Dean Kamen: Rolling along, helping students and the third world

מתרגם: Moshe Sayag מבקר: Sigal Tifferet

As you pointed out, every time you come here, you learn something.

כמו שציינת, כל פעם כשבאים לפה, לומדים משהו.

This morning, the world's experts

היום בבוקר, המומחים העולמיים

from I guess three or four different companies on building seats,

משלוש או ארבע חברות שונות לבניית כסאות,

I think concluded that ultimately, the solution is, people shouldn't sit down.

אני חושב שהם הסיקו שבסופו של דבר, הפתרון הוא, שעדיף לא לשבת.

I could have told them that.

הייתי יכול להגיד להם את זה.

(Laughter)

(צחוק)

Yesterday, the automotive guys gave us some new insights.

אתמול, אנשי תעשיית הרכב נתנו לנו כמה תובנות חדשות.

They pointed out that, I believe it was between 30 and 50 years from today,

הם ציינו שתוך, נדמה לי 30 או 50 שנים,

they will be steering cars by wire,

שהם ינהגו במכוניות בעזרת חוטים,

without all that mechanical stuff.

בלי כל הדברים המכניים האלה.

(Laughter)

(צחוק)

That's reassuring.

זה מרגיע.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

They then pointed out that there'd be, sort of, the other controls by wire,

אז הם ציינו שכל המכונות, פחות או יותר, יישלטו בעזרת כבלים,

to get rid of all that mechanical stuff.

כדי להפטר מכל הדברים המכניים האלה.

That's pretty good, but why not get rid of the wires?

זה רעיון לא נורא, אבל למה לא להפטר גם מהכבלים?

Then you don't need anything to control the car, except thinking about it.

אז לא צריכים כלום כדי לשלוט במכונית, חוץ מלחשוב על זה.

I would love to talk about the technology,

הייתי שמח לדבר על הטכנולוגיה,

and sometime, in what's past the 15 minutes,

ומתישהו, אחרי 15 הדקות,

I'll be happy to talk to all the techno-geeks around here

אשמח לדבר עם כל חובבי הגאדג'טים כאן

about what's in here.

על מה שיש פה בפנים.

But if I had one thing to say about this, before we get to first,

אבל אם אני יכול לומר דבר אחד על זה לפני שנתחיל,

it would be that from the time we started building this,

זה שמאז שהתחלנו לבנות את זה,

the big idea wasn't the technology.

הרעיון הגדול לא היה הטכנולוגיה.

It really was a big idea in technology when we started applying it

זה באמת היה רעיון גדול בטכנולוגיה בזמן שבו התחלנו ליישם את זה.

in the iBOT for the disabled community.

ב-iBOT (כיסא גלגלים חשמלי) בשביל קהילת הנכים.

The big idea here is, I think, a new piece of a solution

הרעיון הגדול הוא, אני חושב, חלק חדש מהפתרון

to a fairly big problem in transportation.

לבעיה די גדולה בתחבורה.

And maybe to put that in perspective: there's so much data on this,

ואולי כדי להכניס הרעיון הזה להקשר: יש עליו כ"כ הרבה נתונים,

I'll be happy to give it to you in different forms.

שאשמח לתת לכם בצורות שונות.

You never know what strikes the fancy of whom,

אף פעם אי אפשר לדעת מה מתאים למי,

but everybody is perfectly willing to believe the car changed the world.

אבל כולם מוכנים לגמרי להאמין שהמכונית שינתה את העולם,

And Henry Ford, just about 100 years ago, started cranking out Model Ts.

והנרי פורד, רק לפני כ-100 שנה, התחיל לייצר מכוניות Model T.

What I don't think most people think about

מה שלדעתי רוב האנשים לא חושבים עליו,

is the context of how technology is applied.

הוא ההקשר שבו הטכנולוגיה מיושמת.

For instance, in that time, 91 percent of America

למשל, בעת ההיא, 91 אחוזים מהאמריקאים

lived either on farms or in small towns.

גרו בחוות או בעיירות קטנות.

So, the car --

אז, המכונית -

the horseless carriage that replaced the horse and carriage -- was a big deal;

הכרכרה חסרת הסוסים שהחליפה את הכרכרה עם הסוסים - היתה משהו גדול,

it went twice as fast as a horse and carriage.

היא התקדמה במהירות כפולה מהכרכרה עם הסוסים.

It was half as long.

היתה במחצית האורך.

And it was an environmental improvement, because, for instance,

והיתה שיפור סביבתי, כי, לדוגמה,

in 1903 they outlawed horses and buggies in downtown Manhattan,

ב-1903 סוסים ועגלות הוצאו מחוץ לחוק במרכז מנהטן,

because you can imagine what the roads look like

מפני שאתם יכולים לדמיין איך הרחובות נראו

when you have a million horses,

כשהיו מיליון סוסים,

and a million of them urinating and doing other things,

ומיליון מהם משתינים ועושים דברים אחרים,

and the typhoid and other problems created were almost unimaginable.

