Mathieu Lehanneur demos science-inspired design

מתרגם: Orit Kapon מבקר: Sigal Tifferet

One morning, in the year 1957,

בוקר אחד, בשנת 1957

the neurosurgeon Wilder Penfield

הנירוכירורג וולטר פנפילד

saw himself like this,

ראה את עצמו כך

a weird freak with huge hands,

מפלצת מוזרה עם ידיים ענקיות,

huge mouth,

פה ענק,

and a tiny bottom.

וטוסיק קטן מאד.

Actually this creature

בעצם, היצור הזה

is the result of the Penfield research.

הוא התוצאה של המחקר של פנפילד.

He named it homunculus.

הוא קרא לו "הומונקולוס" (האדם הקטן)

Basically the homunculus is

בפשטות, ההומונקולוס הוא

the visualization of a human being

תצוגה של האדם

where each part of the body is proportional

כך שכל חלק בגוף יחסי

to the surface it takes in the brain.

לחלק שהוא תופס במוח

So, of course, homunculus is definitely not a freak.

אם כך, כמובן, הומונקולוס הוא לא מפלצת.

It's you. It's me.

זה את ואתה. זה אני.

It's our invisible reality.

זו המציאות הסמויה שלנו.

This visualization could explain, for example,

התצוגה יכולה להסביר, לדוגמה,

why newborns, or smokers,

למה תינוקות, או מעשנים

put, instinctively, their fingers in the mouth.

שמים, באינסטינקט, את האצבעות בפה

Unfortunately it doesn't explain why

לרוע המזל, זה לא מסביר למה

so many designers remain mainly interested

רבים מהמעצבים ממשיכים להתעניין בעיקר

in designing chairs.

בעיצוב כיסאות.

So anyway, even if I do not understand science entirely,

אם כך, אפילו אם אני לא מבין הכל במדע

for my design I essentially refer to it.

לצורך העיצוב שלי, אני מתיחס אליו

I'm fascinated by its ability to

אני מוקסם מהיכולת של המדע

deeply investigate the human being,

לחקור לעומק את האדם,

its way of working, its way of feeling.

איך הוא פועל, איך הוא מרגיש.

And it really helps me to understand

וזה עוזר לי להבין

how we see, how we hear,

איך אנחנו רואים, איך אנחנו שומעים

how we breathe, how our brain can inform or mislead us.

איך אנחנו נושמים, איך המוח יכול לידע אותנו או להוליך אותנו שולל.

It's a great tool for me

זה כלי מעולה מבחינתי

to understand what could be our real needs.

להבין מה יכולים להיות הצרכים שלנו.

Marketing people have never been able to do that.

אנשי שיווק מעולם לא יכלו לעשות זאת.

Marketing reduces things. Marketing simplifies.

שיווק מצמצם דברים. שיווק מפשט.

Marketing creates user groups.

שיווק יוצר קבוצות משתמשים.

And scientists, amidst complexity,

ומדענים, לנוכח המורכבות,

amidst fluctuation and uniqueness.

לנוכח השונות והייחודיות.

What could be our real needs?

מה יכולים להיות הצרכים שלנו?

Maybe the silence.

אולי השקט.

In our daily life we are continuously disturbed by

בשנותינו הראשונות אנחנו כל הזמן מוטרדים

aggressive sounds.

מקולות תוקפניים.

And you know all those kind of sound puts us

ואתם יודעים, כל הקולות האלו מביאים אותנו

in a kind of stressful state,

לסוג של מצב לחץ

and prevent us from being quiet and focused.

ומונעים מאיתנו להיות רגועים וממוקדים.

So I wanted to create a kind of

לכן רציתי לייצר סוג של

sound filter,

מסנן רעש,

able to preserve ourselves from noise pollution.

שיכול לשמור אותנו מפני רעש מזהם.

But I didn't want it to make it by

אבל לא רציתי לעשות זאת ע"י

isolating people, without any earmuffs

בידוד אנשים, ללא מחממי אוזניים

or those kind of things.

או סוג כזה של דברים.

Or neither with including complex technology.

וגם לא ע"י טכנולוגיה מורכבת.

I just wanted to, using the complexity

רק רציתי, באמצעות המורכבות

and the technology of the brain, of the human brain.

והטכנולוגיה של המוח, המוח האנושי.

