Tod Machover & Dan Ellsey: Releasing the music in your head

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

The first idea I'd like to suggest is that we all

הרעיון הראשון שהייתי רוצה להציע הוא שכולם

love music a great deal. It means a lot to us.

אוהבים מאד מוסיקה. כלומר, רבים מאיתנו

But music is even more powerful if you don't just listen to it, but you make it yourself.

אבל המוסיקה היא אפילו יותר עוצמתית אם אתה לא רק מקשיב לה, אלא יוצר אותה בעצמך.

So, that's my first idea. And we all know about the Mozart effect --

אז, זהו הרעיון הראשון שלי. וכולנו יודעים על אפקט מוצארט--

the idea that's been around for the last five to 10 years --

הרעיון שרווח בחמש, עשר השנים האחרונות--

that just by listening to music or by playing music to your baby [in utero],

שרק בעזרת האזנה למוסיקה או על ידי השמעת מוסיקה לתינוק שלך (תוך רחמי)

that it'll raise our IQ points 10, 20, 30 percent.

זה יעלה את רמת האיי קיו שלנו ב-10,20,30 אחוזים.

Great idea, but it doesn't work at all.

רעיון גדול, אבל הוא לא עובד בכלל.

So, you can't just listen to music, you have to make it somehow.

כך שאינך יכול רק להאזין למוסיקה, אתה צריך איכשהו ליצור אותה.

And I'd add to that, that it's not just making it,

ואוסיף לזה, שזה לא רק ליצור אותה,

but everybody, each of us, everybody in the world

אלא כולם, כל אחד מאיתנו בעולם

has the power to create and be part of music in a very dynamic way,

יש בכוחו ליצור ולהיות חלק ממוסיקה בצורה דרמטית מאד.

and that's one of the main parts of my work.

וזה אחד החלקים העיקריים של עבודתי

So, with the MIT Media Lab, for quite a while now,

כך שבעזרת מעבדת התקשורת של MIT, מזה זמן מה

we've been engaged in a field called active music.

עסקנו בתחום שנקרא מוסיקה אקטיבית.

What are all the possible ways that we can think of

מהן כל הדרכים האפשרית שנוכל לחשוב עליהן

to get everybody in the middle of a musical experience,

כדי לגרום לכולם באמצע ניסוי מוסיקלי

not just listening, but making music?

לא רק להקשיב, אלא ליצור מוסיקה?

And we started by making instruments for some of the world's greatest performers --

והתחלנו בבניית כלים עבור כמה מהמבצעים הגדולים ביותר בעולם.

we call these hyperinstruments -- for Yo-Yo Ma, Peter Gabriel, Prince,

אנו קוראים להם היפר-אינסטרומנטס-- בשביל יו-יו מה, פיטר גבריאל, פרינס,

orchestras, rock bands. Instruments where they're all kinds of sensors

תזמורות, להקות רוק. כלים שיש בהם סוגים שונים של חיישנים.

built right into the instrument, so the instrument knows how it's being played.

שבנויים ישר לתוך הכלי, כך שהכלי יודע כיצד מנגנים עליו.

And just by changing the interpretation and the feeling,

ורק על ידי שינוי האינטרפרטציה והתחושה

I can turn my cello into a voice, or into a whole orchestra,

אני יכול להפוך את הצ'לו שלי לקול, או לתזמורת שלמה.

or into something that nobody has ever heard before.

או למשהו שאף אחד לא שמע עליו קודם.

When we started making these, I started thinking, why can't we make

כשהתחלנו לעשות זאת, התחלתי לחשוב. למה איננו יכולים ליצר

wonderful instruments like that for everybody,

מכשירים נפלאים כאלה עבור כל אחד,

people who aren't fantastic Yo-Yo Mas or Princes?

אנשים שאינם יו-יו מה או פרינס המדהימים?

So, we've made a whole series of instruments.

כד שבנינו סדרה שלמה של כלים,

One of the largest collections is called the Brain Opera.

אחד מהאוספים הגדולים ביותר נקרא "אופרת מוח".

It's a whole orchestra of about 100 instruments,

זוהי תזמורת שלמה של 100 כלים בערך,

all designed for anybody to play using natural skill.

כולן תוכננו עבור כל אחד כדי שינגן באמצעות כישורים טבעיים שיש לו.

So, you can play a video game, drive through a piece of music,

כך, שאתם יכולים לשחק משחק וידאו, לנהוג דרך קטע מוסיקלי,

use your body gesture to control huge masses of sound,

להשתמש במחוות הגוף שלך כדי לפקח על מסות ענקיות של צליל,

touch a special surface to make melodies, use your voice to make a whole aura.

לגעת במשטח מיוחד כדי ליצור מלודיות, להשתמש בקולך כדי ליצור אווירה שלמה.

