Rob Forbes: Ways of seeing

מתרגם: Anna N. Erel מבקר: Avshalom Aloni

I was listed on the online biography

אוזכרתי בביוגרפיה אונליין

that said I was a design missionary.

שאמרה שאני מיסיונר של עיצוב.

That's a bit lofty; I'm really more

זה קצת מתנשא; האמת היא שאני יותר

of something like a street walker.

כמו הלכן-רחובות.

I spend a lot of time in urban areas

אני מבלה זמן רב באיזורים עירוניים

looking for design,

בחיפוש אחר עיצוב,

and studying design in the public sector.

ובלמידה של עיצוב בסקטור הציבורי.

I take about 5,000 photographs a year,

אני מצלם בערך 5,000 תמונות בשנה,

and I thought that I would edit from these,

וחשבתי לעשות עריכה מתֹּוכַן,

and try to come up with some images

ולנסות וּלחשוב על כמה תמונות

that might be appropriate and interesting to you.

שעשויות להיות מתאימות ומעניינות בעבורכם.

And I used three criteria:

והשתמשתי בשלושה קריטריונים:

the first was, I thought I'd talk about

הראשון היה, חשבתי שאדבר על

real design within reach,

עיצוב אמיתי בהישג-יד,

design that's free, not design not quite within reach,

עיצוב חִנָּמִי, לא עיצוב שהוא לא בדיוק בהישג-יד,

as we're fondly known by our competition and competitors,

כפי שאנחנו מוּכרים בחיבה על-ידי המתחרים שלנו,

but stuff that you can find on the streets, stuff that was free,

אלא דברים שאפשר למצוא ברחוב, דברים בחינם,

stuff that was available to all people,

דברים שזמינים לכולם,

and stuff that probably contains some other important messages.

ודברים שקרוב לודאי שמכילים מסרים חשובים נוספים.

I'll use these sidewalks in Rio as an example.

אני אשתמש במדרכות האלו בְּריוֹ (דֶה זָ'נֶרוֹ) בתור דוגמה.

A very common public design done in the '50s.

עיצוב ציבורי מאוד שכיח משנות ה-50.

It's got a nice kind of flowing, organic form,

יש להן סוג של זרימה נחמדה, צורה אורגנית,

very consistent with the Brazilian culture --

מאוד עקבית לתרבות הברזילאית-

I think good design adds to culture.

אני חושב שעיצוב טוב מוסיף לתרבות.

Wholly inconsistent with San Francisco or New York.

לחלוטין לא עקבית עם סן פרנסיסקו או ניו-יורק.

But I think these are my sort of information highways:

אבל אני חושב שאלו הם מעין נתיבי המידע הראשיים שלי:

I live in much more of an analog world,

אני חי בעולם יותר אנאלוגי,

where pedestrian traffic and

שבו תנועת הולכי-הרגל

interaction and diversity exchange,

ואינטראקציה ומִגְוָן מתחלפים,

and where I think the simple things under our feet

ושבו אני חושב שלדברים הפשוטים שתחת רגלינו

have a great amount of meaning to us.

יש משמעות עצומה בעבורנו.

How did I get started in this business?

איך התחלתי בעסק הזה?

I was a ceramic designer for about 10 years,

הייתי קרמיקאי במשך עשר שנים בערך,

and just loved utilitarian form --

ופשוט אהבתי את המתכונת התּוֹעַלְתָּנִית-

simple things that we use every day,

דברים פשוטים שאנחנו משתמשים בהם מדי יום,

little compositions of color and surface on form.

קומפוזיציות קטנות של צבע ומשטח על צורה.

This led me to starting a company called Design Within Reach,

זה הוביל אותי להקמה של חברה בשם Design Within Reach (עיצוב בהישג-יד),

a company dealing with simple forms,

חברה שמתעסקת בצורות פשוטות,

making good designers available to us,

ומאפשרת למעצבים טובים להיות נגישים לנו,

and also selling the personalities and character of the designers

ובנוסף מוכרת את האישיות והאופי של המעצבים

as well, and it seems to have worked.

גם כן, ונדמה שזה עבד.

A couple of years into the process,

כמה שנים לתוך התהליך,

I spent a lot of time in Europe traveling around, looking for design.

ביליתי זמן רב באירופה בטיולים, בחיפוש אחר עיצוב.