So I worked with white noise.

אז עבדתי עם רעש לבן.

dB is basically --

דיבי הוא בעצם -

dB is the name of the product,

דיבי הוא שם המוצר, הוא בעצם

basically a white noise diffuser.

מפזר רעש לבן.

This is white noise.

זה רעש לבן.

The white noise is the sum of all frequencies

רעש לבן הוא חיבור כל התדרים

that are audible by the human being,

שניתן לשמוע באוזן האנושית,

brought to the same intensity.

מובאים בעוצמה שווה.

And this noise is like a "shhhhhhhhhhhhh," like that.

והרעש הזה הוא כמו "שששששש", כזה.

And this noise is the most neutral.

והרעש הזה הוא הכי טיבעי.

It is the perfect sound for our ears and our brain.

הוא הקול המתאים ביותר לאוזניים שלנו ולמוח שלנו.

So when you hear this sound

לכן כאשר שומעים את הקול הזה

you feel like a kind of shelter,

מרגישים סוג של הגנה

preserved from noise pollution.

שמירה מזיהום של רעשים.

And when you hear the white noise, your brain is immediately focused on it.

וכאשר אתם שומעים את הרעש הלבן, המוח מייד מתמקד בו.

And do not be disturbed any more by the other aggressive sound.

ולא מוטרד יותר בקולות האגרסיביים האחרים.

It seems to be magic.

זה נראה כאילו קסם.

But it is just physiology. It's just in your brain.

אבל זה רק פיסיולוגיה. זה רק אצלך במוח.

And in mine, I hope.

וגם בשלי, אני מקווה.

So in order to make this white noise

אז כדי ליצר את הרעש הלבן הזה

a little bit active and reactive,

קצת אקטיבי וקצת פסיבי,

I create a ball, a rolling ball

יצרתי כדור, כדור מתגלגל

able to analyze and find

שיכול לזהות ולמצוא

where does aggressive sound come from,

מהיכן מגיעים הקולות האגרסיביים,

and roll, at home or at work,

ולהתגלגל, בבית או בעבודה,

towards aggressive noise,

לכיוון הרעש האגרסיבי,

and emits white noise in order to neutralize it.

ולהשמיע רעש לבן כדי לנטרל אותו.

(Laughter)

(צחוק)

It works.

זה עובד.

You feel the effect of the white noise?

אתם מרגישים את ההשפעה של הרעש הלבן?

It's too in silence.

שקט כאן מידי.

If you make some noise you can feel the effect.

אם תעשו רעש תוכלו להרגיש את הההשפעה.

So even if this object,

אז אפילו אם החפץ הזה,

even if this product includes some technology,

אפילו אם המוצר הזה מכיל טכנולוגיה,

it includes some speakers, it includes some microphones

הוא מכיל רמקול, הוא מכיל אוזניות,

and some electronic devices,

וקצת אלקטרוניקה,

this object is not a very smart object.

המוצר הזה הוא לא חכם.

And I don't want to make a very smart object.

ואני לא רוצה לייצר מוצר מאד חכם.

I don't want to create a perfect object like a perfect robot.

אני לא רוצה לייצר מוצר מושלם כמו רובוט מושלם

I want to create an object like you and me.

אני רוצה לייצר מוצר כמוך וכמוני.

So, definitely not perfect.

לכן, בטח לא מושלם.

So imagine, for instance, you are at home.

אז תדמיינו, לדוגמה, שאתם בבית.

A loving dispute with your girl or boyfriend.

ריב אוהבים עם החבר או החברה.

You shout. You say, "Blah blah blah, Blah blah blah. Who is this guy?"

את צועקת. את אומרת "בלה בלה בלה, בלה בלה בלה. מי זה הבחור הזה?"

And dB will probably roll toward you.

ודיבי כנראה יתגלגל אליך.

And turning around you is "shhhhhhh," like that.

ובסיבוב אליך הוא "ששששששש", כזה.

(Laughter)

(צחוק)

Definitely not perfect. So you would probably

בטוח לא מושלם. אז בטח

shut it, at this point.

תכבי אותו בשלב הזה

(Laughter)

(צחוק)

Anyway, in this same kind of approach,

בכל אופן, באותה גישה

I designed K.

עיצבתי את "קיי"

K is a daylight receiver transmitter.