And when we make the Brain Opera, we invite the public to come in,

וכאשר אנו עושים את אופרת-המוח, אנחנו מזמינים את הציבור לבוא

to try these instruments and then collaborate with us

ולנסות כלים אלה ולאחר מכן לשתף פעולה איתנו

to help make each performance of the Brain Opera.

לעזור ולהשתתף בכל הביצועים של אופרת-המוח.

We toured that for a long time. It is now permanently in Vienna,

יצאנו לסיורים עם זה במשך זמן רב. ועכשיו זה נמצא בוינה באופן קבוע,

where we built a museum around it.

מקום שבו בנינו מוזיאון סביבו.

And that led to something which you probably do know.

וזה הוביל למשהו שאתם בוודאי יודעים.

Guitar Hero came out of our lab,

גיטאר-הירו יצא מהמעבדה שלנו,

and my two teenage daughters and most of the students at the MIT Media Lab

ושתי בנותי המתבגרות ורוב הסטודנטים במעבדת המדיה של MIT

are proof that if you make the right kind of interface,

הם ההוכחה שאם תבצע את הסוג המתאים של ממשק,

people are really interested in being in the middle of a piece of music,

אנשים באמת מעוניינים להיות בתוך קטע מוסיקה,

and playing it over and over and over again.

ולנגן אותו שוב ושוב ושוב.

So, the model works, but it's only the tip of the iceberg,

כך, שהמודל עובד, אבל זה רק קצה הקרחון,

because my second idea is that it's not enough just to want

כי הרעיון השני שלי הוא שלא מספיק רק לרצות

to make music in something like Guitar Hero.

לעשות מוזיקה במשהו כמו גיטאר-הירו.

And music is very fun, but it's also transformative.

והמוזיקה אכן מהנה מאוד, אך היא גם טרנספורמטיבית.

It's very, very important.

זה חשוב, חשוב מאוד.

Music can change your life, more than almost anything.

מוסיקה יכולה לשנות את חייך, יותר כמעט מכל דבר אחר.

It can change the way you communicate with others,

היא יכול לשנות את הדרך בה אתה מתקשר עם אחרים,

it can change your body, it can change your mind. So, we're trying

היא יכולה לשנות את הגוף, היא יכולה לשנות את המיינד שלך. לכן, אנחנו מנסים

to go to the next step of how you build on top of something like Guitar Hero.

לעבור לשלב הבא שהוא כיצד לבנות הלאה על גבי משהו כמו גיטאר-הירו.

We are very involved in education. We have a long-term project

אנחנו מעורבים מאוד בחינוך. יש לנו פרויקט ארוך טווח

called Toy Symphony, where we make all kinds of instruments that are also addictive,

שנקרא "סימפונית צעצועים", שבו אנו יוצרים כל מיני כלים שגם ממכרים,

but for little kids, so the kids will fall in love with making music,

אבל עבור ילדים קטנים, כך שהילדים יתאהבו ביצירת מוסיקה,

want to spend their time doing it, and then will demand to know how it works,

ירצו לבלות את הזמן שלהם כשהם עושים את זה, ואז ידרשו לדעת איך זה עובד,

how to make more, how to create. So, we make squeezy instruments,

איך לעשות יותר, כיצד ליצור. לכן, אנו עושים כלים גמישים לחיצים,

like these Music Shapers that measure the electricity in your fingers,

כמו "מעצבי מוסיקה" שמודדים את זרם החשמל באצבעותיכם,

Beatbugs that let you tap in rhythms -- they gather your rhythm,

"חיפושיות קצב" שמאפשרות לכם להקיש במקצבים - הן אוספות את המקצב שלך,

and like hot potato, you send your rhythm to your friends,

וכמו תפוח אדמה חם, אתה שולח את המקצב לחברים שלך,

who then have to imitate or respond to what your doing --

שלאחר מכן צריכים לחקות אותו או להגיב על מה שאתה עושה-

and a software package called Hyperscore, which lets anybody use lines and color

וחבילת תוכנה בשם "היפרסקור", שמאפשרת לכל אחד להשתמש בקווים ובצבע

to make quite sophisticated music. Extremely easy to use, but once you use it,

כדי לעשות מוזיקה מתוחכמת למדי. קלה מאוד לשימוש, אבל ברגע שאתה משתמש בה,

you can go quite deep -- music in any style. And then, by pressing a button,

באפשרותך להיכנס די עמוק - מוסיקה בכל סגנון. ולאחר מכן, על-ידי לחיצה על לחצן,

it turns into music notation so that live musicians can play your pieces.

זה הופך לתווים כך שנגנים של ממש יכולים לנגן את הקטעים שלך.

