Mariana Mazzucato: Government -- investor, risk-taker, innovator

מתרגם: Amos Marom מבקר: Ido Dekkers

Have you ever asked yourselves why it is that

האם שאלתם את עצמכם אי פעם מדוע

companies, the really cool companies,

חברות, החברות הבאמת קוליות,

the innovative ones, the creative,

החדשניות, היצרתיות,

new economy-type companies --

החברות של הכלכלה החדשה -

Apple, Google, Facebook --

אפל, גוגל, פייסבוק -

are coming out of one particular country,

מגיעות ממדינה אחת מסויימת,

the United States of America?

ארצות הברית של אמריקה?

Usually when I say this, someone says, "Spotify!

בדרך כלל שאני אומרת את זה, מישהו אומר, Spotify !

That's Europe." But, yeah.

זו אירופה, כן אבל.

It has not had the impact that these other companies have had.

עדיין לא הייתה לה את ההשפעה שלחברות האחרות כבר הייתה.

Now what I do is I'm an economist,

מה שאני עושה הוא שאני כלכלנית,

and I actually study the relationship

ואני בעצם לומדת את היחסים

between innovation and economic growth

בין חדשנות לצמיחה כלכלית

at the level of the company, the industry and the nation,

ברמה של החברה, התעשייה והאומה,

and I work with policymakers worldwide,

ואני עובדת עם מעצבי מדיניות ברחבי העולם,

especially in the European Commission,

בייחוד הניצבות האירופאית,

but recently also in interesting places like China,

אבל לאחרונה במקומות מעניינים כמו סין,

and I can tell you that that question

ואני יכולה להגיד לכם שהשאלה

is on the tip of all of their tongues:

היא בקצה הלשון של כולם:

Where are the European Googles?

איפה הגוגלים האירופאים?

What is the secret behind the Silicon Valley growth model,

מהו הסוד מאחרוי מודל הצמיחה של עמק הסיליקון,

which they understand is different

שהם מבינים שהוא שונה

from this old economy growth model?

ממודלי הצמיחה של הכלכלה הישנה?

And what is interesting is that often,

ומה שמעניין הוא שלעיתים קרובות,

even if we're in the 21st century,

למרות שאנחנו במאה ה-21,

we kind of come down in the end to these ideas

הגענו בסופו של דבר לרעיונות הללו

of market versus state.

של השוק נגד הממשלה.

It's talked about in these modern ways,

מדברים על זה בדרכים המודרניות,

but the idea is that somehow, behind places like Silicon Valley,

אבל הרעיון הוא שבדרך כלשהי, מאחורי מקומות כמו עמק הסיליקון,

the secret have been different types of market-making mechanisms,

הסוד היה סוגים אחרים של מערכות לעשיית-שוק,

the private initiative, whether this be about

היוזמה הפרטית, אם זו תהא

a dynamic venture capital sector

מגזר הון סיכון דינמי

that's actually able to provide that high-risk finance

שבאמת מסוגל לספק מימון לסיכון גבוהה

to these innovative companies,

או החברות החדשניות,

the gazelles as we often call them,

הצבאים כמו שלעיתים קרובות אנו קוראים להם,

which traditional banks are scared of,

שהבנקים המסורתיים מפחדים מהם,

or different types of really successful

או סוגים שונים באמת מוצלחים

commercialization policies which actually allow these companies

של מדיניות מיסחור שממש מאפשרות לחברות הללו

to bring these great inventions, their products,

להביא את ההמצאות הגדולות האלה, המוצרים שלהן,

to the market and actually get over this

אל השוק וממש להתגבר

really scary Death Valley period

על תקופת עמק המוות המפחידה הזו

in which many companies instead fail.

שבה חברות רבות נופלות במקום.

But what really interests me, especially nowadays

אבל מה שבאמת מעניין אותי, במיוחד בימים אלה

and because of what's happening politically around the world,

ובגלל מה שקורה מבחינה פוליטית מסביב לעולם,

is the language that's used, the narrative,

זו השפה בה משתמשים, הנרטיב,

the discourse, the images, the actual words.

