The design genius of Charles + Ray Eames

מתרגם: Oren Szekatch מבקר: Ido Dekkers

Charles and Ray were a team. They were husband and wife.

צא'רלס וריי היו צוות. הם היו בעל ואישה.

Despite the New York Times' and Vanity Fair's best efforts recently,

למרות המאמצים הנמרצים לאחרונה של הניו-יורק טיימס והוונטי פייר

they're not brothers. (Laughter)

הם לא אחים.

And they were a lot of fun.

והם היו כיפיים.

You know, Ray was the one who wore the ampersands in the family.

אתם יודעים, ריי הייתה זו שלבשה את האמפרסנד ( הסימן &) במשפחה.

(Laughter)

(צחוק)

We are going to focus on Charles today, because it is Charles' 100th birthday.

אנחנו נתמקד היום על צ'ארלס. משום שזהו יום ההולדת המאה שלו.

But when I speak of him, I'm really speaking of both of them as a team.

אבל כאשר אני מדבר עליו, אני למעשה באמת מדבר על שניהם כצוות.

Here's Charles when he was three. So he would be 100 this June.

הנה צ'ארלס כאשר היה בן שלוש. כך שהוא היה יכול להיות בן 100 ביוני הזה.

We have a lot of cool celebrations that we're going to do.

יש לנו הרבה חגיגות מגניבות שאנחנו עומדים לעשות.

The thing about their work

הדבר לגביי עבודתם

is that most people come to the door of furniture --

הוא שרוב האנשים מגיעים לשערי הריהוט

I suspect you probably recognize this chair

אני משער שאתם כנראה מזהים את הכיסא הזה

and some of the others I'm going to show you.

וכמה מהאחרים שאני הולך להראות לכם היום.

But we're going to first enter through the door of the Big Top.

אבל אנחנו הולכים תחילה להיכנס דרך הדלת של האוהל הגדול.

The whole thing about this, though, is that, you know, why am I showing it?

כל העניין לגבי זה, למרות זאת, הוא, אתם יודעים למה אני מראה לכם את זה?

Is it because Charles and Ray made this film?

האם זה בגלל שצ'ארלס וריי עשו את הסרטון הזה?

This is actually a training film for a clown college that they had.

זהו למעשה סרטון הדרכה עבור מכללת ליצנים שהיה להם.

They also practiced a clown act when the future of furniture

היה להם גם מופע ליצנים כאשר העתיד של הריהוט

was not nearly as auspicious as it turned out to be.

לא היה אפילו קרוב למצבו הטוב כשם שקרה בסופו של דבר.

There is a picture of Charles. So let's watch the next clip.

הנה תמונה של צ'ארלס. אז בואו נראה את הסרטון הבא.

The film that we're about to see is a film they made for the Moscow World's Fair.

הסרטון שאנו עומדים לראות הוא סרטון שהם עשו עבור יריד העולם במוסקבה.

Video: This is the land.

וידאו: זוהי האדמה.

It has many contrasts.

יש לה ניגודים רבים.

It is rough and it is flat.

היא מחוספסת והיא שטוחה

In places it is cold.

במקומות מסויימים היא קרה.

In some it is hot.

באחדים היא חמה.

Too much rain falls on some areas,

יותר מדי גשם יורד באיזורים מסויימים.

and not enough on others.

ולא מספיק יורד באחרים.

But people live on this land.

אבל אנשים חיים על האדמה הזו.

And, as in Russia,

וכמו ברוסיה,

they are drawn together into towns and cities.

הם מתקבצים ביחד בעיירות וערים.

Here is something of the way they live.

הנה תמונה המראה את אחד הדרכים בהם הם חיים.

Eames Demetrios: Now, this is a film that was hardly ever seen in the United States.

איימס דמיטריוס: עכשיו, זהו סרטון שבקושי נראה אי-פעם בארה"ב.

It was on seven screens and it was 200 feet across.

הוא היה על שבעה מסכים והוא היה בגודל של כ-60 מטר.

And it was at the height of the Cold War.

וזה היה בשיאה של המלחמה הקרה.

The Nixon-Khrushchev Kitchen Debate

וויכוח המטבח בין ניקסון לחרושצ'וב

happened about 50 feet from where this was shown.