We've had good enough, really, very powerful effects with kids

היו לנו , אפקטים די טובים, באמת אפקטים חזקים מאד עם ילדים

around the world, and now people of all ages, using Hyperscore.

ברחבי העולם, וכעת אנשים בכל הגילים, משתמשים בהיפרסקור.

So, we've gotten more and more interested in using these kinds of creative activities

וכך, התחלנו מתעניינים יותר ויותר כיצד להשתמש בסוגים אלה של פעילויות יצירתיות

in a much broader context, for all kinds of people

בראייה הרבה יותר רחבה, עבור כל מיני אנשים

who don't usually have the opportunity to make music.

שאין להם בדרך כלל הזדמנות ליצור מוזיקה.

So, one of the growing fields that we're working on

לכן, אחד התחומים הגדלים והולכים שאנחנו עובדים עליו

at the Media Lab right now is music, mind and health.

במעבדת המדיה כעת הוא מוסיקה, מיינד ובריאות.

A lot of you have probably seen Oliver Sacks' wonderful new book called

הרבה מכם ראו כנראה את ספרו החדש והנפלא של אוליבר סאקס

"Musicophilia". It's on sale in the bookstore. It's a great book.

"מוסיקופיליה". הוא מוצע למכירה בחנויות הספרים. זה ספר נהדר.

If you haven't seen it, it's worth reading. He's a pianist himself,

אם לא ראיתם אותו, כדאי שתקראו, הוא עצמו פסנתרן,

and he details his whole career of looking at and observing

והוא מתאר את כל הקריירה שלו של הסתכלות והתבוננות

incredibly powerful effects that music has had on peoples' lives in unusual situations.

בהשפעות החזקות שהיו למוסיקה על חייהם של אנשים במצבים יוצאי דופן.

So we know, for instance, that music is almost always the last thing

כך אנו יודעים, למשל, שהמוזיקה היא כמעט תמיד הדבר האחרון

that people with advanced Alzheimer's can still respond to.

שאנשים עם אלצהיימר מתקדם יכולים עדין להגיב אליו.

Maybe many of you have noticed this with loved ones,

אולי רבים מכם שמו לב לזה אצל יקיריהם,

you can find somebody who can't recognize their face in the mirror,

אתם רואים מישהו שלא מסוגל לזהות את פניו במראה,

or can't tell anyone in their family, but you can still find a shard of music

או שלא יכול להכיר אף אחד מבני המשפחה שלהם, אך עדיין ניתן למצוא שבריר של מוסיקה

that that person will jump out of the chair and start singing. And with that

שאותו אדם יקפוץ מהכיסא ויתחיל לשיר. ועם זה

you can bring back parts of people's memories and personalities.

ניתן להחזיר חלקי זיכרונות וזהויות של אנשים.

Music is the best way to restore speech to people who have lost it through strokes,

מוסיקה היא הדרך הטובה ביותר כדי לשקם דיבור באנשים שאיבדו אותו כתוצאה מאירוע מוחי,

movement to people with Parkinson's disease.

יכולות תנועה באנשים עם מחלת פרקינסון.

It's very powerful for depression, schizophrenia, many, many things.

היא רבת עוצמה עבור דיכאון, סכיזופרניה, הרבה, הרבה דברים,

So, we're working on understanding those underlying principles

כך, אנחנו עובדים על הבנת עקרונות בסיסיים אלה

and then building activities which will let music really improve people's health.

ואז לבנות פעילויות שיאפשרו למוסיקה באמת לשפר את בריאותם של אנשים.

And we do this in many ways. We work with many different hospitals.

אנו עושים זאת בדרכים רבות. אנו עובדים עם בתי חולים שונים רבים.

One of them is right near Boston, called Tewksbury Hospital.

אחד מהם טיוקסברי הוספיטל שנמצא ממש קרוב לבוסטון.

It's a long-term state hospital, where several years ago

זהו בית חולים ציבורי לאישפוז ממושך, שבו לפני מספר שנים

we started working with Hyperscore and patients with physical and mental disabilities.

התחלנו לעבוד עם היפרסקור ועם חולים עם מוגבלויות פיזיות או נפשיות.

This has become a central part of the treatment at Tewksbury hospital,

זה הפך להיות חלק מרכזי מהטיפול בבית-החולים טיוקסברי

so everybody there clamors to work on musical activities.

כך שכולם שם תובעים בקול בפעילויות המוסיקליות.

It's the activity that seems to accelerate people's treatment the most

זוהי הפעילות שכנראה מאיצה הכי הרבה את הטיפול

and it also brings the entire hospital together as a kind of musical community.

והיא גם מפגישה את כל בית החולים יחד למעין קהילה מוזיקלית.

I wanted to show you a quick video of some of this work before I go on.

רציתי להראות לכם סרטון קצר של חלק מעבודה זו לפני שאני ממשיך הלאה.

