Joshua Prince-Ramus: Building a theater that remakes itself

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

I'm going to speak to you today about architectural agency.

אני הולך לדבר איתכם היום על העשייה הארכיטקטונית.

What I mean by that is that it's time for architecture

ומה שאני מתכוון בזה הוא שהגיע הזמן שהארכיטקטים

to do things again, not just represent things.

יחזרו לעשות דברים, ולא רק לייצג אותם,

This is a construction helmet that I received two years ago

זו קסדת הגנה שקיבלתי לפני שנתיים

at the groundbreaking of the largest project

בתחילתו של הפרויקט הגדול ביותר

I, and my firm, have ever been involved in.

שאני, והחברה שלי, היינו מעורבים בו מעולם.

I was thrilled to get it. I was thrilled to be the only person

התרגשתי לקבל אותה. התרגשתי להיות האדם היחידי

standing on the stage with a shiny silver helmet.

שנמצא בשטח עם קסדה זוהרת בצבע כסף.

I thought it represented the importance of the architect.

חשבתי שהקסדה מייצגת את החשיבות של הארכיטקט

I stayed thrilled until I got home,

נשארתי מרוגש עד שהגעתי הביתה,

threw the helmet onto my bed,

זרקתי את הקסדה על המיטה שלי,

fell down onto my bed and realized inside

נפלתי על המיטה וראיתי שבתוכה היה

there was an inscription.

כיתוב

(Laughter)

(צחוק) (כתוב שהקסדה היא רק לקישוט ולא תגן על החובש אותה)

Now, I think that this is a great metaphor

עכשיו, אני חושב שזו מטאפורה טובה

for the state of architecture and architects today.

למצב של הארכיטקטים והארכיטקטורה היום.

We are for decorative purposes only.

אנחנו קיימים למטרות קישוט בלבד

(Laughter)

(צחוק)

Now, who do we have to blame?

עכשיו, את מי יש לנו להאשים?

We can only blame ourselves. Over the last 50 years

אנחנו יכולים להאשים רק את עצמנו. במשך 50 השנים האחרונות

the design and construction industry has gotten much more complex

תעשיית הבניה והעיצוב נעשתה הרבה יותר מורכבת

and has gotten much more litigious.

ומעורבת בדיונים משפטיים.

And we architects are cowards.

ואנחנו הארכיטקטים פחדנים.

So, as we have faced liability,

וכך, כשנדרשנו לקחת אחריות

we have stepped back and back,

נסוגנו לאחור פעם אחר פעם,

and unfortunately, where there is liability, guess what there is:

ולצערנו, איפה שיש אחריות, נחשו מה יש עוד:

power.

כח.

So, eventually we have found ourselves

וכך, בסופו של דבר מצאנו את עצמנו

in a totally marginalized position, way over here.

בעמדה שולית לחלוטין, איפשהו שם.

Now, what did we do? We're cowards,

ואז מה עשינו? אנחנו אמנם פחדנים,

but we're smart cowards.

אבל פחדנים חכמים.

And so we redefined this marginalized position as the place of architecture.

אז הגדרנו מחדש את העמדה השולית הזו כמקומה של הארכיטקטורה.

And we announced, "Hey, architecture, it's over here,

והכרזנו: "הי ארכיטקטים...זה כאן,

in this autonomous language

בשפה ריבונית זו,

we're going to seed control of processes."

אנחנו עומדים לגרען את הפיקוח על תהליכים".

And we were going to do something that was horrible for the profession.

ועמדנו לעשות משהו שהוא נורא למקצוע.

We actually created an artificial schism

יצרנו למעשה שסע מלאכותי

between creation and execution,

בין יצירה לביצוע,

as if you could actually create without knowing how to execute

כאילו שיכולת ליצור בלי לדעת איך לבצע

and as if you could actually execute

וכאילו שאתה יכול לבצע

without knowing how to create.

בלי לדעת איך ליצור.

Now, something else happened.

ואז, משהו אחר קרה.

And that's when we began to sell the world

ואז התחלנו למכור לעולם

that architecture was created by individuals

שארכיטקטורה נוצרה על ידי יחידים

creating genius sketches.

שיוצרים רישומים גאוניים.

And that the incredible amount of effort to deliver those sketches

ושהמאמץ העצום למסור שרטוטים אלה

for years and years and years is not only something

שנים על גבי שנים ושנים, הוא לא רק משהו

to be derided,

שראוי לללעג.

but we would merely write it off as

אנחנו פשוט נבטל את זה

merely execution.

כ"ביצוע" גרידא.

Now I'd argue that that is as absurd as stating

עכשיו, הייתי טוען שזה אבסורד כמו לטעון

that 30 minutes of copulation is the creative act,

ש- 30 הדקות של ההזדווגות היא המעשה היצירתי,

and nine months of gestation,

ותשעת חודשי ההריון,

and, God forbid, 24 hours of child labor

ושאלוהים ישמור, 24 השעות של הלידה

is merely execution.

