זמן בסוף.

I was in Copenhagen in December

בדצמבר הייתי בקופנהאגן,

like a number of you in this room.

כמו כמה מכם שנמצאים פה בחדר,

And I think we all found it, simultaneously,

ואני חושב שכולנו ראינו בזה חוויה

an eye-opening

שהיא מאירת עיניים

and a very frustrating experience.

ובו זמנית מאוד מתסכלת.

I sat in this large negotiation hall,

אני ישבתי בשלב כלשהו באולם דיונים גדול כזה,

at one point, for three or four hours,

במשך שלוש-ארבע שעות,

without hearing the word "oceans" one time.

מבלי לשמוע פעם אחת את המילה 'אוקיינוסים'.

It really wasn't on the radar screen.

זה באמת לא היה בלקסיקון.

The nations that brought it up

המדינות שכן העלו את זה -

when we had the speeches of the national leaders --

כאשר היו הנאומים של מנהיגי המדינות -

it tended to be the leaders of the small island states,

בדרך כלל מדובר היה במנהיגים של מדינות האיים הקטנות,

the low-lying island states.

מדינות האיים הנמוכות.

And by this weird quirk

ובאיזשהו עיוות מוזר

of alphabetical order of the nations,

בגלל הסדר האלפביתי של המדינות,

a lot of the low-lying states,

את הנציגים של רבות מהמדינות הנמוכות,

like Kiribati and Nauru,

כמו קיריבטי ונאורו,

they were seated at the very end of these immensely long rows.

הושיבו ממש בקצה של השורות הארוכות האלה.

You know, they were marginalized

אתם מבינים, הם נדחקו לשוליים

in the negotiation room.

בחדר הדיונים.

One of the problems

אחת הבעיות

is coming up with the right target.

היא למצוא את היעד הנכון.

It's not clear what the target should be.

זה לא ברור מה אותו היעד צריך להיות.

And how can you figure out how to fix something

ואיך אפשר להבין כיצד לתקן משהו

if you don't have a clear target?

אם אין לך יעד ברור?

Now, you've heard about "two degrees":

עכשיו, אתם שמעתם על העניין של 'שתי מעלות':

that we should limit temperature rise to no more than two degrees.

שאנחנו צריכים להגביל את העלייה בטמפרטורה כך שלא תהיה יותר משתי מעלות.

But there's not a lot of science behind that number.

אבל אין כל כך הרבה מדע שעומד מאחורי המספר הזה.

We've also talked about

אנחנו דיברנו גם על

concentrations of carbon dioxide in the atmosphere.

ריכוזים של פחמן דו-חמצני באטמוספירה.

Should it be 450? Should it be 400?

האם הריכוז צריך להיות 450? האם הוא צריך להיות 400?

There's not a lot of science behind that one either.

גם מאחורי זה לא עומד הרבה מדע.

Most of the science that is behind these numbers,

רוב המדע שעומד מאחורי המספרים האלה,

these potential targets,

היעדים הפוטנציאליים האלה,

is based on studies on land.

מבוסס על מחקרים שנערכו ביבשה.

And I would say, for the people that work in the ocean

ואני הייתי אומר, בשם האנשים שעובדים באוקיינוס

and think about what the targets should be,

וחושבים מה אותם יעדים צריכים להיות,

we would argue that they must be much lower.

אנחנו היינו טוענים שהם מוכרחים להיות הרבה יותר נמוכים.

You know, from an oceanic perspective,

אתם יודעים, מנקודת מבט של האוקיינוסים,

450 is way too high.

450 זה הרבה יותר מדי גבוה.

Now there's compelling evidence

עכשיו קיימת עדויות משכנעות

that it really needs to be 350.

שזה באמת חייב להיות 350.

We are, right now, at 390 parts per million

כרגע אנחנו עומדים על 390 חלקים למיליון

of CO2 in the atmosphere.

של פחמן דו-חמצני באטמוספירה.

We're not going to put the brakes on in time to stop at 450,

אנחנו לא נצליח לבלום בזמן כדי לעצור על 450,

so we've got to accept we're going to do an overshoot,

כך שאנחנו צריכים לקבל את העובדה שנחטיא את המטרה

and the discussion as we go forward

והדיון ככל שאנחנו מתקדמים

has to focus on how far the overshoot goes

חייב להתמקד בשאלה בכמה אנו נחטיא אותה

and what's the pathway back to 350.

ומהי הדרך חזרה ל-350.

Now, why is this so complicated?

עכשיו, למה בעצם זה כל כך מסובך?

Why don't we know some of these things a little bit better?

למה אנחנו לא יודעים חלק מהדברים האלה בצורה קצת יותר טובה?

Well, the problem is that

ובכן, הבעיה היא

we've got very complicated forces in the climate system.

שיש לנו כוחות מאוד מסובכים במערכת האקלימית.

There's all kinds of natural causes of climate change.

ישנם כל מיני סיבות טבעיות לשינוי באקלים.

There's air-sea interactions.

יש אינטראקציות אוויר-ים.

