The real reason manufacturing jobs are disappearing | Augie Picado

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

When someone mentions Cuba,

כשמישהו מזכיר את קובה,

what do you think about?

מה זה מזכיר לכם?

Classic, classic cars?

מכוניות עתיקות וקלאסיות? סיגרים משובחים?

Perhaps good cigars?

Maybe you think of a famous baseball player.

אולי אתם חושבים על שחקן בייסבול ידוע.

What about when somebody mentions North Korea?

ומה בדבר צפון-קוריאה?

You think about those missile tests,

אולי אתם חושבים על אותם ניסויי הטילים,

maybe their notorious leader

אולי על מנהיגם הידוע לשמצה

or his good friend, Dennis Rodman.

או על חברו הטוב, דניס רודמן?

(Laughter)

(צחוק)

One thing that likely doesn't come to mind

אסוציאציה לא סבירה אחת

is a vision of a country,

היא חזון של מדינה

an open economy,

עם כלכלה פתוחה,

whose citizens have access to a wide range of affordable consumer products.

שבה לאזרחים יש גישה לקשת רחבה של מוצרים במחיר סביר.

I'm not here to argue how these countries got to where they are today.

לא באתי לתאר איך מדינות אלה הגיעו לאן שהגיעו.

I simply want to use them as an example of countries and citizens

אני פשוט רוצה להשתמש בהן כדוגמאות למדינות ואזרחים

who have been affected, negatively affected,

שהושפעו, שנפגעו,

by a trade policy that restricts imports

ממדיניות סחר שמגבילה את היבוא

and protects local industries.

ומגינה על התעשיות המקומיות.

Recently we've heard a number of countries

לאחרונה שמענו על מספר מדינות

talk about restricting imports

שמדברות על הגבלת היבוא,

and protecting their local, domestic industries.

ועל הגנת התעשיות מבית.

Now, this may sound fine in a sound bite,

כסיסמה, זה נשמע בסדר,

but what it really is is protectionism.

אבל זהו בעצם פרוטקציוניזם, מדיניות מגן.

We heard a lot about this during the 2016 presidential election.

שמענו על כך הרבה בבחירות לנשיאות של 2016.

We heard about it during the Brexit debates

שמענו על כך בזמן הוויכוחים סביב הברקזיט

and most recently during the French elections.

ולאחרונה, בבחירות בצרפת.

In fact, it's been a really important topic

למעשה, זהו נושא חשוב מאד

being talked about around the world,

שמדברים עליו בכל העולם,

and many aspiring political leaders

ומנהיגים פוליטיים שאפתניים רבים

are running on platforms positioning protectionism as a good thing.

מתמודדים עם מצעים שמציגים את מדיניות המגן באור חיובי.

Now, I could see why they think protectionism is good,

אני יכול להבין מדוע לדעתם מדיניות המגן טובה,

because sometimes it seems like trade is unfair.

כי לפעמים נראה שהסחר איננו הוגן.

Some have blamed trade

יש מי שהאשימו את הסחר

for some of the problems we've been having here at home in the US.

בכמה מהבעיות שיש לנו לאחרונה, כאן בארה"ב.

מזה שנים שאנו שומעים

For years we've been hearing

about the loss of high-paying US manufacturing jobs.

על אובדן משרות ייצור מכניסות בארה"ב.

Many think that manufacturing is declining in the US

רבים חושבים שהייצור בארה"ב דועך,

because companies are moving their operations offshore

בגלל שחברות מעבירות את פעילותן לחו"ל,

to markets with lower-cost labor

לשווקים עם כוח עבודה זול

like China, Mexico and Vietnam.

כמו סין, מקסיקו ו-וייטנאם.

They also think trade agreements sometimes are unfair,

לדעתם, גם הסכמי הסחר לפעמים אינם הוגנים,

למשל נפט"א (הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה)

like NAFTA

and the Trans-Pacific Partnership,

והשותפות הטרנס-פסיפית,

because these trade agreements allow companies

כי הסכמי סחר אלה מאפשרים לחברות

to reimport those cheaply produced goods back into the US

לייבא מחדש מוצרים זולים אלה לארה"ב

and other countries from where the jobs were taken.