הם בסך הכל ביצוע.

So, what do we architects need to do? We need to stitch back

אז מה אנחנו הארכיטקטים צריכים לעשות? אנחנו צריכים לאחות מחדש

creation and execution.

יצירה וביצוע.

And we need to start authoring processes again

ואנחנו צריכים ליצור שוב תהליכים,

instead of authoring objects.

במקום ליצור אובייקטים.

Now, if we do this, I believe we can go back 50 years

ועכשיו, אם נעשה את זה, אני מאמין שנוכל לחזור 50 שנה לאחור

and start reinjecting agency,

ונתחיל להחדיר מחדש משרד ,

social engineering, back into architecture.

הנדסה חברתית, חזרה לתוך ארכיטקטורה.

Now, there are all kinds of things that we architects need to learn how to do,

כעת, יש כל מיני סוגים של דברים שאנחנו, הארכיטקטים, צריכים ללמוד איך לעשות

like managing contracts, learning how to write contracts,

כמו ניהול חוזים, ללמוד איך עורכים חוזים,

understanding procurement processes,

להבין תהליכי רכישה,

understanding the time value of money and cost estimation.

להבין את הערך הכספי של זמן ולבצע אומדן עלויות.

But I'm going to reduce this to the beginning of the process,

אבל אני הולך לצמצם זאת לתחילת התהליך,

into three very pedantic statements.

לשלוש הצהרות דקדקניות.

The first is: Take core positions with your client.

הראשונה היא: תפוס עמדת מפתח אצל הלקוח.

I know it's shocking, right, that architecture would actually say that.

אני יודע שזה מדהים, אכן, שארכיטקט ממש ידבר ככה.

The second position is: Actually take positions.

העמדה השנייה: ממש הצב עמדות.

Take joint positions with your client.

תפוס עמדה משותפת עם הלקוח

This is the moment in which you as the architect

זה הרגע שבו אתה, כארכיטקט

and your client can begin to inject

והלקוח שלך ביחד, יכולים להתחיל להציג

vision and agency.

חזון ועשייה.

But it has to be done together.

אבל זה חייב להיעשות יחד.

And then only after this is done

ורק אחרי שזה נעשה

are you allowed to do this, begin to put forward

אתה יכול, ורשאי, להתחיל לקדם

architectural manifestations

ביטויים ארכיטקטוניים

that manifest those positions.

שמייצגים את העמדות האלו.

And both owner and architect alike

והארכיטקט והבעלים כאחד

are empowered to critique those manifestations

מוסמכים לבקר את היצוגים הללו

based on the positions that you've taken.

בהתאם לעמדות שלקחתם.

Now, I believe that one really amazing thing will happen if you do this.

כעת, אני מאמין שמשהו באמת מדהים יתרחש אם תעשו את זה,

I'd like to call it the lost art of productively losing control.

הייתיי רוצה לקרוא לזה "האמנות האבודה של איבוד-שליטה יצירתי"

You do not know what the end result is.

אתה לא יודע מה תהיה התוצאה הסופית,

But I promise you, with enough brain power

אבל אני יכול להבטיח לכם, שבעזרת די כח שכלי

and enough passion and enough commitment,

ודי להט ודי מחויבות

you will arrive at conclusions

אתם תגיעו למסקנות

that will transcend convention,

שיתעלו מעל למוסכמות,

and will simply be something

ויהיו פשוט משהו

that you could not have initially

שלא יכולת שיהיה לך בהתחלה

or individually conceived of.

או שבעצמך לא היית מסוגל לדמיין.

Alright, now I'm going to reduce all of this to a series

טוב, כעת אני עכשיו הולך לצמצם את כל זה לסדרות

of simple dumb sketches.

של סקיצות פשוטות.

This is the modus operandi that we have today.

זה שיטת הפעולה שיש לנו היום.

We roll 120-foot Spartan,

אנחנו מגלגלים ספרטני בגובה 40 מטר,

i.e. our vision, up to our clients' gates of Troy.

כלומר החזון שלנו, לשערי טרויה של הלקוחות שלנו.

And we don't understand why they won't let us in. Right?

ואנחנו לא מבינים למה הם לא מרשים לנו להיכנס. נכון?

Well, how about instead of doing that,

כעת, מה אם נעשה במקום לעשות זאת,

we roll up to the gates something they want.

אנחנו נגלגל לשערים משהו שהם רוצים.

Now this is a little bit of a dangerous metaphor,

עכשיו זה מטאפורה קצת מסוכנת,

because of course we all know that inside

כי כמובן שאנחנו יודעים שבתוך

of the Trojan Horse were a bunch of people with spears.

הסוס הטרויאני היו המון אנשים עם חניתות.

