Racism has a cost for everyone | Heather C. McGhee

תרגום: Noi Jaffe עריכה: Ido Dekkers

I am a public policy wonk.

אני גיקית של תחום המדיניות הציבורית.

I investigate data that points to problems in the American economy --

אני חוקרת מידע המצביע על בעיות בכלכלה האמריקאית --

problems like rising household debt,

בעיות כגון עלייה בחובות משק הבית,

declining wages and benefits,

ירידה בשכר ובהטבות,

shortfalls in public revenue.

קיצוץ בהכנסות וברווחים ציבוריים.

And I try to pinpoint solutions

ואני מנסה לאתר פתרונות

to make our economy more prosperous for more people.

שיגרמו לצמיחה כלכלית לכמה שיותר אנשים.

I geek out about tax policy

אני מתלהבת ממדיניות מיסוי

and infrastructure investments,

והשקעות בתשתיות,

and I get really excited

ואני באמת מתלהבת

by a gracefully designed regulatory regime.

ממשטרי ויסות המעוצבים בחיננניות.

(Laughter)

(צחוק)

These are the kinds of topics that I was talking about

אלו סוגי הנושאים שדיברתי אודותם

on a public television live call-in show in August of 2016.

במופע טלפוני חי ששודר בטלוויזיה הציבורית באוגוסט 2016.

I was about halfway through the program

זה היה כבר באמצע התכנית

when a man called in,

כאשר גבר לבן התקשר,

identified as Gary from North Carolina

והציג את עצמו בתור גרי מקרוליינה הצפונית

and he said ...

והוא אמר...

"I'm a white male, and I'm prejudiced."

"אני גבר לבן, ואני גזען".

He then went on to detail his prejudice,

ואחר כך הוא המשיך ותיאר את דעותיו הגזעניות,

talking about black men and gangs

הוא סיפר על אנשים שחורים ועל כנופיות

and drugs and crime.

על סמים ופשע.

But then he said something that I'll never forget.

אבל אז הוא אמר משהו שאני לא אוכל לשכוח.

He said, "But I want to change.

הוא אמר, "אבל אני רוצה להשתנות.

And I want to know what I can do to become a better American."

ואני רוצה לדעת מה אני יכול לעשות כדי להפוך לאמריקאי טוב יותר."

Now remember, my career is about economic policy,

תזכרו, הקריירה שלי נוגעת במדיניות כלכלית,

as translated into dollars and cents

שמתורגמת לדולרים וסנטים

not personal thoughts and feelings.

לא למחשבות ורגשות אישיים.

But when I opened my mouth to respond to this man on live television,

אבל ברגע שפתחתי את פי בשביל לענות לאותו אדם,

the most surprising words came out.

יצאו לי המילים המפתיעות ביותר.

I said ...

אמרתי ...

"Thank you."

"תודה."

I thanked him for admitting his prejudice,

הודיתי לו על כך שהודה כי הוא גזען ובעל דעות קדומות,

for wanting to change and for knowing, somehow,

על שהוא רוצה להשתנות, ועל הידיעה, איכשהו,

that that would make him a better American.

שזה יגרום לו להפוך לאמריקאי טוב יותר.

The exchange between Gary and me went viral.

השיחה ביני לבין גרי הפכה ויראלית.

It's been viewed over eight million times

היא נצפתה מעל 8 מיליון פעמים

and inspired waves of social media commentary

ועודדה גלים של תגובות באינטרנט ובמדיה

and news coverage.

ושידורי חדשות.

And I think people were surprised

ואני חושבת שאנשים היו מופתעים

that a black woman would show such compassion

שאישה שחורה הראתה גילויי חמלה שכאלו

for a prejudiced white man,

כלפי אדם גזען לבן,

and they were surprised that a white man would admit his bias

והם הופתעו שאדם לבן התוודה על דעותיו הגזעניות

on national television.

בטלוויזיה הלאומית.