ולמדינות אחרות שמהן נגזלו מקומות העבודה.

So it kind of feels like the exporters win

אז ההרגשה היא כאילו היצואנים זוכים

and the importers lose.

והיבואנים מפסידים.

Now, the reality is

אך במציאות, תפוקת המגזר היצרני בארה"ב

output in the manufacturing sector in the US

is actually growing,

דווקא נמצאת בעליה,

but we are losing jobs.

אבל אנו אכן מאבדים מקומות עבודה,

We're losing lots of them.

והמון.

In fact, from 2000 to 2010,

למעשה, מ-2000 ועד 2010,

5.7 million manufacturing jobs were lost.

אבדו 5.7 מיליון משרות ייצור.

But they're not being lost for the reasons you might think.

אבל לא מהסיבות שנדמה לכם.

Mike Johnson in Toledo, Ohio

מייק ג'ונסון מטולדו שבאוהיו

didn't lose his jobs at the factory

לא הפסיד את מקום עבודתו במפעל

to Miguel Sanchez in Monterrey, Mexico.

למיגואל סנצ'ז ממונטריי שבמקסיקו.

No.

לא.

Mike lost his job to a machine.

מייק הפסיד את מקום עבודתו למכונה.

87 percent of lost manufacturing jobs

87% ממשרות היצור שאבדו,

have been eliminated because we've made improvements

התבטלו משום שהכנסו שיפורים בייצור שלנו, באמצעות אוטומציה.

in our own productivity through automation.

So that means that one out of 10 lost manufacturing jobs

כלומר, אחת מכל 10 משרות ייצור שאבדו

was due to offshoring.

אבדה בגלל העברת הייצור לחו"ל.

Now, this is not just a US phenomenon.

וזאת לא תופעה ייחודית לארה"ב.

No.

לא.

האמת היא שהאוטומציה מגיעה לכל קווי הייצור

In fact, automation is spreading to every production line

in every country around the world.

בכל מדינה בעולם.

But look, I get it:

אבל אני מבין את זה.

if you just lost your job

אם זה עתה איבדת את מקום עבודתך,

and then you read in the newspaper

ואתה קורא בעיתון

שהחברה בה עבדת סגרה עיסקה עם סין,

that your old company just struck up a deal with China,

it's easy to think you were just replaced

קל לחשוב שהוחלפת בפועל אחר.

in a one-for-one deal.

When I hear stories like this, I think that what people picture

כשאני שומע סיפורים כאלה, אני חושב שאנשים מדמיינים לעצמם

is that trade happens between only two countries.

שהסחר מתנהל בין שתי מדינות בלבד.

Manufacturers in one country

יצרנים במדינה אחת

produce products and they export them

מייצרים מוצרים ומייצאים אותם

to consumers in other countries,

לצרכנים במדינות אחרות,

and it feels like the manufacturing countries win

וההרגשה היא שהמדינות המייצרות זוכות

and the importing countries lose.

והמדינות המייבאות מפסידות.

Well, reality's a little bit different.

המציאות שונה במקצת.

I'm a supply chain professional,

אני מומחה בתחום שרשרת האספקה,

and I live and work in Mexico.

ואני חי ועובד במקסיקו.

And I work in the middle

אני עובד במרכזה של רשת מקושרת היטב

of a highly connected network of manufacturers

all collaborating from around the world

של יצרנים מכל העולם המשתפים פעולה

to produce many of the products we use today.

כדי לייצר רבים מהמוצרים בהם אנו משתמשים כיום.

What I see

מה שאני רואה,

from my front-row seat in Mexico City

מהמושב שלי בשורה הראשונה במקסיקו סיטי,

actually looks more like this.

נראה יותר ככה.

And this is a more accurate depiction of what trade really looks like.

זהו תיאור מדויק יותר של הסחר.

