John Walker: Re-creating great performances

מתרגם: Oren Szekatch מבקר: Shahar Kaiser

Ninety-nine percent of us have the dream of listeners.

ל-99 אחוז מאיתנו יש את החלום להיות מאזינים.

Not being the musicians -- the listeners, right?

לא להיות המוזיקאים -- המאזינים, נכון?

And we crave one thing,

ואנו משתוקקים לדבר אחד,

even though we kind of don't know it all the time.

למרות שלרוב אין אנו יודעים מהו.

We crave to be in the room with the musician

אנו משתוקקים לשהות בחדר עם המוזיקאים

the day it was recorded, the day it was played.

ביום ההקלטה, ביום בו המוזיקה נוגנה.

And we go to live concerts, and we get that as much as we can.

ואנחנו הולכים להופעות חיות, ואנחנו מקבלים את ההרגשה הזו ככל שאנחנו יכולים.

But then we listen to the other 99 percent of our stuff recorded.

אבל אז אנחנו מאזינים לשאר 99 האחוזים של החומר שלנו מוקלט.

And it turns out the further back you go in history,

ומסתבר שככל שאתם חוזרים אחורה בהיסטוריה,

the little rougher it sounds.

כך זה נשמע מחוספס יותר.

And so we said, there's a solution to this.

וכך אמרנו, ישנו פתרון לזה.

Let's separate the performance, as a thing,

הבה נפריד את הביצוע, כדבר,

out from the recording, which was how it was made.

מן ההקלטה, כלומר - כיצד הדבר נעשה.

You know, the thing with microphones in the room and all that day.

אתם יודעים, הדבר עם המיקרופונים בחדר וכל היום הזה.

But the performance itself was how the musicians worked their fingers,

אך הביצוע עצמו היה כיצד המוזיקאים הניעו את אצבעותיהם,

and what instruments they were using.

ובאיזה כלים הם השתמשו.

And it's the data hidden inside the recording.

וזהו המידע המסתתר בינות ההקלטה.

In order to do this, it's a lot of hardware and software

בכדי לעשות זאת, הדבר מצריך הרבה חומרה ותוכנה

that runs in a very high resolution.

אשר רצים ברזולוציה מאוד גבוהה.

And Yamaha makes an incredible thing called the Disklavier Pro

וימאהה מייצרת דבר מופלאה הנקרא "דיסקלאביר פרו",

that looks like a nice grand piano there.

הנראה כמו פסנתר גדול ונחמד שם --

And you probably didn't realize it's going to do all these things --

וככל הנראה לא חשבתם כי הוא הולך לעשות את כל הדברים הללו --

but full of solenoids, and fiber optics, and computers

אך למעשה הוא מלא במוליכים, סיבים אופטיים ומחשבים

and all this kind of stuff. The highest resolution out of Japan.

וכל הדברים הללו -- עם הרזולוציה הגבוהה ביותר הישר מיפן.

And this just didn't work until we could cross this line that says high-definition.

וזה פשוט לא עבד עד אשר יכולנו לחצות קו ההפרדה הנקרא הפרדה גבוהה.

And we were able to cross this line, called the uncanny valley,

והצלחנו לחצות את הקו הנקרא עמק המוזרות,

in terms of -- artificial intelligence terms.

בכל הקשור -- בכל הקשור לאינטיליגנציה מלאכותית.

We have a process where we, you know,

יש לנו תהליך בו אנו, אתם יודעים,

kind of put it into the computer and digitize it, and then a whole lot of analysis.

מכניסים את זה למחשב וזה עובר תהליך דיגיטציה, ואז עובר אנליזות רבות.

And we look at every single note,

ואנו בוחנים כל תו ותו,

and all the attributes of those notes:

ועל כל תכונותיהן של התווים הללו:

how hard they were struck, and how they were held down,

כמה חזק ניגנו אותם, וכיצד הן הוחזקו,

and how you move the fingers.

וכיצד הזזת את אצבעותיך.

So we had to develop a whole new science of how you move your fingers.

אז היה עלינו לפתח מדע חדש לחלוטין העוסק בכיצד אתה מזיז את אצבעותיך.

And, you know, it's a thing your piano teacher teaches you,

וזהו, אתם יודעים, דבר אותו מלמדכם המורה שלכם לפסנתר,

but we never had a science behind these kinds of things.

אך מעולם לא היה לנו מדע מאחורי הדברים האלו.

