Jehane Noujaim: TEDPrize wish: Unite the world on Pangea Day

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

I can't help but this wish:

אתם זוכרים שהייתם ילדים קטנים

to think about when you're a little kid, and all your friends ask you,

והחברים שלכם שאלו אתכם אם שד היה שואל --

"If a genie could give you one wish in the world,

נותן לכם משאלה אחת בעולם, מה היא היתה?

what would it be?"

And I always answered,

ואני תמיד עניתי, "אז, הייתי רוצה לבקש --

"Well, I'd want the wish

to have the wisdom to know exactly what to wish for."

שתהייה לי החכמה לדעת בדיוק מה לבקש."

Well, then you'd be screwed,

ובכן, אז תדפקו כי תדעו מה לבקש

because you'd know what to wish for, and you'd use up your wish,

והשתמשתם במשאלה.

and now, since we only have one wish -- unlike last year they had three wishes --

ועכשיו, מאחר ויש לנו משאלה אחת -- בניגוד לשנה שעברה בה היו להם שלוש משאלות --

אני לא עומדת לבקש את זה.

I'm not going to wish for that.

So let's get to what I would like, which is world peace.

אז הבה נגיע למה שאני רוצה, שזה שלום עולמי.

And I know what you're thinking:

ואני יודעת מה אתם חושבים.

You're thinking, "The poor girl up there,

אתם חושבים, הילדה המסכנה שם למעלה --

she thinks she's at a beauty pageant.

היא חושבת שהיא מלכת יופי.

She's not. She's at the TED Prize."

היא לא. היא בפרס TED.

(Laughter)

אבל אני -- אז -- אבל אני באמת חושבת שזה הגיוני,

But I really do think it makes sense.

And I think that the first step to world peace

ואני חושבת שהשלב הראשון לשלום עולמי היא שאנשים יפגשו אחד את השני.

is for people to meet each other.

I've met a lot of different people over the years,

פגשתי אנשים רבים במשך השנים

and I've filmed some of them,

וצילמתי חלק מהם --

from a dotcom executive in New York who wanted to take over the world,

החל ממנהל דוט-קום בניו יורק שרצה להשתלט על העולם

to a military press officer in Qatar,

לקצין עיתונות צבאי בקטאר

who would rather not take over the world.

שרצה לא להשתלט על העולם.

If you've seen the film "Control Room" that was sent out,

אם ראיתם את הסרט "חדר מלחמה" שנשלח,

you'd understand a little bit why.

תבינו מעט למה. תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

וואו! חלק מכם ראו אותו.

Wow! Some of you watched it. That's great. That's great.

זה נהדר. זה נפלא.

So basically what I'd like to talk about today

אז בעיקרון מה שהייתי רוצה לדבר עליו היום

is a way for people to travel,

הוא הדרך בה אנשים מטיילים,

to meet people in a different way than --

לפגוש אנשים בדרך שונה מאשר --

because you can't travel all over the world at the same time.

מפני שאתם לא יכולים לנסוע בכל העולם באותו זמן.

And a long time ago -- well, about 40 years ago --

ולפני הרבה זמן -- ובכן, בערך לפני 40 שנה,

my mom had an exchange student.

לאמי היה סטודנטית מחילופי סטודנטים.

And I'm going to show you slides of the exchange student.

ואני אראה לכם שקופיות של הסטודנטית.

This is Donna.

זאת דונה.

This is Donna at the Statue of Liberty.

זו דונה בפסל החירות.

This is my mother and aunt teaching Donna how to ride a bike.

זו אימי ודודה מלמדים את דונה איך לרכב על אופניים.

This is Donna eating ice cream.

זו דונה אוכלת גלידה.

And this is Donna teaching my aunt how to do a Filipino dance.

וזו דונה מלמדת את דודתי איך לרקוד ריקוד פיליפיני.

I really think as the world is getting smaller,

עכשיו אני באמת חושבת שכהעולם נעשה קטן יותר,

it becomes more and more important

זה נעשה יותר ויותר חשוב שנלמד את צעדי הריקוד אחד של השני,

that we learn each other's dance moves,

that we meet each other, we get to know each other,

שנפגוש אחד את שני, שנכיר אחד את שני,

אנחנו מסוגלים להבין דרך לחצות גבולות,

we are able to figure out a way to cross borders,

to understand each other, to understand people's hopes and dreams,

להבין אחד את השני, להבין את התקוות והחלומות של אנשים,

what makes them laugh and cry.

מה גורם להם לצחוק ולבכות.

And I know that we can't all do exchange programs,

ואני יודעת שלא כולנו יכולים להשתתף בתוכניות חילופים,

and I can't force everybody to travel;

ואני לא יכולה להכריח כל אחד לנסוע.

I've already talked about that to Chris and Amy,

כבר דיברתי על זה עם כריס ואיימי,

and they said that there's a problem with this:

והם אמרו שיש בעיה עם זה.

You can't force people, free will.

אתם לא יכולים להכריח אנשים להיות חופשיים, ואני תומכת בזה לחלוטין.

And I totally support that, so we're not forcing people to travel.

אז אנחנו לא מכריחים אנשים לנסוע.

But I'd like to talk about another way to travel

אבל אני רוצה לדבר על עוד דרך לטייל

שלא מצריכה מטוס או אניה,

that doesn't require a ship or an airplane,

and just requires a movie camera, a projector and a screen.

אלא רק מצריכה מצלמת קולנוע, מקרן ומסך.

And that's what I'm going to talk to you about today.

ועל זה אני עומדת לדבר היום.