התרחש במרחק של כ-15 מטר מהיכן שהסרטון הזה הוצג.

And yet, how did it start?

ועם זאת, כיצד זה התחיל?

You know, commonality, the first line

אתם יודעים, בצורה אחידה, המשפט הראשון

in Charles' narration was,

בקריאתו של צ'ארלס היה,

"The same stars that shine down on Russia

"אותם כוכבים הזורחים על רוסיה

shine down on the United States. From the sky,

זורחים על ארה"ב. מהשמיים,

our cities look much the same."

הערים שלנו נראות אותו דבר."

It was that human connection that Charles and Ray always found in everything.

זה היה הקשר האנושי שצא'רלס וריי מצאו תמיד בכל דבר.

And you can imagine, and the thing about it is,

ואתם יכולים לדמיין, והדבר המעניין הוא,

that they believed that the human mind could handle this number of images

שהם האמינו שהמוח האנושי יכול להתמודד עם מספר זה של תמונות

because the important thing was to get the gestalt

מכיוון שהדבר החשוב היה זה לקלוט את הרעיון (הגשטלט)

of what the images were about.

לגביי מה שהתמונות הללו היו.

So that was just a little snip.

אז זו הייתה רק הצצה קצרה.

But the thing about Charles and Ray

אבל הדבר לגביי צ'ארלס וריי

is that they were always modeling stuff.

הוא שהם תמיד דיגמנו דברים.

They were always trying things out.

הם תמיד בדקו דברים.

I think one of the things I am passionate about, my grandparents work,

אני חושב שאחד הדברים שאני נלהב לגביהם : אני נלהב לגביי עבודתם של סביי.

I'm passionate about my work,

אני נלהב לגביי עבודתי.

but on top of all that I'm passionate

אבל מעל לכל זה אני נלהב

about a holistic vision of design,

לגביי ההתבוננות ההוליסיטית של העיצוב,

where design is a life skill, not a professional skill.

היכן שעיצוב הוא מיומנות חיים, לא מיומנות מקצועית.

And you know, those of us with kids often want our kids to take music.

ואתם יודעים, אלו מאיתנו עם ילדים לעיתים תכופות רוצים שהם ילמדו מוזיקה.

I'm no exception.

אני לא יוצא מן הכלל.

But it's not about them becoming Bono or Tracy Chapman.

אבל זה לא בכדי שהם יהפכו להיות בונו או טרייסי צ'אפמן.

It's about getting that music thing going through their heads and their thinking.

זה בכדי שהמהות של המוזיקה תחדור לראשם ולדרך מחשבתם.

Design is the same way. Design has to become that same way.

עיצוב הוא אותו הדבר. העיצוב צריך להיהפך לאותו רעיון.

And this is a model that they did of that seven-screen presentation.

וזהו מודל שהם עשו בשביל המייצג של שבעת המסכים.

And Charles just checking it out there.

וצ'ארלס רק בודק את זה שם.

So now we're going to go through that door of furniture.

אז עכשיו אנחנו הולכים לעבור דרך אותם שערי ריהוט.

This is an unusual installation of airport seating.

זו היא התקנה יוצאת דופן של מושבי נמל תעופה.

So what we're going to see is some of the icons of Eames furniture.

אז מה שאנחנו הולכים לראות הם כמה מהאייקונים של איימס רהיטים.

And the thing about their furniture is that they said the role of the designer

והדבר לגביי הרהיטים שלהם הוא שהם אמרו שתפקידו של המעצב

was essentially that of a good host,

היה בבסיסו כזה של מארח טוב,

anticipating the needs of the guest.

הצופה את צרכיו של האורח.

So those are cool images. But these are ones I think are really cool.

אז אלו הן תמונת מגניבות. אבל אלו אני חושב הן הכי מגניבות.

These are all the prototypes. These are the mistakes,

כל אלה הם האבטיפוסים. אלו הם הטעויות.

although I don't think mistakes is the right word in design.

למרות, שאני לא חושב שטעויות היא מילה נכונה בעיצוב.

It's just the things you try out

אלו רק הדברים שאתה מנסה

to kind of make it work better.