ומחלת הטיפוס ובעיות אחרות שנוצרו היו ברמות שכמעט אין לתאר.

So the car was the clean environmental alternative to a horse and buggy.

אז המכונית היתה האלטרנטיבה הנקייה לסוס ולעגלה.

It also was a way for people to get from their farm to a farm,

והיא איפשרה לאנשים להגיע מחווה לחווה,

or their farm to a town, or from a town to a city.

או מהחווה שלהם לעיירה או מהעיירה לעיר.

It all made sense, with 91 percent of the people living there.

זה היה הגיוני, כש-91 אחוזים מהאנשים גרים שם.

By the 1950s, we started connecting all the towns together

עד לשנות החמישים התחלנו לקשר בין כל העיירות

with what a lot of people claim is the eighth wonder of the world, the highway system.

עם מה שתואר בפי רבים כ-"השמיני בפלאי העולם", מערך הכבישים המהירים.

And it is certainly a wonder.

וזה בהחלט פלא.

And by the way, as I take shots at old technologies,

ודרך אגב, כשאני מדבר על טכנולוגיות ישנות,

I want to assure everybody, and particularly the automotive industry --

אני רוצה להבטיח לכולם, ובמיוחד לתעשיית המכוניות,

who's been very supportive of us --

שתמכה בנו מאוד,

that I don't think this in any way competes with airplanes, or cars.

שאני לא חושב שזה מתחרה באיזושהי דרך עם מטוסים או מכוניות.

But think about where the world is today.

אבל חישבו על המקום בו נמצא העולם היום.

50 percent of the global population now lives in cities.

50 אחוזים מהאוכלוסיה העולמית חיה כעת בערים.

That's 3.2 billion people.

זה 3.2 מיליארד איש.

We've solved all the transportation problems

פתרנו את כל בעיות התעבורה

that have changed the world to get it to where we are today.

שהפכו את העולם למה שהוא היום.

500 years ago, sailing ships started getting reliable enough;

לפני 500 שנה, ספינות מפרש התחילו להיות אמינות מספיק,

we found a new continent.

מצאנו יבשת חדשה.

150 years ago, locomotives got efficient enough, steam power,

לפני 150 שנה, קטרים נהיו יעילים מספיק, מונעים בקיטור,

that we turned the continent into a country.

שהפכנו את היבשת למדינה.

Over the last hundred years, we started building cars,

במהלך 100 השנים האחרונות התחלנו לבנות מכוניות,

and then over the 50 years we've connected every city to every other city

ואז במהלך 50 השנים האחרונות קישרנו בין כל הערים

in an extraordinarily efficient way,

בדרך יעילה להפליא,

and we have a very high standard of living as a consequence of that.

וכתוצאה מכך אנו זוכים לרמת חיים גבוהה מאוד.

But during that entire process, more and more people have been born,

אבל בזמן שהתהליך הזה מתרחש, יותר ויותר אנשים נולדים,

and more and more people are moving to cities.

ויותר ויותר אנשים עוברים לערים.

China alone is going to move four to six hundred million people

סין לבדה הולכת לנייד בין 400 ל 600 מיליון אנשים

into cities in the next decade and a half.

לתוך ערים בעשור וחצי הקרובים.

And so, nobody, I think, would argue that airplanes, in the last 50 years,

ואין ויכוח, לדעתי, שמטוסים, ב-50 השנים האחרונות,

have turned the continent and the country now into a neighborhood.

הפכו את היבשת ואת המדינה לכדי שכונה.

And if you just look at how technology has been applied,

ואם רק תסתכלו על הדרך בה טכנולוגיה מיושמת,

we've solved all the long-range, high-speed, high-volume,

פתרנו את כל הבעיות בנוגע להעברת דברים למרחקים ארוכים,

large-weight problems of moving things around.

במהירויות גבוהות, בנפחים גדולים ובמשקלים כבדים.

Nobody would want to give them up.

אף אחד לא היה מוכן לוותר על זה.

And I certainly wouldn't want to give up my airplane,

ואני בטח לא הייתי מוכן לוותר על המטוס שלי,

or my helicopter, or my Humvee, or my Porsche.

או המסוק שלי, או ההאמר שלי, או הפורשה שלי.

I love them all. I don't keep any of them in my living room.

אני אוהב את כולם. אני לא מחזיק אף אחד מהם בסלון שלי.

The fact is, the last mile is the problem,

העובדה היא שהבעיה היא הקילומטר האחרון,

and half the world now lives in dense cities.

וחצי מהעולם היום חי בתוך ערים צפופות.

And people spend, depending on who they are,

אנשים מבזבזים, תלוי מי הם,

between 90 and 95 percent of their energy getting around on foot.

בין 90 ל-95 אחוזים מהאנרגיה שלהם על הליכה ממקום למקום.

