A global food crisis may be less than a decade away | Sara Menker

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

Since 2009, the world has been stuck

מאז 2009, העולם תקוע בנרטיב אחד ויחיד

on a single narrative around a coming global food crisis

בנוגע למשבר מזון עולמי הממשמש ובא

and what we need to do to avoid it.

ולמה שעלינו לעשות כדי למנוע אותו:

How do we feed nine billion people by 2050?

איך נאכיל תשעה מיליארד בני-אדם עד 2050?

Every conference, podcast and dialogue around global food security

כל כנס, שידור ברשת ודו-שיח שעוסקים בבטחון המזון הגלובלי

starts with this question

נפתחים בשאלה הזאת

and goes on to answer it

ומשיבים עליה

by saying we need to produce 70 percent more food.

בקביעה שעלינו לייצר 70% יותר מזון.

The 2050 narrative started to evolve

הנרטיב של 2050 החל להתפתח

shortly after global food prices hit all-time highs in 2008.

מעט אחרי שמחירי המזון בעולם האמירו לשיאים חדשים ב-2008.

People were suffering and struggling,

אנשים סבלו ונאבקו,

governments and world leaders

ממשלות ומנהיגי העולם

needed to show us that they were paying attention

היו צריכים להראות שהם מקשיבים להם

and were working to solve it.

ושהם עובדים על פתרון הבעיה.

The thing is, 2050 is so far into the future

העניין הוא ש-2050 כל-כך רחוקה בעתיד,

that we can't even relate to it,

עד שאיננו חשים שיש לנו קשר לבעיה,

and more importantly,

וחשוב יותר,

if we keep doing what we're doing,

אם נמשיך להתנהג כרגיל,

it's going to hit us a lot sooner than that.

הבעיה תכה בנו מוקדם יותר.

I believe we need to ask a different question.

אני מאמינה שהשאלה שעלינו לשאול היא שונה.

The answer to that question

את התשובה לשאלה זו צריך להציב על רקע שונה.

needs to be framed differently.

If we can reframe the old narrative

אם נוכל לתת לנרטיב הישן מסגרת חדשה

and replace it with new numbers

ולהחליפו במספרים חדשים שמציירים לנו תמונה שלמה יותר,

that tell us a more complete pictures,

numbers that everyone can understand

מספרים שכולם יכולים להבין

and relate to,

ולהתחבר אליהם,

we can avoid the crisis altogether.

נוכל להימנע לגמרי מהמשבר.

I was a commodities trader in my past life

בחיי הקודמים סחרתי במוצרים,

and one of the things that I learned trading

ואחד הדברים שלמדתי כשעסקתי בכך

is that every market has a tipping point,

הוא שלכל שוק יש נקודת מפנה,

the point at which change occurs so rapidly

הנקודה בה השינוי קורה במהירות כזאת,

that it impacts the world

שהוא משפיע על העולם

and things change forever.

ופני הדברים משתנים לנצח.

Think of the last financial crisis,

חישבו על המשבר הפיננסי האחרון,

or the dot-com crash.

או משבר ה"דוט.קום".

So here's my concern.

הנה מה שמדאיג אותי:

We could have a tipping point

עלולה להיות לנו נקודת מפנה

in global food and agriculture

בתחום המזון והחקלאות הגלובליים

if surging demand

אם העליה בביקוש

surpasses the agricultural system's structural capacity to produce food.

תעבור את יכולתה המבנית של המערכת החקלאית להפיק מזון.

This means at this point supply can no longer keep up with demand

כלומר שבאותה נקודה ההיצע לא יוכל לעמוד בביקוש

despite exploding prices,

למרות השתוללות המחירים,

unless we can commit to some type of structural change.

אלא אם נוכל להתחייב לאיזשהו שינוי מבני.

This time around,

בפעם הזאת,

it won't be about stock markets and money.

השינוי לא יהיה קשור במניות ובכסף

It's about people.

אלא באנשים.

People could starve and governments may fall.