Video: They're manipulating each other's rhythms.

וידאו: הם מתפעלים את המקצבים זה על זה.

It's a real experience, not only to learn how to play and listen to rhythms,

זוהי חוויה אמיתית, לא רק כדי ללמוד איך לשחק ולהקשיב למקצבים,

but to train your musical memory and playing music in a group.

אלא כדי לתרגל את הזיכרון המוסיקלי ולהשמיע מוסיקה בקבוצה.

To get their hands on music, to shape it themselves, change it,

להבין את המוזיקה, לעצב אותה בעצמם, לשנות אותה,

to experiment with it, to make their own music.

להתנסות בה, ליצור את המוסיקה שלהם עצמם.

So Hyperscore lets you start from scratch very quickly.

כך היפרסקור מאפשרת לך להתחיל מאפס מהר מאוד.

Everybody can experience music in a profound way,

כולם יכולים לחוות מוסיקה בצורה עמוקה,

we just have to make different tools.

אנחנו רק צריכים לבנות כלים אחרים.

The third idea I want to share with you is that music, paradoxically,

הרעיון השלישי שאני רוצה לשתף איתכם הוא שמוסיקה, באופן פרדוקסאלי,

I think even more than words, is one of the very best ways we have

לדעתי, יותר ממילים אפילו , היא אחת הדרכים הטובות ביותר שיש לנו

of showing who we really are. I love giving talks, although

להראות מי אנחנו באמת. אני אוהב לתת הרצאות, למרות

strangely I feel more nervous giving talks than playing music.

שבאופן מוזר אני מרגיש יותר עצבני, מלהרצות מאשר מלהשמיע מוסיקה.

If I were here playing cello, or playing on a synth, or sharing my music with you,

אם הייתי מנגן כאן בצ'לו, או מנגן על סינתיסייזר, או משתף את המוסיקה שלי איתכם,

I'd be able to show things about myself that I can't tell you in words,

הייתי יכול להראות דברים על עצמי שאינני יכול לומר לכם במילים,

more personal things, perhaps deeper things.

דברים אישיים יותר, אולי עמוקים יותר.

I think that's true for many of us, and I want to give you two examples

אני חושב שזה נכון לגבי רבים מאיתנו, אני רוצה לתת לכם שתי דוגמאות

of how music is one of the most powerful interfaces we have,

איך המוסיקה היא אחד הממשקים החזקים שיש לנו,

from ourselves to the outside world.

מתוך עצמנו אל העולם החיצוני.

The first is a really crazy project that we're building right now, called

הראשון הוא פרוייקט ממש מטורף שאנחנו בונים עכשיו, שנקרא

Death and the Powers. And it's a big opera,

"מוות והכוחות." וזוהי אופרה גדולה מאד,

one of the larger opera projects going on in the world right now.

אחד הפרוייקטים הגדולים ביותר של אופרה שקורים כעת בעולם.

And it's about a man, rich, successful, powerful, who wants to live forever.

והיא אודות אדם, עשיר, מצליח, רב עוצמה, שרוצה לחיות לנצח.

So, he figures out a way to download himself into his environment,

כך, שהוא מוצא דרך דרך "להוריד" את עצמו לתוך הסביבה שלו,

actually into a series of books.

למעשה לתוך סדרת ספרים.

So this guy wants to live forever, he downloads himself into his environment.

אם כן, הברנש הזה רוצה לחיות לנצח, הוא "מוריד" את עצמו לסביבה שלו.

The main singer disappears at the beginning of the opera

הזמר הראשי נעלם בתחילת האופרה

and the entire stage becomes the main character. It becomes his legacy.

והבמה כולה הופכת להיות הדמות הראשית. הוא נהפכת למורשת שלו.

And the opera is about what we can share, what we can pass on to others,

והאופרה היא על מה שאנחנו יכולים לשתף, מה שאנחנו יכולים להעביר לאחרים,

to the people we love, and what we can't.

לאנשים שאנחנו אוהבים, ומה אנחנו לא יכולים.

Every object in the opera comes alive and is a gigantic music instrument,

כל אובייקט באופרה מתעורר לחיים, והוא כלי נגינה ענק,

like this chandelier. It takes up the whole stage. It looks like a chandelier,

כמו נברשת זו. היא תופסת את הבמה כולה. זה נראה כמו נברשת,

but it's actually a robotic music instrument.

אך זה למעשה כלי נגינה רובוטי.

So, as you can see in this prototype, gigantic piano strings,

לכן, כפי שניתן לראות באב-טיפוס זה, מיתרי פסנתר ענקיים,

each string is controlled with a little robotic element --

כל מיתר נשלט על ידי רכיב רובוטי קטן

either little bows that stroke the strings, propellers that tickle the strings,

או קשתות קטנות שמכות במיתרים, פרופלורים שטופחים על המיתרים,

acoustic signals that vibrate the strings. We also have an army of robots on stage.

