Mae Jemison on teaching arts and sciences together

מתרגם: Nir Bibi מבקר: Ido Dekkers

What I want to do today is spend some time talking about some stuff

מה שאני רוצה לעשות היום

זה להקדיש קצת זמן לדבר על כמה דברים

that's giving me a little bit of existential angst,

שיצרו אצלי מעין חרדה קיומית,

בהעדר מינוח טוב יותר,

for lack of a better word,

over the past couple of years.

במהלך השנים האחרונות.

And basically, these three quotes tell what's going on.

ובעצם שלושת הציטוטים הבאים

מעידים על המצב.

"When God made the color purple, God was just showing off,"

"כאשר אלוהים יצר את הצבע ארגמן,

אלוהים פשוט השוויץ," כתבה אליס ווקר

Alice Walker wrote in "The Color Purple."

ב"הצבע ארגמן."

And Zora Neale Hurston wrote in "Dust Tracks On A Road,"

וזורה ניל הורסטון כתבה בספרה

"עקבות אבק על דרך,"

"Research is a formalized curiosity.

"מחקר זה סקרנות רשמית.

זה חטטנות ומציצנות עם תכלית."

It's poking and prying with a purpose."

ולבסוף,

And then finally, when I think about the near future,

כאשר אני חושבת על העתיד הקרוב,

we have this attitude, "Well, whatever happens, happens."

אתם יודעים שיש לנו את הגישה הזו,

מה שיהיה, יהיה. נכון?

Right?

אז גישה זו הולכת בד בבד עם דבריו של החתול צ'שייר,

So that goes along with the Cheshire Cat saying,

"אם לא אכפת לך כל כך

"If you don't care much where you want to get to,

לאן את רוצה להגיע,

it doesn't much matter which way you go."

זה לא משנה באיזו דרך תבחרי."

But I think it does matter which way we go and what road we take,

אבל אני חושבת שזה כן משנה

לאן אנו הולכים ואיזו דרך אנו לוקחים,

because when I think about design in the near future,

מפני שכאשר אני חושבת על תכנון

בעתיד הקרוב, מה שלדעתי הן הסוגיות

what I think are the most important issues,

החשובות ביותר,

what's really crucial and vital,

מה שקריטי וחיוני, זה שאנו צריכים

is that we need to revitalize the arts and sciences right now,

להחיות מחדש את האמנויות והמדעים

עתה ב- 2002.

in 2002.

(מחיאות כפיים)

(Applause)

אם נתאר את העתיד הקרוב,

If we describe the near future as 10, 20, 15 years from now,

10, 20, 15 שנים מעכשיו,

המשמעות היא שמה שאנו עושים היום

that means that what we do today is going to be critically important,

עומד להיות גורם מכריע

because in the year 2015, in the year 2020, 2025,

בשנת 2015,

בשנים 2020, 2025,

the world our society is going to be building on,

העולם שהחברה שלנו עומדת לבנות עליו,

הידע הבסיסי והרעיונות המופשטים,

the basic knowledge and abstract ideas,

התגליות שנעשה בימינו.

the discoveries that we came up with today,

בדיוק כמו כל הדברים הנפלאים שאנו

just as all these wonderful things we're hearing about

שומעים עליהם כאן בכנס TED

here at the TED conference

ואנו לוקחים כמובן מאליו

that we take for granted in the world right now,

כעת בעולם, היו בעצם תובנות

were really knowledge and ideas that came up

ורעיונות אשר הופיעו

בשנות ה-50, ה-60 וה-70.

in the 50s, the 60s and the 70s.

אלו התשתיות שאנו עושים עושים בהן שימוש כיום,

That's the substrate that we're exploiting today.

Whether it's the internet,

אם זה האינטרנט,

genetic engineering, laser scanners,

הנדסה גנטית, סורקי לייזר,

guided missiles, fiber optics, high-definition television,

טילים מונחים, סיבים אופטיים, טלוויזיה בהפרדה גבוהה

חישה, חישה מרחוק

remote sensing from space and the wonderful remote-sensing photos

מהחלל, ותמונות

החישה מרחוק הנפלאות שאנו רואים,

that we see in 3D weaving, TV programs like Tracker and Enterprise,

אריגה תלת מימדית, תוכניות טלוויזיה כ- Tracker,

ומסע בין כוכבים: אנטרפרייז, צורבי תקליטורים,

CD-rewrite drives, flat-screen, Alvin Ailey's "Suite Otis,"

מסכים שטוחים, "סוויטת אוטיס" של אלווין איילי,

או "המהפכה שלך לא

or Sarah Jones's "Your Revolution Will Not [Happen] Between These Thighs,"

תתרחש בין הירכיים האלה" של שרה ג'ונס, שדרך אגב

which, by the way, was banned by the FCC,

נאסר לשידור על-ידי ה-FCC (נציבות התקשורת הפדרלית),

or ska --

או סקא (סגנון מוזיקלי), כל הדברים האלה

all of these things, without question, almost without exception,

ללא ספק, כמעט ללא יוצא מן הכלל,

בעצם מבוססים על רעיונות,

are really based on ideas and abstract and creativity

על המופשט ועל יצירתיות

בשנים קודמות.

from years before.

So we have to ask ourselves:

אז עלינו לשאול את עצמנו,

What are we contributing to that legacy right now?

מה אנו תורמים למורשת זו

כעת? וכאשר אני חושבת על זה,

And when I think about it,

אני חוששת מאוד. אם להיות כנה,

I'm really worried.

To be quite frank, I'm concerned.

אני מודאגת. אני בספק

I'm skeptical that we're doing very much of anything.

שאנו עושים דבר באיזשהו תחום.

We're, in a sense,

אנו במובן מסוים נכשלים לפעול

failing to act in the future.