And I had a bit of a wake-up call in Amsterdam:

והייתה לי מעין קריאת-הַשְׁכָּמָה באמסטרדם:

I was there going into the design stores,

נכנסתי שם לחנויות העיצוב,

and mixing with our crowd of designers,

והתרועעתי עם קהל המעצבים שלנו,

and I recognized that a whole lot of stuff

וזיהיתי שהמון דברים

pretty much looked the same, and the effect of globalization

פחות או יותר נראים אותו הדבר, ואפקט הגְּלוֹבָּלִיזַצְיָה

has had that in our community also.

גרם גם כן לזה בציבור שלנו.

We know a lot about what's going on with design around the world,

אנחנו יודעים הרבה בנוגע למה קורה עם עיצוב סביב העולם,

and it's getting increasingly more difficult

ובמידה הולכת וגוברת זה נהיה יותר קשה

to find design that reflects a unique culture.

למצוא עיצוב שמשקף תרבות ייחודית.

I was walking around on the streets of Amsterdam

הלכתי סביב ברחובות אמסטרדם

and I recognized, you know, the big story

וזיהיתי, אתם יודעים, הסיפור הגדול

from Amsterdam isn't what's in the design stores,

של אמסטרדם הוא לא מה שבתוך חנויות העיצוב,

it's what's out on the streets,

הוא מה שברחובות בחוץ,

and maybe it's self-explanatory,

ואולי זה מובן מאליו,

but a city that hasn't been taken over by modernism,

אבל עיר שלא נכבשה על-ידי מוֹדֶרְנִיזְם,

that's preserved its kind of architecture and character,

ששימרה את סוג הארכיטקטורה והאופי שלה,

and where the bicycle plays an important part of the way

ושבה האוֹפַנַּיִם משחקים תפקיד חשוב בדרך

in which people get around and where pedestrian rights

בה אנשים מגיעים ממקום למקום ושבה זכויות הולכי-הרגל

are protected.

נשמרות.

And I write a newsletter that goes out every week,

ואני כותב נְּיוּזְלֶטֵר שמתפרסם בכל שבוע,

and I wrote an article about this, and it got such enormous response

וכתבתי מאמר על זה, והוא קיבל היענות כל כך עצומה

that I realized that design, that common design,

שהבנתי שעיצוב, שעיצוב מצוי,

that's in the public area means a lot to people,

שנמצא במרחב הציבורי הוא משמעותי מאוד לאנשים,

and establishes kind of a groundwork and a dialog.

והוא משתית סוג של בסיס ודיאלוג.

I then kind of thought about the other cities

חשבתי אז על הערים האחרות

in Europe where I spend a lot of time looking for design,

באירופה היכן שביליתי זמן רב בחיפוש אחר עיצוב,

like Basel, where Vitra is located, or in northern Italy --

כמו בָּאזֶל, שבה ממוקמת וִיטְרָה, או בצפון איטליה-

all cities where there are a whole lot of bicycles,

כל הערים שבהן יש המון גדול של אוֹפַנַּיִם,

and where pedestrian areas -- and I came to the conclusion that perhaps

ושבהן איזורים של הולכי-רגל-- והגעתי למסקנה שאולי

there was something about these important design centers

יש משהו במרכזי העיצוב החשובים האלו

that dealt with bicycles and foot traffic,

שמטפל באוֹפַנַּיִם ותנועת הולכי-רגל,

and I'm sure the skeptic eye would say, no, the correlation there

ואני בטוח שהעין הסקפטית תאמר, לא, הקוֹרֶלַצְיָה שם

is that there are universities and schools

היא שישנם אוניברסיטאות ובתי ספר

where people can't afford cars,

בהן אנשים לא יכולים להרשות לעצמם מכוניות,

but it did seem that in many of these areas

אבל זה בהחלט נראה שברבים מהאיזורים הללו

pedestrian traffic was protected.

תנועת הולכי-הרגל הייתה מוגנת.

You wouldn't look at this and call this a designer bike:

אתם לא תביטו בזה ותקראו לזה אופני מעצבים:

a designer bike is made of titanium or molybdenum.

אופני מעצבים עשויים מטִיטַנְיוּם או מוֹלִיבְּדֶן.

But I began looking at design in a place like Amsterdam

אבל התחלתי להביט על עיצוב במקום כמו אמסטרדם

and recognized, you know, the first job of design

וזיהיתי, אתם יודעים, התפקיד הראשון של עיצוב

is to serve a social purpose.

הוא לשרת תכלית חברתית.

And so I look at this bike as not being a designer bike,

אז אני מביט על האופנים האלו לא כעל אופני מעצבים,

but being a very good example of design.

אבל כדוגמה טובה מאוד לעיצוב.