I'm going to start with Glenn Gould.

אני עומד להתחיל עם גלן גולד.

He died 25 years ago this year, and was born 75 years ago this year.

הוא נפטר לפני 25 שנה, ונולד לפני 75 שנה.

Was a beloved pianist, maybe the great cult pianist of the twentieth century.

הוא היה פסנתרן אהוד, אולי פסנתרן זרם ה"קאלט" הגדול ביותר של המאה ה-20.

He just got tired of being in front of an audience,

פשוט נמאס לו להופיע אל מול קהל,

and felt like -- a performing monkey was, in fact, his term.

והרגיש כמו - "קוף הופעות", כך הייתה הגדרתו לדבר.

So he stepped back, and did nothing but the crafting of his work.

אז הוא לקח צעד אחורה, ולא עשה דבר מלבד עבודה על יצירתו.

And Gould's specialty was playing Bach.

וגולד ניגן בעיקר באך.

His maybe most famous recording

אולי המוכרת בהקלטותיו

was something called "The Goldberg Variations."

היא "הוריאציות של גולדברג."

Bach only wrote themes and variations one time.

באך כתב רק נושאים ווריאציות פעם אחת.

He wrote some early pieces,

הוא כתב מספר יצירות מוקדמות,

but late in his life, in his mature period,

אך מאוחר יותר בחייו, בתקופתו הבוגרת,

he said, "Here's a theme -- 30 variations."

הוא אמר, "הנה נושא -- 30 וריאציות."

In fact, the theme isn't even the melody, it's the bass line.

למעשה הנושא אינו אף המלודיה, אלא הוא הבס.

And Gould recorded it in two major recordings that you may know about,

וגולד הקליט את זה בשתי הקלטות גדולות שאולי אתם יודעים אודותיהן,

one in mono, and one in stereo.

אחת במונו, אחת בסטריאו.

And the one in mono, by the way, he used the pedal,

ובמונו, דרך אגב, הוא השתמש בדוושה,

and as he got older, he said, "No, no, wait a minute.

וכאשר הוא התבגר הוא אמר, "לא, לא, רק רגע.

I'm going to get very scientific about this, and not use the pedal."

אני הולך להיות מאוד מדעי בעניין ולא להשתמש בדוושה."

What I'd like you to hear live is the 1955 version,

מה שאני רוצה שתקשיבו לו, חי, הנה הגרסה של שנת 1955,

and we'll play the first couple pieces of it.

וננגן את שתי היצירות הראשונות מזה.

Glenn Gould, 1955.

גלן גולד, 1955.

(Music)

(מוזיקה)

How about that?

מה דעתכם?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So let me tell you a little bit how this was done.

אז תרשו לי לספר לכם מעט על כיצד הדבר נעשה.

First of all, let me get you to the end step.

ראשית כל, תנו לי להביא אתכם לצעד הסופי.

This is -- we have a fairly complex process

זה הוא -- ישנו תהליך די מורכב

that, you know, software and musicians and so on,

שאתם יודעים, תוכנות ומוזיקאים וכן הלאה,

but when we're all done, we know that the ear is the final arbiter.

אך כאשר אנחנו מסיימים, אנחנו יודעים כי האוזן היא הבוררת הסופית.

We can play the original in one ear, and a new recording in the other.

אנחנו יכולים לנגן את המקור באוזן אחת, ואת ההקלטה החדשה בשנייה,

So I'm going to do this for you right now, what you just heard.

אז אני הולך לעשות זאת בשבילכם כעת, מה שזה עתה שמעתם.

And in the right speaker is going to be the original recording,

וברמקול הימני הולכת להתנגן ההקלטה המקורית

and the left speaker is going to be the new recording,

וברמקול השמאלי הולכת להתנגן ההקלטה החדשה --

actually of an instrument just like that one,

למעשה של כלי זהה,

and I'm going to play them together at the same time.

ואני הולך לנגנם יחדיו בו בעת.

(Music)

(מוזיקה)

That's the original. [Unclear] That's the two together.

זהו המקור.

(Music)

(מוזיקה)

Before "Jurassic Park,"

לפני פארק היורה,

there was no science for how skin hung off of muscle, right?

לא היה מדע שדיבר על כיצד העור תלוי על השריר, נכון?

So, in the video world,

אז בעולם הוידאו,

we've been able to invent, in our lifetimes, natural behavior.

יכולנו להמציא, בימי חיינו, התנהגות טבעית.