קיי הוא מקלט משדר אור יום.

So this object is supposed to be displayed on your desk,

החפץ הזה אמור להיות מוצג על שולחן העבודה,

or on your piano, where you are supposed

או על הפסנתר, שבו אתה אמור

to spend most of your time in the day.

לבלות את רוב שעות היום.

And this object will be

והחפץ הזה

able to know exactly the quantity of light you receive during the day,

יוכל לדעת בדיוק כמה אור יום אתה מקבל במהלך היום,

and able to give you the quantity of light you need.

ויוכל לספק לך את הכמות שאתה צריך.

This object is completely covered by

החפץ הזה מכוסה כולו

fiber opticals.

בסיבים אופטיים.

And the idea of those fiber opticals is to inform the object, for sure,

והרעיון של הסיבים האופטיים האלו הוא לידע את החפץ, בודאות,

but creates the idea of an

אבל ליצור רושם של

eye sensibility of the object.

עיניים רגישות של החפץ

I want, by this design

אני רוצה, ע"י העיצוב הזה,

feel, when you see it,

שתרגיש, כשתראה אותו,

you see, instinctively,

אתה רואה מייד,

this object seems to be very sensitive,

שהחפץ הזה הוא מאד רגיש,

very reactive.

מאד מגיב.

And this object knows, better than you

והחפץ הזה יודע, טוב יותר ממך,

and probably before you, what you really need.

ומן הסתם לפניך, מה אתה באמת צריך.

You have to know that the lack of daylight

אתם צריכים להבין שחוסר באור יום

can provoke some

יכול לגרום

problem of energy, or problem of libido.

בעיות של אנרגיה ובעיות של יצר מיניות.

So, a huge problem.

כלומר, בעיות עצומות.

(Laughter)

(צחוק)

Most of the projects I work on --

רוב הפרויקטים שאני עובד עליהם -

I live in collaboration with scientists.

אני חי בשיתוף פעולה עם מדענים.

I'm just a designer. So I need them.

אני מעצב, אז אני צריך אותם.

So there can be some biologists,

אז יכולים להיות ביולוגים,

psychiatrists, mathematicians, and so on.

פסיכיאטרים, מתמטיקאים, וכו'.

And I submit them, my intuitions,

ואני מגיש להם את האינטואיציה שלי,

my hypothesis, my first ideas.

התיאוריה שלי, הרעיון הראשוני שלי.

And they react. They told me what is possible, what is impossible.

והם מגיבים. הם אמרו לי מה בלתי אפשרי, מה אפשרי.

And together we improve the original concept.

וביחד אנחנו משפרים את הרעיון המקורי

And we build the project to the end.

ואנחנו בונים את הפרויקט עד לסיום.

And this kind of relationship between designer and scientist

וסוג הקשר הזה בין מעצב למדען

started when I was at school.

מתחיל כשהייתי בבית ספר.

Indeed in my studies I was a guinea pig

בתחילת הלימודים שלי הייתי כמו חזיר ים

for a pharmaceutical industry.

בשביל תעשית התרופות.

And the irony for me was

והאירוניה היא

of course, I didn't do that for the sake of science progress.

כמובן, שלא עשיתי את זה למען קידום המדע

I just do that to make money.

עשיתי את זה בשביל להרויח כסף.

Anyway, this project, or this experience,

בכל אופן, הפרוייקט, או הניסוי הזה

make me start a new project on the design of medicine.

גרם לי להתחיל פרויקט חדש בנושא עיצוב תרופות

You have to know that today, roughly one or two every drug pills

אתם צריכים להבין שהיום, בערך כל אחד או שני כדורי תרופה

is not taken correctly.

נלקח בצורה לא נכונה.

So even if the active constituents

אז למרות שהחומרים הפעילים

in pharmaceuticals made constant progress

בתרופות כל הזמן מתקדמים

in terms of chemistry, target of stability,

במונחים של מבנה כימי, מטרות, יציבות,

the behavior of the patients

התנהגות החולים

goes more and more unstable.

הולכת והופכת לא יציבה.

So we took too many of them.

אז אנחנו לוקחים יותר מידי מהן.

We took irregular dosage.

אנחנו לוקחים מנות לא סדירות.

We do not follow instructions. And so on.