אנשים יכולים לרעוב וממשלות עלולות ליפול.

This question of at what point does supply struggle

השאלה הזאת,

באיזה שלב ההיצע נאבק לעמוד בביקוש הגואה,

to keep up with surging demand

is one that started off as an interest for me while I was trading

החלה מבחינתי כסוגיה מעניינת כשעסקתי במסחר

and became an absolute obsession.

והפכה לאובססיה מוחלטת.

It went from interest to obsession

היא הפכה מנושא מעניין לאובססיה

when I realized through my research how broken the system was

כשחקרתי והבנתי עד כמה המערכת מקולקת

and how very little data was being used to make such critical decisions.

וכמה מעט מידע משמש כדי לקבל החלטות קריטיות כאלה.

That's the point I decided to walk away from a career on Wall Street

בנקודה זו החלטתי לנטוש קריירה בוול סטריט,

and start an entrepreneurial journey

לצאת לדרך של יזמות

to start Gro Intelligence.

ולהקים את "גרו אינטליג'נס".

At Gro, we focus on bringing this data

ב"גרו" אנו מתמקדים בהבאת הנתונים האלה והפיכתם למעשיים,

and doing the work to make it actionable,

to empower decision-makers at every level.

במטרה להעצים מקבלי החלטות בכל הרמות.

But doing this work,

אבל בעשיית המלאכה הזאת

we also realized that the world,

הבנו גם שלעולם,

not just world leaders,

לא רק למנהיגי העולם,

but businesses and citizens like every single person in this room,

אלא גם לאנשי-עסקים ולאזרחים כמו כל אחד ואחת באולם הזה,

lacked an actionable guide

חסר מדריך מעשי

on how we can avoid a coming global food security crisis.

שמלמד איך ניתן למנוע משבר בטחון מזון עתידי.

And so we built a model,

ולכן בנינו מודל

leveraging the petabytes of data we sit on,

שממנף את הררי הנתונים שאנו יושבים עליהם,

and we solved for the tipping point.

ופתרנו את בעיית נקודת המפנה.

Now, no one knows we've been working on this problem

איש איננו יודע שעבדנו על הבעיה הזאת,

and this is the first time that I'm sharing what we discovered.

וזאת הפעם הראשונה בה אני חושפת את מה שגילינו.

We discovered that the tipping point is actually a decade from now.

גילינו שלמעשה, נקודת המפנה נמצאת במרחק של עשור אחד.

We discovered that the world

גילינו שבעולם יהיה מחסור

will be short 214 trillion calories

של 214 טריליון קלוריות

by 2027.

עד 2027.

The world is not in a position to fill this gap.

העולם איננו נמצא בעמדה שתאפשר לו לסגור פער זה.

Now, you'll notice

שימו לב

that the way I'm framing this is different from how I started,

שאני מנסחת זאת אחרת מכפי שהתחלתי,

and that's intentional, because until now

וזה נעשה בכוונה, כי עד כה

this problem has been quantified using mass:

הכימות בבעיה הזאת נעשה במסות:

think kilograms, tons, hectograms,

חשיבה בקילוגרמים, בטונות, בגרמים,

whatever your unit of choice is in mass.

כל מיני יחידות מידה של מסות.

Why do we talk about food in terms of weight?

מדוע מדברים על מזון במונחי משקל?

Because it's easy.

כי זה קל.

We can look at a photograph and determine tonnage on a ship

אנו יכולים להביט בתצלום ולקבוע מעמס של ספינה

by using a simple pocket calculator.

בעזרת מחשבון פשוט.

We can weigh trucks, airplanes and oxcarts.

אנו יודעים לשקול משאיות, מטוסים ועגלות רתומות לשוורים.

But what we care about in food is nutritional value.

אבל מה שחשוב לנו במזון הוא הערך התזונתי.

Not all foods are created equal,

לא כל המזונות זהים,

even if they weigh the same.

אפילו אם משקלם זהה.