Not long after Gary and my viral moment,

לא הרבה זמן אחרי גרי והרגע הויראלי שלי,

we met in person.

נפגשנו.

He said that he had taken my advice.

הוא סיפר לי שהוא לקח את עצתי.

He said that my words had been like someone wiped the dust from a window

הוא אמר שהדברים שאמרתי הרגישו לו כמו שמישהו בא וניקה את האבק מהחלון

and let the light in.

ואיפשר לאור לחדור פנימה.

Over the years, Gary and I have become friends.

לאורך השנים, גרי ואני הפכנו לחברים.

And Gary would tell you that I've taught him a lot

וגרי יגיד לכם שלימדתי אותו הרבה

about systemic racism in America and public policy.

על גזענות שיטתית באמריקה ועל מדיניות ציבורית.

But I've learned a lot from Gary, too.

אבל גם אני למדתי רבות מגרי.

And the biggest lesson for me

והשיעור הגדול ביותר עבורי

has been that Gary's prejudice has caused him to suffer.

היה שהדעות הגזעניות של גרי גרמו לו לסבל.

Fear, anxiety, isolation.

פחד, חרדה, בידוד.

And it's made me rethink

וזה גרם לי לחשוב מחדש

many of the economic problems I've been focusing on

על הרבה מהבעיות הכלכליות שהתמקדתי בהן

my entire career.

כל הקריירה שלי.

I wondered,

תהיתי,

is it possible that our society's racism

האם ייתכן שהגזענות החברתית שלנו

has likewise been backfiring on the very same people

במידה שווה, מזיקה, לאותם אנשים שמחזיקים בה

set up to benefit from privilege?

ומונעת מהם להנות מהזכויות שלהם?

Driven by this question,

מונעת על ידי שאלה זו,

I've spent the past few years traveling the country,

העברתי את שנותיי האחרונות ברחבי המדינה,

researching and writing a book.

במחקר ובכתיבת ספר.

My conclusion?

המסקנה שלי?

Racism leads to bad policymaking.

גזענות מובילה ליצירת מדיניות גרועה.

It's making our economy worse.

היא הורסת את הכלכלה שלנו.

And not just in ways that disadvantage people of color.

ולא רק במובן של הפליית אנשים צבעוניים.

It turns out it's not a zero sum.

נראה שלא מדובר בסכום אפס.

Racism is bad for white people, too.

גזענות היא בעייתית גם כלפי אנשים לבנים.

Take, for example,

קחו למשל,

America's underinvestment in our public goods,

את חוסר ההשקעה של אמריקה בטובת הציבור,

the things that we all need, that we share in common --

בדברים שכולנו צריכים, שאנחנו חולקים במשותף --

our schools and roads and bridges.

בתי הספר שלנו, הכבישים והגשרים.

Our infrastructure gets a D plus

התשתיות שלנו קיבלו את הציון כמעט נכשל

from the American Society of Civil Engineers,

מהחברה האמריקאית למהנדסים אזרחיים,

and we invest less per capita than almost every other advanced nation.

ואנחנו משקיעים פחות לנפש כמעט מכל מדינה מתקדמת אחרת.

But it wasn't always this way.

אבל זה לא היה כך תמיד.

I traveled to Montgomery, Alabama,

טיילתי למונטגומרי, אלבמה,

and there, I saw how racism can destroy a public good

ושם, ראיתי איך גזענות יכולה להרוס את טובת הכלל

and the public will to support it.

ואת רצון הציבור לתמוך בה.

In the 1930s and '40s,

בשנות ה30 וה-40,

the United States went on a nationwide building boom of public amenities

ארה"ב המשיכה בפריסה ארצית של מבנים ציבוריים

funded by tax dollars,

ממומנים על ידי כספי מיסים,

which in Montgomery, Alabama, included the Oak Park pool,

מה שכלל במונטוגמרי, אלבמה, את פארק המים "Oak",

which was the grandest one for miles.