And since that time in Amsterdam, I spent an increasing amount of time

ומאז אותו זמן באמסטרדם, ביליתי מידה הולכת וגוברת של זמן

in the cities, looking at design

בערים, מביט על עיצוב

for common evidence of design

בחיפוש לעדות שכיחה של עיצוב

that really isn't under so much of a designer's signature.

שבאמת לא נמצאת תחת כל כך הרבה מחתימת המעצב.

I was in Buenos Aires very recently,

הייתי בבּוּאֶנוֹס אַיְרֶס לאחרונה,

and I went to see this bridge by Santiago Calatrava.

והלכתי לראות את הגשר הזה שתכנן סנטיאגו קלאטרווה.

He's a Spanish architect and designer.

הוא אדריכל ומעצב ספרדי.

And the tourist brochures pointed me in the direction of this bridge --

ועלוני התיירים כיוונו אותי לגשר הזה-

I love bridges, metaphorically and symbolically and structurally --

אני אוהב גשרים, באופן מֶטָפוֹרִי סימבולי ומִבְנִי-

and it was a bit of a disappointment,

וזה היה קצת מאכזב,

because of the sludge from the river was encrusted on it; it really wasn't in use.

משום שהרפש מהנהר עטה עליו קרום; הוא לא באמת היה בשימוש.

And I recognized that oftentimes design,

וזיהיתי שלעתים קרובות עיצוב,

when you're set up to see design,

כשאתה מתכונן לראות עיצוב,

it can be a bit of a letdown.

זה יכול מעט לאכזב.

But there were lots of other things going on in this area:

אבל היו דברים רבים אחרים שקרו באיזור הזה:

it was a kind of construction zone;

זה היה סוג של אתר בניה;

a lot of buildings were going up.

הרבה בניינים היו בצמיחה.

And, approaching a building from a distance, you don't see too much;

וכשאתה מתקרב לבניין מרחוק, אתה לא רואה יותר מדי;

you get a little closer, and you arrive at a nice little composition

אתה מתקרב קצת, ואתה מגיע לקומפוזיציה קטנה ונחמדה

that might remind you of a Mondrian or a Diebenkorn or something.

שעשויה להזכיר לך יצירה של מוֹנְדרִיאַן או של דִיבֶּנְקוֹרְן או משהו.

But to me it was an example of

אבל בעבורי זו הייתה דוגמה

industrial materials with a little bit of colors and animation

לחומרים תעשייתיים עם מעט צבעים והַנְפָּשָׁה

and a nice little still life -- kind of unintended piece of design.

וטבע דומם קטן וחביב- סוג של פיסת עיצוב לא מתוכננת.

And going a little closer, you get a different perspective.

ואם מתקרבים עוד קצת, מקבלים פרספקטיבה אחרת.

I find these little vignettes,

אני מוצא את עיטורי השוליים הקטנים הללו,

these little accidental pieces of design,

את פיסות העיצוב המקריות האלו,

to be refreshing.

להיות מרעננים.

They give me, I don't know,

הם נותנים לי, אני לא יודע,

a sense of correctness in the world

תחושה של תַּקִּינוּת בעולם

and some visual delight in the knowledge

ועונג ויזואלי מסויים מהידע

that the building will probably never look as good

שקרוב לוודאי שהבניין לעולם לא יראה טוב כמו

as this simple industrial scaffolding

מערכת הפיגומים התעשייתית והפשוטה הזאת

that is there to serve.

שנמצאת שם כדי לשרת.

Down the road, there was another building, a nice visual structure:

במורד הכביש, היה בניין נוסף, מבנה ויזואלי נחמד:

horizontal, vertical elements, little decorative lines

אלמנטים במאוזן ומאונך, קווים דקורטיבים קטנים

going across, these magenta squiggles,

חוצים לרוחב, השירבוטים הללו במָגֶ'נְטָה,

the workmen being reduced to decorative elements,

פועלי הבניין מצומצמים לכדי אלמנטים דקורטיבים;

just a nice, kind of, breakup

רק, במידת מה, חתיכה מתוך

of the urban place.

המקום העירוני.

And, you know, that no longer exists.

ובנוסף, אתם יודעים, זה לא קיים יותר.

You've captured it for a moment, and finding this little still life's

תפסת את זה רק לרגע, ולמצוא את אותם 'טבעים דוממים'

like listening to little songs or something:

כמו להקשיב לשירים קטנים או משהו:

it gives me an enormous amount of pleasure.

זה מעניק לי כמות עצומה של הנאה.

Antoine Predock designed

אנְטוּאַן פְּרֶדוֹק עיצב

a wonderful ball stadium in San Diego

אצטדיון בּייסבּול נפלא בסן-דייגו

called Petco Park.