I think there's -- I don't know what data would impress you,

אני חושב ש- אני לא בטוח איזה נתון ירשים אתכם,

but how about, 43 percent of the refined fuel produced in the world

אבל מה לגבי, 43 אחוז מהדלק המזוקק שמיוצר בעולם

is consumed by cars in metropolitan areas in the United States.

נצרך ע"י מכוניות באזורי הכרך בארה"ב.

Three million people die every year in cities due to bad air,

שלושה מיליון אנשים מתים כל שנה בערים בגלל זיהום אוויר,

and almost all particulate pollution on this planet

וכמעט כל הזיהום בכוכב הלכת

is produced by transportation devices, particularly sitting in cities.

מיוצר ע"י כלי תחבורה, בעיקר בתוך הערים.

And again, I say that not to attack any industry,

ושוב, אני לא אומר זאת כדי לתקוף אף תעשיה,

I think -- I really do -- I love my airplane,

אני חושב - אני באמת - אוהב את המטוס שלי,

and cars on highways moving 60 miles an hour

ומכוניות שנעות על הכביש המהיר במאה קמ"ש

are extraordinarily efficient,

יעילות באופן יוצא דופן,

both from an engineering point of view,

גם מבחינה הנדסית,

an energy consumption point of view, and a utility point of view.

גם מבחינת ניצול אנרגיה וגם מבחינת השימושיות.

And we all love our cars, and I do.

וכולנו אוהבים את המכוניות שלנו, גם אני.

The problem is, you get into the city and you want to go four blocks,

הבעיה היא, אתה נכנס לעיר ורוצה להתקדם ארבעה רחובות,

it's neither fun nor efficient nor productive.

זה לא כיף, לא יעיל ולא פרודקטיבי.

It's not sustainable.

זה לא בר-קיימא.

If -- in China, in the year 1998, 417 million people used bicycles;

אם -- בסין, בשנת 1998, 417 מיליון אנשים רכבו על אופניים,

1.7 million people used cars.

ו-1.7 מיליון אנשים השתמשו במכוניות.

If five percent of that population became, quote, middle class,

אם חמישה אחוזים מהאוכלוסיה הזו יהפכו ל-"מעמד הביניים",

and wanted to go the way we've gone in the last hundred years

וירצו לצעוד בדרך בה צעדנו במאה השנים האחרונות

at the same time that 50 percent of their population are moving into cities

בזמן ש-50 אחוזים מאוכלוסייתן עוברת לתוך הערים

of the size and density of Manhattan, every six weeks --

בגודל ובצפיפות של מנהטן, כל שישה שבועות -

it isn't sustainable environmentally;

זה לא בר-קיימא מבחינה סביבתית.

it isn't sustainable economically -- there just ain't enough oil --

זה לא בר-קיימא מבחינה כלכלית -- פשוט אין מספיק נפט.

and it's not sustainable politically.

וזה לא בר-קיימא מבחינה מדינית.

I mean, what are we fighting over right now?

אני מתכוון, על מה אנחנו נלחמים בדיוק עכשיו?

We can make it complicated, but what's the world fighting over right now?

אנחנו יכולים לסבך את זה, אבל על מה העולם נלחם בדיוק עכשיו?

So it seemed to me that somebody had to work on that last mile,

אז נראה לי שמישהו היה צריך לעבוד על הקילומטר האחרון הזה,

and it was dumb luck. We were working on iBOTs,

וזה היה פשוט מזל. עבדנו על iBOT-ים.

but once we made this, we instantly decided

אבל ברגע שעשינו את זה, הגענו מייד למסקנה

it could be a great alternative to jet skis. You don't need the water.

שזה יכול להיות אלטרנטיבה מדהימה לאופנועי מים, רק שאתה לא צריך מים.

Or snowmobiles. You don't need the snow.

או אופנועי שלג. רק שאתה לא צריך שלג.

Or skiing. It's just fun, and people love to move around doing fun things.

או גלישת סקי. זה פשוט כיף, ואנשים אוהבים להסתובב ולהנות.

And every one of those industries, by the way --

וכל אחת מהתעשיות האלה, דרך אגב,

just golf carts alone is a multi-billion-dollar industry.

תעשיית מכוניות הגולף לבדה מגלגלת מיליארדי דולרים.

But rather than go license this off, which is what we normally do,

אבל במקום למכור רשיונות, כמו שאנחנו עושים בדרך כלל,

it seemed to me that if we put all our effort not into the technology,

נראה לי שאם נקדיש את כל מאמצינו, לא בטכנולוגיה,

but into an understanding of a world that's solved all its other problems,

אלא בהבנת העולם שפתר את כל שאר בעיותיו,

but has somehow come to accept that cities -- which,

אבל מקבל איכשהו שערים,

right back from ancient Greece on, were meant to walk around,

שמאז ימי יוון העתיקה נועדו להליכה,

cities that were architected and built for people --

ערים שתוכננו ונבנו עבור אנשים,

now have a footprint that,

יש להן היום טביעת רגל ש...

while we've solved every other transportation problem --

בזמן שפתרנו את כל בעיות התחבורה האחרות...

and it's like Moore's law.