אנחנו לא עוקבים אחרי ההוראות, וכו'

So I wanted to create a

אז רציתי לייצר

new kind of medicine,

תרופה מסוג חדש,

in order to create a new kind of relationship

כדי לייצר קשר מסוג חדש

between the patient and the treatment.

בין החולה והטיפול.

So I turned traditional pills into this.

אז הפכתי את התרופה הרגילה לזה.

I'm going to give you some example.

אני אתן לכם מספר דוגמאות.

This one is an antibiotic.

זאת אנטיביוטיקה.

And its purpose is to help patient

והמטרה שלה לעזור לחולים

to go to the end of the treatment.

להגיע עד סוף הטיפול.

And the concept is to

והרעיון הוא

create a kind of onion,

לייצר סוג של בצל,

a kind of structure in layers.

סוג של מבנה בשכבות.

So, you start with the darkest one.

אז, אתם מתחילים עם הכהה ביותר

And you are helped to visualize the duration of the treatment.

ונעזרים לראות את משך זמן הטיפול.

And you are helped to visualize the decrease of the infection.

ואתם יכולים לראות את את ירידת הזיהום.

So the first day, this is the big one.

אז ביום הראשון, זה החלק הגדול ביותר.

And you have to peel and eat one layer a day.

ואתם צריכים לקלף ולאכול שיכבה אחת ביום.

And your antibiotic goes smaller and clearer.

ואנטיביוטיקה הולכת וקטנה וברורה יותר.

And you're waiting for recovery as you were waiting for the Christmas day.

ואתם מחכים להחלמה כאילו אתם מצפים לקריסמס.

And you follow the treatment like that,

ואתם ממשיכים מטיפול בצורה כזו,

to the end of the treatment.

עד סיום הטיפול.

And here you can get the white core.

וכאן אתם מגיעים לגרעין הלבן.

And it means, right, you are in the recovery.

וזה אומר, כן - אתם בריאים.

(Applause) Thank you.

(מחיאות כפיים) תודה רבה.

This one is a "third lung,"

זו "ריאה שלישית",

a pharmaceutical device for long-term asthma treatment.

מכשיר רפואי לטיפול ממושך באסטמה.

I designed it to help kids to follow the treatment.

עיצבתי אותו לעזור לילדים להתמיד בטיפול

So the idea of this one is to create

הרעיון של זה הוא לייצר

a relationship between the patient of the treatment

קשר בין החולה לטיפול

but a relationship of dependency.

אבל קשר של תלות.

But in this case it is not the medication that is dependent on the patient.

אבל במקרה הזה לא התרופה תלויה בחולה.

This is, the kids will feel

הילד הזה ירגיש

the therapeutic object needs him.

שהחפץ הטיפולי צריך אותו.

So the idea is, all night long

אז הרעיון הוא, שבמשך כל הלילה

the elastic skin of the third lung

הציפוי האלסטי של הריאה השלישית

will slowly inflate itself,

לאט לאט יתנפח בעצמו,

including air and molecules, for sure.

כולל אויר ומולקולות, כמובן.

And when the kids wake up,

וכשהילד מתעורר

he can see the object needs him. And he take him to his mouth,

הוא יכול לראות שהחפץ זקוק לו. והוא לוקח אותו לפה,

and breathe the air it contains.

ונושם את האויר שבפנים.

So by this way,

וכך, בצורה כזו,

the kid, to take care of himself,

הילד, מטפל בעצמו,

is to take care of this living object.

מטפל בחפץ החי.

And he does not feel anymore it's relies on asthma treatment,

והוא לא מרגיש יותר שזה תלוי בטיפול באסטמה,

as the asthma treatment needs him.

כמו שהטיפול זקוק לו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

In this guise of living object approach,

בשיטה זו של חפצים חיים,

I like the idea of a kind of invisible design,

אני אוהב את הרעיון של עיצוב בלתי נראה.

as if the function of the object

כאילו המטרה של החפץ

exists in a kind of invisible field

קיימת בסוג של שדה בלתי נראה

just around the objects themselves.

ממש מסביב לחפצים עצמם.

We could talk about a kind of soul,

אנחנו יכולים לדבר על סוג של נשמה,

of a ghost accompanying them.

של רוח רפאים שמאלצת אותם.

And almost a kind of poltergeist effect.

כמעט סוג של אפקט פולטרגייסט.