שהיה הגדול ביותר באזור.

You know, back then, people didn't have air conditioners,

אתם יודעים, אז, לאנשים לא היו מזגנים בבתים,

and so they spent their hot summer days

ולכן הם היו מבלים את ימות הקיץ החמים

in a steady rotation of sunning and splashing

בסבב קבוע של השתזפות והשתכשכות במים

and then cooling off under a ring of nearby trees.

ואז התקררות בצילם של עצים באזור.

It was the meeting place for the town.

זה היה מקום המפגש של העיר.

Except the Oak Park pool,

רק שפארק המים הנ"ל,

though it was funded by all of Montgomery citizens,

למרות שהיה ממומן על ידי כל תושבי מונטוגמרי,

was for whites only.

קבל בשעריו רק אנשים לבנים.

When a federal court finally deemed this unconstitutional,

כאשר לבסוף בית משפט פדרלי לבסוף קבע כי מדובר בעניין לא חוקי,

the reaction of the town council was swift.

תגובתו של ראש העיר הייתה מהירה.

Effective January 1, 1959,

החל מה-1 בינואר, 1959,

they decided they would drain the public pool

הוחלט לייבש את הברכה הציבורית

rather than let black families swim, too.

במקום לאפשר גם למשפחות שחורות לשחות בה.

This destruction of public goods

הריסת מבנה ציבורי זה

was replicated across the country

גרם להד ולשכפול מעשים כאלו בכל רחבי המדינה

in towns not just in the South.

לא רק בערים דרומיות.

Towns closed their public parks, pools and schools,

ערים סגרו את הפארקים הציבוריים, בריכות ובתי ספר,

all in response to desegregation orders,

כל אלו כמענה להפסקת ההפרדה הגזענית,

all throughout the 1960s.

לכל אורך שנות ה-60.

In Montgomery, they shut down the entire Parks Department

במונטוגמרי, הם סגרו את כל מחלקת הפארקים

for a decade.

למשך עשור.

They closed the recreation centers,

הם סגרו את כל מרכזי הבילוי,

they even sold off the animals in the zoo.

הם אפילו מכרו את החיות מגן החיות.

Today, you can walk the grounds of Oak Park, as I did,

כיום, ניתן לטייל בפארק "Oak", כמו שעשיתי,

but very few people do.

אבל לא הרבה אנשים עושים זאת.

They never rebuilt the pool.

הם מעולם לא בנו מחדש את הבריכה.

Racism has a cost for everyone.

לגזענות יש מחיר לכולם.

I remember having that same thought on September 15, 2008,

אני זוכרת שהגעתי למחשבה הזאת ב-15 לספטמבר, 2008,

when I learned the breaking news that Lehman Brothers was collapsing.

כשלמדתי על החדשות המרעישות אודות נפילת חברת להמן ברות'רס.

Now Lehman was,

חברת להמן הייתה,

like the other financial firms that would go under in the coming days,

כמו כל חברת שירותים פיננסים שעתידה ליפול בימים שעומדים לבוא,

done in by overexposure to a toxic financial instrument

וקרסה בעקבות חשיפה מוגברת לכלי פיננסי רעיל

based on something that used to be simple and safe --

המבוסס על דבר שהיה פשוט ובטוח בעבר --

a 30-year fixed-rate home loan.

משכנתא לבית בשיעור קבוע למשך 30 שנה.

But the mortgages at the center and the root of the financial crisis

אבל המשכנתאות שהיו בלב ובשורש המשבר הכלכלי

had strange new terms.

היו בעלות תנאים מיוחדים חדשים.

And they were developed and aggressively marketed for years

והם פותחו ושווקו באגרסיביות במשך שנים

in black and brown middle-class communities,

בקהילות צבעוניות של מעמד הבייניים

like the one that I visited when I met a homeowner named Glenn.

כמו האחת שביקרתי בה כשפגשתי בעל בית בשם גלן.