וזה כמו חוק מוּר.

I mean, look at the time it took to cross a continent in a Conestoga wagon,

אני מתכוון, תסתכלו על הזמן שלקח לנו לחצות את היבשת בעגלה עם סוסים,

then on a railroad, then an airplane.

ואז ברכבת, ואז במטוס.

Every other form of transportation's been improved.

כל אמצעי התחבורה האחרים השתפרו.

In 5,000 years, we've gone backwards in getting around cities.

ב-5,000 השנים האחרונות התדרדרנו מבחינת ההתנהלות בתוך הערים.

They've gotten bigger; they're spread out.

הן הפכו גדולות יותר, הן התרחבו.

The most expensive real estate on this planet in every city --

הנדל"ן היקר ביותר בכוכב הלכת הזה, בכל עיר --

Wilshire Boulevard, or Fifth Avenue, or Tokyo, or Paris --

שדרות ווילשייר, או השדרה החמישית, או טוקיו, או פריז --

the most expensive real estate is their downtowns.

הנדל"ן היקר ביותר הוא מרכז העיר.

65 percent of the landmass of our cities are parked cars.

65 אחוזים משטח האדמה בערים שלנו הם חניית מכוניות.

The 20 largest cities in the world.

20 הערים הגדולות ביותר בעולם.

So you wonder, what if cities could give to their pedestrians

אז אתה תוהה, מה אם הערים יכלו לתת להולכי הרגל שלהן

what we take for granted as we now go between cities?

את מה שאנו לוקחים כמובן מאליו בין ערים?

What if you could make them fun, attractive, clean,

מה אם תוכל לעשות אותן מהנות, אטרקטיביות, נקיות,

environmentally friendly?

ידידותיות לסביבה?

What if it would make it a little bit more palatable

מה אם זה יעשה את זה מעט יותר טעים

to have access via this, as that last link to mass transit,

לאפשר גישה באמצעותו, כחוליה האחרונה בהסעת המונים,

to get out to your cars so we can all live in the suburbs

כדי לצאת אל המכוניות שלכם כך שכולנו נוכל לחיות בפרברים

and use our cars the way we want,

ולהשתמש במכוניות שלנו כמו שאנחנו רוצים,

and then have our cities energized again?

ואז להחזיר לערינו את האנרגיות שלהן?

We thought it would be really neat to do that,

חשבנו שזה יהיה ממש גדול לעשות את זה,

and one of the problems we really were worried about

ואחת הבעיות שממש חששנו מהן

is: how do we get legal on the sidewalk?

היא איך לקבל רשיון לנסוע על המדרכה,

Because technically I've got motors; I've got wheels -- I'm a motor vehicle.

כי בעקרון יש לי מנועים, יש לי גלגלים -- אני רכב ממונע.

I don't look like a motor vehicle.

אני לא נראה כמו רכב ממונע.

I have the same footprint as a pedestrian;

יש לי טביעת רגל זהה לזו של הולך רגל,

I have the same unique capability

יש לי אותה יכולת ייחודית

to deal with other pedestrians in a crowded space.

להסתדר עם הולכי רגל אחרים במקום צפוף.

I took this down to Ground Zero,

לקחתי את זה לגראונד זירו (אתר נפילת מגדלי התאומים)

and knocked my way through crowds for an hour.

ונדחקתי בדרכי עם ההמון במשך שעה.

I'm a pedestrian. But the law typically lags technology by a generation or two,

אני הולך רגל. אבל החוק מפגר בד"כ אחרי הטכנולוגיה בדור או שניים,

and if we get told we don't belong on the sidewalk, we have two choices.

ואם יגידו לנו שאסור לנו לנוע על המדרכה, יהיו לנו שתי ברירות.

We're a recreational vehicle that doesn't really matter,

להיות רכב פנאי שלא באמת משפיע,

and I don't spend my time doing that kind of stuff.

ואני לא מבזבז את הזמן על דברים כאלה.

Or maybe we should be out in the street

או להיות על הכבישים

in front of a Greyhound bus or a vehicle.

מול אוטובוסים ורכבים.

We've been so concerned about that,

היינו מודאגים בקשר לכך,

we went to the Postmaster General of the United States,

פנינו לראש מנהל הדואר האמריקני,

as the first person we ever showed on the outside,

בתור האדם הראשון מבחוץ שהצגנו לו,

and said, "Put your people on it. Everybody trusts their postman.

ואמרנו: "שים על זה את האנשים שלך, כולם סומכים על הדוורים שלהם.

And they belong on the sidewalks, and they'll use it seriously."

ומקומם הוא על המדרכה, והם ישתמשו בזה ברצינות."

He agreed. We went to a number of police departments

הוא הסכים. הלכנו למספר תחנות משטרה

that want their police officers back in the neighborhood

שרצו להחזיר את השוטרים שלהן בחזרה לשכונות,

on the beat, carrying 70 pounds of stuff. They love it.