This I learned firsthand

את זה למדתי באופן בלתי-אמצעי

when I moved from Ethiopia to the US for university.

כשעברתי מאתיופיה לארה"ב כדי ללמוד באוניברסיטה.

כשחזרתי הביתה,

Upon my return back home,

my father, who was so excited to see me,

אבי, שהתרגש מאד לפגוש אותי,

greeted me by asking why I was fat.

בירך אותי בשאלה מדוע אני שמנה.

Now, turns out that eating

מסתבר שהאכילה

approximately the same amount of food as I did in Ethiopia, but in America,

של בערך אותה כמות מזון כמו באתיופיה, אבל באמריקה,

had actually lent a certain fullness to my figure.

גרמה לגזרתי להתמלא במידה מסוימת.

This is why we should care about calories,

ולכן עלינו להתייחס לקלוריות

not about mass.

ולא לכמויות.

It is calories which sustain us.

הקלוריות הן שמקיימות אותנו.

So 214 trillion calories is a very large number,

אז 214 טריליון קלוריות הוא מספר גדול מאד,

and not even the most dedicated of us

ואפילו המקצוענים ביותר שבינינו

think in the hundreds of trillions of calories.

לא חושבים במאות טריליוני קלוריות.

So let me break this down differently.

אז בואו ואציג זאת אחרת,

An alternative way to think about this

דרך חלופית לחשוב על זה

is to think about it in Big Macs.

היא לחשוב בהמבורגרים.

214 trillion calories.

214 טריליוני קלוריות.

A single Big Mac has 563 calories.

המבורגר "ביג מק" מכיל 563 קלוריות.

That means the world will be short 379 billion Big Macs in 2027.

זה אומר שלעולם יחסרו 379 טריליון המבורגרים בשנת 2027.

That is more Big Macs than McDonald's has ever produced.

אלה יותר המבורגרים מכפי ש"מקדונלדס" ייצרו אי-פעם.

So how did we get to these numbers in the first place?

אז איך בכלל הגענו למספרים האלה?

They're not made up.

לא המצאנו אותם.

This map shows you where the world was 40 years ago.

המפה הזאת מראה את פני העולם לפני 40 שנה.

It shows you net calorie gaps in every country in the world.

היא מראה את פערי הקלוריות נטו בכל מדינה בעולם.

Now, simply put,

במלים פשוטות,

this is just calories consumed in that country

אלה פשוט הקלוריות שנצרכו בכל מדינה

minus calories produced in that same country.

פחות הקלוריות שהופקו באותה מדינה.

This is not a statement on malnutrition or anything else.

אין כאן אמירה בנושא תת-תזונה או משהו כזה.

It's simply saying how many calories are consumed in a single year

אלא פשוט: כמות הקלוריות שנצרכות בשנה

minus how many are produced.

פחות כמות הקלוריות שמיוצרות.

Blue countries are net calorie exporters,

הארצות בכחול הן יצואניות קלוריות,

or self-sufficient.

או כאלה שמכלכלות את עצמן.

They have some in storage for a rainy day.

יש להן מחסנים לעת צרה.

Red countries are net calorie importers.

הארצות באדום הן יבואניות קלוריות.

The deeper, the brighter the red,

ככל שהאדום עז יותר, כך גדול גם היבוא.

the more you're importing.

40 years ago, such few countries were net exporters of calories,

לפני 40 שנה, ארצות מעטות כל-כך היו יצואניות של קלוריות,

I could count them with one hand.

שיכולתי למנות אותן על אצבעות יד אחת.

Most of the African continent,

רוב יבשת אפריקה,

Europe, most of Asia,

אירופה, עיקר אסיה,

South America excluding Argentina,

דרום-אמריקה, חוץ מארגנטינה,

were all net importers of calories.

היו כולן יבואניות של קלוריות.

And what's surprising is that China used to actually be food self-sufficient.

והמפתיע הוא שפעם, סין היתה עצמאית מבחינת מזון.

India was a big net importer of calories.