And this is kind of another example

וזהו סוג נוסף של דוגמה

of putting a science behind natural behavior.

של שימוש במדע מאחורי התנהגות טבעית.

And then you heard the original.

ואז אתם שומעים את המקור.

Ultimately, I started with the experience.

בסופו של דבר, אני התחלתי עם החוויה.

And the experience is: I want to be in the room and hear the musicians.

והחוויה היא: אני רוצה להיות בחדר ולשמוע את המוזיקאים.

Lots of you can afford to buy one of these.

רבים מכם יכולים להרשות לעצמכם לרכוש אחד מאלה.

But, if not, there is now high-definition surround sound.

אך, אם לא, ישנה כעת מערכת צליל הפרדה גבוהה היקפית.

And I got to tell you, if you haven't heard high-definition surround,

ואני חייב לומר, אם לא שמעתם מערכת הפרדה גבוהה היקפית,

go down to your audio dealer, your audiophile dealer.

לכו אל סוחר השמע שלכם, הסוחר אוהב השמע שלכם.

It's so involving compared to regular stereo.

זה כל כך מרגש לעומת סטריאו רגיל.

But if you don't have that, maybe you can listen on your headphones.

אך אם אין לכם את זה, אולי תוכלו להאזין באוזניות שלכם.

And so on the same disk we have five recordings --

וכך באותו דיסק יש לנו חמש הקלטות --

Sony has five recordings.

לסוני יש חמש הקלטות.

And you could listen in headphones

ואתם יכולים להאזין באוזניות

with this thing called binaural recording.

בזכות דבר הנקרא הקלטה בינארית.

And it's a dummy head that sits in front of the instrument,

וזהו ראש בובה היושב אל מול הכלי,

and it's got microphones where the ears are.

ויש לו מיקרופונים היכן שנמצאות אוזניו.

And when you put on headphones, and you listen to this,

וכאשר אתם שמים את האוזניות ואתם מאזינים לזה,

you're inside of Glenn Gould's body.

אתם נמצאים בתוך גופו של גלן גולד.

And it is a chuckle until, you know, the musicians,

וזוהי בדיחה עד אשר -- אתם יודעים, המוזיקאים,

who are musicians who play the piano, listen to this, say,

שהם מוזיקאים המנגנים על הפסנתר, מקשיבים לזה, ואומרים,

"I can't believe it! It's just what it's like to play the piano."

"אני לא מאמין! זה בדיוק כמו לנגן על פסנתר."

Except now you're inside Glenn Gould's body playing the piano,

אלא שכעת אתם נמצאים בתוך גופו של גלן גולד המנגן על הפסנתר,

and it feels like your fingers are making the decisions

וזה מרגיש כמו אצבעותיכם הן אלו המחליטות את ההחלטות

and moving through the whole process.

והזזות דרך כל התהליך.

It's a game changer.

זהו דבר משנה סדרי עולם.

Here's now something we know in spectacular quality.

הנה דבר שאנו יודעים כי הוא באיכות מעולה.

The whole process is very sensitive to temperature and humidity.

כל התהליך הוא רגיש מאוד לטמפרטורה וללחות.

What you heard today was not perfect.

מה ששמעתם היום לא היה מושלם.

It's an amalgam of wood, and cast iron, and felt,

זו היא סגסוגת של עץ וברזל יצוק ולבד,

and steel strings, and all these,

ומיתרי ברזל, וכל אלה,

and they're all amazingly sensitive to temperature and humidity.

וכולם רגישים להפליא לטמפרטורה וללחות.

So when you go into the recording session,

אז כאשר אתם נכנסים להקלטה,

you get to stop after every piece and rebuild the piano if you need to.

אתם צריכים לעצור אחרי כל יצירה ולבנות מחדש את הפסנתר אם אתם צריכים.

There's the whole action there, sitting, kind of, on the side,

ישנה כל הפעולה הזו הנמצאת ברקע,

and the dummy head and our recording engineers

וראש הבובה ומהנדסי ההקלטה שלנו

standing around while we rebuild the piano.

עומדים מסביב בזמן שאנו בונים מחדש את הפסנתר.

Without putting dates next to these things,

מבלי לשים תאריכים לדברים האלו,

step-by-step music will be turned into data,

צעד צעד, המוזיקה תהפוך למידע,

like every field that's occurred in the past 35 or 40 years.

כשם שקרה בכל תחום ב-35 או 40 שנה האחרונות.