בעתיד. אנחנו באופן מכוון

We're purposefully, consciously being laggards.

ומודע נחשלים.

אנו משתרכים מאחור.

We're lagging behind.

פרנץ פנון שהיה פסיכיאטר

Frantz Fanon, who was a psychiatrist from Martinique, said,

ממרטיניק, אמר, "כל דור

"Each generation must, out of relative obscurity,

נדרש לגלות באפלה יחסית,

מהי משימתו, ולמלאה או לבגוד בה."

discover its mission

and fulfill or betray it."

מהי משימתנו? מה עלינו

What is our mission? What do we have to do?

לעשות? אני חושבת שמשימתנו היא

I think our mission is to reconcile, to reintegrate

לפייס, למזג

את המדעים והאמנויות, מפני שברגע זה

science and the arts,

because right now, there's a schism that exists in popular culture.

ישנו קרע הקיים

בתרבות הפופולרית. אתם יודעים,

People have this idea that science and the arts are really separate;

לאנשים יש את הגישה הזו שהמדעים

והאמנויות הם תחומים נפרדים.

we think of them as separate and different things.

אנו מתייחסים אליהם כאל נפרדים

And this idea was probably introduced centuries ago,

ושונים, והגישה הזו

החלה כנראה מאות שנים קודם,

but it's really becoming critical now,

אבל זה באמת נעשה חמור כעת,

מפני שאנו עושים החלטות לגבי

because we're making decisions about our society every day

החברה שלנו כל יום,

that, if we keep thinking that the arts are separate from the sciences,

ואם נמשיך לחשוב שהאמנויות

נפרדות מן המדעים,

ונמשיך לחשוב שזה חמוד להגיד,

and we keep thinking it's cute to say,

"אני לא מבין את התחום הזה,

"I don't understand anything about this one,

אני לא מבין כלום לגבי התחום האחר,"

I don't understand anything about the other one,"

אז אנו עומדים להתקל בבעיות.

then we're going to have problems.

אני יודעת שאף אחד כאן ב- TED

Now, I know no one here at TED thinks this.

לא חושב כך. כולנו כאן כבר יודעים

All of us, we already know that they're very connected.

שהשניים קשורים עד מאוד, אבל אני עומדת

But I'm going to let you know that some folks in the outside world,

לגלות לכם שיש אנשים

בעולם החיצון, תאמינו או לא,

believe it or not, think it's neat when they say,

שחושבים שזה שנון לומר,

"Scientists and science is not creative.

"אתם יודעים, מדענים ומדע הם לא

יצירתיים. יתכן ומדענים הם גאונים,

Maybe scientists are ingenious, but they're not creative."

אך הם אינם יצירתיים."

And then we have this tendency,

ובנוסף יש לנו את הנטיה הזו, שיועצי קריירה

the career counselors and various people say things

ואחרים אומרים דברים כגון,

like, "Artists are not analytical.

"אמנים הם לא אנליטיים.

יתכן והם גאונים,

They're ingenious, perhaps,

אך לא אנליטיים,"

but not analytical."

And when these concepts underlie our teaching

וכאשר מושגים אלה עומדים בבסיס ההוראה שלנו

and what we think about the world,

ואופן החשיבה שלנו על העולם,

then we have a problem,

אז אנו בבעיה, מפני שאנו

because we stymie support for everything.

פוגעים ביסודות של הכול.

By accepting this dichotomy,

בכך שאנו מקבלים את הדיכוטומיה הזו,

whether it's tongue-in-cheek,

גם אם בצחוק,

when we attempt to accommodate it in our world,

כשאנו מנסים ליישמה בעולמנו,

and we try to build our foundation for the world,

ובמקביל מנסים לבנות את התשתית שלנו

we're messing up the future,

לעולם, אנו הורסים את העתיד,

because: Who wants to be uncreative?

כי מי אינו רוצה להיות יצירתי?

מי רוצה להיות בלתי הגיוני?

Who wants to be illogical?

הכישרון יעלם משני התחומים הללו

Talent would run from either of these fields

אם נאמר שצריך לבחור אחד מבין השניים.

if you said you had to choose either.

Then they'll go to something where they think,

אז יחלו אנשים לחשוב

"אני יכול להיות יצירתי

"Well, I can be creative and logical at the same time."

ולוגי במקביל."

Now, I grew up in the '60s and I'll admit it --

עכשיו אני גדלתי בשנות ה-60. ואני אודה בכך,

actually, my childhood spanned the '60s,

בעצם, כל שנות הילדות שלי התרחשו בשנות ה-60.

and I was a wannabe hippie,

אני רציתי להיות היפית ותמיד חשתי

and I always resented the fact that I wasn't old enough to be a hippie.

מרמור כלפי העובדה שלא הייתי

מבוגרת מספיק בכדי להיות היפית.

And I know there are people here, the younger generation,

אני יודעת שיש אנשים כאן,

הדור הצעיר שרוצה להיות היפי.

who want to be hippies.

אנשים מדברים על שנות ה-60 כל הזמן,

People talk about the '60s all the time.

והם מדברים על האנרכיה

And they talk about the anarchy that was there.

שהיתה אז, אך כשאני חושבת

But when I think about the '60s,

על שנות ה-60, מה שלמדתי מן השנים הללו

what I took away from it was that there was hope for the future.

זה שיש תקווה לעתיד.

We thought everyone could participate.

חשבנו שכולם יוכלו להשתתף.