I've had the pleasure of being able to see

היה לי העונג לראות במו-עיני

how many different products are manufactured,

איך מיוצרים מוצרים רבים:

from golf clubs to laptop computers

מחבטי גולף, מחשבים ניידים,

to internet servers, automobiles

שרתי אינטרנט, כלי רכב

and even airplanes.

ואפילו מטוסים.

And believe me, none of it happens in a straight line.

והאמינו לי, הייצור של כל אלה לא קורה בקו ישר.

Let me give you an example.

אתן לכם דוגמה.

A few months ago, I was touring the manufacturing plant

לפני כמה חודשים סיירתי באתר ייצור

of a multinational aerospace company

של חברה בינלאומית גדולה של תעשיה אווירית

in Querétaro, Mexico,

בקרטרו שבמקסיקו,

and the VP of logistics points out a completed tail assembly.

וסגן הנשיא לענייני לוגיסטיקה הראה מכלל זנב גמור.

It turns out the tail assemblies are assembled from panels

מסתבר שמכללי הזנב מורכבים מלוחות

that are manufactured in France,

שמיוצרים בצרפת,

and they're assembled in Mexico

והם מורכבים במקסיקו

using components imported from the US.

עם רכיבים שמיובאים מארה"ב.

When those tail assemblies are done,

כשמכללי הזנב מוכנים,

they're exported via truck to Canada

הם מיוצאים במשאיות לקנדה

to their primary assembly plant

למפעל ההרכבה הראשי

where they come together

שם הם מצטרפים לאלפי חלקים נוספים,

with thousands of other parts,

like the wings and the seats

כמו הכנפיים והמושבים

and the little shades over the little windows,

והצלונים הקטנים שעל האשנבים,

all coming in to become a part of a new airplane.

וכל זה הופך למטוס חדש.

Think about it.

חישבו על כך.

These new airplanes,

המטוסים החדשים האלה,

before they even take their first flight,

עוד לפני שהם ממריאים לטיסתם הראשונה,

they have more stamps in their passports

יש להם בדרכון יותר חותמות

than Angelina Jolie.

מאשר לאנג'לינה ג'ולי.

Now, this approach to processing goes on all around the world

גישת הייצור הזאת קיימת בכל העולם

to manufacture many of the products

בנוגע לייצור רבים מהמוצרים

we use every day,

שבהם אנו משתמשים באופן יומיומי,

from skin cream to airplanes.

מקרמים לעור ועד מטוסים.

When you go home tonight, take a look in your house.

כשתלכו הערב הביתה, חפשו בביתכם.

You might be surprised to find a label that looks like this one:

אולי תופתעו למצוא תווית כזו:

"Manufactured in the USA from US and foreign parts."

"מיוצר בארה"ב מחלקים אמריקניים וזרים."

Economist Michael Porter

הכלכלן מייקל פורטר

described what's going on here best.

תיאר הכי טוב את מה שקורה כאן.

Many decades ago, he said that it's most beneficial for a country

לפני עשרות רבות של שנים, הוא אמר שלכל מדינה הכי משתלם

to focus on producing the products it can produce most efficiently

לייצר את מה שהיא יודעת לייצר באופן היעיל ביותר

and trading for the rest.

ולסחור בכל היתר.

So what he's talking about here is shared production,

הוא מדבר למעשה על ייצור משותף,

and efficiency is the name of the game.

כשיעילות היא שם המשחק.

You've probably seen an example of this

ודאי ראיתם דוגמה לכך בבית או בעבודה.

at home or at work.

Let's take a look at an example.

הבה נראה דוגמה אחת.

Think about how your house was built

חישבו: איך נבנה ביתכם,

or your kitchen renovated.

או איך שופץ המטבח שלכם.

Typically, there's a general contractor

בד"כ, יש קבלן ראשי

who is responsible for coordinating the efforts

שאחראי לתיאום מאמציהם של כל הקבלנים השונים:

of all the different contractors:

an architect to draw the plans,

האדריכל שמשרטט את התכניות,

an earth-moving company to dig the foundation,

חברת עבודות עפר שחופרת את היסודות,

a plumber, a carpenter and so on.