השיח, הדימויים, המילים עצמן.

So we often are presented

אז מה שלרוב מוצגים

with the kind of words like that the private sector

עם סוג המילים הוא שהמגזר הפרטי

is also much more innovative because it's able to

הוא גם הרבה יותר חדשני בגלל שהוא יכול

think out of the box.

לחשוב מחוץ לקופסה.

They are more dynamic.

הם יותר דינמיים.

Think of Steve Jobs' really inspirational speech

חישבו על הנאום הממש מעורר השראה של סטיב ג'ובס

to the 2005 graduating class at Stanford,

לבוגרי שנת 2005 בסטנפורד

where he said to be innovative,

בו הוא אמר שלהיות חדשן,

you've got to stay hungry, stay foolish.

אתה חייב להישאר רעב, להישאר טיפש,

Right? So these guys are kind of the hungry

הלא כן? אז החברה האלה הוא סוג של רעבים

and foolish and colorful guys, right?

וטיפשים וציבעוניים, נכון ?

And in places like Europe,

ובמקום כמו אירופה,

it might be more equitable,

יתכן שזה יהיה קצת יותר הוגן,

we might even be a bit better dressed

יתכן ואפילו לבושים טוב יותר

and eat better than the U.S.,

ולפחות אוכלים טוב יותר מבארה"ב,

but the problem is this damn public sector.

אבל הבעייה היא במגזר הממשלי המקולל הזה.

It's a bit too big, and it hasn't actually allowed

הוא קצת גדול מדי, והוא בפועל לא הרשה

these things like dynamic venture capital

את הדברים האלה כמו הון סיכון דינמי

and commercialization to actually be able to really

ומסחור בכדי באמת לאפשר להיות

be as fruitful as it could.

נושא פרי כמו שאפשר.

And even really respectable newspapers,

ואפילו עיתונים מכובדים באמת,

some that I'm actually subscribed to,

אלה שאני באמת מנוייה עליהם,

the words they use are, you know,

המילים שהם משתמשים, אתם יודעים,

the state as this Leviathan. Right?

המדינה כלויתן הזה. נכון?

This monster with big tentacles.

המפלצת עם הזרועות הגדולות.

They're very explicit in these editorials.

הם מאד חד משמעיים במאמרי הדעות.

They say, "You know, the state, it's necessary

הם אומרים, "אתם יודעים, המדינה, היא דרושה

to fix these little market failures

כדי לתקן את כשלי השוק הקטנים הללו

when you have public goods

שיש מוצרים ציבוריים

or different types of negative externalities like pollution,

מסוגים שונים של השפעות חיצוניות שליליות כמו זיהום,

but you know what, what is the next big revolution

אבל אתם יודעים מה, מה המהפכה הגדולה הבאה

going to be after the Internet?

הולכת להיות לאחר האינטרנט?

We all hope it might be something green,

כולנו מקווים שאולי זה יהיה משהו ירוק,

or all of this nanotech stuff, and in order for that stuff to happen," they say --

או כל הננוטכנולוגיה, ובכדי שזה יקרה," הם אומרים

this was a special issue on the next industrial revolution --

זה היה נושא חשוב במהפכה הטכנולוגית הבאה

they say, "the state, just stick to the basics, right?

הם אומרים, " המדינה, רק תיצמד לדברים הבסיסים, נכון?

Fund the infrastructure. Fund the schools.

תממן את התשתית. תממן את בתי הספר.

Even fund the basic research, because this is

אפילו תממן את המחקר הבסיסי, בגלל שהוא

popularly recognized, in fact, as a big public good

מזוהה בציבור, למעשה, כמצרך גדול וטוב

which private companies don't want to invest in,

אשר חברות פרטיות אינן רוצות להשקיע בו,

do that, but you know what?

עשו את זה, אבל אתם יודעים מה?

Leave the rest to the revolutionaries."