There were wonderful, incredible ideas that were always percolating,

היו רעיונות נפלאים, מדהימים

שכל הזמן נרקמו,

ורבים מן הדברים המגניבים והחמים היום

and so much of what's cool or hot today

בעצם מקורם ברעיונות הללו,

is really based on some of those concepts,

אם מדובר באנשים המנסים לעשות שימוש

whether it's people trying to use the Prime Directive from Star Trek,

בהנחייה הראשית מן התוכנית מסע בין כוכבים,

being involved in things,

להיות מעורבים בדברים, או שוב

or, again, that three-dimensional weaving and fax machines

אריגה תלת מימדית

ומכשירי פקס שהייתי קוראת עליהם

that I read about in my weekly readers

בשבועונים בהם צויין כי הטכנולוגיה

that the technology and engineering was just getting started.

וההנדסה עוד בראשית דרכן.

But the '60s left me with a problem.

אבל שנות ה-60 השאירו אותי עם דילמה.

You see, I always assumed I would go into space,

תמיד הנחתי שאגיע

לחלל מאחר ועקבתי אחר התחום.

because I followed all of this.

אך אהבתי גם את האמנויות וגם את המדעים.

But I also loved the arts and sciences.

אתם מבינים, עוד בעודי

You see, when I was growing up as a little girl and as a teenager,

ילדה קטנה ובשנות העשרה שלי,

I loved designing and making doll clothes

אהבתי לעצב ולהכין בגדי בובות

ורציתי להיות מעצבת אופנה.

and wanting to be a fashion designer.

I took art and ceramics.

לקחתי קורסי אומנות וקרמיקה. אהבתי לרקוד.

I loved dance: Lola Falana, Alvin Ailey, Jerome Robbins.

לולה פלנה, אלויין איילי, ג'רום רובינס.

ובנוסף, עקבתי באדיקות אחר תוכניות החלל

And I also avidly followed the Gemini and the Apollo programs.

ג'מיני ואפולו.

I had science projects and tons of astronomy books.

היו לי פרויקטיים מדעיים והמון ספרי אסטרונומיה.

לקחתי קורסי חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי ופילוסופיה.

I took calculus and philosophy.

תהיתי על האינסוף

I wondered about infinity and the Big Bang theory.

ועל תאורית המפץ הגדול.

וכשלמדתי בסטנפורד,

And when I was at Stanford, I found myself, my senior year,

מצאתי את עצמי, בשנת הלימודים האחרונה,

chemical engineering major,

בוגרת הנדסה כימית. חצי מחברי

half the folks thought I was a political science and performing arts major,

חשבו שאני בוגרת מדע המדינה

ואמנות הבמה, מה שהיה נכון באופן מסוים

which was sort of true, because I was Black Student Union President,

מפני שהייתי נשיאת אגודת הסטודנטים השחורים

and I did major in some other things.

ובנוסף הייתי בוגרת בעוד מספר תחומים.

And I found myself the last quarter

ומצאתי את עצמי ברבעון האחרון מלהטטת

juggling chemical engineering separation processes,

בין תהליכי הפרדה בהנדסה כימית,

logic classes, nuclear magnetic resonance spectroscopy,

שיעורי לוגיקה, תהודה מגנטית גרעינית ספקטרוסקופית,

וגם מפיקה

and also producing and choreographing a dance production.

וכוריאוגרפית של הפקת מחול.

ואני הייתי צריכה לדאוג לתאורה

And I had to do the lighting and the design work,

ולעבודת התכנון. ניסיתי לברר,

and I was trying to figure out:

אם אני הולכת לניו-יורק

Do I go to New York City to try to become a professional dancer,

בניסיון להיות לרקדנית מקצועית,

או שאני הולכת לבית ספר לרפואה?

or to go to medical school?

Now, my mother helped me figure that one out.

אמא שלי עזרה לי

(Laughter)

לעלות על התשובה. (צחוק)

But when I went into space, I carried a number of things up with me.

אבל כשהלכתי לחלל,

כשהלכתי לחלל לקחתי איתי

I carried a poster by Alvin Ailey --

כמה דברים למעלה. לקחתי פוסטר

you can figure out now, I love the dance company --

של אלווין, כמו שאתם כבר יכולים להבין,

אני אוהבת את להקת המחול.

an Alvin Ailey poster of Judith Jamison performing the dance "Cry,"

בנוסף, פוסטר של ג'ודית' ג'יימסון מלהקת אלווין איילי,

dedicated to all black women everywhere;

מבצעת את הריקוד "בכי," כהוקרה לכל

a Bundu statue, which was from the women's society in Sierra Leone;

הנשים השחורות בכל מקום. פסלון בונדו,

שמקורו באגודת הנשים

and a certificate for the Chicago Public School students

של סיירה לאונה, והתחייבות כתובה עבור

התלמידים בבתי הספר הציבוריים, לעבוד למען

to work to improve their science and math.

שיפור יכולתיהם במדע ומתמטיקה.

And folks asked me,

ואנשים שואלים אותי,

"Why did you take up what you took up?"

"מדוע לקחת איתך את כל הדברים הללו?"

ואני עונה,

And I had to say,

"Because it represents human creativity;

"מפני שהם מייצגים את היצירתיות האנושית,

היצירתיות שאפשרה לנו, שהייתה נחוצה

the creativity that allowed us,

לנו בכדי שנוכל להעלות על הדעת ולבנות

that we were required to have to conceive and build and launch

ולשגר את מעבורות החלל,

the space shuttle,

נובעת מאותו מקור דמיון

which springs from the same source as the imagination and analysis

וניתוח שמאפשר לגלף פסלון בונדו,

that it took to carve a Bundu statue,

או כושר ההמצאה שהיה חיוני בכדי לתכנן,

or the ingenuity it took to design, choreograph and stage "Cry."

לעשות כוריאוגרפיה ולהעלות על הבמה את "בכי."

כל אחד מהם מהווה

Each one of them are different manifestations, incarnations,

ביטוי, התגלמות, של יצירתיות,

of creativity -- avatars of human creativity.

ייצוג של היצירתיות האנושית.