אותות אקוסטים שמרטיטים את המיתרים. יש לנו גם צבא של רובוטים על הבמה.

These robots are the kind of the intermediary between the main character, Simon Powers,

רובוטים אלה הם סוג של מתווכים בין הדמות הראשית, סיימון פאוארס,

and his family. There are a whole series of them, kind of like a Greek chorus.

ובני משפחתו. יש סדרות שלמות שלהם , משהו כמו מקהלה יוונית.

They observe the action. We've designed these square robots that we're testing right now

הם צופים בפעולה. תיכננו את הרובוטים המרובעים האלה שאנחנו מנסים כעת

at MIT called OperaBots. These OperaBots follow my music.

ב- MIT שנקראים "אופרה-בוטים." אופרה בוטים אלה עוקבים אחר המוסיקה שלי.

They follow the characters. They're smart enough, we hope,

הם עוקבים אחר הדמויות. הם חכמים מספיק, אנו מקווים,

not to bump into each other. They go off on their own.

לא להיתקל זה בזה. הם יוצאים למסעות בעצמם.

And then they can also, when you snap, line up exactly the way you'd like to.

ואז הם גם, כאשר אתה מקיש באצבעותך, מסתדרים בשורה בדיוק כפי שהיית רוצה.

Even though they're cubes, they actually have a lot of personality.

אף-על-פי שהם קוביות, הם למעשה בעלי אישיות רבה.

The largest set piece in the opera is called The System. It's a series of books.

קטע הסט הגדול ביותר באופרה נקרא "המערכת". זוהי סדרה של ספרים.

Every single book is robotic, so they all move, they all make sound,

כל ספר יחיד הוא רובוטי, כך שכולם זזים, כולם משמיעים קולות,

and when you put them all together, they turn into these walls,

וכאשר תמקם את כולם יחד, הם הופכים לקירות האלו,

which have the gesture and the personality of Simon Powers. So he's disappeared,

שיש בהן את המחוות והאישיות של סיימון פאוארס. אז הוא נעלם,

but the whole physical environment becomes this person.

אבל הסביבה הפיזית כולה הופכת להיות אדם זה.

This is how he's chosen to represent himself.

זה האופן שהוא בחר להציג את עצמו.

The books also have high-packed LEDs on the spines. So it's all display.

בגב הספרים יש גם לד בדחיסות גבוהה . כך שכל זה הוא תצוגה.

And here's the great baritone James Maddalena as he enters The System.

והנה הבריטון הגדול ג'יימס מדלנה כשהוא נכנס ל"מערכת".

This is a sneak preview.

זוהי הצגה מוקדמת.

This premieres in Monaco -- it's in September 2009. If by any chance you can't make it,

הופעות הבכורה הן במונקו - זה בספטמבר 2009. אם במקרה אינכם יכולים להגיע,

another idea with this project -- here's this guy building his legacy

רעיון אחר עם פרוייקט זה - הנה הברנש בונה את המורשת שלו

through this very unusual form, through music and through the environment.

באופן מאד בלתי רגיל זה, באמצעות מוסיקה ובאמצעות הסביבה.

But we're also making this available both online and in public spaces,

אבל אנחנו עובדי על כך שזה יהיה זמין הן באינטרנט והן במרחבים ציבוריים,

as a way of each of us to use music and images from our lives

כאמצעי של כל אחד מאיתנו להשתמש במוסיקה ובדימויים מהחיים שלנו

to make our own legacy or to make a legacy of someone we love.

כדי לבנות את המורשת שלנו או של מישהו שאנו אוהבים.

So instead of being grand opera, this opera will turn into what we're

אז במקום להיות גראנד אופרה, אופרה זו תהפוך למשהו שאנחנו

thinking of as personal opera.

חושבים עליו כעל אופרה אישית.

And, if you're going to make a personal opera, what about a personal instrument?

ואם אתה מתכון ליצור אופרה אישית, מה לגבי כלי נגינה אישי?

Everything I've shown you so far -- whether it's a hyper-cello for Yo-Yo Ma

כל מה שהיצגתי לכם עד עכשיו – בין אם מדובר בהיפר-צ'לו עבור יו-יו מה

or squeezy toy for a child -- the instruments stayed the same and are valuable

או צעצוע כרית-לחיצה לילד – הכלים נשארו זהים והם בעלי ערך

for a certain class of person: a virtuoso, a child.

עבור רמה מסוימת של אדם: וירטואוז, ילד.