Here in Galapagos,

כאן באיי גלפגוס

we're affected by El Ninos and La Nina.

אנחנו מושפעים מ'אל ניניו' ו'לה ניניה'.

But the entire planet warms up when there's a big El Nino.

אבל כוכב הלכת כולו מתחמם כשיש 'אל ניניו' גדול.

Volcanoes eject aerosols into the atmosphere.

הרי געש פולטים תרסיסים לאטמוספירה.

That changes our climate.

זה משנה את האקלים שלנו.

The ocean contains most of the exchangeable heat on the planet.

האוקיינוס מכיל את רוב החום בר-ההמרה על פני כדור הארץ.

So anything that influences

כך שכל דבר שמשפיע

how ocean surface waters mix with the deep water

על האופן בו המים באוקיינוס שנמצאים על פני השטח מתערבבים עם המים העמוקים

changes the ocean of the planet.

משנה את האוקיינוס של כדור הארץ.

And we know the solar output's not constant through time.

אנחנו יודעים גם שהתפוקה של השמש איננה קבועה לאורך זמן.

So those are all natural causes of climate change.

אז כל הדברים האלה מהווים סיבות טבעיות לשינוי באקלים.

And then we have the human-induced causes

בנוסף אליהן יש לנו גם את הסיבות

of climate change as well.

מעשי ידי אדם לשינויי אקלים.

We're changing the characteristics of the surface of the land,

אנחנו משנים את המאפיינים של פני הקרקע,

the reflectivity.

את הרפלקטיביות.

We inject our own aerosols into the atmosphere,

אנחנו מכניסים תרסיסים משלנו לתוך האטמוספירה,

and we have trace gases, and not just carbon dioxide --

ויש לנו גזים, ולא רק פחמן דו-חמצני -

it's methane, ozone,

מדובר במתאן, אוזון,

oxides of sulfur and nitrogen.

תחמוצות של גופרית וחנקן.

So here's the thing. It sounds like a simple question.

אז העניין הוא כזה. זו נשמעת כמו שאלה פשוטה -

Is CO2 produced by man's activities

האם הפחמן הדו-חמצני שנוצר כתוצאה מפעילות האדם

causing the planet to warm up?

גורם לכדור הארץ להתחמם?

But to answer that question,

אך כדי לענות על השאלה הזאת,

to make a clear attribution to carbon dioxide,

כדי לייחס את זה באופן ברור לפחמן דו-חמצני,

you have to know something about

צריך לדעת משהו על

all of these other agents of change.

כל אותם גורמים אחרים שמביאים לשינוי.

But the fact is we do know a lot about all of those things.

אבל האמת היא שאנחנו יודעים הרבה על כל הדברים האלה.

You know, thousands of scientists

אתם יודעים, אלפי מדענים

have been working on understanding

עבדו כדי להבין

all of these man-made causes

את כל הסיבות מעשי ידי אדם הללו

and the natural causes.

ואת הסיבות הטבעיות.

And we've got it worked out, and we can say,

ואנחנו הבנו את העניין, ואנחנו יכולים להגיד:

"Yes, CO2 is causing the planet to warm up now."

"כן, פחמן דו-חמצני גורם עכשיו לכדור הארץ להתחמם."

Now, we have many ways to study natural variability.

עכשיו, יש לנו דרכים רבות לחקור שונות טבעית.

I'll show you a few examples of this now.

כעת אני אראה לכם כמה דוגמאות לכך.

This is the ship that I spent the last three months on in the Antarctic.

זוהי האונייה בה ביליתי את שלושת החודשים האחרונים בקוטב הדרומי.

It's a scientific drilling vessel.

זו אוניית קידוח מדעית.

We go out for months at a time and drill into the sea bed

אנחנו יוצאים, לתקופה של מספר חודשים כל פעם, וקודחים בקרקעית הים

to recover sediments

על מנת להוציא משקעים

that tell us stories of climate change, right.

שמספרים לנו על שינויי אקלים.

Like one of the ways to understand our greenhouse future

אחת הדרכים להבנת העתיד שאפקט החממה צופן לנו

is to drill down in time

היא לקדוח מטה בזמן,

to the last period

לתקופה האחרונה

where we had CO2 double what it is today.

שבה היה לנו פחמן דו-חמצני בכמות כפולה לעומת זו שיש היום.

And so that's what we've done with this ship.

וזה מה שאנחנו עשינו עם האונייה הזאת.

This was -- this is south of the Antarctic Circle.

זה מדרום לחוג הקוטב הדרומי.

It looks downright tropical there.

בתמונה זה נראה ממש טרופי.

One day where we had calm seas and sun,

זה מיום אחד שבו זכינו לים שקט ולשמש,

which was the reason I could get off the ship.

שזו הסיבה שיכולתי לרדת מהאונייה.

Most of the time it looked like this.

רוב הזמן זה נראה כך.

We had a waves up to 50 ft.

היו לנו גלים של עד 15 מטר

and winds averaging

ורוחות במהירות ממוצעת

about 40 knots for most of the voyage

של בערך 75 קמ"ש לאורך רוב המסע

and up to 70 or 80 knots.