תוך נשיאת ציוד במשקל 30 קילו. הם אהבו את זה.

And I can't believe a policeman is going to give themselves a ticket.

ואני לא מאמין ששוטר ייתן לעצמו דו"ח.

(Laughter)

(צחוק)

So we've been working really, really hard,

אז עבדנו מאוד, מאוד קשה.

but we knew that the technology would not be as hard to develop

אבל ידענו שפיתוח הטכנולוגיה לא יהיה כ"כ קשה

as an attitude about what's important, and how to apply the technology.

כמו הגישה לגבי הדברים החשובים, ואיך ליישם את הטכנולוגיה.

We went out and we found some visionary people

יצאנו ומצאנו כמה אנשים בעלי חזון

with enough money to let us design and build these things,

עם מספיק כסף שיאפשר לנו לתכנן ולבנות את הדברים האלה,

and in hopefully enough time to get them accepted.

ובשאיפה מספיק זמן כדי להפוך אותם למקובלים.

So, I'm happy, really, I am happy to talk about this technology as much as you want.

אז אני שמח, באמת, אני שמח לדבר על הטכנולוגיה הזו כמה שאתם רק רוצים.

And yes, it's really fun, and yes, you should all go out and try it.

וכן, זה באמת כיף, וכן, אתם באמת צריכים לצאת החוצה ולנסות את זה.

But if I could ask you to do one thing,

אבל אם הייתי יכול לבקש מכם לעשות דבר אחד,

it's not to think about it as a piece of technology,

הייתי מבקש לא לחשוב על זה כעל פיסת טכנולוגיה,

but just imagine that, although we all understand somehow

אלה רק לדמיין את זה, למרות שאנחנו מבינים איכשהו

that it's reasonable that we use our 4,000-pound machine,

שזה הגיוני להשתמש במכונה במשקל 2 טון,

which can go 60 miles an hour,

שיכול להגיע עד ל-100 קמ"ש,

that can bring you everywhere you want to go,

שיכול לקחת אותך לכל מקום שתרצה,

and somehow it's also what we used for the last mile,

ואיכשהו זה מה שאנחנו משתמשים עבור הקילומטר האחרון,

and it's broken, and it doesn't work.

וזה לא תקין, וזה לא עובד.

One of the more exciting things that occurred to us

אחד הדברים הכי מרגשים שקרו לנו

about why it might get accepted, happened out here in California.

בנוגע לסיבה שזה עשוי להתקבל, התרחש כאן בקליפורניה

A few weeks ago, after we launched it,

לפני מספר שבועות, אחרי שהשקנו אותו,

we were here with a news crew on Venice Beach, zipping up and back,

היינו פה עם צוות חדשות ב-"וניס ביץ'", רוכבים הלוך ושוב,

and he's marveling at the technology,

והוא מהלל את הטכנולוגיה,

and meanwhile bicycles are zipping by,

ובינתיים חולפים לידינו אופניים,

and skateboarders are zipping by,

וחולפים לידינו סקייטבורדים,

and a little old lady -- I mean, if you looked in the dictionary,

ואישה קשישה קטנה - אני מתכוון, באופן מילולי,

a little old lady -- came by me --

קשישה קטנה - ניגשה אלי,

and now that I'm on this, I'm the height of a normal adult now --

ועכשיו כשאני על זה, אני בגובה של מבוגר נורמלי עכשיו -

and she just stops, and the camera is there, and she looks up at me

והיא רק עצרה, והמצלמה שם, והיא הביטה למעלה עלי

and says, "Can I try that?"

ואמרה: "אני יכולה לנסות את זה?"

And what was I -- you know, how are you going to say anything?

ומה יכולתי - אתם יודעים, איך הייתי יכול לומר משהו?

And so I said, "Sure."

ואז אמרתי: "בטח".

So I get off, and she gets on, and with a little bit of the usual, ah,

אז אני יורד, והיא עולה, ועם קצת מה... הרגיל,

then she turns around, and she goes about 20 feet,

אז היא מסתובבת ומתרחקת כ-7 מטרים,

and she turns back around, and she's all smiles.

ומסתובבת בחזרה, והיא כולה שופעת חיוכים.

And she comes back to me and she stops, and she says,

והיא חוזרת אלי ועוצרת, והיא אומרת,

"Finally, they made something for us."

"סופסוף עשו משהו בשבילנו."

And the camera is looking down at her.

והמצלמה מכוונת עליה מלמעלה.

I'm thinking, "Wow, that was great --

אני חושב: "וואוו, זה גדול,

(Laughter)

(צחוק)

-- please lady, don't say another word."

בבקשה גברת, אל תגידי עוד מילה."

(Laughter)

(צחוק)

And the camera is down at her,

והמצלמה מכוונת עליה,

and this guy has to put the microphone in her face,

והאיש הזה דוחף לה את המיקרופון לפרצוף,

said, "What do you mean by that?"

שואל: "למה את מתכוונת?"