But what if I could make an instrument that could be adapted

אבל מה אם אני יכול ליצור כלי שניתן להתאימו

to the way I personally behave, to the way my hands work,

לדרך שבה אני באופן אישי מתנהג לאופן שבו הידיים שלי עובדות,

to what I do very skillfully, perhaps, to what I don't do so skillfully?

למה שאני עושה במיומנות גדולה, אולי, למה שאני לא כל כך עושה במיומנות?

I think that this is the future of interface, it's the future of music, the future of instruments.

אני חושב שזה העתיד של הממשק, זה הוא העתיד של המוסיקה, העתיד של כלי הנגינה.

And I'd like now to invite two very special people on the stage,

ואני רוצה כעת להזמין שני אנשים מאוד מיוחדים לבמה,

so that I can give you an example of what personal instruments might be like.

כך שאני יכול להדגים לכם איך כלים אישיים אלה עשויים להיות.

So, can you give a hand to Adam Boulanger, Ph.D. student from

אז, מחיאות כפיים לסטודנט אדם בולאנז'ה, דוקטורנט

the MIT Media Lab, and Dan Ellsey. Dan,

ממעבדת המדיה של MIT, ודן אלזי. דן,

thanks to TED and to Bombardier Flexjet, Dan is here with us today

הודות לטד ול "בומברדיה פלקסג'ט", דן נמצא כאן איתנו היום

all the way from Tewksbury. He's a resident at Tewksbury Hospital.

הוא הגיע כל הדרך מטיוקסברי. הוא תושב בית החולים טיוקסברי.

This is by far the farthest he's strayed from Tewksbury Hospital, I can tell you that,

זהו המקום הרחוק ביותר עד כה שהוא הגיע אליו מבית החולים טיוקסברי, אני יכול לומר לכם זאת,

because he's motivated to meet with you today and show you his own music.

כי יש לו מוטיבציה להיפגש איתכם היום ולהראות לכם את המוזיקה שלו .

So, first of all, Dan, do you want to say hi to everyone and tell everyone who you are?

לכן, קודם כל, דן, אתה רוצה לומר שלום לכולם ולספר לכולם מי אתה?

Dan Ellsey: Hello. My name is Dan Ellsey. I am 34 years old and I have cerebral palsy.

דן אלזי: שלום. שמי דן אלזי. אני בן 34, יש לי שיתוק מוחין.

I have always loved music and I am excited to be able to conduct

תמיד אהבתי מוסיקה, ואני נרגש מכך שאני יכול לנצח

my own music with this new software.

על המוזיקה שלי עם תוכנה חדשה זו.

Tod Machover: And we're really excited to have you here, really Dan. (Applause)

טוד מחובר : ואנחנו באמת מתרגשים שאתה עמנו כאן, באמת דן. (מחיאות כפיים)

So we met Dan about three years ago, three and a half years ago,

אז פגשנו את דן לפני כשלוש, שלוש וחצי שנים,

when we started working at Tewksbury. Everybody we met there was fantastic,

כאשר התחלנו לעבוד בטיוקסברי. כל מי שפגשנו שם היה נפלא,

did fantastic music. Dan had never made music before, and it turned out

ועשה מוסיקה נפלאה. דן מעולם לא יצר מוסיקה לפני כן, והתברר

he was really fantastic at it. He's a born composer.

שהוא היה באמת נפלא בזה. הוא מלחין מלידה.

He's very shy, too.

הוא גם מאוד ביישן.

So, turned out he's a fantastic composer, and over the last few years has been

כך, שהתברר שהוא מלחין נפלא, ובמשך מספר השנים האחרונות

a constant collaborator of ours. He has made many, many pieces.

הוא משתף אתנו פעולה באופן קבוע. הוא יצר הרבה קטעים.

He makes his own CDs. Actually, he is quite well known in the Boston area --

הוא עושה תקליטורים משלו. למעשה, הוא די ידוע באזור בוסטון-

mentors people at the hospital and children, locally, in how to make their own music.

הוא מדריך אנשים בבית החולים וילדים כיצד ליצור את המוסיקה שלהם.

And I'll let Adam tell you. So, Adam is a Ph.D. student at MIT, an expert in music

ואני אתן לאדם לספר לכם. אז, אדם הוא סטודנט דוקטורנט ב- MIT, מומחה למוזיקה

technology and medicine. And Adam and Dan have become close collaborators.

טכנולוגיה ורפואה. ואדם ודן נהיו משתפי פעולה קרובים.

What Adam's been working on for this last period is not only how to have Dan

אדם עבד בתקופה האחרונה לא רק על האפשרות שדן

be able easily to make his own pieces,

יוכל בקלות להלחין קטעים משלו,

but how he can perform his piece using this kind of personal instrument.

אך גם כיצד הוא יוכל לבצע את הקטע באמצעות סוג זה של כלי אישי.

So, you want to say a little bit about how you guys work?