השיארו את השאר למהפכנים."

Those colorful, out-of-the-box kind of thinkers.

לאלו הצבעונים, החושבים מחוץ לקופסה.

They're often called garage tinkerers,

לעיתים קרובות קוראים להם מפתחים בגרז',

because some of them actually did some things in garages,

מאחר וכמה מהם באמת עשו כמה דברים בגרז'ים,

even though that's partly a myth.

למרות שבחלקו זהו מיתוס.

And so what I want to do with you in, oh God,

אז מה שאני רוצה לעשות איתכם, אלוהים,

only 10 minutes,

רק 10 דקות,

is to really think again this juxtaposition,

זה באמת לחשוב מחדש על ההשוואה הזו

because it actually has massive, massive implications

מאחר שבאמת יש לה, השפעות מסיביות

beyond innovation policy,

מעבר למדיניות החדשנות,

which just happens to be the area

שרק במקרה היא בתחום

that I often talk with with policymakers.

שעליו אני מדברת עם מעצבי מדיניות.

It has huge implications, even with this whole notion

יש לזה השפעות עמוקות, אפילו עם כל הרעיון

that we have on where, when and why

שיש לנו לגבי היכן, מתי ומדוע

we should actually be cutting back on public spending

אנו נדרשים לקצץ בהוצאה הציבורית

and different types of public services which,

ובסוגים שונים של שירותים ציבוריים אשר,

of course, as we know, are increasingly being

כמובן, כמו שאנו יודעים, באופן הולך וגדל מוצאים

outsourced because of this juxtaposition.

למיקור חוץ בגלל ההשוואה הזו.

Right? I mean, the reason that we need to maybe have free schools or charter schools

נכון? אני מתכוונת, הסיבה שאולי אנו צריכים שיהיו לנו בתי ספר חופשיים, או בתי ספר עצמאיים

is in order to make them more innovative without being emburdened

היא בכדי שהם יהיו יותר חדשניים בלי לשאת בנטל של

by this heavy hand of the state curriculum, or something.

היד הכבדה של תוכנית הלימוד הממלכתית, או משהו.

So these kind of words are constantly,

אז הסוג הזה של המילים באופן קבוע

these juxtapositions come up everywhere,

ההשוואות הללו מגיעות בכל מקום,

not just with innovation policy.

לא רק עם מדיניות של חדשנות.

And so to think again,

ובכדי לחשוב שנית,

there's no reason that you should believe me,

אין סיבה שאתם צריכים להאמין לי,

so just think of some of the smartest

אז רק חישבו על כמה ֿ מהדברים החכמים ביותר

revolutionary things that you have in your pockets

ומהפכנים שיש לכם בכיסים

and do not turn it on, but you might want to take it out, your iPhone.

ואל תדליקו אותם, אבל אולי אתם רוצים להוציא את זה, את האייפון שלכם.

Ask who actually funded the really cool,

תשאלו מי באמת מימן את הדברים הבאמת מגניבים,

revolutionary thinking-out-of-the-box

מהפכניים חושבים-מחוץ-לקופסה

things in the iPhone.

בתוך האייפון.

What actually makes your phone

מה באמת עושה את הטלפונים שלכם

a smartphone, basically, instead of a stupid phone?

טלפונים חכמים, באופן בסיסי, במקום טלפונים טיפשים?

So the Internet, which you can surf the web

אז האינטרנט, שבו אתם יכולים לגלוש ב-web

anywhere you are in the world;

בכל מקום שבו אתם נמצאים בעולם;

GPS, where you can actually know where you are

גי.פי.אס. בעזרתו אתם באמת יכולים לדעת היכן אתם

anywhere in the world;

בכל מקום בעולם;

the touchscreen display, which makes it also

מסך המגע שעושה אותו

a really easy-to-use phone for anybody.

באמת מכשיר קל לשימוש לכל אחד.

These are the very smart, revolutionary bits about the iPhone,

אלו פרטים באמת חכמים, מהפכניים באייפון,

and they're all government-funded.