וכאלו שהגיעו למהירות של 130-150 קמ"ש.

So that trip just ended,

אז הנסיעה הזו בדיוק הסתיימה,

and I can't show you too many results from that right now,

וכרגע אני לא יכול להראות לכם יותר מדי תוצאות משם.

but we'll go back one more year,

אבל בואו נלך אחורה עוד שנה,

to another drilling expedition I've been involved in.

למשלחת קידוח אחרת שהייתי מעורב בה.

This was led by Ross Powell and Tim Naish.

המשלחת הייתה בהובלת רוס פאוול וטים נייש.

It's the ANDRILL project.

זה פרוייקט 'אנדריל'.

And we made the very first bore hole

ואנחנו יצרנו את בור הקידוח הראשון

through the largest floating ice shelf on the planet.

אל תוך מדף הקרח הצף הגדול ביותר בכדור הארץ.

This is a crazy thing, this big drill rig wrapped in a blanket

זה דבר מטורף, מכשיר קידוח גדול כזה עטוף בשמיכה

to keep everybody warm,

כדי שלכולם יהיה חם,

drilling at temperatures of minus 40.

קודח בטמפרטורות של מינוס 40 מעלות.

And we drilled in the Ross Sea.

אנחנו קדחנו בים רוס.

That's the Ross Sea Ice Shelf on the right there.

הנה, פה זה מדף הקרח של ים רוס, מצד ימין.

So, this huge floating ice shelf

אז מדף הקרח הצף העצום הזה

the size of Alaska

שהוא בגודל של אלסקה

comes from West Antarctica.

מגיע ממערב אנטארקטיקה.

Now, West Antarctica is the part of the continent

עכשיו, מערב אנטארקטיקה זה החלק של היבשת

where the ice is grounded on sea floor

בו הקרח יושב מעל קרקעית

as much as 2,000 meters deep.

שנמצאת בעומק של עד 2000 מטר.

So that ice sheet is partly floating,

אז יריעת הקרח הזו צפה למחצה,

and it's exposed to the ocean, to the ocean heat.

והיא חשופה לאוקיינוס, לחום של האוקיינוס.

This is the part of Antarctica that we worry about.

זהו החלק של אנטארקטיקה שאנו מודאגים לגביו.

Because it's partly floating, you can imagine,

בגלל שהיא צפה למחצה, אתם יכולים לתאר לעצמכם,

is sea level rises a little bit,

ברגע שגובה פני הים עולה קצת

the ice lifts off the bed, and then it can break off and float north.

הקרח מתרומם מעל הקרקעית, ואז הוא יכול להתנתק ולצוף צפונה.

When that ice melts, sea level rises by six meters.

כאשר הקרח נמס, גובה פני הים עולה בשישה מטרים.

So we drill back in time to see how often that's happened,

אז אנחנו קודחים אחורה בזמן כדי לראות עד כמה הדבר הזה קרה לעיתים קרובות,

and exactly how fast that ice can melt.

ובדיוק כמה מהר הקרח הזה נמס.

Here's the cartoon on the left there.

אתם יכולים לראות את האיור שם מצד שמאל.

We drilled through a hundred meters of floating ice shelf

אנחנו קדחנו דרך מאה מטרים של מדף הקרח הצף,

then through 900 meters of water

אחר כך דרך 900 מטרים של מים

and then 1,300 meters into the sea floor.

ואז עוד 1,300 מטרים לתוך קרקעית הים.

So it's the deepest geological bore hole ever drilled.

כך שמדובר בבור הקידוח הגיאולוגי העמוק ביותר אי פעם.

It took about 10 years to put this project together.

זה לקח בערך 10 שנים לארגן את הפרוייקט הזה.

And here's what we found.

וזה מה שאנחנו מצאנו.

Now, there's 40 scientists working on this project,

אז 40 מדענים יושבים ועובדים על הפרוייקט הזה,

and people are doing all kinds of really complicated

ואנשים מבצעים כל מיני אנליזות שהן

and expensive analyses.

ממש מסובכות ויקרות.

But it turns out, you know, the thing that told the best story

אבל מסתבר שמה שסיפר את הסיפור בצורה הכי טובה

was this simple visual description.

היה התיאור החזותי הפשוט הזה.

You know, we saw this in the core samples as they came up.

אתם יודעים, אנחנו ראינו את זה בדגימות הליבה כשהן עלו למעלה.

We saw these alternations

ראינו את החילופים האלה

between sediments that look like this --

בין משקעים שנראים ככה -

there's gravel and cobbles in there

כאן יש סוגים שונים של חצץ

and a bunch of sand.

והרבה חול.

That's the kind of material in the deep sea.

זה סוג החומר שנמצא בעומק הים.

It can only get there if it's carried out by ice.

הדרך היחידה שהוא יכול להגיע לשם היא אם קרח מוביל אותו החוצה.

So we know there's an ice shelf overhead.