אז אתה רוצה לספר קצת באיזה אופן אתם פועלים?

Adam Boulanger: Yes. So, Tod and I entered into a discussion

אדם בולאנז'ה : כן. כך, טוד ואני נקלענו לדיון

following the Tewksbury work and it was really about how Dan is an expressive

בעקבות העבודה בטיוקסברי וזה היה בקשר לכך שדן הוא אדם בעל יכולת הבעה,

person, and he's an intelligent and creative person. And it's in his face,

והוא אדם אינטליגנטי ויצירתי. ורואים זאת בפניו,

it's in his breathing, it's in his eyes. How come he can't perform

בנשימה שלו, זה בעיניו. איך ייתכן שהוא אינו יכול לבצע

one of his pieces of music? That's our responsibility, and it doesn't make sense.

אחד מקטעי המוסיקה שלו ? זוהי האחריות שלנו, וזה לא הגיוני.

So we started developing a technology that will allow him with nuance,

אז התחלנו לפתח טכנולוגיה שתאפשר לו עם ניואנס,

with precision, with control, and despite his physical disability, to be able to do that,

עם דיוק, עם שליטה, ולמרות הנכות הפיזית שלו , לעשות זאת,

to be able to perform his piece of music.

להיות מסוגל לבצע את היצירה המוזיקלית שלו.

So, the process and the technology --

כך, התהליך והטכנולוגיה --

basically, first we needed an engineering solution. So, you know,

ביסודו של דבר, תחילה היינו צריכים פתרון הנדסי. אז, אתם יודעים,

we have a FireWire camera, it looked at an infrared pointer.

יש לנו מצלמת FireWire, שהסתכלה על מצביע אינפרא-אדום.

We went with the type of gesture metaphor that Dan was already used to

הלכנו עם סוג של מטפורת מחווה שבה דן השתמש כבר

with his speaking controller.

עם בקר הדיבור שלו.

And this was actually the least interesting part of the work, you know,

וזה היה למעשה החלק הפחות מעניין של העבודה, אתם יודעים,

the design process. We needed an input; we needed continuous tracking;

תהליך העיצוב. היינו צריכים קלט; נזקקנו למעקב רציף;

in the software, we look at the types of shapes he's making.

בתוכנה, אנו רואים את סוגי הצורות שהוא מבצע.

But, then was the really interesting aspect of the work, following the engineering part,

אך, לאחר מכן היה ההיבט המעניין באמת של העבודה, בעקבות החלק ההנדסי,

where, basically, we're coding over Dan's shoulder at the hospital

היכן, שביסודו של דבר, אנו מקדדים מעבר לכתפו של דן בבית החולים

extensively to figure out, you know, how does Dan move?

באופן מקיף כדי להבין, אתם יודעים, כיצד דן ינוע?

What's useful to him as an expressive motion?

מה שימושי עבורו כתנועה הבעתית?

You know, what's his metaphor for performance?

אתה יודע, מה מטאפורת הביצוע שלו?

What types of things does he find

איזה סוגים של דברים לדעתו

important to control and convey in a piece of music?

חשובים כדי לפקח וכדי להעביר בקטע של מוסיקה?

So all the parameter fitting, and really the technology

כך שכל התאמות ההגדרות, והטכנולוגיה

was stretched at that point to fit just Dan.

נפרשו בנקודה זו כך שיתאימו בדיוק לדן.

And, you know, I think this is a perspective shift. It's not that our technologies --

ואתם יודעים, אני חושב שזו הסטת פרספקטיבה. זה לא שהטכנולוגיות שלנו -

they provide access, they allow us to create pieces of creative work.

הן מספקות גישה, הן מאפשרות לנו ליצור קטעים של עבודה יצירתית.

But what about expression? What about that moment when an artist delivers

אבל מה לגבי המבע? מה לגבי הרגע שבו האמן מוסר

that piece of work? You know, do our technologies allow us to express?

חלק זה של העבודה? אתם יודעים, האם הטכנולוגיות שלנו מאפשרות לנו לבטא?

Do they provide structure for us to do that? And, you know, that's a personal relationship

האם הן מספקות לנו את המבנה הנחוץ כדי לעשות את זה? ואתם יודעים, זוהי מערכת יחסים אישית

to expression that is lacking in the technological sphere. So, you know,

לביטוי שחסר בתחום הטכנולוגי. אז, אתם יודעים,

with Dan, we needed a new design process, a new engineering process

עם דן, היינו צריכים תהליך עיצוב חדש, תהליך הנדסי חדש

to sort of discover his movement and his path to expression that allow him to perform.

כדי לגלות איכשהו את התנועה והנתיב שלו לביטוי שמאפשר לו את הביצוע.

And so that's what we'll do today.