בכדי שזה יעבוד טוב בסופו של דבר.

And you know some of them would probably be terrible chairs.

ואתה יודע שכמה מהם יהיו ככל הנראה כיסאות נוראיים.

Some of them are kind of cool looking. It's like "Hey, why didn't they try that?"

כמה מהם נראים מגניב. זה כמו "היי, למה הם לא ניסו את זה?"

It was that hands-on iterative process

זה היה תהליך מתמשך של התנסות חוזרת ונשנית

which is so much like vernacular design

שזה כל כך כמו עיצוב ורנקולרי

and folk design in traditional cultures.

ועיצוב עממי בתרבויות מסורתיות.

And I think that's one of the commonalities between modernism

ואני חושב שזה אחד מהדברים המשותפים בין עיצוב

and traditional design. I think it may be a real common ground

מודרני ומסורתי. אני חושב שייתכן וזה יהיה מכנה משותף אמיתי

as we kind of figure out what on earth to do in the next 20 or 30 years.

בזמן שאנחנו ננסה להבין מה לכל הרוחות נעשה ב-20 או 30 השנים הבאות.

The other thing that's kind of cool is that

הדבר הנוסף שהוא די מגניב הוא

you look at this and in the media when people say design,

שאתה מסתכל על זה ובתקשורת כשאנשים אומרים עיצוב,

they actually mean style.

הם למעשה מתכוונים לומר סגנון.

And I'm really here to talk about design.

ואני כאן בכדי לדבר על עיצוב.

But you know the object is just a pivot.

אבל אתם יודעים כי האובייקט הוא רק ציר.

It's a pivot between a process and a system.

ציר בין תהליך ומערכת.

And this is a little film I made

וזה הוא סרטון קצר שעשיתי

about the making of the Eames lounge chair.

על תהליך עשיית כיסא הטרקלין של איימס

The design process for Charles and Ray

תהליך העיצוב של צ'ארלס וריי

never ended in manufacturing.

לעולם לא הסתיים בייצור.

It continued. They were always trying to make thing better and better.

הוא המשיך. הם תמיד ניסו לעשות דברים טובים יותר ויותר.

Because it's like as Bill Clinton was saying about Rwandan health clinics.

משום שזה כמו מה שאמר ביל קלינטון על מרפאות הבריאות ברואנדה.

It's not enough to create one.

זה לא מספיק ליצור אחת.

You've got to create a system that will work better and better.

אתה צריך ליצור מערכת שתעבוד טוב יותר ויותר.

So I've always liked this prototype picture.

אני תמיד אהבתי את התמונה הזו של האבטיפוס הזה.

Because it just kind of, you know, doesn't get any more basic than that.

בגלל שזה לא יכול להיות יותר בסיסי מזה.

You try things out.

אתה מנסה דברים.

This is a relatively famous chair.

זהו כיסא מפורסם יחסית.

Its early version had an "X" base. That's what the collectors like.

לגירסה המקודמת שלו היה בסיס בצורת "X". זה מה שאהבו האספנים.

Charles and Ray liked this one because it was better.

צ'ארלס וריי אהבו את זה בגלל שהוא היה יותר טוב.

It worked better: "H" base, much more practical.

הוא עבד טוב יותר. בסיס ה-"H" היה הרבה יותר מעשי.

This is something called a splint.

זה משהו הנקרא סד.

And I was very touched by Dean Kamen's

והתרגשתי מאוד על ידיי עבודתו

work for the military, or for the soldiers,

של דין קאמנס עבור הצבא, או עבור החיילים.

because Charles and Ray designed a molded plywood splint. This is it.

מכיוון שצ'ארלס וריי עיצבו סד מעץ לבוד תעשייתי . זה הוא הסד.

And they'd been working on furniture before.

והם עבדו על רהיטים בעבר.

But doing these splints they learned a lot about the manufacturing process,

אבל בזמן העבודה על הסדים הללו הם למדו רבות על תהליך הייצור,

which was incredibly important to them.

דבר שהיה חשוב להם באופן מהותי.

I'm trying to show you too much,

אני מנסה להראות לכם יותר מדי.

because I want you to really get a broth of ideas and images.