וזה מה שאנחנו צריכים ליישב בשכלנו

And that's what we have to reconcile in our minds,

איך כל הדברים הללו משתלבים יחד.

how these things fit together.

The difference between arts and sciences is not analytical versus intuitive.

השוני בין האמנויות למדעים

אינו אנליטי לעומת אינטואיטיבי, נכון?

Right?

הנוסחה E = mc ² הצריכה

E = mc2 required an intuitive leap,

זינוק אינטואיטיבי, ולאחר מכן

and then you had to do the analysis afterwards.

יש צורך באנליזה.

איינשטיין אמר, "הדבר היפה

Einstein said, in fact,

"The most beautiful thing we can experience

ביותר שביכולתינו לחוות הוא המסתורין.

is the mysterious.

זהו המקור לכל אמנות ומדע אמיתיים."

It is the source of all true art and science."

ריקוד מחייב אותנו להביע,

Dance requires us to express and want to express

ושואף להביע, את שמחת החיים, אך אז

the jubilation in life,

עליך לחשוב,

but then you have to figure out:

"איזה צעדים עלי לעשות בכדי לוודא

Exactly what movement do I do

to make sure it comes across correctly?

שאעביר זאת כראוי?"

השוני בין האמנויות למדעים

The difference between arts and sciences

is also not constructive versus deconstructive.

הוא גם אינו קונסטרוקטיבי לעומת

דקונסטרוקטיבי, נכון? אנשים רבים

A lot of people think of the sciences as deconstructive,

מתייחסים אל המדעים כאל דקונסטרוקטיבים.

עליך לפרק דברים לגורמים.

you have to pull things apart.

And yeah, subatomic physics is deconstructive --

ואכן, פיזיקת חלקיקים

היא דקונסטרוקטיבית. אתה באופן מילולי מנסה

you literally try to tear atoms apart

לקרוע אטומים לגזרים בכדי להבין

to understand what's inside of them.

מה נמצא בתוכם. אך פיסול,

But sculpture, from what I understand from great sculptors,

ממה שאני מבינה מפסלים גדולים,

הוא דקונסטרוקטיבי, מפני שאתה רואה חלק

is deconstructive,

ומסיר את מה

because you see a piece and you remove what doesn't need to be there.

שאינו שייך.

Biotechnology is constructive.

ביוטכנולוגיה היא קונסטרוקטיבית.

עיבוד מוזיקלי הוא קונסטרוקטיבי.

Orchestral arranging is constructive.

אז למעשה אנו משתמשים באמצעים

So, in fact, we use constructive and deconstructive techniques

קונסטרוקטיבים ודקונסטרוקטיבים בכול.

in everything.

ההבדל בין המדעים

The difference between science and the arts

לאמנויות הוא לא שהם

is not that they are different sides of the same coin, even,

צדדים שונים לאותו המטבע,

או חלקים שונים

or even different parts of the same continuum,

באותו הרצף, אלא הם בעצם

but rather, they're manifestations of the same thing.

ביטויים של אותו הדבר.

Different quantum states of an atom?

מצבים קוונטים שונים של אותו האטום?

או אולי אם להיות יותר מן המאה ה-21

Or maybe if I want to be more 21st century,

אוכל לומר שהם תהודות הרמוניות שונות

I could say that they're different harmonic resonances of a superstring.

של העל-מיתר.

But we'll leave that alone.

אבל לא ניכנס לזה. (צחוק)

They spring from the same source.

הם נובעים מאותו המקור.

The arts and sciences are avatars of human creativity.

האמנויות והמדעים הם ייצוגים של

יצירתיות אנושית. הם הניסיון שלנו

It's our attempt as humans

כבני אנוש לרכז את הידע שלנו

to build an understanding of the universe, the world around us.

על היקום, העולם שסביבנו.

It's our attempt to influence things,

הם הניסיון שלנו להשפיע על דברים,

עולמנו הפנימי

the universe internal to ourselves

והחיצוני.

and external to us.

The sciences, to me, are manifestations of our attempt to express or share

המדעים, עבורי, הם ביטויים

למאמץ שלנו לבטא

או לשתף את ההבנה שלנו,

our understanding, our experience,

הניסיון שלנו, בכדי להשפיע על

to influence the universe external to ourselves.

העולם החיצוני לנו.

It doesn't rely on us as individuals.

הם לא תלויים בנו כפרטים.

זה העולם, כפי שחווים

It's the universe, as experienced by everyone.

אותו כולם, והאמנויות הן התגלמות

The arts manifest our desire,

של היצר שלנו, של הניסיון שלנו לשתף

our attempt to share or influence others

או להשפיע על אחרים בעזרת חוויות

through experiences that are peculiar to us as individuals.

שהן ייחודיות עבורנו כפרטים.

הרשו לי לומר זאת שוב בדרך אחרת:

Let me say it again another way:

המדע מספק הבנה

science provides an understanding of a universal experience,

של חוויות אוניברסליות,

and arts provide a universal understanding

והאמנויות מספקות הבנה אוניברסלית

of a personal experience.

של חוויות אישיות.

That's what we have to think about,

על זה עלינו לחשוב,

that they're all part of us, they're all part of a continuum.

שהם חלק מאיתנו,

הם כולם חלק מרצף.

It's not just the tools, it's not just the sciences,

זה לא רק הכלים, זה לא רק המדעים.

אתם יודעים, המתמטיקה

the mathematics and the numerical stuff and the statistics,

וכל התחומים המספריים והסטטיסטיקה,

because we heard, very much on this stage,

מפני ששמענו, על במה זו,

people talked about music being mathematical.

אנשים מדברים על היות המוזיקה

מתמטית, נכון? באמנויות לא משתמשים רק

Arts don't just use clay,

רק בחימר, אלו לא הפעילויות היחידות שנעשה בהם שימוש בחימר,

aren't the only ones that use clay, light and sound and movement.