שנקרא פּטקו פארק.

A terrific use of local materials,

שימוש נהדר בחומרים מקומיים,

but inside you could find some interior compositions.

אבל בתוכו אפשר למצוא כמה קומפוזיציות פנימיות.

Some people go to baseball stadiums to look at games;

אנשים מסויימים הולכים לאצטדיוני בייסבול כדי לצפות במשחקים;

I go and see design relationships.

אני הולך ומביט ביחסי-עיצוב.

Just a wonderful kind of breakup of architecture,

פשוט סוג נהדר של חתיכה מתוך ארכיטקטורה,

and the way that the trees form vertical elements.

והדרך שבה העצים יוצרים אלמנטים אנכיים.

Red is a color in the landscape

אדום הוא צבע בנוף

that is often on stop signs.

שלעתים קרובות משומש בתמרורי עצור.

It takes your attention; it has a great amount of emotion;

הוא מושך את תשומת הלב; יש לו כמות רבה של רגש;

it stares back at you the way that a figure might.

הוא בוהה בך בחזרה באופן שבו צורה (גם: דמות) עשויה.

Just a piece of barrier tape construction stuff in Italy.

רק פיסה של סרט הפרדה ודברי בניין באיטליה.

Construction site in New York:

אתר בניה בניו יורק:

red having this kind of emotional power

לצבע האדום יש כזה סוג של עוצמה רגשית

that's almost an equivalent with the way in which --

שכמעט שווה-ערך לדרך שבה--

cuteness of puppies and such.

כלבלבים הם חמודים וכו'.

Side street in Italy.

רחוב צדדי באיטליה.

Red drew me into this little composition,

הצבע האדום משך אותי לתוך הקומפוזיציה הקטנה הזאת,

optimistic to me in the sense that maybe

שאופטימיסטית בעיניי במובן שבו אולי

the public service's mailbox,

תיבת הדואר של השירות הציבורי,

door service, plumbing.

האינטרקום, הצַנֶּרֶת:

It looks as if these different public services

זה נראה כאילו השירותים הציבוריים השונים האלו

work together to create some nice little compositions.

עובדים ביחד כדי ליצור קומפוזיציות קטנות ונחמדות.

In Italy, you know, almost everything, kind of, looks good.

באיטליה, אתם יודעים, כמעט הכל, פחות או יותר, נראה טוב.

Simple menus put on a board,

תפריטים פשוטים שהניחו על לוח,

achieving, kind of, the sort of balance.

שמשיגים, בערך, מין איזון.

But I'm convinced that it's because

אבל אני משוכנע שזה בגלל

you're walking around the streets and seeing things.

שאתה מסתובב ברחובות ורואה דברים.

Red can be comical: it can draw your attention

צבע אדום יכול להיות קומי: הוא יכול למשוך את תשומת הלב שלך

to the poor little personality of the little fire hydrant

לאישיות הקטנה והמסכנה של ברז הכיבוי הקטן

suffering from bad civic planning in Havana.

שסובל מתכנון עירוני לקוי בהָוָואנָה.

Color can animate simple blocks,

צבע יכול להנפיש בלוקים פשוטים,

simple materials:

חומרים פשוטים:

walking in New York, I'll stop.

בהליכה בניו יורק, אני אעצר.

I don't always know why I take photographs of things.

אני לא תמיד יודע למה אני מצלם תמונות של דברים.

A nice visual composition of symmetry.

קומפוזיציה ויזואלית נחמדה של סימֶטריה.

Curves against sharp things.

עיקולים מנגד לדברים חדים.

It's a comment on the way in which we deal with

זה פירוש לדרך שבה אנחנו מתמודדים עם

public seating in the city of New York.

מקומות ישיבה ציבוריים בעיר ניו יורק.

I've come across some other just,

נתקלתי בעוד כמה רק,

kind of, curious relationships

במידת מה, יחסים מסקרנים

of bollards on the street that have different interpretations,

של מחסומי חניה ברחוב שיש להם פירושים שונים

but -- these things amuse me.

אבל- הדברים האלה משעשעים אותי.

Sometimes a trash can -- this is just in the street in San Francisco --

לפעמים מכל אשפה- זה סתם ברחוב בסן פרנסיסקו-

a trash can that's been left there for 18 months

מכל אשפה שנעזב שם למשך 18 חודשים

creates a nice 45-degree angle

יוצר זָוִית חביבה של 45 מעלות

against these other relationships,

כנגד היחסים האחרים סביבו,

and turns a common parking spot into a nice little piece of sculpture.