מכיוון שאני רוצה שתקבלו באמת בליל שלם של רעיונות ותמונות.

This is a house that Charles and Ray designed.

זהו הבית שצ'ארלס וריי עיצבו.

My sister is chasing someone else. It's not me.

אחותי רודפת אחריי מישהו אחר. זה לא אני.

Although I endorse heartily the fact that he stole her diary, it's not me.

למרות שאני מאשר בכל ליבי את העובדה שהוא גנב לה את היומן, אבל זה לא אני.

And then this is a film, on the lower left, that Charles and Ray made.

והסרט הזה, במסך התחתון משמאל, שצ'ארלס וריי עשו.

Now look at that plastic chair.

עכשיו התבוננו בכיסא הפלסטיק.

The house is 1949.

הבית הוא משנת 1949.

The chair is done in 1949.

הכיסא נעשה ב- 1949.

Charles and Ray,

צ'ארלס וריי,

they didn't obsess about style for it's own sake.

לא היו אובססיביים בנוגע לעיצוב לשם העיצוב.

They didn't say, "Our style is curves. Let's make the house curvy."

הם לא אמרו, " סגנון העיצוב שלנו הוא קימורים. בוא נעשה את הבית מקומר."

They didn't say, "Our style is grids. Let's make the chair griddy."

הם לא אמרו "סגנון העיצוב שלנו הוא רשתי. בוא נעשה כיסא מרושת."

They focused on the need.

הם התמקדו בצורך.

They tried to solve the design problem.

הם ניסו לפתור בעיות עיצוביות.

Charles used to say, "The extent to which you have a design style

צ'ארלס נהג לומר, " המידה על פיה יש לך סגנון עיצובי

is the extent to which you have not solved the design problem."

היא רמת המידה על פיה לא הצלחת לפתור בעיה עיצובית."

It's kind of a brutal quote.

זה ציטוט די אכזרי.

This is the earlier design of that house.

זהו העיצוב המוקדם של הבית.

And again, they managed to figure out a way to make a prototype

ושוב, הם הצליחו להבין את הדרך ליצירת האבטיפוס

of a house -- architecture, very expensive medium.

של הבית. ארכיטקטורה, היא מדיה מאוד יקר.

Here's a film we've been hearing things about.

הנה סרט עליו שמענו מספר דברים.

The "Powers of Ten" is a film they made.

הסרט "בחזקת 10" שהם עשו.

If we watch the next clip,

אם אנחנו נתבונן בסרטון הבא,

you're going to see the first version of "Powers of Ten," upper left.

אתם הולכים לראות את הגירסה הראשונה של "בחזקת 10", בפינה השמאלית העליונה.

The familiar one on the lower right.

הגירסה המוכרת היא בפינה הימנית התחתונה.

The Eames' film Tops, lower left.

האיימס מצלמים סביבונים, בפינה השמאלית התחתונה.

And a lamp that Charles designed for a church.

ומנורה שצ'ארלס עיצב עבור כנסייה.

Video: Which in turn belongs to a local group of galaxies.

ווידאו: אשר בתורה שייכת לקבוצה מקומית של גלקסיות.

These form part of a grouping system

הם יוצרים חלק ממערכת קבוצתית

much as the stars do.

כמו שכוכבים עושים.

They are so many and so varied that from this distance

הם כה רבים וכה מגוונים עד כי ממרחק זה

they appear like the stars from Earth.

הם נדמים להראות כמו הכוכבים שרואים מכדור-הארץ.

ED: You've seen that film, and what's so great about this

איימס דימטריוס: אתם ראיתם את הסרט הזה, ומה שנפלא לגביי

whole conference is that everybody has been talking about scale.

כל הוועידה הזו היא שכולם מדברים פה על קנה-מידה.

Everybody here is coming at it from a different way.

כולם מגיעים לזה מכיוון שונה.

I want to give you one example.

אני רוצה לתת דוגמה אחת.

E.O. Wilson once told me that when he looked at ants --

א.א. ווילסון אמר לי פעם שכאשר הוא מסתכל על נמלים --

he loved them, of course, and he wanted to learn more about them --

הוא אהב אותם, כמובן, והוא רצה לדעת עליהם יותר --

he consciously looked at them from the standpoint of scale.