So, we can change the metaphor. Let's call the Trojan Horse

אז, אנחנו יכולים להחליף מאטפורה. בואו נקרא לסוס הטרויאני

the vessel by which

הכלי שאתו

you get through the gate,

אתם נכנסים לשערים,

get through the constraints of a project.

נכנסים דרך מגבלות הפרוייקט.

At which point, you and your client

שבנקודה כלשהי לך וללקוח שלך

have the ability to start considering what

יש את האפשרות להתחיל לחשוב

you're going to put inside that vessel,

מה אתם הולכים להכניס לכלי הזה,

the agency, the vision.

העשייה, החזון.

And if you do that, you do that responsibly,

ואם אתה עושה זאת, ועושה זאת בצורה אחראית,

I believe that instead of delivering Spartans,

אני מאמין שבמקום להעביר ספרטנים,

you can deliver maidens.

אתה יכול להעביר עלמות.

And if I could summarize that all up into one single sketch it would be this.

ואם הייתי יכול לסכם את כל זה לרישום אחד זה יהיה זה.

If we are so good at our craft

ואם אנחנו כל כך טובים באומנות שלנו

shouldn't we be able to conceive

האם לא נוכל להגות

of an architectural manifestation

ביטוי ארכיטקטוני

that slides seamlessly through

שגולש דרך

the project's and the client's constraints?

המגבלות של הפרוייקט ושל הלקוח?

Now, with that in mind, I'm going to show a project

עכשיו לאחר שכל זה נמצא בראשנו, אני הולך להראות פרוייקט

that's very dear to many people in this room--

שיקר מאוד להרבה אנשים בחדר הזה..

well, maybe not dear, but certainly close to many people in this room.

טוב, אולי לא יקר, אבל לבטח קרוב להרבה אנשים בחדר הזה.

And that's a project that is just about to open next week,

וזה הפרוייקט שעומד להיחנך בשבוע הבא,

the new home for the Dallas Theater Center,

הבית החדש למרכז התיאטרלי של דאלאס,

the Dee and Charles Wyly Theatre.

התיאטרון על שם די וצ'רלס וויילי.

Now, I'm going to present it on the same terms:

עכשיו אני הולך להציג את זה באותם המונחים:

issue, position and architectural manifestation.

סוגייה, עמדה וביטוי ארכיטקטוני.

Now, the first issue that we faced

עכשיו הסוגייה הראשונה שאנחנו נתקלים בה

was that the Dallas Theater Center

היא שלמרכז התיאטרלי של דאלאס

had a notoriety that was beyond what you would expect

היה מוניטין רע מעבר למצופה

of some place outside of the triumvirate

של מקום מחוץ לטריאומוירט

of New York, Chicago and Seattle.

של ניו יורק, שיקאגו וסיאטל.

And this had to do with the ambitions of the leadership.

וזה היה קשור לשאיפות של ההנהגה

But it also had to do with something rather unusual,

אבל זה גם היה קשור למשהו בלתי רגיל למדי,

and that was this horrible little building that they'd been performing in.

וזה היה הבניין הקטן והנורא שבו הם היו מופיעים.

Why was this horrible little building

ולמה היה הבניין הקטן והנורא הזה

so important to their renown and their innovation?

כל כך חשוב למוניטין וליצירתיות שלהם?

Because they could do whatever they wanted to to this building.

מפני שהם יכלו לעשות מה שהם רצו לבניין הזה.

When you're on Broadway, you cannot tear the proscenium down.

כשאתה בברודווי אתה לא יכול להרוס את הפרוסיניום (קדמת הבמה).

This building, when an artistic director

בבניין הזה, כשמנהל אומנותי

wanted to do a "Cherry Orchard" and wanted people

רצה להעלות את "גן הדובדבנים" ורצה שאנשים

and wanted people to come out of a well on the stage,

יצאו מתוך באר על הבמה,

they brought a backhoe in, and they simply dug the hole.

הם הביאו מחפר, והם פשוט חפרו בור.

Well, that's exciting.

טוב, זה מרתק.

And you can start to get the best artistic directors,

ויכולת להתחיל להשיג את המנהלים האומנותיים הטובים ביותר,

scenic designers and actors from around the country

מעצבי נוף ושחקנים מכל רחבי הארץ

to come to perform here

שיבואו להציג כאן

because you can do things you can't do elsewhere.

מכיוון שניתן לעשות דברים שאתה לא יכול לעשות במקום אחר.

So, the first position we took was,

אז העמדה הראשנה שקיבלנו,

"Hey, we as architects had better not show up

"היי, אנחנו, כאדריכלים מוטב שלא נגיע

and do a pristine building

וננבה בניין ללא דופי

that doesn't engender the same freedoms that this

שלא יאפשר אותן חירויות

old dilapidated shed provided the company."

שבקתה ישנה ורעועה זו סיפקה לחברה."

The second issue is a nuance of the first.

הסוגיה השניה היא ניואנס של הראשונה.

And that's that the company and the building was multiform.

והיא שהחברה, והבנין היו מרובי צורות.