And I figured, "It's all over now,"

וברור לי ש"זהו, זה אבוד עכשיו",

and she looks up and she says, "Well,"

והיא מרימה את המבט ואומרת: "ובכן,"

she's still watching these guys go; she says, "I can't ride a bike," no,

היא עדיין מביטה באנשים האלה הולכים, אומרת, "אני לא יכולה לרכב על אופניים," לא,

she says, "I can't use a skateboard, and I've never used roller blades,"

היא אומרת, "אני לא יכולה להשתמש בסקייטבורד, ומעולם לה השתמשתי ברולר-בליידס,"

she knew them by name;

היא הכירה אותם בשמם,

she says, "And it's been 50 years since I rode a bicycle."

היא אמרה: "ועברו כבר 50 שנה מאז שרכבתי על אופניים".

Then she looks up, she's looking up, and she says,

ואז היא הרימה את המבט, היא מרימה את המבט ואומרת:

"And I'm 81 years old, and I don't drive a car anymore.

"אני בת 81 וכבר לא נוהגת במכונית,

I still have to get to the store, and I can't carry a lot of things."

אני עדיין צריכה ללכת לחנות וכבר לא יכולה לסחוב הרבה דברים".

And it suddenly occurred to me, that among my many fears,

וזה לבסוף הכה בי, שבין הפחדים הרבים שלי,

were not just that the bureaucracy and the regulators

היה שלא רק הבירוקרטיה והרגולטורים

and the legislators might not get it --

והמחוקקים עלולים לא לתפוס את זה,

it was that, fundamentally, you believe there's pressure among the people

זה היה, באופן בסיסי, אתה מאמין שיש לחץ מצד האנשים

not to invade the most precious little bit of space left,

לא לפלוש למרחב המצומצם והיקר שעוד נותר,

the sidewalks in these cities.

המדרכות בערים אלו.

When you look at the 36 inches of legal requirement for sidewalk,

כשאתה מסתכל על 90 הסנטימטרים הנדרשים על פי חוק עבור המדרכה,

then the eight foot for the parked car, then the three lanes,

ואז על ה-2.5 מטרים עבור המכוניות החונות, ואז על שלושת הנתיבים,

and then the other eight feet -- it's --

ואז על ה-2.5 מטרים האחרים -- זה --

that little piece is all that's there.

החתיכה הקטנה הזו זה כל מה שנותר.

But she looks up and says this,

אבל היא הביטה למעלה ואמרה את זה,

and it occurs to me, well, kids aren't going to mind these things,

והתחוור לי, טוב, לילדים לא יהיה אכפת מהדברים האלה,

and they don't vote, and business people and then young adults

והם לא מצביעים, ולאנשי עסקים ומבוגרים צעירים

aren't going to mind these things -- they're pretty cool --

לא יהיה אכפת מהדברים האלה, הם די סבבה,

so I guess subliminally I was worried

אז אני מתאר לעצמי שבתת ההכרה חששתי

that it's the older population that's going to worry.

שזו האוכלוסיה המבוגרת שהולכת לדאוג.

So, having seen this, and having worried about it for eight years,

אז, אחרי שראיתי את זה, ואחרי שדאגתי בקשר לזה במשך 8 שנים,

the first thing I do is pick up my phone and ask our marketing and regulatory guys,

הדבר הראשון שעשיתי היה להרים טלפון ולבקש מאנשי השיווק והרגולציה שלנו,

call AARP, get an appointment right away.

להתקשר לאגודה לזכויות הקשיש ולקבוע איתם פגישה בהקדם.

We've got to show them this thing.

אנחנו חייבים להראות להם את זה.

And they took it to Washington; they showed them;

והם לקחו את זה לוושינגטון והציגו להם,

and they're going to be involved now,

והם הולכים להיות מעורבים עכשיו,

watching how these things get absorbed in a number of cities,

עוקבים איך הדברים האלה משתלבים במספר ערים,

like Atlanta, where we're doing trials to see if it really can, in fact,

כמו אטלנטה, שבה אנו עורכים ניסויים כדי לראות אם זה יכול, הלכה למעשה,

help re-energize their downtown.

ולהחזיר את האנרגיות למרכז העיר שלהן.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The bottom line is, whether you believe the United Nations,

השורה התחתונה היא, אם להאמין לאו"ם,

or any of the other think tanks --

או לכל קבוצת חשיבה אחרת,

in the next 20 years, all human population growth on this planet

תוך 20 השנים הבאות, כל גידול האוכלוסיה האנושית בכדור הארץ

will be in cities.

יהיה בערים.

In Asia alone, it will be over a billion people.

באסיה לבדה, זה יהיה מעל למיליארד איש.

They learned to start with cell phones.

הם למדו להתחיל עם טלפון סלולרי.

They didn't have to take the 100-year trip we took.

הם לא היו צריכים לעשות את הטיול בן 100 השנים שאנחנו עשינו.

They start at the top of the technology food chain.

הם מתחילים בראש שרשרת המזון הטכנולוגית.