הוא הסתכל עליהם באופן מודע מנקודת מבט בקנה-מידה.

So here is the tiny creature.

אז הנה יש לנו יצור קטנטן.

And yet simply by changing the frame of reference

ואילו פשוט על-ידיי שינוי נקודת המבט

it reveals so much, including what ended up being the TED Prize.

אנו מגלים רבות, כולל את מה שבסופו של דבר הוביל לפרס TED.

Modeling, they tried modeling all the time. They were always modeling things.

דגמים, הם ניסו דגמים כל הזמן. הם תמיד ניסו לעשות דגמים של דברים.

And I think part of that is that they never delegated understanding.

ואני חושב שחלק מזה נובע מהעובדה שהם אף פעם לא האצילו את ההבנה.

And I think in our family we were very lucky,

ואני חושב שבמשפחה שלי אנחנו היינו ברי מזל.

because we learned about design backwards.

מכיוון שלמדנו על עיצוב בצורה הפוכה.

Design was not something other.

העיצוב לא היה האחר.

It was part of the business of life in general.

הוא היה חלק משגרת החיים הכללית.

It was part of the quality of life.

הוא היה חלק מאיכות החיים.

And here is some family pictures.

והנה כמה תמונות משפחתיות.

And you can see why I'm down on style, with a haircut like that.

ואתם יכולים לראות למה אני חזק בעיצוב, עם תספורת שכזו.

But anyway, (Laughter)

אבל בכל מקרה, (צחוק)

I remember the cut grapefruit that we would have at the Eames house when I was a kid.

אני זוכר את האשכולית החתוכה שהייתה לנו בבית איימס כשהייתי ילד.

So we're going to watch another film.

אז אנחנו עומדים לצפות בסרט נוסף.

This is a film, the one called Toys.

לסרט הזה הם קראו צעצועים.

You can see me, I have the same haircut, in the upper right corner.

אתם יכולים לראות אותי, יש לי את אותה התספורת, בפינה הימנית העליונה.

Upper left is a film they did on toy trains.

בפינה השמאלית העליונה ישנו סרט שהם עשו על רכבות צעצוע.

Lower right is a solar do-nothing toy.

בפינה הימנית התחתונה יש צעצוע סולרי שלא עושה דבר.

Lower left is Day-of-the-Dead toys.

בפינה השמאלית התחתונה יש את צעצועי יום המתים.

Charles used to say that toys are not as innocent as they appear.

צ'ארלס נהג לומר כי צעצועים אינם תמימים כמו שהם נראים.

They are often the precursor to bigger things.

הם לרוב מבשרים על דברים גדולים שיבואו.

And these ideas -- that train up there, being about the honest use of materials,

והרעיונות הללו -- הרכבת הזו למעלה, במהותה היא על שימוש הוגן בחומרים,

is totally the same

היא בדיוק אותו דבר

as the honest use of materials in the plywood.

כמו שימוש הוגן בחומרים בעץ לבוד.

And now I'm going to test you.

ועכשיו אני הולך לבחון אתכם.

This is a letter that my grandfather sent to my mom when she was five years old.

זהו מכתב שסבי שלח לאימי כאשר היא הייתה בת חמש שנים.

So can you read it?

אתם יכולים לקרוא אותו?

Lucia angel,

לוסיה יקירתי,

okay, eye.

אוקי, עין.

Audience: Saw many trains.

קהל: ראיתי רכבות רבות.

ED: Awl, also, good that the leather crafter's guild is here.

איימס דימטריוס: מרצע, מזל שהגילדה למעבדי עורות נמצאים כאן.

Also, what is he doing? Row, rowed.

גם, מה הוא עושה? חתר, חתרו.

Sun? No. Well is there another name for a sunrise?

שמש? לא. ובכן האם יש מילה אחרת עבור זריחה?

Dawn, very good.

שחר, יפה מאוד.

Also rode on one. I ...

וגם רכבתי על אחד. אני...