וכולן מומנו בידי הממשלה.

And the point is that the Internet

והנקודה היא שאינטרנט

was funded by DARPA, U.S. Department of Defense.

מומן על ידי DARPA, משרד ההגנה האמריקני.

GPS was funded by the military's Navstar program.

GPS, מומן על ידי תוכנית Navstar הצבאית.

Even Siri was actually funded by DARPA.

אפילו Siri באמת מומן על ידי DARPA.

The touchscreen display was funded

מסך המגע מומן

by two public grants by the CIA and the NSF

באמצעות שני מענקים ציבוריים של סוכנות הביון המרכזית (CIA) וקרן המחקר המדעית (NSF)

to two public university researchers at the University of Delaware.

שניתנו לשני חוקרים באוניברסיטה ציבוריות של דלוור.

Now, you might be thinking, "Well, she's just said

עכשיו, אתם אולי חושבים, "ובכן, היא הרגע אמרה

the word 'defense' and 'military' an awful lot,"

את המילה 'הגנה' ו'צבאי' הרבה יותר מדי,"

but what's really interesting is that this is actually true

אבל מה שבאמת מעניין שזה באמת נכון

in sector after sector and department after department.

במגזר אחרי מגזר ובמחלקה אחרי מחלקה.

So the pharmaceutical industry, which I am personally

אז בתעשיית התרופות, שאני באופן אישי

very interested in because I've actually had the fortune

מתעניינת בה במיוחד מאחר והיה לי המזל

to study it in quite some depth,

ללמוד אותה לעומקה,

is wonderful to be asking this question

היא נהדרת בכדי לשאול את השאלה הזו

about the revolutionary versus non-revolutionary bits,

על המהפכני מול הלא-מהפכני,

because each and every medicine can actually be

מאחר וכל אחת מהתרופות יכולה באמת להיות

divided up on whether it really is revolutionary or incremental.

מחולקת להאם היא באמת מהפכנית או הדרגתית.

So the new molecular entities with priority rating

אז הישויות המולקולריות החדשות עם המידרוג המתועדף

are the revolutionary new drugs,

הן התרופות החדשניות המהפכניות,

whereas the slight variations of existing drugs --

בשעה ששינויים מזעריים בתרופות קיימות -

Viagra, different color, different dosage --

ויאגרה, צבעים שונים, מינון שונה -

are the less revolutionary ones.

הם הפחות מהפכניים.

And it turns out that a full 75 percent

ומסתבר שמלוא 75 האחוזים

of the new molecular entities with priority rating

של ישומיות מולקולריות חדשות עם מידרוג מתועדף

are actually funded in boring, Kafka-ian public sector labs.

הן בפועל ממומנות במעבדות, משעממות, קפקאיות של המגזר הציבורי.

This doesn't mean that Big Pharma is not spending on innovation.

זה לא אומר שחברות הפארמה הגדולות אינן משקיעות בחדשנות.

They do. They spend on the marketing part.

הן משקיעות. הן משקיעות בצד השיווקי.

They spend on the D part of R&D.

הן משקיעות בצד הפיתוח של המו"פ.

They spend an awful lot on buying back their stock,

הן משקיעות ממש המון בקניה חוזרת של המניות שלהן,

which is quite problematic.

שזה ממש בעייתי.

In fact, companies like Pfizer and Amgen recently

במציאות, חברות כמו פייזר ואמג'ן לאחרונה

have spent more money in buying back their shares

הוציאו יותר כסף על קנייה חוזרת של המניות שלהן

to boost their stock price than on R&D,

בכדי להעלות את מחיר המנייה מאשר על מחקר ופיתוח.

but that's a whole different TED Talk which one day

אבל זה נושא למצגת TED שונה לגמרי אשר יום אחד

I'd be fascinated to tell you about.

אני אתלהב לספר לכם עליו.