That meant that they were able to perform,

שזה אומר שהם יכולים להציג,

as long as they had labor

כל עוד יש להם עבודה

they were able to go between proscenium, thrust, flat floor,

הם היו מסוגלים לעבור בין הפרוסיניום, במה פורצת, רצפה שטוחה,

arena, traverse, you name it.

זירה, חצויה, מה שרק תגידו.

All they needed was labor.

כל מה שהיה נחוץ להם היה עבודה.

Well, something happened. In fact something happened to all institutions

טוב, משהו קרה. למעשה קרה משהו לכל המוסדות

around the world.

מסביב לעולם.

It started to become hard to raise operational costs,

זה נעשה קשה לשאת בעלויות התפעול,

operational budgets.

תקציבים תפעוליים.

So, they stopped having inexpensive labor.

לכן, הם הפסיקו לקבל עבודה לא יקרה.

And eventually they had to freeze their organization

ובסופו של דבר הם נאלצו להקפיא את הארגון

into something called a bastardized thruscenium.

לתוך משהו שנקרא טרסטסיניום (במה פורצת) בלתי חוקי.

So, the second position we took is that the freedoms that we provided,

כך, שהעמדה השנייה שקיבלנו היא שהגישות החופשיות שסיפקנו

the ability to move between stage configurations,

היכולת לנוע בין תצורות הבמה,

had better be able to be done

כדאי שיתבצעו

without relying on operational costs. Alright? Affordably.

מבלי להסתמך על עלויות התפעול. בסדר? במסגרת האפשרויות.

The architectural manifestation

הביטוי האדריכלי

was frankly just dumb.

היה באמת פשוט חסר קול.

It was to take all the things that are known as front of house and back of house

זה היה לקחת את כל הדברים הידועים כמו חזית ועורף של בניין

and redefine them as above house and below house.

ולהגדיר אותם מחדש כנמצאים מעל הבית, ומתחת לבית.

At first blush you think, "Hey it's crazy,

במבט ראשון אתה חושב, "הי זה מטורף,

what could you possibly gain?"

מה היית יכול להרוויח?"

We created what we like to call superfly.

יצרנו מה שאנחנו אוהבים לכנות "סופרפליי".

(Laughter)

(צחוק)

Now, superfly, the concept is

כעת, סופרפליי, הרעיון הוא

you take all the freedoms you normally associate with the flytower,

שאתה לוקח את כל הגישות החופשיות שבדרך כלל אתה משייך למגדל המעופף( פלייטאואר)

and you smear them across flytower and auditorium.

ומורח אותם לרוחב הפלייטאואר והאודיטוריום.

Suddenly the artistic director

לפתע המנהל האמנותי

can move between different stage

יכול לעבור בין במה אחרת

and audience configurations.

לבין קונפיגורציות הקהל.

And because that flytower has the ability to pick up

ובגלל שלמגדל המעופף יש את היכולת להרים

all the pristine elements, suddenly the rest of the environment

את כל האלמנטים הקודמים, לפתע שאר הסביבה

can be provisional. And you can drill, cut, nail, screw

יכולה להיות ארעית. וניתן לקדוח, לחתוך, למסמר, להבריג

paint and replace,

לצבוע ולהחליף,

with a minimum of cost.

במינימום עלות.

But there was a third advantage that we got by doing this move

אבל היה יתרון שלישי שהישגנו על-ידי ביצוע מהלך זה

that was unexpected.

זה היה לא צפוי.

And that was that it freed up the perimeter of the auditorium

שהיה, שזה פינה את היקף האודיטוריום

in a most unusual way.

באופן בלתי רגיל ביותר.

And that provided the artistic director suddenly

וזה סיפק למנהל האמנותי לפתע

the ability to define suspension of disbelief.

את היכולת להגדיר השעיית-ספק.

So, the building affords artistic directors the freedom

כך, המבנה מאפשר למנהלים אמנותיים את החופש

to conceive of almost any kind of activity

להעלות על הדעת כמעט כל סוג של פעילות

underneath this floating object.

מתחת לאובייקט מרחף זה..

But also to challenge the notion of suspension of disbelief

אבל גם כדי לאתגר את הרעיון של השעיית-הספק

such that in the last act of Macbeth,

כך שבמערכה האחרונה של מקבת,

if he or she wants you to associate

אם הוא, או היא רוצים שתקשרו

the parable that you're seeing with Dallas, with your real life,

אלגוריה זו שאתם רואים עם דאלאס, עם החיים האמיתיים שלכם,

he or she can do so.

הוא או היא יכולים לעשות זאת.

Now, in order to do this we and the clients

עכשיו, כדי לעשות זאת אנחנו והלקוחות

had to do something fairly remarkable.

הייינו צריכים לעשות משהו בלתי רגיל למדי.

In fact it really was the clients who had to do it.

למעשה אלה היו באמת הלקוחות שהיו צריכים לעשות את זה.