אור, צליל ותנועה.

They use analysis as well.

באמנויות משתמשים בניתוח גם כן.

אז אנשים אולי יאמרו,

So people might say,

"טוב, עדיין מוצאת חן בעייני ההנגדה בין אינטואיטיבי ואנליטי,"

"Well, I still like that intuitive versus analytical thing,"

מפני שכולם רוצים לעשות את

because everybody wants to do the right brain, left brain thing.

ההנגדה בין מוח ימין למוח שמאל, נכון?

כולנו הואשמנו בכך

We've all been accused of being right-brained or left-brained

שאנו אנשי מוח-ימין או מוח-שמאל בשלב מסוים,

at some point in time,

בהתאם לאדם איתו

depending on who we disagreed with.

יש לנו אי-הסכמה. (צחוק)

(Laughter)

You know, people say "intuitive" --

אתם יודעים, אנשים אומרים אינטואיטיבי,

that's like you're in touch with nature,

זה כאילו אתה במגע עם הטבע,

in touch with yourself and relationships;

בקשר עם עצמך והיחסים.

analytical, you put your mind to work.

כשאומרים אנליטי: אתה שם את שכלך לעבוד,

I'm going to tell you a little secret. You all know this, though.

ואני עומדת לספר לכם סוד קטן,

אך כולכם כבר יודעים אותו. לעיתים אנשים משתמשים

But sometimes people use this analysis idea,

ברעיון האנליטי שדברים הם

that things are outside of ourselves,

מחוצה לנו, בכדי לומר

to say, this is what we're going to elevate

שאלו הדברים שאנו נקדם

כאמיתיים, כמדעים החשובים ביותר, נכון?

as the true, most important sciences, right?

וכנגד ישנם האמנים, וכולכם יודעים

Then you have artists -- and you all know this is true as well --

שזו אמת גם כן,

artists will say things about scientists

אמנים יאמרו דברים על המדענים,

שהם קונקרטיים מדי,

because they say they're too concrete, they're disconnected from the world.

הם מנותקים מהעולם.

But, we've even had that here on stage,

אף היו לנו כאלה על הבמה,

so don't act like you don't know what I'm talking about.

אז אל תתנהגו כאילו אתם לא יודעים

על מה אני מדברת. (צחוק)

(Laughter)

We had folks talking about the Flat Earth Society

היו לנו אנשים שדיברו על "אגודת הארץ השטוחה"

ומסדרי פרחים, אז ישנה

and flower arrangers,

so there's this whole dichotomy

הדיכוטומיה הזאת שאנו ממשיכים לקדם

that we continue to carry along, even when we know better.

גם כשאנו יודעים טוב יותר.

And folks say we need to choose either-or.

ויש האומרים שאנו חייבים לבחור באחד מן השניים.

אך זה יהיה מאוד טפשי לבחור

But it would really be foolish to choose either one,

באחד מן השניים, נכון?

intuitive versus analytical.

אינטואיטיבי כנגד אנליטי?

That's a foolish choice.

זו בחירה טפשית.

It's foolish just like trying to choose between being realistic or idealistic.

טפשית בדיוק כמו לבחור בין

להיות ראליסט או אידיאליסט.

You need both in life.

אתם צריכים את שניהם בחיים. מדוע אנשים

Why do people do this?

מתנהגים כך? אני פשוט אצטט

I'm going to quote a molecular biologist, Sydney Brenner,

ביולוג מולוקלרי בשם סידני ברנר,

who's 70 years old, so he can say this.

שגילו 70, אז הוא יכול לומר זאת. הוא אמר

He said, "It's always important to distinguish between chastity

"זה תמיד חשוב להבחין בין

צניעות לאימפוטנטיות."

and impotence."

Now --

עכשיו... (צחוק)

(Laughter)

אני רוצה לחלוק עמכם

I want to share with you a little equation, OK?

משוואה קטנה, טוב?

כיצד הבנת המדעים

How does understanding science and the arts fit into our lives

והאמנויות משתלבת בחיינו,

מה קורה סביבנו, והנושאים

and what's going on

and the things we're talking about here at the design conference?

שאנו מדברים עליהם כאן

בכנס לעיצוב. וזה דבר

And this is a little thing I came up with:

קטן שפיתחתי. יכולת ההבנה,

understanding

and our resources and our will

המשאבים שלנו וכוח הרצון שלנו,

מביאים לתוצאות.

cause us to have outcomes.

Our understanding is our science, our arts, our religion;

יכולת ההבנה באה לידי ביטוי במדע שלנו, האמנויות שלנו,

הדת שלנו, האופן בו אנו תופשים את היקום

how we see the universe around us;

סביבנו, המשאבים שלנו, הכסף שלנו,

our resources, our money, our labor, our minerals --

כוח העבודה שלנו, המינרלים שלנו, כל האמצעים

those things that are out there in the world we have to work with.

בעולם שעלינו

לעבוד בעזרתם.

But more importantly, there's our will.

אך חשוב מכך, ישנו כוח הרצון שלנו.

This is our vision,

זה החזון שלנו, השאיפות שלנו

our aspirations of the future, our hopes, our dreams,

לעתיד, התקוות שלנו, החלומות שלנו,

our struggles and our fears.

ההתחבטויות שלנו והפחדים שלנו.

Our successes and our failures influence what we do with all of those.

ההצלחות שלנו והכשלונות שלנו משפיעים על

מה שנעשה עם כל אלו. ועבורי,

And to me, design and engineering, craftsmanship and skilled labor,

תכנון והנדסה, מלאכה

וכוח עבודה מיומן, הם כולם פועלים לאור זה,

are all the things that work on this to have our outcome,

עבור המטרה הסופית,

which is our human quality of life.