הודו היתה יבואנית גדולה של קלוריות.

40 years later, this is today.

אחרי 40 שנה, זה המצב היום.

You can see the drastic transformation that's occurred in the world.

אתם רואים את השינוי הקיצוני שהתרחש בעולם.

Brazil has emerged as an agricultural powerhouse.

ברזיל עלתה כמעצמה חקלאית.

Europe is dominant in global agriculture.

אירופה שולטת בחקלאות העולמית.

India has actually flipped from red to blue.

בהודו, הצבע התחלף מאדום לכחול.

It's become food self-sufficient.

היא מכלכלת את עצמה.

And China went from that light blue

וסין עברה מכחול בהיר

to the brightest red that you see on this map.

לאדום העז ביותר במפה.

How did we get here? What happened?

איך הגענו לכך? מה קרה?

So this chart shows you India and Africa.

הטבלה הזאת מראה את הודו ואת אפריקה.

Blue line is India, red line is Africa.

הקו הכחול מייצג את הודו, והאדום - את אפריקה.

How is it that two regions that started off so similarly

איך קרה ששני האזורים האלה התחילו מאותו מצב

in such similar trajectories

המשיכו במסלולים כה דומים

take such different paths?

ופנו לכיוונים כה שונים?

India had a green revolution.

בהודו התחוללה מהפכה ירוקה.

Not a single African country had a green revolution.

בשום ארץ אפריקנית לא היתה מהפכה ירוקה.

The net outcome?

והתוצאה נטו?

India is food self-sufficient

הודו מכלכלת את עצמה

and in the past decade has actually been exporting calories.

ובעשור האחרון - אפילו מייצאת קלוריות.

The African continent now imports over 300 trillion calories a year.

יבשת אפריקה מייבאת כיום מעל 300 טריליון קלוריות בשנה.

Then we add China, the green line.

כעת נוסיף את סין, הקו הירוק.

Remember the switch from the blue to the bright red?

זוכרים את המעבר מכחול לאדום עז?

What happened and when did it happen?

מה קרה, ומתי זה קרה?

China seemed to be on a very similar path to India

סין נראתה באותו כיוון כמו הודו עד תחילת המאה ה-21,

until the start of the 21st century,

where it suddenly flipped.

ואז זה לפתע התהפך.

A young and growing population

אוכלוסיה צעירה הולכת וגדלה,

combined with significant economic growth

לצד צמיחה כלכלית ניכרת

made its mark with a big bang

הטביעו את חותמם במפץ גדול

and no one in the markets saw it coming.

ואיש לא צפה זאת, בשווקי העולם.

This flip was everything to global agricultural markets.

השינוי הזה היה הכל מבחינת שווקי החקלאות העולמית.

Luckily now, South America

למרבה המזל, דרום-אמריקה

was starting to boom at the same time as China's rise,

החלה לשגשג בד-בבד עם צמיחתה של סין,

and so therefore, supply and demand were still somewhat balanced.

ולכן ההיצע והביקוש נותרו איכשהו מאוזנים.

So the question becomes,

אז כעת, השאלה היא,

where do we go from here?

איך ממשיכים מכאן?

Oddly enough,

מוזר,

it's not a new story,

אבל זה איננו סיפור חדש,

except this time it's not just a story of China.

אלא שהפעם לא מדובר רק בסין.

It's a continuation of China,

זהו המשך הסיפור של סין,

an amplification of Africa

התעצמות הסיפור האפריקני

and a paradigm shift in India.

ושינוי אורח החשיבה בהודו.

By 2023,

עד 2023,

Africa's population is forecasted to overtake that of India's and China's.

אוכלוסיית אפריקה צפויה לעבור את אלו של הודו וסין.

By 2023, these three regions combined

עד 2023, שלושת האזורים האלה ביחד

will make up over half the world's population.

יהוו יותר ממחצית אוכלוסיית העולם.

This crossover point starts to present really interesting challenges

נקודת המפנה הזאת מתחילה להציב אתגרים מעניינים מאד

for global food security.