I was asked that I speak a little bit about where I personally come from,

התבקשתי לדבר מעט

על המקום ממנו אני מגיעה,

and Cameron, I don't know how you managed to get out of that one,

וקמרון, אני לא יודעת איך הצלחת לצאת מזה,

but I think that building bridges is important to me

אבל אני חושבת שבניית גשרים חשובה לי

because of where I come from.

בגלל המקום ממנו אני מגיעה.

I'm the daughter of an American mother

אני בת של אם אמריקאית

and an Egyptian-Lebanese-Syrian father.

ואב מצרי לבנוני סורי.

So I'm the living product of two cultures coming together.

אז אני מוצר חי של שתי תרבויות שהתחברו.

No pun intended.

(Laughter)

לא משחק מילים.

וגם נקראתי --

And I've also been called,

כאמריקאית מצרית לבנונית סורית עם שם פרסי --

as an Egyptian-Lebanese-Syrian American with a Persian name,

the "Middle East Peace Crisis."

משבר השלום במזרח התיכון.

So maybe me starting to take pictures was some kind of way

אז אולי הצילום שלי היה דרך כלשהי

to bring both sides of my family together --

לאחד את שני צידי משפחתי,

a way to take the worlds with me, a way to tell stories visually.

דרך לקחת את העולמות איתי, דרך לספר סיפורים ויזואלית.

It all kind of started that way,

זה די התחיל בדרך הזו,

but I think that I really realized the power of the image

אבל אני חושבת שבאמת הבנתי את כוח התמונה

when I first went to the garbage-collecting village

כשהלכתי לכפר איסוף הזבל במצריים.

in Egypt, when I was about 16.

כשהייתי בערך בת 16, אימי לקחה אותי לשם.

My mother took me there.

She's somebody who believes strongly in community service,

היא מאוד מאמינה בשרות קהילתי

and decided that this was something that I needed to do.

והחליטה שזה משהו שאני צריכה לעשות

אז הלכתי לשם ופגשתי כמה נשים מדהימות שם.

And so I went there and I met some amazing women there.

There was a center there,

היו אנשים ש -- היה מרכז שם

where they were teaching people how to read and write,

בו הם לימדו אנשים איך לקרוא ולכתוב

and get vaccinations against the many diseases

ולקבל חיסונים נגד מחלות רבות

you can get from sorting through garbage.

שאפשר לקבל מלמיין זבל.

And I began teaching there.

והתחלתי ללמד שם.

I taught English, and I met some incredible women there.

לימדתי אנגלית, ופגשתי כמה נשים מדהימות שם.

I met people that live seven people to a room,

פגשתי אנשים שגרים שבעה אנשים בחדר,

barely can afford their evening meal,

בקושי יכולים להרשות לעצמם ארוחת ערב,

yet lived with this strength of spirit and sense of humor

אבל חיים עם כוח הנפש הזה וחוש הומור.

and just incredible qualities.

ופשוט תכונות מדהימות.

I got drawn into this community and I began to take pictures there.

נמשכתי לתוך הקהילה הזו והתחלתי לצלם שם.

I took pictures of weddings and older family members --

צילמתי חתונות וחברי משפחה מבוגרים,

things that they wanted memories of.

דברים שהם רצו זכרונות מהם.

About two years after I started taking these pictures,

שנתיים אחרי שהתחלתי לצלם,

the UN Conference on Population and Development

ועידת קהיר על -- ועידת האו"מ על אוכלוסיה ופיתוח

asked me to show them at the conference.

ביקשה ממני להראות אותם בועידה.

So I was 18; I was very excited.

אז הייתי בת 18, מאד התרגשתי.

It was my first exhibit of photographs and they were all put up there,

זו היתה התערוכה הראשונה שלי של תמונות וכולן נתלו שם,

and after about two days, they all came down except for three.

ואחרי בערך יומיים, הן ירדו חוץ משלוש.

People were very upset,

אנשים מאוד התרגזו, מאוד כעסו

very angry that I was showing these dirty sides of Cairo,

שהראתי את הצדדים המלוכלכים האלה של קהיר,

and why didn't I cut the dead donkey out of the frame?

ולמה לא חתכתי את החמור המת מתוך התמונה?

And as I sat there, I got very depressed.

וישבתי שם, והייתי מאוד מדוכאת.

I looked at this big empty wall with three lonely photographs

הבטתי בקיר הגדול והריק עם, אתם יודעים,

התמונות הבודדות שהיו, אתם יודעים,

that were, you know, very pretty photographs

תמונות מאוד יפות והייתי כאילו, נכשלתי בזה.

and I was like, "I failed at this."

But I was looking at this intense emotion and intense feeling

אבל הבטתי ברגש החזק הזה ובתחושה החזקה הזו

that had come out of people just seeing these photographs.

שהגיעה מאנשים שרק ראו תמונות.

Here I was, this 18-year-old pipsqueak that nobody listened to,

אני מתכוונת, הייתי כאן, בת 18 קטנה שאף אחד לא הקשיב לה,

and all of a sudden, I put these photographs on the wall,

ופתאום שמתי את התמונות האלה על הקיר

and there were arguments, and they had to be taken down.

והיו ויכוחים, והיה צריך להוריד אותן.

And I saw the power of the image, and it was incredible.

ורק ראיתי את כוח של התמונה,

וזה היה מדהים.

And I think the most important reaction that I saw there was actually from people

ואני חושבת שהתגובה החשובה ביותר שראיתי שם

היתה מאנשים שלעולם לא היו הולכים לכפר הזבל בעצמם,

that would never have gone to the garbage village themselves,

שלעולם לא היו רואים שנפש האדם יכולה לפרוח

that would never have seen that the human spirit could thrive

in such difficult circumstances.