Now, what's interesting in all of this

עכשיו, מה שמעניין בכל זה

is the state, in all these examples,

זה שהמדינה, בכל הדוגמאות הללו,

was doing so much more than just fixing market failures.

עשתה כל כך הרבה יותר מאשר לתקן כשלים של השוק.

It was actually shaping and creating markets.

היא ממש עיצבה ויצרה שווקים.

It was funding not only the basic research,

היא מימנה לא רק את המחקר הבסיסי,

which again is a typical public good,

שיש שוב לומר שהוא מוצר ציבורי טיפוסי,

but even the applied research.

אבל גם את המחקר השימושי.

It was even, God forbid, being a venture capitalist.

היא אפילו, אלוהים ישמור, שחקן הון סיכון.

So these SBIR and SDTR programs,

אז תוכניות המחקר החדשני לעסקים קטנים (SBIR) ותוכנית העברת הטכנולוגיה לעסקים קטנים (STTR)

which give small companies early-stage finance

שנתנו לחברות קטנות מימון לשלב המוקדם

have not only been extremely important

היו לא רק חשובות ביותר

compared to private venture capital,

בהשוואת לחברות הון סיכון פרטיות,

but also have become increasingly important.

אבל הן נהפכו יותר ויותר חשובות.

Why? Because, as many of us know,

מדוע? מאחר, כמו שרבים מאיתנו יודעים,

V.C. is actually quite short-term.

הון סיכון הוא קצר טווח.

They want their returns in three to five years.

הם רוצים את ההחזרים בתוך שלוש עד חמש שנים.

Innovation takes a much longer time than that,

חדשנות לוקחת הרבה יותר זמן מכך,

15 to 20 years.

15 עד 20 שנים.

And so this whole notion -- I mean, this is the point, right?

אז כל הרעיון - אני מתכוונת, זאת הנקודה, נכון?

Who's actually funding the hard stuff?

מי באמת מממן את הנושאים הקשים?

Of course, it's not just the state.

כמובן, זו לא רק המדינה.

The private sector does a lot.

המגזר הפרטי עושה המון.

But the narrative that we've always been told

אבל הנרטיב שתמיד סופר לנו

is the state is important for the basics,

הוא שהמדינה חשובה לדברים הבסיסיים,

but not really providing that sort of high-risk,

אבל לא באמת מספקת את חשיבת הסיכון הגבוהה,

revolutionary thinking out of the box.

המהפכנית מחוץ לקופסה.

In all these sectors, from funding the Internet

בכל המגזרים האלו, החל ממימון האינטרנט

to doing the spending, but also the envisioning,

עד להוצאות, אבל גם לחיזוי

the strategic vision, for these investments,

החזון האסטרטגי, בשביל ההשקעות האלה,

it was actually coming within the state.

האמת, זה הגיע מתוך המדינה.

The nanotechnology sector is actually fascinating

מגזר הננוטכנולוגיה הוא באמת מדהים

to study this, because the word itself, nanotechnology,

ללימוד, מאחר והמילה עצמה, ננוטכנולוגיה,

came from within government.

הגיע מתןך הממשלה.

And so there's huge implications of this.

ויש לכך השפעות עצומות.

First of all, of course I'm not someone,

ראשית, אני כמובן לא המישהו,

this old-fashioned person, market versus state.

המישהו המיושן הזה, שוק נגד המדינה.

What we all know in dynamic capitalism

מה שכולנו יודעים על קפיטליזם דינמי

is that what we actually need are public-private partnerships.

זה שאנו באמת צריכים שותפויות ציבוריות-פרטיות.

But the point is, by constantly depicting

אבל הנקודה היא, בציירנו באופן מתמשך

the state part as necessary

את חלקה של המדינה כחיוני

but actually -- pffff -- a bit boring

אבל באמת - פףףףף - קצת משעמם

and often a bit dangerous kind of Leviathan,

ולרוב כסוג של לוויתן מסוכן,

I think we've actually really stunted the possibility

אני חושבת שאנו באמת מגבילים את האפשרות

to build these public-private partnerships

לבנות את השותפויות הציבורית-פרטיות הללו

in a really dynamic way.