אז אנחנו יודעים שמלמעלה ישנו מדף קרח.

And that alternates with a sediment that looks like this.

ולצד הדבר הזה מופיע לחילופין משקע שנראה כך.

This is absolutely beautiful stuff.

זה פשוט יפהפה.

This sediment is 100 percent made up

המשקע הזה מורכב כל כולו

of the shells of microscopic plants.

מקליפות של צמחים מיקרוסקופיים.

And these plants need sunlight,

הצמחים הללו זקוקים לאור שמש,

so we know when we find that sediment

אז כשאנו מוצאים את המשקע הזה אנחנו יודעים

there's no ice overhead.

שמלמעלה אין קרח.

And we saw about 35 alternations

אנחנו ראינו בערך 35 חילופים כאלה

between open water and ice-covered water,

בין מים פתוחים למים מכוסים בקרח,

between gravels and these plant sediments.

בין החצץ למשקעים האלה של הצמחים.

So what that means is, what it tells us

אז מה שזה אומר לנו, המשמעות של זה

is that the Ross Sea region, this ice shelf,

היא שאיזור ים רוס, מדף הקרח הזה,

melted back and formed anew

נמס ונוצר מחדש

about 35 times.

בערך 35 פעמים.

And this is in the past four million years.

וזה ב-4 מיליון השנים האחרונות.

This was completely unexpected.

זה היה לגמרי בלתי צפוי.

Nobody imagined that the West Antarctic Ice Sheet

אף אחד לא תיאר לעצמו שיריעת הקרח של מערב אנטארקטיקה

was this dynamic.

היא עד כדי כך דינמית.

In fact, the lore for many years has been,

למעשה, במשך שנים הדעה הרווחת הייתה

"The ice formed many tens of millions of years ago,

"הקרח נוצר לפני עשרות רבות של מיליוני שנים,

and it's been there ever since."

והוא נמצא שם מאז."

And now we know that in our recent past

כעת אנו יודעים שבעבר הקרוב שלנו

it melted back and formed again,

הקרח נמס ונוצר שוב

and sea level went up and down, six meters at a time.

וגובה פני הים עלה וירד, שישה מטרים בכל פעם.

What caused it?

מה גרם לכך?

Well, we're pretty sure that it's very small changes

ובכן, אנחנו די בטוחים שמדובר היה בשינויים מאוד קטנים

in the amount of sunlight reaching Antarctica,

בכמות אור השמש שמגיעה לאנטארקטיקה,

just caused by natural changes in the orbit of the Earth.

וזה נגרם רק על ידי שינויים טבעיים במסלולו של כדור הארץ.

But here's the key thing:

אבל זוהי נקודת המפתח:

you know, the other thing we found out

אתם יודעים, הדבר הנוסף שגילינו

is that the ice sheet passed a threshold,

הוא שיריעת הקרח עברה איזשהו סף,

that the planet warmed up enough --

שכדור הארץ התחמם מספיק -

and the number's about one degree to one and a half degrees Centigrade --

המספר הוא משהו בין מעלת צלזיוס אחת למעלה וחצי -

the planet warmed up enough that it became ...

כדור הארץ התחמם מספיק כך שהוא נהיה...

that ice sheet became very dynamic

כך שיריעת הקרח נהייתה מאוד דינמית

and was very easily melted.

ונמסה בקלות רבה מאוד.

And you know what?

ומה מסתבר?

We've actually changed the temperature in the last century

במאה השנים האחרונות אנחנו בעצם שינינו את הטמפרטורה

just the right amount.

בדיוק במידה המתאימה.

So many of us are convinced now

אז כעת רבים מאיתנו משוכנעים

that West Antarctica, the West Antarctic Ice Sheet, is starting to melt.

שמערב אנטארקטיקה, יריעת הקרח של מערב אנטארטיקה, מתחילה להימס.

We do expect to see a sea-level rise

אנחנו כן מצפים לראות עלייה בגובה פני הים

on the order of one to two meters by the end of this century.

בסדר גודל של 1-2 מטרים עד סוף המאה הנוכחית.

And it could be larger than that.

והעלייה גם עלולה להיות גדולה יותר.

This is a serious consequence

אלו השלכות חמורות

for nations like Kiribati,

עבור מדינות כמו קיריבטי למשל,

you know, where the average elevation

אתם יודעים, מקומות בהם הגובה הממוצע

is about a little over a meter above sea level.

הוא קצת יותר ממטר מעל פני הים.

Okay, the second story takes place here in Galapagos.

טוב, אז הסיפור השני שאני אספר מתרחש כאן בגלפגוס.

This is a bleached coral,

זה אלמוג שהולבן,

coral that died during the 1982-'83 El Nino.

אלמוג שמת במהלך ה'אל ניניו' של 1982-83.

This is from Champion Island.

זה מהאי צ'מפיון.

It's about a meter tall Pavona clavus colony.

זוהי מושבה של המין 'פאבונה קלאבוס', בערך בגובה של מטר.

And it's covered with algae. That's what happens.

והיא מכוסה באצות. זה מה שקורה.