Audio has come very late to this game --

שמע נכנס באיחור רב לתחום הזה --

I'm not talking about digitizing, and bits, and re-mastering.

אני לא מדבר על דיגיטציה, וחלקים, ועריכה מחדש --

I'm talking about turn it into the data that it was made from,

אני מדבר על הפיכתו למידע ממנו הוא נוצר,

which is how it was performed.

משמע, הדרך שבא הוא בוצע.

And audio came very late because our ears are so hard to fool --

והשמע הגיע באיחור משום שמאוד קשה להשלות את האוזניים שלנו --

they're high-resolution, and they're wired straight to our emotions,

הן בעלות יכולת הפרדה גבוהה, והן מחווטות ישירות לרגשותינו,

and you can't trick them very easily.

וקשה לעבוד עליהן בכזו קלות.

Your eyes are pretty happy with some color and movement, you know.

העיניים שלכם מאושרות עם כמה צבעים ותנועות, אתם יודעים.

All right, there's this episode of "Star Trek."

בסדר, ישנו פרק של סטאר טרק.

(Laughter)

(צחוק)

I get it -- it was all just laid in for me yesterday there.

אני מבין -- הכל היה מוכן עבורי מאתמול.

The episode of "Star Trek" for me was James Daly played Methuselah --

הפרק של סטאר טרק עבורי היה ג'יימס דיילי המשחק את מתושלח --

remember this one?

זוכרים אותו?

And at some point he's dancing with his --

ובשלב מסויים הוא רוקד עם זה --

and I won't ruin the episode for you, from 1967.

ואני לא אהרוס עבורכם את הפרק, משנת 1967.

Right, do you know where I'm going?

בסדר, אתם יודעים להיכן אני הולך עם זה?

And Nimoy, I'm sorry, Spock sits down at the piano,

ונימוי, אני מצטער, ספוק מתיישב על הפסנתר,

and he starts playing this Brahms waltz, and they all dance to it.

והוא מתחיל לנגן את הולס של ברהמס, וכולם רוקדים לצליליו.

And then Spock turns round, he goes,

ואז ספוק מסתובב, ואומר,

"James, I know all of the Brahms waltzes,

"ג'יימס, אני מכיר את כל הולסים של ברהמס,

and I don't believe this is one of them in the category."

ואני לא מאמין שזה נכנס איתם לאותה קטגוריה."

That's where I'm at.

שם אני נמצא.

I want to hear the waltzes Brahms didn't write.

אני רוצה לשמוע את הולס שברהמס לא כתב.

I want to hear the pieces that Horowitz didn't play.

אני רוצה לשמוע את היצירות שהורוביץ לא ניגן.

But I believe we're on a path now, when we get to data,

אבל אני מאמין שאנחנו על הדרך הנכונה כעת כאשר יש לנו את המידע

that we can distill styles, and templates, and formulas, and all these kinds of things,

בו אנחנו יכולים לזקק סגנונות ותבניות של כל הדברים הללו --

again, that you've seen happen in the computer graphics world.

שוב, דברים שאתם ראיתם קורים בעולם הגרפיקה במחשב.

It's now coming in this world.

זה כעת מגיע לעולם הזה.

The transition will be this one.

התרגום יהיה זה.

It says right now, we think music is notes and how they're played.

הוא אומר כעת, אנחנו חושבים שמוזיקה היא תווים והדרך בה הם מנוגנים.

And I believe this is coming.

ואני מאמין שזה מגיע.

Because what you've just heard was a computer playing data --

משום שמה שזה עתה שמעתם היה מחשב המנגן מידע --

no Glenn Gould in the room.

בלי גלן גולד הנמצא בחדר.

But yet, it was human.

אך יחד עם זאת זה היה בן אנוש.

And I believe you'll get to the next step, the real dream of listeners.

ואני מאמין שאתם תקבלו את הצעד הבא, החלום האמיתי של המאזינים.

Every time you listen to a recording today,

בכל פעם שאתם מקשיבים להקלטה כיום,

every time you take out your iPod and whatever,

בכל פעם שאתם מוציאים את האייפוד שלכם או מה שלא יהיה,

every time you listen to it, it's the same thing -- it's frozen.

בכל פעם שאתם מקשיבים למשהו, הוא אותו דבר -- הוא קפוא.

Wouldn't it be cool if every time you listened, it could be different?