בתנאים קשים כאלה.

And I think it was at that point

ואני חושבת שבנקודה הזו החלטתי

that I decided I wanted to use photography and film

שאני רוצה להשתמש בצילום וקולנוע

to somehow bridge gaps, to bridge cultures,

כדי איכשהו לגשר על הפערים, לגשר בין התרבויות, לחצות גבולות.

bring people together, cross borders.

אז זה מה שגרם לי בעצם להתחיל.

And so that's what really kind of started me off.

Did a stint at MTV, made a film called "Startup.com,"

עבדתי קצת בMTV, עשיתי סרט שנקרא סטארטאפ.קום,

and I've done a couple of music films.

ואז בערך ב2000 ו -- עשיתי כמה סרטים מוזיקליים --

But in 2003, when the war in Iraq was about to start,

אבל ב2003, כשהמלחמה בעיראק עמדה להתחיל,

הרגשתי -- זו היתה הרגשה מאוד סוריאליסטית בשבילי

it was a very surreal feeling for me,

because before the war started,

מפני שלפני שהמלחמה החלה, היתה מעין מלחמת מדיה שהתרחשה.

there was kind of this media war that was going on.

And I was watching television in New York,

וראיתי טלויזיה בניו יורק

and there seemed to be just one point of view that was coming across,

ונראה כאילו הייתה רק נקודת מבט אחת

שעברה, והיא הלכה מ --

and the coverage went from the US State Department

הכיסוי עבר ממחלקת המדינה לחיילים בשטח

to embedded troops.

ומה אנשים היו -- מה שעבר מהחדשות

And what was coming across on the news

was that there was going to be this clean war and precision bombings,

היה שעומדת להיות המלחמה הנקייה הזו והפצצות מדוייקות,

and the Iraqis would be greeting the Americans as liberators,

והעיראקים יברכו את האמריקאים כמשחררים

and throwing flowers at their feet in the streets of Baghdad.

ויזרקו פרחים לרגליהם ברחובות בגדאד.

And I knew that there was a completely other story

וידעתי שיש סיפור אחר לגמרי

that was taking place in the Middle East, where my parents were.

שקרה במזרח התיכון היכן שהורי היו.

I knew that there was a completely other story being told,

ידעתי שיש סיפור אחר לגמרי שמסופר,

and I was thinking, "How are people supposed to communicate with each other

וחשבתי, איך אנשים אמורים לתקשר

when they're getting completely different messages,

אחד עם השני כשהם מקבלים מידע שונה לחלוטין

ואף אחד לא יודע מה נאמר לאחר?

and nobody knows what the other's being told?

How are people supposed to have any kind of common understanding

איך אנשים אמורים לקבל הבנה משותפת

or know how to move together into the future?

או לדעת איך לנוע ביחד לעתיד?

So I knew that I had to go there.

אז ידעתי שאני חייבת להגיע לשם.

I just wanted to be in the center.

רק רציתי להיות במרכז.

I had no plan. I had no funding.

לא היתה לי תוכנית. לא היה לי מימון.

I didn't even have a camera at the time -- I had somebody bring it there,

אפילו לא היתה לי מצלמה באותו הזמן.

ביקשתי ממישהו להביא אותה לשם

because I wanted to get access to Al Jazeera,

מפני שרציתי גישה לאל ג'אזירה,

George Bush's favorite channel,

הערוץ המועדף על ג'ורג בוש

and a place which I was very curious about because it's disliked

והמקום שהייתי מאוד סקרנית כלפיו מפני

שהוא שנוא על ממשלות רבות בעולם הערבי

by many governments across the Arab world,

and also called the mouthpiece of Osama Bin Laden

וגם נקרא פיו של אוסאמה בין לאדן

by some people in the US government.

על ידי כמה אנשים בממשל ארה"ב.

So I was thinking, this station that's hated by so many people

אז חשבתי, אתם יודעים, התחנה הזו ששנואה כל כך

has to be doing something right.

על ידי כל כך הרבה אנשים חייבת לעשות משהו נכון.

I've got to go see what this is all about.

אני חייבת לראות במה מדובר.

And I also wanted to go see Central Command,

וגם רציתי לראות את הפיקוד המרכזי,

which was 10 minutes away.

שהיה במרחק 10 דקות, וכך

And that way, I could get access to how this news was being created --

יכולתי לקבל גישה לאיך חדשות נוצרו

on the Arab side, reaching the Arab world,

בצד הערבי לעולם הערבי,

and on the US and Western side, reaching the US.

ובצד האמריקאי והמערבי לארה"ב.

And when I went there and sat there,

וכשהלכתי לשם וישבתי שם,

and met these people that were in the center of it,

ופגשתי את האנשים האלה שהיו במרכז

and sat with these characters,

וישבתי עם הדמויות האלה,

I met some surprising, very complex people.

פגשתי כמה אנשים מפתיעים, ומאוד מורכבים.

And I'd like to share with you a little bit of that experience

והייתי רוצה לחלוק איתכם מעט מהחוויה

of when you sit with somebody

של ישיבה עם מישהו ולצלם אותם, ואתם מקשיבים להם,

and you film them, and you listen to them,

and you allow them more than a five-second sound bite.

ואתם מאפשרים להם יותר מחמש שניות,

The amazing complexity of people emerges.

המורכבות המדהימה של האנשים מופיעה.

Samir Khader: Business as usual.

עיתונאי אל ג'זירה סמיר קהדר: עסקים כרגיל.

Iraq, and then Iraq, and then Iraq.

עירק, ואז עירק, ואז עירק.

אבל ביננו, אם יציעו לי עבודה בפוקס, אני אקח אותה.