והופך מקום חניה מצוי לפיסה קטנה ונחמדה של פיסול.

So, there's this sort of silent hand of design at work

אז, ישנה מין יד חרישית של עיצוב בפעולה

that I see in places that I go.

שאני רואה במקומות שאליהם אני הולך.

Havana is a wonderful area.

הָוָואנָה היא איזור נהדר.

It's quite free of commercial clutter:

היא די חופשיה מהעִרְבּוּבְיָה הפרסוּמית:

you don't see our logos and brands and names,

לא רואים את הלוֹגוֹאים והמותגים והשמות המסחריים שלנו,

and therefore you're alert to things physically.

ולכן אתה דרוּך פיזית לדברים.

And this is a great protection of a pedestrian zone,

וזוהי הגנה נהדרת לאיזור של הולכי-רגל,

and the repurposing of some colonial cannons to do that.

והכִּינוּן של תכלית מחודשת של כמה תותחים קולוניאליים כדי לעשות את זה.

And Cuba needs to be far more resourceful,

וקוּבָּה צריכה להיות בעלת תושיה הרבה יותר,

because of the blockades and things,

בגלל ההֶסְגֵּרִים וכו',

but a really wonderful playground.

אבל מגרש-משחקים באמת נהדר.

I've often wondered why Italy is really a leader in modern design.

תהיתי לעתים קרובות למה איטליה היא באמת מובילה בעיצוב מודרני.

In our area, in furnishings,

בתחום שלנו, בריהוט,

they're sort of way at the top.

הם פחות או יותר הכי למעלה בפסגה.

The Dutch are good also, but the Italians are good.

ההולנדים טובים גם כן, אבל האיטלקים טובים.

And I came across this little street in Venice,

ונתקלתי ברחוב הקטן הזה בְּוֶנֶצְיָה,

where the communist headquarters

שבו המַטֶּה הקומוניסטי

were sharing a wall with this Catholic shrine.

חלק קיר עם המקדש הקתולי הזה.

And I realized that, you know, Italy is a place

והבנתי ש, אתם יודעים, איטליה היא מקום

where they can accept these different ideologies

שבו הם יכולים לקבל את האידאולוגיות השונות

and deal with diversity and not have the problem,

ולהתמודד עם מִגְוָן בלי בעיה,

or they can choose to ignore them,

או שהם יכולים לבחור להתעלם מהם,

but these -- you don't have warring factions,

אבל אלו- אין מאבקים של חילוקי דעת,

and I think that maybe the tolerance of the absurdity

ואני חושב שאולי הסוֹבְלָנוּת לאַבְּסוּרְד

which has made Italy so innovative

היא שהפכה את איטליה לחדשנית כל-כך

and so tolerant.

וטולרנטית כל-כך.

The past and the present work quite well together in Italy also,

העבר וההווה באיטליה עובדים טוב ביחד גם כן,

and I think that it's recognizable there,

ואני חושב שאפשר לזהות את זה שם,

and has an important effect on culture,

ושיש לזה השפעה חשובה על התרבות,

because their public spaces are protected,

משום שהמרחבים הציבוריים שלהם מוגנים,

their sidewalks are protected,

המדרכות שלהם מוגנות,

and you're actually able to confront these things

ולמעשה אפשר להתעמת עם הדברים האלו

physically,

פיזית,

and I think this helps people get over

ואני חושב שזה גורם לאנשים להתגבר

their fear of modernism and other such things.

על הפחד שלהם מפני מודרניזם ודברים דומים אחרים.

A change might be a typical street corner in San Francisco.

שינוי יכול להיות פינת רחוב טיפוסית בסן פרנסיקו.

And I use this -- this is, sort of,

ואני משתמש בזה- זהו, בערך,

what I consider to be urban spam.

מה שאני מחשיב כספּאם עירוני.

I notice this stuff because I walk a lot,

אני מבחין בדברים כי אני הולך הרבה,

but here, private industry is really kind of

אבל כאן, תעשיה פרטית בעצם פחות או יותר

making a mess of the public sector.

עושה בלגאן מהמגזר הציבורי.

And as I look at it, I sort of say, you know,

וכשאני מביט בזה, אני בערך אומר, אתם יודעים,

the publications that report on problems in the urban area

אותן הוצאות לאור שמדווחות על בעיות באיזור העירוני

also contribute to it,

תורמות להן גם כן,

and it's just my call to say to all of us,

הקריאה שלי לומר לכולנו,

public policy won't change this at all;

המדיניות הציבורית לא תשנה את זה בכלל;

private industry has to work to take things like this seriously.