Audience: You had, I hope you had --

קהל: מקווה שהיה, אני מקווה שהיה לך --

ED: Now you've been to the website Dogs of Saint Louis

איימס דמטריוס: אם הייתם באתר של הכלבים של סיינט לואיס

in the late, in the mid-1930's,

בסוף, באמצע שנות השלושים,

then you'd know that was a Great Dane.

אז הייתם יודעים שזהו דני ענק.

So, I hope you had a

אז, אני מקוה שהיה לך

Audience: Nice time, time --

קהל: זמן כיפי, זמן --

ED: Time at.

איימס דימטריוס: ב...

Citizen Kane, rose --

האזרח קיין, ורד --

Audience: Rosebud.

קהל: רוזבאד(מושג הלקוח מתוך הסרט "האזרח קיין").

ED: No, bud. "D"'s right. At Buddy's --

לא באד. ה"ד" נכונה. אצל באדי'ס --

Audience: Party. Love.

קהל: מסיבה. אהבה.

ED: Okay, good.

אוקיי, יפה.

So, "I saw many trains and also rode on one.

אז " אני ראיתי הרבה רכבות וגם רכבתי על אחת.

I hope you had a nice time at Buddy's party."

אני מקווה שהיה לך כיף במסיבה של באדי."

So you guys did pretty good, cool.

עשיתם עבודה לא רעה, מגניב.

So my mom and Charles had this great relationship

אז לאימי ולצ'ארלס הייתה מערכת יחסים נפלאה

where they'd send those sorts of things back and forth to one another.

בה הם היו שולחים אחד לשני כל מיני מכתבים כאלה.

And it's all part of the, you know,

והכל היה חלק, אתם יודעים,

they used to say, "Take your pleasure seriously."

ממה שהם נהגו לומר, "קח את ההנאה שלך ברצינות."

These are some images from a project of mine

אלו כמה תמונות מפרוייקט שלי

that's called Kymaerica.

הנקרא קיימריקה.

It's sort of an alternative universe.

זהו סוג של יקום חלופי.

It's kind of a reinterpretation of the landscape.

זה סוג של הבנה מחודשת של הנוף.

Those plaques are plaques we've been installing around North America.

הלוחות האלו הן לוחות שאנחנו מרכיבים בכל רחבי צפון אמריקה.

We're about to do six in the U.K. next week.

אנחנו עומדים להרכיב שש באנגליה בשבוע הבא.

And they honor events in the linear world from the fictional world.

והם מכבדים בעולם הליניארי אירועים מהעולם הבדיוני.

So, of course, since it's bronze it has to be true.

אז, כמובן, מכיוון שזה מברונזה זה חייב להיות אמיתי.

Video: Kymaerica with waterfalls,

ווידאו: קיימריקה עם מפלים,

tumbling through our --

הרועמים דרך --

ED: This is one of the traditional Kymaerican songs.

איימס דימיטריוס: זהו אחד מהשירים המסורתיים של הקיימריקיים.

And so we had spelling bees in Paris, Illinois.

היו לנו תחרויות איות בפריז, אילנוי.

Video: Your word is N. Carolina.

ווידאו: המילה שלך היא צ. קרולינה.

Girl: Y-I-N-D-I-A-N-A.

בחורה: ו-י-נ-ד-י-א-נ-א.

ED: And then Embassy Row is actually a historical site,

איימס דימיטריוס: ושגרירות רוו היא למעשה אתר היסטורי.

because in the Kymaerican story

מכיוון שבסיפור של הקיימריקיים

this is where the Parisian Diaspora started, where there embassy was.

כאן החלה הגלות הפרסית, איפה שהשגרירות שלהם הייתה.

So you can actually visit and have this three-dimensional

אז אתם יכולים לבוא ולבקר ולחוות את ההתנסות

fictional experience there.

הבדיונית הזו בתלת מימד.

And the town has really embraced it.

והעיירה ממש קיבלה את הרעיון.

We had the spelling bee in conjunction with the Gwomeus Club.

היו לנו את תחרויות האיות בו בשילוב עם המועדון גוומאנס.

But what is really cool is that we take our visual environment

אבל מה שבאמת מגניב זה שאנחנו לוקחים את הסביבה הוויזואלית שלנו

as inevitable. And it's not.

כבלתי נמנעת. והיא לא.

