Christopher Deam: Restyling the classic Airstream trail

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

I was asked by Wilsonart International,

נתבקשתי על ידי ווילסונארט אינטרנשיונל,

a plastic laminate company, which is

חברת ציפוי פלסטיק שהיא

the largest plastic laminate company in the world --

חברת ציפוי הפלסטיק הגדולה בעולם,

they asked me to design

הם ביקשו ממני לעצב

a trade show booth

ביתן תערוכה

for exhibition at the International Contemporary Furniture Fair

ליריד עיצוב הרהיטים העכשוי הבין לאומית

in New York, in 2000.

בניו יורק, ב2000.

So looking at their three main markets

אז בהסתכלות על שלושת השווקים העיקריים שלהם

for their product which were basically

של המוצרים שלהם שהיו בעצם,

transportation design,

עיצובים תחבורתיים,

interiors and furniture,

עיצובי פנים, ורהיטים,

we came up with the solution of taking

הגענו לפיתרון של לקיחת

an old Airstream trailer and gutting it,

קרוון איירסטרים ישן וריקון שלו,

and trying to portray laminate,

ונסיון להציג ציפוי,

and a trailer, in kind of a

וקרוון, בדרך

fresh, new contemporary look.

חדשנית, ורעננה.

When this trailer showed up at my shop

כשהקרוון הופיע בסדנא שלי

in Berkeley, I'd actually never stepped foot in

בברקלי, אני בעצם אף פעם לא נכנסתי

an Airstream trailer, or any other trailer.

לתוך קרוון איירסטרים, או כל קרוון אחר.

So I can be somebody that can look at this

אז אני יכול להיות מישהו שיכול להסתכל על זה

in a totally fresh perspective and see if I can

בזוית רעננה ולראות אם אני יכול

optimize it in its most idealistic fashion.

לשפר אותו בצורה הכי אידיאלית.

I decided I had to do some research

החלטתי שאני צריך לעשות קצת מחקר

and really figure out what had gone wrong

ובאמת להבין מה השתבש

somewhere along the history of Airstream.

איפה שהוא לאורך ההיסטוריה של האיירסטרים.

What I discovered in these interiors is that

מה שגיליתי בעיצובי הפנים האלה זה

there was a disconnect between the exterior shell

שיש נתק בין הקליפה החיצונית

and the interior architecture of the pieces.

והארכיטקטורה הפנימית של החלקים.

In that the shell was originally conceived

בזה שהקליפה החיצונית נהגתה במקור

as a lightweight, modern, futuristic,

כדרך קלה, מודרנית, עתידנית,

high-tech pod for hurtling down the freeway, and

תא היי טקי כדי לדהור בכביש המהיר.

the interiors were completely out of sync with that.

הפנים היה לגמרי לא מסונכרן עם זה.

In fact it appeared like they

למעשה זה נראה כאילו הם

referenced a mountain cabin.

התייחסו לבקתת הרים.

That seemed really like a crisis to me,

זה נראה כמו משבר בשבילי,

that they had never been able to

הם מעולם לא הצליחו

develop a vocabulary

לפתח שפה

about escape, and about travel, and modernity

על בריחה, על טיול, ועל מודרניות,

in this trailer that was consistent with the shell.

בקרוון הזה, זה היה מתאים לחלק החיצוני.

We really needed to do some archeology

באמת היינו צריכים לעשות חיפוש ארכיאולוגי

in the trailer itself to figure out what's authentic

בקרוון עצמו, כדי להבין מה אוטנטי

in an Airstream trailer,

בקרוון האיירסטרים,

and what feels like it has true purpose and utility.

ומה מרגיש שיש לו מטרה אמיתית.

We stripped out all the vinyl

הסרנו את כל הויניל,

and zolatone paint that was covering up

וצבע הזולטרון, שכיסה את

this just fantastic aluminum shell.

כיסוי האלומיניום הנפלא.

We took off all the visible hardware and trim

הסרנו את כל האביזרים הנראים והגימורים

that was kind of doing the country cabin thing.

שיצר את מוטיב הקאנטרי בפנים.

I literally drew on the walls of the trailer,

ממש ציירתי על דפנות הקרוון,

mocked it up in cardboard,

יצרתי דוגמה עם קרטון

we'd come in and cut, decide things were wrong,

היינו מגיעים וחותכים, מחליטים שזה שגוי,

pull it out, put it back in.

תולשים את זה, ומכניסים בחזרה.

The main goal was to smooth out the interior,

המטרה העיקרית הייתה לעדן את הפנים,

and begin to speak about motion,

ולהתחיל לדבר על תנועה,

and mobility, and independence.

ותנועתיות, ועצמאות.

The biggest difficulty on one of these trailers

הקושי העיקרי בקרוונים האלה

is that when you're designing there's actually no

הוא שכשמעצבים בעצם אין

logical place to stop and start materials

מיקום הגיוני להתחיל ולסיים עם חומרים,

because of the continuous form of the trailer.

בגלל הצורה המתמשכת של הקרוון.

There's no such things as two walls and a ceiling

אין כזה דבר שני קירות ותיקרה

coming together, where you can change materials and shapes.

שמתחברים, מקום שאפשר להחליף בין חומרים וצורות.

So that became a challenge.

אז זה היה אתגר.

Compounding that,

להרכיב את זה,

the material of choice, laminate,

החומר הנבחר, למינציה,

that I was trying to highlight,

שניסיתי להדגיש,

only bends in two dimensions.

מתכופף רק בשני מישורים.

It's a compound curve interior.