שהיא איכות החיים שלנו.

Where do we want the world to be?

לאן אנו רוצים שהעולם יתקדם?

And guess what?

ונחשו מה?

Regardless of how we look at this,

ללא קשר לאופן בו נבחן את הנושא,

whether we look at arts and sciences as separate or different,

אם נראה באמנויות והמדעים כנפרדים או שונים

they're both being influenced now and they're both having problems.

שניהם מושפעים כעת

ולשניהם יש בעיות.

I did a project called S.E.E.ing the Future:

עשיתי פרויקט בשם "לראות את העתיד:

Science, Engineering and Education.

מדע, הנדסה וחינוך,"

It was looking at how to shed light

שמטרתו מציאת

on the most effective use of government funding.

השימוש היעיל ביותר למימון ממשלתי.

We got a bunch of scientists in all stages of their careers.

היתה לנו קבוצה של מדענים בשלבים שונים

They came to Dartmouth College, where I was teaching.

בקריירה שלהם. הם הגיעו לדארטמות'

קולג', היכן שאני לימדתי, והם

And they talked about, with theologians and financiers:

דנו עם תאולוגים ומומחים להון,

What are some of the issues of public funding

מהם הן הסוגיות העולות במימון

for science and engineering research?

ציבורי של מחקרי מדע והנדסה?

What's most important about it?

מה הכי חשוב בהם?

There are some ideas that emerged

מספר רעיונות התגבשו

that I think have really powerful parallels to the arts.

שבעיני מקבילים במידה רבה

The first thing they said was that the circumstances

לאמנויות. הדבר הראשון שאמרו

that we find ourselves in today in the sciences and engineering

הוא שהנסיבות בהן אנו מצויים כיום

במדעים והנדסה אשר

that made us world leaders

עשו אותנו למובילים בעולם, שונות לחלוטין

are very different than the '40s, the '50s, and the '60s and the '70s,

מאלו של שנות ה-40, ה-50, ה-60

וה-70, כאשר צמחנו

when we emerged as world leaders,

כמנהיגי העולם, מפני שאנו כבר לא

because we're no longer in competition with fascism,

בתחרות עם הפשיזם, עם

with Soviet-style communism.

קומוניזם בדמות הסובייטים, ודרך אגב

And by the way, that competition wasn't just military;

התחרויות הללו לא היו רק צבאיות,

הן כללו תחרות בהיבטים חברתיים

it included social competition and political competition as well,

והפוליטיים גם כן,

שאפשרו לנו להביט בחלל

that allowed us to look at space as one of those platforms

כאחת הפלטפורמות להוכיח

כי המבנה החברתי שלנו עדיף.

to prove that our social system was better.

Another thing they talked about was that the infrastructure

נושא נוסף שדנו בו הוא

התשתית התומכת במדעים

that supports the sciences

אשר נעשית מיושנת. אנו בוחנים את

is becoming obsolete.

We look at universities and colleges --

האוניברסיטאות והקולג'ים, קולג'ים קהילתיים קטנים

small, mid-sized community colleges across the country --

ובינוניים לאורכה של המדינה,

המעבדות שלהם נעשות מיושנות.

their laboratories are becoming obsolete.

And this is where we train most of our science workers

ואלו המקומות בהם אנו מכשירים את רוב

המדענים, החוקרים

and our researchers -- and our teachers, by the way.

והמורים שלנו דרך אגב.

And there's a media that doesn't support the dissemination of any more than

ובנוסף ישנם אמצעי התקשורת שאינם

מאפשרים הפצת מידע שאינו

פשוט וחלול.

the most mundane and inane of information.

הם עוסקים בפסאודו-מדע, מעגלי תבואה,

There's pseudoscience, crop circles, alien autopsy, haunted houses,

נתיחות חייזרים, בתים רדופי רוחות,

או אסונות. ובזה אנו צופים.

or disasters.

And that's what we see.

וזה לא בדיוק המידע

This isn't really the information you need to operate in everyday life

לו אנו זקוקים בכדי להתנהל בחיי היום יום,

and figure out how to participate in this democracy

בכדי להבין כיצד עלינו לקחת חלק

בדמוקרטיה, ובחינת הקורה סביבנו.

and determine what's going on.

They also said there's a change in the corporate mentality.

הם גם טענו כי ישנו שינוי

במנטליות של התאגידים. בעוד

Whereas government money had always been there

שכסף ממשלתי תמיד היה בנמצא

for basic science and engineering research,

עבור מדע בסיסי ומחקר בהנדסה,

we also counted on some companies to do some basic research.

אנו סמכנו גם על חברות שיבצעו

גם הן מחקרים בסיסיים, אך מה שקרה הוא

But what's happened now is companies put more energy

שכעת חברות משקיעות יותר אנרגיה

into short-term product development

בפיתוחים קצרי טווח של מוצרים

ממה שהן משקיעות במחקרי הנדסה

than they do in basic engineering and science research.

בסיסית ומדע.

ומערכת החינוך לא עומדת בקצב.

And education is not keeping up.

מגני הילדים ועד לכיתות י"ב, מבוטלים

In K through 12, people are taking out wet labs.

שיעורי המעבדות. חושבים שאם ישימו מחשב

They think if we put a computer in the room,

בכיתה, הוא יחליף את הלימוד המעשי,

it's going to take the place of actually mixing the acids

במסגרתו אנו מערבבים חומצות

ומגדלים את תפוחי האדמה.

or growing the potatoes.

והמימון הממשלתי פוחת,

And government funding is decreasing in spending,

מצמצמים בהוצאות ואומרים

and then they're saying, let's have corporations take over,

"בואו ניתן לתאגידים להשתלט,"

and that's not true.

וזו טעות. במסגרת מימון ממשלתי

Government funding should at least do things

צריך לכל הפחות להבין

like recognize cost benefits of basic science and engineering research.