Other things could have happened. The Japanese could have discovered Monterey.

דברים אחרים היו יכולים לקרות. היפנים היו יכולים לגלות את מונטה ריי.

And we could have been born 100,000 years ago.

ויכולנו להיוולד לפני 100,000 שנה.

And there are a lot of fun things. This is the Museum of the Bench.

ויש הרבה דברים כיפיים כאלה. זהו מוזיאון הספסלים.

They have trading cards

יש להם קלפי אספנות.

and all sorts of cool things.

וכל מיני דברים מגניבים.

And you're kind of trapped in the texture of Kymaerica.

ואתם די נלכדים בתוך המרקם הזה של קיימריקה.

The Tahatchabe, the great road building culture.

התאהאצ'אפי, תרבות סוללי הכביש הגדולה.

A guy named Nobu Naga,

בחור בשם נובו נאגא,

the so-called Japanese Columbus.

הקולומבוס היפני כביכול .

But now I'm going to return you to the real world.

אבל עכשיו אני אחזיר אתכם אל העולם האמיתי.

And this is Cranbrook. I've got a real treat for you,

וזוהי קראנברוק. יש לי תענוג אמיתי עבורכם.

which is the first film that Charles ever made.

וזה הסרט הראשון שצ'ארלס עשה אי-פעם.

So let's watch that. Nobody's ever seen it.

אז בואו נראה אותו. אף-אחד לא ראה אותו מעולם.

Cranbrook is very generous to let us show it for the first time here.

קראנברוק מאוד נדיבה בכך שהיא נותנת לנו לצפות בסרט בפעם הראשונה כאן.

It's a film about Maya Gretel, a famous ceramicist, and a teacher at Cranbrook.

הסרט הוא על מאיה גרטל, אמנית קרמיקה מוכרת ומורה בקראנברוק.

And he made it for the 1939 faculty exhibition.

והוא עשה את הסרט בשנת 1939 עבור תצוגת ראווה לסגל.

Silent. We don't have a track for it yet.

שקט. אין לנו את השמע עבור הסרט עדיין.

Very simple. It's just a start. But it's that learn-by-doing thing.

מאוד פשוט. זוהי רק התחלה. אבל זהו אותו תהליך למידה תוך כדי עשייה .

You want to learn how to make films? Go make a movie.

אתם רוצים לדעת איך סרטים? לכו ועשו סרט.

And you try something out.

ואתם מנסים משהו.

But here is what's really great.

אבל הנה מה שבאמת נפלא.

See that chair there? The orange one? That's the organic chair. 1940.

אתם רואים את הכיסא שם? הכתום? זהו הכיסא האורגני. 1940.

At the same time that Charles was doing that chair,

באותו זמן שצ'ארלס עשה את הכיסא הזה,

he was doing this film.

הוא גם עשה את הסרט.

So my point is that this scope of vision, this holistic vision

אז הנקודה שלי היא שנקודת המבט הזו, נקודת המבט ההוליסטית

of design, was with them from the beginning.

של עיצוב, הייתה עימם מן ההתחלה.

It wasn't like "Oh, we made some chairs and got successful.

זה לא היה כמו " או, עשינו כמה כיסאות ונעשינו מוצלחים.

Now we're going to do some movies."

עכשיו אנחנו עושים כמה סרטים."

It was always part of how they looked at the world. And that's what's really powerful.

זה תמיד היה חלק מאיך שהם התבוננו על העולם. וזה מה שכל-כך חזק.

And I think that all of us in this room, as you move design forward,

ואני חושב שכולנו בחדר הזה, בזמן שאתם מניעים את העיצוב קדימה,

it's not about just doing one thing.

זה לא רק תוך עשיית דבר אחד.

It's about how you approach problems. And there is this huge, beautiful commonality

זה על איך אתם ניגשים לבעיות. ויש אחידות גדולה ויפה

between design, business and the world.

בין עיצוב, עסקים והעולם.

So we're going to do the last clip.

אז אנחנו הולכים לראות את הסרטון האחרון.

And I've shown you some of the images. I just want to focus on sound now.

והראיתי לכם כמה מהתמונות. אני רוצה להתמקד עכשיו על שמע.

So this is Charles' voice.