They had to make a decision, based on the positions we took

היה עליהם לקבל החלטה, שמבוססת על העמדות שקיבלנו

to redefine the budget being from two thirds capital-A architecture

כדי להגדיר מחדש את התקציב מ- שני שליש ארכיקטורה A

and one-third infrastructure,

ושליש אחד תשתית,

to actually the inverse,

ליחס ההפוך ממש,

two-thirds infrastructure and one-third capital-A architecture.

שני-שלישים תשתית ושליש ארכיטקטורה A.

That's a lot for a client to commit to

זהו הרבה עבור הלקוח להתחייב

before you actually see the fruition of the concept.

לפני שאתה ממש רואה את הגשמתו של הרעיון.

But based on the positions,

אך מבוסס על העמדות,

they took the educated leap of faith to do so.

הם עשו קפיצת מדרגה מושכלת של אמונה לשם כך.

And effectively we created what we like to call

ולמעשה יצרנו את מה שאנחנו אוהבים לכנות

a theater machine.

מכונת תיאטרון.

Now, that theater machine has ability

כעת, למכונת תיאטרון זו יש יכולת

to move between a whole series of configurations

לעבור בין סדרות שלמות של תצורות

at the push of a button and a few stagehands

בלחיצה על לחצן, ובעזרת כמה פועלי במה

in a short amount of time.

בפרק זמן קצר.

But it also has the potential

אך יש בה גם את הפוטנציאל

to not only provide multiform but multi-processional sequences.

לא רק לספק ריבוי צורות אבל גם ריבוי רצפים עוקבים.

Meaning: The artistic director

שהמשמעות היא: שהמנהל האמנותי

doesn't necessarily need to go through our lobby.

לא חייב לעבור דרך הלובי שלנו.

One of the things that we learned when we visited various theaters

אחד הדברים למדנו כאשר ביקרנו בתיאטראות שונים

is they hate us architects,

הוא שהם שונאים אותנו האדריכלים,

because they say the first thing they have to do,

כי הם אומרים שדבר ראשון שהם צריכים לעשות,

the first five minutes of any show,

בחמש הדקות הראשונות של כל הצגה,

is they have to get our architecture

הוא, שהם צריכים להוציא את הארכיטקטורה שלנו

out of the mind of their patron.

מהמיינד של הצופים שלהם.

Well now there are potentials of this building

טוב,עכשיו יש פוטנציאלים למבנה הזה

to allow the artistic director

שיאפשרו למנהל האמנותי

to actually move into the building

למעשה לעבור אל הבניין

without using our architecture.

מבלי להשתמש בארכיטקטורה שלנו.

So, in fact, there is the building, there is what we call the draw.

כך, למעשה, ישנו הבניין, יש מה שאנו קוראים לו "הבקעה" (דרואו)

You're going down into our lobby,

אתם נכנסים לתוך הלובי שלנו,

go through the lobby with our own little dangly bits, whether you like them or not,

עוברים דרך הלובי עם הפיסות המתנודדות שלנו, אם אתם אוהבים אותן או לא,

up through the stair that leads you into the auditorium.

למעלה במדרגות שמובילות אותך לתוך האולם.

But there is also the potential

אבל ישנו גם הפוטנציאל

to allow people to move directly from the outside,

לאפשר לאנשים להיכנס ישירות מבחוץ,

in this case suggesting kind of Wagnerian entrance,

במקרה זה מציעים סוג של כניסה וגנרית,

into the interior of the auditorium.

אל פנים האודיטוריום.

And here is the fruition of that in actuality.

וכאן מהגשמתו של הדבר למעשה.

These are the two large pivoting doors

אלו הן שתי דלתות מסתובבות גדולות

that allow people to move directly from the outside, in

שמאפשרות לאנשים לנוע ישירות מבחוץ,

or from the inside, out,

או מבפנים, החוצה,

performers or audience alike.

המבצעים או הקהל כאחד.

Now, imagine what that could be. I have to say honestly

כעת, דמיינו מה זה יכול להיות. אני חייב לומר בכנות

this is not something yet the building can do because it takes too long.

זהו לא משהו עדיין שהבניין יכול לעשות כי זה לוקח זמן רב מדי.

But imagine the freedoms

אך דמיינו את הגישות החופשיות

if you could take this further, that in fact you could consider

אם תוכלו לקחת זאת הלאה, שלמעשה תוכלו לחשוב על

a Wagnerian entry,

כניסה "וגנרית",

a first act in thrust,

המערכה הראשונה בבמה הפורצת,

an intermission in Greek, a second act in arena,

הפסקה ביוונית, מערכה שנייה בזירה,

and you leave through our lobby with dangly bits.

ואתם עוזבים דרך הלובי שלנו עם הפיסות המתנודדות.

Now that, I would say, is architecture performing.

כעת , שהייתי אומר, כשהאדריכלות מבצעת.