ולפנים הקרוון יש משטחים מרוכבים

What I had to devise was

מה שהייתי צריך למצוא

a way of fooling the eye

היא דרך לשטות בעין

into believing that all these panels

שתאמין שכל הפאנלים האלה

are curved with the shell.

מכופפים עם הקליפה החיצונית.

What I came up with was

מה שהגעתי אליו לבסוף היה

a series of second skins

סדרה של שכבות משניות,

that basically float over the aluminum shell.

שבעצם צפות מעל ציפוי האלומיניום

And what I was trying to do there was

ומה שניסיתי לעשות שם היה

direct your eye in the space,

להפנות את העין למרחב,

so that you would perceive the geometry in a different way,

כך שאתם תתפסו את הגאומטריה בצורה אחרת,

and that the casework wouldn't break up the space.

ושהציפוי לא ישבור את המרחב.

They also gave us a way to run power

הם גם נתנו לנו דרך להעביר את הכוח

and rewire the trailer without tearing out the skin,

ולחווט מחדש את הקרוון בלי להסיר את הציפוי,

so they function as an electrical chase.

אז הם משמשים גם כקופסה לחשמל.

That's the trailer, pretty much finished.

זה הקרוון, די גמור.

That trailer led to another commission,

הקרוון הוביל לעוד הזמנת עבודה,

to participate in whats called Tokyo Designers Block.

להשתתפות במה שנקרא בלוק המעצבים של טוקיו.

Its a week of furniture design events in Tokyo, in October.

זה שבוע עיצוב רהיטים בטוקיו, באוקטובר.

Teruo Kurosaki, who owns a furniture company called Idee,

טארו קורוסקי, בעלים של חברת רהיטים בשם Idee,

he asked me to ship him two trailers to Tokyo.

הוא ביקש ממני לשלוח לו שני קרוונים לטוקיו.

He said one he would like to

הוא אמר שאחד הוא ירצה

make a real trailer, functioning, and we would sell that one.

להפוך לקרוון אמיתי, עובד, ואנחנו נמכור אותו.

Trailer number two, you have a blank slate, you can to anything you want.

הקרוון השני, יש לך לוח חלק, אתה יכול לעשות מה שתרצה.

We came up with a fantasy scenario

הגענו לתסריט הפנטזיה

of a DJ traveling around the States,

של דיג'יי מטייל מסביב לארצות הברית,

that would collect records and go on tours.

שיאסוף תקליטים ויצא למסעות הופעות.

This trailer housed two turntables,

בקרוון הזה יהיו שני פטיפונים,

mixer, wet bar, fridge, integrated sound system.

מיקסר, בר רטוב, מקרר, מערכת שמע מובנית.

It's got a huge couch, fits quite a few people,

יש בו ספה ענקית, שמכילה די הרבה אנשים,

and basically we'd had a great time with this.

ובעיקרון היה לנו כיף של זמן עם זה.

And so in this trailer I took it upon myself to think about travel,

אז בקרוון הזה לקחתי על עצמי לחשוב על מסעות,

and escape, in an idiosyncratic sense.

ובריחה, בצורה יחודית.

A lot of these ideas migrated into

הרבה מהרעיונות האלה נדדו לתוך

the production trailers for Airstream.

היצור הסדרתי של האיירסטרים.

This brings us up to the time that I started consulting to Airstream.

זה מביא אותנו לזמן שהחלתי לייעץ לאיירסטרים.

They came to me and said,

הם באו אלי ואמרו,

"Well, what can we do to freshen this thing up?

"אז, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לרענן את זה?

And do you think kids, you know, skateboarders, surfers,

והאם אתה חושב שילדים, אתה יודע, סקייטרים, גולשים,

rock climbers, would use these things?"

מטפסי הרים, ישתמשו בדברים האלה?"

And I said, "Well, not in that interior."

ואמרתי, "לא בעיצוב הפנים הקיים."

(Laughter)

(צחוק)

Anyway, I went out to Airstream

בכל אופן, הלכתי לאיירסטרים

about six times during the process of building this prototype,

שש פעמים בזמן התהליך של בניית אב הטיפוס,

and it's called the Bambi prototype.

והוא נקרא אב טיפוס במבי.

I thought, "Finally, oh yeah great,

וחשבתי, "סוף סוף, או מעולה,

big company, I'm gonna work with somebody with money

חברה גדולה, אני אעבוד עם מישהו שיש לו כסף

for tooling and molding."

לכלים ויציקות."

And I walked in their prototype facility, and

ונכנסתי למתקן הפיתוח שלהם,

it's exactly like my shop, only bigger --

וזה בדיוק כמו הסדנה שלי, רק גדול יותר,

same tools, same things.

אותם כלים, אותם דברים.

So the problem became -- and they set this dilemma to me --

אז הבעיה הפכה, והם הציבו את הדילמה בשבילי,

that you have to design the interior using only our existing technology,

שצריך לעצב את הפנים רק בטכנולוגיה הקיימת,

and there's no money for tooling or molding.

ואין כסף לכלים חדשים, או יציקות.

The trailers themselves are actually hand-built.

הטריילרים עצמם בעצם בנויים בעבודת יד.

All the casework is hand-scribed in, uniquely,

כל החלקים מורכבים ביד, בצורה לא אחידה,

so you can't just cut 100 parts for 100 trailers,

אז אי אפשר לחתוך 100 חתיכות ל100 קרוונים,

you have to cut them big, and every single one is hand-fit.

צריך לחתוך אותם גדולים, וכל אחד מהם מותאם ידנית.

They didn't want to go to a componentized system.

הם לא רצו לעבור למערכת מבוססת קומפוננטות.

And there it is, that's the Bambi 16.

והנה הוא, זה הבמבי 16.

(Applause)

(מחיאות כפיים)