אז זהו קולו של צ'ארלס.

Charles Eames: In India, those without, and the lowest in caste,

צ'ארלס איימס: בהודו, אלו חסרי הכל, והקסטה הנמוכה ביותר,

eat very often, particularly in southern India,

אוכלים, לרוב, במיוחד בדרום הודו,

they eat off of a banana leaf.

הם אוכלים על עלה בננה.

And those a little bit up the scale

ואלו הנמצאים במעלה הדרג קמעה

eat off of a sort of a low-fired ceramic dish.

אוכלים על כלי מקרמיקה שנעשה על אש נמוכה.

And a little bit higher, why they have a glaze

ומעט יותר גבוה, יש להם זיגוג

on a thing they call a thali.

על דבר לו הם קוראים טאלי.

If you're up the scale a little bit more,

ואם אתה למעלה מעט יותר בדירוג,

why, a brass thali.

יהיה לך טאלי מנחושת.

And then things get to be a little questionable.

ואז דברים נהיים מעט מעוררי תמיהה.

There are things like silver-plated thalis.

ישנם דברים כמו טאלי מצופי כסף.

And there is solid silver thalis.

וישנם טאלי מכסף צרוף.

And I suppose some nut has had a

ואני משער לעצמי שישנו איזה משוגע לדבר שהיה לו

gold thali that he's eaten off of.

טאלי מזהב ממנו הוא אכל.

But you can go beyond that.

אבל אפשר להגיע מעבר לכך.

And the guys that have not only means,

והאנשים להם יש לא רק את האמצעים,

but a certain amount of knowledge and understanding,

אלא גם כמות מסויימת של ידע והבנה,

go to the next step, and they eat off a banana leaf.

עוברים לשלב הבא, והם אוכלים על עלה בננה.

And I think that in these times

ואני חושב שבזמנים כאלה

when we fall back and regroup,

כאשר אנו חוזרים ומתחברים מחדש כקבוצה,

that somehow or other,

שבצורה כזו או אחרת,

the banana leaf parable

משל עלה הבננה

sort of got to get working there,

צריך איכשהו לעבוד שם.

because I'm not prepared to say

מכיוון שאני לא מוכן לומר

that the banana leaf that one eats off of

שעלה הבננה ממנו מישהו אוכל

is the same as the other eats off of.

הוא זהה לאחרים האוכלים ממנו.

But it is that process that has happened within the man

אבל זהו אותו תהליך שהתרחש בתוככי האדם,

that changes the banana leaf.

ששינה את עלה הבננה.

ED: I've been looking forward to sharing that quote with you.

איימס דימטריוס: ציפיתי לשתף אתכם בציטוט הזה.

Because that's part of where we've got to get to.

מכיוון שזה חלק מהמקום שאליו עלינו להגיע.

And I also want to share this one.

ואני גם רוצה לשתף אתכם בזה.

"Beyond the age of information is the age of choices."

"מעבר לעידן המידע נמצא עידן הבחירות."

And I really think that's where we are.

ואני באמת חושב ששם אנחנו נמצאים.

And it's kind of cool for me to be part of a family

וזה די מגניב עבורי להיות חלק ממשפחה

and a tradition where he was talking about that in 1978.

ומסורת שבה הוא דיבר על זה בשנת 1978.

And part of why this stuff is important

וחלק מהסיבה שהדברים הללו חשובים

and all the things that we do are important,

וכל הדברים שאנחנו עושים הם חשובים,

is that these are the ideas we need.

היא מכיוון שאלו הם הרעיונות שאנחנו צריכים.

And I think that this is all part of surrendering to the design journey.

ואני חושב שכל זה חלק העוטף את מסע העיצוב.

That's what we all need to do.

זה מה שכולנו צריכים לעשות.

Design is not just for designers anymore. It's a process. It's not style.

עיצוב הוא אינו אך למעצבים בימינו. זהו תהליך. זהו לא סגנון.

All that great thinking needs to really get about solving

כל דרך החשיבה המופלאה הזו צריכה להתמקד בפתרונם

pretty key problems.

של בעיות מפתח.

I really thank you for your time.

אני באמת מודה לכם על זמנכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)