So when a passive object like this one seems to be alive,

אז כאשר מכשיר פסיבי כמו זה, נראה חי

because it is -- woosh -- starting to move.

מכיוון שהוא מתחיל לזוז.

And I remember an exhibition design

ואני זוכר תערוכת עיצוב

I made for John Maeda,

שעשיתי לג'ון מידה,

and for the Fondation Cartier in Paris.

ומכון קרטיה בפאריס.

And John Maeda was supposed to show

וג'ון מידה היה צריך להציג

several graphic animations in this exhibition.

מספר אנימציות גרפיות, בתערוכה הזו.

And my idea for this exhibition design was to create

והרעיון שלי לתערוכת העיצוב היה ליצור

a real pong game, like this one.

משחק פונג אמיתי, כמו זה.

And the idea was to create some self-moving benches

והרעיון היה ליצור מספר ספסלים שזזים מעצמם

in the main exhibition room.

בחדר התצוגה הראשי.

So the living benches would be exactly like the ball.

כך שהספסלים הנעים יהיו בדיוק כמו הכדור.

And John was so excited by this idea. He said to me, "Okay let's go."

וג'ון היה כל כך נרגש מהרעיון. הוא אמר לי "טוב, בוא נתקדם."

I remember the day of the opening.

אני זוכר את יום הפתיחה.

I was a little bit late.

אני אחרתי מעט.

When I bring the 10 living and self-moving benches

כשהבאתי את 10 הספסלים החיים ונעים מעצמם

in the exhibition room, John was just beside me,

לתוך חדר התצוגה, ג'ון היה ממש לידי,

and was like, "Hmm. Hmm."

והוא היה, "הממ, המממ"

And he told me, after a long silence,

והוא אמר לי, אחרי שתיקה ארוכה,

"I wonder, Mathieu, if

"אני תוהה, מתיו, אם

people won't be more fascinated by your benches

אנשים לא יהיו מוקסמים יותר מהספסלים שלך

than by my videos."

מאשר מהוידיאו שלי"

(Laughter)

(צחוק)

It would be a great honor, a great compliment for me,

זה יהיה כבוד גדול, מחמאה גדולה בשבילי,

if he hadn't decided to take all them off

אם הוא לא היה מחליט להוריד את כולם

two hours before the opening.

שעתיים לפני הפתיחה.

So, huge tragedy.

אז, טרגדיה גדולה.

I guess you won't be surprised if I tell you

אני מניח שלא תופתעו אם אומר לכם

that Pinocchio is one of my great influences.

שפינוקיו הוא מהמשפיעים הראשיים עלי.

Pinocchio is probably one of my best design products, my favorite one.

פינוקיו הוא כנראה אחד המוצרים המעוצבים היטב, המועדף עלי.

Because it is a kind of object with a conscience,

מכיוון שזהו חפץ עם מצפון,

able to be modified by its surroundings,

שיכול להיות מושפע מהסביבה,

and able to modify it as well.

ויכול גם להשפיע.

The other great influence is the mine's canary.

ההשפעה הגדולה האחרת היא קנרית המכרה.

In coal mines, this canary

במכרות פחם, הקנרית

was supposed to be close to the miners.

אמורה להיות קרובה לכורים.

And it was singing all day long. And when it stops it means that it just died.

והיא שרה לאורך כל היום, וכשהיא מפסיקה לשיר, זה אומר שהיא מתה.

So this canary was a living alarm,

אז הקנרית היא אזעקה חיה,

and a very efficient one.

ואזעקה מאד יעילה.

A very natural technology,

זו טכנולוגיה מאד טבעית,

in order to say to the miners,

שהמטרה שלה לומר לכורים,

"The air is too bad. You have to go. It's an emergency."

"האויר מאד גרוע. אתם צריכים לצאת. זה מצב חירום."

So it's, for me, a great product.

אז זה, מבחינתי, מוצר נהדר.

And I tried to design a kind of canary.

וניסיתי לעצב סוג של קנרית.

Andrea is one.

אנדריאה הוא כזה.

Andrea is a living air filter that absorbs toxic gasses

אנדריאה הוא מסנן אויר חי שסופג גזים רעילים

from air, contaminated indoor air.

מאויר, אויר פנים מזוהם.