התעשיה הפרטית צריכה לעבוד כדי לקחת דברים כאלו יותר ברצינות.

The extreme might be in Italy where, again,

הקיצון עלול להיות באיטליה שבה, שוב,

there's kind of some type of control

סוג מסויים של צורת פיקוח

over what's happening in the environment is very evident,

על מה שקורה בסביבה מאוד נִכַּר,

even in the way that they sell and distribute periodicals.

אפילו בדרך שבה הם מוכרים ומפיצים כתבי-עת.

I walk to work every day or ride my scooter,

אני הולך לעבודה בכל יום או רוכב על הקטנוע שלי,

and I come down and park in this little spot.

ואני יורד וחונה במיקום הקטן הזה.

And I came down one day,

וירדתי יום אחד,

and all the bikes were red.

וכל האופנועים היו אדומים.

Now, this is not going to impress you guys who Photoshop, and can do stuff,

עכשיו, זה לא הולך להרשים את החבר'ה ביניכם שמרטשים תמונות בפוֹטוֹשוֹפּ, ויכולים לעשות דברים,

but this was an actual moment

אבל זה היה רגע ממשי

when I got off my bike,

כשירדתי מהקטנוע שלי,

and I looked and I thought, it's as if

והבטתי וחשבתי, זה כאילו

all of my biker brethren

כל אחיי האופנוענים

had kind of gotten together and conspired

התאספו כולם יחד וזממו בחשאי

to make a little statement.

ליצור הצהרה קטנה.

And it reminded me that --

וזה הזכיר לי-

to keep in the present,

להישאר בהווה,

to look out for these kinds of things.

לחפש דברים מהסוג הזה.

It gave me possibilities for wonder --

זה נתן לי אפשרויות לתהיה-

if maybe it's a yellow day in San Francisco, and we could all agree,

אם אולי זה יום צהוב בסן פרנסיסקו, וכולנו יכולים להסכים,

and create some installations.

וליצור כמה הֶתְקֵנים.

But it also reminded me of the power

אבל זה גם הזכיר לי את הכוח

of pattern and repetition

שיש לדפוסים ולהישנוּת

to make an effect in our mind.

ליצור רושם במחשבות שלנו.

And I don't know if there's a stronger kind of effect

ואני לא יודע אם יש סוג רושם חזק יותר

than pattern and the way it unites

מאשר תבניות והדרך שהן מאחדות

kind of disparate elements.

סוגים שונים לגמרי של אלמנטים.

I was at the art show in Miami in December,

הייתי בתצוגה של אומנות במיאמי בדצמבר,

and spent a couple of hours looking at fine art,

ובילתי כמה שעות בהתבוננות על אמנויות יפות,

and amazed at the prices of art

ובפליאה על המחירים של אמנות

and how expensive it is, but having a great time looking at it.

וכמה יקרים הם, אבל בהנאה מרובה מהתבוננות בה.

And I came outside, and the valets for this car service

ויצאתי החוצה, ונותני השירות בשירותי-ההַחְנָיָה האלו

had created, you know, quite a nice little collage

יצרו, אתם יודעים, קולאז' קטן ודי נחמד

of these car keys,

ממפתחות הרכבים האלו.

and my closest equivalent were a group of prayer tags

וההַקְבָּלָה הכי קרובה שלי הייתה קבוצה של פתקי תפילה

that I had seen in Tokyo.

שראיתי בטוקיו.

And I thought that if

וחשבתי שאם

pattern can unite these disparate elements,

תבניות יכולות לאחד את אותם אלמנטים נבדלים לגמרי,

it can do just about anything.

הן יכולות לעשות כמעט הכל.

I don't have very many shots of people,

אין לי הרבה תמונות של אנשים,

because they kind of get in the way of studying pure form.

בגלל שהם קצת מפריעים לדרך הלמידה של צורה טהורה.

I was in a small restaurant in Spain,

הייתי במסעדה קטנה בספרד,

having lunch --

אכלתי צהריים-

one of those nice days where

אחד מאותם ימים יפים שבהם

you had the place kind of to yourself,

יש לך את המקום פחות או יותר לעצמך,

and you have a glass of wine, and enjoying the local area

ואתה שותה כוס יין, ונהנה מהאיזור המקומי

and the culture and the food

ומהתרבות והאוכל

and the quiet, and feeling very lucky,

והשקט, ומרגיש מאוד בר-מזל,

and a bus load of tourists arrived,

ואוטובוס מלא בתיירים הגיע,

emptied out,

התרוקן,

filled up the restaurant.