But between us, if I'm offered a job with Fox, I'll take it.

To change the Arab nightmare into the American dream.

לשנות את הסיוט הערבי לחלום האמריקאי.

עדיין יש לי את החלום הזה.

I still have that dream.

אולי אני לעולם לא אוכל לעשות את זה.

Maybe I will never be able to do it,

but I have plans for my children.

אבל יש לי תוכניות לילדים שלי.

When they finish high school,

כשהם יסיימו את התיכון אני אשלח אותם לארה"ב ללמוד שם.

I will send them to America to study there.

I will pay for their study.

אני אשלם על הלימודים שלהם.

And they will stay there.

והם ישארו שם.

Josh Rushing: The night they showed the POWs and the dead soldiers --

קצין עיתונות ג'וש רושינג: בלילה בו הראו את שבויי המלחמה והחיילים המתים --

Al Jazeera showed them --

אל ג'אזירה הראתה אותם --

it was powerful, because America doesn't show those kinds of images.

זה היה חזק כי אמריקה לא מראה תמונות כאלה.

Most of the news in America won't show really gory images

רוב החדשות באמריקה לא יראו תמונות עקובות מדם

וזה הראה חיילים אמריקאים במדים שרועים על הרצפה,

and this showed American soldiers in uniform, strewn about a floor,

a cold tile floor.

רצפת מרצפות קרה.

And it was revolting.

וזה היה מבחיל.

It was absolutely revolting.

זה היה ממש מבחיל.

It made me sick at my stomach.

זה גרם לי לבחילה.

And then what hit me was, the night before,

ואז מה שהיכה בי היה, שבלילה הקודם,

there had been some kind of bombing in Basra,

היתה מן הפצצה בבצרה,

ואל ג'זירה הראתה תמונות של האנשים.

and Al Jazeera had shown images of the people.

And they were equally, if not more, horrifying -- the images were.

והם היו מבעיתים במידה שווה אם לא יותר מהתמונות האלה.

And I remember having seen it in the Al Jazeera office,

ואני זוכר שראיתי אותן במשרד אל ג'זירה

and thought to myself, "Wow, that's gross.

וחשבתי לעצמי, "וואו, זה דוחה.

That's bad."

זה רע."

And then going away, and probably eating dinner or something.

ואז הלכתי, וכנראה אכלתי ארוחת ערב או משהו.

And it didn't affect me as much.

So, the impact that had on me --

וזה לא השפיע עלי כל כך.

me realizing that I just saw people on the other side,

אז -- ההשפעה שהיתה להן עלי, הבנתי

שראיתי אנשים מהצד השני,

and those people in the Al Jazeera office

והאנשים האלה במשרד אל ג'זירה

must have felt the way I was feeling that night,

כנראה הרגישו כמו שאני הרגשתי באותו לילה.

and it upset me on a profound level

וזה הפריע לי עד עמקי נשמתי

that I wasn't as bothered as much the night before.

שלא הוטרדתי באותה רמה כמו לילה לפני.

It makes me hate war.

זה גורם לי לשנוא את המלחמה.

But it doesn't make me believe that we're in a world

אבל זה לא גורם לי להאמין שאנחנו בעולם שיכול לחיות ללא מלחמה עדיין.

that can live without war yet.

Jehane Noujaim: I was overwhelmed by the response of the film.

ג'האן נאוג'אים: הייתי המומה מהתגובות של הסרט הזה,

We didn't know whether it would be able to get out there.

מפני שלא ידענו אם הוא יהיה מסוגל להיות משודר.

We had no funding for it.

לא היה לנו מימון בשבילו.

We were incredibly lucky that it got picked up.

היה לנו הרבה מזל שלקחו אותו,

And when we showed the film

וכשהצגנו את הסרט גם באמריקה וגם בעולם הערבי

in both the United States and the Arab world,

we had such incredible reactions.

היו לנו תגובות מדהימות.

It was amazing to see how people were moved by this film.

זה היה מדהים לראות איך הסרט ריגש אנשים.

In the Arab world --

בעולם הערבי -- וזה לא ממש על ידי הסרט,

and it's not really by the film, it's by the characters --

זה מהדמויות.

I mean, Josh Rushing was this incredibly complex person

אני מתכוונת, ג'וש רושינג היה אדם מורכב ביותר

who was thinking about things.

שחשב על דברים.

And when I showed the film in the Middle East,

וכשהראתי את הסרט במזרח התיכון

people wanted to meet Josh.

אנשים אמרו -- אנשים רצו לפגוש את ג'וש.

He kind of redefined us as an American population.

הוא מגדיר מחדש את האוכלוסיה האמריקאית.

People started to ask me, "Where is this guy now?"

הוא -- אנשים התחילו, אתם יודעים, לשאול אותי, איפה הבחור הזה עכשיו?

Al Jazeera offered him a job.

אל ג'זירה הציעה לו מישרה.

(Laughter)

And Samir, on the other hand,

וסמיר, אתם יודעים, מצד שני,

was also quite an interesting character for the Arab world to see,

גם היה דמות מאוד מעניינת לעולם הערבי לראות,

because it brought out the complexities of this love-hate relationship

מפני שהוא הוציא את המורכבות של יחסי האהבה/שנאה

that the Arab world has with the West.

שיש לעולם הערבי עם המערב.

In the United States, I was blown away by the motivations,

בארה"ב הפליאה אותי המוטיבציה,

the positive motivations of the American people

המוטיבציה החיובית של העם האמריקאי

when they'd see this film.

כשראו את הסרט.