So it uses some plants to do this job,

והוא משתמש בכמה צמחים לביצוע העבודה,

selected for their gas-filtering ability.

שנבחרו בגלל יכולת הסינון שלהם.

You have to know, or you probably already know,

אתם צריכים להבין, ואתם מן הסתם יודעים

that indoor air pollution is more toxic than outdoor one.

שהאויר בתוך בתים הוא יותר רעיל מאשר בחוץ.

So while I'm talking to you,

אז בזמן שאני מדבר אליכם

the seats you are sitting on are currently emitting some

הכסא שאתם יושבים עליו פולט

invisible and odorless toxic gas. Sorry for that. (Laughter)

גזים רעילים, בלתי נראים וללא ריח. אני מצטער

So you are currently breathing formaldehyde.

כך שעכשיו אתם נושמים פורמלדהיד (גז רעיל)

It's the same for me with the carpet.

זה אותו דבר איתי ועם השטיח.

And this is exactly the same at home.

וזה בדיוק אותו דבר בבית.

Because all the product we get constantly give away

כי כל המוצרים שאנחנו משתמשים בהם, כל הזמן פולטים

the volatile component of which they're made of.

את החלקים הבלתי יציבים שהם בנויים מהם.

So let's have a look at your home.

כך שאנחנו צריכים להסתכל אצלכם בבית.

So your sofa, your plastic chair,

אז הספה שלכם, כסא הפלסטיק שלכם,

your kid's toys

הצעצועים של הילדים שלכם

give their own invisible reality. And this one is very toxic.

פולטים את המהות הבלתי נראית שלהם. והדבר הזה הוא מאד רעיל.

This is the reason why

זו הסיבה שבגללה

I created, with David Edward,

יצרתי יחד עם דיויד אדוורד,

a scientist of Harvard University,

מדען באוניברסיטת הרווארד

an object able to absorb the toxic elements using those kind of plants.

חפץ שמסוגל להספוג את האלמנטים הרעילים בעזרת הצמחים האלו.

But the idea is to force

אבל הרעיון הוא להכריח

the air to go in the effective part of the plants.

את האויר, לעבור בחלק הפעיל של הצמחים

Because the roots of the plant are not very effective.

כי השורשים של הצמחים לא כל כך יעילים.

Bill Wolverton from NASA

ביל וולורטון מנאסא

analyzed it cleverly in the '70s.

ניתח את זה בחוכמה בשנות ה-70.

So the idea is to create an object

כך שהרעיון הוא ליצור חפץ

able to force the air, and to be in contact at the right speed

שיכול לאלץ את האויר, ולהיות מקושר במהירות הנכונה

at the right place, in all the effective parts of the plant.

ובמקום הנכון, בכל החלקים היעילים של הצמח.

So this is the final object.

אז זה המוצר הסופי.

It will be launched next September.

הוא יושק בספטמבר הבא.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

This one is kind of the same approach

המוצר הזה הוא בגישה דומה

because I include, in a product

כי הוספתי למוצר

like Andrea, some plants.

כמו אנדריאה, כמה צמחים.

And in this one, plants are used for the water filtration ability.

ובזה משתמשים בצמחים בגלל יכולת סינון המים.

And it includes some fishes as well.

וזה מכיל גם כמה דגים.

But here, unlike Andrea,

אבל כאן, בשונה מאנדריאה,

here are supposed to be eaten.

כאן הם אמורים להאכל.

Indeed, this object is a domestic farm,

אכן, המוצר הזה הוא חוה ביתית,

for fishes and green.

לדגים וצמחים ירוקים.

So the idea of this object

אז הרעיון של המוצר הזה

is to be able to get at home

הוא היכולת לקבל בבית

very local food.

מזון מקומי.

The locavores

הלוקוורים (תנועה ליכולת שרידות מקומית)

used to get food

היו משיגים אוכל

taken in a radius of 100 miles.

ממרחק של 100 מייל.

Local River is able to provide you

נהר מקומי יכול לספק לך

food directly in your living room.

מזון ישירות לסלון הבית.

So the principle of this object

אז הרעיון של החפץ הזה

is to create an ecosystem

הוא ליצור מערכת אקולוגית

called aquaponics.

שנקראת אקוופוניקה (בעלי חיים וצמחים בסביבה מימית).