שרברב, נגר וכן הלאה.

So why doesn't the general contractor

אז למה שהקבלן הראשי

pick just one company

לא ייקח חברה אחת שתעשה את כל העבודה,

to do all the work,

like, say, the architect?

למשל, את משרד האדריכלות?

Because this is silly.

כי זה מטופש.

The general contractor selects experts

הקבלן הראשי בוחר מומחים

because it takes years

כי נדרשות שנים ארוכות כדי ללמוד ולהתמחות

to learn and master

how to do each of the tasks it takes to build a house or renovate a kitchen,

בביצוע המטלות השונות של בניית בית או שיפוץ מטבח,

some of them requiring special training.

וחלקן דורש הכשרה מיוחדת.

Think about it:

חישבו על כך:

Would you want your architect to install your toilet?

האם הייתם רוצים שהאדריכל יתקין אצלכם את האסלה?

Of course not.

ברור שלא.

So let's apply this process to the corporate world.

אז הבה ניישם תהליך זה לעולם התאגידי.

Companies today focus on manufacturing

החברות של היום מתמקדות בייצור

what they produce best and most efficiently,

הדברים שהן מייצרות הכי טוב והכי יעיל,

and they trade for everything else.

והן מנהלות סחר בנוגע לכל השאר.

So this means they rely

זה אומר שהן מסתמכות

on a global, interconnected, interdependent network of manufacturers

על רשת יצרנים גלובלית, מקושרת ותלויה-הדדית לייצור מוצריהם.

to produce these products.

In fact, that network is so interconnected

למעשה, הקישוריות הפנימית ברשת הזאת חזקה כל-כך,

it's almost impossible

שכמעט ואי-אפשר

to dismantle and produce products in just one country.

להפריד ולייצר את המוצרים השונים במדינה אחת בלבד.

Let's take a look at the interconnected web

הבה נראה את הרשת המקושרת

we saw a few moments ago,

שראינו לפני כמה רגעים,

and let's focus on just one strand

ונתמקד בנתיב אחד בלבד,

between the US and Mexico.

זה שבין ארה"ב למקסיקו.

The Wilson Institute says that shared production represents

לפי מכון ווילסון, הייצור המשותף הזה מייצג

40 percent of the half a trillion dollars in trade between the US and Mexico.

40% מחצי טריליון הדולרים של הסחר בין ארה"ב למקסיקו.

That's about 200 billion dollars,

כלומר, כ-200 מיליארד דולר:

or the same as the GDP for Portugal.

שווה-ערך לתל"ג של פורטוגל.

So let's just imagine

הבה נדמיין שארה"ב מחליטה להטיל

that the US decides to impose

a 20 percent border tax on all imports from Mexico.

מכס של 20% על כל היבוא ממקסיקו.

OK, fine.

יופי.

But do you think Mexico is just going to stand by and let that happen?

האם נראה לכם שמקסיקו מתכוונת לשבת בשקט ולתת לזה לקרות?

No. No way.

ממש לא.

So in retaliation, they impose a similar tax

בתגובה, היא מטילה מכס דומה

on all goods being imported from the US,

על כל הסחורות המיובאות מארה"ב,

and a little game of tit-for-tat ensues,

ואז מתחיל משחק קצר של מידה-כנגד-מידה,

and 20 percent -- just imagine that 20 percent duties

ו-20% -- תארו לעצמכם שמס של 20 אחוזים

are added to every good, product, product component

מתווסף לכל סחורה, מוצר או רכיב של מוצר

crossing back and forth across the border,

שחוצים הלוך ושוב את הגבול,

and you could be looking at more than a 40 percent increase in duties,

ואז אנו מדברים על עליה של יותר מ-40% מס

או 80 מיליארד דולר.

or 80 billion dollars.

Now, don't kid yourself,

ואל תשלו את עצמכם:

these costs are going to be passed along

העלויות האלה עתידות ליפול

to you and to me.