You know, we're criticized abroad

אתם יודעים, קיבלו ביקורת בחו"ל על שהרגישו כמונו --

for believing we're the saviors of the world in some way,

האמינו שאנחנו המושיעים של העולם בדרך מסויימת,

but the flip side of it is that, actually,

אבל הצד השני של זה היה שבעצם,

when people do see what is happening abroad

כשאנשים רואים מה קורה בחו"ל

and people's reactions to some of our policy abroad,

ואת תגובת האנשים למדיניות שלנו בחו"ל,

we feel this power, that we need to --

אנחנו מרגישים את הכוח הזה שצריך --

we feel like we have to get the power to change things.

אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לקבל את הכוח לשנות דברים.

And I saw this with audiences.

וראיתי את זה עם קהלים.

This woman came up to me after the screening and said,

האישה הזו באה אלי אחרי ההקרנה ואמרה, "את יודעת,

"You know, I know this is crazy.

I saw the bombs being loaded on the planes,

אני יודעת שזה מטורף, ראיתי את הפצצות מוטענות למטוסים,

I saw the military going out to war,

ראיתי את הצבא יוצא למלחמה.

but you don't understand people's anger towards us

אבל את לא מבינה את הכעס של אנשים אלינו

until you see the people in the hospitals and the victims of the war,

עד שאת רואה את האנשים בבתי החולים ואת קורבנות המלחמה.

and how do we get out of this bubble?

ואיך אנחנו יוצאים מהבועה הזו?

How do we understand what the other person is thinking?"

איך אנחנו מבינים מה האחר חושב?"

Now, I don't know whether a film can change the world.

עכשיו, אני לא יודעת אם סרט יכול לשנות את העולם,

But I know the power of it,

אבל אני יודעת שהוא מתחיל -- אני מכירה את הכוח של זה --

I know that it starts people thinking about how to change the world.

אני יודעת שזה גורם לאנשים להתחיל לחשוב על איך לשנות את העולם.

Now, I'm not a philosopher,

עכשיו אני לא פילוסופית,

so I feel like I shouldn't go into great depth on this,

אז אני מרגישה כאילו אני לא צריכה להכנס לעומק אלא להראות לכם --

but let film speak for itself and take you to this other world.

לתת לסרט לדבר בשביל עצמו ולקחת אתכם לעולם האחר הזה.

Because I believe that film has the ability to take you across borders,

מפני שאני מאמינה שלסרטים יש את היכולת לקחת אתכם מעבר לגבולות.

I'd like you to just sit back and experience for a couple of minutes

הייתי רוצה שפשוט תשענו לאחור ותחוו לכמה דקות

being taken into another world.

הלקחות לעולם אחר.

And these couple clips take you inside of two of the most difficult conflicts

ומספר הקליפים האלה לוקחים אתכם לתוך

שני הקונפליקטים המסובכים מולם אנחנו עומדים כיום.

that we're faced with today.

[The last 48 hours of two Palestinian suicide bombers.]

[Paradise Now]

[Man: As long as there is injustice, someone must make a sacrifice!]

גן עדן עכשיו (שעות אחרונות של פלסטינאי מתאבד): כל עוד יש אי צדק, מישהו צריך להקריב!

[Woman: That's no sacrifice, that's revenge!]

אישה ראשונה: זו לא הקרבה, זו נקמה!

אם תהרגו, אין הבדל בין קורבן לכובש.

[If you kill, there's no difference between victim and occupier.]

[Man: If we had airplanes, we wouldn't need martyrs, that's the difference.]

איש ראשון: אם היו לנו מטוסים, לא היינו צריכים מתאבדים, זה ההבדל.

[Woman: The difference is that the Israeli military is still stronger.]

אישה: ההבדל הוא שהצבא הישראלי עדיין חזק יותר.

[Man: Then let us be equal in death.]

איש: אז הבה נהייה שווים במוות.

[We still have Paradise.]

עדיין יש לנו את גן העדן.

[Woman: There is no Paradise! It only exists in your head!]

אישה: אין גן עדן! הוא קיים רק בראש שלך!

[Man: God forbid!]

איש: אלוהים ישמור, אלוהים ישמור!

[May God forgive you.]

שאלוהים יסלח לך.

[If you were not Abu Azzam's daughter ...]

אם לא היית בתו של אבו עזאם...

[Anyway, I'd rather have Paradise in my head than live in this hell!]

בכל אופן, אני מעדיף שיהיה לי גן עדן בראש מאשר לחיות בגיהנום!

[In this life, we're dead anyway.]

בחיים האלה, אנחנו מתים ממילא.

[One only chooses bitterness when the alternative is even bitterer.]

איש: האדם בוחר במרירות רק כשהאלטרנטיבה מרירה יותר.

[Woman: And what about us? The ones who remain?]

אישה: ומה איתנו? אלה שנשארים?

[Will we win that way?]

האם ננצח בדרך הזו?

[Don't you see what you're doing is destroying us?]

אתה לא רואה שמה שאתה עושה הורס אותנו?

[And that you give Israel an alibi to carry on?]

ושאתה נותן לישראל אליבי להמשיך?

[Man: So with no alibi, Israel will stop?]

איש: אז בלי אליבי, ישראל תפסיק?

[Woman: Perhaps. We have to turn it into a moral war.]

אישה: אולי. צריך להפוך את זה למלחמת מוסר.

[Man: How, if Israel has no morals?]

איש: איך, אם לישראל אין מוסר?

[Woman: Be careful!]

אישה: תזהר!

[And the real people building peace through non-violence]

[Encounter Point]

Video: (Ambulance siren) [Tel Aviv, Israel 1996]

תל אביב, צביקה: לקראת ארבע ורבע מתקשרת אלי איילת חצי שעה יותר מאוחר ואומרת,

[Tzvika: My wife Ayelet called me and said, ]

["There was a suicide bombing in Tel Aviv."]