ומילא את המסעדה.

In a very short period of time,

בתוך פרק זמן קצר מאוד,

completely changed the atmosphere

השתנתה לחלוטין האווירה

and character with loud voices and large bodies and such,

והאופי עם קולות רמים וגופים גדולים וכו',

and we had to get up and leave;

ונאלצנו לקום ולעזוב:

it was just that uncomfortable.

זה פשוט היה עד כדי כך לא נוח.

And at that moment, the sun came out,

ובאותו הרגע, השמש יצאה החוצה,

and through this perforated screen,

ודרך המסך המחורר הזה,

a pattern was cast over these bodies

תבנית הוטלה על הגופים הללו

and they kind of faded into the rear,

והם קצת הִתְעַמְעֵמוּ לאחור,

and we left the restaurant kind of

ועזבנו את המסעדה פחות או יותר

feeling O.K. about stuff.

בהרגשה טובה לגבי דברים.

And I do think pattern

ואני כן חושב שלתבנית

has the capability of eradicating

יש את היכולת לעקור מן השורש

some of the most evil

חלק מהכוחות המרושעים ביותר

forces of society,

של החֶבְרָה,

such as bad form in restaurants,

כמו למשל חוסר נימוס במסעדות,

but quite seriously, it was a statement to me

אבל יותר ברצינות, זו הייתה הצהרה בשבילי

that one thing that you do, sort of, see

שדבר אחד שאתה, פחות או יותר, רואה

is the aggressive nature

הוא הטבע האגרסיבי

of the industrial world has produced --

שהתעשיה העולמית ייצרה-

kind of,

סוג של,

large masses of things,

מסות גדולות של דברים

and when you -- in monoculture,

כאשר אתה- במוֹנוֹקוּלְטוּרָה,

and I think the preservation of diversity in culture

ואני חושב שהשימור של מִגְוָן בתרבות

is something that's important to us.

הוא משהו שחשוב לנו.

The last shots that I have deal with --

התמונות האחרונות שיש לי מתמודדות עם-

coming back to this theme of sidewalks,

בחזרה לנושא הזה של מדרכות,

and I wanted to

ורציתי

say something here about -- I'm, kind of, optimistic, you know.

לומר משהו כאן על- אני די אופטימיסטי, אתם יודעים.

Post-Second World War,

אחרי מלחמת העולם השניה,

the influence of the automobile

ההשפעה של האוֹטוֹמוֹבִּיל

has really been devastating in a lot of our cities.

בעצם הייתה הרסנית ברבּות מן הערים שלנו.

A lot of urban areas have been converted into parking lots

איזורים עירוניים רבים הוּמרו למגרשי חניה

in a sort of indiscriminate use.

בסוג של שימוש ללא אבחנה.

A lot of the planning departments became subordinated

מחלקות תכנון רבות הוכפפו בדרגה

to the transportation department. It's as easy to rag on cars

תחת מחלקת התנועה. זה קל לקטר על מכוניות

as it is on Wal-Mart;

כמו שזה קל לקטר על וול-מארט.

I'm not going to do that.

אני לא עומד לעשות את זה.

But they're real examples in urbanization

אבל אלו הן דוגמאות אמיתיות לאוּרְבָּנִיזַצְיָה

and the change that's occurred in the last number of years,

ולשינוי שהתחולל במספר השנים האחרונות,

and the heightened sensitivity to the importance

והרגישות הגוברת לחשיבות

of our urban environments as cultural centers.

של הסביבות העירוניות שלנו כמרְכזי תרבות.

I think that they are, that the statements that we make

אני חושב שהן כן, שההצהרות שאנחנו יוצרים

in this public sector

בסקטור הציבורי הזה

are our contributions

הן התרומות שלנו

to a larger whole.

לַשלם הגדול יותר.

Cities are the place where we're most likely

ערים הן המקום שבו הכי סביר

to encounter diversity

להתקל במִגְוָן

and to mix with other people.

ולהתרועע עם אנשים אחרים.

We go there for stimulation in art and all those other things.

אנחנו הולכים לשם בשביל גירוי אמנותי וכל הדברים הנוספים האלו.

But I think people have recognized

אבל אני חושב שאנשים זיהו

the sanctity of our urban areas.

את הקְדֻשָּׁה שבאיזורים האוּרבּנים שלנו.

A place like Chicago

מקום כמו שיקאגו

has really reached kind of a level of international stature.

באמת הגיע למעין רמה של שיעור-קומה בינלאומי.