בצורה באמת דינמית.

Even the words that we often use to justify the "P" part,

אפילו המילים שלרוב אנו משתמשים בכדי להצדיק את החלק של ה"צ",

the public part -- well, they're both P's --

החלק הציבורי - (באנגלית שניהם ב-P) -

with public-private partnerships

עם שותפויות ציבוריות-פרטיות

is in terms of de-risking.

במונחים של הקטת סיכון.

What the public sector did in all these examples

מה שהמגזר ציבורי עשה בכל דוגמאות האלה

I just gave you, and there's many more,

שהרגע הצגתי לכם, ויש רבות נוספות,

which myself and other colleagues have been looking at,

שאני וקולגות אחרים שלי בחנו,

is doing much more than de-risking.

הוא לעשות הרבה יותר מהורדת סיכון.

It's kind of been taking on that risk. Bring it on.

זה סוג של לקיחת הסיכונים האלה. תביאו אותם.

It's actually been the one thinking out of the box.

זה באמת היו אלה שחשבו מחוץ לקופסה.

But also, I'm sure you all have had experience

אבל גם, אני בטוחה שכולכם חוויתם

with local, regional, national governments,

עם ממשלות לאומיות, אזוריות ומקומיות,

and you're kind of like, "You know what, that Kafka-ian bureaucrat, I've met him."

ואתם כולם כמה אלה, "את יודעת מה הבירוקרט הקאפקאי, פגשתי אותו."

That whole juxtaposition thing, it's kind of there.

כל ההנגדה הזו היא נמצאת שם.

Well, there's a self-fulfilling prophecy.

וכן, זוהי נבואה המגשימה את עצמה.

By talking about the state as kind of irrelevant,

שמדברים על המדינה כלא רלוונטית,

boring, it's sometimes

משעממת, זה לעיתים

that we actually create those organizations in that way.

באמת קורה שאנו יוצרים את הארגונים האלה בדרך זו.

So what we have to actually do is build

אז מה שבאמת אנו צריכים לעשות הוא לבנות

these entrepreneurial state organizations.

את הארגונים הממשלתיים הייזמיים האלה?

DARPA, that funded the Internet and Siri,

DARPA, שמימן את האינטרנט ואת Siri,

actually thought really hard about this,

חשבו באמת לעומק על זה,

how to welcome failure, because you will fail.

כיצד לקבל כשל, מאחר ואתה תיכשל.

You will fail when you innovative.

אתה תיכשל כשאתה מחדש.

One out of 10 experiments has any success.

אחד מכל 10 נסיונות מצליח באופן כלשהו.

And the V.C. guys know this,

והחברה של ההון סיכון יודעים את זה,

and they're able to actually fund the other losses

והם יכולים באמת לממן את ההפסדים האחרים שלהם

from that one success.

מההצלחה האחת הזו.

And this brings me, actually, probably,

וזה מביא אותי, באמת, יתכן,

to the biggest implication,

להשלכה הגדולה ביותר,

and this has huge implications beyond innovation.

ויש לה השלכות עצומות מעבר לחדשנות.

If the state is more than just a market fixer,

אם הממשלה היא יותר מרק מתקן שוק,

if it actually is a market shaper,

והיא בעצם מעצב שוק,

and in doing that has had to take on this massive risk,

ובעשותה כך יש עליה לקחת את הסיכון הענק הזה

what happened to the reward?

מה קורה לתמורה?

We all know, if you've ever taken a finance course,

כולנו יודעים, אם אי פעם לקחתם קורס בפיננסים,

the first thing you're taught is sort of the risk-reward relationship,

הדבר הראשון שמלמדים זה העיקרון של היחס בין סיכון לתמורה,

and so some people are foolish enough

ויש אנשים טיפשים מספיק

or probably smart enough if they have time to wait,

או יתכן חכמים מספיק אם יש להם זמן להמתין,

to actually invest in stocks, because they're higher risk

באמת להשקיע במניות, שהן מסוכנות יותר

which over time will make a greater reward than bonds,

שלמשך זמן יתנו תשואה גדולה יותר מאג"ח,

that whole risk-reward thing.