When these things die,

כאשר הדברים האלו מתים,

immediately, organisms come in

מיד נכנסים לשם אורגניזמים

and encrust and live on that dead surface.

והם מצפים את המשטח המת הזה וחיים עליו.

And so, when a coral colony is killed

כך, כאשר מושבת אלמוגים מתה

by an El Nino event,

כתוצאה מאירוע של 'אל ניניו'

it leaves this indelible record.

זה משאיר את התיעוד הבלתי מחיק הזה.

You can go then and study corals

ואז אפשר בעצם ללכת לחקור אלמוגים

and figure out how often do you see this.

ולהבין באיזו תדירות רואים את הדבר הזה.

So one of the things thought of in the '80s

אז אחד מהדברים שחשבו עליהם בשנות השמונים

was to go back and take cores

היה ללכת ולקחת ליבות

of coral heads throughout the Galapagos

מתוך ראשי אלמוגים ברחבי גלפגוס

and find out how often was there a devastating event.

ולגלות כל כמה זמן התרחש אירוע הרסני.

And just so you know, 1982-'83,

ורק שתדעו, ה'אל ניניו' של 1982-83

that El Nino killed 95 percent

הרג 95 אחוז

of all the corals here in Galapagos.

מכל האלמוגים כאן בגלפגוס.

Then there was similar mortality in '97-'98.

לאחר מכן הייתה תמותה דומה ב-97'-98'.

And what we found

ולאחר שקדחנו אחורה בזמן

after drilling back in time two to 400 years

בין 200 ל-400 שנה, מה שגילינו

was that these were unique events.

היה שהאירועים הללו היו ייחודיים.

We saw no other mass mortality events.

לא ראינו אף אירוע אחר של תמותה המונית.

So these events in our recent past really are unique.

כך שאותם האירועים מהעבר הקרוב שלנו הם באמת ייחודיים.

So they're either just truly monster El Ninos,

אז או שהאירועים האלה הם פשוט מקרים באמת מפלצתיים של 'אל ניניו',

or they're just very strong El Ninos

או שהם פשוט 'אל ניניו' מאוד חזקים

that occurred against a backdrop of global warming.

שאירעו כאשר ברקע קיימת התחממות גלובלית.

Either case, it's bad news

בכל מקרה, מדובר בחדשות רעות

for the corals of the Galapagos Islands.

עבור האלמוגים של איי גלפגוס.

Here's how we sample the corals.

כך אנו דוגמים את האלמוגים.

This is actually Easter Island. Look at this monster.

למעשה, זה באי הפסחא. תראו את המפלצת הזאת.

This coral is eight meters tall, right.

האלמוג הזה הוא בגובה שמונה מטרים, כן?

And it been growing for about 600 years.

והוא גדל כבר בערך 600 שנה.

Now, Sylvia Earle turned me on to this exact same coral.

עכשיו, סילביה ארל הפנתה אותי בדיוק לאלמוג הזה.

And she was diving here with John Lauret -- I think it was 1994 --

היא צללה פה עם ג'ון לורט, אני חושב שזה היה ב-1994,

and collected a little nugget and sent it to me.

והיא אספה גוש קטן ושלחה אותו אליי.

And we started working on it,

אנחנו התחלנו לעבוד עליו,

and we figured out we could tell the temperature of the ancient ocean

והבנו שמתוך אנליזה של אלמוג כזה אנחנו יכולים

from analyzing a coral like this.

לדעת מה הייתה הטמפרטורה באוקיינוס העתיק.

So we have a diamond drill.

אז יש לנו מקדחת יהלום.

We're not killing the colony; we're taking a small core sample out of the top.

אנחנו לא הורגים את המושבה - אנחנו לוקחים דגימת ליבה קטנה מלמעלה.

The core comes up as these cylindrical tubes of limestone.

הליבה יוצאת החוצה בתור גלילים של אבן גיר,

And that material then we take back to the lab and analyze it.

ואת החומר הזה אנחנו לוקחים אחר כך למעבדה ועושים לו אנליזה.

You can see some of the coral cores there on the right.

אתם יכולים לראות פה מצד ימין כמה מליבות האלמוגים.

So we've done that all over the Eastern Pacific.

אנחנו עשינו את זה ברחבי מזרח האוקיינוס השקט.

We're starting to do it in the Western Pacific as well.

אנחנו מתחילים לעשות את זה גם במערב האוקיינוס השקט.

I'll take you back here to the Galapagos Islands.

אני אחזיר אתכם לרגע לכאן, לאיי גלפגוס.

And we've been working at this fascinating uplift here in Urbina Bay.

אנחנו עבדנו בהתרוממות קרקע מרתקת פה במפרץ אורבינה.

That the place where,

במקום הזה,

during an earthquake in 1954,

ברעידת אדמה ב-1954,

this marine terrace was lifted up

המשטח הימי התרומם

out of the ocean very quickly,

במהירות רבה מחוץ לאוקיינוס,

and it was lifted up about six to seven meters.