And the aquaponics is the dirty water of the fish,

והאקוופוניקה היא שהמים המלוכלכים של הדגים

by a water pump, feeds the plants above.

ליד משאבת המים, מאכילים את הצמחים שמעל.

And the plants will filter, by the roots,

והצמחים יסננו, ע"י השורשים,

the dirty water of the fish.

את המים המלוכלכים של הדגים,

After, it goes back into the fish tank.

אחרי שהם חוזרים למיכל המים.

After that you have two options.

אחרי זה יש שתי אפשרויות.

Or you sit down in front of it like you would do in front your TV set.

או שאתה יושב מול זה כאילו זאת טלויזיה.

Amazing channel.

ערוץ מדהים.

Or you start fishing.

או שאתה מתחיל לדוג.

And you make some sushis with a fish

ואתה עושה קצת סושי מהדגים

and the aromatic plants above.

ומהצמחים הריחניים שמעל.

Because you can grow some potatoes.

כי אתה יכול לגדל תפוחי אדמה.

No, not potatoes, but tomatoes,

לא, לא תפוחי אדמה, אבל עגבניות,

aromatic plants and so on.

צימחי תבלין, וכו'

So now we can breathe safely.

אז עכשיו אנחנו יכולים לנשום בביטחון.

Now we can eat local food.

עכשיו אנחנו יכולים לאכול מזון מקומי.

Now we can be treated by smart medicine.

עכשיו אנחנו יכולים להיות מטופלים ע"י תרופות חכמות.

Now we can be well-balanced in our biorhythm

עכשיו אנחנו יכולים להיות מאוזנים במחזור הביולוגי שלנו

with daylight.

עם אור יום.

But it was important to create a perfect place,

אבל היה חשוב ליצור את המקום המושלם,

so I tried to,

אז ניסיתי,

in order to work and create.

כדי לעבוד וליצור.

So I designed, for an American scientist based in Paris,

אז עיצבתי, עבור מדען אמריקאי שחי בפאריס,

a very stimulative, brain-stimulative office.

משרד מדרבן, מגרה מוח.

I wanted to create a perfect place

רציתי ליצור מקום מושלם

where you can work and play,

שבו אפשר לעבוד ולשחק,

and where your body and your brain can work together.

ובו הגוף והמוח יכולים לעבוד יחד.

So, in this office,

לכן, במשרד הזה,

you do not work anymore at your desk, like a politician.

אתה לא עובד יותר ליד השולחן, כמו פוליטיקאי.

Your seat, your sleep and your play

אתה יושב, אתה ישן ואתה משחק

on a big geodesic island made of leather.

על אי גיאודזי עשוי עור.

See, like this one?

רואים? כמו זה.

In this office you do not work and write and draw on a sheet of paper,

במשרד הזה אתה לא כותב או מצייר על דף נייר,

but you draw directly on a kind of huge whiteboard cave,

אלא אתה מצייר ישר על מערת לוח לבן ענק,

like a prehistoric scientist.

כמו מדען פרה-היסטורי

So you, like that, can make some sport during your work.

ואז אתה, בצורה כזו, יכול לעשות ספורט תוך כדי עבודה.

In this office

במשרד הזה

you do not need to go out

אתה לא צריך לצאת החוצה

in order to be in contact with nature.

כדי להיות קרוב לטבע.

You include, directly, the nature in the floor of the office.

אתה מוסיף, במישרין, את הטבע לריצפה של המשרד.

You can see it there.

אתם יכולים לראות אותה שם.

This is an inspiration image

זו תמונה של השראה

to lead this project of the office.

לנהל את הפרוייקט של המשרד.

It really helped me to design it.

זה באמת עזר לי לעצב אותו.

I never show it to my client. He would be so afraid.

מעולם לא הראיתי את זה ללקוח שלי.הוא יעלב.

(Laughter)

(צחוק)

Just for my workshop.

זה רק בשביל הסדנא שלי.

I guess it may be the revenge of the guinea pig I was.

אני מניח שזו תהיה הנקמה על עכבר הניסויים שהייתי.

But it's maybe the conviction

אבל אולי זו האמונה

as monkey and homunculus we are.

שכמה שאנחנו קופים והומונקולוסים

All of us need to be considered according to our real nature.

כולנו צריכים להיבחן לפי הצרכים הטבעיים שלנו.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)