"תשמע היה פיגוע בתל אביב."

[Ayelet: What do you know about the casualties?]

איילת: מה אתה יודע על ההרוגים, הזהות שלהם?

[Tzvika off-screen: We're looking for three girls.]

אנחנו מחפשים שלוש נערות.

[We have no information.]

צביקה: אין לנו שום אינפורמציה, מה את מחפשת

[Ayelet: One is wounded here, but we haven't heard from the other three.]

איילת: שלוש בנות, הן היו ארבע ביחד אחת פצועה פה ושלוש אין קול ואין.

[Tzvika: I said, "OK, that's Bat-Chen, that's my daughter.]

צביקה: אמרתי, "אוקיי, זו בת-חן, זו הבת שלי."

[Are you sure she is dead?"]

"אז אתה בטוח שהיא מתה?"

[They said yes.]

הם אמרו לי כן.

Video: (Police siren and shouting over megaphone)

[Bethlehem, Occupied Palestinian Territories, 2003]

[George: On that day, at around 6:30]

בית לחם, ג'ורג': ביום ההוא, בערך ב6:30

[I was driving with my wife and daughters to the supermarket.]

הסעתי את אשתי ובתי לסופרמרקט.

[When we got to here ...]

כשהגענו לפה...

ראינו שלושה גיפים צבאיים חונים בצד הדרך.

[we saw three Israeli military jeeps parked on the side of the road.]

כשעברנו את הג'יפ הראשון...

[When we passed by the first jeep ...]

[they opened fire on us.]

הם פתחו עלינו באש.

[And my 12-year-old daughter Christine]

ובתי בת ה12 כריסטין

[was killed in the shooting.]

נהרגה מהירי.

[Bereaved Families Forum, Jerusalem]

[Tzvika: I'm the headmaster for all parts.]

פורום משפחות שכולות, צביקה: אני המנהל של כל החלקים.

[George: But there is a teacher that is in charge?]

ג'ורג': אבל יש מורה שממונה?

[Tzvika: Yes, I have assistants.]

צביקה: כן יש לי עוזרים.

[I deal with children all the time.]

אני מטפל בילדים כל הזמן.

[One year after their daughters' deaths both Tzvika and George join the forum]

[George: At first, I thought it was a strange idea.]

ג'ורג': בהתחלה, חשבתי שזה רעיון משונה.

אבל אחרי חשיבה לוגית על זה,

[But after thinking logically about it, ]

[I didn't find any reason why not to meet them]

לא מצאתי סיבה לא לפגוש אותם

[and let them know of our suffering.]

ולידע אותם על הסבל שלנו.

[Tzvika: There were many things that touched me.]

צביקה: היו הרבה מאוד דברים שריגשו אותי.

[We see that there are Palestinians who suffered a lot, who lost children,]

כשאנחנו רואים שיש פלסטינאים שסבלו מאד, איבדו ילדים,

[and still believe in the peace process and in reconciliation.]

ועדיין מאמינים בתהליך השלום ומאמינים בפיוס.

[If we who lost what is most precious can talk to each other,]

אם אנחנו שאיבדנו את היקר מכל יכולים בינינו לדבר,

[and look forward to a better future,]

ולצפות ולראות ימים טובים יותר,

[then everyone else must do so, too.]

אז כל האנשים שלא עברו את זה בוודאי שהם חייבים

[From South Africa: A Revolution Through Music]

[Amandla]

(Music)

(Video) Man: Song is something that we communicated with people

דרא"פ, איש: שיר הוא משהו שאנחנו מתקשרים עם אנשים בעזרתו

who otherwise would not have understood where we're coming from.

שאחרת לא היו מבינים מהיכן אנחנו באים.

You could give them a long political speech,

אפשר לתת להם נאום פוליטי ארוך

they would still not understand.

והם עדיין לא יבינו.

But I tell you, when you finish that song,

אבל אני אומר לכם, כשתסיימו את השיר ההוא,

people will be like, "Damn, I know where you niggas are coming from.

אנשים יהיו כאילו, "וואלה, אני מבין מאיפה אתם הכושים באים.

I know where you guys are coming from.

אני יודע מאיפה אתם מגיעים.

Death unto apartheid!"

מוות לאפרטהייד!"

Narrator: It's about the liberation struggle.

קריין: זה על מאבק השחרור...

It's about those children who took to the streets --

זה על הילדים האלה שיצאו לרחובות,

fighting, screaming, "Free Nelson Mandela!"

לוחמים, צועקים, "שחררו את נלסון מנדלה!"

It's about those unions who put down their tools

זה על האיגודים האלו שהניחו את כליהם

and demanded freedom.

ודרשו חופש.

Yes. Yes!

כן. כן!

(Music and singing)

(Singing) Freedom!

חופש!

(Applause)

Jehane Noujaim: I think everybody's had that feeling of sitting in a theater,

ג'האן נאוג'אים: אני חושבת שכולם חוו את ההרגשה הזו של לשבת באולם,

בחדר חשוך עם זרים, וראו סרט מאוד חזק,

in a dark room, with other strangers, watching a very powerful film,

and they felt that feeling of transformation.

והם חשו את הרגשת הטרנספורמציה.

And what I'd like to talk about is

ומה שאני מדברת עליו הוא --

מה שהייתי רוצה לדבר עליו הוא איך אנחנו יכולים להשתמש בהרגשה הזו

how can we use that feeling

to actually create a movement through film?

כדי ממש ליצור תנועה באמצעות סרטים?