את העלות והתועלת של מחקר בסיסי במדע

והנדסה. אנו חייבים להכיר בכך

We have to know that we have a responsibility as global citizens

שמוטלת עלינו אחריות

כאזרחים גלובליים בעולם הזה.

in this world.

We have to look at the education of humans.

עלינו לבחון את החינוך של

We need to build our resources today to make sure that they're trained

של בני-אדם. עלינו לפתח את המשאבים שלנו

היום בכדי שיהיו מוכשרים

so they understand the importance of these things.

להבנת החשיבות

And we have to support the vitality of science.

של הדברים הללו. ועלינו לתמוך

בחיות המדע, וזה לא אומר

That doesn't mean that everything has to have one thing that's going to go on,

שלכל דבר צריך שיהיה דבר אחד

שקורה, או שאנו יודעים

or that we know exactly what's going to be the outcome of it,

בדיוק מה תהיה התוצאה של זה,

but that we support the vitality and the intellectual curiosity

אלא שעלינו לתמוך בחיות

והסקרנות האינטלקטואלית שנלווית.

that goes along [with it].

ואם אתם חושבים על ההקבלות הללו

And if you think about those parallels to the arts --

לאמנויות, התחרות עם

the competition with the Bolshoi Ballet spurred

"בלט בולשוי" דירבנה את

"בלט ג'ופרי" ו"בלט העיר ניו-יורק"

the Joffrey and the New York City Ballet to become better.

להפוך טובים יותר.

תשתיות, מוזיאונים, תיאטראות,

Infrastructure, museums, theaters, movie houses across the country

בתי קולנוע לאורך המדינה

נעלמים. יש לנו יותר

are disappearing.

We have more television stations with less to watch,

ערוצי טלוויזיה ופחות תכנים לצפות בהם,

we have more money spent on rewrites

יש יותר כסף להוצאה על

שיכתובים בכדי להביא תוכניות טלוויזיה ישנות

to get old television programs

in the movies.

למסך הגדול.

We have corporate funding now that,

יש לנו כעת מימון של תאגידים,

וכאשר זה תלוי בחברה, כאשר היא

when it goes to support the arts,

הולכת ותורמת לאמנויות, היא כמעט ודורשת

it almost requires that the product be part of the picture

שהמוצר יופיע בתמונה

שהאמן מצייר. ויש לנו

that the artist draws.

We have stadiums that are named over and over again by corporations.

אצטדיונים ששמם ניתן להם פעם אחר פעם

על-ידי תאגידים.

In Houston, we're trying to figure out what to do with that Enron Stadium thing.

ביוסטון, אנו מנסים לראות מה ניתן לעשות

עם ה"אצטדיון אנרון" הזה.

(Laughter)

Fine arts and education in the schools is disappearing,

(צחוק) והאמנות היפה והחינוך

בבתי הספר נעלמים, ויש לנו

And we have a government that seems like it's gutting the NEA

ממשלה שנראה כי היא מחריבה את

הקרן הלאומית לאמנויות ותוכניות אחרות,

and other programs.

So we have to really stop and think:

אז עלינו באמת לעצור ולחשוב,

What are we trying to do with the sciences and the arts?

מה אנו מנסים לעשות

עם המדעים והאמנויות?

There's a need to revitalize them.

ישנו צורך בהחייאתם מחדש.

We have to pay attention to it.

עלינו לשים לכך לב. אני רוצה

I just want to tell you quickly what I'm doing --

לספר לכם במהרה מה אני עושה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

אני רוצה לספר לכם מעט על מה

I want to tell you what I've been doing a little bit since ...

שאני עושה מאז.... אני חושבת זה מצריך

I feel this need to sort of integrate some of the ideas

שאשלב חלק מהרעיונות

that I've had and run across over time.

שהיו לי ונתקלתי בהם במשך הזמן.

אחד הדברים שגיליתי

One of the things that I found out is that there's a need to repair

הוא שיש צורך בפתירת

the dichotomy between the mind and body as well.

הדיכוטומיה הזו בין נפש לגוף

גם כן. אימי תמיד אמרה לי,

My mother always told me, you have to be observant,

"עליך להיות מסוגלת להבחין, לדעת

know what's going on in your mind and your body.

מה מתרחש בנפשך וגופך."

And as a dancer, I had this tremendous faith in my ability to know my body,

וכרקדנית היתה לי אמונה

רבה ביכולת שלי לדעת את גופי,

just as I knew how to sense colors.

בדיוק כפי שידעתי כיצד לחוש צבעים.

Then I went to medical school,

לאחר מכן הלכתי לבית ספר לרפואה, ואני הייתי

and I was supposed to just go on what the machine said about bodies.

אמורה להתנהל על סמך

מה שהמכונה אמרה על הגוף.

You know, you would ask patients questions and some people would tell you,

אתם יודעים, הייתם שואלים מטופלים

שאלות ויש אנשים יאמרו לכם,

"Don't listen to what the patient said."

"לא, לא, אל תקשיבו למה

We know that patients know and understand their bodies better,

שאומר לכם המטופל." אנו יודעים שמטופלים

יודעים ומבינים את גופם טוב יותר,

but these days we're trying to divorce them from that idea.

אבל בימינו אנו מנסים לנתק אותם

We have to reconcile the patient's knowledge of their body

מן הרעיון הזה. עלינו ליישב בין

הידע של המטופל על גופו

with physicians' measurements.

לנתונים שבידי הרופא.

היה לנו דיון על

We had someone talk about measuring emotions

מדידה של רגשות ולגרום למכנות

and getting machines to figure out what to keep us from acting crazy.

לפענח, לעצור אותנו

מלהתנהג כמשוגעים. נכון?

לא, אנו לא צריכים למדוד,

No, we shouldn't measure.