The U.S. is actually becoming a bit of a leader in kind of

ארצות הברית למען האמת הופכת להיות מעט מובילה בסוג של

enlightened urban planning and renewal,

תכנון עירוני נאור ובחידוש,

and I want to single out a place like Chicago,

ואני רוצה לייחד כדוגמה מקום כמו שיקאגו,

where I look at some guy like Mayor Daley as a bit of a design hero

כאשר אני מביט על בחור כמו ראש העיר דיילי מעט כמו על גיבור-עיצוב

for being able to work through the

בשל היכולת לעבוד דרך

political processes and all that to improve an area.

ההליכים הפוליטיים וכל זה בשביל להשבּיחַ איזור.

You would expect a city like this to have

הייתם מצפים מעיר כזאת שיהיו לה

upgraded flower boxes

אדניות פרחים משודרגות

on Michigan Avenue where wealthy people shop,

בשְׂדֵרות מישיגן היכן שאנשים עשירים קונים,

but if you actually go along the street you find

אבל אם אתה למעשה הולך לאורכם של הרחובות אתה מגלה

the flower boxes change from street to street:

שאדניות הפרחים משתנות מרחוב לרחוב:

there's actual diversity in the plants.

יש מִגְוָן של ממש בצמחים.

And the idea that a city group can maintain

והרעיון שקבוצה מטעם העיריה יכולה לתחזק

different types of foliage

צמחיה מסוגים שונים

is really quite exceptional.

הוא באמת די יוצא מן הכלל.

There are common elements of this that you'll see throughout Chicago,

ישנם אלמנטים רווחים של זה שאפשר לראות לאורכּה ולרוחבּה של שיקאגו,

and then there are your big-D design statements:

ואז ישנן ההצהרות העיצוביות הענקיות:

the Pritzker Pavilion done by Frank Gehry.

הפְּריצקֶר פאוִיליוֹן שתוכנן על-ידי פרנק גֶרִי.

My measure of this as being an important bit of design

אמת המידה שלי בנוגע לכך שזוהי פיסת עיצוב חשובה

is not so much the way that it looks,

לא נגרמת במיוחד מהדרך שבה הוא נראה,

but the fact that it performs a very important social function.

אלא מהעובדה שהוא מבצע שירות חשוב לשימוש חברתי.

There are a lot of free concerts, for example,

ישנם הרבה מופעים חינמיים, למשל,

that go on in this area;

שמתרחשים במקום הזה;

it has a phenomenal acoustic system.

יש לו מערכת אקוּסטית יוצאת מן הכלל.

But the commitment that the city has made to the public area

אבל המחוייבות שהעיריה לקחה בנוגע למרחב הציבורי

is significant, and almost an international model.

היא מובהקת, וכמעט משמשת כמודל בינלאומי.

I work on the mayor's council in San Francisco,

אני עובד במועצת העיר בסן פרנסיסקו,

on the International Design Council for Mayors,

במועצת העיצוב הבינלאומית לראשי עיר,

and Chicago is looked at as the pinnacle,

ושיקאגו נתפסת כפִּסְגָּה,

and I really would like to salute Mayor Daley and the folks there.

ובאמת הייתי רוצה להצדיע לראש העיר דיילי ולחבר'ה שם.

I thought that I should include at least one

חשבתי שכדאי שאכלול לפחות

shot of technology for you guys.

תמונה אחת של טכנולוגיה בשבילכם.

This is also in Millennium Park in Chicago,

זה גם כן נמצא במילֶניום-פַּארק בשיקאגו,

where the Spanish artist-designer Plensa

היכן שהאמן-מעצב הספרדי פְּלֶנְסַה

has created, kind of,

יצר, מֵעין,

a digital readout in this park

הקראה דיגיטלית בפארק הזה

that reflects back

שמשקפת בחזרה

the characters and personalities

את האופי והאישיות

of the people in this area.

של האנשים באיזור הזה.

And it's a welcoming area, I think, inclusive of diversity,

וזה איזור מזמין, אני חושב, שכולל מִגְוָן נרחב,

reflective of diversity, and I think

ומשקף בחזרה מִגְוָן, ואני סבור

this marriage of both technology and art

שהנישואים האלו בין טכנולוגיה ואמנות

in the public sector is an area where the U.S.

במרחב הציבורי הוא תחום שבו ארצות הברית

can really take a leadership role,

באמת יכולה לקחת תפקיד הנהגתי,

and Chicago is one example.

ושיקאגו היא רק דוגמה אחת.

Thank you very much.

תודה רבה.