Glenn had owned a home

לגלן היה בית

on a leafy street in the Mount Pleasant neighborhood of Cleveland

ברחוב בשכונת מאונט פלזנט בקליבלנד

for over a decade.

כבר יותר מעשור.

But when I met him, he was near foreclosure.

אבל כאשר פגשתי אותו, הוא כבר היה קרוב למצב של עיקול.

Like nearly all of his neighbors,

כמעט כמו כל השכנים שלו,

he'd received a knock on the door

דפק על דלתו מתווך

from a broker promising to refinance his mortgage.

שהבטיח לממן מחדש את המשכנתא שלו.

But what the broker didn't tell him was that this was a new kind of mortgage.

אך מה שהמתווך לא סיפר לו שזה היה סוג חדש של משכנתא.

A mortgage with an inflated interest rate,

משכנתא בעלת ריבית מתנפחת,

and a balloon payment

תשלום מנופח

and a prepayment penalty if he tried to get out of it.

וקנס בשל תשלום מוקדם במידה וינסה לצאת מההסכם.

Now, the common misperception,

ההנחה המוטעית,

then and still today,

אז וגם היום,

is that people like Glenn were buying properties they couldn't afford.

היא שאנשים כמו גלן קנו נכסים שלא יכלו להרשות לעצמם.

That they themselves were risky borrowers.

שהם בעצמם היו לווים מסוכנים.

I saw how this stereotype made it harder for policymakers

ראיתי איך סטריאוטיפ זה הקשה על קובעי המדיניות

to see the crisis for what it was

לראות את המשבר כמו שהוא באמת היה

back when we still had time to stop it.

אז, עוד כשהיה זמן לעצור אותו.

But that's all it was.

אבל זה כל מה שזה היה.

A stereotype.

סטראוטיפ.

The majority of subprime mortgages went to people who had good credit,

רוב הלוואות הסאבפריים הלכו לאנשים בעלי קרדיט טוב,

like Glenn.

כמו גלן.

And African Americans and Latinos were three times as likely --

אפרו-אמריקנים ולטינים היו בסיכון של פי שלוש--

even if they had good credit --

אפילו אם היו בעלי קרדיט טוב --

than white people, to get sold these toxic loans.

מאנשים לבנים, לקבל את ההלואות הרעילות האלו.

The problem wasn't the borrower --

הלווה לא היה הבעיה --

the problem was the loan.

הבעייה הייתה ההלוואה עצמה.

After the crash,

אחרי ההתרסקות,

most of the nation's big lenders, from Wells Fargo to Countrywide,

רוב חברות ההלוואה הגדולות של המדינה, מוולס פארגו עד לקאנטריוויד,

would go on to be fined for racial discrimination.

נקנסו לבסוף על אפליה גזענית.

But that realization came too late.

אבל ההבנה הגיעה מאוחר מידיי.

These loans, superprofitable for the lenders

ההלואוות האלו, רווחיות עבור המלווים

but designed to fail for the borrowers,

אבל תוכננו להפיל את הלווים,

spread out past the confines

התפשטו מעבר לגדרות

of black and brown neighborhoods like Glenn's

של קהילות צבעוניות כמו של גלן

and into the wider, whiter mortgage market.

לתוך שוק המשכנתאות הלבן.

All of the nation's big Wall Street firms bet on these loans.

כל החברות הגדולות של וול סטריט הימרו על ההלוואות האלו.

At its peak,

כשבשיאו,

one out of every five mortgages in the country was in this mold,

אחת מתוך חמש משכנתאות במדינה הייתה בתבנית הזאת,

and the crisis,

והמשבר,

the crisis that my colleagues and I saw coming ...

המשבר שאני והקולגות שלי ראינו שמגיע ...

would go on to cost us all.

עמד לעלות לכולנו.

Nineteen trillion in lost wealth.

19 טריליון במונחים של איבוד הון.