והוא התרומם בין שישה לשבעה מטרים.

And so now you can walk through a coral reef without getting wet.

לכן, עכשיו אתם יכולים להסתובב בתוך שונית אלמוגים מבלי להירטב.

If you go on the ground there, it looks like this,

אם תלכו שם על הקרקע זה נראה ככה,

and this is the grandaddy coral.

והאלמוג הזה הוא גולת הכותרת.

It's 11 meters in diameter,

הוא בקוטר 11 מטר,

and we know that it started growing

ואנחנו יודעים שהוא התחיל לגדול

in the year 1584.

בשנת 1584.

Imagine that.

תארו לעצמכם.

And that coral was growing happily in those shallow waters,

האלמוג הזה גדל לו בשמחה במים הרדודים האלו

until 1954, when the earthquake happened.

עד ל-1954, כשאירעה רעידת האדמה.

Now the reason we know it's 1584

עכשיו, הסיבה שאנחנו יודעים שמדובר ב-1584

is that these corals have growth bands.

היא שלאלמוגים האלה יש פסי גדילה.

When you cut them, slice those cores in half and x-ray them,

כאשר חותכים אותם, פורסים את הליבות לחצי ועושים סריקת רנטגן,

you see these light and dark bands.

רואים מעין פסים בהירים וכהים.

Each one of those is a year.

כל אחד כזה מייצג שנה.

We know these corals grow about a centimeter and a half a year.

אנחנו יודעים שהאלמוגים הללו גדלים בערך סנטימטר וחצי בשנה,

And we just count on down to the bottom.

ואנחנו פשוט סופרים עד למטה.

Then their other attribute is

הדבר הנוסף שמאפיין אותם הוא

that they have this great chemistry.

שיש להם את הכימיה הנפלאה הזאת.

We can analyze the carbonate

אנחנו יכולים לעשות אנליזה לסידן הפחמתי

that makes up the coral,

ממנו האלמוג מורכב,

and there's a whole bunch of things we can do.

ואז יש המון דברים שאפשר לעשות.

But in this case, we measured the different isotopes of oxygen.

אבל במקרה הזה, מדדנו את האיזוטופים השונים של חמצן.

Their ratio tells us the water temperature.

היחס ביניהם אומר לנו מהי הטמפרטורה של המים.

In this example here,

בדוגמה הזאת,

we had monitored this reef in Galapagos

ניטרנו את השונית הזו באיי גלפגוס

with temperature recorders,

בעזרת רשמי טמפרטורה,

so we know the temperature of the water the coral's growing in.

כך שאנו יודעים את טמפרטורת המים שבהם האלמוגים גדלים.

Then after we harvest a coral, we measure this ratio,

אז, אחרי שאנחנו קוצרים אלמוג מסוים, אנחנו מודדים את היחס הזה

and now you can see, those curves match perfectly.

וכפי שאתם יכולים עכשיו לראות, יש התאמה מושלמת בין העקומות הללו.

In this case, at these islands,

במקרה הזה, באיים האלה,

you know, corals

אלמוגים, אתם יודעים,

are instrumental-quality recorders of change in the water.

מתעדים שינויים במים באיכות של מכשירי מדידה.

And of course, our thermometers

וכמובן שכאן מדי הטמפרטורה שלנו

only take us back 50 years or so here.

לוקחים אותנו רק כ-50 שנה אחורה.

The coral can take us back

האלמוג מסוגל לקחת אותנו

hundreds and thousands of years.

מאות ואלפי שנים אחורה.

So, what we do:

אז זה מה שאנחנו עושים:

we've merged a lot of different data sets.

אנחנו איחדנו הרבה סדרות נתונים שונות.

It's not just my group; there's maybe 30 groups worldwide doing this.

לא מדובר רק בקבוצה שלי - יש אולי 30 קבוצות ברחבי העולם שעושות את זה.

But we get these instrumental- and near-instrumental-quality records

אבל אנחנו מקבלים רשומות, באיכות של מכשירי מדידה או קרוב לכך,

of temperature change that go back hundreds of years,

של שינויי טמפרטורה שהולכים מאות שנים אחורה,

and we put them together.

ואנחנו מקבצים אותן ביחד.

Here's a synthetic diagram.

הנה תרשים מלאכותי.

There's a whole family of curves here.

יש פה משפחה שלמה של עקומות.

But what's happening: we're looking at the last thousand years

מה שקורה הוא כזה: אנחנו רואים כאן את אלף השנים האחרונות

of temperature on the planet.

של הטמפרטורה על פני כדור הארץ.

And there's five or six different compilations there,

כאן יש 5 או 6 מקבצים של נתונים,

But each one of those compilations reflects input

אבל כל אחד מהמקבצים האלה מייצג קלט

from hundreds of these kinds of records from corals.

ממאות רשומות מהסוג הזה מתוך אלמוגים.

We do similar things with ice cores.

אנחנו עושים דברים דומים עם ליבות של קרח.

We work with tree rings.

אנחנו עובדים עם טבעות של עצים.