It is taking the hand of the architect

היא לוקחת את ידו של האדריכל

to actually remove the hand of the architect

למעשה מסירה את ידו של האדריכל

in favor of the hand of the artistic director.

לטובת ידו של המנהל האמנותי.

I'll go through the three basic configurations.

אני אעבור דרך שלוש התצורות הבסיסיות.

This is the flat floor configuration.

זוהי תצורת הרצפה השטוחה.

You notice that there is no proscenium,

אתם שמים לב שאין פרוסיניום,

the balconies have been raised up, there are no seats,

היציעים הורמו למעלה, אין מושבים,

the floor in the auditorium is flat.

רצפת האודיטורים שטוחה.

The first configuration is easy to understand.

את התצורה הראשונה קל להבין.

The balconies come down, you see that the orchestra

היציעים יורדים, אתם רואים שלתזמורת

begins to have a rake that's frontal towards the end stage,

מתחיל להיות שיפוע מהחזית לירכתי הבמה,

and the seats come in.

ונכנסים המושבים.

The third configuration is a little harder to understand.

התצורה השלישית קצת קשה להבנה.

Here you see that the balconies actually have to move out of the way

כאן תראו שהיציעים חייבים לפנות את הדרך

in order to bring a thrust into the space.

כדי להביא במה פורצת לתוך החלל.

And some of the seats need to actually change their direction,

וחלק מהמושבים צריכים למעשה לשנות את הכיוון שלהם,

and change their rake, to allow that to happen.

ולשנות את השיפוע שלהם, כדי לאפשר את זה.

I'll do it again so you can see it.

אעשה זאת שוב כך שתוכלו לראות זאת.

There you see it's the side balconies for the proscenium.

שם תראו שאלה היציעים הצדדיים בשביל פרוסיניום.

And there it is in the thrust configuration.

וזה שם בתצורה של הבמה הפורצת.

In order to do that,

כדי לעשות זאת,

again, we needed a client who was willing to take educational risks.

שוב, אנו נזקקנו ללקוח שהיה מוכן לקחת סיכונים מושכלים.

And they told us one important thing:

והם אמרו לנו דבר חשוב אחד:

"You shall not beta-test."

"לא יהיה מבחן ביתא."

Meaning, nothing that we do

כלומר, מה שלא נעשה

can we be the first ones to do it.

אנו יכולים להיות הראשונים לעשות זאת.

But they were willing for us to apply technologies

אבל הם היו מוכנים שניישם טכנולוגיות

from other areas that already had failsafe mechanisms to this building.

מתחומים אחרים שהיו להם כבר מנגנונים עמידים בפני תקלות לבניין הזה.

And the solution in terms of the balconies

והפתרון במונחים של יציעים

was to use something that we all know as a scoreboard lift.

היה להשתמש במשהו שכולנו מכירים לוח תוצאות מתרומם

Now, if you were to take a scoreboard

כעת, אם הייתם צריכים לקחת את לוח התוצאות

and drop it on dirt and whiskey,

ולהפיל אותו על לכלוך ווויסקי,

that would be bad.

זה יהיה רע.

If you were not able to take the scoreboard out of the arena

אם לא הצלחתם להוציא את לוח התוצאות החוצה מהזירה

and be able to do the Ice Capades the next night,

ותוכלו להעלות את "אייס קפיידס" בלילה הבא,

that would also be bad.

זה גם יהיה רע.

And so this technology already had all the failsafe mechanisms

כך, שלטכנולוגיה זו היו כבר כל מנגנוני הבטיחות

and allowed the theater and our client

ואיפשרו לתיאטרון, וללקוח שלנו

to actually do this with confidence

למעשה לעשות זאת עם בטחון

that they would be able to change over their configurations at will.

שהם יוכלו לשנות את התצורות שלהם כרצונם.

The second technology that we applied

הטכנולוגיה השניה שיישמנו

was actually using things that you know from

היתה שימוש בפועל בדברים שאתם מכירים

the stage side of an opera house.

מצדי הבמה בבית האופרה.

In this case what we're doing is we're taking

במקרה זה מה שאנחנו עושים הוא שאנחנו לוקחים

the orchestra floor, lifting it up, spinning it,

את רצפת התזמורת, מרימים אותה למעלה, מסובבים אותה

changing the rake, taking it back to flat floor,

משנים את השיפוע, ומחזירים את זה לרצפה שטוחה,

changing the rake again. In essence, you can begin to define

משנים את השיפוע שוב. בעיקרו, באפשרותך להתחיל להגדיר

rakes and viewing angles

שיפועים וזוויות צפייה

of people in the orchestra seating, at will.

של אנשים יושבים בתזמורת, בהתאם לרצון.

Here you see the chairs being spun around to go from proscenium or end stage

כאן באפשרותכם לראות את הכיסאות מסתובבים סביב כדי לעבור מהפרוסיניום ל-אנד סטייג'

to thrust configuration.