כל עניין הסיכון מול תמורה הזה.

Well, where's the reward for the state

ובכן, היכן נמצא הפרס בשביל המדינה

of having taken on these massive risks

על לקיחת הסיכונים הענקיים האלה

and actually been foolish enough to have done the Internet?

ובאמת להיות טיפשה מספיק בכדי לעשות את האינטרנט?

The Internet was crazy.

האינטרנט היה מטורף.

It really was. I mean, the probability of failure was massive.

הוא באמת היה. אני מתכוונת, ההסתברות לכישלון הייתה עצומה.

You had to be completely nuts to do it,

היית צריך להיות משוגע בכדי לעשות את זה,

and luckily, they were.

ולמזלנו, הם היו.

Now, we don't even get to this question about rewards

עכשיו, אנחנו אפילו לא מגיעים לשאלה על הפרס

unless you actually depict the state as this risk-taker.

אלא אם אתם באמת מציירים את המדינה כלוקח הסיכון הזה.

And the problem is that economists often think,

והבעייה היא שכלכלנים לרוב חושבים,

well, there is a reward back to the state. It's tax.

ובכן, שיש החזר למדינה. זה המס.

You know, the companies will pay tax,

אתם יודעים, החברות ישלמו מס,

the jobs they create will create growth

המשרות שהן יצרו, יצרו צמיחה

so people who get those jobs and their incomes rise

כך שאנשים יקבלו את המשרות האלה וההכנסה שלהם תגדל

will come back to the state through the tax mechanism.

וזה יחזור אל המדינה דרך מנגנון המיסוי.

Well, unfortunately, that's not true.

ובכן, לרוע המזל, זה לא נכון.

Okay, it's not true because many of the jobs that are created go abroad.

אוקי, זה לא נכון כי המשרות שנוצרות עוברות לחו"ל.

Globalization, and that's fine. We shouldn't be nationalistic.

גלובליזציה, וזה בסדר. אנחנו לא צריכים להיות לאומנים.

Let the jobs go where they have to go, perhaps.

תנו למשרות ללכת לאן שהן צריכות ללכת, אולי.

I mean, one can take a position on that.

אני מתכוונת, כל אחד יכול לנקוט עמדה בנושא.

But also these companies

אבל גם החברות האלה

that have actually had this massive benefit from the state --

שבפועל קיבלו תועלות עצומות מהמדינה -

Apple's a great example.

אפל היא דוגמה נהדרת.

They even got the first -- well, not the first,

הם אפילו קיבלו את הראשון - בעצם, לא הראשון,

but 500,000 dollars actually went to Apple, the company,

אבל 500ֿֿֿֿ,000 דולרים עברו בפועל לאפל, החברה,

through this SBIC program,

דרך תוכנית העברת הטכנולוגיה SBIC,

which predated the SBIR program,

אשר קדמה לתוכנית SBIR,

as well as, as I said before, all the technologies behind the iPhone.

כמו גם, כמו שאמרתי קודם, כל הטכנולוגיות מאחורי האייפון.

And yet we know they legally,

ועדיין כפי שכולנו יודעים, הם באופן חוקי,

as many other companies, pay very little tax back.

כמו חברות רבות אחרות, משלמים מעט מאד מיסים חזרה.

So what we really need to actually rethink

אז מה שאנחנו צריכים לחשוב עליו מחדש באמת

is should there perhaps be a return-generating mechanism

הוא אולי צריך להיות מנגנון של יצירת החזר

that's much more direct than tax. Why not?

שהוא הרבה יותר ישיר ממס. מדוע לא?

It could happen perhaps through equity.

זה יכול לקרות לדוגמא דרך מניות.