מבחינת בטחון המזון בעולם.

And a few years later, we're hit hard with that reality.

ובעוד שנים אחדות המציאות הזאת תכה בנו חזק.

What does the world look like in 10 years?

איך ייראה העולם בעוד 10 שנים?

So far, as I mentioned, India has been food self-sufficient.

עד כה, כפי שציינתי, הודו כלכלה את עצמה.

Most forecasters predict that this will continue.

רוב המומחים צופים שזה יימשך כך.

אנו חולקים עליהם.

We disagree.

India will soon become a net importer of calories.

הודו תהפוך במהרה ליבואנית קלוריות חדשה.

This will be driven both by the fact

זה ייגרם גם בגלל העליה בביקוש עקב הגידול באוכלוסיה

that demand is growing from a population growth standpoint

plus economic growth.

וגם בגלל הצמיחה הכלכלית.

It will be driven by both.

שני אלה יובילו לכך.

And even if you have optimistic assumptions

וגם עם ההנחות הכי אופטימיות בנוגע לעליה בתוצרת,

around production growth,

it will make that slight flip.

עדיין ייווצר השינוי הקל הזה.

That slight flip can have huge implications.

לשינוי הקל הזה יכולות להיות השלכות עצומות.

Next, Africa will continue to be a net importer of calories,

הלאה: אפריקה תמשיך להיות יבואנית של קלוריות,

again driven by population growth and economic growth.

שוב, בגלל הגידול באוכלוסיה והצמיחה הכלכלית.

This is again assuming optimistic production growth assumptions.

שוב, לפי הנחות אופטימיות על גידול בתוצרת.

Then China,

כעת, בסין,

where population is flattening out,

שבה הגידול באוכלוסיה מתייצב,

calorie consumption will explode

צריכת הקלוריות תצא משליטה

because the types of calories consumed

כי הקלוריות הנצרכות מתחילות להגיע ממזונות עתירי-קלוריות.

are also starting to be higher-calorie-content foods.

And so therefore,

ולכן,

these three regions combined

שלושת האזורים האלה ביחד

start to present a really interesting challenge for the world.

מתחילים להציב אתגר מעניין מאד בפני העולם.

Until now, countries with calorie deficits

עד כה, אזורים בעלי גרעון בקלוריות

have been able to meet these deficits

יכלו להתמודד עם גרעון כזה באמצעות יבוא מאזורי עודף.

by importing from surplus regions.

By surplus regions, I'm talking about

ב"אזורי עודף" אני מתכוונת

North America, South America and Europe.

לצפון-אמריקה, דרום-אמריקה ואירופה.

This line chart over here shows you

הגרף הזה מראה לכם

the growth and the projected growth over the next decade of production

את הצמיחה והצמיחה החזויה בתוצרת, בעשור הקרוב

from North America, South America and Europe.

בצפון-אמריקה, דרום-אמריקה ואירופה.

What it doesn't show you

אבל הוא לא מראה לכם

is that most of this growth is actually going to come from South America.

שרוב הצמיחה הזאת תהיה בדרום-אמריקה,

And most of this growth

ושרוב הצמיחה הזאת ייעשה במחיר עצום של בירוא יערות.

is going to come at the huge cost of deforestation.

And so when you look at the combined demand increase

אז כשמסתכלים על העליה המשולבת בביקוש

coming from India, China and the African continent,

מהודו, מסין ומיבשת אפריקה,

and look at it versus the combined increase in production

לעומת העליה המשולבת בתוצרת

coming from India, China, the African continent,

מהודו, מסין, מיבשת אפריקה,

North America, South America and Europe,

מצפון-אמריקה, מדרום-אמריקה ומאירופה,

you are left with a 214-trillion-calorie deficit,

נותר גרעון של 214 טריליון קלוריות,

one we can't produce.

גרעון שאיננו מסוגלים לכסות.