לתצורה של במה פורצת.

The proscenium, also. As far as we know this is the first building in the world

הפרוסניום, גם כן. עד כמה שאנו יודעים זהו הבניין הראשון בעולם

in which the proscenium can entirely fly out of the space.

שבו הפרוסיניום יכול לעוף לגמרי החוצה מהחלל.

Here you see the various acoustic baffles as well as

כאן תראו ווסתים אקוסטים שונים וגם את

the flying mechanisms and catwalks over the auditorium.

המנגנונים המעופפים, ומסלולי דוגמנות מעל לאודיטוריום.

And ultimately, up in the flytower,

ובסופו של דבר למעלה ב"מגדל המעופף",

the scene sets that allow the transformations to occur.

הסטים של הסצינות מאפשרים לשינויי צורה להתרחש.

As I said, all that was in service of creating a flexible

כאמור, כל זה היה בשירות יצירת קונפיגורציה גמישה

yet affordable configuration.

אך במסגרת האפשרויות הכספיות.

But we got this other benefit, and that was

אבל הישגנו יתרון נוסף, וזה היה

the ability of the perimeter to suddenly engage

האפשרות של ההקף החיצוני לשתף פתאום את

Dallas on the outside.

דאלאס שבחוץ.

Here you see the building in its current state

כאן באפשרותך לראות את הבניין במצבו הנוכחי

with blinds closed. This is a trompe l'oeil.

עם תריסים סגורים. זוהי אחיזת עיניים.

Actually this is not a curtain. These are vinyl blinds

למעשה זה לא וילון. אלה הם תריסי ויניל

that are integrated into the windows themselves,

שמשולבים בחלונות עצמם,

again with failsafe mechanisms

שוב עם מנגנוני בטיחות

that can be lifted such that you can completely demystify,

שאפשר להרים כך שתוכל להאיר,

if you chose, the operations of the theater

אם בחרת לעשות זאת, על הפעולות של התיאטרון

going on behind, rehearsals and so forth.

שקורות מאחור, חזרות וכן הלאה.

But you also have the ability

אבל יש לך גם את היכולת

to allow the audience to see Dallas,

לאפשר לקהל לראות את דאלאס,

to perform with Dallas as the backdrop of your performance.

להופיע עם דאלאס כתפאורת רקע לביצועים שלך.

Now, if I'll take you through --

כעת, אם אקח אתכם דרך --

this is an early concept sketch --

זהו סקיצת קונספט מוקדמת-

take you through kind of a mixture of all these things together.

אקח אתכם דרך משהו כמו תערובת של כל הדברים האלה יחד.

Effectively you would have something like this.

למעשה תוכלו לקבל משהו כזה.

You would be allowed to bring objects or performers into the performing chamber:

תוכלו להכניס אובייקטים או מבצעים לחדר ההצגה:

"Aida," their elephants, you can bring the elephants in.

"אאידה", הפילים שלהם, אתה יכול להכניס את הפילים פנימה.

You would be able to expose the auditorium to Dallas

ניתן יהיה לחשוף את האודיטוריום לדאלאס

or vice versa, Dallas to the auditorium.

או להיפך, את דאלאס אל האולם.

You'd be able to open portions in order to

ניתן יהיה לפתוח חלקים כדי

change the procession,

לשנות את זרימת הקהל,

allow people to come in and out for an intermission,

לאפשר לאנשים להיכנס ולצאת בהפסקות,

or to enter for the beginning or the end of a performance.

או להיכנס בתחילת או בסוף ההופעה.

As I said, all the balconies can move,

כפי שאמרתי, ניתן להזיז את כל היציעים,

but they can also be disappeared completely.

אבל הם יכולים גם להיעלם לחלוטין.

The proscenium can fly.

הפרוסניום יכול לעוף.

You can bring large objects into the chamber itself.

באפשרותך להכניס אובייקטים גדולים אל החדר עצמו.

But most convincingly when we had to confront the idea

אך בצורה הכי משכנעת כשנאלצנו להתמודד עם הרעיון

of changing costs from architecture to infrastructure,

של שינוי עלויות מארכיטקטורה לתשתית,

is something that is represented by this.

זה משהו שמיוצגת באמצעות פעולה זו.

And again, this is not all the flexibilities of the building that is actually built,

ושוב, אלו הן לא כל אשרויות הגמישות של הבניין שלמעשה בנוי,

but at least suggests the ideas.

אבל לפחות מרמז על הרעיונות.

This building has the ability, in short order,

לבניין זה ישנה היכולת, באופן מיידי,

to go back to a flat floor organization

לשוב לסידור של רצפה שטוחה

such that they can rent it out.

כך שניתן להשכיר אותו..

Now, if there is anyone here from American Airlines,

כעת, אם יש כאן מישהו מאמריקן איירליינס,

please consider doing your Christmas party here.

בבקשה תשקלו לבצע את מסיבת חג המולד שלכם כאן.