We shouldn't use machines to measure road rage

אנו לא צריכים לעשות שימוש במכונות

בכדי למדוד זעם-כביש ואז לעשות

and then do something to keep us from engaging in it.

משהו בכדי למנוע מאיתנו מלהתנהג באופן הזה.

Maybe we can have machines help us to recognize that we have road rage,

אולי אנו יכולים להעזר במכונות

בכדי להכיר בכך שאנו סובלם מזעם-כביש

and then we need to know how to control that without the machines.

ושאנו צריכים לבחון כיצד לשלוט בזה

We even need to be able to recognize that without the machines.

ללא מכונות. אנו אף צריכים להיות

מסוגלים להכיר בכך ללא מכונות.

What I'm very concerned about is:

מה שמעסיק אותי מאוד הוא

How do we bolster our self-awareness as humans, as biological organisms?

כיצד אנו יכולים לשפר את יכולת המודעות העצמית שלנו

כבני אדם, כאורגניזמים ביולוגיים?

מייקל מושן דיבר על הצורך "ללמד

Michael Moschen spoke of having to teach

וללמוד כיצד להרגיש עם העיניים שלי,

and learn how to feel with my eyes, to see with my hands.

ולראות בעזרת הידיים שלי."

יש לנו אפשרויות רבות לאופן בו אנו עושים שימוש

We have all kinds of possibilities to use our senses by,

בחושים שלנו, וזה

and that's what we have to do.

מה שעלינו לעשות.

That's what I want to do --

זה מה שאני רוצה לעשות, לנסות להעזר

to try to use bioinstrumentation, those kind of things,

בכלי מדידה רפואיים וכדומה,

בכדי לסייע לחושים שלנו במה שאנו עושים,

to help our senses in what we do.

וזו העבודה שאני עושה כעת במסגרת

That's the work I've been doing now,

חברה בשם BioSentient Corporation.

as a company called BioSentient Corporation.

תארתי לעצמי שאאלץ לעשות את הפרסומת הזו, מפני

I figured I'd have to do that ad, because I'm an entrepreneur,

שאני יזמית, מפני שהכוונה ביזמות היא

and "entrepreneur" says "somebody who does what they want to do,

שהאדם הזה עושה מה

שהוא רוצה מפני שהוא לא מרושש

because they're not broke enough that they have to get a real job."

במידה כזאת שיאלץ להשיג עבודה אמיתית.

(צחוק) אז זו העבודה שאני עושה

(Laughter)

But that's the work I'm doing, BioSentient Corporation,

עם BioSentient Corporation, מנסה לפענח

איך אנו משלבים את הדברים הללו?

trying to figure out: How do we integrate these things?

הרשו לי לסיים בכך שאומר

Let me finish by saying that my personal design issue for the future

כי עבורי סוגיית התכנון לעתיד

היא בעצם עוסקת במיזוג, לחשוב על

is really about integrating;

האינטואיטיבי ועל האנליטי.

to think about that intuitive and that analytical.

האמנויות והמדעים אינם נפרדים.

The arts and sciences are not separate.

High school physics lesson before you leave:

שיעור בית ספר בפיזיקה לפני שאנו

high school physics teacher used to hold up a ball.

עוזבים. מורה לפיזיקה בתיכון נהגה

להחזיק כדור. היא היתה אומרת "לכדור הזה

She would say, "This ball has potential energy.

יש אנרגיה פוטנציאלית, אך דבר

But nothing will happen to it, it can't do any work,

לא יקרה לו, הוא לא יכול לעשות דבר

until I drop it and it changes states."

עד שאני אפיל אותו והוא ישנה את מצבו."

אני אוהבת לחשוב על רעיונות כעל אנרגיה פוטנציאלית.

I like to think of ideas as potential energy.

הם נפלאים, אך דבר

They're really wonderful,

but nothing will happen until we risk putting them into action.

לא יקרה עד שניקח סיכון

ונוציא את הרעיון לפועל.

This conference is filled with wonderful ideas.

הכנס הזה מלא

ברעיונות נפלאים.

We're going to share lots of things with people.

אנו עומדים לחלוק הרבה דברים

But nothing's going to happen

עם אנשים, אך דבר לא יקרה

until we risk putting those ideas into action.

עד שאנו נסתכן בהוצאת הרעיונות לפועל.

We need to revitalize the arts and sciences today.

אנו צריכים להחיות מחדש את האמנויות והמדעים

כעת, אנו צריכים לקחת אחריות

We need to take responsibility for the future.

על העתיד. אנו לא יכולים להתחבא מאחורי אמירות

We can't hide behind saying it's just for company profits,

כמו "זה רק בשביל הרווחים של התאגיד,"

or it's just a business,

או "זה רק עסקים," או "אני אמן"

or I'm an artist or an academician.

או "אני אקדמאי."

הנה הדרך שלכם לשפוט את מה שאתם עושים.

Here's how you judge what you're doing:

דיברתי על האיזון בין

I talked about that balance between intuitive, analytical.

אינטואיטיבי, אנליטי.

פראן לייבוביץ, הציניקנית האהובה עלי,

Fran Lebowitz, my favorite cynic,

אמרה ש"שלושת השאלות

said, "The three questions of greatest concern ..." --

החשובות ביותר הן..." עכשיו אני

now I'm going to add on to design --

אוסיף בכדי להקביל לתכנון,

"... are: Is it attractive?"

"האם זה מושך?"

זה האינטואיטיבי.

That's the intuitive.

"האם זה משעשע?" האנליטי.

"Is it amusing?" -- the analytical,

and, "Does it know its place?" -- the balance.

"והאם זה מודע לקיומו?"

האיזון. תודה רבה לכם.

Thank you very much.

(Applause)

(מחיאות כפיים)