And that's how we discover

ובצורה הזו אנו מגלים

what is truly natural

מהו באמת המצב הטבעי

and how different is the last century, right?

ועד כמה המאה האחרונה היא שונה.

And I chose this one

ואני בחרתי בתרשים הזה

because it's complicated and messy looking, right.

בגלל שהוא מורכב ונראה מבולגן.

This is as messy as it gets.

זה הכי מבולגן שיכול להיות.

You can see there's some signals there.

אתם יכולים להיות שיש שם כמה אותות,

Some of the records

כמה מהרשומות

show lower temperatures than others.

מראות טמפרטורות נמוכות יותר מהאחרות.

Some of them show greater variability.

כמה מהן מראות שונות גדולה יותר.

But they all tell us

אבל כולן אומרות לנו

what the natural variability is.

מהי השונות הטבעית.

Some of them are from the northern hemisphere;

חלקן מחצי הכדור הצפוני,

some are from the entire globe.

חלקן מכל רחבי הגלובוס.

But here's what we can say:

אבל הנה מה שאנחנו יכולים להגיד:

what's natural in the last thousand years is that the planet was cooling down.

המצב הטבעי באלף השנים האחרונות היה שכדור הארץ מתקרר.

It was cooling down

הוא התקרר

until about 1900 or so.

עד לשנת 1900 פחות או יותר.

And there is natural variability

וישנה שונות טבעית

caused by the Sun, caused by El Ninos.

שנגרמת על ידי השמש, שנגרמת על ידי מקרי 'אל ניניו'.

A century-scale, decadal-scale variability,

שונות בסדר גודל של מאה שנה או עשור,

and we know the magnitude;

ואנחנו יודעים את הגודל שלה -

it's about two-tenths to four-tenths of a degree Centigrade.

זה משהו בין שתי עשיריות לארבע עשיריות של מעלת צלזיוס.

But then at the very end is where

אבל אז ממש בסוף, אתם רואים שם

we have the instrumental record in black.

בשחור את הרישום ממכשירי מדידה.

And there's the temperature up there in 2009.

ושם למעלה זו הטמפרטורה ב-2009.

You know, we've warmed the globe

אתם יודעים, במאה השנים האחרונות אנחנו

about a degree Centigrade in the last century,

חיממנו את הגלובוס בערך במעלת צלזיוס,

and there's nothing

ואין שום דבר

in the natural part of that record

בחלק הטבעי של התיעוד הזה

that resembles what we've seen in the last century.

שדומה למה שראינו במאה האחרונה.

You know, that's the strength of our argument,

אתם יודעים, זה מה שחזק בטענה שלנו,

that we are doing something that's truly different.

הקביעה שאנחנו עושים משהו שהוא באמת שונה.

So I'll close with a short discussion

אז אסיים את דברי בדיון קצר

of ocean acidification.

לגבי העלייה בחומציות האוקיינוס.

I like it as a component of global change to talk about,

אני אוהב לבחור בזה בתור מרכיב של שינוי גלובלי שאני יכול לדבר עליו,

because, even if you are a hard-bitten global warming skeptic,

כי אפילו אם אתה מתנגד עיקש לתיאוריית ההתחממות הגלובלית,

and I talk to that community fairly often,

וזו קהילה שאני פונה אליה לעתים קרובות יחסית,

you cannot deny

אתה לא יכול להתכחש

the simple physics

לפיזיקה הפשוטה

of CO2 dissolving in the ocean.

של פחמן דו-חמצני שמתמוסס באוקיינוס.

You know, we're pumping out lots of CO2 into the atmosphere,

אתם יודעים, אנחנו מזרימים המון פחמן דו-חמצני לתוך האטמוספירה -

from fossil fuels, from cement production.

מדלקים מאובנים, מייצור של בטון.

Right now, about a third of that carbon dioxide

כרגע, בערך שליש מהפחמן הדו-חמצני הזה

is dissolving straight into the sea, right?

מתמוסס ישר לתוך הים.

And as it does so,

ובעודו עושה כך,

it makes the ocean more acidic.

הוא הופך את האוקיינוס לחומצי יותר.

So, you cannot argue with that.

אז עם זה אתם לא יכולים להתווכח.

That is what's happening right now,

זה מה שקורה כרגע,

and it's a very different issue

וזו סוגיה שהיא שונה מאוד

than the global warming issue.

מהסוגיה של התחממות גלובלית.

It has many consequences.

יש לה הרבה מאוד השלכות.

There's consequences for carbonate organisms.

ישנן השלכות לאורגניזמים פחמתיים.

There are many organisms

קיימים הרבה מאוד אורגניזמים

that build their shells out of calcium carbonate --

שיוצרים את הקונכייה שלהם מסידן פחמתי -

plants and animals both.

צמחים ובעלי חיים כאחד.

The main framework material of coral reefs

חומר המסגרת העיקרי בשוניות האלמוגים

is calcium carbonate.

הוא סידן פחמתי.

That material is more soluble

זהו חומר שהוא מסיס יותר

in acidic fluid.

בנוזל חומצי.