(Laughter)

(צחוק)

That allows the company to raise operational budgets

זה מאפשר לחברה לגייס תקציבים תפעוליים

without having to compete with other venues

ללא צורך להתחרות במקומות אחרים לארועים

with much larger auditoriums.

עם אולמות גדולים הרבה יותר.

That's an enormous benefit.

זהו יתרון עצום.

So, the theater company has the ability

כך, לחברת התיאטרון יש יכולת

to do totally hermetic,

להעלות את שייקספיר באופן הרמטי לחלוטין,

light-controlled, sound-controlled, great acoustics,

עם בקרת תאורה, בקרת סאונד, אקוסטיקה מצוינת ,

great intimacy Shakespeare,

ואינטימיות גדולה.

but can also do Beckett

אבל גם לבצע את בקט

with the skyline of Dallas sitting behind it.

עם קו האופק של דאלאס מאחור.

Here it is in a flat floor configuration.

הנה הוא בתצורה של רצפה שטוחה.

The theater has been going through its kind of paces.

התיאטרון כבר עבר סוג כזה של צעדים.

Here it is in an end stage configuration.

כאן היא קביעת תצורה של אנד-סטייג'.

It's actually beautiful. There was a rock band.

זה יפה למעשה. הייתה להקת רוק.

We stood outside trying to see if the acoustics worked,

עמדנו בחוץ וניסינו לבדוק אם האקוסטיקה עבדה,

and you could see the guys doing this but you couldn't hear them.

ואתם יכולים לראות את החבר'ה עושים זאת אך לא יכולתי לשמוע אותם.

It was very unusual.

זה היה מאד בלתי רגיל.

Here it is in a thrust configuration.

הנה כאן תצורת הבמה הפורצת

And last but not least,

ואחרון אחרון חביב,

you see this already has the ability to create events

באפשרותכם לראות שיש לזה כבר את היכולת ליצור אירועים

in order to generate operational budgets

במטרה ליצור תקציב תפעולי

to overcome the building in fact performing

כדי להכריע למעשה שהבניין יעלה מופעים

to allow the company to overcome their biggest problem.

כדי לאפשר לחברה להתגבר על הבעיה הגדולה ביותר שלהם.

I'm going to show you a brief time lapse.

אני עומד להראות לכם קפיצה קצרה בזמן.

As I said, this can be done with only two people,

כפי שאמרתי, ניתן לבצע זאת רק עם שני אנשים,

and with a minimum amount of time.

ובכמות מינימלית של זמן.

This is the first time that actually the changeover was done

זו הפעם הראשונה שהמהפך בוצע בפועל

and so there is literally thousands of people because

ואז יש ממש אלפי אנשים כי

everyone was excited and wanted to be a part of it.

כולם היו נרגשים ורצוי להיות חלק מזה.

So, in a way try to disregard all the thousands of ants running around.

וכך, איכשהו נסו להתעלם מכל אלפי הנמלים שמתרוצצות סביב.

And think of it being done with just a few people.

וחישבו על זה נעשה עם כמה אנשים.

Again, just a couple people are required.

שוב, רק כמה אנשים דרושים.

(Laughter)

(צחוק)

I promise.

אני מבטיח.

Et voila.

בבקשה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So, just in conclusion, a few shots.

אז, רק לסיכום, כמה שוטים.

This is the AT&T Performing Arts Center's

זהו מרכז AT&T לאומנויות הבמה

Dee and Charles Wyly Theater.

תיאטרון די וצ'ארלס ווילי.

There it is at night.

כאן הוא בלילה.

And last but not least the entire AT&T Performing Arts Center.

ואחרון אחרון חביב כל מרכז AT&T לאומנויות הבמה.

You can see the Winspear Opera House on the right

באפשרותכם לראות את בית האופרה ווינספיר מימין

and the Dee and Charles Wyly Theater on the left.

ואת תיאטרון די וצ'ארלס וויילי משמאל.

And to remind you that here is an example in which

ולהזכיר לכם שכאן זו דוגמה

architecture actually did something.

שבה האדריכלות עשתה משהו.

But we got to that conclusion

אבל הגענו למסקנה הזאת

without understanding where we were going,

מבלי להבין לאן אנחנו הולכים,

what we knew were a series of issues that the company

מה שידענו היו סדרות של נושאים אשר החברה

and the client was confronted with.

והלקוח נאלצו להתעמת אתם.

And we took positions with them, and it was through those positions

ואנו, אחזנו בעמדות מולם ובעזרת נקודות המבט האלו

that we began to take architectural manifestations

התחלנו לבצע ביטויים ארכיטקטונים

and we arrived at a conclusion that none of us,

והגענו למסקנה שאף אחד מאיתנו,

really none of us could ever

באמת אף אחד מאתנו לא היה יכול אי פעם

have conceived of initially or individually.

להגות מראש או לבדו.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)