האין זה יהיה מגניב שבכל פעם שתשמעו את זה, זה יוכל להיות שונה?

This morning, you're sadder, you want to hear your song,

הבוקר אתם עצובים יותר, אתם רוצים לשמוע את השיר שלכם,

the same song, played sadder than you did yesterday.

את אותו השיר, מנוגן יותר בעצב מאשר שהוא נוגן אתמול.

You want to hear it played by different musicians.

אתם רוצים לשמוע את זה מנוגן על-ידי מוזיקאים שונים.

You want to hear it in different rooms and whatever.

אתם רוצים לשמוע את זה מנוגן בחדר שונה או מה שלא יהיה.

We've seen all these "Star Treks," and they're all holodeck episodes as well.

ראינו את כל הפרקים הללו של סטאר טרק, וכל פרקי בהם הופיע ה"חדר ההולוגרמות".

Every time I listen to that, I get goose bumps.

בכל פעם שאני מאזין לזה, עורי נעשה חידודין חידודין.

It's so amazing, it's so exciting.

זה כל כך מדהים, כל כך מרגש.

Every time I listen to that recording it's like, "Oh my God,

בכל פעם שאני מאזין להקלטה הזו אני אומר, אלוהים אדירים,

I can't believe I'm in the same room. I can't believe this is happening."

אני לא מאמין שאני נמצא באותו החדר. אני לא מאמין שזה קורה.

It's a way better experience

זוהי חוויה טובה בהרבה

than whatever you're used to listening to, in whatever form.

מאשר מה שאתם רגילים להקשיב לו בכל פורמט שלא יהיה.

And lastly, I will wrap up with one minute of Art Tatum.

ולבסוף, אני אסיים עם דקה אחת של ארט טייטום.

So I've really overshot my budget here.

אז אני די קפצתי מעל הראש כאן.

We made a new recording of him

עשינו הקלטה חדשה שלו

playing in the Shrine Auditorium in September.

מנגן ב"שריין אודיטוריום" בספטמבר.

It was a concert he recorded in the Shrine Auditorium in 1949.

זה היה מופע שהוא הקליט ב"שריין אודיטוריום" בשנת 1949.

And I've got to tell you, we have this lab

ואני חייב לומר, יש לנו את המעבדה הזו

where we build and measure everything, back in Raleigh, North Carolina,

בה אנו בונים ומודדים כל דבר, הנמצאת בראלי שבצפון קרוליינה.

and we flew out to Los Angeles.

וטסנו משם ללוס אנג'לס.

And as the president of the company,

ובתור נשיא החברה,

I didn't feel real comfortable about where we were.

לא הרגשתי נוח במיוחד באשר להיכן שהיינו.

That's a real uncomfortable feeling,

זוהי תחושה באמת לא נוחה

when all the equipment's come out and a whole Sony team,

כאשר כל הציוד מגיע לשם וצוות שלם של סוני,

and people are going to be sitting there in the audience.

ואנשים הולכים לשבת שם בקהל.

And we put the piano on the sweet spot of the stage in the Shrine,

ושמנו את הפסנתר על נקודה ייחודית על הבמה ב"שריין" --

which has not changed since 1949, still seats 6,000 people.

אשר לא השתנה מאז 1949, עדיין מאכלס 6,000 איש --

And on the sweet spot on the stage, Tatum starts playing ...

ועל אותה פינה ייחודית על הבמה, טייטום החל לנגן...

and every note, every beat, every slur, every accent, every pedal

כל תו, כל מקצב, כל קשת, כל דגש, כל דוושה

was perfect, because he played it for that room on that day.

היה מושלם, מכיוון שהוא ניגן את זה מהחדר ההוא באותו יום.

And we captured all that data all over again.

ואנחנו תפסנו את כל המידע הזה שוב פעם.

And I want you to hear that right now.

ואני רוצה שתשמעו זאת עתה.

And fortunately, it's right in here.

ולמרבה המזל זה נמצא כאן --

This is an encore he used to do.

זהו הדרן שהוא נהג לעשות.

It's one minute long.

הוא באורך של דקה אחת.

It's an Irish jig, and I want you to hear his humor.

זהו ג'יג אירי, ואני רוצה שתשמעו את ההומור שלו.

(Music)

(מוזיקה)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And that's just what the live audience did.

וזה רק מה שעשה הקהל החי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So thank you very much, Michael, thank you for the opportunity.

אז תודה רבה, מייקל, תודה לך על ההזדמנות.