So one of the things we're seeing

אז אחד הדברים שאנחנו רואים

is organisms are having

הוא שאורגניזמים נאלצים

to spend more metabolic energy

להשקיע יותר אנרגיה מטבולית

to build and maintain their shells.

על מנת ליצור ולתחזק את הקונכיות שלהם.

At some point, as this transience,

באיזשהו שלב, ככל שהמאורע הנקודתי הזה,

as this CO2 uptake in the ocean continues,

ככל שהספיגה הזו של פחמן דו-חמצני באוקיינוס תימשך,

that material's actually going to start to dissolve.

החומר הזה באמת יתחיל להתמוסס.

And on coral reefs,

ובשוניות אלמוגים,

where some of the main framework organisms disappear,

בהן נעלמים חלק מהאורגניזמים העיקריים, שמהווים מסגרת,

we will see a major loss

אנחנו נראה פגיעה רצינית

of marine biodiversity.

במגוון הביולוגי הימי.

But it's not just the carbonate producers that are affected.

אבל לא רק יצרני הסידן הפחמתי מושפעים מכך.

There's many physiological processes

קיימים הרבה תהליכים פיזיולוגיים

that are influenced by the acidity of the ocean.

שמושפעים מהחומציות של האוקיינוס.

So many reactions involving enzymes and proteins

כל כך הרבה תגובות שבהן מעורבים אנזימים וחלבונים

are sensitive to the acid content of the ocean.

הן רגישות להרכב החומצי של האוקיינוס.

So, all of these things --

אז כל הדברים הללו -

greater metabolic demands,

דרישות מטבוליות גדולות יותר,

reduced reproductive success,

פחות הצלחה בתהליך הרבייה,

changes in respiration and metabolism.

שינויים בנשימה ובמטבוליזם -

You know, these are things that we have good physiological reasons

אתם יודעים, אלו דברים שיש לנו סיבות פיזיולוגיות טובות

to expect to see stressed

לצפות שהם יחוו לחץ

caused by this transience.

כתוצאה מהמאורע הנקודתי הזה.

So we figured out some pretty interesting ways

אנחנו הצלחנו למצוא כמה דרכים מעניינות למדי

to track CO2 levels in the atmosphere,

לעקוב אחרי רמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה,

going back millions of years.

מיליוני שנים אחורה.

We used to do it just with ice cores,

בעבר היינו עושים את זה רק עם ליבות של קרח,

but in this case, we're going back 20 million years.

אבל במקרה הזה, אנחנו הולכים 20 מיליון שנה אחורה.

And we take samples of the sediment,

אנחנו לוקחים דוגמיות מהמשקע,

and it tells us the CO2 level of the ocean,

והוא אומר לנו מהי רמת הפחמן הדו-החמצני באוקיינוס,

and therefore the CO2 level of the atmosphere.

ולפיכך מהי רמת הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה.

And here's the thing:

העניין הוא כזה:

you have to go back about 15 million years

צריך ללכת אחורה בערך 15 מיליון שנה

to find a time when CO2 levels

כדי למצוא זמן שבו רמות הפחמן הדו-חמצני

were about what they are today.

היו בערך מה שהן היום.

You have to go back about 30 million years

צריך ללכת אחורה בערך 30 מיליון שנה

to find a time when CO2 levels

כדי למצוא זמן שבו רמות הפחמן הדו-חמצני

were double what they are today.

היו כפולות ממה שהן היום.

Now, what that means is

עכשיו, המשמעות של זה היא

that all of the organisms that live in the sea

שכל האורגניזמים שחיים בים

have evolved in this chemostatted ocean,

התפתחו באוקיינוס הכימוסטטי הזה,

with CO2 levels lower than they are today.

עם רמות פחמן דו-חמצני נמוכות ממה שהן היום.

That's the reason that they're not able to respond or adapt

זוהי הסיבה שהם אינם מסוגלים להגיב או להסתגל

to this rapid acidification

לעלייה המהירה הזו בחומציות

that's going on right now.

שמתרחשת עכשיו.

So, Charlie Veron

צ'רלי וירון

came up with this statement last year:

יצא בהצהרה הזו בשנה שעברה:

"The prospect of ocean acidification

"התחזית של עלייה בחומציות האוקיינוס

may well be the most serious

בהחלט עשויה להיות החמורה ביותר

of all of the predicted outcomes

מבין כל התוצאות החזויות

of anthropogenic CO2 release."

של שחרור פחמן דו-חמצני בידי האדם."

And I think that may very well be true,

ואני חושב שזה בהחלט עשוי להיות נכון,

so I'll close with this.

אז בזה אני אסיים.

You know, we do need the protected areas, absolutely,

אתם יודעים, אנחנו כן צריכים את האיזורים המוגנים, בהחלט.

but for the sake of the oceans,

אבל למען האוקיינוסים,

we have to cap or limit CO2 emissions

אנחנו חייבים להגביל את פליטות הפחמן הדו-חמצני

as soon as possible.

מהר ככל האפשר.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)