We've got to start building cities and human environments

אנחנו צריכים להתחיל לבנות ערים וסביבות אנושיות

where a 150-pound person can go a couple of miles

שבהן אנשים במשקל 70 ק"ג יוכלו ללכת מספר קילומטרים

in a dense, rich, green-space environment,

בסביבה דחוסה, עשירה וירוקה,

without being in a 4,000-pound machine to do it.

בלי להצטרך מכוניות ששוקלות 2 טון.

Cars were not meant for parallel parking;

מכוניות לא נועדו לחניה במקביל.

they're wonderful machines to go between cities, but just think about it:

הן מכונות נפלאות לנוע בין ערים, אבל תחשבו על זה.

we've solved all the long-range, high-speed problems.

פתרנו את כל בעיות הטווח הארוך והמהירות הגבוהה.

The Greeks went from the theater of Dionysus to the Parthenon in their sandals.

היוונים הלכו מהתיאטרון של דיוניסוס לפנתיאון בסנדלים שלהם.

You do it in your sneakers.

אתם עושה את זה בנעלי הספורט שלכם.

Not much has changed.

לא הרבה השתנה.

If this thing goes only three times as fast as walking -- three times --

אם זה מתקדם רק במהירות משולשת יחסית להליכה, פי שלוש,

a 30-minute walk becomes 10 minutes.

הליכת 30 דקות לוקחת 10 דקות.

Your choice, when living in a city, if it's now 10 minutes --

הבחירה שלך, אם אתה גר בעיר, אם זה לוקח עכשיו 10 דקות,

because at 30 minutes you want an alternative, whether it's a bus, a train --

כי ב-30 דקות אתה צריך אלטרנטיבה, אם זה באוטובוס או ברכבת.

we've got to build an infrastructure -- a light rail --

אנחנו צריכים לבנות תשתית, רכבת קלה,

or you're going to keep parking those cars.

או שתמשיכו להחנות את המכוניות האלה.

But if you could put a pin in most cities,

אבל אם תשימו סיכה ברוב הערים,

and imagine how far you could, if you had the time, walk in one half-hour, it's the city.

ותדמיינו כמה רחוק הייתם יכולים, אם היה לכם זמן, ללכת בחצי שעה אחת, זוהי העיר.

If you could make it fun, and make it eight or 10 minutes,

אם הייתם יכולים לעשות את זה כייפי, ולהפוך את זה ל-8 או 10 דקות,

you can't find your car, un-park your car, move your car,

אתה לא יכול למצוא את המכונית שלך, לצאת מהחניה, להזיז אותה,

re-park your car and go somewhere;

להחנות אותה שוב וללכת לאן שהוא.

you can't get to a cab or a subway.

אתה לא יכול לתפוס מונית או רכבת תחתית.

We could change the way people allocate their resources,

אנחנו יכולים לשנות את הדרך בה אנשים מקצים את המשאבים שלהם,

the way this planet uses its energy,

את הדרך בה כוכב הלכת הזה מנצל את האנרגיה שלו.

make it more fun.

לעשות אותו יותר כייפי.

And we're hoping to some extent history will say we were right.

ואנחנו מקווים במידה מסויימת שההיסטוריה תוכיח שצדקנו.

That's Segway. This is a Stirling cycle engine;

זה סגווי. זה מנוע סטירלינג מחזורי,

this had been confused by a lot of things we're doing.

אנשים בלבלו את זה עם דברים אחרים שאנחנו עושים.

This little beast, right now, is producing a few hundred watts of electricity.

החיה הקטנה הזאת, ברגע זה, מייצרת מאות וואטים של חשמל.

Yes, it could be attached to this,

כן, זה יכול להתחבר לזה,

and yes, on a kilogram of propane,

וכן, בעזרת קילוגרם אחד של פרופן,

you could drive from New York to Boston if you so choose.

אפשר לרכב מניו יורק לבוסטון.

Perhaps more interesting about this little engine is it'll burn any fuel,

הדבר שאולי יותר מעניין בקשר למנוע הזה הוא שהוא מסוגל לשרוף כל דלק,

because some of you might be skeptical

בגלל שאולי כמה מכם עדיין ספקנים

about the capability of this to have an impact,

בנוגע ליכולות של זה לגרום לשינוי,

where most of the world you can't simply plug into your 120-volt outlet.

כשברוב העולם אתם לא יכולים פשוט לחבר את זה לשקע 120 וולט.

We've been working on this,

עבדנו על זה,

actually, as an alternative energy source,

למעשה, כמקור אנרגיה חליפי,

starting way back with Johnson & Johnson, to run an iBOT,

התחלנו מזמן עם ג'ונסון אנד ג'ונסון כדי להריץ iBOT,

because the best batteries you could get --

כי הסוללות הטובות ביותר שניתן למצוא,

10 watt-hours per kilogram in lead,

10 וואט-שעה לקילוגרם עופרת,

20 watt-hours per kilogram nickel-cadmium,

20 וואט-שעה לקילוגרם ניקל-קדמיום,

40 watt-hours per kilogram in nickel-metal hydride,

40 וואט-שעה לקילוגרם ניקל-מטאל-הידראט,

60 watt-hours per kilogram in lithium,

60 וואט-שעה לקילוגרם ליתיום,

8,750 watt-hours of energy in every kilogram of propane or gasoline --

8,750 וואט-שעה של אנרגיה לכל קילוגרם פרופאן או דלק,

which is why nobody drives electric cars.