This, by the way, in the countries

זה, בדרך אגב, במדינות

that are actually thinking about this strategically,

שבפועל חושבות על כך באופן אסטרטגי,

countries like Finland in Scandinavia,

מדינות כמו פינלנד בסקנדינוויה,

but also in China and Brazil,

אבל גם בסין וברזיל,

they're retaining equity in these investments.

הם שומרים על מניות בהשקעות האלה.

Sitra funded Nokia, kept equity, made a lot of money,

Sitra ייסדה את נוקיה, שמרה על המניות, עשתה המון כסף.

it's a public funding agency in Finland,

זוהי סוכנות למימון ציבורי בפינלנד,

which then funded the next round of Nokias.

שאז מימנה את הסיבוב הבא של הנוקיות.

The Brazilian Development Bank,

בנק הפיתוח הברזילאי,

which is providing huge amounts of funds today

שמספק כמויות ענק של מימון היום

to clean technology, they just announced

לטכנולוגיות נקיות, הם רק הכריזו

a $56 billion program for the future on this,

תוכנית של 56 ביליון בשביל העתיד של זה,

is retaining equity in these investments.

שומר על מניות בהשקעות האלה.

So to put it provocatively,

אז באופן פרובוקטיבי,

had the U.S. government thought about this,

אם ממשלת ארה"ב הייתה חושבת על זה,

and maybe just brought back

ואולי רק הייתה מחזירה

just something called an innovation fund,

רק משהו הקרוי קרן חדשנות,

you can bet that, you know, if even just .05 percent

אתם יכולים להמר, אתם יודעים, אם אפילו חצי אחוז

of the profits from what the Internet produced

מהרווחים ממה שהאינטרנט יצר

had come back to that innovation fund,

היו חוזרים לקרן החדשנות,

there would be so much more money

היה כל כך הרבה יותר כסף

to spend today on green technology.

להוציא היום על טכנולוגיה ירוקה.

Instead, many of the state budgets

במקום זאת, תקציבי מדינות רבים

which in theory are trying to do that

שבתאוריה מנסים לעשות את זה

are being constrained.

ושמים להם מגבלות.

But perhaps even more important,

אבל אולי חשוב אף יותר,

we heard before about the one percent,

שמענו קודם על האחוז האחד,

the 99 percent.

התשעים ותשעה אחוז,

If the state is thought about in this more strategic way,

אם המדינה הייתה חושבת על כך באופן יותר אסטרטגי,

as one of the lead players in the value creation mechanism,

כאחד מהשחקנים המבילים במכניזם של יצירת הערך,

because that's what we're talking about, right?

מאחר וזה מה שאנחנו מדברים עליו, נכון?

Who are the different players in creating value

מיהם השחקנים השונים ביצירת ערך

in the economy, and is the state's role,

בכלכלה, והאם תפקיד המדינה,

has it been sort of dismissed as being a backseat player?

האם הוא צומצם לכדי שחקן מהשורה השניה?

If we can actually have a broader theory

אם תוכל להיות לנו בפועל תאוריה רחבה יותר

of value creation and allow us to actually admit

של יצירת ערך שתוכל לאפשר לנו להודות בפועל

what the state has been doing and reap something back,

מה שהמדינה עשתה ולקצור משהו חזרה,

it might just be that in the next round,

יתכן שזה רק יהיה בסיבוב הבא,

and I hope that we all hope that the next big revolution

ואני מקווה שכולנו נקווה שהמהפיכה הגדולה הבאה

will in fact be green,

תהייה באמת ירוקה,

that that period of growth

שהתקופה של הצמיחה

will not only be smart, innovation-led,

לא רק תהייה חכמה, מובלת יזמות,

not only green, but also more inclusive,

לא רק ירוקה, אבל גם יותר מקיפה

so that the public schools in places like Silicon Valley

כך שבתי הספר הציבוריים במקומות כמו עמק הסליקון

can actually also benefit from that growth,

יוכלו בפועל להנות מהצמיחה הזו,

because they have not.

כי הם לא.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)