And this, by the way, is actually assuming we take all the extra calories

וזה, אגב, בהנחה שאנו לוקחים את כל הקלוריות העודפות

produced in North America, South America and Europe

המיוצרות בצפון-אמריקה, דרום-אמריקה ואירופה,

and export them solely to India, China and Africa.

ומייצאים אותן אך ורק להודו, סין ואפריקה.

מה שזה עתה הצגתי בפניכם הוא חזון של עולם בלתי-אפשרי.

What I just presented to you is a vision of an impossible world.

We can do something to change that.

יש משהו שאנו יכולים לעשות כדי לשנות זאת.

We can change consumption patterns,

אנו יכולים לשנות את דפוסי הצריכה שלנו,

we can reduce food waste,

אנו יכולים לצמצם את בזבוז המזון,

or we can make a bold commitment

או לקבל על עצמנו מחוייבות נועזת

to increasing yields exponentially.

להגדלה מעריכית של התוצרת.

Now, I'm not going to go into discussing

אין בדעתי להיכנס לדיון

changing consumption patterns or reducing food waste,

סביב שינוי דפוסי הצריכה או צמצום בזבוז המזון,

because those conversations have been going on for some time now.

כי הדיונים האלה מתקיימים מזה זמן רב

ודבר לא השתנה.

Nothing has happened.

Nothing has happened because those arguments

דבר לא קרה, כי הטיעונים האלה

דורשים מאזורי העודף לשנות את התנהגותם

ask the surplus regions to change their behavior

on behalf of deficit regions.

למען האזורים עם הגרעון.

Waiting for others to change their behavior

הציפיה שאחרים ישנו את התנהגותם

on your behalf, for your survival,

למענך, למען הישרדותך,

is a terrible idea.

היא רעיון נורא ואיום.

It's unproductive.

זה לא פרודוקטיבי.

So I'd like to suggest an alternative that comes from the red regions.

לכן ברצוני להציע חלופה שמקורה באזורים האדומים;

China, India, Africa.

סין, הודו, אפריקה.

China is constrained in terms of how much more land it actually has

סין מוגבלת מבחינת אדמות נוספות שפנויות אצלה לחקלאות,

available for agriculture,

and it has massive water resource availability issues.

ויש לה גם בעיות עצומות של מקורות מים זמינים.

So the answer really lies in India and in Africa.

אז התשובה נמצאת בעצם בהודו ובאפריקה.

India has some upside in terms of potential yield increases.

להודו יש יתרון מסוים מבחינת פוטנציאל הגברת התוצרת.

Now this is the gap between its current yield

זהו הפער בין התוצרת הנוכחית שלה

and the theoretical maximum yield it can achieve.

ולבין מקסימום התוצרת התיאורטי אותו ביכולתה להשיג.

It has some unfarmed arable land remaining, but not much,

נותרה לה קצת אדמה ראויה לעיבוד שאינה מנוצלת, אך לא הרבה,

India is quite land-constrained.

הודו די מוגבלת מבחינת קרקע.

Now, the African continent, on the other hand,

ליבשת אפריקה, לעומת זאת,

has vast amounts of arable land remaining

נותרו כמויות עצומות של אדמה ראויה לעיבוד

and significant upside potential in yields.

ויתרון משמעותי בתוצרת פוטנציאלית.

Somewhat simplified picture here,

התמונה הזאת פשטנית במקצת,

but if you look at sub-Saharan African yields in corn today,

אבל אם מסתכלים על יבולי התירס בתת-הסהרה האפריקנית כיום,

they are where North American yields were in 1940.

זו רמת היבולים בצפון-אמריקה ב-1940.

We don't have 70-plus years to figure this out,

אין לנו 70 שנה לפתור זאת,

so it means we need to try something new

כלומר שעלינו לנסות משהו חדש

and we need to try something different.

ולנסות לעשות משהו אחרת.

The solution starts with reforms.

הפתרון מתחיל מרפורמות.

We need to reform and commercialize

עלינו לבצע רפורמות ומיסחור בתעשיית החקלאות באפריקה

the agricultural industries in Africa

and in India.