I've been listening to the talks in the conference,

יש -- אני מתכוונת, הקשבתי להרצאות

בחלק מהכנסים, ורוברט רייט אמר אתמול

and Robert Wright said yesterday

that if we have an appreciation for another person's humanity,

שאם הייתה לנו הערכה לאנושיות של האחר,

then they will have an appreciation for ours.

אז להם תהייה הערכה לשלנו.

And that's what this is about.

וזה כל העניין.

It's about connecting people through film,

זה על לחבר אנשים דרך סרטים,

getting these independent voices out there.

להוציא את הקולות הבלתי תלויים האלה החוצה.

Now, Josh Rushing actually ended up leaving the military

עכשיו ג'וש רושינג עזב לבסוף את הצבא

and taking a job with Al Jazeera.

ומתחיל עבודה באל ג'זירה,

(Laughter)

אז ההרגשה שלו היא שהוא באל ג'זירה הבינלאומית מפני

So his feeling is that he's at Al Jazeera International

because he feels like he can actually use media

שהוא מרגיש שהוא ממש יכול להשתמש במדיה

to bridge the gap between East and West.

לגשר את הפער בין מזרח למערב.

And that's an amazing thing.

וזה דבר מדהים.

But I've been trying to think about ways

אבל ניסיתי לחשוב על דרכים

to give power to these independent voices,

לתת כוח לקולות הבלתי תלויים האלה,

to give power to the filmmakers,

לתת כוח ליוצרי הסרטים,

to give power to people who are trying to use film for change.

לתת כוח לאנשים שמנסים להשתמש בסרטים כדי ליצור שינוי.

And there are incredible organizations

ויש אירגונים מדהימים

that are out there doing this already.

שכבר עושים את זה.

There's Witness, that you heard from earlier.

יש את "עד", ששמעתם עליו מקודם.

There's Just Vision, that are working with Palestinians and Israelis

יש את "רק חזון", שעובדים עם פלסטינאים וישראלים

who are working together for peace, and documenting that process

שעובדים ביחד לשלום, ומתעדים את התהליך

and getting interviews out there and using this film

ומוציאים ראיונות לעולם ומשתמשים בסרט הזה

to take to Congress to show that it's a powerful tool,

כדי להגיע לקונגרס להראות שזה כלי רב עוצמה,

to show that this is a woman who's had her daughter killed in an attack,

להראות שזו אישה שבתה נהרגה בהתקפה,

and she believes that there are peaceful ways to solve this.

והיא מאמינה שיש דרכים שלוות לפתור את זה.

There's Working Films and there's Current TV,

יש את "סרטים עובדים" ויש את "טלויזיה עדכנית",

which is an incredible platform for people around the world

שהם פלטפורמות נפלאות לאנשים מסביב לעולם

to be able to put their --

לשים את -- כן, אני מתכוונת, זה מדהים.

(Applause)

Yeah, it's amazing.

I've watched it and I'm blown away by it

הסתכלתי על זה ואני פשוט -- אני המומה מזה

and its potential to bring voices from around the world --

ומהפוטנציאל של זה להביא קולות מסביב לעולם,

independent voices from around the world --

קולות לא תלויים מסביב לעולם,

and create a truly democratic, global television.

וליצור טלויזיה באמת גלובלית ודמוקרטית.

So what can we do to create a platform for these organizations,

אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי ליצור פלטפורמה לארגונים האלה,

to create some momentum,

כדי ליצור מומנטום,

to get everybody in the world involved in this movement?

לערב את כולם בעולם בתנועה הזו?

I'd like for us to imagine for a second.

הייתי רוצה שכולנו נדמיין לרגע -- דמיינו יום

Imagine a day when you have everyone coming together from around the world.

בו כולם מתאחדים מסביב לעולם.

You have towns and villages and theaters --

יש לכם ערים וכפרים ואולמות מסביב לכל העולם

all from around the world,

getting together, and sitting in the dark,

מתאחדים, ויושבים בחושך,

and sharing a communal experience of watching a film,

וחולקים חוויה משותפת של צפיה בסרט,

or a couple of films, together.

או כמה סרטים, ביחד.

Watching a film which maybe highlights a character that is fighting to live,

צפיה בסרט שאולי מדגישה

דמות שנאבקת לחיות, או רק

or just a character that defies stereotypes,

דמות ששוברת סטראוטיפ,

makes a joke, sings a song.

מספרת בדיחה, שרה שיר.

Comedies, documentaries, shorts.

קומדיות, סרטים דוקומנטריים, קצרים.

This amazing power can be used to change people

אפשר להשתמש בכוח המדהים כדי לשנות אנשים

and to bond people together; to cross borders,

ולחבר אנשים ביחד, לחצות גבולות

and have people feel like they're having a communal experience.

ולגרום לאנשים להרגיש כאילו יש להם חויה משותפת.

So if you imagine this day when all around the world,

אז אם תדמיינו את היום הזה מסביב לעולם

you have theaters and places where we project films.

יש לכם אולמות מסביב לעולם ומקומות להקרין סרטים.

If you imagine projecting from Times Square

אם תדמיינו מ --

מקרינים מכיכר טיימס לכיכר תחריר בקהיר,

to Tahrir Square in Cairo,

the same film in Ramallah, the same film in Jerusalem.

אותו סרט ברמאללה, אותו סרט בירושלים.

You know, we've been talking to a friend of mine

אתם יודעים, אולי אפילו נוכל להשתמש -- דיברתי על ידיד שלי

about using the side of the Great Pyramid

על שימוש בצד הפירמידה הגדולה

and the Great Wall of China.

וחומת סין הגדולה.