עליכם ועלי.

Now, let's think about what impact that might have on some of the products,

בואו נחשוב איזו השפעה עשויה להיות לזה על חלק מהמוצרים,

or the prices of the products, that we buy every day.

או על מחירי המוצרים שאנו קונים באופן יומיומי.

So if a 30 percent increase in duties were actually passed along,

אז אילו התקבלה העלאת מסים של 30%,

we would be looking at some pretty important increases in prices.

היינו רואים עליות רציניות במחירים.

A Lincoln MKZ would go from 37,000 dollars to 48,000.

מכונית לינקולן היתה עולה 48,000 במקום 37,000 דולר

And the price of a Sharp 60-inch HDTV

וטלוויזיה שארפ 60 אינץ' בהפרדה גבוהה

would go from 898 dollars to 1,167 dollars.

היתה עולה 1,167 במקום 898 דולר.

And the price of a 16-ounce jar of CVS skin moisturizer

וחצי ליטר קרם לחות היה עולה

would go from 13 dollars to 17 dollars.

17 דולר במקום 13.

Now, remember, this is only looking at one strand of the production chain

וזיכרו: אנו מתייחסים רק לנתיב אחד משרשרת האספקה,

between the US and Mexico,

זה שבין ארה"ב למקסיקו,

so multiply this out across all of the strands.

אז תכפילו את זה בכל הנתיבים.

The impact could be considerable.

ההשפעה תהיה ניכרת.

Now, just think about this:

עכשיו, מה דעתכם על זה:

even if we were able to dismantle this network

גם אם יכולנו לפרק את כל הרשת הזאת,

and produce products in just one country,

ולייצר מוצרים במדינה אחת בלבד,

which by the way is easier said than done,

וזה, אגב, לא פשוט כמו שזה נשמע,

we would still only be saving or protecting

עדיין היינו חוסכים או מגינים

one out of 10 lost manufacturing jobs.

רק על משרת ייצור אחת מכל עשר.

That's right, because remember,

נכון מאד, כי זיכרו:

most of those jobs, 87 percent,

רוב מקומות העבודה האלה, 87% מהם,

were lost due to improvements in our own productivity.

אבדו בגלל שיפורים בייצור אצלנו.

And unfortunately, those jobs, they're gone for good.

ולמרבה הצער, מקומות העבודה האלה אבדו לעד.

So the real question is,

אז השאלה האמיתית היא,

does it make sense for us to drive up prices

האם הגיוני שנעלה את המחירים

to the point where many of us can't afford the basic goods we use every day

עד כדי כך שרבים מאיתנו

לא יוכלו להרשות לעצמם מוצרים בסיסיים ויומיומיים

for the purpose of saving a job

מתוך כוונה להציל מקום עבודה מסוים

that might be eliminated in a couple of years anyway?

שממילא יתבטל בתוך שנה-שנתיים?

The reality is that shared production

המציאות היא שהייצור המשותף

allows us to manufacture higher quality products

מאפשר לנו לייצר מוצרים באיכות גבוהה יותר

at lower costs.

ובמחירים נמוכים יותר.

It's that simple.

זה עד כדי כך פשוט.

It allows us to get more

זה מאפשר לנו להפיק יותר

out of the limited resources and expertise we have

מהמשאבים ומהמומחיות המוגבלים שלנו

and at the same time benefit from lower prices.

וגם ליהנות ממחירים נמוכים יותר.

It's really important to remember

חשוב מאד לזכור

that for shared production to be effective,

שיעילותו של הייצור המשותף

it relies on efficient cross-border movement of raw materials,

תלויה ביעילות חציית הגבולות של חומרי הגלם,

components and finished products.

הרכיבים והמוצרים המוגמרים.

So remember this:

אז זיכרו זאת:

the next time you're hearing somebody try to sell you on the idea

בפעם הבאה שמישהו ינסה למכור לכם את הרעיון

that protectionism is a good deal,

שמדיניות-מגן היא עיסקה טובה,

it's just not.

זה פשוט לא נכון.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)