Pensions, home equity, savings.

פנסיה, הון עצמי, חסכונות.

Eight million jobs vanished.

8 מיליון מקומות עבודה נמחקו.

A home-ownership rate that has never recovered.

אחוז בעלי בתים שלעולם לא שוחזר.

My years of advocating in vain for homeowners like Glenn

שנים שטענתי לשווא עבור בעלי בתים כמו גלן

left me convinced:

הותירו אותי משוכנעת:

we would not have had a financial crisis if it weren't for racism.

לא היינו נמצאים במשבר כלכלי אם לא הייתה קיימת גזענות.

In 2017, I traveled to Mississippi,

בשנת 2017, נסעתי למיסיסיפי,

where a group of auto-factory workers was trying to organize into a union.

לקבוצת עובדים במפעל רכב שניסתה להקים התאחדות עובדים.

Now the benefits they were fighting for --

הזכויות שהם נלחמו עבורן --

higher pay, better health care coverage,

שכר גבוה יותר, כיסוי נרחב של ביטוחי בריאות,

a real pension --

פנסיה אמיתית --

they would have helped everybody at the plant.

הם היו מוכנים לעזור לכל אחד במפעל.

But in person after person that I talked to --

אבל כל בן אדם שדיברתי איתו --

white, black, for the union, against the union --

לבן, שחור, בעד האיגוד, נגדו ---

race kept coming up.

נושא הגזענות היה חוזר ועולה מחדש.

A white man named Joey put it this way.

גבר לבן בשם ג'ואי ניסח את זה ככה.

He said,

הוא אמר,

"White workers think I ain't voting yes if the blacks are voting yes.

"עובדים לבנים חושבים שאני לא אצביע בעד, אם השחורים יצביעו בעד.

If the blacks are for it, I'm against it."

אם השחורים בעד, אז אני נגד."

A white man named Chip told me,

גבר לבן בשם צ'יפ אמר לי,

"The idea is that if you uplift black people,

"המחשבה היא שאם תעזור ותרים את השחורים,

you're downing white people."

תוריד את הלבנים."

It's like the world's got this crab-in-a-barrel mentality.

זה כאילו העולם נכנס למנטליות של "אם לי לא טוב, גם לך לא יהיה טוב".

Now, the union vote failed.

אז, ההצבעה על האיגוד נפלה.

Wages at the plant are still lower than their unionized peers',

השכר במפעל עדיין נמוך מעמיתיהם שנמצאים תחת התאחדות עובדים,

and people there still worry about their health care.

ואנשים שם עדיין דואגים לביטוח הרפואי שלהם

You know, it's tempting, perhaps,

אתם יודעים, זה אולי מפתה,

to focus on the prejudiced attitudes

להתמקד בגישות הגזעניות

of the men and the workers that I heard in Mississippi.

של האנשים והעובדים ששמעתי במיסיסיפי.

But I'm more interested in holding accountable

אבל אני יותר מעוניינת לתת דין וחשבון

the people who are selling racist ideas for their profit

לאנשים שמוכרים רעיונות גזעניים לרווחיותם האישית

than those who are desperate enough to buy it.

מאשר לאלה שכל-כך נואשים בשביל לאכול אותם.

My travels also took me to places

המסעות שלי לקחו אותי גם למקומות

where I saw, however, that it doesn't have to be this way.

שראיתי, שזה לא חייב להיות ככה.

I went to Maine, the whitest state in the nation,

הלכתי למיין, המדינה הלבנה ביותר בארה"ב,

the oldest,

הזקנה ביותר,

where there are more deaths every year than births,

שיש בה יותר מקריי מוות בשנה מלידות,

and I went to this dying mill town called Lewiston

והלכתי לעיירה הקטנה והמתה הזאת בשם לואיסטון

that is being revitalized by new people --

שקמה לתחייה על ידי אנשים חדשים --

mostly African, mostly Muslim,

בעיקר אפריקנים, מוסלמים ברובם,

immigrants and refugees.