יש -- אין גבולות למה שאפשר לדמיין,

It's endless what you can imagine,

in terms of where you can project films

במונחים של איפה אפשר להקרין סרטים

and where you can have this communal experience.

ואיפה אפשר לקיים את החוויה הקהילתית הזו.

And I believe that this one day, if we can create it,

ואני מאמינה שהיום האחד הזה, אם נוכל ליצור את זה,

this one day can create momentum for all of these independent voices.

היום האחד הזה יוכל ליצור מומנטום לכל הקולות היחידים הבלתי תלויים האלה.

There isn't an organization which is connecting the independent voices

אין מקום --

אין אירגון שמחבר

את הקולות הלא תלויים של העולם שיצא לשם,

of the world to get out there,

and yet I'm hearing throughout this conference

ועדיין אני שומעת במהלך הוועידה הזו

that the biggest challenge in our future

שהסכנה הגדולה ביותר בעתידנו היא [חוסר] הבנת האחר

is understanding the other,

and having mutual respect for the other and crossing borders.

וכבוד הדדי לאחר וחציית גבולות.

And if film can do that,

ואם סרטים יכולים לעשות את זה,

and if we can get all of these different locations in the world

ואם נוכל להשיג את כל המקומות השונים האלה בעולם

to watch these films together --

לראות את הסרטים האלה ביחד, זה יהיה יום אדיר.

this could be an incredible day.

So we've already made a partnership,

אז כבר יצרנו שותפות למעשה, שנעשתה דרך TED --

set up through somebody from the TED community,

מישהו מקהילת TED,

John Camen, who introduced me to Steven Apkon,

ג'ון קיימן, הציג לי את

סטיבן אפקון, ממרכז ג'ייקוב ברנס לסרטים.

from the Jacob Burns Film Center.

And we started calling up everybody.

והתחלנו להתקשר לכולם.

And in the last week,

ובשבוע האחרון, היו כל כך הרבה אנשים שנענו לנו

there have been so many people that have responded to us,

from as close as Palo Alto, to Mongolia and to India.

ממקומות קרובים כמו פאלו אלטו עד מונגוליה ועד הודו.

There are people that want to be a part of this global day of film;

יש אנשים שרוצים להיות חלק מיום הסרטים הגלובלי,

to be able to provide a platform for independent voices

להיות מסוגלים לספק פלטפורמה לקולות בלתי תלויים

and independent films to get out there.

וסרטים בלתי תלויים שם בחוץ.

Now, we've thought about a name for this day,

עכשיו, חשבנו על שם ליום הסרטים הזה

and I'd like to share this with you.

והייתי רוצה לחלוק אותו איתכם.

Now, the most amazing part of this whole process

עכשיו, החלק המדהים ביותר של כל התהליך הזה

has been sharing ideas and wishes,

היה לחלוק רעיונות ומשאלות,

and so I invite you to give brainstorms onto

אז אני מזמינה אתכם לתת סיעור מוחות על איך לעשות את --

how does this day echo into the future?

איך היום הזה מהדהד לעתיד?

How do we use technology to make this day echo into the future,

איך נשתמש בטכנולוגיה כדי שהיום הזה יהדהד לעתיד.

so that we can build community

כך שנוכל לבנות קהילה

and have these communities working together, through the Internet?

ושהקהילות האלה יעבדו יחדיו, דרך האינטרנט?

There was a time, many, many years ago,

היה יום -- היה זמן, לפני שנים רבות,

when all of the continents were stuck together.

שכל היבשות היו דבוקות ביחד.

And we call that landmass Pangea.

וקראנו למאסת האדמה הזו פנגיאה.

So what we'd like to call this day of film is Pangea Cinema Day.

אז היינו רוצים לקרוא ליום הסרטים יום קולנוע פנגיאה.

And if you just imagine

ואם רק תדמיינו

that all of these people in these towns would be watching,

שכל האנשים האלה בערים האלה צופים,

then I think that we can actually really make a movement

אז אני חושבת שאנחנו באמת נוכל ליצור תנועה

towards people understanding each other better.

למען הבנה טובה יותר בין אנשים.

I know that it's very intangible, touching people's hearts and souls,

אני יודעת שזה מאוד לא מוחשי, לגעת לאנשים בלב ובנשמה,

but the only way that I know how to do it,

אבל הדרך היחידה שאני יודעת לעשות את זה,

the only way that I know how to reach out to somebody's heart and soul

הדרך היחידה בה אני יודעת להושיט יד

ללב ולנשמה של אנשים מסביב לעולם היא בלהראות להם סרט.

all across the world, is by showing them a film.

And I know that there are independent filmmakers and films out there

ואני יודעת שיש יוצרי סרטים עצמאיים וסרטים שם בחוץ

that can really make this happen.

שממש יכולים לגרום לזה לקרות.

וזו המשאלה שלי.

And that's my wish.

אז אני צריכה לתת לכם את המשאלה בת שורה אחת שלי,

I guess I'm supposed to give you my one-sentence wish,

but we're way out of time.

אבל נגמר לנו הזמן.

Chris Anderson: That is an incredible wish.

כריס אנדרסון: זו משאלה נפלאה.

Pangea Cinema: The day the world comes together.

קולנוע פנגיאה -- היום בו העולם מתאחד.

JN: It's more tangible than world peace, and it's certainly more immediate.

ג.נ. זה יותר מוחשי משלום עולמי, וזה בוודאי הרבה יותר מיידי.

But it would be the day that the world comes together through film,

אבל זה יהיה היום בו העולם מתאחד דרך סרטים,

the power of film.

הכוח של הסרטים.

CA: Ladies and gentlemen, Jehane Noujaim.

כ.א. גבירותי ורבותי, ג'האן נאוג'אים.