ובהודו.

Now, by commercialization --

המיסחור --

commercialization is not about commercial farming alone.

מיסחור איננו נוגע רק לחקלאות ממוסחרת.

Commercialization is about leveraging data

המיסחור קשור למינוף של נתונים

to craft better policies,

כדי לעצב מדיניות טובה יותר,

to improve infrastructure,

כדי לשפר את התשתיות,

to lower the transportation costs

כדי להוריד את עלויות השינוע

and to completely reform banking and insurance industries.

ולבצע רפורמה גמורה בתעשיות הבנקאות והביטוח.

Commercialization is about taking agriculture

המיסחור הוא הפיכת החקלאות

from too risky an endeavor to one where fortunes can be made.

ממאמץ עתיר סיכונים לכזה שניתן לעשות בו הון.

Commercialization is not about just farmers.

המיסחור אינו מוגבל רק לחקלאים.

Commercialization is about the entire agricultural system.

המיסחור קשור למערכת החקלאית כולה.

But commercialization also means confronting the fact

אבל מיסחור קשור גם להתמודדות עם העובדה

that we can no longer place the burden of growth

שכבר איננו יכולים להטיל את נטל הייצור

on small-scale farmers alone,

על החקלאי הקטן בלבד,

and accepting that commercial farms and the introduction of commercial farms

ושעלינו לקבל את העובדה שכניסה של חוות מסחריות,

could provide certain economies of scale

יכולה לייצר כלכלה רחבת-היקף

that even small-scale farmers can leverage.

שאפילו החקלאי הקטן יכול למנף.

It is not about small-scale farming or commercial agriculture,

העניין איננו בחירה בין חקלאות בהיקף קטן לבין חקלאות מסחרית,

or big agriculture.

לבין חקלאות בהיקף גדול.

We can create the first successful models of the coexistence and success

אנו יכולים ליצור את המודלים המוצלחים הראשונים של קיימות והצלחה

of small-scale farming alongside commercial agriculture.

בחקלאות בהיקף קטן וגם בחקלאות מסחרית.

This is because, for the first time ever,

והסיבה היא, שלראשונה אי-פעם,

the most critical tool for success in the industry --

הכלי המכריע מכולם להצלחה בתעשייה -

data and knowledge --

נתונים וידע -

is becoming cheaper by the day.

הולך ונעשה זול מיום ליום.

And very soon, it won't matter how much money you have

ומהר מאד לא ישנה כמה כסף יש לכם

or how big you are

או כמה גדולים אתם

to make optimal decisions and maximize probability of success

מבחינת קבלת החלטות מיטביות ומירוב הפוטנציאל להצלחה

in reaching your intended goal.

של השגת מטרתכם הרצויה.

Companies like Gro are working really hard to make this a reality.

חברות כמו "גרו" עמלות קשה מאד כדי להפוך זאת למציאות.

So if we can commit to this new, bold initiative,

כדי שנוכל להתחייב ליוזמה חדשה ונועזת זו,

to this new, bold change,

לשינוי חדש ונועז זה,

not only can we solve the 214-trillion gap that I talked about,

לא רק נוכל לסגור את פער 214 הטריליון עליו דיברתי,

but we can actually set the world on a whole new path.

אלא בכלל להעביר את העולם לכיוון חדש לגמרי.

India can remain food self-sufficient

הודו יכולה להישאר עצמאית מבחינת מזון

and Africa can emerge as the world's next dark blue region.

ואפריקה יכולה להתגלות בתור האזור הכחול-כהה החדש של העולם.

The new question is,

השאלה החדשה היא,

how do we produce 214 trillion calories

איך נפיק 214 טריליון קלוריות

to feed 8.3 billion people by 2027?

כדי להאכיל 8.3 מיליארד בני-אדם עד 2027?

We have the solution.

הפתרון בידינו.

We just need to act on it.

כל שנותר לנו הוא לעשות את המשתמע מכך.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)