זו הסיבה שאף אחד לא נוהג ברכב חשמלי.

But, in any event, if you can burn it with the same efficiency --

אבל, בכל מקרה, אם אתה יכול לשרוף את זה באותה יעילות --

because it's external combustion -- as your kitchen stove,

בגלל שזה מנוע בעירה חיצונית, כמו תנור מטבח,

if you can burn any fuel, it turns out to be pretty neat.

אם אתה יכול לשרוף כל דלק, זה הופך להיות די מדליק.

It makes just enough electricity to, for instance, do this,

זה מייצר בדיוק מספיק חשמל כדי, לדוגמה, לעשות את זה,

which at night is enough electricity, in the rest of the world,

שבלילה זה מספיק חשמל, בשאר העולם,

as Mr. Holly -- Dr. Holly -- pointed out,

כמו שמר הולי -- ד"ר הולי -- הצביע,

can run computers and a light bulb.

כדי להפעיל מחשבים ומנורות.

But more interestingly, the thermodynamics of this say,

אבל יותר מעניין, מהתרמודינמיקה של זה נובע,

you're never going to get more than 20 percent efficiency.

שלעולם אי אפשר להפיק מזה יותר מ-20 אחוזי יעילות.

It doesn't matter much -- it says if you get 200 watts of electricity,

לא ממש משנה -- מ-200 ואט של חשמל,

you'll get 700 or 800 watts of heat.

תקבלו 700 או 800 ואט של חום.

If you wanted to boil water and re-condense it at a rate of 10 gallons an hour,

אם הייתם רוצים להרתיח מים ולעבות אותם מחדש בקצב של 10 גאלונים (38~ ליטרים) לשעה

it takes about 25, a little over 25.3 kilowatt --

הייתם זקוקים בערך ל-25, קצת מעל 25.3 קילו-וואט --

25,000 watts of continuous power -- to do it.

25,000 וואט של זרם רציף, כדי לעשות את זה

That's so much energy, you couldn't afford to desalinate

זה כ"כ הרבה אנרגיה שלא מאפשרת להתפיל

or clean water in this country that way.

או לנקות מים בארץ הזו בצורה כזו.

Certainly, in the rest of the world, your choice is to devastate the place,

ברור שבשאר העולם האפשרויות שלכם הם להחריב את המקום,

turning everything that will burn into heat, or drink the water that's available.

להפוך כל דבר דליק לחום, או לשתות את המים הזמינים.

The number one cause of death on this planet among humans is bad water.

סיבת המוות הראשונה בקרב אנשים בכוכב הלכת הזה היא מים מזוהמים.

Depending on whose numbers you believe,

תלוי במספרים של מי אתם מאמינים,

it's between 60 and 85,000 people per day.

זה בין 60 ל-85 אלף אנשים ביום,

We don't need sophisticated heart transplants around the world.

אנו לא זקוקים להשתלות לב מתוחכמות ברחבי העולם.

We need water.

אנחנו זקוקים למים.

And women shouldn't have to spend four hours a day looking for it,

ונשים לא צריכות לבזבז 4 שעות ביום בניסיון למצוא אותם,

or watching their kids die.

או לצפות בילדים שלהן מתים.

We figured out how to put a vapor-compression distiller on this thing,

מצאנו דרך להרכיב על זה מטהר מים בעזרת דחיסת אדים,

with a counter-flow heat exchanger to take the waste heat,

עם מתמיר חום בזרם הפוך כדי לקחת את החום העודף,

then using a little bit of the electricity control that process,

ואז להשתמש במעט בקרת חשמל,

and for 450 watts, which is a little more than half of its waste heat,

ועבור 450 וואט, שהם מעט יותר ממחצית החום העודף שלו,

it will make 10 gallons an hour of distilled water

זה ייצר 38 ליטרים של מים מזוקקים בשעה

from anything that comes into it to cool it.

מכל דבר שיכנס לתוכו כדי לקרר אותו.

So if we put this box on here in a few years,

אז אם נשים את הקופסה הזאת פה בתוך שנים מעטות,

could we have a solution to transportation, electricity,

האם יהיה לנו פתרון לתחבורה, חשמל,

and communication, and maybe drinkable water

ותקשורת, ואולי מים לשתיה

in a sustainable package that weighs 60 pounds?

באריזה בת קיימא ששוקלת 27 קילו?

I don't know, but we'll try it.

אני לא יודע, אבל ננסה את זה.

I better shut up.

עדיף שאשתוק.

(Applause)

(מחיאות כפיים)