אז זה מה שאנחנו נעשה היום.

TM: So let's do it. So Dan do you want to tell everyone

ט.מ: אז בואו ונעשה את זה. כך, דן, ברצונך לספר לכולם

about what you're going to play now?

מה אתה עומד לנגן כעת?

DE: This is "My Eagle Song."

ד.ה: זהו "שיר הנשר שלי."

TM: So Dan is going to play a piece of his, called "My Eagle Song".

ט.מ: אם כן, דן עומד לנגן קטע שלו, שנקרא "שיר הנשר שלי".

In fact, this is the score for Dan's piece,

למעשה, זהו דף התווים של הקטע של דן,

completely composed by Dan in Hyperscore.

חובר לחלוטין על-ידי דן בהיפרסקור.

So he can use his infrared tracker to go directly into Hyperscore.

כך הוא יכול להשתמש בגשש האינפרא-אדום שלו כדי לעבור ישירות להיפרסקור.

He's incredibly fast at it, too, faster than I am, in fact.

הוא מהיר מאוד בכך, גם, מהר יותר ממני, למעשה.

(Laughter)

(צחוק)

TM: He's really modest, too.

TM: הוא באמת גם צנוע.

So he can go in Hyperscore. You start out by making melodies and rhythms.

כך הוא יכול ללכת להיפרסקור. אתה מתחיל ביצירת מלודיות, ומקצבים.

He can place those exactly where he wants.

הוא יכול למקם את אלה בדיוק היכן שהוא רוצה.

Each one gets a color. He goes back into the composition window,

כל אחד מקבל צבע. הוא חוזר לתוך חלון הקומפוזיציה,

draws the lines, places everything the way he wants to. Looking at the Hyperscore,

מצייר את הקווים, ממקם הכל באופן שהוא רוצה. מסתכל בהיפרסקור.

you can see it also, you can see where the sections are,

באפשרותכם לראות זאת גם, ניתן לראות היכן נמצאים הקטעים,

something might continue for a while, change, get really crazy and then end

משהו עשוי להמשיך לזמן מה, להשתנות, להיעשות ממש מטורף ולאחר מכן להסתיים

up with a big bang at the end.

עם הביג-בנג בסוף.

So that's the way he made his piece, and as Adam says,

אז זו הדרך שהוא יצר את הקטע שלו, וכמו שאדם אומר,

we then figured out the best way to have him perform his piece.

לאחר מכן גילינו את הדרך הטובה ביותר לאפשר לו לבצע את הקטע שלו.

It's going to be looked at by this camera, analyze his movements,

זה עומד להיראות על ידי מצלמה זו , שתנתח את תנועותיו,

it's going to let Dan bring out all the different aspects of his music that he wants to.

זה יאפשר לדן להציג כפי שהוא רוצה את ההיבטים השונים של המוזיקה שלו.

And you're also going to notice a visual on the screen.

ואתם גם עומדים לראות זאת באופן חזותי על המסך.

We asked one of our students to look at what the camera is measuring.

ביקשנו מאחד התלמידים שלנו לבדוק מה המצלמה מודדת.

But instead of making it very literal, showing you exactly

אך במקום לעשות זאת באופן מאד מילולי , להראות לכם בדיוק

the camera tracing, we turned it into a graphic that shows you the basic

את המעקב של המצלמה, הפכנו זאת לתרשים גרפי שמציג בפניכם את

movement, and shows the way it's being analyzed.

התנועה הבסיסית, ומראה את הדרך שהיא נחקרת.

I think it gives an understanding of how we're picking out movement from what

אני חושב שזה מסביר כיצד אנו בוחרים תנועה ממה

Dan's doing, but I think it will also show you, if you look at that movement,

שדן עושה, אך לדעתי זה גם יראה לכם, אם אתם מסתכלים על תנועה זו,

that when Dan makes music, his motions are very purposeful, very precise,

שכאשר דן יוצר מוסיקה, תנועותיו הן תכליתיות מאוד, מדויקות מאוד,

very disciplined and they're also very beautiful.

ממושמעות מאוד והן גם יפות מאוד.

So, in hearing this piece, as I mentioned before, the most important thing is

כך, שכששומעים קטע זה, כמו שאמרתי קודם, הדבר החשוב ביותר הוא

the music's great, and it'll show you who Dan is.

שהמוסיקה נפלאה, וזה יראה לכם מי הוא דן.

So, are we ready Adam?

אם כן, אנחנו מוכנים אדם ?

AB: Yeah.

א.ב.: כן.

TM: OK, now Dan will play his piece "My Eagle Song" for you.

ט.מ.: טוב, עכשיו דן ישמיע את הקטע שלו "שיר הנשר שלי" בשבילכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

TM: Bravo.

ט.מ.: בראבו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)