מהגרים ופליטים.

There, I met a woman named Cecile,

שם, פגשתי אישה בשם ססיל

whose parents had been part of the last wave of new people

שהוריה הגיעו בגל האחרון של האנשים החדשים

to come to Lewiston.

שהגיעו ללואיסטון.

These are French-Canadian millworkers at the turn of the century.

גל של עובדי בתי חרושת צרפתים-קנדים שהגיעו בתחילת המאה.

Cecile is retired, but she had found a new purpose in life,

ססיל היא גמלאית, אבל היא מצאה משמעות חדשה בחייה,

by organizing Congolese refugees

על ידי ארגון פליטים מקונגו

to join with the white retirees at the Franco Heritage Center.

להצטרף ללבנים הגימלאים למפגשים שלהם במרכז המורשת פרנקו.

(Laughter)

(צחוק)

These men and women from the Congo

הבנים והבנות מקונגו

were helping these retirees remember the French

עזרו לגמלאים להזכר בשפה הצרפתית

that they hadn't spoken since their childhoods.

שלא דיברו מאז ימי ילדותם.

And together, these two communities helped each other feel at home.

וביחד, שתי הקהילות עזרו אחת לשניה להרגיש בבית.

You know, for all the political talk

אתם יודעים, עם כל הדיבורים הפוליטיים

about the newcomers being a drain on the town,

אודות הפליטים שמהווים נטל על העיירה,

a bipartisan think tank found that the local refugee community there

צוות חשיבה משותף מצא שקהילת הפליטים שם

created 40 million dollars in tax revenue,

ייצרה 40 מיליון דולר בהכנסות ממס,

and 130 million in income.

ו130 מיליון בהכנסות אישיות.

And I talked to the town administrator,

ודיברתי עם ראש העיר,

who was boasting about the fact that Lewiston was building a new school,

שהתרברב על העובדה שלואיסטון מקימים בית ספר חדש,

when all the rest of towns like theirs in Maine

כשכל שאר העיירות בסדר גודל שלהם במיין

was closing them.

סוגרות אותם.

You know, it costs us so much to remain divided.

אתם יודעים, זה עולה כל כך הרבה להשאר מחולקים.

This zero-sum thinking,

חשיבת 'סכום אפס' הזו,

that's what's good for one group has to come at the expense of another,

שמה שטוב לקבוצה אחת חייב לבוא על חשבון האחר,

it's what's gotten us into this mess.

זה מה שהוביל אותנו לבלאגן הזה.

I believe it's time to reject that old paradigm

אני מאמינה שזה הזמן לדחות את התפיסה הזאת

and realize that our fates are linked.

ולהבין שהעתיד שלנו משותף.

An injury to one is an injury to all.

פגיעה באחד היא פגיעה בכולנו.

You know, we have a choice.

אתם יודעים, יש לנו בחירה.

Our nation was founded on a belief in a hierarchy of human value.

האומה שלנו יוסדה על האמונה בהיררכיה של ערכים אנושיים.

But we are about to be a country with no racial majority.

אבל אנחנו עומדים להיות מדינה בלי רוב גזעי.

So we can keep pretending like we're not all on the same team.

אז אנחנו יכולים להמשיך להעמיד פנים כאילו אנחנו לא באותה הקבוצה.

We can keep sabotaging our success

אנחנו יכולים לחבל בהצלחה שלנו

and hamstringing our own players.

ולהזיק לשחקנים של הקבוצה שלנו.

Or we can let the proximity of so much difference

או, שביכולתנו לאפשר לשוני

reveal our common humanity.

לגלות את האנושיות המושתפת שלנו.

And we can finally invest in our greatest asset.

ונוכל סופסוף להשקיע במשאב היקר שלנו.

Our people.

אנחנו. האנשים.

All of our people.

כל האנשים.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)